פסקי דין על דורון לוי | פסקי דין על אורי לוי

53962/08 א     09/02/2011




א 53962/08 דורון לוי נ' אורי לוי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 53962-08 לוי נ' לוי





מספר בקשה:
10

בפני

כב' השופטת
שרון גלר


המבקש (הנתבע)

דורון לוי
ע"י ב"כ עו"ד גולדברג



נגד


המשיב (התובע)

אורי לוי
ע"י ב"כ עו"ד בישיץ




החלטה

להלן החלטה בבקשה לביטול

פסק דין
, אשר ניתן כנגד המבקש בדיון יום 8.7.10, בהעדר התייצבות (להלן: "פסק הדין").

לטענת המבקש, נשלחו כל ההחלטות והזימונים וכן פסק הדין בתיק זה לכתובת שגויה, ומשכך, לא ידע על מועדי הדיון ועל החלטות שנתקבלו בתיק. לטענת ב"כ המבקש, ב"כ המשיב ידע כי מדובר בכתובת שגויה, אך לא טרח לעדכן את בית המשפט בעניין, ובכך הטעה את בית המשפט. רק לאחרונה, כך נטען, עיין ב"כ המבקש עו"ד גולדברג
, בתיק בית המשפט באקראי ומצא, כי ניתן

פסק דין
בתיק כנגד המבקש. משכך, לטענת המבקש יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק. לחילופין, התבקש בית המשפט לבטל את פסק הדין, מכוח שיקול הדעת הנתון לו בעניין.

מנגד, טען המשיב, כי זימונים לדיונים, נשלחו למבקש בשתי הזדמנויות שונות ובמועדים שונים ואף התקבלו אצלו. המשיב הציג, בפירוט רב, את האסמכתאות לעניין זה, כפי שמופיעות בתיק בית המשפט.

בבוא בית המשפט לדון בבקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר התייצבות, עומדים לפניו שני מסלולי ביטול אפשריים - ביטול מחמת הצדק וביטול מכוח שיקול דעת בית המשפט.

במסלול הביטול הראשון, יעשה בית המשפט שימוש, באותם מקרים בהם מסתבר, בדיעבד, כי בית המשפט לא היה רשאי כלל ליתן את פסק הדין, בדרך כלל מדובר בנסיבות בהן היעדרו של המבקש מהדיון נבע מאי זימונו כדין לדיון. במקרה כזה, הפגם שנפל בהליך מהווה טעם מספיק לביטול פסק הדין, ללא קשר לשאלת סיכויי המבקש ביחס למחלוקת נשוא ההליך לגופה ומבלי שיש לבית המשפט שיקול דעת בשאלת ביטולו של פסק הדין.

מסלול הביטול השני, הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט, רלבנטי כאשר בעצם קיום הדיון ומתן פסק הדין בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, באשר המבקש זומן לדיון כדין, אך נמנע, מסיבותיו הוא, מלהתייצב. בבוא בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו במקרה כאמור,עליו לבחון הן את הסיבות לאי התייצבותו של המבקש לדיון והן את סיכוייו של המבקש לקבלת עמדתו במחלוקת נשוא ההליך. היינו, כאשר המבקש הינו התובע, יבחן בית המשפט מהם סיכויי הצלחתה של התביעה, וכאשר מדובר בנתבע, יבחן בית המשפט האם קיימת למבקש הגנה סבירה, אשר יכולה להביא, במידה ויתקיים דיון לגופו של עניין, לדחיית התובענה.

בהתאם להלכה הפסוקה, בין שני שיקולים אלה, מתקיימים יחסי גומלין, כאשר השיקול הדומיננטי הינו זה הבוחן את סיכויי הצלחתן של טענות המבקש. אף אם נמנע המבקש להתייצב לדיון, תוך זלזול זדוני או רשלנות רבתי, אך יחד עם זאת, יש למבקש סיכויי הצלחה סבירים לגופו של עניין, יעדיף בית המשפט את תכלית עשיית משפט צדק על פני שמירה קפדנית ודווקנית על כללי הפרוצדורה (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה, ש' לוין, עורך);
ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז
(3) 431, 439-438).

שיקול נוסף אותו ייקח בית המשפט בחשבון בגדר הפעלת שיקול דעתו בשאלת ביטול פסק הדין הינו, כי זכות הגישה לערכאות הוכרה בפסיקה כזכות יסוד. בעניין זה,
הגישה המקובלת היום הינה, כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מכיר בזכות הפניה לבית המשפט כזכות חוקתית (א' ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי: פרשנות חוקתית (תשנ"ד-1994), 432). מרכזיותה של זכות הגישה לערכאות, נגזרת מהצורך להבטיח כי מי שטוען כי הוא זכאי לסעד משפטי, יוכל להביא את עניינו בפני
הערכאות השיפוטיות, על-מנת שאלה תוכלנה להכריע בדבר (השופט גרוניס בע"א 1480/04
מליבו ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון
(לא פורסם).

וכעת לענייננו.

עיון בתיק בית המשפט מלמד, כי הודעות המזכירות אכן נשלחו, כטענת המשיב, במכשיר הפקסימיליה, למשרד ב"כ המבקש, לפי הפרטים אשר מופיעים בתיק בית המשפט. כך, באשר להחלטה מיום 22.11.09, בה נדחתה בקשה לדחיית התביעה על הסף, בטענת חוסר סמכות עניינית, ושבה אף נקבע מועד לדיון קדם משפט, ליום 21.4.10, וכך אף באשר להזמנה לדיון, אשר נשלחה על ידי מזכירות בית המשפט ביום 20.12.09. יצוין, כי הזמנה לדיון קודם, שהתקיים ביום 18.11.09, נשלחה באותה דרך ולאותו מספר פקסימיליה, וככל הנראה אף נתקבלה על ידי ב"כ המבקש, שכן לדיון הופיעו ב"כ המבקש וכן המבקש עצמו.

לפיכך, איני מקבלת את הטענה, כי הודעות המזכירות נשלחו לכתובת שגויה.

יוער, כי חלפה כשנה בין מועד הדיון שנערך בנוכחות המבקש וב"כ, בו קבעתי כי החלטה בעניין הסמכות העניינית תשלח לצדדים, לבין המועד בו לטענת ב"כ המבקש "עיין באינטרנט ואז נדהם לגלות כי ניתן

פסק דין
בתיק", כאמור בבקשה. במשך פרק זמן ארוך זה, נתקבלו מספר החלטות בתיק, אשר לטענת ב"כ המבקש לא הגיעו לידיעתם.
סבורה אני כי יש בכך כדי להעיד על התנהלות לקויה של ב"כ המבקש, אשר לא טרחו לבדוק במשך זמן רב, את הקורה בתיק.

באשר לטענות ב"כ המבקש כאילו לא קיבלו לידיהם את פסק הדין, הרי שהמשיב צירף אסמכתאות לפיהן הן צו המניעה והן פסק הדין נמסרו באופן ידני, עם אישור מסירה לידי ב"כ המבקש, בשני מועדים שונים (נספח ב' לתגובתו, אשר כותרתה 'בקשה לדחיה על הסף של הבקשה לביטול

פסק דין
').

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענות המבקש כי לא קיבל כדין את הודעות וזימוני בית המשפט לדיון שנקבע ליום 21.4.10, וכן אני דוחה את טענות המבקש, כי ב"כ המשיב לא המציא כנדרש את הבקשה למתן צו מניעה ואת פסק הדין.

לפיכך, הבקשה לביטול פסק הדין מחמת הצדק, נדחית.

יחד עם זאת, ולאור האמור לעיל, בדבר
זכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה בפסיקה כזכות יסוד וההכרה
בזכות הפניה לבית המשפט כזכות חוקתית, יש לבחון את הבקשה, תוך הפעלת שיקול דעת בית המשפט.

כאמור לעיל, בדיון
בבקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר התייצבות, תוך הפעלת שיקול דעתו, על בית המשפט לבחון הן את הסיבות לאי התייצבותו של המבקש לדיון והן את סיכוייו של המבקש, לשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיו, היה ויוחלט לבטל את פסק הדין. מבין שני שיקולים אלה, זה הבוחן את סיכויי הצלחתן של טענות המבקש, הוא השיקול העיקרי
.

ואולם, בבקשה לביטול פסק הדין, "מנתחים" ב"כ המבקש את סיכויי הההגנה בשש שורות בלבד. בית המשפט לא מצא בגוף הבקשה, כל התייחסות ממשית לטענות ההגנה, וממילא, אין כל התייחסות ממשית לסיכוייה של ההגנה להתקבל, לגופו של עניין.

(ב"כ המבקש מגדילים לעשות, ומפנים את בית המשפט לעיון באמור בתצהיר העדות הראשית של המבקש (בסע' 16 לבקשה), בעוד שטרם נקבע כלל מועד להגשת תצהירים בתיק זה, וממילא אף לא אחד מהצדדים הגיש תצהיר מטעמו).

לכאורה, משדחיתי את טענות ב"כ המבקש, כי נמנע מהם להתייצב לדיון ביום 21.4.10 בשל טעויות של מזכירות בית המשפט, ומשלא פורטו
בבקשה לביטול פסק הדין, סיכויי ההגנה של המבקש, הרי שמתבקשת הקביעה, כי איני מוצאת מקום לביטול פסק הדין, אף בעילה של שיקול דעת בית המשפט.

יחד עם זאת, אני סבורה, כי יהא בכך משום תוצאה דראסטית מדי כנגד המבקש, אשר, מן הסתם, לא ערך את הבקשה בכוחות עצמו.

במצב דברים זה, רשאי בית המשפט לפנות לכתבי הטענות, ולבחון בעצמו את סיכויי המבקש לגוף ההליך (לעניין זה, ראה: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 374 (2009)).

ואכן, מעיון בכתב ההגנה עולה, כי למבקש טענות הגנה, אשר יש בהן יותר משמץ של סיכוי להתקבל, היה ויבוטל פסק הדין. טענות המשיב בגדר כתב התביעה, מתבססות, רובן ככולן, על הפרה לכאורה של הסכם פשרה, שנכרת בין הצדדים בעת פירוק השותפות במוסך שהחזיקו בבעלות משותפת. ואולם, בית משפט השלום בנתניה, ב

פסק דין
מיום 7.1.09, דחה לכאורה את טענות המשיב באשר להסכם זה. יתרה מזו, בית המשפט אף קבע שם, כי המשיב חטא באי אמירת אמת, ובניצול לרעה של הליכי משפט. בנוסף, המבקש הכחיש בכתב ההגנה את טענות המשיב, באשר לאופן חלוקת הרווחים והנכסים מהשותפות ואף הציג אסמכתאות רבות התומכות, לכאורה, בגרסתו ואשר יש מקום לטעמי, לבררן לגופן בהליך משפטי מלא.

לפיכך, אני סבורה, כי למבקש קיימות טענות הגנה ממשיות, אשר יש לבררן בתיק העיקרי, ומכאן, קביעתי, כי פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, ביום 8.7.10 מבוטל.

כמובן, שאין באמור לעיל משום חווי דיעה מצד בית המשפט, בשלב זה, לעניין סיכויי ההליך העיקרי ותוצאתו.

עם זאת, יש לאזן את ביטול פסק הדין בפסיקת הוצאות לטובת המשיב, בהתחשב במכלול נסיבות העניין אשר פורטו לעיל. בעניין זה אני קובעת, כי
פסק הדין יבוטל כפוף לתשלום הוצאות הבקשה והדיון בו ניתן פסק הדין, בסך 2,500 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו ותשלומו מהווה תנאי לביטול פסק הדין. אי תשלום יביא להותרת פסק הדין על כנו.

התיק נקבע לדיון קדם משפט ליום 3.5.11 בשעה 8:30.


ניתנה היום, ח' שבט תשע"א, 9 בפברואר 2011, בהעדר הצדדים.

חתימה
















א בית משפט שלום 53962/08 דורון לוי נ' אורי לוי (פורסם ב-ֽ 09/02/2011)