פסקי דין על מרדכי גרוס | פסקי דין על יהודית גרוס | פסקי דין על משה שרת ואח' | פסקי דין על בנק הפועלים | פסקי דין על ממשרד ש.הורוביץ ושות' עו"ד | פסקי דין על אחד העם 31 ואח' |

153908/09 תאק     27/02/2011




תאק 153908/09 מרדכי גרוס, יהודית גרוס, משה שרת ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, ממשרד ש.הורוביץ ושות' עו"ד, אחד העם 31 ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ק 153908-09 גרוס ואח'

נ' בנק הפועלים בע"מ






בפני

כב' השופטת
יעל אחימן


תובעים

1
.
מרדכי גרוס

2
.
יהודית גרוס
ע"י ב"כ עו"ד שרונה פורת
,
משה שרת 6, תל אביב, 62092


נגד


נתבע

בנק הפועלים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אהוד ארצי ורן פלדמן
ממשרד ש.הורוביץ ושות' עו"ד
אחד העם 31, תל אביב, 65202



פסק דין


התובעים (להלן: "גרוס") טוענים כלפי בנק הפועלים בע"מ
(להלן: "הבנק"), כי זה הפר את התחייבותו לפטור ממס, ביחס להטבות שתעמודנה לזכותם, במסגרת תוכנית חסכון שנפתחה על ידם. תוכנית החסכון נפתחה במרץ 1998 (להלן: "התוכנית"), בה הפקידו גרוס הפקדה חד פעמית של 1,000,000 ₪, לתקופה של עשר שנים (120 חודש). לתוכנית היתה נקודת יציאה אחת לתום חמש שנות חסכון.
אין חולק, כי סעיף 9 לתנאי תכנית החסכון (מוצג 2), קבע פטור ממס על הריבית, הפרשי ההצמדה וההטבות המשתלמות לחוסך בתכנית, בהתאם לחוק.
אני דוחה על הסף את טענות גרוס, כאילו לא נכללה התכנית במסגרת תכניות החיסכון המאושרות, לפי החוק, לעידוד החסכון, הנחות ממס הכנסה וערבות לנלוות, תשט"ז - 1956 (להלן: "החוק לעידוד החסכון"), לפיו הותקנו תקנות עידוד החסכון (תכנית חסכון "תשורה" ופטור ממס הכנסה), תשנ"ג - 1993 (להלן: "התקנות לעידוד החסכון").
אני קובעת, אפוא, כי התכנית נעשתה במסגרת החוק לעידוד החסכון והתקנות שהותקנו על פיו ועל בסיס זאת ניתן הפטור ממס, כאמור בסעיף 9 לתוכנית.

אין חולק, כי הפטור שנקבע, שונה בחוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 132), התשס"ב - 2002, שנכנס לתוקף ביום 01/01/03 (להלן: "תיקון מספר 132").

תיקון מספר 132 קובע הוראות מעבר, לפיהן הריבית שנצברה בתוכנית שנפתחה לפני 08/05/00, תהא פטורה ממס, החל מיום פתיחת התוכנית ועד לתחנת היציאה הראשונה.
על ריבית שנצברה לאחר מועד תחנת היציאה הראשונה, תחולנה הוראות התיקון וזו תחוייב במס ביום המשיכה או במועד סיום התוכנית.

לפי החוק, חלק ההטבה שנצבר בתוכנית על שם גרוס עד למועד תחנת היציאה הראשונה, היה פטור ממס. עם זאת, חויבו גרוס במס החל על ההטבות לתקופה שמתחנת היציאה ועד המשיכה בתום תקופת החסכון, לאחר שלא משכו את כספם בנקודת היציאה.
הואיל וכך, אין חולק, כי מבחינת חוקי המיסוי במדינת ישראל, היה על הבנק להעביר את חיוב המס שנצבר בתכנית בהתאם לחוק.

השאלה העומדת על הפרק היא, האם צודקים גרוס בטענתם, כי היה על הבנק לשאת בחיוב המס שהוטל על הטבות התוכנית מאז נקודת היציאה הראשונה?

זה המקום לציין, כי הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה, תעשה ההכרעה בתיק על בסיסן של טענות משפטיות שתוגשנה בסיכומים, ללא הבאת ראיות (ראה הודעת הצדדים מיום 05/10/10 והחלטה מיום 07/10/10). לצערי, נוכחתי בעת קריאת סיכומי הצדדים, כי חלק מן הטענות נצבעו בגוונים עובדתיים, כך ראה סעיף 11 לסיכומי גרוס וסעיף 21 לסיכומי הבנק.
בכך ראיתי טעם לפגם, שכן בהינתן, כי חקירות של עדים לא נשמעו בפני
, נעדר בית המשפט כל כלי להכרעה בין עובדות.
אשר על כן, החלטתי, לשמר בפסק הדין את תוכן ההסכמה הדיונית ולהתעלם מכל טענה הלוקה בגוון עובדתי, המחייב הכרעה בין גרסאות.

גרוס טוענים, כי הבנק הוא זה שצריך לשאת בעלות המס, שכן, מחוייב הוא, על פי תנאי התוכנית, להפטרם המוחלט מכל חיוב במס. לתפיסתם, הבנק הוא שנטל על עצמו את סיכוני השינויים במדיניות המס.
לחילופין, גם אם אין לראות את הבנק כמי שנטל על עצמו מראש את מחיר סיכוני השינוי במדיניות המס, עדיין עליו לשאת בחיוב זה ו"לספוג" את עלות המס, כיוון שהטעה את גרוס.
ההטעיה כלפי גרוס משתרעת, לשיטתם, על שני היבטים; הראשון, מסתמך על העדרו של כל סייג הסכמי, באופן שהטעה את גרוס לחשוב, כי אין הוא נוטל על עצמו כל סיכון שהוא. השני, עניינו בטענה לאי מסירת הודעה מתאימה, שהיתה מאפשרת לגרוס למשוך את כספם בתחנת היציאה הראשונה, לאחר חמש שנים.
לדעתי, יש לדחות את טענתם הראשונה של גרוס, לקיומה של התחייבות לנשיאה מוחלטת בסיכונים הכרוכים בשינוי במדיניות המס, שכן לפי הפסיקה, התחייבות כזו צריכה להיות מפורשת וראה לעניין זה ה"פ 200240/04 גויטע ירון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ.


הטענה השנייה, עוסקת, כאמור, בהעדרו של כל סייג הסכמי ולה חולפת הטענה, בדבר הפרת חובת הבנק ליידוע בדבר האפשרות למשיכת הכספים בתחנת היציאה, בחלוף חמש שנים, ללא חיוב במס.
הבנק טוען, כי במסמכי ההתקשרות של התוכנית, נרשם במפורש, כי תוכנית זו הינה תוכנית המאושרת לפי חוק עידוד החסכון, הנחות ממס הכנסה וערבות לנלוות, תשט"ז - 1956.
עוד נטען, כי התוכנית נוסדה מכוח החוק, שהוצעה ללקוחות ועל פיה, שבעת עריכתה ובהתאם למדיניות המיסוי שהיתה נהוגה באותה העת, היו רווחיה פטורים ממס. לא הבנק החליט על הפטור ממס או על ביטול הפטור ממס וכן לא הבנק הוא שנהנה מן הפטור או מביטולו, שכן הכספים הועברו במישרין לקופת המדינה.
לפי טענת הבנק, נוסח ההוראה נדרש ממנו, על פי כללי הבנקאות (שירות לקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) תשנ"ב - 1992 והוכתב לו מכוח התקנות לעידוד החסכון. נוסחו של סעיף 9 לתוכנית, זהה לנוסח סעיף 8 לתוספת השנייה לתקנות, בה נקבעו תנאי הפטור ממס על תוכנית החיסכון מסוג תשורה, וכך בניסוח ההוראה לא היה לבנק כלל שיקול דעת.
לפי דעתי, אין מקום להיכנס לדיון בשאלה זו, שכן, גם אם, גרוס צודקים, ביחס לדרך הניסוח של סעיף 9 לתוכנית, אין לכך רלבנטיות, שכן ממילא, יכולים היו לצאת מן התוכנית בנקודת היציאה ללא חיוב במס.
הואיל וכך, השאלה הבלעדית היא, האם צודקים גרוס בטענתם, כי היה על הבנק להודיע להם בנקודת היציאה, כי שונה החוק, על מנת שישקלו את שיקוליהם ביחס להמשך התוכנית.
לדעתי, שוגים גרוס בנקודה זו.
חוסך, שלזכותו תחנת יציאה בתוכנית, עליו החובה להפעיל שיקול דעת, אם לצאת מן התוכנית או להמשיך בה. השיקול המרכזי מבחינתו הוא שאלת המיסוי. על הלקוח החובה לבדוק אם חלו שינויים מיסויים המשפיעים על שיקוליו בנושא זה.
ההנחה היא, כי החוק ששונה היה בידיעת הכל, שכן זוהי הפרזומציה המשפטית ולכן אין לגרוס להלין על הבנק בעניין זה, אלא על עצמם בלבד.

תביעתם נדחית.

התובעים יישאו בהוצאות הדחייה בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום,
כ"ד'
אדר א תשע"א, 27 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 153908/09 מרדכי גרוס, יהודית גרוס, משה שרת ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, ממשרד ש.הורוביץ ושות' עו"ד, אחד העם 31 ואח' (פורסם ב-ֽ 27/02/2011)