פסקי דין על יוסף ביטון | פסקי דין על אסתר ביטון | פסקי דין על ברוריה אליעז | פסקי דין על יוסף אליעז | פסקי דין על ד"ר רום אליעז |

32574-06/10 תאק     17/03/2011




תאק 32574-06/10 יוסף ביטון, אסתר ביטון נ' ברוריה אליעז, יוסף אליעז, ד"ר רום אליעז








בית משפט השלום בבאר שבע



תא"ק 32574-06-10 אליעז ואח' נ' ביטון ואח'





מספר בקשה:
1

בפני

כב' הרשם
עידו כפכפי

מבקשים/נתבעים
1
.
יוסף ביטון

2
.
אסתר ביטון


נגד

משיבים/תובעים
1. ברוריה אליעז
2. יוסף אליעז
3. ד"ר רום אליעז

החלטה


1.
המבקשים עותרים למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 40,000 ₪ אשר הוגשה כנגדם בים 16.06.10 בגין הפרות נטענות של הסכם שכירות מיום 03.11.02.

2.
כתב התביעה, המנוסח באריכות ובסרבול, מפרט נזקים שונים אשר נגרמו לטענת המשיב עקב הפרשת השכם השכירות ועקב העובדה כי המבקשים עזבו את המושכר סמוך לאחר שחידשו את תקופת השכירות לשנה נוספת.
בסעיף 12 לכתב התביעה מפרט המשיב נזקים שונים בסכום כולל של 77,123 ₪ אשר העמיד אותם לצרכי אגרה, על סך של 40,000 ₪.

3.
בין הנזקים הנתבעים נכללו פעמיים פיצוי מוסכם, פעם אחת בגין אי מסירת שטר בטחון ופעם שנייה בגין הפרת הסכם הארכה ולחילופין פיצוי בגין אי פינוי הבית במועד. עוד פורטו נזקים בגין תיקון נזקים, ריהוט, החלפת מנעולים.
כן פורטו נזקים נוספים בגין תשלומי ארנונה, חשמל ואובדן דמי שכירות ל-6 חודשים. הגדיל המשיב לעשות ואף כלל נזקים בגין שכר טרחתו בהכנת שני חוזי שכירות וכן טרחה באיתור המבקשים.

4.
יובהר כי המבקשים אינם מיוצגים ובמקרה כאמור בית המשפט רשאי ואף חייב לסייע להם להעמיד אותם על זכויותיהם הדיוניות.
ספק בעיני אם כתב התביעה במתכונתו והסעדים אשר כלולים בו כשיר היה להיות מוגש בסדר דין מקוצר. תביעה בסדר דין מקוצר נועדה לבירור חיובים קצובים וברורים הנובעים מהתחייבות בכתב.

גם אם כל החיובים הנטענים נובעים מההסכם הראשון אין ספק כי רבים מהם אינם קצובים ולפיכך שוללים את הזכות לדיון בסדר דין מקוצר.

5.
התובע העמיד תביעתו ע"ס 40,000 ₪ וזאת מבלי שפירט במדוייק על אלו ראשי נזק הוא מוותר. ספק בעיני אם לתובע עומדת זכות לצמצם את תביעתו מבלי לוותר במפורש על ראש נזק זה או אחר. הואיל ולא התבקשה התייחסות התובע במפורש לשאלת התאמת הדיון לסדר דין מקוצר לא אורה על מחיקת הכותרת אולם יבחנו טענות המבקשים לאור ניסוחה וטיבה של עילת התביעה.

6.
אין חולק כי ביום 03.11.02 נחתם הסכם שכירות אשר קבע כי תקופת השכירות תסיים ביום 24.10.03. בהסכם האמור נקבע כי תקופת השכירות לא תוארך אלא בהסכם בכתב ובמידה ותוארך לשנה אחת נוספת יעשה כן בכפוף להסכמה על דמי שכירות שונים.
הצדדים קבעו דמי שכירות של 350$, סכום אשר עמד על כ- 1,500 ₪ לחודש.
בסעיף 6 להסכם נקבע כי השוכר יפקיד בידי המשכיר שטר חוב ע"ס 15,000 ₪ חתום על ידי שני ערבים ובסעיף 7 ב' להסכם נקבע כי צד המפר הפרה יסודית יפצה את הצד האחר בפיצוי מוסכם בסך של 15,000 ₪ וזאת מבלי לגרוע מזכותו של הצד האחר לתבוע פיצוי גבוה יותר. עוד נקבע בסעיף כי פיצוי מוסכם זה יבוא בנוסף לכל פיצוי מוסכם ספציפי עליו הוסכם בהסכם.

7.
המבקשים הגישו בקשה הנתמכת בתצהירי שני בני הזוג. לטענתם המשיב ביקש שטר בטחון עם כניסתם לדירה אולם הוסבר לו כי אין להם ערבים ובמידה ויתעקש על עניין זה יבטלו את ההסכם . לשיטתם הסכים המשיב לוותר על שטר הביטחון.

עוד טענו המבקשים כי בתום תקופת השכירות הראשונה לא חתמו על הסכם להארכת שכירות אלא בסיכום עם המשיב סוכם כי יוכלו להמשיך ולהתגורר בשכירות באותם תנאים ובלבד שיודיעו שבוע מראש את מועד עזיבתם.
לשיטתם פינו את המושכר בהסכמה ביום 25.02.04 ולא הותירו כל חובות בגין שכירות או שימושם בנכס. לתמיכה בטענתם על נסמכים המבקשים על נספח ג' לכתב התביעה, תרשומת המעידה על מועד פינוי הדירה.

ביום 15.03.11 התקיימה חקירת המבקש על תצהירו.
המבקשת לא נחקרה על האמור בתצהירה ולפיכך לא נסתרו הטענות הכלולות בו.
גם חקירת המבקש עצמו לא הובילה לקריסת טענותיו.
הלכה היא כי בשלב זה של הדיון לא בוחנים את מהימנות העד או כיצד יוכיח טענותיו וגם התרשמות המשיב כי העד עשה "הצגה" במהלך עדותו על מנת ליצור רושם על בית המשפט אינה נבחנת בשלב זה.
יוער כי מחקירת המבקש לא נסתרה טענתו העיקרית כי המועד אשר בו עזבו את המושכר היה מוסכם על שני הצדדים.
אכן ממכלול הנסיבות והנתונים עולה לכאורה כי אין זה סביר כי המשיב הסכים למועד האמור כמועד מוסכם, אלא יש רגליים לטענות המשיב כי המועד בו עזבו המבקשים את הדירה הוכתב על ידם באופן חד צדדי והמשיב נאלץ להסכים לו, אולם לא ניתן להכריע בשאלה זו בשלב זה.

8.
עילות התביעה השונות מחייבות מתן רשות להתגונן הואיל ועל פניו תובע המשיב כפל פיצויים שונים ללא עיגון ברור בהסכמים או בדין.
בכל הנוגע לפיצוי המוסכם בגין אי מסירת שטר בטחון לשנה הראשונה, ספק בעיני אם הפרה כאמור מהווה הפרה יסודית של ההסכם המקנה זכות לפיצוי מוסכם.
המשיב הסכים בפועל ליחסי שכירות ללא מתן שטר בטחון, אשר לשיטתו היווה תנאי לכריתת ההסכם, בעשותו כן הודה על העדר הצורך בשטר כאמור או ויתר בהתנהגות על הדרישה האמורה בהסכם. אין זה סביר בחלוף כ-7 שנים מתום יחסי השכירות לתבוע הפרה יסודית בגין אי מסירת שטר בטחון.
יוער בנוסף בעניין זה כי גם בטיוטת הסכם השכירות לתקופה הנוספת, אשר ערך המשיב, הסכים הוא לוותר על דרישתו לשטר בטחון ולפיכך יש בסיס לטענות המבקשים בנקודה זו.

בכל הנוגע לתביעה לפיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם הנוסף עקב נטישת המושכר בתקופת השכירות הנוספת יש מקום לבירור עובדתי בנוגע לטיב ההסכמות בין הצדדים ממועד סיום יחסי השכירות בהתאם להסכם אשר נכרת.
ספק בעיני אם רשאי המשיב לתבוע פיצוי מוסכם בגין הסכם אשר לא נכרת בפועל אלא לכל היותר רשאי הוא לתבוע את העילה החלופית אשר ציין ברכיב זה בגין אי פינוי המושכר במועד.

גם אם מכוח חוק השכירות והשאילה חלים על תקופת השכירות הנוספת התנאים שבהסכם הראשון והתובע זכאי לפיצוי מוסכם בגין עזיבת המבקשים את המושכר באמצע תקופת השכירות, אין הפיצויים המגיעים לו מגיעים לסכום התביעה.



יוער כי טיוטת ההסכם הנוסף אשר בפועל לא נחתמה ע"י המבקשים קבעה כי תקופת השכירות תסתיים ביום 01.10.04.
בפועל עזבו המבקשים את הדירה בסוף פברואר 2004 כ- 7 חודשים לפני תום תקופת השכירות.

גם בעילה החלופית של איחור בפינוי המושכר יש קושי שעה שאין חולק כי המבקשים שילמו דמי שכירות גם לתקופה הנוספת והמשיב הסכים לקבל דמי שכירות אלו ולפיכך יקשה עליו לטעון כי לא פינו את המושכר במועד.

זאת ועוד יתר טענות המבקשים כי לא הותירו כל חובות ולא גרמו נזק לציוד לא נסתרו.
המבקשים אף טענו כי נדרשו בשלב מאוחר יותר לשלם חוב ארנונה לתקופה המאוחרת למועד פינוי הנכס ועשו כן שעה שהבינו כי לא נמסרה לעירייה הודעה בזמן בדבר שינוי המחזיקים במושכר.

9.
הטענות לנזקים השונים אשר לטענת המשיב מוכחים מהפרות המבקשים, קיים קושי לתבוע אותם במקביל לפיצוי המוסכם.
סעיף הפיצוי המוסכם מנוסח באופן כללי ועל המשיב לבחור האם מבקש פיצוי מוסכם או מבקש להוכיח את נזקיו. (השווה ע"א (ב"ש) 1155/09 מלווינה בס נ' אידה חורול.)

זאת ועוד, טענת השיהוי שטענו המבקשים יכול ותשפיע על שיעור הפיצוי, אם בכלל, לו יזכו המשיבים. הסברי המשיב לשיהוי עקב קושי באיתור המבקשים אינם סבירים ועל פניו, לו רצה לתבוע סמוך להפרות הנטענות יכל לפעול בשקידה ראויה לאיתור המבקשים.

לאור האמור לעיל, ניתנת למבקשים רשות להתגונן.

הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בתום ההליכים.




ניתנה היום, י"א
אדר ב תשע"א, 17 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.







תאק בית משפט שלום 32574-06/10 יוסף ביטון, אסתר ביטון נ' ברוריה אליעז, יוסף אליעז, ד"ר רום אליעז (פורסם ב-ֽ 17/03/2011)