פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) | פסקי דין על אירנה ליסק | פסקי דין על ולנטין ליסק | פסקי דין על אביגדור יצחקי |

3454/09 פ     23/02/2011




פ 3454/09 מדינת ישראל, פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) נ' אירנה ליסק, ולנטין ליסק, אביגדור יצחקי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"פ 3454-09 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' ליסק ואח'






בפני

כב' השופטת
דניאלה שריזלי


מאשימה

מדינת ישראל
פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה)
ע"י ב"כ עו"ד א' שמואלי


נגד


הנאשמים

1. אירנה ליסק
2. ולנטין ליסק
ע"י ב"כ עו"ד אלי זהר

3. אביגדור יצחקי
ע"י ב"כ עוה"ד יהושע רזניק
, ז'אק חן



החלטה

בעניינם של הנאשמים 1 ו-2
בטענה מקדמית שעניינה "העדר סמכות מקומית"

הנאשמים 1 ו-2 טוענים טענה מקדמית בדבר העדר סמכות מקומית, לפי סעיף 149(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"). בקשתם היא להעביר את הדיון בכתב האישום לבית המשפט המוסמך במחוז מרכז. המאשימה מתנגדת.

חשוב להבהיר כבר כאן, כי עיכבתי את פרסום ההחלטה לאחר שנאמר לי כי עתירתם של הנאשמים 1 ו-2 או מי מהם לקיום הליך שימוע נוסף בפרקליטות המדינה – נענתה בחיוב. דעתי הייתה, כי תוצאות השימוע עשויות להשליך על עמדות הצדדים ביחס לטענה המקדמית.

לאחרונה התבשרתי, כי גם לאחר הליך השימוע (הנוסף) לא חל שינוי בצביונו של כתב האישום. אי לכך, ניצבים הצדדים בעמדתם לעניין הטענה המקדמית.

אפרט אפוא את הכרעתי בסוגיה שהעלו הנאשמים 1 ו-2.




המציאות מורה כי נפלה שגגה אצל המאשימה לעניין הסמכות המקומית.

הדין קובע שהמדינה רשאית, לפי בחירתה, להגיש כתב אישום לבית המשפט שבאזור שיפוטו נעברה העבירה הנטענת או במקום מגוריו של הנאשם. על פני כתב האישום שהגישה המדינה לא מסתמנת עילת שיוך לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, מאלה הקבועות בחוק, משמע: לא מבחינת מקום ביצוע העבירה, וגם לא על פי כתובותיהם של הנאשמים
[1]
.

מטעם זה באה הטענה המקדמית לעניין העדר סמכות מקומית (להלן: "הטענה המקדמית").

אלא שלגישתי, חל איחור ניכר בהעלאת הטענה המקדמית. בהתאם לסעיפים 149 ו-150 לחסד"פ, מקומה של הטענה המקדמית בדבר חוסר סמכות מקומית בשלב שלאחר תחילת המשפט. משנתקבלה הטענה, רשאי בית המשפט להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך. בהמשך, קובע סעיף 151, כי אם לא טען הנאשם בשלב זה את הטענה המקדמית בדבר חוסר סמכות מקומית – "אין הוא רשאי לעשות כן אלא ברשות בית המשפט".

קיימת מחלוקת פוסקים באשר למשמעות הדיבור "התחלת המשפט". המחלוקת לא פסחה על הצדדים שלפניי. ואולם, הם לא יכחישו, כי מלכתחילה לא שת איש ליבו לנושא הגיאוגרפי-המקומי, ולא גילה ערנות באשר להיעדר סמכות מקומית לבית משפט זה, עד המועד 20.6.10, המועד שבו החלה שמיעת הראיות.

אזכיר את העובדות. כתב האישום המקורי הוגש כנגד הנאשם 3 ב-9.3.09; הוא תוקן בתאריך 4.8.09 בהוספתם המאוחרת של הנאשמים 1 ו-2, ובהוספתו של אישום נוסף כנגדם; במועד שבו הועלתה הטענה בדבר העדר סמכות מקומית כבר נדונו והוכרעו מספר בקשות: בקשת הנאשם 3 להפרדת הדיון במשפטו ממשפטם של הנאשמים האחרים, וגם טענה מקדמית שעניינה "הגנה מן הצדק" שהעלו הנאשמים 1 ו-2. במועד 14.4.10 כבר הגיבו הנאשמים לכתב האישום, ונקבעו מספר מועדים לשמיעת הראיות.

הנושא שעניינו העדר סמכות מקומית צץ ביום 20.6.10, באקראי ובדרך אגב. באותו יום ערוכים היו הצדדים לשמיעת הראיות בתיק, ועד התביעה הראשון כבר ניצב על הדוכן. עד אז חלפנו על פני כברת דרך ארוכה. משמע שחל איחור במועד העלאתה של הטענה המקדמית. למרות האיחור, וכדי למנוע תחושה של מחטף, אפשרתי לצדדים שהות קצרה שבה יוכלו לבחון את עמדותיהם, וכך היה.

בתאריך 13.7.10, לאחר שטענו הצדדים באריכות לעניין קיומה או היעדרה של סמכות מקומית, וסמכותו של בית המשפט להידרש לטענה בשלב זה של ההליך, הסתמנה הסכמה שהייתה מקובלת על באי כוח כל הצדדים להעברת הדיון לבית-משפט שלום במחוז מרכז, כפי שתורה עליו נשיאת בתי משפט השלום באותו מחוז. זאת, אף שב"כ הנאשם 3 הבהירו כי למרשם אצה הדרך, וכי מגמתו היא לסיים את עניינו במהירות.

בוטלה שמיעת הראיות שנקבעה למספר מועדים, אלא שרק במהלכו של דיון נוסף, ביום 5.9.10 התגבשה הסכמה עקרונית בין כל המעורבים להעברת הדיון לבית משפט מוסמך. בהחלטתי מאותו יום הוריתי לצדדים להעביר לאישורי את הסכמתם להעברת הדיון לבית משפט שלום במחוז מרכז.

והנה, בהודעה (הנושאת תאריך 16.9.10) ששיגרה ב"כ המאשימה התבשרתי על ביטול ההסכמות. מסתבר, כי באי כוח הנאשמים עמדו על הסכמתם להעברת הדיון לבית משפט מוסמך אחר במחוז מרכז, ואילו ב"כ המאשימה ביצעה תפנית חדה, וחזרה בה מהסכמתה הקודמת. לפי דרישתי הועלו שיקוליה על הכתב (הודעת המאשימה מ-7.10.10):
"... (ו)על אף ההסכמה שנתנה בשעתו, החליטה המאשימה, כי לא יהיה זה נכון להסכים למהלך העלול לפגוע בהמשך שמיעתו של התיק, ועלול לקבע גורלו להשהיה ממושכת ביותר".
ועוד:
"ההשהיה העלולה להיווצר מהעברתו של הדיון למחוז אחר היא השהיה ללא מועד, למשך זמן בלתי מוגדר, ועלולה היא להיות ממושכת לאין שיעור יותר מן הדחיה שתדחה המשך שמיעתו של ההליך בפני
בית משפט נכבד זה, אשר היא, בשל הפגרה שישהה בה מותב נכבד זה, דחיה לפרק זמן מוגדר".

ב"כ המאשימה הדגישה כי רצונה הוא לקדם ככל הניתן את המשך שמיעתו של ההליך ולמנוע את עיכובו, ובכך נעוץ היפוך עמדתה.

בנסיבות אלה, כאשר הצדדים, מונחים על-ידי אינטרסים מנוגדים, לא הגיעו לעמק השווה בדבר העברת הדיון לבית משפט מוסמך אחר, נדרשת הכרעתי.

האם קיימת הצדקה עניינית להעברת הדיון כיום לבית משפט שלום במחוז מרכז, כעתירת ב"כ נאשמים 1 ו-2, או שמא צודקת עמדת המאשימה העותרת להותיר את הדיון בבימ"ש השלום בתל-אביב על כנו, עמדה אליה נוטים להצטרף, כך התרשמתי, ב"כ הנאשם 3?

שני היבטים לעניין זה: התנהלות המדינה מצד אחד, וההיבט המשפטי-פרוצדורלי מן הצד האחר. המדינה דיברה כאן בשני קולות: בקולה האחד, נטלה ב"כ המאשימה אחריות לפגם בייחוס הסמכות המקומית, ואף הביעה הסכמה להעברת הדיון למחוז מרכז, לתיקון הפגם; ובקולה האחר, כעבור זמן קצר בלבד, הביעה התנגדות להעברת הדיון. שינוי עמדות זה, החזרה מההסכמה, בלא הצדקה נראית לעין ובלא שחל שינוי מהותי בנסיבות, מקומם בעיניי. ואין זו הפעם הראשונה.

מן הצד השני – ניצבת הסוגיה המשפטית, הפרוצדוראלית. סוגיה זו ראוי שתיפתר על פי הרציונל שבבסיס הוראות החוק, ולפיו, זכותו של נאשם שיתברר משפטו על פי הקריטריונים הקבועים בחוק, דהיינו: באורח שיפחית את אי הנוחות הנגרמת לנאשם ולנוגעים בדבר ככל שניתן.

באיזון שערכתי בין ההיבטים השונים המתוארים, תוך מתן משקל מכריע להשתלשלות ההליכים עד כה, ולכברת הדרך הארוכה שעברנו עד כה; מאחר שחל שיהוי בהבאת הטענה, וכן, מאחר שלא נראה ולא הוכח לפניי כי המשך ההליכים בבית משפט זה יגרום לנאשמים אי נוחות כלשהי, אם בכלל, סברתי כי ראוי ונכון להמשיך את ההליך הפלילי בבית משפט זה.

הטענה לעניין חוסר סמכות מקומית נדחית.

אני קובעת דיון במעמד הצדדים ביום 13.3.11 שעה 12.30.
במועד זה אקבע את המועדים להמשך שמיעת הראיות בתיק.

המזכירות
תודיע
החלטה זו לצדדים ותזמנם
.

ניתנה היום, י"ט
אדר א תשע"א, 23 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.


[1]
אין בכתב האישום המקורי זכר לטענת ב"כ המאשימה לפיה נסמכה על כתובת נוספת של הנאשם 3 מן העבר.







פ בית משפט שלום 3454/09 מדינת ישראל, פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) נ' אירנה ליסק, ולנטין ליסק, אביגדור יצחקי (פורסם ב-ֽ 23/02/2011)