פסקי דין על בהפ"ב | פסקי דין על אלי טביב | פסקי דין על ישראל חתוכה

6003-09/10 הפב     22/02/2011




הפב 6003-09/10 בהפ"ב, אלי טביב נ' ישראל חתוכה








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



הפ"ב 6003-09-10 ישראל חתוכה
נ' אלי טביב
הפ"ב 14635-01-11 אלי טביב
נ' ישראל חתוכה






בפני

כבוד השופט יהודה זפט
– סגן נשיא


המבקש
בהפ"ב
14635-01-11



אלי טביב


נגד


המשיב


ישראל חתוכה




החלטה



לפניי בקשה לביטול 3 פסקי דין שניתנו על ידי בית דין צדק בני-ברק בהליכים בין המבקש והמשיב בתיק שקיבל במזכירות בית הדין את המספר 5543
ועניינו חנות ברחוב בירנבוים 19 בבני-ברק שבבעלות המשיב ואחיו (כיורשי המנוח ישראל חתוכה
ז"ל),
המוחזקת בידי המבקש, המפעיל בו חנות לממכר מוצרי בשר.

ביום
ח באלול תשס"ח (8.9.08) יצא מתחת ידי בית הדין מסמך הנושא את הכותרת "פסק-דין חלקי" בו נדחתה בקשת המשיב לביטול זכרון דברים שנחתם בין הצדדים בשבט תשס"ו, והמבקש חויב
לחתום בתוך 15 יום על חוזה שכירות מקובל. נקבע כי אם הצדדים לא יסכימו על חוזה השכירות יחליט בית הדין. בפתח הדברים קובע בית הדין כי פסיקתו נעשית "לאחר קבלת קנין חתימה על שטר בוררין ושמיעת טענות הצדדים".

הצדדים לא הגיעו להסכמה באשר לתנאי החוזה,
וכל צד הגיש לבית הדין טיוטת חוזה שכירות.
ב - ל סיון תשס"ט (22.6.09) ניתן בבית הדין "

פסק דין
-המשך" בו קבע בית הדין את נוסח החוזה עליו על הצדדים לחתום.

הוראת בית הדין לא קוימה ובעקבות פניית המשיב לבית הדין זומנו הצדדים לדיון. המבקש לא התייצב, ולאחר שזומן פעם נוספת ושוב לא התייצב, הדיון התנהל בהיעדרו,
וביום כ"ג תמוז תש"ע
(5.7.10) החליט בית הדין כי על המבקש לפנות מיידית את החנות.

בבקשתו לביטול 3 פסקי הבוררות הנזכרים
העלה המבקש את הטענות הבאות:
א. המבקש לא חתם על הסכם בוררות
המסמיך את בית הדין לדון בסכסוך
בינו ובין המשיב בנושא שכירות החנות. גם המשיב לא חתם על הסכם כזה , וממילא בית הדין פעל בחוסר סמכות.
ב. לא נמסרו למבקש כתבי טענות או מסמכי בי דין הנוגעים לריבו אם המשיב.
ג. כשקיבל המבקש זימון לבית הדין האמין כי הזימון הוא לדיון בתביעה אחרת, בה אכן הוסמך בית הדין לדון, שעניינה היה תביעת שכנים נגד המבקש
בנושא מטרדי ריח, וכך נכפה על המבקש הדיון בפני
בית הדין במחלוקת
עם המשיב בנושא השכירות.
ד. המבקש לא נכח בדיונים מפני שלא הכיר בסמכות בית הדין, ובדיעבד הוברר למבקש כי התקיימו דיונים בהיעדרו. המבקש טוען כי לא הוזהר על ידי בית הדין שאם לא יתייצב בית הדין ידון בהיעדרו.
ה. ב 23.12.10 הגיש המשיב נגד המבקש
בבית משפט השלום בתל-אביב,
תביעה בה עתר לפינוי המבקש מהחנות. צעד זה מאיין את זכות המשיב לבקש אישור פסק הבוררות שהורה על סילוק ידו של המבקש מהחנות.

דיון


א.
אין חולק כי ללא הסכם לבירור הסכסוך בהליכי בוררות בבית הדין, לא ניתן היה לכפות על המבקש התדיינות בבית הדין. לאחר עיון בחומר שלפני, מסקנתי היא כי
גרסת המבקש בעניין זה אינה ראויה לאמון, וניתן לקבוע במידת הוודאות הדרושה בהליך אזרחי, כי המבקש הסכים לסמכות בית הדין, ונתן להסכמתו ביטוי בכתיבת שמו בטופס שטר הבוררין שבשימוש בית הדין, אשר אמנם לא צורף לכתבי הטענות, אולם הוצג לפני המבקש בעמדו על דוכן העדים, והמבקש אישר כי אכן כתב היד בו רשום שמו בתחתית השטר הינו כתב ידו.
עיון בטופס מעלה שמעל שמו של המבקש רשום גם שמו של המשיב וחתימתו. הנה כי כן, אישור בית הדין, המופיע בפסקי הבוררות, כי הצדדים חתמו על שטר בוררין ונעשה קנין,
נתמך בשטר הבוררין שהוצג כראיה, והסברו של המבקש, תשובה לשאלת עורך דינו, כי חתימתו נעדרת
מהמסמך מפני שסירב לחתום אינה ראויה לאמון. המבקש עצמו לא גרס, לא בבקשתו ובתצהירו, ולא בעדותו, שהביע בפני
בית הדין התנגדות
לסמכותו, וכאשר רשם המבקש את שמו בשטר הבוררין, ללא הבעת הסתייגות מקיום הדיון בבית הדין,
בצדק ראה בית הדין בכך הסכמה לברר את הסכסוך בהליכי בוררות בבית הדין.

טענת המבקש כי האמין שזימונו לבית הדין מתייחס לסכסוך השכנים בנושא מטרד הריח אינה ראויה
לאמון, הן מפני שבהזמנה שנמסרה למבקש צוין מי התובע, וצוין גם נושא הבוררות, והן מפני שכאשר התייצב המבקש בבית הדין לא דובר עמו על סכסוך השכנים, והשכנים לא השתתפו בדיון, וכעולה מהפרוטוקול הצדדים, ובהם המבקש, שטחו לפני בית הדיון את טענותיהם בנושא שכירות החנות ולאחר מכן הצדדים, גם המבקש, הציגו לפני בית הדין טיוטות חוזה שכירות,
ובנסיבות אלה
גרסת המבקש מופרכת על פניה.

נקבע בזה כממצא עובדתי שהמבקש נתן הסכמתו בשטר הבוררין לבירור הסכסוך בנושא שכירות החנות בהליכי בוררות בפני
בית הדין.


ב.
המבקש קובל על כך שלא נמסרו לו כתבי טענות
ומסמכים.

אין חולק כי הליכי בוררות אינם כפופים לתקנות
סדרי הדין ודיני הראיות הנהוגים בבתי המשפט. בענייננו הדבר אף נקבע במפורש בשטר הבוררין. המבקש לא טען בישיבת בית הדין בה השתתף כי יש לחייב את המשיב להגיש כתב תביעה, והסתפק בכך שטענות המבקש הושמעו בנוכחותו במעמד
בית הדין, וניתנה לו
ההזדמנות לשטוח את טענותיו, ולאחר מכן נתן בית הדין את פסקו הראשון בו נדחתה תביעת המשיב לבטל את זכרון הדברים ובית הדין הורה על חתימת חוזה שכירות. המבקש לא טען כי
ביקש
לאפשר לו להשמיע
עדים. ואיני מוצא דופי
בהתנהלות בית הדין בכל הנוגע לפסק הראשון. אשר לפסק השני, כאן קבע בית הדין את נוסח ההסכם עליו יהיה על הצדדים לחתום, ואין בפי המבקש טענה הראויה להישמע נגד הפסק השני. הפסק השלישי, בו הורה
בית הדין למבקש לפנות את החנות ניתן בהיעדר המבקש, וזאת לאחר שהמבקש זומן
לשני מועדים ובחר לא להתייצב.
כמו בבית משפט אף כך גם בהליכי בוררות, אין בהחלטת בעל דין לא להתייצב כדי לפגוע בסמכות לקיים את הדיון בהיעדרו. מתן הזדמנות נוספת, כפי שנעשה כאן, הינו מעשה של לפנים משורת הדין. לפיכך אין למצוא דופי, בוודאי לא עילת ביטול, בקיום הדיון ובמתן פסק הפינוי בהיעדר המבקש, ויצוין כי בזימון נרשם בפירוש שעניינו של הדיון צו פינוי. אוסיף מעבר לצורך כי בשטר הבוררין הסכים המבקש "אם אחד מאתנו הח"מ ישתמט מלבוא לפני הבד"צ לגמר טענות, הרשות ביד הבד"צ להוציא פס"ד כפי ראות עיניהם".


ג.
המבקש טען כאמור כי הגשת תביעת הפינוי בבית משפט השלום מחייבת דחיית או מחיקת הבקשה לאישור פסקי הבוררות על הסף מכוח דוקטרינת
העניין תלוי ועומד או דוקטרינת מעשי בית דין. אין ספק
שקיום הליכים מקבילים בשתי ערכאות שיפוט לאותו סעד עצמו,
הינו למצער שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, והתרופה לכך היא סילוקו על הסף של
ההליך שנפתח שעה שקודמו תלוי ועומד. בענייננו הוגשה בקשה לאישור הפסק, ורק לאחר מכן הוגשה תביעת הפינוי. אשר על כן ההליך אותו מן הראוי היה לסלק על הסף הינו תביעת הפינוי, ולא הבקשה לאישור פסקי הבוררות, ובדיון הודיע המשיב כי אכן יבקש את מחיקת תביעת הפינוי בבית משפט השלום.


לאור כל האמור לעיל הבקשה לביטול פסקי הבוררות נדחית, וניתן בזה אישור כמבוקש
בתיק 6003-09-10.

מר אלי טביב
ישלם למר ישראל חתוכה
הוצאות, וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪.


מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים
ניתן היום,
י"ח
אדר א תשע"א, 22 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.















הפב בית משפט מחוזי 6003-09/10 בהפ"ב, אלי טביב נ' ישראל חתוכה (פורסם ב-ֽ 22/02/2011)