פסקי דין על מוטי ליבסטר | פסקי דין על נגר כדורי את דוד חי חברה להשקעות בע"מ

5189/07 א     17/01/2011




א 5189/07 מוטי ליבסטר נ' נגר כדורי את דוד חי חברה להשקעות בע"מ








בית משפט השלום בראשון לציון



ת"א 5189-07 ליבסטר נ' נגר כדורי את דוד חי חב' להשקעות ובנין ב






בפני

כב' השופטת
מיכל עמית - אניסמן


התובע

מוטי ליבסטר


נגד


הנתבעת

נגר כדורי את דוד חי חברה להשקעות בע"מ





פסק דין


לפני תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1966, כתוצאה מנפילה בגינת ביתו שנרכש על ידו מהנתבעת.

נסיבות קרות התאונה

1.
ביום 26.7.2004 חתם התובע על הסכם לרכישת בית ברחוב השני 33 במודיעין מהנתבעת (להלן: "הבית").

2.
ביום 26.4.2006 נמסרה החזקה בבית לידי התובע ורעייתו. במועד זה נחתם על ידי הצדדים פרוטוקול מסירת החזקה בבית, ובמסגרתו פורטו התיקונים שעל הנתבעת לבצע בבית, ובין היתר, בגינה "הוספת חמרה במקומות חסרים".

3.
לגירסת התובע, ביום 2.5.2006 הגיע לביתו לצורך הכנתו וסידורו לקראת כניסתו למגורים ו"בעודי מתקרב לגרם המדרגות המחבר בין שני המפלסים בגינה נפער בור באדמה. כתוצאה מכך רגל ימין נכנסה לבור וכשניסיתי לבלום את הנפילה הושטתי את יד ימין לעבר גרם המדרגות ואז נפגעתי ביד" (תצהיר עדות ראשית של התובע).

4.
הצדדים הסכימו להעמיד את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע על 14.5% על פי תקנה 41 לתקנות המל"ל בגין מגבלה ביישור מרפק ימין והגבלה בתנועות שורש כף יד ימין.
5.
הנתבעת, כאמור, הינה החברה שבנתה ומכרה את הבית לתובע. הנתבעת מכחישה נסיבות קרות התאונה הנטענות על ידי התובע וטוענת כי לא היה כל בור בגינת ביתו, וככל שהיה כזה, היה מצויין בפרוטוקול המסירה. כמו כן, טוענת הנתבעת, כי משחלף שבוע ממועד מסירת החזקה בבית לתובע, הרי שאין היא אחראית לתאונה שהתרחשה בין כותלי הבית לאחר מועד המסירה.

6.
לחילופין, טוענת הנתבעת, כי יש מקום להשית אשם תורם על התובע לקרות התאונה.

האחריות

7.
הנתבעת טוענת כי בית המשפט אינו יכול להסתמך על עדותו של התובע לשם קבלת תביעתו שעה שמדובר בעדות יחידה של בעל דין.

8.
בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, נקבע:

"הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי
פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:
…
(2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין".

9.
בנסיבות המקרה דנן מצאתי כי חלות הוראות סעיף 54 [2] לפקודת הראיות, הקובע, כאמור, כי על בית המשפט הפוסק במשפט אזרחי במקרה כזה, על פי עדות יחידה נטולת סיוע, לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. הלכה פסוקה היא כי מקום בו נותן בית המשפט אמון מלא ומושלם בעדות יחידה - יש בכך משום הנמקה מספקת לצורך הסעיף, וזאת "כשהטעמים העומדים מאחורי מתן האמון מנומקים ומוסברים די הצורך, עשוי לקיים את דרישות הדין" [ע"א 231/72 עזבון אלמליח נ' זוטא, פד"י כז (1) 679, 681 ורע"א 33/07 רושקנסקי נ' תעבורה מיכל מלט בע"מ ואח' (פורסם במאגרים הממוחשבים)]. זה המקרה שלפני.

10.
התובע עשה עלי רושם מהימן בעדותו. עדותו הייתה משכנעת, מדויקת, עקבית תוך תיאור הגיוני של הדברים. ודוק - הנתבעת בסיכומיה טוענת לסתירות בין גרסת התובעת לבין גרסאות שנמצאו במסמכים הרפואיים, בהם לא נרשם שהתובע נפל לבור (עמוד 2 לסיכומי הנתבעת). לאחר בחינה מדוקדקת של הראיות סבורני, כי אין במסמכים הרפואיים סתירה לעדותו של התובע. יש להדגיש לענין זה, כי גינתו של התובע הינה גינה מיוחדת המורכבת משני מפלסים וביניהם מדרגות. משכך, במסגרת מסמכים רפואיים לא ניתן לתאר את מקום התאונה במדוייק. התובע היטיב לציין כי "למרות שאמרתי לרופאים איך קרה כאלה שכתבו גינה, ויש כאלה שכתבו במדרגות בתוך הבית וניסו לפרש את זה לכל מיני כיוונים. הנפילה בדיוק איפה שאני אומר לך וזה בדיוק מה שקרה" (עמוד 15 לפרוטוקול בשורות 7 - 9).

11.
לכך יש להוסיף כי המסמכים הרפואיים מחזקים דווקא את גירסת התובע לענין יד מושטת (ראה לדוגמא מסמך מיום 1.2.2007).

12.
אי ההתאמות בין המסמכים הרפואיים לענין גירסת התובע לאופן קרות התאונה, ככל שישנן כאלה, הינן שוליות וצדדיות וגרסת התובע לא השתנתה במהלך הדיון. הסתירות אליהן מכוון ב"כ הנתבעת בסיכומיו, אינן אלא בנושאים זניחים. ראה לענין זה ת.א. (י-ם) 10979-05 עמיאל נ' מור (פורסם במאגרים ממוחשבים) מיום 5.9.2010 כדלקמן:

"המדובר בעניינים שוליים. אי התאמות עובדתיות בעניינים שבשוליים אינן מעידות בהכרח על אי אמינות של העדות. לא אחת, הן מלמדות על ההיפך מכך. בתוך כך, אין לצפות כי בחלוף זמן לא קצר מן האירוע, יהיה השחזור שלו, ושל הימים שבעקבותיו, מדוייק בכל פרט ופרט. כך, למשל, אין לצפות כי המתלוננת תוכל לשחזר בדיוק, באיזו יד תפס אותה הנתבע, ובאיזו יד קיצץ את שיערה. הדברים אמורים ביתר שאת בשים לב לכך שהתובעת מתארת אירוע טראומטי, אשר נמשך פרק זמן קצרצר, ואשר אירע לה באופן מפתיע ובלתי צפוי. בתיאור כזה, דבר שכיח הוא שהקרבן אינו מסוגל לתאר תיאור מפורט ומדוייק של כל שלב ושלב באירוע. אין בכך כדי לגרוע מאמינותו".

13.
שעה שמצאתי ליתן אמון מלא בגירסת התובע לענין אופן קרות התאונה, נשאלת השאלה האם על הנתבעת רובצת אחריות בגינה, שעה שהחזקה בבית נמסרה כשבוע לפני
מועד התרחשותה. לשאלה זו משיבה אני בחיוב.

14.
התובע בסס את תביעתו על עילת הרשלנות. לשם קביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות יש לבחון קיומם של שלושה יסודות. היסוד הראשון - קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של המזיק כלפי הניזוק. קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על פי מבחן הצפיות, ובו נשאלת השאלה האם אדם בקטגוריה של המזיק צריך לצפות להתרחשות נזק לאדם בקטגוריה של הניזוק. זהו מבחן עקרוני בלבד. קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית יוכרע גם הוא על פי מבחן הצפיות, ובו תישאל השאלה האם המזיק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, היה יכול וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק. היסוד השני - סטייה מסטנדרט הזהירות והפרת חובת הזהירות. יסוד זה נבחן על פי אמת מידה של אדם סביר בנסיבות העניין. חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע את הנזק. אם ייקבע שלא עשה כן, תוסק גם המסקנה כי הוא הפר הוא את חובת הזהירות. היסוד השלישי - התרחשותו של נזק הקשור סיבתית להפרת חובת הזהירות (ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה איזורית בית שמש, פ"ד ל"ז(1) 113, 122).

15.
אין חולק, ואף הנתבעת בסיכומיה אינה חולקת על כך, כי בין חברה קבלנית הבונה נכס מקרקעין, בית במקרה דנן, לבין רוכשו, קיימת חובת זהירות מושגית לגבי מצבו הפיזי של הבית הנובעת מחובתו של המוכר למסור את הבית בהתאם למפרט, לתקן הרשמי ותקנות התכנון והבניה, וזאת בהתאם לחוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973.

16.
באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, הרי שזו קמה מכוח חוזה הרכישה במסגרתו התחייבה הנתבעת כלפי התובע למסור לו את הבית כשהוא ראוי למגורים ובנוי בהתאם למפרט ולתוכניות (סעיף 10.1 לחוזה הרכישה).

17.
גם היסוד השני, דהיינו הפרתה של חובת הזהירות, מתקיים בענייננו. הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע שעה שמסרה לו את הבית ובו מפגע שיכול לסכן שלמות גופו של כל מי שנכנס אליו, קרי ללא מפגעים. בפרוטוקול המסירה נרשם מפורשות כי יש למלא אדמת חמרה במקומות החסרים. דהיינו בעת המסירה, היו מקומות בבית בהם היתה חסרה אדמת חמרה, דבר שיכול להוביל למפגע ממנו נפגע התובע.

18.
התובע טען בעדותו כדלקמן:
" ... הגינה בנויה משני מפלסים, על מנת לרדת למפלס התחתון יש גרם מדרגות של 8 מדרגות, אם אני נמצא במפלס העליון למעשה המדרגות יש מתחתן חלל שמתוכו יוצאים ברזלים. ביקשתי מהקבלן שימלא את החור הזה כמו שצריך באדמה על מנת שאף אחד לא יפול בפני
ם. אכן הוא מילא אדמה, אבל על פניו זה היה שטחי כי ברגע שדרכתי על האדמה שכביכול כיסה, נפלתי ... " (עמוד 4 לפרוטוקול מיום 4.5.2009 בשורות 10 - 12 ועמוד 5 בעמודים 1 - 2).

19.
התובע הוסיף וטען בעדותו, אשר לא נסתרה, כי אמנם לאחר מעמד פרוטוקול המסירה של הבית, מילאה הנתבעת באדמה את המקומות החסרים בגינה, אבל "עדיין נשאר הרבה מאוד אדמה למלא כי היו בורות מאוד גדולים בגינה" (פרוטוקול מיום 4.5.2009 בעמוד 5 שורות 9 - 10 וכן בעמוד 6 לפרוטוקול באותו מועד שורות 1 - 4).

20.
כאמור לעיל, הנתבעת למעשה אינה מכחישה קיומה של חובת הזהירות. טענתה המרכזית היא כי כל התיקונים הנדרשים בוצעו, ומשכך חובת הזהירות לא הופרה על ידה. אין בידי לקבל טענה זו.

21.
הגם שהמצהיר מטעם הנתבעת, מר אפי גולן (להלן: "מר גולן") הצהיר בתצהירו כי "אדמה הוספה במקומות החסרים מיידית או לכל היותר יום למחרת" (סעיף 4 לתצהירו של מר גולן), הרי שבעדותו לא זכר אם היה בביתו של התובע בעת ביצוע עבודת המילוי (עמוד 27 לפרוטוקול מיום 11.11.2010 בשורות 20 - 31), ומכאן שאינו יכול להצהיר מידיעה אישית אלו עבודות בוצעו בביתו של התובע ואינו יכול לסתור את גירסתו של התובע, לפיה לא כל הבורות מולאו.

22.
מר גולן בעדותו אף לא זכר כלל את אי ההתאמות בדירת התובע ואת נסיבות חתימת פרוטוקול המסירה, ככל שהיה נוכח במעמד זה. [יצויין לענין זה כי מר גולן מודה בעדותו כי לא ערך את הרישום של פרוטוקול המסירה (עמוד 26 לפרוטוקול מיום 11.11.2010 בשורה 4), וכלל לא זכר ביצוע עבודות של מילוי חמרה בפעם השניה (לאחר התאונה) בביתו של התובע (עמוד 28 לפרוטוקול זה בשורות 4 - 13)].

23.
לכך יש להוסיף כי תמונות גינת הבית, אשר צולמו מספר ימים לאחר התאונה וצורפו לתצהירו של התובע ממחישות קיומם של מפגעים בגינת הבית של התובע.

24.
לאור כל האמור לעיל, ושעה שמצאתי ליתן אמון מלא בעדותו של התובע, ושעה שראיות הנתבעת לא הפריכו את גירסת התובע, הרי שקיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לו לבין התרשלותה של הנתבעת. מכאן שהאחריות לנזקי התובע רובצת על כתפי הנתבעת.

אשם תורם

25.
הנתבעת טענה לאשם תורם משמעותי מצד התובע. מצאתי כי אכן בנסיבות הענין, שעה שהחזקה בבית נמסרה לתובע אך שבוע לפני מועד התאונה, ובבית אכן נמצאו אי התאמות, ולטענת התובע עצמו מילוי אדמת החמרה בגינה לא בוצע באופן מלא, שכן נותרו בורות מאוד גדולים בגינה (פרוטוקול מיום 4.5.2009 בעמוד 5 שורות 9 - 10), הרי שהיה על התובע לנקוט משנה זהירות שעה שהתהלך בגינת הבית, שכן הוא ידע כי הנתבעת טרם השלימה ביצועם של כל התיקונים הנדרשים. מצבה של הגינה עולה בבירור מתמונות הבית שהוגשו לתיק בית המשפט, ועל פניו ניכר כי נדרשו לבצע עבודות נוספות לצורך השלמת הבניה ותיקון אי ההתאמות. משכך, היה מקום לנקוט באמצעי זהירות בהליכה בגינה.

26.
לאור האמור, מצאתי להעמיד את שיעור האשם התורם של התובע על 35%.

נכות תפקודית

27.
התובע טוען בסיכומים מטעמו כי פגיעתו הינה בעלת משמעות תפקודית שעה שקיימת הגבלה בתנועות ידו הימנית שהינה ידו הדומיננטית. עובר לתאונה עבד התובע כמנהל טכני במחלקת קדם דפוס בעיתון וכיום משמש כמנהל הדפוס בעיתון (עמוד 21 לפרוטוקול בשורה 15). התובע טוען כי הגם שהתקדם בתפקידו ממועד התאונה ועד היום, הרי שככל שיפלט לשוק העבודה, לא ניתן להעריך מה תהא ההשפעה התפקודית של פגיעתו על אפשרות השתלבותו בשוק העבודה.

מנגד, טוענת הנתבעת, כי עבודתו של התובע הינה עבודה ניהולית אשר אינה כרוכה בעבודה פיזית כלשהי, ולפיכך, לא קיימת לנכותו כל השפעה תפקודית.

28.
לאחר שנתתי דעתי לתצהירו של התובע ולעדותו, סבורה אני כי אין מקום, בנסיבות העניין, לקביעת שיעור מדוייק, של נכותו התפקודית וכפועל יוצא, את שיעור הגריעה מכושר השתכרותו של התובע וכי יש לפסוק, את הפיצוי, בדבר הפסדי שכר לעתיד, בדרך האומדן, בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטים בסכום גלובלי, הכל כמפורט להלן.

29.
התובע, בסיכומיו, עותר לפיצוי בשישה ראשי נזק: הפסד השתכרות בעבר, הפסד השתכרות לעתיד, עזרת צד ג', כאב וסבל, הוצאות רפואיות ונסיעות.

דיון בראשי הנזק

הפסד השתכרות בעבר

30.
התובע טוען כי לאחר התאונה היתה בתקופת אי כושר משך תקופה של 45 יום במהלכם קבל שכר על חשבון ימי מחלה צבורים. כמו כן, טוען התובע כי בשנה שלאחר התאונה חלה ירידה בשכרו בהשוואה לשנה קודמת בשל ניצול ימי חופשה להם נזקק, אותם לא יוכל לפדות.

31.
לפיכך, עותר התובע לקבל פיצוי בסך של 23,200 ₪.

32.
מנגד, טוענת הנתבעת בסיכומים מטעמה, כי התובע הודה בעדותו כי קבל שכר מלא ממקום עבודתו בתקופה שלאחר התאונה.

33.
בע"א 355/80 אניסמוב נ' מלון טירת בת שבע, פ"ד לה (2) 800, 809, נקבע כי נזקים מיוחדים יש להוכיח, הן לעניין קיומם והן לעניין שיעורם.
יחד עם זאת, נקבע כי באותם מקרים, אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, די לתובע שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר [שם].

34.
הפסיקה אמנם מכירה בהערכה לפי שיטת האומדן גם בראשי נזק מיוחדים, משהובאו ראיות של ממש לענין הפסד השתכרות בעבר, "לעתים, הפסדי השתכרות בעבר...הינם בגדר נעלם, רב בהם הנסתר על הנגלה, ואין לחשבם במדויק" (ע"א 448/87 המרמן קבלן לבניין נ' חסן, פ"ד מג (3) 810).

35.
ואולם, בענייננו, לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה, שעה שלא הומצא אישור מעביד בדבר זכויות התובע לפדיון ימי מחלה בתום תקופת עבודתו, וככל שקיימת זכות כזו, מהן תנאיה.

הפסד כושר השתכרות בעתיד

36.
התובע - גם לאחר פגיעתו בתאונה - הצליח להמשיך בעבודתו כמנהל דפוס בעיתון. התובע אף קודם לתפקיד ניהולי. שיעור השתכרותו של התובע לא נפגע כתוצאה מהתאונה. בנסיבות אלה, ברי כי התשתית העובדתית אינה מקימה בסיס לחישוב הפסדים בכושר ההשתכרות לעתיד באופן אריתמטי- אקטוארי מלא. יחד עם זאת, בהתחשב בסוג הנכות הרפואית המתבטאת במגבלת תנועה ביד, ובהתחשב בהכשרתו של התובע המצריכה עבודה פיזית, קיים סיכון כי התובע עלול להיתקל בקושי תפקודי בעבודתו, שעה שהפגיעה הינה בידו הדומיננטית.

37.
משכך, בשים לב לשיעור נכותו הרפואית (14.5%) והתפקודית של התובע בעטייה של התאונה, מוצאת אני כי הגם שהתובע העיד על עצמו כמי שמצליח במקום עבודתו גם לאחר התאונה, הרי שסביר להניח כי מגבלותיו יגרמו לפגיעה מסוימת ביכולת השתכרותו.

38.
לפיכך, אני מוצאת לנכון לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדן תוך שיובאו בחשבון מכלול השיקולים הרלבנטיים הנ"ל (ראה לשם השוואה ע"א [ת"א] 2624/00 צזנה נ' דגן).

39.
עובר לתאונה השתכר התובע בממוצע הסך של 16,500 ₪ ברוטו (חודשים מרץ - מאי 2006) משוערך להיום מהווה הסך של 18,695 ₪.

40.
לאור האמור, אני מעמידה את הפיצוי על סך כולל של 220,000 ₪ (כמחצית מחישוב אקטוארי מלא), נכון למועד פסיקתי, המשקף לדידי את הסיכון להפסד השתכרות בעתיד כתוצאה מהתאונה.

הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

41.
"באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק- ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא יפסק לו פיצוי" (ע"א 355/80 הנ"ל וע"א 605/88 תבורי ביח"ר למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ, פ"ד מ"ה (2) 1, 10).

42.
בענייננו, לא הוצגו קבלות בגין נסיעות בעבר. כמו כן, טיב הנכות ושיעורה לא הצדיקו שימוש במוניות. יחד עם זאת, עיון בחומר הרפואי שהוגש מלמד על ביקורים במרפאות. מעבר לכך, יש לזכור, כי הנסיעות ברכב הפרטי למרפאות חסכו נסיעות שגרתיות שהיה התובע מבצע לולא התאונה. לאור האמור, על דרך של הערכה, בגין נסיעות מוגברות ברכב פרטי, לעבר ולעתיד, אני פוסקת לתובע סך של 1,500 ₪.

43.
בענין הוצאות רפואיות לעבר, התובע לא הציג קבלות. באשר להוצאות רפואיות לעתיד - לאור ההלכה כפי שנפסקה בע"א 5557/95 סהר חברה לבטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 724, התובע זכאי לקבלת הטיפולים הרפואיים, ככל שנדרשים, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר ובהתאם לסל הבריאות.

44.
יחד עם זאת, סביר ומקובל עלי כי התובע נדרש בעבר ועלול להידרש בעתיד להוצאות רפואיות מסוימות, לרבות תשלום דמי השתתפות לצורך קבלת טיפול רפואי. על כן, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 4,000 ₪, בגין הוצאות רפואיות, בעבר ובעתיד.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד


45.
בכל הנוגע לעזרה לעבר - לטענת התובע נדרש לעזרה רבה בתקופה הסמוכה לתאונות והיא ניתנה לו על ידי בני משפחתו, ובעיקר, אשתו.

46.
רעייתו של התובע העידה כי נדרשה לסייע בידו רבות לאחר התאונה עם זאת, התובע לא היה במצב סיעודי ועל כן גם אם קיבל עזרה מבני משפחה, לא חרגה זו מהמקובל ביחסי משפחה, ועל כן אינה ברת פיצוי, כאמור בע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד ל"ד(3) 580, 588:

"לא היה מקום לפסוק פיצוי לאביו של המערער כמיטיב, בקשר לטיפול בבנו בעת מחלתו בעקבות התאונה, משלא השתכנע בית המשפט כי הדבר היה מעבר לדאגת אב לבנו וכי נגרם בגין נזק ספציפי".

47.
בכל הנוגע לעזרה לעתיד - לא ראיתי כי התובע יידרש לעזרה בסיעוד ובאשר לעבודות משק הבית לא באה כל עדות ולפיה התובע נושא במטלות אלו. כך גם הנכות אינה כזו שמגבילה לחלוטין את כושר הפעולה של התובע בעזרה בפעולות משק הבית.

48.
עם זאת, בשוקלי את סוג המגבלות של התובע ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין עזרה צד ג' לעתיד על סך של 15,000 ₪, נכון להיום.

כאב וסבל
49.
כתוצאה מהתאונה סבל התובע משבר ביד ימין ובמפרק האולנארי. התובע שהה בתקופת אי כושר משך תקופה של 45 יום. כמו כן, טוען כי נזקק לטיפולים פיזיוטרפיים במשך תקופה של כחצי שנה לאחר התאונה. בשים לב לנכות הרפואית כאמור לעיל בגובה של 14.5%, הנני פוסקת לתובע פיצוי בראש נזק זה על סך של 50,000 ₪ .

סוף דבר

50.
לאור כל האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הסך של 290,500 ₪, ובניכוי האשם התורם - הסך של
188,825 ש"ח.

51.
הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

52.
כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות משפט בסכום האגרה וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
י"ב שבט תשע"א, 17 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 5189/07 מוטי ליבסטר נ' נגר כדורי את דוד חי חברה להשקעות בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/01/2011)