פסקי דין על ישראל פלד | פסקי דין על יעקב רוזנברג

22082-02/11 תק     01/03/2011




תק 22082-02/11 ישראל פלד נ' יעקב רוזנברג








בית משפט לתביעות קטנות בחדרה



ת"ק 22082-02-11 פלד נ' רוזנברג





מספר בקשה:1

בפני

כב' השופטת
הדסה אסיף


מבקשים

ישראל פלד


נגד


משיבים

יעקב רוזנברג




פסק דין



לבקשת הצדדים, ניתן בזאת פסק הדין בתיק, על סמך כתבי הטענות שהוגשו ובהתאם למוסכמות שהוגשו.

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") קובע כי :

לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1)
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)
לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)
לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

בענייננו, מצאתי כי הדברים, שאין חולק לגביהם כי נאמרו על ידי הנתבע לגורמים שלישיים, אודות ייחוס עבירות רכוש שונות לתובע, עלולים להשפיל את התובע בעייני שכניו, או לעשותו מטרה לשנאה או לבוז, כמו גם עלולים לבזות את התובע בשל המעשים הפליליים וההתנהגות שאין חולק כי יוחסה לו על ידי הנתבע.

לפיכך, יש בדברים שאמר הנתבע, משום 'לשון הרע' כמשמעה בחוק.

סעיף 2 לחוק קובע מהו "פרסום":

(א)
פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב)
רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1)
אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2)
אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע.

בעניינו אין מחלוקת כי נעשה 'פרסום'.

לא נטענו ולא הוכחו טענות הגנה מכוח החוק, לפיהן המדובר בפרסום מותר או בהגנת 'אמת דיברתי'.

כל שהנתבע טוען הוא לתום ליבו, כי אמר את הדברים כנגד התובע, לאחר שבמסגרת תפקידו כסייר ביטחון בקיסריה, נדרש לתת תשובות לתושבי המקום שנפגעו מעבירות רכוש – אשר אף איימו על הנתבע בתביעות כאחראי לאבטחת המקום. לטענת הנתבע, העלה בפני
התושבים את חשדותיו בתובע – על מנת להראות שהוא עושה כל שביכולתו להגיע לשורש הבעיה בשכונה, וכדי להסיט את איומי התביעה כנגדו, אל אדם אחר בו הוא חושד. לטענת הנתבע, לא היתה לו כוונה לפגוע בזדון בתובע ובשמו הטוב.

לא מצאתי באמירות הנתבע האמורות, כדי להצדיק הגנת תום לב על פי סעיף 15 לחוק.

הנתבע לא הרים את נטל ההוכחות המוטל עליו מכוח סעיף 16 לחוק, הקובע כך:


א.
הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.


ב.

חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:
(1)
הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;
(2)
הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;
(3)
הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15.

הנתבע לא הוכיח כי עשה את הפרסום באחת מהנסיבות האמורות בסעיף 15 לחוק.
יתרה מכך, הנתבע לא הוכיח כי לפני הפרסום נקט אמצעים סבירים להיווכח אם הפרסום נכון ואמת או לא.

מכתב ההגנה עולה, כי אכן מטרת הנתבע היתה להוריד מעליו את עול השכנים, ואיומיהם בתביעה כנגדו, ומצא הוא שעיר לעזאזל בדמות התובע. זאת מבלי שהוצג ולו בדל ראיה שיוכיח כי החשד נשען על אמת כלשהי.

הנתבע לא התנצל על הפרסום שביצע כאמור לעיל, ולא מצאתי כל שיקול מכוח סעיף 19 לחוק לטובת הנתבע.

לפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בשל לשון הרע שהפיץ עליו הנתבע.
התובע דרש בתביעתו סכום של 20,000 ₪.

לאור העובדה שמחד מדובר בשכונה בה התובע מוכר, וודאי שדברי הנתבע עליו גרמו לו לעגמת נפש ופגעו בשמו, ומאידך לאור העובדה שההליכים נסתיימו אף ללא שמיעת ראיות ובשלב מוקדם, אני מעמידה את סכום הפיצוי, שעל הנתבע לשלם לתובע, על סך של 15,000 ₪.

על פי הסכמת הצדדים, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תעביר

פסק דין
זה לצדדים.

ניתן היום,
כ"ה
אדר א תשע"א, 01 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 22082-02/11 ישראל פלד נ' יעקב רוזנברג (פורסם ב-ֽ 01/03/2011)