פסקי דין על ב. גאון רשויות | פסקי דין על יוסי דה לוי | פסקי דין על רמי טנצר | פסקי דין על דורון שמואלי | פסקי דין על זאב זיגלמן

788/04 בשא     11/05/2004




בשא 788/04 ב. גאון רשויות בע"מ,יוסי דה לוי,רמי טנצר,דורון שמואלי נ' זאב זיגלמן




1
בתי הדין לעבודה
בשא000788/04
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
בתיק עיקרי: עב 004567/03

11/05/2004

כב' השופטת אביטל רימון-קפלן

בפני
:

המבקשים
1. ב. גאון רשויות בע"מ

2. יוסי דה לוי

3. רמי טנצר

4. דורון שמואלי

בעניין:

נ ג ד

המשיב
זאב זיגלמן

פסק דין
חלקי בעניינם של הנתבעים 5-2

1. זוהי בקשתם של המבקשים 4-1, הם הנתבעים 5-2 בתביעה העיקרית בתיק זה (להלן - הנתבעים), להורות על סילוקה על הסף של התובענה שהוגשה ידי המשיב (להלן - התובע) כנגדם ביחד עם הנתבעת מס' 1 בתביעה העיקרית בהעדר עילה, העדר יריבות והעדר סמכות, ובהיותה תביעה טורדנית וקנטרנית ככל שהיא מתייחסת לנתבעים 5-2.

2. לטענת הנתבעים, כתב התביעה אינו מגלה כלפיהם כל עילה של גרם הפרת חוזה, ובכל מקרה עילה זו אינה מצוייה בסמכות בית הדין, כי לא הונחה התשתית הבסיסית להצדקת הרמת מסך כלפי מי מהנתבעים, וכי בנסיבות אלו ובהעדר יחסי עובד ומעביד בין התובע למי מהנתבעים, בית הדין נעדר סמכות לדון בתביעה.
מוסיפים הנתבעים וטוענים כי צירופם לתביעה נעשה על מנת להפעיל עליהם לחץ בלתי הוגן וכל כולו קנטרנות וטורדנות, אשר הן בפני
עצמן מצדיקות דחיית התביעה כנגדם.

3. התובע מתנגד לבקשה. לטענתו לבית הדין סמכות לדון בתביעה, מן הטעם שטענות התובע כלפי הנתבעים מתבססות על העילה של גרם הפרת חוזה המצוייה בסמכות בית דין זה, כאשר לטענתו, כתב התביעה מבסס את היסודות הנדרשים לפי עילה זו כלפי כל אחד מן הנתבעים ששמם ננקב בכתב התביעה.
יתרה מכך, לטענתו של התובע, כתב התביעה מבסס את היסודות הנדרשים כלפי כל אחד מן הנתבעים לצורך הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת 1, והכרה בנתבעים כמעבידיו של התובע, בין בעצמם ובין בבחינת מעבידים במשותף של התובע ביחד עם הנתבעת 1.
כן מפנה התובע להלכה החלה בפני
בית הדין לעבודה, בסוגיית סילוק תובענות על הסף.

4. בכתב התביעה נטען, כי התובע הועסק על ידי הנתבעת 1. לטענתו למרות ששכרו הנטען שולם באמצעות חשבוניות, היה התובע עובד של הנתבעת 1 והתקיימו ביניהם יחסי עובד ומעביד.
על פי הנטען בכתב התביעה, במחצית שנת 2002 רכשה הנתבעת 2 את רוב המניות בנתבעת 1 והיא בעלת השליטה בה.

עוד נטען כי הנתבע 3 הינו מנהל בנתבעת 1 מיום הקמתה ועד היום, הנתבע 4 הינו מנהל בנתבעת 1 מיום 5.6.91 והוא אף מחזיק במניותיה באמצעות חברה שלישית, הנתבע 5 הינו מנהל בנתבעת מיום 7.7.02, ולטענת התובע הובא לחברה על ידי נציגי הנתבעת 2.

זאת ועוד, לטענת התובע בכתב תביעתו החל מאמצע שנת 2002 מועד בו עברה השליטה בנתבעת 1 לנתבעת 2, הפרה הנתבעת 1 את הסכם העבודה בין הצדדים, הפרה אשר מצאה ביטויה בפגיעה בתנאי שכרו של התובע והלנה של שכרו, עד כדי שלא נותרה לו ברירה אלא להתפטר מעבודתו בנתבעת 1 עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.

התובע מתאר באריכות בכתב התביעה, את פרטי המו"מ שהתקיים בינו לבין הנתבעת 1 באמצעות חלק ממנהליה בנסיון להגיע להסכם עבודה חדש בין הצדדים, מו"מ אשר לשיטתו לא צלח ובסופו נאלץ הוא כאמור להתפטר.
לטענת התובע, הנתבעת פעלה במהלך המו"מ בחוסר תום לב, סחבת, הטעיה וכוחניות, והמשיכה בכך אף לאחר התפטרותו.

לטענת התובע הפעולות שעשו הנתבעים 5-3 לפגיעה בתנאי עבודתו מהוות גרם הפרת חוזה. לשיטתו, פעולות אלה לא נעשו לטובת החברה אלא לטובת הנתבעים 3-4 כבעלי מניות הנתבעת שמכרו חלק ממניותיהם לנתבעת 2, וכי בפעולותיהם הנ"ל פעלו הנתבעים בניגוד עניינים, בינם לבין הנתבעת 1.
לשיטתו של התובע, הנתבעת 2 והנתבע 5 פעלו בשיתוף פעולה עם הנתבעים 4-3 והיו אף הם במצב של ניגוד עניינים.

מוסיף התובע כי הנתבעת 2 התערבה בניהול השוטף של הנתבעת 1 באמצעות הנתבע 5 ויש לראותה כמעביד ביחד עם הנתבעת 1.
5. סעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן - חוק בית הדין) קובע כי לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -
"(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];
...
...
(1ב) בתובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה".

6. אכן, על פי ההלכה שיצאה מבית הדין הארצי, העילה הניזקית של "גרם הפרת חוזה" שבסמכות בית דין זה, אינה מחייבת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים [ראה: דב"ע לה/51-3 סקוריטס חברה לביטוח בע"מ ואח' - קפלן, פד"ע ז, 13; ע"א 683/80 כהן נ' קולומבוס ואח', פ"ד לז(4) 16], ואף למונח "סכסוך עבודה" כאמור בסעיף זה לחוק, ניתנה פרשנות מרחיבה על ידי בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, הכוללת גם את סכסוך היחיד ולא רק סכסוך עבודה כמשמעותו בחוק ישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957 [ראה: ע"א 683/80 לעיל; דב"ע נא/156-3 סימס יעקב - בנימין יוחננוף, פד"ע כד,19], אלא שבכך לא סגי.

שכן, ככל שהדברים נוגעים לחיובו של מנהל חברה בעילה של גרם הפרת חוזה, נפסק בדב"ע נא/156-3 הנ"ל, תוך הסתמכות על ספרה של פרופ' נ. כהן/ גרם הפרת חוזה, כי ההלכה היא שאין לקבל את הדעה כי כל אימת שחברה מפרה חוזה יש לראות את המנהל כגורם להפרתו. כל עוד פעל המנהל כאורגן של החברה, במסגרת סמכותו פעולתו היא פעולת החברה, ולא ניתן לנתק בין המנהל לבין החברה.
למרות שהמנהל גרם לכך שהחברה תבצע פעולה "בלתי חוקית" (הפרת חוזה), נראה שאם הדבר הוא לטובת החברה, עדיין ראוי להתיחס למנהל כאל אורגן של החברה. נוסף לכך, אם קיים קושי להחיל את התורה האורגנית על מקרים שבהם מבוצעת פעולה בלתי-חוקית ובמקרים כאלה חלה הפרדה בין המנהל לבין החברה - ניתן לומר, מכל מקום, שגם אם גרם המנהל לחברה להפר את החוזה היה לו צידוק לכך.

באותו מקרה, הגיע בית הדין הארצי לעבודה למסקנה, בהקשר לחברה שהיתה בהליכי פירוק כי כתב התביעה בו נטען כי המנהל גרם לחברה להפר את החוזה עם העובד, אינו מגלה כל עילה כלפי המנהל.
7. בענייננו, מעבר לאמירה כללית בכתב התביעה כי מעשיהם הנטענים של הנתבעים 5-3 או מי מהם, לא היו לטובת הנתבעת 1, לא הובאו כל נימוק או ראשית ראיה לכך, שדבר כלשהו במעשיהם של הנתבעים הנ"ל גרם לנזק כלשהו לחברה או היה שלא לטובתה, ודוק אף לא נטען בכל מקום שהוא בכתב התביעה, כי הנתבעת 1 נקלעה לקשיים כספיים כל שהם, או נפגעה בצורה כלשהיא ממעשיהם של הנתבעים או מי מהם.

8. אכן ההלכה היא, שסעד של מחיקה על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר.
ובהקשר לכך אף נפסק בדב"ע נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ- אברהם חלפון, פד"ע כב, 518), כי:
"על מנת שכתב התביעה יימחק על הסף חייב בית-הדין להיות בטוח ומשוכנע כי גם אם יוכיח התובע את כל אשר הוא טוען בכתב תביעתו, לא יהיה לו הדבר למועיל מאחר שאין באותה מסכת עובדות כדי ליצור עילת תביעה".

9. מנגד, בכתב התביעה יש לפרט את "העובדות המהוות את עילת התובענה" (תקנה 9 (4) לתקנות), ואין בהלכה כאמור לעיל, כדי לפטור את התובע מלטעון לאותן עובדות המקימות לו עילת התביעה.
בענייננו, ולאור המבואר לעיל, כתב התביעה אינו מראה ולו לכאורה כי קמה לתובע עילה תביעה של גרם הפרת חוזה, כלפי מי מהנתבעים הנטענים.

מכאן, שגם אם יוכיח התובע את כל אשר הוא טוען בכתב תביעתו, לא יהיה לו הדבר למועיל מאחר שאין באותה מסכת עובדות כדי ליצור עילת תביעה, כנטען על ידי התובע.

10. באשר לעילה של "הרמת מסך" כלפי הנתבעים 5-2, נקודת המוצא בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות היא שיש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה, שהיא יציר המשפט, וכי לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו [ראה: דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כ"ז 350].

בצידו של כלל יסודי זה, התפתחה דוקטרינה המאפשרת להרים את מסך ההתאגדות ולייחס לבעלי מניות ולנושאי תפקידים בחברה את חובות החברה, כאשר העילה המוכרת להרמת המסך מתייחסת לאותם מקרים של שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובת בעלי העניין השולטים בחברה ונהנים מפירותיה.

גישה זו מצאה את ביטויה אף בסעיף 6(ב) לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן - חוק החברות החדש), הקובע:
(ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית משפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג).
(ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:
(1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;
(2) בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
(ד) הרמת מסך לשם ייחוס חובות החברה לבעל מניה בה, תיעשה בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

בשורה של פסקי דין מן העת האחרונה, דן בית הדין הארצי לעבודה, בייחודה של סוגיית הרמת המסך במישור היחסים שבין העובד למעביד, ודוק הן לפני חקיקת חוק החברות החדש והן לאחריו, תוך הטלת אחריות רחבה על המעביד, ביחס לנושי החברה שהם עובדי החברה.

11. עם זאת, לא כל מקרה של מחלוקת בין העובד למעבידתו החברה, או אף מקרה בו קופחו זכויותיו של עובד במישור היחסים החוזיים שבינו לבין מעבידתו החברה, מעוררת את שאלת הרמת מסך ההתאגדות, אלא היסוד לבחינת השאלה הוא: "שימוש לרעה במסך ההתאגדות", תוך ניצול וקיפוח הנושים ותוך פגיעה בעשיית הצדק.
כך בין היתר נפסק בע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין - ערב חדש (עיתונות) אילת בע"מ ואח', עבודה ארצי, כרך לג [39], 35]:

"כפי שצויין, העילה הקלאסית להרמת המסך היא השימוש לרעה במסך ההתאגדות. מושג זה של "שימוש לרעה" מתפצל לעילות משנה מקובלות, לאמור -

"מכאן, שייסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים ל"שימוש לרעה" במסך ההתאגדות המצדיק את הרמת המסך, בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי המשפט את מסך ההתאגדות, על מנת לאיין את הרווחים הצפונים ב"שימוש לרעה, במסך ההתאגדות".
(דר' א. חביב-סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, בעמ' 253 והאסמכתאות שם וכן ראה דיון לח3-52/ ברגר ואח' - אמיל, פד"ע י' 435, 441-442).
יש מקום להדגיש כי לצורך הרמת המסך אין צורך בהצטברות של כל העילות יחדיו, אלא די במקצתן או אף באחת מהן כדי להצדיק את המהלך. בחינת קיומן של העילות היא, ביסודו של דבר, תולדה של תשתית עובדתית הנפרשת בפני
בית הדין אשר ממנה עולה תמונת מצב של שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה למטרות בעלי העניין בחברה, תוך ניצול וקיפוח הנושים ותוך פגיעה בעשיית הצדק (ע"א 543/89 החברה להוצאת אינציקלופדיות נגד בנק לאומי פ"ד מה'(1) 529, 539 ז' - 542)".
(ההדגשות הוספו - א.ר.ק.)

12. בענייננו, לא נטען בשום מקום בכתב התביעה כי פעולות הנתבעים 5-2 או מי מהם מהוות ניצול לרעה של מסך ההתאגדות, או כי נועדו לקפח נושים של החברה.
לא למותר לציין כי לא נטען שהחברה אינה ברת פרעון כך שמסך ההתאגדות נועד לכסות על החייבים "האמיתיים".

כל שנטען כאמור, ודוק אף זאת ללא הפירוט הנדרש, כי פעולות הנתבעים 5-2 נעשו שלא לטובת החברה.

בכך אין די כיסוד משפטי, לא על פי החוק, ואף לא על פי הפסיקה הדנה בסוגייה במישור יחסי העבודה, כדי להקים לתובע עילה שביסודה "שימוש לרעה במסך ההתאגדות", אשר יכול להוביל להרמת מסך ההתאגדות.

13. הנה כי כן, גם ככל שהדברים לעילה זו, אף אם יוכיח התובע את כל אשר הוא טוען בכתב תביעתו, לא יהיה לו הדבר למועיל מאחר שאין באותה מסכת עובדות כדי ליצור לו עילת תביעה כלפי הנתבעים.

14. משכך הם פני הדברים, התוצאה היא שכתב התביעה אינו מגלה כל עילה כלפי הנתבעים 5-2 ולפיכך דינו להמחק על הסף כלפי הנתבעים 5-2 בהעדר עילה.
לאור התוצאה כאמור, איננו רואים מקום להכריע ביתר טענותיהם של המבקשים.

15. אשר על כן, אנו נעתרים לבקשה ומורים על מחיקת תביעת התובע כלפי הנתבעים 5-2 על הסף בהעדר עילה.

התובע יישא בהוצאות הנתבעים 5-2 ושכ"ט פרקליטם בסך כולל של 2,500 ₪ לתשלום תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין החלקי לידיו.

המזכירות תמציא את פסק הדין החלקי לצדדים בדואר.

ניתן היום כ' באייר, תשס"ד (11 במאי 2004) בהעדר הצדדים.
אביטל רימון-קפלן

שופטת

נציג מעבידים

נציג עובדים








בשא בית דין אזורי לעבודה 788/04 ב. גאון רשויות בע"מ,יוסי דה לוי,רמי טנצר,דורון שמואלי נ' זאב זיגלמן (פורסם ב-ֽ 11/05/2004)