פסקי דין על אלי מימון | פסקי דין על דותן יעקב הוכמן |

11250-03/11 עמת     17/03/2011




עמת 11250-03/11 מדינת ישראל נ' אלי מימון, דותן יעקב הוכמן








st1\:*{behavior: }


בית המשפט המחוזי מרכז

עמ"ת 11250-03-11
מדינת ישראל
נ' מימון(עציר) ואח'



17 מרץ 2011


לפני
כב' השופטת
מיכל ברנט

העוררת
מדינת ישראל



נגד

המשיבים



1. אלי מימון
(עציר)

2. דותן יעקב הוכמן
(עציר)


נוכחים: ב"כ העוררת עו"ד דורית סבן נוי

ב"כ המשיב 1 עו"ד יעקב פלומו

ב"כ המשיב 2 עו"ד רון אופיר

המשיבים הובאו על ידי שב"ס.

החלטה


ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח-תקוה (כב' השופט שטרנליכט) במ"ת 4009-03-11, החלטה מיום 6.3.2011 בה הורה על שחרורם של המשיבים למעצר בית ובתנאים נוספים.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות וחלבלה חמורה בצוותא ולמשיב 1 עבירה נוספת של איומים.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 16.2.2011 ביקשו שני המתלוננים, סנטיאגו רבינוביץ (המתלונן 1) שהינו גידם בשתי ידיו ואחיו מקסימיל רבינוביץ (המתלונן 2) לחצות את הכביש במעבר חציה ברחוב מוהליבר בפתח-תקוה.

המשיב 1 חלף במהירות גבוהה ברכב בו נהג , המתלונן 2 נסיה למנוע מעבר הרכב והניף ידו ובה שקית עם בקבוק ומוצרי אוכל, שקית אשר פגעה ברכב.

המשיב 1 עצר את הרכב אחרי מעבר החציה, צעק על המתלוננים ומשהשיב המתלונן 1 כי כמעט דרס אותם החל המשיב 1 לקלל ולגדף את המתלוננים והתפתח ויכוח ביניהם.

המשיב 1 דחף את המתלונן 2 והאחרון דחף אותו חזרה.

המשיב 1 נסע מן המקום וברחוב רוטשילד פגש במתלוננים שנית.

המשיב 1 ניגש למתלונן 1 ואמר לו "בוא אני אהרוג אותך", תקף אותו בכך שהיכה בו באגרופיו, המתלונן 2 היכה אותו חזרה ואז תקף המשיב1 את המתלונן 2 בכך שתפס בגרונו.
המשיב 1 לקח את מכשיר הטלפון הנייד שלו והודיע למתלוננים "חכה שתי דקות אנ אשלח לך אנשים, אני אראה לך מה זה, אני אהרוג אותך".

המתלוננים המשיכו ללכת עד אשר הגיעו לביתם ברחוב פינס בפתח –תקוה.

המתלונן 1 יצא עם חברו לסופרסל ברחוב רוטשילד לקניות אז הבחין במשיב 1 שהיה ברכב עם משיב 2 מביטים לכל עבר ומחפשים , וכאשר הבחין המשיב 1 במתלונן 1 ובחברו, עלה עם הרכב על המדרכה.

המשיבים ירדו מן הרכב והחלו להכות בצוותא את המתלונן 1 באגרופים בפני
ו ובחלקים שונים של גופו וכן תקפו את החבר ודחפוהו.

המתלונן 1 ניסה להתגונן ,להרחיקם ולהכות בחזרה.

בהמשך, הניף המשיב 2 את אלת הבייסבול על מנת להכות בראשו של המתלונן 1 אולם האחרון הצליח להגן על ראשו והאלה פגעה בידו.

המתלונן ברח לסופרסל אולם המשיבים רדפו אחריו ושם המשיכו להכותו באמצעות אלת הבייסבול עד אשר נפל ארצה, וגם אז המשיכו לבעוט בו.

המשיבים תקפו בצוותא את השומר שהיה במקום , משיב 1 דחף אותו, השומר נפל, קיבל מכה בראשו והובהל לבית החולים.

השומר צעק למשיבים לעצור אולם המשיב 1 השיב "אני אהרוג אותו, אני אהרוג אותו" ולבסוף נמלטו מן המקום בנסיעה.

כתוצאה מן התקיפה נשבר מרפקו של המתלונן 1 והוא הובהל לבית החולים שם עבר ניתוח בהרדמה מלאה שכללה קיבוע השבר באמצעות פלטה אנטומית.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה העוררת לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם.

באי כוח המשיבים הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ועתרו לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר לאור העובדה כי מדובר בבחורים צעירים נעדרי עבר פלילי.

בסיומו של יום הורה בית משפט קמא על שחרורם של המשיבים כמפורט מעלה, בפיקוחם של מספר ערבים לכל אחד מן המשיבים.

לטענת באת כוח העוררת, שגה בית משפט קמא עת הורה על שחרורם של המשיבים באשר לא נתן משקל ראוי למסוכנות הרבה הנשקפת מהם, כפי העולה מנסיבות ביצוע העבירה, כאשר קבע כי המדובר בבחורים נורמטיביים העובדים לפרנסתם בעוד אלימותם מלמדת על סף גירוי נמוך ומסוכנות גבוהה, כי היותם נעדרי עבר פלילי אינה יכולה לשמש לזכותם באשר מדובר באלימות אכזרית וכי היה מקום, למצער, להמתין לתסקיר בעניינם של המשיבים.

עוד לטענת ב"כ העוררת, שגה בית משפט קמא עת קבע כי מסוכנותו של המשיב2 פחותה מזו של המשיב 1 באשר המשיב 2 התערב בענין לא לו, הצטייד בנשק קר (אלת הבייסבול) ,היכה את המתלונן ואף רדף אחריו לתוך הסופר.

שגגה נוספת לה טוענת ב"כ העוררת הינה כי בית משפט קמא נתן משקל לעובדה כי המשיב 1 נעצר עת התייצב במשטרה מרצונו החופשי תוך התעלמות ממזכר הקיים בתיק החקירה ולפיו המשיב 1 התחמק מהתייצבות לחקירה משטרתית ואף מסר מידע שיקרי בנוגע למקום עבודתו.
אביו של המשיב שהינו אחד המקפחים על פי החלטת בית משפט קמא ואחיו, סייעו למשיב 1 להתחמק מן המשטרה, אמו ואחיו לא רצו למסור את מספר הטלפו ןשלו ואביו טען כי אין לו מושג היכן נמצא בנו ושהוא אינו בקשר עימו.

אף המשיב 2 התחמק מן המשטרה כעולה ממזכרים הקיימים בתיק ולפיהם משהגיעו שוטרים לביתו של המשיב 2 , יושבי הבית לא פתחו את הדלת , שיחות הטלפון אל המשיב 2 לא נענו, משענה לשיחת טלפון ונשאל אם הוא דותן הוכמן נתקל השוטר בשתיקהו לאחר מכן אמר המשיב 2 כי זו טעות, משניסו לאתרו בביתו אמו טענה כי נסע לסוף שבוע והוא אינו עונה לה לטלפונים.

ב"כ העוררת חזרה על נימוקי הערר המפורטים בפני
ולסיכום טענה כי שגה בית משפט קמא משהחליט לבחון את הערבים בעצמו תחת להמתין לתסקיר שירות המבחן חרף השביתה בה נוקטים קציני המבחן באשר מסוכנותם של המשיבים הינה כללית ולא ספציפית.

ב"כ המשיב 1 טען כי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר.

לטעמו של ב"כ המשיב 1 , באירוע הראשון (מעבר החצייה) המשיב 1 הותקף, הוא זה שהזעיק את המשטרה, הופנה להגשת תלונה למשטרה ואף ננשך על ידי המתלונן הגידם.

בשלב הראשון, המתלונן הגידם סייע לשני האחרים לתקוף את המשיב 1 כשהוא אוחז בו במרפקיו, אם כי המשיב 1 לא ידע באותו שלב כי המתלונן הוא גידם שכן הוא הסתיר את ידיו באמצעות השרוולים. בשלב השני של האירוע, המשיב היה נסער , ראה את השלושה והזעיק שוב את המשטרה.,

בשיאו של האירוע, בסופרמרקט, אף אחד מן הנפגעים לא נפגע במכוון לטענתו.

יש לבחון אם ניתן לאיין את המסוכנות באשר מדובר במסוכנות נקודתית הן מבחינת הזמן והן מבחינת המעורבים באירוע.

המשיב נעדר עבר פלילי ויש לכך משמעות בהחלטה לשחררו. המשיב התייצב במשטרה לאחר תיאום טלפוני עם בלש, בימ"ש קמא בהחלטתו נתן דעתו לכלל המאפיינים הן של הארוע עצמו והן של המשיב 1 וערך את האיזון הנדרש.

בין הצדדים אין הכרות מוקדמת או סכסוך מקדים כזה שיכול להוביל להתלקחות בעתיד.

למן האירוע ועד למעצרו של המשיב 1 חלפו שמונה ימים ובפרק זמן זה לא נעשה כל נסיון לשבש ובוודאי לא לסכן את המעורבים דבר המעיד על האמון שניתן ליתן במשיב.

עוד ציין בא כוח המשיב 1 כי מי שהחזיק באלה ותקף באמצעותה היה המשיב 2.

לבסוף טען ב"כ המשיב 1 כי הוא מוכן להחמרת הערבויות.

ב"כ המשיב 2 טען כי אין מדובר בהתנהגות עבריינית ,והעובדה כי המשיבים התקשרו למשטרה מעידה על כך.

לא מדובר על אירוע מתמשך אלא אירוע אליו נקלע המשיב 2 במקרה, ביקש להפריד וברח מהמקום.

לאור שביתת שירות המבחן ובהעדר אפשרות לקבל תסקיר, בימ"ש קמא החליט לבחון את המפקחים בעצמו ובחן החלופה כשהוא עומד על טיבו של המשיב כאדם נורמטיבי לחלוטין ומצא כי מסוכנותו ניתנת לאיון. בנוסף אף גילה ביהמ"ש את דעתו שמסוכנותו של המשיב 2 פחותה ממסוכנותו של המשיב 1.

לאור האמור, עתרו ב"כ המשיבים לדחות את הערר.

דיון והכרעה
:

המעשים המיוחסים למשיבים הינם חמורים ומלמדים על העדר ריסון עצמי ונטילת החוק לידיים בשל עניין של מה בכך.

לחומרתן של העבירות המיוחסות למשיבים מצטרפת העובדה כי אלה לא התייצבו במשטרה על אף שהמשטרה תרה אחריהם ודווקא חלקם של המפקחים אשר סייעו בידם שלא להגיע למשטרה לחקירה, נבחרו כערבים מפקחים.

העובדה כי מדובר במשיבים נורמטיביים עד כה, עומדת בסתירה לעבירות אשר בוצעו על ידם באכזריות כלפי צעיר גידם חסר ישע, תוך תכנון והצטיידות באלת בייסבול, ותוצאותיה קשות.

אכן, ככלל, יש מקום לבחינת מסוכנותם של המשיבים ואת יכולתם של אלה לכבד תנאי חלופת מעצר, כמו גם בחינת הערבים על ידי שירות המבחן.

מאידך, שירות המבחן מצוי בשביתה ולא ניתן לקבל תסקירי מעצר. מועד סיום השביתה אינו ידוע.

בנסיבות אלה, ולא בלי התלבטות, מצאתי לנכון להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר תוך הכבדת התנאים, עד שיוגש תסקיר שירות המבחן אשר יבחן מסוכנותם ויבחן את הערבים המוצעים.

לאור האמור מוחלט כדלקמן:

1.
תנאי השחרור שנקבעו בהחלטת בית משפט קמא יוותרו על כנם בשינויים הבאים:

א.
המשיבים ישהו במעצר הבית, באיזוק אלקטרוני אשר יותקן תוך 24 שעות קרי: עד ליום
18.3.2011 בשעה 13:00.

ב.
תחת הסכום של 5,000 ₪ יופקד סך במזומן של 10,000 ₪.

ג.
מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיבים אשר יעמוד בתוקפו עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדם.

2.
מוזמן תסקיר מעצר משירות המבחן אשר יוגש לבית משפט קמא עד ליום 13.4.2011.

3.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לשירות המבחן.

4.
לאחר שיוגש תסקיר שירות המבחן לבית משפט קמא,יהיה רשאי כל אחד
מן הצדדים לטעון בהתאם לתסקיר.

ניתן היום,
יא'
אדר ב תשע"א, 17 מרץ 2011, במעמד הצדדים.












עמת בית משפט מחוזי 11250-03/11 מדינת ישראל נ' אלי מימון, דותן יעקב הוכמן (פורסם ב-ֽ 17/03/2011)