פסקי דין על ליזה טולדנו | פסקי דין על יפה קלדרון | פסקי דין על עובד לוי | פסקי דין על אסתר לוי |

27664-11/09 תאק     13/03/2011




תאק 27664-11/09 ליזה טולדנו, יפה קלדרון נ' עובד לוי, אסתר לוי








בית משפט השלום ברמלה



תא"ק 27664-11-09 טולדנו ואח' נ' לוי ואח'






בפני

כב' השופטת
שרון קיסר


תובעים

1
.
ליזה טולדנו

2
.
יפה קלדרון


נגד


נתבעים

1.עובד לוי
2.אסתר לוי




פסק דין


מבוא
1.
התובעת 1 הינה בעלת רישיון תיווך והינה זכיינית של סוכנות התיווך הבינלאומית רימקס 2000, באמצעות שותפות אשר מכונה "ליזום נכסים מוני וליזה בע"מ (להלן: "רימקס").
התובעת 2 הינה בעלת רישיון תיווך ומשמשת כמתווכת נדל"ן מטעם רימקס.
2.
הנתבעים היו בעלי דירה ברחוב אלמוגן 35 במודיעין (להלן: "הדירה").
3.
ביום 3.9.08 התקשרו הנתבעים בהסכם בלעדיות עם צד שלישי 1, (להלן: "אנגלו סכסון") למכירת הדירה שבבעלותם, לתקופה של 3 חודשים עד ליום 3.12.08 (להלן: "תקופת הבלעדיות עם אנגלו סכסון"). במהלך תקופה זו פקדו קונים פוטנציאליים את הדירה אך לא נחתמה עסקה למכירה הדירה.
4.
לאחר שהסתיימה תקופת הבלעדיות עם אנגלו סכסון, חתמו הנתבעים, ביום 8.12.08, עם רימקס, על הסכם למתן שירותי תיווך למכירת הדירה. בנוסף, חתמו הנתבעים עם רימקס על הסכם להזמנת שירותי תיווך בבלעדיות למכירת הדירה אשר תוקפו מיום 8.12.08 עד ליום
8.6.09 (להלן : "תקופת הבלעדיות עם רימקס").
5.
במהלך תקופת הבלעדיות עם רימקס, הראה נציג של אנגלו סכסון בידיעת התובעות, פעם נוספת את הדירה לקונה, שראתה את הדירה קודם לכן במהלך תקופת הבלעדיות עם אנגלו סכסון, ובאמצעות נציג אנגלו סכסון. בעקבות זאת, ובמהלך תקופת הבלעדיות עם רימקס, נחתם הסכם למכירת הדירה בין הנתבעים לבין הלקוחה של אנגלו סכסון (להלן : "רוכשת הדירה").


טענות התובעים
6.
לטענת התובעים, מכיוון שהעסקה נעשתה במהלך תקופת הבלעדיות עם רימקס, על פי ההסכם הם זכאים לתשלום דמי תיווך מהנתבעים. לטענתם, דברים אלה נמסרו לנציג אנגלו סכסון כאשר ביקש להציג לרוכשת הדירה את הדירה, ועוד בטרם הציג לה את הדירה.
7.
עוד טוענים התובעים, כי אמנם הם לא ביצעו את התיווך בין רוכשת הדירה לבין הדירה, אולם הם היו הגורם היעיל בעסקת רכישת הדירה, שכן בעקבות ניתוח השוואתי של מחירי נכסים באזור שבו מצויה הדירה אשר הם ערכו, המליצה התובעת 2 לנתבעים להוריד את מחיר הדירה אותו הם דרשו, ובזכות עצה זו נכרת הסכם מכירת הדירה בין הנתבעים לבין רוכשת הדירה.
8.
עוד ציינו התובעים, כי במהלך המו"מ שהתנהל בין הנתבעים לרוכשת הדירה, ביקשה לקוחה של רימקס לרכוש את הדירה ואף הציעה לשלם תמורתה סכום גבוה מהסכום שהוצע על ידי רוכשת הדירה. עם זאת, כיוון שהלקוחה האמורה ביקשה להמתין עם החתימה על הסכם מחייב עד למכירת דירתה למשך שבועיים לכל היותר, העדיפו הנתבעים להתקדם במו"מ לקראת עריכת ההסכם עם רוכשת הדירה. בסופו של יום, הלקוחה של רימקס מכרה את דירתה בתוך שבוע והייתה מעוניינת לחתום על ההסכם לרכישת הדירה של הנתבעים אך בינתיים נחתם הסכם סופי עם רוכשת הדירה.
9.
לאור כל האמור, עותרים התובעים לתשלום דמי תיווך בסך 30,723 ₪, שהינם 2% מהמחיר בו נמכרה הדירה +מע"מ בתוספת ריבית והצמדה, ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין.

טענות הנתבעים
10.
לטענת הנתבעים, במהלך תקופת הבלעדיות עם רימקס, פנה אליהם נציג של אנגלו סכסון ואמר להם כי רוכשת הדירה, שראתה את הדירה במהלך תקופת הבלעדיות עם אנגלו סכסון, מבקשת לרכוש את הדירה. לטענתם, אמרו לנציג אנגלו סכסון כי הם נמצאים בהתקשרות בהסכם בלעדיות עם התובעים ועדכנו את התובעת 2. המו"מ עם רוכשת הדירה הבשיל לעסקה וביום 1.2.09 נחתמה עימה העסקה.
11.
הנתבעים מאשרים כי למחרת היוודע לתובעת 2 על ההתעניינות בדירה מטעם רוכשת הדירה, הודיעה להם התובעת 1 כי יש קונה מטעמן שמוכן לשלם אף מחיר גבוה יותר, אולם למרות נכונותם של הנתבעים להתקדם בעסקה עם אותה קונה, לא התקדמה עסקה זו בשל חוסר נכונותה של הקונה מטעם רימקס.
עם זאת, הנתבעים כופרים בכך שהובא לידיעתם על ידי מי מהתובעות בכתב או בעל פה ניתוח השוואתי של מחירי הדירות במודיעין או המלצה כלשהי של מי מהתובעות להוריד את מחיר הדירה. לטענתם, ההחלטה להוריד את מחיר הדירה היתה שלהם ונבעה מהצורך שלהם בסכום כסף נכבד באותו מועד.
12.
עוד טוענים הנתבעים, כי הציעו לתובעים ולאנגלו סכסון כי ישלמו לכל אחד עמלת תיווך בשיעור של
1% ממחיר העסקה, אולם בעוד אנגלו סכסון הסכימה לכך, התובעים סרבו ודרשו עמלת תיווך מלאה בסך 2% ממחיר העסקה.
13.
לטענת הנתבעים, התובעות לא עשו דבר וחצי דבר לצורך קידום עסקת המכר, על כן הן אינן הגורם היעיל אשר הביא להבשלת העסקה כנדרש על פי ס' 14 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים"), ולפיכך אינן זכאיות לדמי תיווך בגין מכירת הדירה.
14.
כן טוענים הנתבעים כי התובעות לא נהגו בדרך מקובלת ובתום לב לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.


הודעה צד ג'
15.
הנתבעים הגישו הודעה צד ג' כנגד אנגלו סכסון המפרטת את כל טענותיהם כמפורט לעיל. לטענתם, כאמור לעיל, שילמו לאנגלו סכסון דמי תיווך בסך 1% משווי הדירה, ועל כן, היה ובית המשפט יחייב אותם לשלם את דמי התיווך המלאים לתובעות, מתבקש בית המשפט לחייב את אנגלו סכסון לשאת בתשלום דמי התיווך ששולם לה על ידי הנתבעים שלא כדין.
16.
עם זאת,

פסק דין
זה עניינו בתביעה העיקרית בלבד שכן ניתנה החלטה על ידי כב' הרשם דן סעדון ביום 28.3.10, כי הודעה זו תידון על ידי בית המשפט לאחר שיינתן

פסק דין
בתובענה העיקרית.

דיון והכרעה
17.
סעיף 14 לחוק המתווכים

קובע:
"(א)
מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם
נתקיימו כל אלה:
(1)
הוא היה בעל רשיון לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל
עליו, באותה עת, פטור זמני בהתאם לאמור בסעיף 20;
(2)
הוא מילא אחר הוראות סעיף 9;
(3)
הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם
מחייב.
(ב)
מתווך במקרקעין שביצע בתקופת הבלעדיות את פעולות
השיווק שנקבעו לפי סעיף 9(ד) - חזקה שהיה הגורם היעיל כאמור בסעיף
קטן (א)(3) לגבי עסקה שנכרתה בתקופת הבלעדיות".

18.
בטרם תוקן תיקון מס' 4 לחוק המתווכים,

היו קיימים שני זרמים מרכזיים בפסיקה של בתי משפט המחוזי והשלום ביחס לשאלה אם סעיף 14 לחוק המתווכים הינו קוגנטי, ועל כן לא ניתן להתנות בהסכם על הדרישה לפיה על המתווך להיות "גורם יעיל" בעסקה
; או דיספוזיטיבי, ואזי
חופשיים הצדדים לקבוע כי המתווך יהיה זכאי לשכרו גם אם נקשרה העסקה שלא באמצעותו, שכן חופש ההתנאה של הצדדים גובר במקרה כזה על דרישת החוק בעניין הצורך כי המתווך יפעל כ"גורם יעיל".
19.
בתיקון מס' 4 לחוק המתווכים, הביע המחוקק את דעתו כי הגם שהוא מכיר בהסכם בלעדיות בתנאים שנקבעו בחוק ובתקנות, אין המתווך זכאי אוטומטית בדמי תיווך בתקופת הבלעדיות אף אם כתוב כך בהסכם הבלעדיות, אלא, ועל מנת לאזן בין האינטרסים והתכליות שבבסיס החוק, קיימת חזקה ראייתית כי הוא היה הגורם היעיל בעסקה.
לעניין זה ראו דברי כב' השופטת רות רונן בבר"ע (ת") 2285/05 אבנר שמואלי נ' דורון סמוכה (2006):
"אני סבורה כי העולה ממכלול סעיפי החוק, הוא כי המחוקק אפשר לצדדים להגיע להסכם בלעדיות בתיווך. משמעותו של הסכם כזה היא כי המתווך יצטרך להוכיח כי במהלך תקופת הבלעדיות הוא ביצע פעולות שיווק, שמטרתן מכירת המקרקעין, וכי הוא היה הגורם היעיל להתקשרות בהסכם (ס' 14 א (2) ו-(3).
אולם
, ס' 14 א 3(ב) קובע חזקה לפיה אם המתווך ביצע בתקופת הבלעדיות את "פעולות השיווק", חזקה כי הוא היה הגורם היעיל לגבי עסקה שנכרתה בתקופת הבלעדיות...
לקביעה זו ישנו היגיון עיסקי ומסחרי. הצדדים להסכם הבלעדיות מניחים כי בתקופת הבלעדיות, המתווך יעשה ככל שביכולתו כדי למכור את הנכס: הוא ישווק ויפרסם אותו, וינסה להשיג לו קונים. לכן, ובמסגרת ההסכמה הכוללת בין הצדדים, הם מניחים כי אם יימצא קונה לנכס בתקופת הבלעדיות, הקונה ייחשב כמי שהגיע לנכס בזכות המתווך – היינו המתווך היה ה"גורם היעיל" לקשירת הקשר עמו".
20.
התובעות הוכיחו הן בעדותן והן במסמכים שצרפו לתצהירן, והנתבעים אף לא חלקו על כך, כי במהלך תקופת הבלעדיות ביצעו פעולות שיווק רבות למכירת הדירה. כעולה מהעדויות ומהמסמכים שהוגשו לבית המשפט, התובעת 2 הדפיסה 200 גלויות שבהן תמונה של הדירה ומאפיינים של הדירה וחילקה את הגלויות בכל האזור שבו מצויה הדירה בתיבות הדואר; תלתה שלט גדול למכירה על הדירה (צילום השלט צורף כנספח ה' לתצהיר התובעות); פרסמה את הדירה מידי שבוע בעיתונות המקומית בעיר מודיעין (העתק הפרסום צורף כנספח ו' לתצהיר התובעות); וערכה אירוע של "בית פתוח" אליו הזמינה קונים ומתעניינים פוטנציאליים (העתק מפרסום ה"בית הפתוח" צורף כנספח ז' לתצהיר התובעות).
21.
לפיכך, ומכיוון שהדירה נמכרה במהלך תקופת הבלעדיות, הרי שהחזקה שבחוק חלה בענייננו.
עם זאת, על פי הפסיקה, מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. לעניין זה ראו את דברי כב' השופטת יעל בלכר בבש (ראשל"צ) 1443/08 שלפר מרסל נ' דוד אברה (2008), אשר סכמה נושא זה כדלקמן:
"בחקיקתו של סעיף 14(ב), נקט המחוקק מעין גישת ביניים, לפיה, מצד אחד, אין לוותר על דרישת הגורם היעיל גם כשקיים הסכם בלעדיות ומצד שני, עומדת לזכותו של המתווך חזקה ראייתית, שהיה הגורם היעיל בביצוע העסקה. הגישה המקובלת היא שחזקת הגורם היעיל היא חזקה הניתנת לסתירה. דהיינו: אין למתווך זכאות אוטומטית לדמי תיווך, גם אם קיים הסכם בלעדיות תקף כדין. באפשרות הנתבע לסתור את החזקה, ולהוכיח כי אין קשר בין מאמצי השיווק של המתווך לבין העסקה שבוצעה. יחד עם זאת, החזקה יוצרת למתווך יתרון ראייתי, משום היפוך נטל הראיה. זהו יתרון משמעותי, אשר חושף את הלקוח לסיכון שישא בדמי תיווך, גם אם לא היה המתווך הגורם היעיל בפועל. [לכך שמדובר בחזקה הניתנת לסתירה ראו:
בר"ע 2285/05
שמואלי נ' סמוכה,
[פורסם בנבו],
כב' הש' רונן, מיום 11.4.06;
ת"א (י-ם) 10089/04
שמש נ' חיטמן,
[פורסם בנבו],
כב' הש' סובול, מיום 9.1.05);
תק (י-ם) 2148/06
בן זמורה נ' גביש,
[פורסם בנבו],
כב' הש' שמעוני;
ת"א (כ"ס) 2012/04
גופר נ' קאופמן,
[פורסם בנבו],
כב' הש' מימון-שעשוע. יש לציין כי פסק הדין מתייחס להסכם תיווך שנערך טרם תיקון 4 לחוק המתווכים,
אולם הניתוח המשפטי מתייחס גם לתיקון. על פסק הדין הוגש ערעור. בית המשפט המחוזי ב
ע"א (מרכז) 4582 -08 -07
גופר נ' קאופמן,
[פורסם בנבו],
הרכב כב' הש' שילה, מיום 16.12.07, הסכים עם הניתוח המשפטי של בית משפט קמא, אולם סבר כי הנתבעת נהגה בחוסר-תום-לב עת שהסתירה מן המתווך את המו"מ ואת כריתת חוזה המכר עם הקונים, והמתווך המשיך לפרסם את הדירה. על כן, נקבע שהנתבעת מושתקת מלטעון שהמערער לא היה הגורם היעיל (סעיף 5(ג) לפסק הדין)]."
22.
לאחר ששמעתי את עדויות העדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לעיוני, הגעתי למסקנה כי החזקה הקבועה בחוק נסתרה, ולפיכך התובעות לא היו הגורם היעיל בעסקה.
23.
כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי לא היה כל קשר בין התובעות לבין רוכשת הדירה; כי היא ראתה את הדירה באמצעות אנגלו סכסון, גם בטרם נחתם הסכם התיווך בין התובעות לבין הנתבעים וגם במהלך תקופה הבלעדיות עם רימקס; כי אנגלו סכסון תיווכה בפועל בינה לבין הנתבעים והשתתפה במשא ומתן בינה לבין הנתבעים. עם זאת לטענתן, הן היו הגורם היעיל בעסקה בשל כך שבעקבות סקר מחירי דירות שערכו, המליצו לתובעות להוריד את מחיר הדירה, והעובדה שהנתבעים עשו כן, היתה הסיבה להצלחת העסקה. לדבריהן, בעת שראתה רוכשת הדירה את הדירה לראשונה, הוצע לה לרכוש את הדירה תמורת מחיר גבוה ועל כן לא רכשה את הדירה. עם זאת, כאשר הוצע לה מחיר נמוך יותר, בו רכשה את הדירה בסופו של יום, החליטה לרכוש את הדירה. עוד מציינות התובעות כי במהלך תקופת הבלעדיות פרסמו את הדירה בדרכים רבות כמפורט לעיל, ועל כן ככל הנראה ראתה רוכשת הדירה בשל פרסומים אלה כי הדירה עדיין מוצעת למכירה, ופנתה פעם נוספת בניסיון לרוכשה.
הנתבעים חולקים עובדתית כי קיבלו המלצה כלשהי מהתובעות להוריד את מחיר הדירה.
24.
בע"א 2144/91 הנרי מוסקוביץ ואח' אסתר ביד,
מח (3), 116 (להלן: "פס"ד מוסקוביץ") נקבעו המבחנים לבחינת "הגורם היעיל" בעסקה, כדלקמן:
"
.9
דרישת ההלכה

הפסוקה היא, כאמור, כי פעולת המתווך תהא הגורם היעיל

להתקשרות החוזית. המבחן הוא מבחן של סיבתיות. אין המתווך יוצא ידי חובתו בעצם הוכחת הסיבתיות העובדתית. אין די בכך שהמתווך הוא גורם מסוים בשרשרת הסיבתית, בבחינת סיבה-בלעדיה-אין. הדרישה היא לגורם שהוא היעיל
.
השאלה אימתי פעולת המתווך היא "הגורם היעיל" נגזרת מבחינתה של מערכת העובדות. כרגיל – כאשר המתווך מפגיש בין הצדדים – אין קושי לקבוע כי הוא הגורם היעיל לעיסקה. ברור כי מתקיים משא ומתן – אשר המתווך עשוי ליטול בו חלק – ובסיומו נכרת חוזה. הנה, כי כן, צומחת זכאות המתווך לשכרו ההוגן והראוי (למשל,
ע"א 107/86,

113
א' חסין נ' ד' בל ואח'; עזבון המנוח אליהו יצחקי ז"ל ואח' נ' חסין [5], בעמ'
520
-
522
). אך פעמים רבות עובדות העניין אינן כה פשטניות. במהלך המשא ומתן עשויות להתגלע בין הצדדים מחלוקות אשר אינן ניתנות לגישור. רק גורם נוסף (מתווך נוסף או אדם אחר) עשוי לסייע לצדדים לחצות את התהום הפעורה ביניהם. כאן מתחילים הקשיים בהכרעה בשאלה אם המתווך הוא הגורם היעיל. יש לבחון אם הגורם הנוסף היה הגורם היעיל, או שמא שניהם או אף לא אחד מהם. מבחינה תיאורטית כל אחת מהתוצאות אפשרית, פעמים אין זכאות לדמי תיווך, פעמים ישנה זכאות למתווך אחד ופעמים למספר מתווכים. בדגם העובדתי הנזכר למעלה – יש להבחין בין גורם מתערב אשר מסייע להתגבר על קשיי המשא ומתן מול גורם אשר יוזם מחדש את המשא ומתן, לאחר שכבר דעך וגווע. במקרה הראשון – אין הדבר שולל את זכאות המתווך המקורי; מה הדין במקרה השני? ניתן לציין – בקווים כלליים – מספר גורמים המצביעים על מידת "היעילות" בסיבתיות: (א) מידת הדמיון בין ההצעה המקורית שבה היה מעורב המתווך לבין החוזה הסופי, כגון – נושא הנכס; (ב) הקרבה בין תנאי התשלום ושיעוריו בהצעה המקורית לבין הגיבוש הסופי של החוזה; (ג) חלוף הזמן בין ההצעה מקורית

עד סיום העיסקה (השופט עציוני בע"א 294/76
[2] הנ"ל); (ד) מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך – היקף מגעים, פגישותיו ושיחותיו עם הצדדים; (ה) קיומו של גורם נוסף, אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה, ומידת התערבותו של אותו גורם נוסף; (ו) תשלום דמי תיווך על-ידי הצד השני (המוכר או הקונה) ושיעורם; (ז) זהות הצדדים המנהלים את המשא ומתן כמצביעה על שמירת הזיקה הסיבתית; (ח) הסתמכות הצדדים על-ידיעה קודמת של מהלכי המשא ומתן ופעולה שאינה אלא הרמת החבל, מקום בו הושאר, כדי ליצור המשכיות באותו מהלך. מובן כי רשימת הנסיבות איננה סגורה
.
" (ההדגשות שלי – ש.ק).
25.
על פי מבחנים אלה, לא ניתן לראות בתובעות הגורם היעיל בעסקה שלפנינו. כאמור, לא היו כל מגעים בין התובעות לבין רוכשת הדירה, הן לא היוו גורם נוסף אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה, הן לא תיווכו בין הצדדים ולא ניהלו או השתתפו במשא ומתן בין הצדדים.
26.
אף אם אקבל את טענתן של התובעות כי ייעצו לנתבעים להוריד את המחיר שהציעו עבור הדירה, הרי שעל פי פס"ד מוסקוביץ המבחן הוא מבחן הסיבתיות, כאשר התובעות לא הציגו כל ראיה המלמדת על הקשר הסיבתי שבין העצה שנתנו להורדת המחיר בפועל, ועל הקשר הסיבתי בין הורדת המחיר לבין רכישת הדירה על ידי רוכשת הדירה. לטענת הנתבעים הורידו את מחיר הדירה בשל הצורך שלהם במזומן ולא הוצגה כל ראיה המלמדת שהדבר אינו כך.
לו היתה רוכשת הדירה רואה את הדירה בתקופת הבלעדיות של אנגלו סכסון, ורואה את הדירה פעם נוספת בתקופת הבלעדיות באמצעות התובעות, ייתכן והיה מקום על פי המבחנים שנקבעו בפס"ד מוסקוביץ, לראות גם את התובעות כגורם יעיל בעסקה. אולם בנסיבות העניין, בהן לא היה כל קשר בין התובעות לבין רוכשת הדירה, והן לא היו מעורבות כלל בעסקה, סבורני כי נסתרה החזקה הקבועה בחוק ולא ניתן לראותם כגורם היעיל בעסקה וכי קיימת סיבתיות בין פעולה שעשו לבין הצלחת העסקה.
בנוסף, התובעות לא הציגו כל ראיה לכך שרוכשת הדירה ראתה בפרסומים של התובעות כי הדירה עדיין מוצעת למכירה, ופנתה פעם נוספת בניסיון לרוכשה.
לעניין זה אציין עוד, כי התובעות יכולות היו לזמן את רוכשת הדירה כעדה מטעמן כדי לשכנע את בית המשפט כי הגיעה לדירה באמצעות הפרסומים, וכי רק בשל הורדת מחיר הדירה החליטה לרכוש את הדירה, אולם הן לא עשו כן, וכידוע יש בכך כדי לפעול לחובתן (ראה ע"א 293/90 פיליפ גרינהולץ נ' יעקב מרמלשטיין, פורסם במאגרים המשפטיים, 1994) .
27.
לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי לא הוכח כי התובעות היו הגורם היעיל ברכישת העסקה, ומשעל פי הוראות החוק הן זכאיות לדמי תיווך רק אם הוכח כי היו הגורם היעיל בעסקה, התביעה נדחית.
28.
לא מצאתי כי יש בטענת התובעות כי העובדה שהוצגה להם רוכשת פוטנציאלית של הדירה מטעמן, ציפי חסון, כדי לשנות ממסקנה זו. המחלוקת בעניין זה הינה האם ציפי חסון הודיעה כי בכוונתה לרכוש את הדירה אולם לא רצתה להתחייב לכך עד שתמכור את הדירה מטעמה, כטענת התובעות, או כלל לא היתה בטוחה ברצונה לרכוש את הדירה, כטענת הנתבעים. על פי עדותה של ציפי חסון בבית המשפט, היא התכוונה לרכוש את הדירה אולם לא רצתה לעשות כן עד שתמכור את דירתה, דבר שלא היתה בטוחה לגמרי כי תצליח לעשות ועוד טרם חתמה עם רוכש הדירה שלה על זכרון דברים (ראו עמק 4 שורות 9-17). לפיכך, לא היתה זו עסקה ודאית, כאשר על הנתבעים היה להמתין לתקופה מבלי ביטחון כי עסקה זו תצא לפועל. בנסיבות אלה, סבורני כי אין בכך כדי לשנות ממסקנתי כי דין התביעה להידחות.
29.
משהגעתי למסקנה כי התביעה נדחית, מתייתר הדיון בטענות נוספות שהועלו על ידי הנתבעים, אשר פורטו לעיל.
כן מתייתר הדיון בהודעה צד ג'.
30.
לאור כל האמור התביעה נדחית. התובעות ישלמו לנתבעים

שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט (שניהם ביחד)
בסכום כולל של
3,000 ש"ח.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום

מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלת פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים

ניתן היום,
ז'
אדר ב תשע"א, 13 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.














תאק בית משפט שלום 27664-11/09 ליזה טולדנו, יפה קלדרון נ' עובד לוי, אסתר לוי (פורסם ב-ֽ 13/03/2011)