פסקי דין על דודו כהן | פסקי דין על יוסף סאלם עבוד | פסקי דין על אלון אבי | פסקי דין על אלון שלמה |

6453/07 א     20/03/2011




א 6453/07 דודו כהן, יוסף סאלם עבוד נ' אלון אבי, אלון שלמה








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 6453/07 דודו כהן
נ' אלון אבי

ת"א 6930/07 יוסף סאלם נ' שלמה אלון




בפני

כב' השופט
ערפאת טאהא

התובע בת"א 6453/07

התובע בת"א 6930/07
דודו כהן
– ת.ז. 50901867

יוסף סאלם עבוד
– ת.ז. 2037898


נגד

הנתבע בת"א 6453/07

הנתבע בת"א 6930/07
אלון אבי
– ת.ז. 036154474

אלון שלמה
– ת.ז. 068130202




פסק דין


מבוא

1.
בתחילת חודש 6/07 רכש יוסף עבוד (התובע בת.א. 6930/07) משלמה אלון מגרסה מדגם
mpak
תוצרת
spm
בתמורה שסוכמה בין הצדדים בסך 50,000$ בתוספת מע"מ. התובע שילם לשלמה אלון סכום של 101,000 ₪ במזומן והיתרה בשלושה שיקים דחויים ; שניים על סך 50,000 ₪ כל אחד והשלישי חתום על החלק לכיסוי סכום המע"מ.

2.
ביום 6.6.07 מסר שלמה אלון את המגרסה לידי עבוד בכך שהעביר אותה לאתר עבודה בשם ח'יריה, שם ביצע עבוד עבודות גריסה.

3.
מספר ימים לאחר מכן פנה אחיינו של שלמה אלון (אבי אלון) לעבוד וטען בפני
ו, כי המגרסה שרכש משלמה אלון גנובה, וכי היא שייכת למשפחה שלו. על בסיס טענות אלו ביקש אבי אלון מעבוד להשיב לו את החזקה במגרסה.

4.
בעקבות אותה פניה, יצר עבוד קשר עם שלמה אלון, והודיע לו על טענות אחיינו בקשר לבעלות במגרסה. שלמה אלון טען, כי המגרסה אינה גנובה, וכי היא כלל אינה חלק מהמחלוקות שבינו לבין אחייניו. בהמשך התנהל משא ומתן בין עבוד לשלמה אלון שבמהלכו עלה הרעיון, כי שלמה אלון ימכור לעבוד מגרסה גדולה יותר, עבוד יחזיר את המגרסה שרכש והצדדים יערכו התחשבנות מחדש, וקיזוז הסכומים ששילם עבוד לשלמה אלון מהתמורה שיצטרך עבוד לשלם תמורת המגרסה הגדולה יותר.

5.
בטרם נכרתה ובוצעה העסקה החדשה, הגיע אבי אלון למקום בו חנתה המגרסה בליווי משטרתי, ונטל אותה בטענה שהוא מחזיק בצו של בית המשפט, המאפשר לו לתפוס בה חזקה.

6.
לאחר שהמגרסה נתפסה בידי אבי אלון, היא נעלמה. אבי אלון טוען, כי שלמה אלון העלים אותה לאחר שהוא החנה אותה בחצר של סבו שממנה היא נגנבה בפעם הראשונה, ואילו שלמה אלון ודודו כהן
(שאף הוא טען לבעלות במגרסה) טענו, כי אבי אלון העלים אותה.

7.
בעקבות האירועים שתוארו לעיל הוגשו שתי תביעות שהדיון בהן אוחד לפני. התביעה בת.א. 6930/07 הוגשה על ידי יוסף עבוד נגד שלמה אלון, במסגרתה הוא טען, כי חוזה הרכישה שנכרת בינו לבין שלמה אלון בוטל עקב הפרתו על ידי שלמה אלון, לאחר שהתברר, כי לצד שלישי (אבי אלון) זכויות במגרסה. על כן, הוא עתר במסגרת תביעה זו להשבת הסכומים ששילם לשלמה אלון תמורת המגרסה. התביעה השניה הוגשה על ידי דודו כהן
בת.א. 6453/07 נגד אבי אלון ובמסגרתה עתר דודו כהן
למתן

פסק דין
הצהרתי ולפיו המגרסה היא בבעלותו, וכי היא נמכרה על ידו כדין ליוסף עבוד. כן עתר דודו כהן
במסגרת התביעה למתן צו עשה המורה לאבי אלון למסור לו את המגרסה.

טענות הצדדים

8.
יוסף עבוד טען, כי שלמה אלון מכר לו מגרסה שאינה שלו, ועל כן בדין הוא ביטל את ההסכם ודרש השבת הסכומים ששולמו על חשבון התמורה. הוא הוסיף, כי במהלך המשא ומתן שנוהל לצורך רכישת המגרסה, המגעים התנהלו בינן לבין שלמה אלון, וכי הוא לא הכיר ואינו מכיר את דודו כהן
, אשר טוען היום לבעלות במגרסה. בסיכומיו הרחיב יוסף עבוד וטען, כי במהלך המשא ומתן שהתנהל בינו לבין שלמה אלון, לא נמסר לו על ידי האחרון כי קיים בינו לבין אחייניו סכסוך בקשר לבעלות במגרסה, ולא גילה לו כי לאבי אלון, או למי מבני ביתו, זכויות במגרסה. משכך, הפר שלמה אלון את חובת תום הלב המעוגנת בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, ועל כן הוא זכאי לתבוע ממנו פיצויים והשבת הסכומים ששולמו על חשבון התמורה.

9.
שלמה אלון ודודו כהן
הציגו חזית אחת ולפיה המגרסה אינה בבעלות שלמה אלון, אלא בבעלות דודו כהן
. לטענתם, המגרסה נרכשה בשנת 1995 על ידי דודו כהן
באמצעות חברה שבבעלותו, ומאז היא ברשותו ובבעלותו.


לטענתם, שלמה אלון ניהל משא ומתן עם יוסף עבוד למכירת המגרסה בשמו ועל דעתו של דודו כהן
, אשר יפה אתה כוחו של שלמה אלון למכירתה. הם טענו עוד, כי התמורה ששילם יוסף עבוד הועברה על ידי שלמה אלון לדודו כהן
, אך בעקבות הסכסוך שפרץ, כספים אלה הוחזרו לשלמה אלון.


מאחר שהמגרסה היתה בבעלות דודו כהן
ומאחר שדודו כהן
ושלמה אלון עמדו בהתחייבותם כלפי יוסף עבוד ומסרו לו את המגרסה כמוסכם, כך נטען, לא היתה ליוסף עבוד כל זכות לבטל את ההסכם ולדרוש את השבת הכספים ששילם משלמה אלון או מדודו כהן
. לטענתם, הבעלות במגרסה עברה ליוסף עבוד עם מסירתה לידיו באתר ח'יריה, כך שלא היתה לאבי אלון כל זכות לתפוס בה חזקה ולהעלימה. התנהגותו של אבי אלון, מהווה מעשה גניבה וגזילה, ולכן על יוסף עבוד לתבוע את אבי אלון.

10.
אבי אלון טען, כי דודו כהן
ושלמה אלון עשו קנוניה ביניהם במטרה להעלים את המגרסה. לדודו כהן
אין שום זכויות במגרסה והניסיון של שלמה אלון להכניס את דודו כהן
לתמונת הסכסוך ולטעון שהמגרסה היא שלו, נועדה לנשל את אבי אלון ובני ביתו מהזכויות במגרסה, ולאפשר לו להעלימה. לדבריו, מוזרה העובדה שדודו כהן
נכנס לתמונה רק עם הגשת התביעה על ידו, מספר חודשים לאחר שהמגרסה נתפסה על ידי אבי אלון, וכאשר לפני כן הוא לא היה מוכר לאף אחד מהמעורבים בפרשה.

הבעלים של המגרסה

11.
השאלה המרכזית העולה בתיק היא, האם דודו כהן
הינו הבעלים של המגרסה, והאם היתה לשלמה אלון זכות למכור אותה ליוסף עבוד. אם ייקבע שדודו כהן
אינו הבעלים של המגרסה, המסקנה הנובעת מכך היא שלשלמה אלון לא היתה זכות למכור אותה ליוסף עבוד, שכן שלמה אלון עצמו אינו טוען לזכויות במגרסה וטענתו היא שהוא מכר נכס של דודו כהן
כשלוח של דודו כהן
. על כן, קביעה שהמגרסה אינה של דודו כהן
תביא לקבלת התביעה שהגיש יוסף עבוד נגד שלמה אלון ולדחיית התביעה שהגיש דודו כהן
נגד אבי אלון.

12.
ואכן, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אשר נחקרו באריכות על תצהיריהם, הגעתי למסקנה, כי לא היו לדודו כהן
זכויות כלשהן במגרסה, כי הקונסטרוקציה שניסו דודו כהן
ושלמה אלון לבנות לעניין קיומם של יחסי שליחות ביניהם היא קונסטרוקציה מופרכת וחסרת בסיס, אשר נועדה לסייע לשלמה אלון להעלים את המגרסה, שלגביה היה קיים סכסוך בין שלמה אלון לבין אבי אלון ובני ביתו.

13.
כאמור, גרסת דודו כהן
ושלמה אלון היא שהמגרסה היתה בבעלות דודו כהן
, אשר יפה את כוחו של שלמה אלון למכור אותה. ברם, עדותם של שלמה אלון ודודו כהן
לא היתה אמינה, התגלו בה סתירות ותמיהות רבות, אשר מערערות ומכרסמות באמינותה באופן חמור. דודו כהן
ושלמה אלון לא היו עדים מהימנים, נתנו גרסה מופרכת ובלתי סבירה, העלו טענות חסרות בסיס והתקשו לתת הסברים למהלכים ומעשים שנעשו על ידם ושנראה על פניו, כי מדובר במהלכים ובמעשים בלתי סבירים לחלוטין.

עדות דודו כהן

14.
על אף שהמגרסה היתה בבעלות דודו כהן
, היא הועברה, על פי הנטען, לשלמה אלון בשנת 1998, ומאז ועד שנת 2007, אז נתפסה על ידי אבי אלון, היתה בחזקת שלמה אלון. לטענת דודו כהן
ושלמה אלון, המגרסה הושכרה לשלמה אלון תמורת חומר גלם שסיפק שלמה אלון לדודו כהן
. ברם, לתצהירי עדותם הראשית לא צירפו שלמה אלון ודודו כהן
כל מסמך שיש בו כדי לתמוך בטענתם שהמגרסה הושכרה לשלמה אלון. הם לא צירפו חשבוניות מס עבור חומר הגלם שסופק, לא צירפו תעודות משלוח המעידות על אספקת חומרים משלמה אלון לדודו כהן
, ולא צירפו כל אסמכתא התומכת בטענתם זו. אילו היה ממש בטענת שלמה אלון ודודו כהן
שהמגרסה הושכרה, ניתן לצפות שהם יציגו מסמכים שיש בהם כדי לתמוך ולחזק את גרסתם בעניין זה.

15.
בהמשך שינה דודו כהן
את גרסתו באשר לקיומן של יחסי שכירות בינו לבין שלמה אלון וטען, כי הוא מסר את המגרסה לשלמה אלון כדי שהאחרון יפעיל אותה, ובתמורה לכך שילם לו שלמה אלון בחומר גלם בהתאם לתפוקת המגרסה. הוא הוסיף עוד, כי הוא סמך על שלמה אלון, ומה שקבע האחרון לעניין התמורה, קיבל זאת דודו כהן
ללא עוררין. להלן קטע מעדותו התמוהה של דודו כהן
באשר למערכת היחסים העסקית שהתנהלה בינו לבין שלמה כהן:

"לא נערך הסכם שכירות עם שלמה כהן. הפסקתי לעבוד תקופה ולא היה לי מה לעשות עם המגרסה ולכן נתתי אותה לשלמה אלון. דיברתי איתו שיקח את המגרסה ויקח אותה לעבודה, ומה שיעבוד שיעביר לי. אני מנהל עבודה בחברה עם הילדים שלי. היה מעביר לי כל פעם 10 – 15 משאיות בחודש. המגרסה לא עבדה אצלו מלא – מה שהיה אומר קיבלתי בלי לבדוק. איך אני יכול לבדוק".


בהמשך שוב שינה דודו כהן
את גרסתו וטען, כי הוא לא התכוון ששלמה אלון התחייב לשלם לו בהתאם לתפוקת המגרסה, אלא בהתאם למספר ימי העבודה בפועל. יחד עם זאת, דודו כהן
לא יכול היה לנקוב בסכום מדוייק ששלמה אלון התחייב לשלם לו עבור כל יום עבודה וטען, כי התמורה היתה "בסביבות 1,500 – 2,000 ₪ ליום עבודה".

16.
מטעם אבי אלון הוגשה תמצית רישום מרשם החברות ולפיה המגרסה שרכש דודו כהן
בשנת 1995 שועבדה במשכון ראשון לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ, להבטחת חובות החברה לבנק. עוד התברר, כי בשנת 1997 או בסמוך לכך נכנסה החברה לקשיים כספיים ולהליכי פירוק ואף התפרקה. אם כך הם פני הדברים, בנק לאומי היה זכאי לתפוס חזקה במגרסה ולממש את השיעבוד שרבץ עליה במטרה לפרוע את חוב החברה כלפיו.


משהוצגו לו עובדות אלו טען דודו כהן
תחילה "אני צריך למחוק אותו? זה משועבד לטובת הבנק". משהבין שתשובה זו אינה לטובתו, שכן אם המגרסה משועבדת הוא לא יכול למכור אותה ומוזר שהבנק לא מימש את השיעבוד על אף שהחברה התפרקה, שינה דודו כהן
את גרסתו וטען, כי הבנק לא מימש את השיעבוד מכיוון שהוא סגר את כל החובות מול הבנק. ברם, דודו כהן
לא הציג ולו בדל של ראיה התומך בטענתו, כי הוא פרע את חובו לבנק וכי שחרר את השיעבוד שרבץ על המגרסה לטובת הבנק. מסמכים אלה אמורים להיות ברשותו של דודו כהן
והיה עליו להציגם כחלק מראיותיו כדי לתמוך בטענותיו שהשיעבוד הוסר, ושהוא יכול היה למכור את המגרסה.

17.
בהמשך מסר דודו כהן
גרסה בלתי סבירה שלפיה במשך 10 שנים שבהן היתה המגרסה אצל שלמה אלון, לא היה לו שום קשר עם המגרסה, הוא לא ידע היכן היא נמצאת, לא עקב אחריה, לא ידע מה מצבה, והאם היא מבוטחת. לטענתו, שלמה אלון היה אחראי עליה במשך כל התקופה הזו, זאת על אף שמדובר, לטענתו, במגרסה ששוויה כ-500,000 ₪. לא צריך להכביר מילים על כך שמדובר בגרסה מופרכת, בלתי מתקבלת על הדעת ושלא ניתן לקבל אותה.

18.
דודו כהן
אף לא ידע לתאר את המגרסה ולתת פרטים אודותיה. הוא אף לא ידע לתאר באופן מדוייק את הצבע שלה וטען, כי "המגרסה היתה בצבע ירקרק כזה לפי מה שאני רואה אותה", וכדי שלא "להסתבך" בתיאור לא נכון מייד הוא סייג את תשובתו וטען, כי הוא עיוור צבעים. זאת על שבישיבת קדם המשפט שהתנהלה ביום 8.2.09 התייחס דודו כהן
לצבע המגרסה, מבלי לטעון ולו ברמז שהוא עיוור צבעים.

19.
תמוהה עוד יותר גרסתם של דודו כהן
ושלמה אלון בכל הקשור לעסקת המכר שנערכה עם יוסף עבוד. בעדות שמסר במסגרת ישיבת קדם המשפט מיום 8.2.09 טען דודו כהן
, כי שלמה אלון הודיע לו שמכר את המגרסה, אך לא סיפר לו למי מכר אותה ולטענתו "לא התעניינתי בשמו". בחקירתו הנגדית הוא מסר גרסה מבולבלת בעניין זה. תחילה טען, כי שלמה אלון סיפר לו שהוא מצא קונה משפרעם, וכי לא אמר לו מה שמו, ומייד לאחר מכן ובלחץ החקירה הנגדית הוא שינה את גרסתו וטען, כי שלמה אלון סיפר לו שמכר את המגרסה ליוסף עבוד.


תמיהות נוספות עלו לאחר שהתברר, כי דודו כהן
כלל לא ידע מתי נמכרה המגרסה וטען, כי הוא "לא זוכר" מתי נמכרה. הוא לא ידע על השיקים שמסר יוסף עבוד לשלמה אלון תמורת המגרסה וטען, כי שלמה אלון "קיבל איזה שיקים, הוא החזיר את השיקים, אצל עורך הדין השיקים, אני לא יודע. הוא לא נתן לי את השיקים, הם אצל עורך דין".


הבלבול וחוסר הסבירות בגרסה זו ניכרים. דודו כהן
, שהוא על פי הנטען בעל המגרסה, אינו יודע מתי נמכרה, שלמה אלון מקבל במקומו ועבורו שיקים בסכום של כ-100,000 ₪, אך לא מעבירם לידיו, והוא (דודו כהן
), בעל המגרסה, לא יודע מה קרה עם השיקים ; תחילה טען ששלמה אלון החזיר אותם, לאחר מכן משנה גרסה וטוען כי הם אצל עורך הדין ומייד לאחר מכן טוען, כי הוא "לא יודע".


התנהגות זו אינה אופיינית לבעלים של נכס ששוויו מאות אלפי שקלים. אין זה סביר שבעל נכס יקר דוגמת המגרסה ימכור את הנכס לאדם שהוא אינו מכיר כלל, במחיר שהוא לא יודע, ומבלי לדאוג או אפילו להתעניין האם התמורה שולמה, כיצד שולמה ואילו בטוחות ניתנו כדי לוודא שהתמורה תשולם. אין זה סביר גם שאותו בעל נכס לא ידע מה עלה בגורל התמורה ששולמה, ולא ידע לתת תשובות מה עלה בגורל השיקים שניתנו על חשבון התמורה.

20.
תמיהה גדולה יותר התגלתה בעדות דודו כהן
בכל הקשור לחלק התמורה ששולם במזומן. כאמור, יוסף עבוד שילם לשלמה אלון סכום של 101,000 ₪ במזומן. ברם, בעדותו טען דודו כהן
, כי שלמה אלון הביא לו שיק על סך 90,000 ₪. הוא לא ידע להסביר מדוע שלמה אלון נתן לו שיק על סך 90,000 ₪ אם הוא קיבל את התמורה במזומן וטען, כי אולי הוא הפקיד את הכסף בבנק. יתרה מכך, על אף שעל פי הנטען שלמה אלון מסר לו שיק על סך 90,000 ₪, דודו כהן
לא דאג לפרוע את השיק במשך שבועיים, ועת פרץ הסכסוך בין שלמה אלון לאבי אלון, הוא (דודו כהן
) החזיר את השיק לשלמה אלון. משנשאל מדוע החזיר את השיק לשלמה אלון טען, כי הוא (שלמה אלון) טען בפני
ו, כי צריך להחזיר את הכסף. בהמשך הוא שוב שינה את גרסתו וטען, כי הוא (דודו כהן
) החזיר את הכסף מיוזמתו ואמר לשלמה אלון שהוא רוצה את כל הסף בסכום אחד. אין מחלוקת, כי שלמה אלון לא החזיר את הכסף ליוסף עבוד עד היום.


הנה כי כן, על פי גרסה זו, הבעלים של המגרסה (דודו כהן
) מקבל חלק מהתמורה בשיק מקום שהשלוח שלו (שלמה אלון) מקבל אותו חלק במזומן, מבלי שדודו כהן
ידע לתת הסבר כלשהו לסיבה שהביאה את שלמה אלון למסור לו שיק במקום כסף מזומן. דודו כהן
לא פוגע את השיק במשך שבועיים, ולאחר מכן הוא מחזיר אותו לשלוח שממשיך להחזיק בכסף עד היום.

21.
שוב, התנהגותו של דודו כהן
אינה אופיינית לבעל נכס, אשר מכר את הנכס שלו לאחר וטוען, כי עסקת המכר הושלמה. כזכור, דודו כהן
ושלמה אלון טוענים, כי עסקת המכר עם יוסף עבוד הושלמה והם עומדים על אכיפתה. בנסיבות אלו, אך טבעי הוא ששלמה אלון ימסור את כל התמורה (הכסף המזומן והשיקים) לדודו כהן
, והאחרון יעשה בכסף זה כראות עיניו. ברם, במקרה דנן התנהג דודו כהן
במנוגד למה שמצופה ממנו, הוא לא קיבל את התמורה שסוכמה, ואפילו השיק שעל פי הנטען נמסר לו על ידי שלמה אלון הוחזר על ידו, כך שהיום שלמה אלון מחזיק במלוא התמורה, ואילו דודו כהן
הפסיד הן את המגרסה והן את הכסף. כאמור, גרסה זו בלתי סבירה ואני דוחה אותה מכל וכל.

עדות שלמה אלון


22.
גרסתו של שלמה אלון היתה תמוהה, מלאת חורים ובלתי סדירה אף יותר מגרסתו של דודו כהן
. מעיון בתשובות שנתן בחקירה הנגדית עולה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי שלמה אלון נתן תשובות בהתאם למה שנראה לו כמשרת את האינטרס שלו, מבלי שהחובה לומר את האמת היתה נר לרגליו, וזאת בלשון המעטה. הוא נתן תשובות, חזר בו מהן, תיקן את עצמו והתאים את התשובות בהתאם לעובדות שהוצגו לו בשאלות. לא האמנתי לעדותו של שלמה אלון ולא נתתי אמון במילה שהוציא מפיו.

23.
בהתייחסו למערכת היחסים העסקית שכביכול היתה בינו לבין דודו כהן
טען שלמה אלון, כי הוא שכר ממנו את המגרסה בסכום של 500 ₪ ליום עבודה, כאשר את התמורה הוא שילם בדרך של מתן חומר גלם. זאת בניגוד לגרסת דודו כהן
, ועל פיה התמורה שסוכמה עמדה על סך 1,500 – 2,000 ₪ ליום עבודה. בהתייחסו לשאלה מתי היו מתחשבנים ביניהם ובאיזה אופן, טען שלמה אלון תחילה, כי הם היו מתחשבנים "גם פעם בשנה, גם פעם בשנתיים, גם פעם בשלוש שנים". בהמשך, ולשאלות בית המשפט, הוא שינה את גרסתו וטען, כי הם התחשבנו "פעם בשנה".


בתשובה לשאלה אם הוא קיבל חשבונית מדודו כהן
עבור התמורה ששילם לו בגין השכרת המגרסה טען שלמה אלון תחילה, כי דודו כהן
לא נתן לו חשבונית ולדבריו "לא היה צריך, זה קיזוז אחד כנגד השני. הוא לא מוציא חשבונית כי הוא מקבל חומר גלם. זה קיזוז". משהבין בהמשך כי היתה חובה להוציא חשבוניות באופן הדדי, הוא שינה את גרסתו וטען, כי "בתקופות מסויימות הוצאו חשבוניות. היו תקופות מסויימות, ארוכות, שהמגרסה לא עבדה. אני חושב שכן יצאו חשבוניות. אני לא זוכר באילו שנים". כמובן, חשבוניות כאלו לא הוצגו. תשובות שלמה אלון בעניין החשבוניות ושינוי הגרסה על דוכן העדים ממחישות את אשר ציינתי לעיל לעניין מתן תשובות בהתאם לעובדות המוצגות בשאלה, מבלי שהחובה לומר את האמת כלל תעניין אותו.

24.
דוגמא נוספת להעדר עקביות בתשובות העד ושינוי הגרסה בהתאם לאינטרס שלו, ניתן למצוא בתשובות שלמה אלון לתמורה שהוא קיבל מדודו כהן
. בחקירתו הנגדית טען שלמה אלון תחילה, כי הוא מסר לדודו כהן
שיק על סך 90,000 ₪. משנשאל מדוע 90,000 ₪ ולא 96,000 ₪, הוא טען כי הוא שילם עבור הובלת המגרסה לאתר בח'יריה. משנשאל מדוע העברת המגרסה לח'יריה בוצעה על חשבון דודו כהן
מקום שיוסף עבוד היה צריך להעבירה לשם, שינה שלמה אלון את גרסתו וטען, כי הוא נתן את הסכום לדודו כהן
על חשבון. כמובן, תשובה זו אינה יכולה להתקבל. אם שלמה אלון קיבל 96,000 ₪, אין סיבה שהוא ישלם לדודו כהן
רק 90,000 ₪ על חשבון.


יתרה מכך, משנשאל מאיזה חשבון בנק היה משוך השיק שמסר לדודו כהן
, טען שלמה אלון שהוא לא זוכר ומייד ציין, כי לאחר מכן הוא שילם את הסכום לדודו כהן
במזומן, וכי הסכום עדיין בידי דודו כהן
. תשובה זו סותרת את גרסת דודו כהן
, אשר טען בעצמו, כי הוא קיבל שיק על סך 90,000 ₪ שהוחזר לשלמה אלון, וכי הוא מעולם לא קיבל כסף מזומן. משהוצגה לו הסתירה בגרסאות, שינה שלמה אלון את גרסתו, חזר בו מהטענה שהסכום עדיין בידי דודו כהן
וטען, כי דודו כהן
החזיר לו את הכסף, כי הם התכוונו לבטל את העסקה.

25.
סתירה נוספת בעדותו של שלמה אלון התגלתה באשר למקומות שבהם עבדה המגרסה בשנים האחרונות. בתשובות שנתן שלמה אלון לשאלת ב"כ אבי אלון אם נכון הוא שהמגרסה עבדה באתר של מכלוף אלון, אביו של אבי אלון, בכרמיאל, השיב שלמה אלון, כי באותו אתר עבדה מגרסה מסוג קיו-קן. מאחר שהתשובה לא נתנה מענה לשאלה, הוא נשאל שוב, ואז השיב, כי המגרסה נשוא הדיון כלל לא עבדה באתר בכרמיאל. תשובה זו של שלמה אלון התבררה כתשובת כזב, שכן הוצגו תמונות של המגרסה (מוצגים נ/5 – נ/8), בהן היא נראתה עובדת באתר של מכלוף אלון בכרמיאל. משהוצגו התמונות לשלמה אלון, הוא חזר בו מהכחשתו שהמגרסה לא עבדה בכרמיאל, אישר עובדה זו וטען, כי היא היתה מגרסה משנית שנכנסה לפעולה רק אם המגרסה הראשית של קיו-קן היתה מושבתת.

26.
הזיגזג בגרסת שלמה אלון ניכר. הוא נותן גרסה, חוזר בו מאותה גרסה ומייד משנה את גרסתו שוב ושוב. כל זאת, בהתאם לעובדות המוצגות לו בשאלה ובמטרה להתאים את הגרסה לגרסתו של דודו כהן
. לגרסה זו לא ניתן להאמין, ולא ניתן לבסס עליה ממצא כלשהו.

עדות אבי אלון

27.
בתצהיר עדותו הראשית טען אבי אלון, כי המגרסה נרכשה מחו"ל על ידי אביו המנוח מכלוף אלון ז"ל. עם הגעת המגרסה לארץ, נסע המנוח מכלוף אלון יחד עם נהג ממנחמיה בשם מרדכי אטיאס לצורך גרירתה למנחמיה. לדבריו, בעקבות פטירת אביו התנהלו בין אמא שלו לבין דודיו שלמה ויעקב אלון, הליכים משפטיים בעקבות סכסוך שפרץ ביניהם באשר לזכויות הצדדים בחברה שהיתה בבעלות משותפת של דודיו ואביו. בעקבות אותם הליכים משפטיים ניסה שלמה אלון להבריח נכסים, ובין נסיונותיו אלה היתה גניבת המגרסה ומכירתה ליוסף עבוד.


לתמיכה בטענותיו כי המגרסה היתה בבעלות אביו המנוח, צירף אבי אלון תמונות של המגרסה בהן נראה אבי אלון עצמו עומד עליה בעת שעבדה באתר של אביו המנוח בכרמיאל. כמו כן, ניתן לראות בתמונות, כי על המגרסה נכתבו ונחרטו המילים "אלון ובניו", עובדה אשר מלמדת, כי המגרסה היא בבעלות אביו, וכי אין לדודו כהן
כל קשר לאותה מגרסה.

28.
בחקירתו הנגדית חזר אבי אלון על גרסתו בתצהיר, מבלי שהתגלו בעדותו סתירות או תמיהות שיש בהן כדי לערער או לכרסם באמינותה. הוא הוסיף, כי לא צירף מסמכים שמעידים על הבעלות של אביו במגרסה מאחר שאביו נפטר לאחר שהתאבד במפתיע, וכי כל הניסיונות שלו לאתר את המסמכים, לרבות פניה לארכיון של הנמל והמכס, לא הצליחו. אבי חזר על גרסתו, כי המהלך שנקט בו שלמה אלון ולפיו הציג את דודו כהן
כבעלים של המגרסה, הינו ניסיון מופרך אשר נועד לנשל את אמו מהזכויות שלה במגרסה, כאשר אין לדודו כהן
כל קשר וזיקה לאותה מגרסה.

29.
עדותו של אבי אלון היתה מקובלת עלי. הוא נתן תשובות ענייניות לשאלות שהוצגו לו, ולא התגלו בגרסאותיו סתירות מהותיות. אבי אלון היה עד מהימן, ועדותו נתמכה בתמונות של המגרסה שעליה נחרטו המילים "אלון ובניו", אשר תומכות בגרסתו. ניסיון ב"כ דודו כהן
ושלמה אלון בסיכומיו לערער את אמינות העד ולהציגו כמי שגנב או גזל מיוסף עבוד את המגרסה, הוא ניסיון מופרך, שאין לו אחיזה בחומר הראיות. אבי אלון ביצע את המהלכים הקשורים במגרסה, לרבות תפיסת החזקה בה והשבתה לחצר ביתו, בהיותו שלוח של אמו, אשר היתה היורשת היחידה של אביו, מכלוף אלון. על כן, טענת דודו כהן
ושלמה אלון בסיכומיהם, שכביכול אין לאבי אלון זכויות במגרסה, וכי מעשיו הם של בריון שהשתלט על המגרסה הן טענות חסרות שחר, שאין בהן ממש.

30.
סיכומם של דברים – על סמך כל המפורט לעיל, הנני קובע, כי המגרסה נושא התביעה אינה בבעלות דודו כהן
ושלמה אלון, כי היא הייתה בבעלות המנוח מכלוף אלון ז"ל, וכי היא עברה בירושה לאלמנתו של מכלוף אלון, שהינה היורשת היחידה שלו. כמו כן, הנני דוחה את טענת שלמה אלון שכביכול הוא פעל כשלוח ומיופה כוח של דודו כהן
לצורך מכירת המגרסה וקובע, כי שלמה אלון מכר את המגרסה ליוסף עבוד במטרה להבריח אותה, לאחר שהתגלע סכסוך בינו לבין יורשיו של המנוח מכלוף אלון ז"ל, בקשר לבעלות בציוד ובכלים ההנדסיים ששימשו את החברה שהייתה בבעלות משותפת של יעקב אלון, שלמה אלון ומכלוף אלון ז"ל.

31.
פועל יוצא מן האמור הוא שדין התביעה שהגיש דודו כהן
להידחות ודין התביעה שהגיש יוסף עבוד להתקבל.

32.
יוסף עבוד שילם לשלמה אלון סכום של 101,000 ₪, וקיבל בחזרה סכום של 20,000 ₪, סכום ששולם על ידי שלמה אלון לאדם בשם עדאווי שיוסף עבוד היה חייב לו כספים. על כן, על שלמה אלון להשיב ליוסף עבוד סכום של 81,000 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום (4.6.07) ועד היום עומד על סך 100,948 ₪.

33.
יוסף עבוד טען בכתב התביעה ובסיכומיו לנזקים נוספים שנגרמו לו עקב הפרת ההסכם, ואשר מסתכמים, לטענתו, בסכום של 50,000 ₪. ברם, עיון בתצהיר, בכתב התביעה ובסיכומים מעלה, כי מדובר בטענה שהועלתה באופן סתמי וכללי, ללא כל פירוט ומבלי שיוסף עבוד הציג תשתית ראייתי מינימאלית התומכת בגרסתו לקיומם של נזקים שנגרמו עקב הפרת ההסכם. בהעדר תשתית מינימאלית התומכת בטענתו שכביכול נגרמו לו נזקים כלשהם עקב הפרת ההסכם, דין הטענה להידחות.

סוף דבר

34.
אשר על כן, הנני קובע כדלקמן:

א.
הנני דוחה את התביעה שהגיש דודו כהן
בת.א. 6453/07, ומחייב אותו לשלם לנתבע באותו תיק, אבי אלון, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

ב.
הנני מקבל את התביעה בת.א. 6930/07, ומחייב את הנתבע באותו תיק, שלמה אלון, לשלם לתובע, יוסף עבוד, סכום של 100,948 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.

ג.
כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.


ניתן היום,
י"ד
אדר ב תשע"א, 20 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 6453/07 דודו כהן, יוסף סאלם עבוד נ' אלון אבי, אלון שלמה (פורסם ב-ֽ 20/03/2011)