פסקי דין על יצחק הוד | פסקי דין על יצחק גולן

41441/05 תאמ     27/02/2011




תאמ 41441/05 יצחק הוד נ' יצחק גולן








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 41441-05 יצחק הוד
נ' יצחק גולן






בפני

כב' השופט
רונן אילן


תובע

יצחק הוד


נגד


נתבע

יצחק גולן




פסק דין


בעקבות תאונה במהלכה נפגע רכבו של התובע, פנה התובע לנתבע, מומחה לתאונות דרכים במקצועו, בבקשה לקבלת חוות דעת בדבר האחריות לתאונה. לנתבע שולמו כספים אך חוות דעת לא נמסרה. טוען לפיכך התובע כי על הנתבע להשיב לו את הכספים שקבל ואף לפצותו על כל הנזקים שנגרמו לו עקב אי קבלת חוות הדעת. טוען הנתבע מאידך, בתביעה שכנגד, כי על התובע להשלים את שכרו. זו, בקליפת אגוז, המחלוקת שבפני
.
העובדות
1.
התובע הינו בעל חווה לגידול מוצרי מזון אורגניים והיה, במועד הרלוונטי לתביעה, בעליו של רכב מסוג טנדר טויוטה (להלן: "הרכב"). הנתבע הינו מומחה העוסק במתן חוות דעת לעניין האחריות לתאונות דרכים.
2.
ביום 19.1.05 נקלע הרכב לתאונת דרכים (להלן: "התאונה") בעת שנהגה בו בתו של התובע, ובמהלכה התנגש הרכב במשאית (להלן: "המשאית"). כתוצאה מהתאונה נפצעה בתו של התובע קשות והרכב הושבת והוכרז כאובדן מוחלט.
3.
בעקבות התאונה, פנה התובע לנתבע ובקש לשכור את שירותיו. התובע בקש את שירותי הנתבע הן בכדי להתמודד עם חקירת המשטרה בדבר האחריות לתאונה והן לקראת הגשת תביעה כנגד בעלי המשאית ומבטחיה, שכן הרכב עצמו לא היה מבוטח.
4.
ביום 31.1.05 נפגשו התובע והנתבע במקום התאונה, הנתבע בחן את זירת האירוע, ביצע מדידות שונות, צילם תמונות וערך רישומים. באותה פגישה אף שולמו לנתבע כספים ולתובע נמסרה חשבונית.
5.
פגישה נוספת התקיימה בין הצדדים לאחר מכן ובמהלכה מסר התובע לנתבע מסמכים אשר צילם מהתיק המשטרתי, כולל תמונות וחוות דעת הבוחן המשטרתי. בשלב זה, או בסמוך לאחר מסירת המסמכים, עלו יחסי הצדדים על שרטון בשל מחלוקת בדבר שכרו של הנתבע, חוות דעת כתובה לא נמסרה לתובע והנתבע אף סירב להחזיר לתובע את המסמכים שקבל.
6.
המשטרה מצידה, החליטה שלא להגיש כתב אישום בגין האחריות לתאונה ואילו התובע הגיש במהלך 2006 תביעה כספית כנגד נהג המשאית, בעליה וחברת הביטוח אשר בטחה את המשאית (להלן: "התביעה האזרחית").
במסגרת התביעה האזרחית, טען התובע כי על נהג המשאית האחריות לתאונה וכי עקב זאת על הנתבעים השונים לפצותו בסך של 329,159 ₪. לתמיכה בטיעוניו אף הגיש התובע במסגרת התביעההאזרחית חוות דעת מומחה מטעמו. דא עקא, שבית המשפט לא קבל את טענות התובע והתביעה - נדחתה
(ת.א. (פתח-תקווה) 2236/06 יצחק הוד
ואח' נ' מרדכי מעטוף ואח' [31.12.06]).
טענות הצדדים וההליך המשפטי
7.
לטענת התובע, הפר הנתבע את התחייבותו כאשר סירב למסור את חוות הדעת לתובע וכאשר היתנה את מסירתה בקבלת תשלומים נוספים.
במהלך הביקור שקיים הנתבע באתר התאונה, טוען התובע, סוכם ביניהם כי ישולם לנתבע סך של 3,500 ₪ אשר אכן שולם בו במקום, וכנגד תשלום זה תוכן ותימסר חוות הדעת. עוד טוען התובע כי ביחס למועד מסירת חוות הדעת, סוכם כי זו תימסר לאחר שיומצאו לנתבע מסמכים נוספים, כולל החומר מהתיק המשטרתי. בעקבות סיכום זה, אכן נמסרו לנתבע מסמכים נוספים (כולל פרטים אודות מידות המשאית וכן מסמכים וצילומים מהתיק המשטרתי), אך כאשר התבקש הנתבע למסור את חוות הדעת – סירב והתנה זאת בתשלום נוסף. בכך, טוען התובע, פעל הנתבע בניגוד למוסכם ואף בחוסר יושר.
מוסיף התובע וטוען כי כאשר בקש שיושב לו החומר אשר נמסר לנתבע בקשר עם התאונה, הרי שאף לכך סירב הנתבע והתנה את השבת החומר בתשלום נוסף ובחתימת התחייבות מהתובע לויתור על כל טענה כנגד הנתבע.
התובע מפרט את הנזקים אשר נגרמו לו עקב הפרת התחיבויות הנתבע וסירובו להשבת החומר. ראשית לכל, טוען התובע שיתכן ועקב התנהגות הנתבע נמנעה ממנו האפשרות לקבל חוות דעת אשר תאפשר לו להיפרע מנהג המשאית ובעליה על נזקיו. נזק זה אומד התובע ב- 150,000 ₪. שנית, טוען התובע כי במשך 7 חודשים נאלץ להשתמש ברכב לא מתאים לביצוע עבודתו כך שהן הרכב השני נשחק והן עבודתו איננה יעילה. התובע אומד ראש נזק זה ב- 20,000 ₪. שלישית, טוען התובע כי יש לחייב הנתבע לפצותו על ההטרדות המרובות ועוגמת הנפש בסך 20,000 ₪ נוספים. לבסוף טוען התובע כי יש לחייב הנתבע בהשבת כל הכספים אשר שולמו לו בסך 3,500 ₪. התובע העמיד את תביעתו על סך כולל של 50,000 ₪. יצוין כי בכתב התביעה עתר התובע גם לצו המחייב את הנתבע בהשבת כל החומר שנמסר לו, אך טענה זו נזנחה ולא נטענה בסיכומי התובע, מן הסתם לנוכח הזמן הרב אשר חלף הוגשה התביעה ואשר בעטיו אין עוד משמעות למסמכים אלו.
8.
לטענת הנתבע, לא זו בלבד שלא הוא אשר הפר את המוסכם בין הצדדים, אלא שדווקא התובע עשה כן.
הנתבע מאשר כי הושג סיכום בין הצדדים במהלך הביקור באתר התאונה ביום 31.1.05, אך פרטי הסיכום לגרסתו, שונים מאלו להם טוען התובע.
לשיטת הנתבע, הוסכם כי התובע ישלם סך כולל של 2,000 ₪ הן עבור הביקור והן עבור חוות הדעת. הסכמה זו, ממשיך וטוען הנתבע, הותנתה בשני תנאים. האחד, בכך שחוות הדעת תינתן ביחס לתיק המשטרתי בלבד בעוד שחוות דעת לתיק אזרחי תהיה כרוכה בתשלום נוסף. והשני, כי באם יסגר התיק המשטרתי בלא צורך בחוות דעת – לא תוכן כלל חוות דעת ולא יוחזרו כספים לתובע. על יסוד הסכמה זו שולם לו במקום סך של 2,000 ₪, כנגדו הוצאה חשבונית. הנתבע מכחיש את טענת התובע בדבר תשלום 3,500 ₪.
בהמשך, החליטה המשטרה לסגור את התיק כנגד בתו של התובע והתייתר הצורך בהכנת חוות דעת לצורך זה. לפיכך, כאשר בקש התובע חוות דעת עבור התביעה האזרחית אשר בקש להגיש, דרש הנתבע תשלום נוסף. תחילה הסכים לכך התובע שלכן נמסר לנתבע חומר נוסף והוא החל בהכנת חוות הדעת, אך לאחר מכן חזר בו התובע וסירב לשלם לתובע את שכרו כמוסכם. במצב זה, טוען הנתבע, בדין סירב להכין את חוות הדעת ובדין עכב ברשותו את החומר הנוגע לתאונה שכן עמדה לו זכות עכבון על החומר עד לתשלום יתרת שכרו.
בד בבד עם כתב ההגנה, הגיש הנתבע תביעה שכנגד ובמסגרתה עתר לחייב את התובע בתשלום 2,000 ₪, סך המבטא את השכר המגיע לו בגין הכנת חוות הדעת לתיק הפלילי.
9.
ההכרעה במחלוקות התעכבה לאחר שכבר ביום 3.5.07 ניתן כנגד הנתבע

פסק דין
בהעדר התייצבות. בגין

פסק דין
זה הוגש ערעור (ע"א 3382/07) ורק לאחר שניתן

פסק דין
בערעור, ביום 21.5.09, הוחזר התיק לבית משפט זה לדיון לגופו. בדיון עצמו, אשר התקיים ביום 23.2.11, הסתפק כל אחד מהצדדים בעדותו הוא והצדדים סיכמו טיעוניהם בעל-פה.
דיון
10.
מערכת יחסי הצדדים מבוססת על חוזה. חוזה, אשר אליבא שני הצדדים נכרת ביניהם ביום 31.1.05, בעת שהנתבע פגש את התובע, סייר באתר התאונה וקבל ממנו כספים. חוזה זה נכרת בעל-פה ומוקד המחלוקת בין הצדדים מצוי בשאלת ההתחייבויות אשר נטלו על עצמם הצדדים לפי אותו חוזה.
לשיטת התובע, הוסכם כי כנגד התשלום שבוצע בו במקום ומסירת המסמכים הנוספים לנתבע - תימסר לו חוות הדעת. סירוב הנתבע למסור את חוות הדעת לאחר מכן מהווה לפיכך הפרת התחייבויות התובע.
לשיטת הנתבע, הוסכם כי כנגד התשלום שבוצע תימסר חוות דעת רק ביחס לתיק המשטרתי, אך מסירת חוות דעת לתיק האזרחי כפופה לתשלום נוסף. לפיכך, דווקא סירוב התובע לשלם את התשלום הנוסף מהווה את הפרת התחייבויות התובע ומצדיק את אי מסירת חוות הדעת.
11.
קביעת תוכן החוזה אשר כרתו הצדדים תיעשה לפי כללי הפרשנות הרגילים אשר, כמובן, אינם עוסקים אך ורק בחוזים הנעשים בכתב אלא גם בכאלו הנכרתים בעל פה. חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת. בכל המצבים הללו – כתב, על-פה, התנהגות אחרת – נוצר 'טקסט' חוזי המשמש אובייקט לפרשנות חוזים (א. ברק, פרשנות במשפט – פרשנות החוזה, כרך ד', 41).
בהעדר חוזה בכתב, הטקס החוזי הצריך פרשנות נלמד מהתנהגות הצדדים, מחילופי הדברים ביניהם בעל פה או בכתב, ממסמכים שהוחלפו ביניהם וכיו"ב, מכלול הנסיבות הרלוונטיות. פרשנות זו תיעשה על יסוד השאיפה לתת לחוזה מובן המגשים בצורה הטובה ביותר את תכליתו.
12.
עיון בגרסת הנתבע בתצהירו, מראה כי לשיטת הנתבע, מלכתחילה נעשית על ידו הבחנה בין תשלום ראשוני המשולם לו עבור עצם יציאתו לבקר באתר התאונה לבין התשלום המשולם לו עבור חוות הדעת עצמה. התשלום הראשון מבוצע על ידי לקוחותיו בכל מקרה בעוד התשלום השני משולם רק הביקור בשטח הראה שיש מקום למתן חוות הדעת (סעיף 4, 5 לתצ' הנתבע). כך גם טוען התובע שנאמר לו מלכתחילה (סע' 6 בתצ' התובע).
עוד נלמד בעיון בגרסת הנתבע בתצהירו, כי עבור הביקור בשטח נוהג הנתבע לדרוש סך של 650 ₪ + מע"מ (סע' 4 בתצ' הנתבע). בעניין דנא מאידך, לגרסת הנתבע עצמו, במהלך הביקור באתר התאונה שולם לו סך של 2,000 ₪ וזאת לאחר דין ודברים ולאחר שהצדדים הגיעו לסיכום ביניהם (סע' 14 בתצ' הנתבע).
על פניו איפה, לא יתכן שהתשלום אשר שולם לנתבע התייחס רק לביקור בשטח. לו כך היה המצב, היה הנתבע מסתפק בתשלום נמוך בהרבה, לשיטתו הוא. אך ברור כי במצב בו נעשה התשלום ולנוכח הסכום המשולם, הושגה הסכמה בדבר עריכת חוות הדעת עצמה ומסירתה לתובע.
13.
הנתבע מכיר בכך שכנגד התשלום אשר שולם לו אכן התחייב למסור לתובע את חוות הדעת, אך טוען כי דובר בחוות דעת לתיק המשטרתי בלבד, ככל שתידרש וכי ביחס לתיק האזרחי ישולם שכר טרחה נוסף. האומנם?
כנגד התשלום אשר שולם לו, הוציא הנתבע חשבונית מס (נספח א' לתצ' התובע). הנה הפרטים אשר רשם הנתבע על גבי החשבונית:
"בעבור מדידות צילומים בדיקות ועריכת חוות דעת של מומחה בעניין תאונת דרכים מסחרית / משאית
בכביש כרמי יוסף – נחשון"
הנה ניכר כי הנתבע כלל איננו מציין על גבי החשבונית כל אבחנה בין חוות דעת לתיק המשטרתי לבין חוות דעת לתיק האזרחי. הנתבע גם איננו מתנה את מסירת חוות הדעת בתנאים כלשהם, בין סגירת התיק המשטרתי ובין הגשת תביעה אזרחית. כל שמציין הנתבע הוא שהתשלום נעשה עבור "עריכת חוות דעת של מומחה".
זאת ועוד, בכדי לקבל את פרשנות הנתבע, לפחות כמשקפת את אומד דעתו הוא בעת כריתת החוזה, שומה היה על הנתבע להצביע על ההיגיון הטמון באותה אבחנה אשר הוא מבקש לעשות. אבחנה בין חוות דעתו לתיק המשטרתי לחוות דעתו לתיק האזרחי. הנתבע איננו מתייחס כלל לאבחנה שכזו בתצהירו. במהלך חקירתו הנגדית, נשאל הנתבע אילו הבדלים יש בין חוות דעת המיועדת לתיק המשטרתי לזו המיועדת לתביעה אזרחית, שהרי על פניו מדובר באותה מומחיות ובאותו ניסיון לקבוע את האחראי לתאונה. תשובתו של הנתבע הייתה: "עקרונית, זה לא משנה" (עמ' 7 בפרוט'). גם בעדותו אם כן, לא הצביע הנתבע על הגיון מקצועי כלשהו לאותה אבחנה, זולת הרצון להעצים את הכנסתו הוא.
14.
משכך, גרסת התובע לפיה התחייב הנתבע למסור את חוות הדעת כנגד התשלום אשר שולם לנתבע באותו מעמד וכנגד מסירת המסמכים הנוספים אשר בקש הנתבע, נתמכת בגרסת הנתבע אודות שיטת עבודתו ונתמכת באמור בחשבונית אשר הוציא הנתבע עצמו. לגרסת הנתבע מאידך, לא נמצאה כל אחיזה בחומר אשר בפני
ואף לא היגיון אשר יסביר את אותה כוונה לה טוען הנתבע. לפיכך, הוכח כי הנתבע אכן התחייב למסור לתובע חוות דעת כנגד התשלום שכבר קבל ביום 31.1.05 וזאת בכפוף לקבלת מסמכים נוספים ובתנאי זה בלבד. מסמכים אלו אכן נמסרו לנתבע, אף הנתבע איננו טוען אחרת, שלכן חייב היה למסור את חוות הדעת. סירוב הנתבע למסור את חוות הדעת ודרישתו לתשלום נוסף היוותה הפרת התחייבויותיו כלפי התובע.
15.
נפגע מהפרת חוזה זכאי לבטל את החוזה באם ההפרה הייתה יסודית. סירוב הנתבע למסור את חוות הדעת היווה הפרה יסודית של התחייבויותיו. התובע היה זכאי לבטל את החוזה וכך אכן עשה, כאשר דרש מהנתבע להשיב לו את המסמכים שקבל (סע' 13 בתצ' התובע; סע' 28 בתצ' הנתבע). דרישה זו משמעותה למעשה הודעה בדבר ביטול החוזה בין הצדדים.
16.
משנקבע כי החוזה בוטל לאחר שהנתבע הפר את התחייבויותיו כלפי התובע, יש לבחון את הסעדים להם עותר התובע.
הסעד המתבקש הראשון הינו השבת הכספים ששולמו לנתבע. בהתאם לסעיף 9 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"), משבוטל החוזה חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקבל על פי החוזה.
לטענת התובע, שולם לנתבע סך של 3,500 ₪ אולם 1,500 ₪ מהם שולמו במזומן ולא הוצאה כל חשבונית כנגדם. אדם הטוען כי שילם כספים במזומן ובלא שתוצא כנגדם חשבונית, למעשה מאשים את המקבל בנסיון להונות את רשויות המס, שלכן מוטל עליו נטל הוכחה מוגבר. התובע לא עמד בנטל זה. לתובע נמסרה חשבונית בה נקוב סך של 2,000 ₪ בלבד ולא מצאתי בפי התובע ולו ניסיון להסביר מדוע הסתפק בחשבונית חלקית בלבד ומדוע לא עמד על קבלת חשבונית המשקפת את מלוא הסכום אשר שילם לטענתו. למעשה, זולת טיעון בעל-פה, לא הציג התובע כל ראיה לתמיכה בטיעוניו בעניין זה וטיעון בעל-פה, בנסיבות העניין, איננו מספיק.
כאשר כל צד מחויב בהשבת מה שקבל, אפשר ואף התובע חייב בהשבת "מה שקבל" מהנתבע. אכן, הנתבע מצידו, טוען כי התובע הפיק טובת הנאה מהייעוץ אשר קבל מהנתבע בקשר עם האחריות לתאונה ובזכות זאת גם נסגר תיק המשטרה (סע' 22 בתצ' הנתבע). לו נמצא שכך הדבר, אפשר והיה מקום להפחית מהסכומים שעל הנתבע להשיב את שווי "מה שקבל" התובע.
דא עקא, שטענה זו של הנתבע נטענה בעלמה. למעלה מכך, הנתבע עצמו טוען בתצהירו (סע' 19 בתצ' הנתבע) כי עיקר מומחיותו בגילוי פרטים אשר נשמטו מעיני המשטרה לאחר קבלת התיק המשטרתי, אך אותו תיק נמסר לו לבסוף רק לאחר החלטת המשטרה לסגור את התיק (סע' 23בתצ' הנתבע). סגירת התיק המשטרתי לא יכולה איפה הייתה לנבוע מגילויים כלשהם של הנתבע, הנתבע אף לא טוען כי דיבר עם מי מהחוקרים ולא הוכיח כל קשר בין סגירת התיק המשטרתי לבין עצות שנתן לתובע. לא מצאתי במצב זה כי הנתבע הוכיח שהתובע הפיק טובת הנאה כלשהי מקשריו עם הנתבע או מייעוץ שניתן לו ואין כל הצדקה לכך שהנתבע לא ישיב את מלוא הכספים אשר קבל מהתובע. התובע הציג חשבונית לפיה שילם לנתבע 2,000 ₪ ביום 31.1.05 וסכום זה על הנתבע להשיב לתובע.
17.
לטענת התובע בכתב התביעה, נגרם לו נזק בסך 150,000 בשל אובדן רכושו, אך בסיכומיו הבהיר ב"כ התובע כי סעיף זה איננו רכיכ בנזקים הנתבעים (עמ' 12 בפרוט'). אכן, ברור כי טענות התובע למלוא הנזק אשר נגרם לרכבו בגין התאונה התבררו במסגרת התביעה האזרחית, כאשר במסגרתה גם שכר התובע שירותי מומחה אחר מטעמו ומה גם שהתביעה נדחתה לבסוף.
18.
עוד טען התובע בכתב התביעה כי נגרם לו נזק בשיעור 20,000 ₪ עקב זאת שבמשך 7 חודשים נאלץ להשתמש ברכב שאיננו מתאים לעבודתו.
סעיף 10 בחוק התרופות קובע את זכותו של נפגע לפיצוי בגין הנזק אשר נגרם לו "עקב ההפרה ותוצאותיה

". לא ברור ולא הוסבר מה הקשר בין הפרת התחייבות הנתבע למסירת חוות דעת, לבין אותו נזק לו טוען התובע. התובע טוען כי נאלץ להשתמש ברכב שאיננו מתאים לעבודתו, אולם כך בדיוק היה גם לו ניתנה לו חוות הדעת על ידי הנתבע. השימוש ברכב שאיננו מתאים נכפה על התובע עקב התאונה אשר השביתה את רכבו ולא עקב אי מסירת חוות דעת הנתבע. גם לו נמסרה חוות הדעת, הרי שאיש לו היה ממהר להחליף את רכבו של התובע. למעלה מהצורך יצוין שטענה זו אף נטענה בכוללניות ובלא כל ניסיון לפרט כיצד חושב הנזק הנטען.
19.
לטענת התובע יש לחייב את הנתבע לשלם לו פיצויים בגין הטרחה שנגרמה לו, סירוב הנתבע להשיב לו את החומר שקבל ועוגמת הנפש אשר נגרמה לו.
סעיף 13 בחוק התרופות קובע את סמכות בית המשפט לפסוק פיצויים לנפגע עקב נזק שאיננו נזק ממון. בכדי לקבוע את זכותו של נפגע לפיצוי כזה, עליו להוכיח בראיות הן את עצם הנזק הלא
-
ממוני והן את הקשר הסיבתי בין הפרת החוזה לבין נזק זה.
בתצהירו, מודה הנתבע כי לאחר שהתובע סירב לשלם לו כספים נוספים, סירב הנתבע להשיב לו את המסמכים אשר נמסרו לו לשם הכנת חוות הדעת והתנה את מסירתם בתשלום כספים נוספים (סע' 28 בתצ' הנתבע). התנהגות זו הייתה שלא כדין. לא הייתה כל הצדקה לסירוב הנתבע להשבת המסמכים לתובע בשלב זה, כאשר ברור כי התובע מוותר על שירותי הנתבע ואיננו מעוניין כלל בחוות דעתו. אף הנתבע עצמו אישר בעדותו כי באם לא נדרשה ממנו חוות דעת הרי גם לשיטתו לא הייתה כל הצדקה לתבוע כספים נוספים מהתובע (עדות הנתבע בעמ' 6, שורה 21 בפרוט'). הנתבע עצמו אף טען בעדותו כי ההסבר לסירובו נובע ממצבו האישי ולא ממעשי התובע (עמ' 6, שורה 24 בפרוט'). כך הוכח, כי מעבר להפרת החוזה גרידא, גרם הנתבע לתובע לנזק נוסף ומיותר לחלוטין. לא זו בלבד שהתובע מצא עצמו נאלץ לתור אחר מומחה אחר, אלא שכעת גם נאלץ לשוב ולאסוף את כל החומר הרלוונטי אשר כבר מסר לנתבע. אפילו את אותם שרטוטים אשר הכין הנתבע בשטח (עדות הנתבע בעמ' 8, שורה 25 בפרוט') לא קבל התובע ולא יכול היה להיעזר בהם אף ששילם תמורתם. מעבר להפרת החוזה איפה, גרם הנתבע לתובע לנזק לא ממוני, ודאי לעוגמת נפש מיותרת. בנסיבות העניין אני אומד את הנזק הלא ממוני אשר נגרם לתובע בסך של 7,000 ₪.
20.
בנוסף לכתב ההגנה, הגיש הנתבע תביעה שכנגד ובמסגרתה עתר לחיוב התובע בתשלום סך של 2,000 ₪, בטענה לזכותו ליתרת שכר טרחת. משנמצא כי לפי הסיכום בין הצדדים התחייב הנתבע למסור לתובע חוות דעת כנגד התשלום אותו קבל ביום 31.1.05, לא היה כל יסוד לתביעה שכנגד ולא היה כל יסוד לטענת הנתבע בדבר זכותו לכספים נוספים בכלל, ובמצב בו כלל לא הכין ולא מסר חוות דעת בפרט. אף הנתבע עצמו חזר בו למעשה מהתביעה שכנגד במהלך עדותו ואישר כי כיום כלל לא מגיעים לו כספים נוספים מהתובע (עמ' 6, שורות 20 – 28 בפרוט'). חבל שעשה כן רק בישיבת ההוכחות.
21.
לסיכום, הוכח כי הנתבע הפר את החוזה ולפיכך עליו להשיב לתובע את הסכום אשר שולם לו בסך 2,000 ₪ ולפצותו בסך של 7,000 ₪ נוספים. עוד הוכח כי לא היה כל בסיס לתביעה שכנגד אשר הגיש הנתבע.
אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 9,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה. כמו כן יישא הנתבע באגרת בית המשפט אשר שילם התובע וכן גם בשכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.
כל הכספים אשר הפקיד הנתבע בקופת בית המשפט יועברו לתובע.
ניתן היום,
כ"ג
אדר א תשע"א, 27 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 41441/05 יצחק הוד נ' יצחק גולן (פורסם ב-ֽ 27/02/2011)