פסקי דין על יקב רימון בע"מ | פסקי דין על טעמי הגליל | פסקי דין על מרדכי אליהו | פסקי דין על סלומון בן שושן ואח' |

54101-01/11 א     21/03/2011




א 54101-01/11 יקב רימון בע"מ נ' טעמי הגליל בע"מ, מרדכי אליהו, סלומון בן שושן ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 54101-01-11 יקב רימון בע"מ
נ' טעמי הגליל בע"מ
, מרדכי אליהו
, סלומון בן שושן ויצחק ערמוני






בפני

כבוד השופט יהודה זפט
– סגן נשיא


התובעת

יקב רימון בע"מ
ע"י בא כח עוה"ד חוסני זועבי ואריאל דובינסקי


נגד


הנתבעים

טעמי הגליל בע"מ
מרדכי אליהו
סלומון בן שושן
יצחק ערמוני
ע"י בא כח עוה"ד ספיר בן צוק




פסק דין



הנתבעים משווקים יינות מפרי הרימון שלטענת התובעת מהווים חיקוי מטעה של יינות רימון שהיא משווקת.

לפני תביעה לצו מניעה
האוסר על הנתבעים לייבא ו/או לייצר ו/או לשווק את המוצרים המפרים שתמונותיהם מופיעות בנספחים יא – יג, להורות על השמדת המוצרים המפרים, להורות לנתבעים למסור דין וחשבון על היקפי הייצור והשיווק של המוצרים המפרים ולחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצויים בגין נזקים שגרמו לה בצירוף פיצוי בסך 100,000 ₪ מכוח הוראות סעיף 13 (א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") ופיצוי בסך 100,000 ₪ מכוח הוראות סעיף 56 (א) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים").

בישיבה שזומנה ליום 14.3.2011 לדיון בבקשה לסעדים זמניים, הסכימו הצדדים כי יינתן

פסק דין
בתיק העיקרי על פי החומר המונח לפני בית המשפט וללא חקירות, ובאותו ישיבה השלימו באי כוח הצדדים את טיעוניהם בעל-פה.

טענות התובעת


א.
החל משנת 2002 מייצרת התובעת יינות המיוצרים מזן חדש של רימונים המצטיינים בטעמם ובסגולותיהם הבריאותיות. התובעת השקיעה משאבים בפרסום ושיווק מוצריה בארץ ומחוצה לה , והיא מייצרת ומשווקת למעלה מחצי מיליון בקבוקי יין רימונים
בשנה.

ב.
בבעלות התובעת סימן מסחר רשום מס' 199,654 ג למשקאות כוהליים (למעט בירה) בסוג 33 (להלן: "סימן המסחר").


ג.
הנתבעים באמצעות נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") החלו לשווק יינות המהווים חיקוי מטעה של יינות התובעת תוך כוונה ליהנות מהמוניטין של מוצרי התובעת. בשיווק יין הרימונים עושים הנתבעים שימוש באלמנטים המחקים את אריזת מוצרי התובעת , כדלקמן:
צורת בקבוקי יין זהה לזו של בקבוקי היין
של התובעת. שרוול צוואר בקבוק (להלן: "שרוול") בצבע אדום הכולל כתובת בלבן ואיור של רימון בחלק העליון דומה מאוד לשרוול של התובעת. תווית קדמית בצבע שחור עליה כיתוב באותיות לועזיות הכולל את המילים "

winery
" ו – "
galil
" בצבע לבן ואיורים של רימון במרכז התווית ובמקום האות "
o
" במילה "
boutique
".


ד.
בבסיס העיצוב של האיור על תווית בקבוקי היין של הנתבעת, רעיון הזהה לבסיס העיצוב של סימן המסחר, ועל כן, אף אם הייצוג הגרפי של שני האיורים שונה, קיים חשש סביר שהצרכן יטעה לחשוב שהאיור של הנתבעת הוא וריאציה או חידוש של סימן המסחר.


ה.
המספר הרב של נקודות הדמיון בין בקבוקי היין של הנתבעת לבין בקבוקי היין של התובעת, אינו יכול להיות מקרי, ויש בכך כדי ללמד על כוונת הנתבעים להיבנות מהמוניטין הרב שרכשו יינות הרימון של התובעת ולהטעות את הצרכנים.


ו.
במעשיהם אלה מפרים הנתבעים סימן מסחר רשום, מעוולים בגניבת עין, מטעים את הצרכן ומתעשרים על חשבון התובעת שלא כדין.

טענות הנתבעים


א.
מזה כ – 30 שנים עוסקת הנתבעת בפיתוח וייצור מוצרים טבעיים מפירות הגליל והגולן, עבור מפעלי שטראוס, עלית, פרי-גת, פרימור, ענבי ציון (תנובה), מאפיית גדרון וגלידות פלדמן, ובין מוצריה תרכיזים וממרחים, מיצים, מעדני פרי, מיצים סחוטים ורכזים.


ב.
מזה כשלוש שנים עוסקת הנתבעת בפיתוח
יין רימונים אותו החלה לשווק לפני כחצי שנה.


ג.
הנתבעת משווקת בקבוקי יין רימונים בבקבוקים בגוון שחור למניעת חדירת אור ולתיוג המוצר כיין גורמה יוקרתי.


ד.
הנתבעת עושה מזה שנים רבות שימוש בשרוול אדום במוצרים שונים אותם היא משווקת .


ה.
שוק היין רווי בקבוקים גנריים בעלי צורה, נפח ופיקוק זהה, וההבחנה בין היינות השונים נעשית באמצעות התוויות אותן מדביק כל יצרן או משווק על בקבוקי היין אותם הוא משווק.


ו.
אין כל דמיון בין התווית שעל בקבוקי היין המשווקים על ידי הנתבעים לבין התווית שעל בקבוקי היין המשווקים על ידי התובעת.


ז.
רוב מוחלט של צרכני יינות היוקרה מעיין בכיתוב שעל תווית הבקבוק בטרם רכישת היין, ועל כן, ובהתחשב בהבדלים בין התוויות שעל בקבוקי היין המשווקים על ידי הנתבעת לבין התוויות של התובעת, אין כל חשש שהצרכנים יטעו לחשוב שהמוצרים של הנתבעת הם של המבקשת.


ח.
רשם סימני המסחר סייג את סימן המסחר של התובעת וקבע כי רישום הסימן "לא ייתן זכות לשימוש ייחודי במילים

rimon
או
winery
בנפרד, אלא בהרכב הסימן"
. בהתאם, רק סימן הכולל את איור הרימון, והמילים
rimon
ו
winery

באופן המופיע בסימן המסחר, מפר את סימן המסחר, מה שאין כן ביחס לתווית או לפיקוק שעל בקבוקי היין המשווקים על ידי הנתבעת.

דיון


סימן המסחר

הסימן הרשום (נספח ג) כולל ריבוע שחור ובו איור של עיגול ומעליו כתר בצבע אדום, מתחתיו מופיעה המילה
rimon
באותיות לבנות גדולות יחסית, ומתחתיה מופיעה המילה
winery
באותיות לבנות קטנות. מנגד התווית שעל בקבוק היין בנפח 750 מ"ל המשווק על ידי הנתבעת (נספח יא) שהוצג בדיון מיום 14.3.2011, הינה מלבן שחור, בחלקה העליון כתובת: "

boutique
winery
", מתחתיה עיגול זהב כתום זוהר גדול ובולט עליו איור של עיגול ומעליו כתר שבאמצעו עיגול לבן גדול, מתחתיו כתובת: "
pomegrenate port style wine 17.5% alc./vol
" באותיות לבנות קטנות. בתחתית התווית מופיע פס אדום זוהר ועליו כתובת: "
galil flavor
".

ההשוואה בין התווית הנטענת להיות מפירה לבין סימן המסחר נעשית בהתחשב במכלול הרכיבים שעל התווית, ואפילו קיים דמיון מה בין האיור שעל תווית הבקבוק המשווק על ידי הנתבעת לבין האיור הכלול בסימן המסחר, דעתי היא
שאין דמיון מטעה בין התווית
של הנתבעת לבין סימן המסחר.

הוא הדין באשר להשוואה בין סימן המסחר לבין בקבוק היין בנפח 500 מ"ל המשווק על ידי הנתבעת (נספח יב) ועליו תווית דומה לתווית של הבקבוק בנפח 750 מ"ל למעט עיגול אדום זוהר במקום עיגול זהב כתום זוהר.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענות התובעת לעניין הפרת סימן המסחר הרשום.

גניבת עין

סעיף 1 (א) לחוק עוולות מסחריות, קובע:

"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר"

כדי לזכות בתביעתה בעילה של גניבת עין על התובעת להוכיח שיינות הרימונים שהיא משווקת רכשו מוניטין וקיים חשש שציבור הלקוחות יטעה לחשוב שיינות הרימונים המשווקים על ידי הנתבעת הם מתוצרת התובעת או קשורים אליה.

נספח יא כולל תמונה של שלושה בקבוקי יין
750 מ"ל המשווקים על ידי התובעת וביניהם בקבוק יין 750 מ"ל המשווק על ידי הנתבעת. אכן, צורת בקבוק היין של התובעת דומה לצורת הבקבוקים המשווק של הנתבעת, אולם מתצהירו של סלומון בן שושן , המצהיר מטעם הנתבעים, עולה כי צורה זו של הבקבוק אינה ייחודית לבקבוקים של התובעת אלא מקובלת בשוק היינות (סעיפים 5 – 8, 27 – 30 ו - 53). לכך יש להוסיף, כי התובעת לא רשמה מדגם על צורת בקבוקי היין שהיא משווקת, וממילא אין היא זכאית להגנה בעניין זה. על כן, אין בצורת הבקבוקים הדומה כדי לסייע לתובעת. משכך, וכדי לבחון את טענת הדמיון המטעה בין בקבוק היין המשווק על ידי הנתבעת לבין בקבוק היין המשווק על ידי התובעת, יש להשוות בין התוויות והשרוול שעל בקבוקי היין בהתחשב בקהל הלקוחות הרלוונטי ובאופן שיווק המוצר.

על בקבוק היין של התובעת תווית שחורה אשר בחלקה העליון איור של עיגול אדום עם כתר מעליו ומתחתיו המילים
rimon
ו -
winery
המרכיבים את סימן המסחר. במרכז התווית ריבוע אפור/כסף בולט במרכזו המילה "
galilee
" כתובה בצבע לבן. רכיבים אלה שונים באופן מהותי מהרכיבים המופעים על תווית בקבוק היין המשווק על ידי הנתבעת כמפורט לעיל. אכן, על התווית המשמשת את הנתבעת מופיע איור של עיגול פתוח ועליו כתר בצבע לבן, אולם האיור האמור שונה מהאיור של הנתבעת והוא מופיע על רקע עיגול זהב כתום זוהר בולט ביותר (יצוין כי בבקבוק בנפח 500 מ"ל המשווק על ידי הנתבעת יש איור על רקע עיגול אדום זוהר). לכך יש להוסיף, כי המילה "
boutique
" המופיעה באופן בולט בתווית של הנתבעת אינה מופיעה כלל בתווית של התובעת, והאיור המופיע במקום האות "
o
" בכיתוב: "
boutique
" בתווית של הנתבעת אינו דומה לאיור של התובעת ,למעט צבעו האדום.

בהשלמת טיעוניו בדיון ביום 14.3.2011 טען בא כח התובעת שאבי נחמיאס "מקבל כל יום טלפונים מצרכנים וספקים שמדווחים לו על הטעיית צרכנים" (ש' 12 ע' 2 לפרוטוקול הדיון) אולם לא מצאתי לכך תמיכה בתצהירו של אבי נחמיאס, ועל כן איני מוצא ממש בטענה זו.

נוכח כל אלה, נראה כי אין דמיון מטעה בין התוויות של הנתבעת לבין התווית של התובעת.

התובעת צירפה תמונה של בקבוקי יין שוכבים על מדף יינות (נספח יא) באופן שבמבט ראשון נחשף הצרכן רק לחלק העליון של השרוול האדום של הבקבוקים. שניים מהבקבוקים בתמונה משווקים על ידי הנתבעת ועל חלקו העליון של השרוול איור של עיגול פתוח ומעליו כתר בצבע לבן הדומה לאיור שעל חלקו העליון של השרוול על בקבוקי היין של התובעת. אלא שכפי שיובהר להלן אין די בכך כדי לסייע לתובעת.


מתצהירו של סלומון בן שושן עולה כי בשל מחירו הגבוה של יין הרימונים (100 ₪), לקוח המעוניין לרכוש יין רימונים בודק את
תוית המוצר בטרם רכישתו (סעיף 55) ואינו בוחר את המוצר על פי צורת תחתית הבקבוק.הטענה אל נסתרה , ונראית לי סבירה והגיונית.
אילו סברו המשווקים שהלקוחות מזהים את המוצרים על פי מראה תחתית הבקבוק , היו טורחים להציג את תווית המוצר גם על התחתית.

בנסיבות אלה ונוכח ההבדלים בין התוויות עליהם עמדתי לעיל,
באתי לכלל מסקנה כי

הדמיון בין האיורים על שרוול הבקבוקים אינו מבסס חשש שצרכנים יחשבו בטעות שבקבוקי היין של הנתבעת הינם של התובעת.


מעיון בסעיפים 3 – 7 ו – 17 – 23
לתצהירו של אבי נחמיאס,
עולה כי יין הרימונים של התובעת רכש מוניטין, ואכן המוניטין הוכח
להנחת דעתי
עם זאת, נוכח מסקנתי לפיה אין חשש שציבור הלקוחות הרלבנטי יטעה לחשוב שהיינות המשווקים על ידי הנתבעת הם של התובעת או קשורים אליה, דין התביעה להידחות
גם בעילות של גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט והטעיית הצרכנים.



סוף דבר

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך עשרים אלף ₪.


מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים
ניתן היום,
ט"ו
אדר ב תשע"א, 21 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.












א בית משפט מחוזי 54101-01/11 יקב רימון בע"מ נ' טעמי הגליל בע"מ, מרדכי אליהו, סלומון בן שושן ואח' (פורסם ב-ֽ 21/03/2011)