פסקי דין על אליהו שלום | פסקי דין על דקל עמית | פסקי דין על קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים | פסקי דין על יוסי גואיטה ואח' |

576/09 א     22/02/2011




א 576/09 אליהו שלום נ' דקל עמית, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, יוסי גואיטה ואח'








בית משפט השלום בראשון לציון



ת"א 576-09 שלום נ' עמית ואח'







בפני

כב' השופטת
מיכל עמית - אניסמן


התובע

אליהו שלום


נגד

הנתבעים






צד ג'
1. דקל עמית
2. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
(שולחת

הודעה לצד ג')
3. יוסי גואיטה
4. אליהו חברה לבטוח בע"מ


נגד
דקל עמית



פסק - דין
כנגד הנתבעים 1 ו- 2


לפניי תביעת נזקי גוף שהוגשה במסגרת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), וכן לחילופין במסגרת פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקנ"ז"), שהגיש התובע, אליהו שלום
(להלן: "התובע") כנגד הנתבעים, עמית דקל (להלן: "הנתבע"); קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"); גואיטה יוסף (להלן: "הנתבע 3") ואליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 4") לפיצוי בגין נזקים, שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 4.9.2008 (להלן: "התאונה").

1.
התובע יליד 1971, נהג בעת התאונה על קטנוע נושא מספר רישוי 53-838-57 (להלן: "הקטנוע" או "הקטנוע החדש"), אשר בבעלותו של הנתבע ומבוטח בביטוח נקוב בשם בלבד. ביום התאונה, שעה שרכב התובע על הקטנוע, רכב הנהוג על ידי הנתבע 3 ביצע פניית פרסה חדה וחסם את נתיב נסיעתו של התובע. כתוצאה, נפל התובע מהקטנוע והוטח ארצה. הנתבעת 4 הינה המבטחת של רכב הנתבע 3.

2.
משכך, התובע הגיש תביעתו כנגד קרנית והנתבע במסגרת חוק הפלת"ד, וכנגד הנתבע 3 והנתבעת 4 במסגרת פקנ"ז. קרנית הגישה הודעה לצד ג' כנגד הנתבע. מאחר והתביעה נסמכת על עילות חלופיות, הוריתי בהחלטתי מיום 12.10.2009 על פיצול הדיון באופן שתחילה תיבחן שאלת החבות.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים
3.
לטענת התובע, רכב על הקטנוע ברשות הנתבע ולא ידע ואף לא היה סביר שיידע כי הקטנוע היה מבוטח בביטוח נקוב בשם בלבד. משכך, לשיטתו, קרנית חבה בפיצוי כלפיו וזאת על פי סעיף 7א' לחוק הפלת"ד.

4.
התובע מוסיף וטוען, כי הנתבע הודה בפני
בית המשפט כי נתן לו רשות ראשונית, ולפיכך מדובר בהודאת בעל דין כי נהג בהיתר. לחילופין, טוען התובע כי גם רשות מכללא נחשבת כמתן רשות, ושעה שהנתבע נתן לו אישור לעשות ברכושו כבשלו, אזי המדובר ברשות מכללא לשימוש גם בקטנוע. לחילופי חילופין, טוען התובע, כי עצם מתן מפתחות בית הנתבע, עונה אף הוא על דרישת ההיתר שבסעיף 7א' לחוק הפלת"ד.

5.
במועד התאונה היה ברשותו של הנתבע קטנוע נוסף, אשר היה מבוטח בפוליסת ביטוח לכל נהג (להלן: "הקטנוע הישן"). אין חולק כי עובר לתאונה רכב התובע מספר פעמים על הקטנוע הישן (כשלוש פעמים עלפי תצהיר הנתבע). לטענת התובע, עובדה זו מוכיחה כי לא היה סביר שהתובע ידע כי לקטנוע החדש אין פוליסה דומה. כמו כן, לטענתו, שעה שבין התובע לבין הנתבע קיימת קרבה מיוחדת, אזי, הסיק כי חברו הטוב לא יכשיל אותו בנהיגה ללא כיסוי ביטוחי. משכך, טוען התובע, כי מתקיימים כל התנאים המנויים בסעיף 7א' לחוק הפלת"ד ועל קרנית מוטלת האחריות לפצותו בעקבות נזקיו מהתאונה וזאת מכוח סעיף 12(ב) לחוק הפלת"ד.

6.
מנגד, טוענת קרנית, כי די להראות כי אחד משלושת התנאים המפורטים בסעיף 7א' לחוק הפלת"ד לא מתקיים, על מנת שלא תהא תחולה לסעיף זה, והנטל להוכיח כי התנאים מתקיימים מוטל על התובע.

7.
לטענתה, לא ניתנה לתובע רשות לנהוג בקטנוע הואיל והתובע כלל לא ביקש רשות מהנתבע. עוד טוענת קרנית, כי התובע הודה כי לא הייתה לו רשות גורפת לעשות שימוש בקטנוע. לטענתה, מקובל כי חבר נותן לחברו הטוב מפתח לביתו, לשעת צורך, אולם, אין הנובע מכך כי חברו יכול לעשות בביתו ככל העולה על רוחו. לטענתה, אף אם התיר הנתבע לתובע לעשות שימוש בקטנוע הישן במספר מועט של מקרים, אין המשתמע מכך כי התובע יכול לעשות שימוש בכל כלי רכב של הנתבע מבלי לבקש רשות.

8.
מוסיפה וטוענת קרנית, כי אין לצפות מהנתבע כי יעדכן את התובע שאסור לו לנהוג בקטנוע החדש שלו או יחביא את המפתחות, שכן בפעמים הקודמות, כשהיה מדובר בקטנוע הישן, ביקש התובע מאת הנתבע רשות להשתמש בו.
לטענת קרנית, ברי כי לו היה התובע מבקש רשות, היה הנתבע מסרב ליתן אותה, הואיל והכיסוי הביטוחי הינו לנהג נקוב בשם בלבד. לאור האמור, טוענת קרנית, כי התנאי הראשון אינו מתקיים, והתובע לא נהג בהיתר מאת הבעלים.

9.
לעניין התנאי השני, טוענת קרנית, כי התובע לא ידע שאין ביטוח חובה תקף, אך גם הודה כי לא בדק זאת. משכך, בנסיבות העניין, לטענתה, יש לומר כי התובע עצם את עיניו עת נמנע מלבדוק עניין זה ועצימת עיניים זו עולה לכדי ידיעה.

10.
זאת ועוד, לטענת קרנית, התובע הינו נהג אופנועים מנוסה, המכיר את סוגי הביטוח ויודע כי מקובל לעשות ביטוחים לנהג נקוב בלבד. משכך, יש לצפות ממנו כי יבדוק כיסוי ביטוחי בטרם עושה הוא שימוש באופנוע חדש, כל שכן כאשר הוא שואל את הקטנוע מבלי לשוחח עם בעליו. לטענתה, התובע, אשר נמנע מלעשות כן, לא נהג בסבירות ויש לומר כי בנסיבות העניין היה עליו לדעת על העדר הביטוח.

11.
לפיכך, טוענת קרנית, במקרה דנן לא מתקיימים אף לא אחד משלושת התנאים המצטברים שבסעיף 7א' לחוק הפלת"ד ואין לקרנית כל חבות כלפי התובע.

12.
הנתבע מצטרף לטענות קרנית וטוען כי התובע התרשל ובמקום לבחור בקטנוע שידע בבירור כי קיימת לו פוליסה לביטוח כל נהג, בחר בקטנוע שלא ידע את סוג הביטוח בו הוא מבוטח, ואף החליט שלא לבדוק את תנאי הכיסוי הביטוחי של הקטנוע שבחר. עוד טוען הנתבע, כי לא נתן לתובע כל היתר לשימוש בקטנוע. לפיכך, טוען כי לא מתקיימים בעניין תנאי סעיף 7א' לחוק הפלת"ד.

13.
הנתבעת 4 טוענת כי החבות לפיצוי התובע, מוטלת על קרנית. לטענתה, התובע קיבל רשות ראשונית מאת הנתבע, וזאת על פי עדותו של הנתבע. עוד טוענת היא כי הנתבע, לאחר שהבין כי לאור העדות שמסר בבית המשפט עלול להיות חשוף לתביעת שיבוב מאת קרנית, שינה את גרסתו וחזר בו מן האישור שנתן לתובע.

14.
לטענת הנתבעת 4, לאור החברות בין התובע לבין הנתבע, אין מנוס מלקבוע כי הנחתו של התובע כי לקטנוע יש כיסוי ביטוחי לכל נהג כמו לקטנוע השני, הינה סבירה בנסיבות ולפיכך עומד הוא בתנאי סעיף 7א' לחוק הפלת"ד. חיזוק לטענה זו, מוצאת הנתבעת 4 בעדותו של הנתבע, שהעיד כי שכח לעדכן את התובע כי לקטנוע החדש אין ביטוח לכל נהג.

שאלת החבות
15.
סעיף 7(5) לחוק הפלת"ד פוטר את המבטח מתשלום פיצויים במקום בו:
"7.
נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה:

. . .
(5)
מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;"

16.
ואולם, סעיף 7א' לחוק הפלת"ד קובע כי:
"7א.
על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או את המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)."

17.
כלומר, חוק הפלת"ד קובע שלושה תנאים לתחולתו של החריג לחריג לכלל הקבוע בסעיף 7(5) לחוק, אשר בהתקיימות שלושתם, תקום עילת תביעה כנגד קרנית, ואלו הם:
א.
הנהג נהג בהיתר מאת הבעלים או המחזיק;
ב.
הנהג לא ידע שאין ביטוח;
ג.
בנסיבות העניין לא היה סביר שהנהג ידע שאין ביטוח.

18.
אין גם חולק כי הואיל ומדובר לחריג לתנאי הפטור מהחבות הביטוחית הקבועים בהוראת סעיף 7 לחוק, הרי שהנטל להוכחת התקיימות יסודות הוראת סעיף 7א' לחוק מוטל על התובע.

19.
המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה, האם במקרה דנן מתקיימות דרישות סעיף 7א' לחוק הפלת"ד. קרי, האם בנסיבות העניין חבה קרנית בפיצוי לתובע על פי סעיף 12(ב) לחוק הפלת"ד.

20.
בענייננו, מצאתי כי לא התמלאו התנאים המצטברים שבסעיף 7א' לחוק הפלת"ד, ואנמק.

היתר
21.
השאלה הראשונה שעומדת לבירור במסגרת שאלת האחריות הינה האם התיר הנתבע לתובע לעשות שימוש בקטנוע.

22.
איני מקבלת את טענת התובע והנתבעת 4, ולפיה נוכח מערכת היחסים הקרובה שבין התובע לבין הנתבעת, הרי שעצם הפקדת מפתחות ביתו של הנתבע בידי התובע, בצירוף היתר לעשות שימוש בקטנוע הישן מספר פעמים, מהווה היתר על פי החוק לעשות שימוש בקטנוע החדש.

23.
אכן, אין חולק בין הצדדים כי בין התובע לבין הנתבע שוררת חברות קרובה, וכי הם מתגוררים האחד בסמוך לשני. אין אף חולק כי הנתבע הפקיד בידי התובע את מפתחות ביתו וכי האחרון עשה בהן שימוש כשלוש פעמים לבקשתו של הנתבע וכן פעמים ספורות (שלוש
פעמים) שעה שנזדקק לקטנוע (תצהירו של הנתבע). הן התובע והן הנתבע העידו כי בהיותם חברים בעלי עסק באותו תחום (ניקוי חלונות), הרי שהיו נוהגים להיעזר זה בזה ללא קשר לקטנוע, כפי שהעיד התובע:

"הקטנוע אפילו לא עלה. העיקר היה האיגואנה החמודה שלך, כלים שאנו מחליפים ביננו. יש לנו עסקים לניקוי חלונות ראווה ויש לנו כלים מקצועיים, נעזרנו אחד בשני. בלי שום קשר נורא נוח שיש לחבר מפתח במקרה והוא מאבד מפתח, חסר לו, לא מצא, אז תמיד יש אצלי. . . " (עמוד 16 לפרוטוקול בשורות 10 - 13).

24.
עם זאת, כאמור, במועד התאונה היו בבעלות הנתבע שני קטנועים, האחד, הקטנוע שהיה מעורב בתאונה, שהינו קטנוע חדש, שהיה מבוטח בביטוח נקוב בשם, והשני, הקטנוע ישן, שהיה מבוטח בפוליסת ביטוח לכל נהג. הרשות שניתנה לתובע על ידי הנתבע התייחסה לקטנוע הישן בלבד. וכך בעדותו של הנתבע:
"לא נתתי לו רשות כאילו להשתמש בקטנוע החדש, אני לא צריך לעדכן אותו לגבי כל דבר. לא היתה לו רשות, מדוע לא לקח את הקימקו? (הקטנוע הישן -מ.ע.א) לא אחריותי. זה שנתתי לו מפתח לבית, זה לא אומר שהוא צריך לקחת מפתח מהמגרה. אם הוא היה מקבל אישור להשתמש בקטנוע מסוג קימקו, זה לא אומר שהוא יכול להשתמש בקטנועים אחרים." (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 26-30).

25.
גם התובע מאשר בעדותו כי לא בקש את רשותו של הנתבע ביום התאונה לקחת את הקטנוע החדש (עמוד 14 לפרוטוקול בשורות 25 - 29).

26.
מכאן, שמסירת מפתחות הדירה של הנתבע לתובע היתה במסגרת היחסים החבריים שבין השניים, על מנת שיוכלו להיעזר זה בזה למקרה שלדוגמא חבר מאבד מפתחות או שהנתבע זקוק לעזרה להאכלת חיית המחמד שלו. אין להסיק מכך כי התובע רשאי לנהוג בכל רכושו של הנתבע כבשלו, ללא קבלת רשות. וכך בעדותו של התובע לשאלות הנתבע:
"ש. קיבלת ממני אי פעם הסכמה מתי שאיני בבית ומתי שאתה רוצה לבוא לקחת את הקטנוע והוא שלך?
ת. לא." (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 17-18).

27.
זאת ועוד, דוקטרינת הרשות הראשונית מתייחסת לשימוש שנעשה ברכב ספציפי כאשר הבעלים של הרכב נתן רשות ראשונית לעשות שימוש ברכבו במגבלות מסויימות. עם זאת, במקרה דנן, אין לומר כי ניתנה רשות ראשונית לתובע לעשות שימוש בקטנוע, שכן אין חולק כי מעולם לא ניתנה על ידי הנתבע רשות לתובע לעשות שימוש בקטנוע החדש אשר היה מעורב בתאונה.

28.
גם אין מדובר ברשות מכללא, שכן הנתבע לא היה צריך להניח כי התובע יעשה שימוש בקטנוע החדש, בניגוד לפעמים קודמות בהן עשה שימוש בקטנוע הישן. התובע הודה בהגינותו, כי בכל שאר הפעמים ששאל את הקטנוע הישן מאת הנתבע, טרח להתקשר ולבקש רשות קודם לכן:
"ש. בפעמים שביקשת ממנו את הקטנוע האחר, אתה הרמת אליו טלפון קודם לכן וביקשת ממנו רשות להשתמש בקטנוע – נכון?
ת. אני לא יכול לזכור בוודאות, אני מאמין שכן.
ש. אומר עמית שאתה ביקשת ממנו רשות.
ת. אז כנראה שכן". (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 24-28).

29.
מהאמור לעיל, עולה כי הנתבע לא יכול היה ולא צריך היה להניח כי במועד התאונה יקח התובע דווקא את הקטנוע החדש לשימושו ללא רשותו. לכך יש להוסיף, כי לו היה התובע מבקש רשותו של הנתבע לעשות שימוש בקטנוע, הרי שיש להניח כי רשות כאמור לא היתה ניתנת, שעה שהנתבע ידע כי לקטנוע זה ביטוח לנהג נקוב בשם בלבד, ואילו לקטנוע השני, בו עשה התובע שימוש בעבר, יש ביטוח לכל נהג.

30.
אשר על כן, התובע לא הוכיח כי קיבל לרשותו את הקטנוע בהיתר מהנתבע ולפיכך, די בטעם זה על מנת לדחות את התביעה כנגד הנתבע וקרנית.

התובע לא ידע שאין ביטוח
31.
מעבר לנדרש, אוסיף ואציין כי גם אילו הייתי קובעת כי ניתן היתר כנטען, הרי שעדיין דין התביעה כנגד הנתבע וקרנית היה להידחות, שכן סבורני שבנסיבות העניין התובע כלל לא טרח לבדוק האם יש ביטוח לקטנוע.

32.
אכן, התובע לא ידע כי אין לקטנוע ביטוח לכל נהג. ואולם, התובע מודה כי כלל לא טרח לבדוק. "זכרתי שגם אמרת לי שאתה משאיר מתחת לכסא את המפתחות והרישיונות. לא חשבתי יותר מידי. לקחתי ונסעתי" (עמוד 16 לפרוטוקול בשורה 25). מכאן שיש לראות בעצימת עיניים זו ידיעה בפועל.


בנסיבות הענין לא היה סביר שהנהג ידע שאין ביטוח

33.
המבחן להתקיימות התנאי השלישי הקבוע בסעיף 7 א' לחוק שעניינו סבירות אי הידיעה בדבר העדר ביטוח, הינו מבחן נורמטיבי המבוסס על בחינה אוביקטיבית של סבירות אי הידיעה וכי: "תכליתו של המבחן הנורמטיבי הינו הצבת סטנדרט להתנהגות סבירה וראויה המצופה מהנהג בכל הנוגע לבדיקת הכיסוי הביטוחי. בחינת סבירות ההתנהגות, תעשה על פי מדיניות משפטית, חברתית וערכית אשר משמעותה, בין היתר, אי מתן עידוד או לגיטימציה לנהג המקל ראש בשאלת הכסוי הביטוחי. לדידי, מתן פיצוי לנהגים אשר לא טרחו לוודא כיסוי ביטוחי מתוך חוסר אכפתיות, עצימת עיניים ו/או הקלת ראש, נוגד את תקנת הציבור. לפיכך, ככלל, מדיניות ראויה תציב סטנדרט התנהגות לפיו, על הנהג לוודא קיומו של כיסוי ביטוחי לנהיגתו טרם הנהיגה". [ת.א. (שלום חיפה) 28389/00 סויסה נ' בן לולו (פורסם בנבו)].

34.
ברע"א 1777/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
נ' אגמי (פורסם בנבו) נקבע על ידי כב' המשנה לנשיאה, השופט רבלין, כי: "סעיף 7 א' לחוק הפיצויים, פורש בפסיקת בית משפט כחל על מצבים שבהם על רקע של קירבה מיוחדת בין מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר לבין מי שאפשר לו לנהוג ברכב, נמנע הנפגע, עובר לנהיגתו ברכב, מלערוך בירור בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי".
כב' המשנה לנשיאה, הוסיף ופסק כי: "... סעיף 7 א' אינו תוחם עצמו ביחסי עובד-מעביד. גם אין הוא גודר עצמו ביחסים של ידידות רבת שנים. סעיף 7 א' דובר בלשון כללית של סבירות, והוא בא להגשים תכלית שבמהות -תכלית של צדק- לאמר: הימנעות משלילת הפיצוי מאדם שנהג בהיתר, בלא שהוא, או אדם סביר במקומו, היה יודע כי אין בנמצא ביטוח תקף."

35.
מהאמור לעיל עולה כי סבירות אי הידיעה, נבחנת בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה לגופו, ואין די בהוכחת הסתמכות עיוורת על יחסי קירבה כגון יחסי עובד-מעביד או יחסי חברות קרובה [ראה לענין זה גם ת.א. 10826-08 בן דוד גיא נ' טל פריש (פורסם בנבו)].

36.
כך גם נפסק בפסק דינה של כב' השופטת נאור בת.א. (מחוזי י-ם) 840/93 לביא נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי, כרך כ"ו 7, 574: "מסקנתי היא איפוא, כי המחוקק התכוון למבחן נורמטיבי, לאמור, שסביר לצפות מאדם בנסיבות מסויימות שיידע, או בלשון אחרת: שמוטל על האדם הנטל לדעת, ועליו לחפש ולמצוא את האינפורמציה הרלוונטית באופן שתהיה לו ידיעה בפועל".

37.
במקרה דנן, מהראיות שבפני
עולה כי התובע עשה שימוש בעבר באופנוע הישן בלבד, ומעולם עובר לתאונה לא עשה שימוש באופנוע החדש. התובע בחר לקחת דווקא את האופנוע החדש, בלא שטרח לבקש רשות או לברר שאלת קיום כיסוי ביטוחי, גם לא על דרך של חיפוש תעודת הביטוח באופנוע עצמו. התובע אף מודה כי ידע כי תעודת הביטוח מתחת לכסא, ואולם נמנע מלבדוק את סוג הביטוח של הקטנוע החדש. "זכרתי שאמרת לי שאתה משאיר מתחת לכיסא את המפתחות והרישיונות.." (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 24-25).

38.
משכך, משנמנע התובע לעשות כל בדיקה באשר לקיומו של ביטוח לקטנוע וסוגו, הרי שהתנהגותו זו מהווה עצימת עיניים ולא ניתן לראות בו כמי שסביר שלא ידע על העדר ביטוח.

39.
הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהתובע מודע לחשיבות קיומה של חובת ביטוח ולאבחנה בין סוגי ביטוח שונים. התובע הינו בעל אופנוע בעצמו (עמוד 19 לפרוטוקול בשורות 3 - 4) ומודה בעדותו כי מודע הוא לאבחנה בין ביטוח לכל נהג לבין ביטוח לנהג נקוב בשם וכי נהג לבטח את אופנועו, לפעמים בביטוח לכל נהג, ולפעמים בביטוח נקוב בשם (עמוד 13 לפרוטוקול בשורות 24 - 27 ועמוד 16 לפרוטוקול בשורות 23 - 26).

40.
בפסק הדין בת.א. (מחוזי מרכז) 19922-06-09 זלאיט נ' ניאזוב (לא פורסם, 17.5.10), ייחסה כב' השופטת נד"ב משקל לידיעת הנהג בדבר חובת הביטוח וסוגי הביטוח השונים בבדיקת סבירות אי הידיעה הנדרשת על פי סעיף 7 א' לחוק וקבעה כי מקום בו הנהג-הנפגע, היה מודע למשמעותו הכספית של רכישת ביטוח נהג נקוב לעומת רכישת ביטוח לכל נהג, היה עליו לדעת כי הביטוח של חברו אינו מכסה את נהיגתו.

41.
כך גם בענייננו. שעה שהתובע מודה בעדותו כי הוא מודע לאבחנה בין סוגי הביטוחים, הרי שנהיגתו של התובע בקטנוע, שהינו קטנוע חדש של הנתבע, אשר התובע מעולם לא רכב עליו קודם, בלא שטרח לשאול ולברר שאלת קיום כיסוי ביטוחי, גם לא על דרך של חיפוש תעודת הביטוח באופנוע עצמו, מהווה עצימת עיניים.

42.
לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כי התובע לא זכאי לקבלת פיצוי במסגרת חוק הפלת"ד, שכן זכאותו נשללת מכוח הוראות סעיף 7(5) לחוק והוא אינו עומד בתנאים המצטברים הקבועים בסעיף 7א' לחוק הפלת"ד. לאור האמור, דין התביעה כנגד הנתבע וקרנית להידחות.

סוף דבר

43.
תנאי סעיף 7א' אינם מתקיימים בנסיבות התאונה שלפניי ועל כן אין חוק הפלת"ד חל על התאונה.

44.
אשר על כן, התביעה נגד נתבעים 1 ו-2 נדחית.

45.
משנדחתה התביעה כנגד קרנית, נדחית גם ההודעה לצד ג'.

46.
בנסיבות הענין, מצאתי שלא להשית צו להוצאות.

47.
התובע יודיע תוך 30 יום האם בכוונתו להגיש חוות דעת רפואית או שמא הגיעו הצדדים להסדר.

ת.פ.לפני ליום 1.4.2011.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום.


ניתן היום,
י"ח
אדר א תשע"א, 22 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 576/09 אליהו שלום נ' דקל עמית, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, יוסי גואיטה ואח' (פורסם ב-ֽ 22/02/2011)