פסקי דין על גיא כהן | פסקי דין על סמדר כהן | פסקי דין על דבי דמרי חברה להשקעות בע"מ

1419/08 א     16/02/2011




א 1419/08 גיא כהן, סמדר כהן נ' דבי דמרי חברה להשקעות בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום באשדוד



ת"א 1419-08 כהן ואח' נ' דבי דמרי חברה להשקעות






בפני

כב' השופט
גיל דניאל


תובעים

1
.
גיא כהן

2
.
סמדר כהן


נגד


נתבעת

דבי דמרי חברה להשקעות בע"מ





פסק דין


התובעים רכשו מהנתבעת בהתאם להסכם מכר מיום 30.5.2006 (להלן: "הסכם המכר"), דירה בבניין שבנתה הנתבעת ברחוב החרצית 11 בנתיבות.

התובעים עותרים בתביעתם לחייב את הנתבעת בפיצויים בגין ליקויי בנייה שנתגלו בדירה בסכום של 127,685 ₪, בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות מומחים בסך של 25,000 ₪ ובגין הוצאות דיור חלופי בסך של 10,000 ₪. סה"כ הועמדה התביעה על סך של 162,685 ₪.

התובעים טוענים כי הנתבעת לא שעתה לתלונותיהם לביצוע תיקון הליקויים במשך זמן רב, חרף דרישות חוזרות ונשנות מצידם הן בכתב והן בעל-פה ועל כן אינה זכאית לבצע את תיקון הליקויים ויש לחייבה בפיצוי כספי עבור כל הליקויים שנגרמו בעטייה.

התובעים תמכו תביעתם בחוות דעת מהנדס מומחה מטעם "הדס ביקורת מבנים בע"מ".

הנתבעת מכחישה את טענות התובעים. לטענתה, המדובר בתביעה טורדנית שיש לדחות על הסף הואיל ולא ניתנה לה הזדמנות נאותה לתקן הליקויים בניגוד להוראות חוק המכר (דירות) – תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק המכר").

לטענתה, הפנייה היחידה של התובעים אליה הייתה באמצעות עו"ד, לאחר הוצאת חוות דעת מופרזת, ומלבדה לא הייתה כל פנייה. לעמדת הנתבעת, אין בהודעה זו להוות הודעה כנדרש על פי חוק המכר. הנתבעת השיבה לפניית התובעים והודיעה כי מוכנה לבדוק ולתקן הטעון תיקון, אולם התובעים התעלמו מפניית הנתבעת ובחרו להגיש התביעה דנן.

ביום 9.2.09 מונה המהנדס מר דן אורמן כמומחה מטעם בית המשפט. המהנדס, מר אורמן, הגיש חוות דעת מפרטת ואף השיב לשאלות ההבהרה של ב"כ הצדדים.

המהנדס מר אורמן בדק את הדירה, פירט את הליקויים להם טענו התובעים וציין את הליקויים הניתנים לתיקון וכן התייחס לליקויים זניחים ולטענות שאינן מקובלות עליו.

עלות התיקונים וכן הפיקוח ההנדסי שקבע המהנדס מר אורמן בסך של 15,000 ₪ היא עלות לדייר שאינו קבלן, ואינה כוללת מע"מ. כן נקבע כי במידה והתיקונים יבוצעו ע"י התובעים באמצעות קבלן מזדמן מטעמם, יש להוסיף 25% בגין תוספת לעבודות קטנות לגורם פרטי. משך ביצוע העבודות הוערך על ידי המומחה בכשבוע ימים.

ב"כ התובעים שלח למומחה שאלות הבהרה.
המומחה אישר בתשובותיו עלות נוספת לביצוע תיקון של ליקויים נוספים, בסך של 2,500 ₪.

טרם שמיעת הראיות, ויתרו הצדדים על חקירת המומחה והעדים ונעתרו להצעת בית המשפט למתן

פסק דין
מנומק על יסוד החומר הקיים בתיק ולאחר הגשת סיכומי הצדדים.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסוגיית זכות הקבלן לתקן ליקויים אל מול זכות רוכש הדירה לקבל פיצוי כספי. בהקשר זה, חוק המכר מחייב את הרוכש ליתן למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמות. סעיף 4 ג' לחוק המכר מורה: "התגלתה אי התאמה או אי התאמה יסודית הניתנת לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר". ההלכה הפסוקה לעניין זה מורה כי זכות התיקון העומדת למוכר, תישלל ממנו מקום שהוא לא נענה לפניות הדיירים, התחמק מלתקן או שביצע ניסיונות תיקון כושלים עד שחדלו להאמין בכושרו ומקצועיותו. כך גם נפסק, כי הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו אך ספק אם עומדת הזכות למוכר המכחיש את עצם הליקויים.

בסיכומים מטעם התובעים נטען, כי פניית התובעים לנתבעת באמצעות ב"כ התובעים ביום 9.9.08 בצירוף חוות דעת המומחה מטעמם, נעשתה לאחר פניות טלפוניות רבות לא מתועדות אשר לא נענו וכאשר הבינו התובעים כי הנתבעת מתנערת מחבותה ע"פ דין.

כך נטען, כי במכתבי התשובה מטעם הנתבעת מיום 10.9.08 ומיום 14.9.08 התחייבה הנתבעת לשבץ את
התובעים למועד ביצוע התיקונים בהתאם למערך תיקוני שנת בדק הבית שעורכים, אולם לא ביצעה את התחייבותה.

לטענת התובעים, גם אם הוכח כי לא ניתנה לנתבעת הזדמנות לתיקון הליקויים, הרי שגם במקרה כזה על פי הפסיקה אין לחייב הדיירים לאפשר תיקון הליקויים ויש לחייב הקבלן בפיצוי כספי בעלות התיקון לקבלן.

מנגד טוענת הנתבעת בסיכומיה, כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה או כלל הזדמנות לבצע תיקון הליקויים. לטענתה, במכתבי התשובה לפניית התובעים, מיום 10.9.08 ומיום 14.9.08, הביעה נכונות וכוונה לבדוק ולתקן את הטעון תיקון, אולם התובעים בחרו להתעלם מפניותיה והזדרזו להגיש התביעה דנן בהסתמך על חוות הדעת מטעמם תוך סירוב לאפשר לתקן הליקויים.

על יסוד המסמכים שהוגשו עולה, כי הנתבעת אכן הודיעה על רצונה לבצע תיקון ליקויים. אולם, לא הוכח כי נעשה ניסיון בפועל לערוך תיקון של ליקויים או כי התובעים סיכלו ביצוע ניסיון כאמור, אם נעשה.

מכל מקום, בהתחשב בגובה הפיצוי המגיע לתובעים בגין הליקויים, שאינו גבוה, והואיל ותיקון ע"י הנתבעת עלול לגרום להמשך הסכסוך ככל שהתובעים לא יהיו שבעי רצון ואף יחייב פיקוח (הכרוך בהוצאות), ואולי אף התדיינות נוספת בבית המשפט, הרי שבכל מקרה מוטב לנתק את הקשר בין הצדדים ולפסוק פיצוי כספי לתובעים.

באשר לקיומם של ליקויים בדירת התובעים, הרי שלאחר שבחנתי את חוות דעתו של המהנדס מר אורמן, אני מוצא לנכון לקבל האמור בה וכן באמור בתשובות לשאלות ההבהרה.

חוות הדעת של המהנדס, מר אורמן, הינה חוות דעת מפורטת ומלאה.
המומחה מטעם בית המשפט התייחס לכל ליקוי וכל טענה, והשיב לשאלות הבהרה שנשלחו לו.
גישתו של המומחה עניינית ואף אם המעיט (בסכום) בפרט זה או אחר, אין מדובר בנושא מהותי.

ב"כ התובעים התייחס בסיכומיו לחוות דעת המהנדס מר אורמן לעניין עבודות הריצוף הקרמי שבוצעו לפי קביעת המומחה בניגוד לתקן, כמפורט בסעיף 5.8.6 לחוות הדעת. לנוכח שאלות ההבהרה ולאחר בדיקה נוספת של המומחה נמצא שטח נוסף של כ-50 מטרים שדרוש תיקון כך שעל פי חוות דעת המומחה, עלות התיקון הינה סך של 4,000 ₪.

ביחס לעלות התיקון, המומחה פרט בתשובתו לשאלות ההבהרה את מתכונת התיקון המוצעת (חירוץ ומילוי ברובה).

המומחה אף מתייחס לרכיב זה בתשובות לשאלות ההבהרה מטעם ב"כ הנתבעת בקובעו כי עלות הפיצוי בגין אי עמידה בדרישות התקן נקבעה ע"פ הצעת מחיר שקיבל מקבלן המבצע עבודות מסוג זה.

ב"כ התובע טוען, כי הסך האמור הינו נמוך מדי והואיל והריצוף בוצע בניגוד לתקן, יש למנוע מצב בו "חוטא יוצא נשכר". לעניין זה מבקש ב"כ התובעים לאמץ הערכת הפיצוי המופיעה בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, לפיה יש להחליף את כלל הריצוף. אולם, משעה שניתנה על ידי המומחה מטעם בית המשפט מתכונת לתיקון הליקוי והתאמת הריצוף לתקן, שאינה מחייבת החלפתו, עדיפה אפשרות זו, על פני האפשרות שהעלה המומחה מטעם התובעים.

ב"כ הנתבעים טוען, כי התובעים אינם מעוניינים באמת לבצע התיקון, ועל כן אינם זכאים לפיצוי. בתשובה לשאלת הבהרה מסר המומחה, כי זו שאלה משפטית ולא הביע דעתו. אני סבור, כי משהתגלה ליקוי, אמנם זכאים התובעים לפיצוי בגין עלות התיקון וממילא לא הוכח כי אינם מתכוונים לבצע תיקון ליקוי זה או אחר.

ב"כ הנתבעים מפנה לתשובותיו של המומחה לשאלות ההברה, כאשר לגבי חלק מהליקויים נרשם בתשובות, כי לא ניתן לקבוע איך נגרם הליקוי. עיינתי בסעיפי הליקוי המופיעים בחוות הדעת, ואני סבור, כי במאזן ההסתברות מדובר בליקויים המצויים באחריות הנתבעת.

באשר לסעיף 5.3.7 לחוות דעת המומחה הנוגע לקולט האדים שהותקן ומונע פתיחת דלת ארון המטבח, קובע המומחה בתשובתו לשאלות ההבהרה מטעם הנתבעת, כי אם קולט האדים הותקן על ידי הרוכשים לאחר מסירת החזקה בדירה, יש לבטל התיקון המתואר בחוות הדעת. מאחר והנטל להוכיח כי קולט האדים הותקן על ידי הנתבעת מוטל על התובעים, הרי שהתובעים לא עמדו בנטל זה ואינם זכאים לפיצוי בגין רכיב זה של נזק. לפיכך, יש להפחית מהמלצות המומחה את הסך המפורט בסעיף 5.3.7 לחוות דעת המומחה, של 250 ₪ (לפני מע"מ) המתייחס לקולט האדים.

באשר לסעיף 5.6.1 לחוות הדעת, קבע המומחה בחוות דעתו כי "בלוח החשמל קיימת הכנה לקו בזק". במענה לשאלות הבהרה מטעם ב"כ התובע ציין כי במידה וצנרת הבזק סתומה יש לשחרר הסתימה בעלות של 400 ₪. אולם במענה לשאלות הבהרה מטעם הנתבעת קבע כי יתכן והדיירים גרמו לסתימה אם כי זה לא סביר בכלל. בעניין זה אני סבור, כי יש לאשר הפיצוי שהציע המומחה בתשובתו לשאלות ההבהרה.

כאמור לעיל, חוות דעתו של מומחה בית המשפט, מר אורמן, הסתכמה בסך של 15,000 ₪ (בניכוי סך של 250 ₪) וכן תוספת של 2,500 ₪ בהתאם לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה מטעם ב"כ התובעים. מדובר אפוא בליקויים המצויים באחריות הנתבעת, שעלות התיקון שלהם עומדת על סך כולל של 17,250 ₪.

מאחר וחוות דעת המומחה ניתנה בהתאם לעלות קבלן, יש להוסיף למחירים 25% בגין ביצוע התיקונים על ידי התובעים.
בתוספת של 25%
- עומד הפיצוי לתובעים על סך של 21,563 ₪.

באשר לדיור חלופי, מחוות דעת המהנדס, מר אורמן, ומהיקף הליקויים שמצא, עולה כי אין הצדקה לדיור חלופי בזמן ביצוע התיקונים. ביטול זמנם של התובעים ואי הנוחות הכרוכה בתיקונים בדירת מגורים מאוכלסת יקבלו ביטוי בפיצוי בגין נזק לא ממוני.

באשר לעוגמת נפש, מדובר בפיצוי בגין נזק לא ממוני. הבסיס הנורמטיבי לראש נזק זה מעוגן בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970, וגובהו מסור לשיקול בית המשפט. פסיקה ברכיב זה עשויה להתחשב בשיקולים דוגמת השפעת הליקויים על חיי היומיום, מידת עוגמת הנפש הכרוכה בתיקון הליקוי, התייחסות הקבלן וניסיונותיו לתיקון הליקויים וגובהו הכללי של הפיצוי בגין הליקויים.

בשים לב לסכום הליקויים הנמוך ולכך כי רוב הליקויים אינם כאלה הגורמים להפרעות לניהול תקין של חיי היומיום של הדיירים בצורה ניכרת, וכן בשים לב להיקף התיקונים הנדרשים, מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בסכום מתון בסך 2,500 ₪.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך של 21,563
₪. על סך זה יש להוסיף מע"מ כשיעורו כיום.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים פיצוי נוסף בסך של 2,500 ₪ בגין עוגמת נפש.

סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, יום 24.11.2008, ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות המשפט בשיעור מחצית האגרה ששולמה על ידיהם ואת חלקם של התובעים בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט (אך לא בגין עלות חוות דעת המומחה מטעם התובעים), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום האגרה ושכ"ט המומחה.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. הסך האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.



ניתן היום,
16 לפברואר 2011, בהעדר הצדדים.















א בית משפט שלום 1419/08 גיא כהן, סמדר כהן נ' דבי דמרי חברה להשקעות בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/02/2011)