פסקי דין על אמסלם תיירות ונופש בע"מ | פסקי דין על סיביל ג'רמני פאבליק קו. לימיטד | פסקי דין על עו"ד בניהו לאבל | פסקי דין על כונס נכסים רשמי תל אביב |

13723-10/10 פרק     23/02/2011




פרק 13723-10/10 אמסלם תיירות ונופש בע"מ נ' סיביל ג'רמני פאבליק קו. לימיטד, עו"ד בניהו לאבל, כונס נכסים רשמי תל אביב








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



פר"ק 13723-10-10 אמסלם תיירות ונופש בע"מ
ואח' נ' he 162602 סיביל ג'רמני פאבליק קו. לימיטד
ואח'






בפני

כב' השופטת ורדה אלשיך
– סגנית נשיאה


מבקשת

אמסלם תיירות ונופש בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דורון טישמן ואח'


נגד

משיבים
1.סיביל ג'רמני פאבליק קו. לימיטד
ע"י ב"כ עו"ד שלום גולדבלט
ואח'

2. עו"ד בניהו לאבל

בתפקידו כמפרק זמני של החברה

3. כונס נכסים רשמי תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד רוני הירשנזון




פסק דין



מונחת בפני
בקשה ליתן צו פירוק קבוע לשתי חברות קשורות מתשלובות סיביל, הרשומות באורח פורמלי בקפריסין; במסגרת תיק הפירוק, ניתן על-ידי פסק-דין ארוך ומנומק בכל הנוגע לפירוקה הזמני של אחת החברות - חברת סיביל יורופ, ואשר התייחס באריכות לשאלת הסמכות לפרק חברה הרשומה בקפריסין, ואשר מנהליה טוענים כי באורח פורמלי אין לה נכסים בארץ.
במסגרת הדיון בפירוק הקבוע, שבו הצדדים על אותם טיעונים עצמם, זאת תוך שכולם מסכימים על כך כי הסוגיה המרכזית, אם לא היחידה, ששנויה במחלוקת חריפה ויש להכריעה, הינה שאלת הסמכות. עוד יוער, כי הצדדים ניסו, בעוד התיק והמחלוקת תלויים ועומדים, לפעול אף בנתיב חלופי של הגעה לפשרה (שלא עלתה יפה) וכן לפנות לשר המשפטים בכדי שיתן צו מיוחד בהתאם לסעיף 380 לפקודת החברות. הלכה למעשה, טרחו שני הצדדים להגיש לבית המשפט את
מסמכי הפניה שהגישו למשרד המשפטים, אולם עד כה, וחרף העובדה כי ביני לביני חלפו שבועות ארוכים, לא ניתנה מעם שר המשפטים תגובה כלשהי, לחיוב או לשלילה. תגובה, אשר כפי שהעיר אף בית המשפט העליון בדחותו את הערעור על צו הפירוק הזמני, היתה עשויה לייתר את ההכרעה במחלוקת זו.

נוכח האמור לעיל, הגיעה העת ליתן החלטתי.

1.
נוכח העובדה, כי הסוגיה המרכזית השנויה במחלוקת, ואשר בה עתרו הצדדים להחלטה, הינה שאלת הסמכות לפרק את החברה הרשומה בקפריסין, הרי שאין לי אלא להפנותם להחלטתי המנומקת והמפורטת נשוא הבקשה לפירוק זמני, אשר התייחסה ארוכות לשאלה זו, וזאת בלא שהדיון יוגבל אך ורק לנסיבותיו של סעד זמני, אלא נהפוך הוא: הדיון בפסק-הדין עסק, ברובו הגדול, במחלוקות המהותיות שהתגלעו בין הצדדים, כולל ובעיקר בשאלת הסמכות.
נוכח האמור לעיל, הרי שאין לי אלא לשוב ולאמץ הנמקות אלו, אשר עומדות אף עומדות בתוקפן אף (אם לא בעיקר) בשלב הדיון בפירוק הקבוע. עוד אעיר, שכתבי הטענות הנוספים שהגישו הצדדים אמנם חידדו את עמדותיהם, אולם הלכה למעשה לא הועלתה כל הנמקה שתוכל להאיר את המחלוקת באור שונה.
אי לכך, אני מאמצת את מסקנתי הקודמת, בעניין קיומה של סמכות לפירוק החברה שבפני
, וזאת נוכח העובדה כי עסקינן בחברת אחזקות שלא רק שהיא מנוהלת בידי ישראלים, אלא שקמה, באורח חד-משמעי, בכדי לנהל עסקים בישראל, ולא הוכח כי קיימת לה פעילות משמעותית בקפריסין, מעבר למילוי הדרישות הפורמליות של הדין הקפרסאי. נוכח חשיבות הדברים, אחזור ואדגיש, כי דין הפוך, אם יאומץ, יצור פרצה משמעותית ביכולת לנהל הליכים כנגד חברות מסוג זה, אשר הולכות והופכות לחזיון נפוץ יותר ויותר עם התקדמותה המהירה של הטכנולוגיה, ועם המשכו של התהליך ההופך נכסים רבים יותר ויותר ל"וירטואליים", וחסרי קיום "פיזי" מוחלט משל עצמם.

2.
עניין אחרון זה מעמיד אתגר משמעותי, וקשה, בפני
מערכת האכיפה המדינתית. פעם אחר פעם מסתבר, כי נוכח האפשרויות הטכנולוגיות הקיימות כיום ונוכח התקדמות הגלובליזציה, הרי לא זאת בלבד כי נכסים, מהם רבי-ערך, הופכים וירטואליים וחמקמקים יותר ויותר, ומהם ניתנים להעברה אל מעבר לגבול בלחיצת מקש. כיום, אל לה למערכת המשפט לעצום את עיניה נוכח העובדה, כי יכול אזרח שמרכז חייו בישראל, להקים עסק שתכליתו לסחור עם ישראלים אחרים, אולם באורח פורמלי "לשרשר" אותו, בעזרת סיוע משפטי ובעלויות הולכות ופוחתות, דרך שורת חברות היוצרות קו דמיוני העובר לאורכו ולרוחבו של הגלובוס.

3.
אכן; אין ספק כי במצב דברים אידיאלי, ראוי היה כי עניינן של חברות המפזרות אחזקות או רישומים במדינות שונות, היה נדון בערכאה בין-לאומית של חדלות פרעון, שסמכותה גורפת וחובקת את כל הגלובוס, ובכך היה ניטל עוקצה של היכולת להקשות על אכיפה בעזרת מערכת אחזקות או רישום מסובכת. אלא, שאין צורך להכביר מילים כי ערכאה כזו אינה קיימת, ואף הסיכוי כי תוקם בשנים (או שמא אף בעשרות השנים) הקרובות הינו קלוש ביותר.
אי לכך, הרי שאין מערכת האכיפה המדינתית, ובמקרה הנוכחי, מערכת האכיפה הישראלית, יכולה לעצום עיניה או לגלגלן השמימה נוכח אתגר הולך וגובר זה, אשר עשוי לייצר – והדבר ילך ויגבר בעתיד – גופים שתחכומם הופך אותם הלכה למעשה ל"חסיני דין"; גופים, אשר אינם מהססים לנהל עסקים בישראל, אולם ברגע בו אין הם עומדים בהתחייבויותיהם, הם כופרים בסמכותה של המדינה ומשלחים את התובעים למדינה אחרת, אשר בה התבצע הרישום הפורמלי. זאת, כאשר קיים פער עצום בין הקלות היחסית של ביצוע אותם רישומי חוץ, לבין הסיבוך והעלויות שידרשו מן הנושים בכדי לפעול באותם מדינות; ואם בזו הפעם, עניין לנו בקפריסין "לבדה", מי יתקע לנו כף, כי בפעם הבאה לא תעמוד חברה דומה בשרשור המוביל לאיים נידחים בעלי דין בעייתי? או שמא, דרך שרשור, אל מדינות שאינן מכירות כלל ועיקר בישראל?

4.
בנסיבות אלו, ובהעדר "אופציה מושלמת", הרי שלא ניתן להמתין לאוטופיה שאינה קיימת, ומן הראוי להפעיל את דין המדינה, חרף כל חסרונותיו וקשייו. זאת, בעיקר מקום בו הן בעלי השליטה בשרשור או בנכסים, והן המקום בו נוהלו עסקיהם הינו בישראל (לעניין זה, ראה גם ההתדיינות בפש"ר 3000/08, בעניין מר אלי רייפמן ושרשורי המניות שיצר). זאת, בין היתר, גם באמצעות היכולת לאכוף על בעלי השליטה, אישית, לציית לצווי בית המשפט ולהפעיל את סמכויותיהם בכדי "לגלגל לאחור" את השרשור, באורח שיקל יותר על הנושים להפרע ממנו. זאת, כאשר הברירה הנכונה של המדינה והדין המתאים יותר להליך, צריך להעשות על-ידי בחינת מיקום "מרכז הכובד היחסי" – מבחן גמיש ומהותי הנוטל בחשבון הן את זהות בעלי השליטה ומרכז הכובד של חייהם ועסקיהם (לא מבחינה פורמלית, אלא הלכה למעשה)
המשיבות, אם אני למדה נכון מכתבי הטענות החדשים שהגישו, משליכות חלק ניכר מיהבן על פרשנות דווקנית ומצומצמת של המושג "נכסים", באורח שיוציא מכלל זה את המונח "ניהול עסקים".
פרשנות זו, לא אוכל לקבל, ואין לי אלא לדחותה, מאותם נימוקים בה דחיתי אותה על-פניה בפסק-דיני המפורט בעניין הפירוק הזמני. במלוא הכבוד הראוי, טענות כאלה עומדת בניגוד מוחלטת לבחינה תכליתית – הן של הדין ומטרותיו, והן של התהליך הכלל-עולמי במסגרתו הופכות ההגדרות של 'נכסים' לגמישות יותר ויותר, ורחוקות יותר ויותר מן המודלים הקלאסיים והפיזיים של נכסים.

5.
אמנם, אין ספק כי מקום בו חברה משופעת בנכסים פיזיים, וודאי שאין להתעלם מקיומם, אלא שסוגיה זו קשורה ממילא בטבורה לשאלה הגמישה יותר של "מבחן מרכז הכובד היחסי" של החברה, ואין ספק כי היה לו משקל מכריע, בין אם נאמר הדבר במפורש ובין אם לאו, בהחלטה כי הליך הפירוק המרכזי של
trans world airlines
ראוי וחייב להעשות בארצות-הברית ולא בישראל. אלא, שלא כאלו הן הנסיבות במקרה הנוכחי, כאשר עניין לנו בחברת אחזקות אשר הלכה למעשה אין לה נכסים מוחשיים מלבד אחזקותיה, המפוזרות בלוא-הכי במדינות רבות ושונות, וזאת דרך מגוון שרשורים של חברות בנות, ומלבד עסקיה הפיננסיים, הקשורים בטבורם לבורסה הישראלית.

6.
במצב דברים כזה, אך ברור הוא כי במקרה שכזה, בניגוד למקרה (
trans world airlines
),

twa
, מוביל מרכז הכובד, באורח חד-משמעי, לכיוונה של ישראל; על כך התבססה החלטתי בעניין הסמכות, שאין לי, כאמור, אלא לחזור ולהפנות את הצדדים אליה. פסיקה מנוגדת, אם תינתן, לא תהווה אלא יצירה אליבא דכולי עלמא של פרצה בדין וביכולת האכיפה, תהיה מנוגדת לשורת ההגיון, ועשויה ליצור,
ex-ante
תוצאה לא רצויה של יצירת רתיעה בקרב משקיעים מהתקשרות עם חברות אשר משתמשות ברישומים זרים – זאת כאשר רישום כזה יכול ויעשה גם מסיבות לגיטימיות הקשורות במיסוי ומימון.

7.
אי לכך, הנני מותירה את החלטתי בעניין הסמכות על כנה; בנסיבות אלו, הרי שאין מנוס מליתן צו לפירוקן הקבוע של החברות, וכך אני עושה:


על פי הבקשה שהוגשה לבית משפט זה, ולאחר שהודעה על דבר בקשת הפירוק פורסמה כדין והומצאה תעודה מאת הרשם לפי תקנה 7 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, ניתן בזה צו פירוק לפיו:

א.
החברה הנ"ל תפורק בידי בית-משפט על פי הוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999 ופקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983.

ב.
כונס הנכסים הרשמי בתל-אביב ידאג לכינוס אסיפות נושים לעניין החברה שבפירוק.

ג.
כונס הנכסים הרשמי בתל-אביב יהיה המפרק הזמני של החברה, וזאת עד להכרעת אסיפת הנושים לזהותו של המפרק הקבוע.
עו"ד בניהו לאבל
מתמנה כמנהל מיוחד. ההתחייבות שהפקיד עם מינויו הקודם תשמש גם לצורך מינוי זה.

ד.
נושאי המשרה בחברה יתייצבו מיד עם קבלת צו הפירוק במשרד הכונס הרשמי בתל-אביב, וזאת כדי למסור כל מידע שיידרש בנוגע לעסקי החברה. כן, יתייצבו המנהלים לחקירה במשרדי הכנ"ר בכל עת, לפי דרישתו.

8.
בנסיבות המקרה, ונוכח ההוצאות המשמעותיות שנפסקו בשלב הפירוק הזמני, ונוכח העובדה כי מדובר בחברות שהן ממילא חדלות פרעון אינני עושה צו נוסף להוצאות.

9.
נוכח החלטתי זו מתייתר הצורך בדיון בבקשות 2, 4, 8 ו- 15 והן נסגרות.

ניתן היום,
י"ט
אדר א תשע"א, 23 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.











פרק בית משפט מחוזי 13723-10/10 אמסלם תיירות ונופש בע"מ נ' סיביל ג'רמני פאבליק קו. לימיטד, עו"ד בניהו לאבל, כונס נכסים רשמי תל אביב (פורסם ב-ֽ 23/02/2011)