פסקי דין על שרה אהרוני | פסקי דין על אברהם דרור זיטלבך

46528-12/10 א     06/03/2011




א 46528-12/10 שרה אהרוני נ' אברהם דרור זיטלבך








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 46528-12-10 אהרוני נ' זיטלבך






בפני

כב' הרשמת גילה ספרא-ברנע

המשיבה:
שרה אהרוני
ע"י ב"כ עו"ד גולדין


נגד

נתבע
אברהם דרור זיטלבך
ע"י ב"כ עו"ד טלי רונן



החלטה

בפני
י בקשה לביטול עיקול זמני, שהטלתי במעמד צד אחד ביום 10/1/2011.

התקיים דיון במעמד הצדדים בתאריך 3/2/2011, בו נחקרו המצהירים מטעם כל אחד מהצדדים, והוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים.
לצורך מתן החלטה בשאלת הטלת עיקולים זמניים עליי לשקול דרישות מצטברות כדלהלן:
1.

ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה (תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, להלן: "התקנות").
2.

ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר להכבדה (תקנה 374(ב) לתקנות).

3.

איזון נזקים, תום לב ומידתיות (תקנה 362(ב)(1) ו-(2)).

1. ראיות מהימנות לזכות התביעה
התביעה הוגשה, כנטען בה, בגין שכר טירחה בעבור הליכים שננקטו ע"י המשיבה בעבור המבקש, ביניהם: הליכי הוצל"פ, ערעורים, בקשות וכו', על בסיס הסכמה בע"פ לשכר טרחה בגובה 20%. אין חולק כי זהו שכר הטרחה שסוכם, גם לדברי המבקש. המחלוקת נסובה סביב החלק בעבורו יש לשלם. מלכתחילה העיקול שנתתי במעמד צד אחד הינו מאוד מצומצם, ומתייחס בהתאמה להסכמה 20% ממה שכבר נגבה.
לצד הוראת התקנות בעניין הראיות לכאורה לתביעה, הכירה הפסיקה בזכותו של הנתבע להטיל ספק בזכות התביעה: "בבוא בית המשפט להחליט כלום יש לתביעה סיכוי שתתקבל, עליו להתייחס בעיקר לנטען בכתב התביעה, אלא אם כן יש בכתב ההגנה טענות המעמידות את הנטען שם בספק ניכר" (ר"ע 490/86 יונה יונה ואח' נ' דן מקמילן ואח', פ"ד מ(4) 115).
המבקש בבקשת הביטול, וגם בדיון, לא הציג ספק ממשי בזכות התובעת. אין חולק כי ניתן

פסק דין
בשנת 93 המורה על תשלום חודשי למבקש מאת אחיו, יחד עם זאת, אין מחלוקת כי עצם פנייתו של המבקש למשיבה נולדה כתוצאה מהפסקת התשלומים מצד אחיו עוד במאי 2006. ידוע כי לאחר פסק הדין, בו יוצג ע"י המשיבה והוצע לצדדים הסכם הפשרה, חזר האח לשלם את התשלומים החודשיים שהופסקו. נשארה המחלוקת, שהינה בעבור איזה חלק עליו לשלם שכר טרחה. המבקש מודה שהמשיבה ייצגה אותו, שהוא האמין ובטח במעשיה ובפועלה, (פרוטוקול, עמ' 11, שורות 28-30).
2. ראיות מהימנות לכאורה להכבדה
המשיבה תומכת את טענותיה להכבדה באי יכולתו של המבקש לשלם את חובו לה ולאחרים, זאת כעולה מתצהירו של המבקש, ובכך שאחיו החל להעביר למבקש את התשלומים ישירות ולא באמצעות המשיבה, כפי שהיה לפני כן, ולאור עדותו לאורך חקירתו הנגדית.
מהו הנטל להביא ראיות מהימנות לחשש להכבדה, הנזכר בתקנות? על כך השיבה הפסיקה במספר הזדמנויות.
ברע"א 6614/06 כפרית נ'

icc industries inc
, תקדין-עליון 2007(1), עמ' 81
נקבע:
"ליבה של הוראה זו הוא בצורך להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, אשר תיגרם למבקש אם לא יינתן הצו המבוקש. מהי משמעותה של אותה "הכבדה"? מצב נפוץ של הכבדה הוא מקרה, בו הנתבע עשה או מתכוון לבצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין... עם זאת, הוכחת מעשי הברחה אינה הדרך היחידה לבסס טענת הכבדה, ואף לשון התקנה (שהוספה לאחר שניתן פסק הדין בעניין מרגליות) אינה מגבילה עצמה להברחת נכסים דווקא. כך נפסק, כי לעתים גובה סכום התביעה עשוי להוות אינדיקציה לקיומה של הכבדה, זאת "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס (טרם פורסם) (השופט גרוניס))". (ההדגשות שלי, ג.ס.ב.).

ברע"א 10076/07 בנק דיסקונט נ'
icc industries inc
, תקדין-עליון
, 2007(4), עמ' 3108
נקבע עוד:
"מטרתו של הסעד הזמני היא להבטיח שמירה על המצב הקיים ביום הגשת התובענה, העלול להשתנות אם לא יינתן הסעד, באופן שיאפשר מימוש

פסק דין
לטובת הזוכה הפוטנציאלי. "הענקתו של הסעד הזמני נועדה לשמור על המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה, שאם לא כן, עלול הנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין בתובענה" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 483 (מהדורה שמינית, 2005). בעניין זה ראו גם: ע"א 732/80 ארנס נ' בית אל-זכרון יעקב, פ"ד לח(2) 645, 652 (1984); ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1) 177, 196 (1995)). השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני הינם: סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק...
התקנה המפרטת את התנאים המיוחדים למתן עיקול זמני - הסעד הזמני נשוא הבקשה - היא תקנה 374 לתקנות. תקנה זו קובעת, בין היתר, כי בית המשפט רשאי ליתן צו עיקול זמני "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" - יסוד ההכבדה. יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו (ראו למשל: גורן, בעמ' 522-520; ר"ע 246/85 ארד חברה לביטוח נ' מ.ב.י בע"מ, פ"ד מא(1) 586, 587 (1985); רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789, 800 (1997); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (טרם פורסמה, 29.1.07) (להלן: עניין גב ארי)). יצויין, כי תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי העיקול הזמני, היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים" (דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים תהליכים ומגמות 431-429 (תשס"ז), וראו גם עניין גב ארי)".

אני מסכמת כי מכלול הנימוקים אשר הביאה המשיבה, ואשר נתמכו בחקירתו הנגדית של המבקש, מציגים תמונה ברורה של הכבדה: העובדה שהתשלומים שאחיו של החייב, הנתבע בתיק הראשי של ההוצל"פ, מר זייטלבך צבי, שעפ"י ההחלטה של כב' השופטת נתנאל מ 30/4/2008 היו אמורים להיות מועברים לידי ב"כ של המבקש, דהיינו, לידי עו"ד אהרוני, המשיבה בתיק זה, ומסיבה כלשהי הועברו ישירות למבקש בצירוף לעובדה כי המבקש חסר כל, כפי שטען בתצהירו ובחקירה הנגדית שם טען ש"אין לו כסף" והוא נסמך על ההכנסה מהתשלומים שאחיו משלם לו (דוגמאות מהפרוטוקול: עמ' 11 שורה 20, עמוד 12 שורות 11, 17, 23, 29). בנוסף, המבקש נמנע מלבקש ביטול עיכוב הליכים שניתן בתיק ההוצל"פ בו מטפלת המשיבה, הגם שנשאל מס' פעמים בחקירתו הנגדית לגבי עניין זה לא נענתה תשובה ברורה וחד משמעית לגבי ההשתאות בעניין, מכאן יוצא שהמבקש בהתנהגותו גורם לכך כי אל לה למשיבה להמתין עוד לגביית החוב, והיא זכאית לשלמר את המצב הקיים ולמנוע הברחת נכסים, שעלולה להביאה בסופו של ההליך לכך שתצא "וידיה על ראשה".
לאור הצטברות הנסיבות אני קובעת כי יסוד ההכבדה הוכח.
3.
איזון נזקים ותום לב
לאחר שנקבע כי מתקיימים שני היסודות הראשונים בבקשת עיקול זמני, עדיין שומה על בית המשפט לדון באיזון הזכויות ובמידתיות העיקולים. בשלב זה של הדיון, ניתן בדרך כלל מעמד עדיף לזכויות הנתבע שהתובע מבקש לפגוע בהן, על בסיס תשתית ראייתית לא מלאה (רע"א 5937/97 סיני נ' גלנץ, פ"ד נב (1) 193). לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, אני מוצאת כי במקרה דנן איזון האינטרסים מחייב את השארת העיקול, שכן העיקול שהוטל הינו רק בעבור כספים שכבר שולמו.

בעניין תום הלב, לא מצאתי חוסר תום לב בהתנהגות התובעות בהגשת הבקשה, לאחר שלא הוכחו עדיין טענות המבקש, לפיהן אינו צריך לשלם דבר, הוכח דווקא כי המשיבה ייצגה את המבקש לשביעות רצונו, והמבקש הוא שנהג בחוסר תום לב עת, ביחד עם אחיו, ניסה למנוע מהמשיבה גביית השכר המגיע לה.

בשלב זה נראה כי העיקול היחיד המכביד הוא התשלומים החודשיים, שכן שאר ההליכים מעוכבים ממילא או לא פוגעים במבקש. לאור סכום העיקול, שקבעתי כי אינו שנוי במחלוקת, עיקול הסך של פחות מ-5,000 ₪ כל חודש עד לבירור התיק, אינו מכביד יותר מהאפשרות שכספים אלה ייעלמו לבלי שוב.

מטרת העיקול הזמני כיום אינה עוד ייחוד נכסים לצורך גביית פסק הדין, אלא שמירה על המצב הקיים, על מנת שעד תום המשפט לא תימצא התובעת, אם תזכה, בפני
שוקת שבורה.

העיקולים הנותרים הינם צודקים ומידתיים, ועולים בקנה אחד עם אמירת המשיבה, לפיה אין בידי המבקש כסף בכדי לשלם את החוב לכאורה. על פי הראיות לכאורה שהוצגו לכל אחד מהיסודות, ותוך שמירה על צמצום הפגיעה בזכויות היסוד של הנתבע, מבלי לפגוע בתובעת, והכל באופן מידתי וראוי. צו כזה יהלום את מטרת העיקול הזמני, והיא שמירה על המצב הקיים ומניעת הכבדה על ביצוע פסק הדין, עד נתינתו.

העולה מן המקובץ כי גם בשיקולי העל של מידתיות איזון אינטרסים ותום לב, יש להשאיר את הצו על כנו.

אני דוחה את הבקשה לביטול העיקול הזמני.

אני דוחה גם את הבקשה להרחיבו, באשר לא זו מטרת הדיון, ולאחר שדחיתי בקשה לעיון חוזר לא אדון שוב באותה בקשה.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 1,500 ₪ ללא קשר לתוצאות המשפט.

ניתנה היום, ל'
אדר א תשע"א, 06 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 46528-12/10 שרה אהרוני נ' אברהם דרור זיטלבך (פורסם ב-ֽ 06/03/2011)