פסקי דין על מ ד י נ ת י ש ר א ל | פסקי דין על אלכסנדר פלדמן | פסקי דין על בוריס ברדיצ'בסקי | פסקי דין על מיכאל ברוורמן | פסקי דין על יבגני בורד | פסקי דין על דוד שמשילשווילי | פסקי דין על אדוארד רבנקו |

90632/04 בש     09/05/2004




בש 90632/04 מ ד י נ ת י ש ר א ל נ' אלכסנדר פלדמן,בוריס ברדיצ'בסקי,מיכאל ברוורמן,יבגני בורד,דוד שמשילשווילי,אדוארד רבנקו




1
בתי-המשפט
בית המשפט המחוזי ת"א-יפו
בפני
כב' השופט חאלד כבוב
ב"ש 90632/04
ב"ש 90674/04
ב"ש 90449/04
ב"ש 90673/04
ב-תפ"ח 1035/04
מ ד י נ ת י ש ר א ל
על-ידי באת-כוחה - הפרקליטה גב' לילך שלום

המבקשת:

נ ג ד
1. אלכסנדר פלדמן
על-ידי בא-כוחו - עו"ד ירון ברזילי

2. בוריס ברדיצ'בסקי

על-ידי בא-כוחו - עו"ד אשר חן

3. מיכאל ברוורמן

על-ידי בא-כוחו - עו"ד ישראל קליין
4. יבגני בורד

על ידי בא-כוחו - עו"ד מסטרמן
5. דוד שמשילשווילי

על-ידי בא-כוחו - עו"ד משה מרוז
6. אדוארד רבנקו

על-ידי בא-כוחו - עו"ד ניר רוטנברג

המשיבים:
ה ח ל ט ה
בעניין המשיבים 1 ו- 5:

זוהי בקשה למעצרם של שני המשיבים 1 ו- 5 עד תום ההליכים, כאשר בד בבד הוגש כנגדם כתב אישום בתפ"ח 1035/04 (מחוזי-ת"א), המייחס להם עבירות של; סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, סרסרות, החזקת מקום לשם זנות, כליאת שווא (משיב 1 ו-5 ). מעשה מגונה (משיב 1). איומים (משיב 5).

1. ע"פ המפורט בכתב האישום, למשיב 1 מיוחסים שני אישומים (אישום ראשון ו- שני), למשיב 5 מיוחס האישום השני. לעניין האישום הראשון, המיוחס למשיב 1, ניהל המשיב מקום לשם עיסוק בזנות ברחוב גולדנהירש בפ"ת בשם סאונה ויקטוריה. המשיב קנה יחד עם אחר את גולה אגרשמה (להלן: המתלוננת) לשם עיסוק בזנות, זאת לאחר שבחן אותה, דרש ממנה יחד עם האחרים להפשיט ממנה את בגדיה, מישש את חזה, ומאחר והתאימה בעיניו לעיסוק בזנות, קנה אותה.

משיב 1 נעל את המתלוננת בדירה שמתחת לסאונה שבבעלותו, לאחר שזו סירבה לקיים עימו יחסי מין ע"פ דרישתו, ובקשה לחזור הביתה. המשיב כלא את המתלוננת במהלך כשבועיים, ובכל פעם שדרש ממנה לקיים עימו יחסי מין, זו סירבה לכך. המתלוננת עברה לעבוד בזנות בבית בושת "קלאסה ברזיל" הנמצא בבעלותו של משיב 1, זאת לאחר איומים שהופעלו עליה במידה ולא תעשה כן. המתלוננת עבדה בהלך חודש בבית הבושת הנ"ל והאתנן מעבודתה בזנות הועבר בין היתר למשיב 1.

לענין האישום השני, המיוחס לשני המשיבים 1 ו- 5, משיב 5 בעליו של בית בושת "הוואי" בת"א, המשמש לעיסוק בזנות. משיב 5 העסיק את המתלוננת במהלך שנה. משיב 5 יידע את המתלוננת באשר לתנאי העבודה והכללים ע"פ תנהג. המתלוננת נדרשה לעבוד בזנות במשך כל ימות השבוע, 17 שעות ביום, כולל עבודה בעת מחזורה החדשי. משיב 5 דרש מהמתלוננת לקיים יחסי מין אוראליים ללא אמצעי מניעה עם הלקוחות, ומשזו סירבה הורה משיב 5 לקנוס אותה.

משיב 5 מכר את המתלוננת מאוחר יותר למשיב 1 תמורת 8,700$. משיב 1 העסיק את המתלוננת בזנות במספר בתי בושת אותם הוא ניהל. המתלוננת מסרה למשיב 1 חצי מן האתנן אותו קיבלה מלקוחותיה מידי יום.

2. 2. ב"כ משיב 1, עו"ד ברזילי, טען בפני
י כי מה שניתן לייחס למשיב זה הוא העסקת שתי המתלוננות, להבדיל מעסקאות המכר. משכך, ומששוחררו משיבים 4 ו-6 ממעצר, הרי יש לשחרר גם משיב זה, זאת על סמך טענת ההפלייה, במידה ולא יוכחו ראיות לכאורה נגדו. עוד ציין בטיעוניו כי מעדויותיהם של העדה אוליסיה, וכריסטינה, עולה כי אין המשיב קונה נשים, ותנאי ההעסקה אצלו הם הטובים ביותר יחסית לפרמטרים אחרים. באשר למתלוננת גולה וויקה, המיוחס למשיב כי רכש אותה תמורת 8,700$, הרי אין מחלוקת שזו עבדה אצל המשיב, אולם השאלה האם היא נרכשה על-ידו!?

לעניינה של המתלוננת ויקה, שהרי היא הייתה חופשיה לעבוד מתי שרצתה, הייתה חופשית לצאת, מעולם לא הושת עליה קנס והיא לא קיימה יחסי מין עם המשיב. מה גם שבכל העת בו עבדה המתלוננת אצל המשיב היו האזנות סתר ועיקובים אחרי המשיב, ואלה לא העלו כלום.

לעניינה של המתלוננת גולה, טען ב"כ המשיב, כי אכן מצויות ראיות לכאוריות מוצקות בכל הקשור לסחר, אולם גם בהודעותיה ישנם שקרים. כך שהמתלונת הזו הייתה מיועדת לגירוש מישראל כאשר למעשה היא נעצרה כשוהה בלתי חוקית, אולם משמסרה זו את תלונתה, הגירוש שלה הוקפא, וכיום היא עובדת למחייתה במכון ליווי. מפנה לעדותה של המתלוננת ממנה עולה כי עוד בטרם הגיעה לישראל נפגשה במוסקווה עם עוד מספר בנות, נודע להם כי הם הולכים לעבוד בזנות, מספר בנות לא הסכימו וחזרו לבתיהן, אולם גולה הייתה בין אלה שהסכימו לכך.

באשר לטענה כי המשיב איים על המתלוננת (גולה) שאם לא תקיים עימו יחסי מין, היא לא תעבוד בזנות. מכך כלל לא מופעל עליה איום, יש כאן משא ומתן, הוא לא כופה עצמו עליה. עוד בעימות שערך בין המתלוננת למשיב, המתלוננת ציינה כי לא זה שניסה לשכב איתה, אלא אחיו, ורק בהודעה מאוחרת יותר ציינה כי המשיב ואחיו, שניהם ניסו לשכב עימה. מעדותה של אלמירה, עובדת בבית הבושת, עולה כי מי שהביא את המתלוננת לאותו בית בושת הינו מישה (משיב 3).

ב"כ משיב 5, עו"ד מרוז, טען בפני
י כי המשיב עצמו טען כי הוא אינו בעליו של המכון, לא ניהל אותו, ולא עבד שם. לעניין המתלוננת המאשימה אותו במעשים חמורים, טען כי כלל אינ מכיר אותה ולא היה איתה בקשר. עוד טען, כי המתלונת לא יודעת כלל מי ביצע העסקה בנוגע לה, אם זה אדיק, רפי או המשיב. המתלוננת עבדה בתנאים טובים לכן היא בחרה מעצמה להישאר ולעבוד בבית הבושת, על אף שבעל הבית הותיר לה ללכת, והיא בחרה להישאר, אזי מכאן נשאלת השאל למה צריכים לעצור את המשיב אם כך הם פני הדברים.

ב"כ המשיב הוסיף לטעון, כי ע"פ טענת ב"כ המבקשת, המשיב הציק למתלוננת, כלא אותה, איים עליה, באותו זמן שהמתלוננת ציינה כי אדיק ורפי הם פקידים כאשר הם אלו שכלאו אותה, נתנו לה קנסות, ונתנו לה משכורת. השאלה היא האם עולה על הדעת כי פקידים ינהלו את המקום יותר מאשר מנהל ובעל המקום.

לעניין חלופת המעצר, המדובר במשיב שהוריו חולים, למד כלכלה באוקראינה, מתגורר בשכירות, מחפש עבודה ככלכלן, ביקש להתקבל לאוניברסיטה בחו"ל. ב"כ המשיב מבקש לדחות הבקשה, ולשחרר את המשיב.

3. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן:"חוק המעצרים") מסמיך את ביהמ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום בירור דינו. התנאי הראשון להפעלת סמכות זו, תלוי בקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה".

המבחן לקיומן של "ראיות לכאורה" הוא זה שנקבע ב- פרשת זאדה, בש"פ 8087/95 ,פ"ד נ'(2)133, ע"י כב' השופט ברק, כדלקמן:

"השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח "לכאורה" את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי."

שאלת המהימנות, כך נפסק, אינה נדונה בשלב הזה ובהעדר כירסום משמעותי העולה מתוך חומר החקירה, מתקיימת "נוסחת מעצר" שעניינה ראיות לכאורה.

4. 4. לאחר שמיעת טענות הצדדים, ועיון בתיק החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי המדינה יצאה ידי חובתה באשר לקיומן של ראיות לכאורה, וזאת כמפורט להלן:
לעניינו של משיב 1
כאמור רוב הראיות הקושרות את משיב זה לעבירות המיוחסות לו, עולים מהודעתה המפורטת של המתלוננת (גולה הרושמה).

הודעת המתלוננת, גולה אגרשמה, מיום 29.1.04, באשר לאישום הראשון - זו אישרה בהודעתה את כל המיוחס למשיב בכתב האישום. משיב 1 בין היתר גם הוא הכריח אותה להתפשט, קנה אותה יחד עם משיב 2 מסשה ומישה, נעל אותה במשך כ -15 יום, היה מגיע כל יום ומנסה לשכב עימה, וזו לא הייתה מסכימה. משיב 1 אמר לה כי יחזיר אותה למי שקנה אותה ממנו. משיב 1 העביר את המתלוננת לעבוד בבית בושת שבבעלות משיב 4, זאת לאחר שמשיב 3 יחד עם משיב 1 איימו עליה. עוד ציינה המתלוננת בהודעתה זו כי כלל לא הייתה חופשיה במהלך עבודתה, היא ידעה כל הזמן כי משיב 1 הוא הבעלים שלה, האתנן היה מועבר לידיו.

בהודעתה מיום 12.2.04 - הוסיפה המתלוננת לציין כי משיב 1 אמר לה שהוא צריך לדעת למה היא מסוגלת במיטה, המתלוננת סירבה ואמרה לו כי אינה רוצה לעבוד, וכי ברצנה לחזור לביתה. משיב 1 אמר לה כי היא כבר לא נוסעת לשום מקום, והיא כבר שייכת להם.

לעניינם של שני המשיבים 1 ו- 5:

הודעת המתלוננת, אירינה פדורנקובה (ויקה) מיום 26.11.03, לעניין האישום השני - בהודעתה של זו ציינה בוודאות כי הגיעה לישראל לעבוד בזנות, והודיעו לה עוד בטרם הגיעה לארץ שהיא הולכת לעבוד עבור משיב 5. משיב 5 הסביר לה את תנאי עבודתה, דרש ממנה לקיים יחסי מין אנאליים עם לקוחות ללא אמצעי מניעה, על אף שהביעה את אי הסכמתה לכך. עוד ציינה כי בבית הבושת היו שותפים משיב 5 יחד עם אחיו. המשיב יחד עם אחיו סיפרו למתלוננת כי הם נוהגים לתת קנסות לבנות במידה והן מפרות את התנאים. הבנות היו חייבות לעבוד כל מות השבוע כולל ימים בהם היו בוסת. הושת עליה קנס כי סירבה לקיים יחסי מין אנאליים בלי אמצעי מניעה. משיב 5 והאחרים במקום אסרו על הבנות לצאת את המכון, ואיימו עליהן כי במידה ומישהי בורחת, זה הסוף שלה, יתפסו אותה ויקברו אותה. הבנות היו ננעלות בדירה סמוכה ואף הוצב לשם כך שומר שמנע את יציאתן.

עוד ציינה זו בהודעתה כי משיב 5 הציע לה 2000$ ותמורת כך תסכים שהוא יציע אותה לבחור, והאחרון יקנה אותה, ואחרי כחודש תברח ממנו ותחזור אליו בחזרה. המתלוננת הסכימה, ואותו בחור היה משיב 1. משיב 1 הציע לה לעבוד אצלו, תמורת חצי חצי מהאתנן. משיב 1 יידע את המתלוננת על הכסום בו רכש אותה ממשיב 5 -תמורת 8,700$.
בהודעתה מיום 8.2.04, זיהתה המתלונת את משיב 5, הצביעה עליו כמי שמכר אותה למשיב 1.

הודעתו של משיב 4, מיום 11.2.04 - בהודעתו של זה אף הוא הפליל את משיב 1, וציין בוודאות כי הוא בעל בית הבושת ברחוב סתת 5 בחולון, וכי משיב 1 הוא זה מי שהביא את המתלוננת (גולה) לעבוד אצלו. ציין כי משיב 1 הביא לו שלוש בנות בבת אחת (אנה, גולה ואוזבקית). עוד ציין זה כי משיב 1 הציע לו לקנות בנות במספר מקרים, אולם הוא סרב לכך.

5. משקבעתי שקיימות ראיות לכאורה הרי שקיימת גם עילת מעצר ע"פ דין, שכן חזקה היא שהמבצע עבירות מסוג זה מסוכן לציבור.

ע"פ הוראות סע' 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996 שוב אין רואים במעצרו של המשיב "אמצעי הרתעתי", אלא נושא הוא אופי מניעתי (פרשת קורמן: "... על רקע זה התבססה והלכה התפיסה המניעתית. לפי תפיסה זו , אין הצדקה למעצר אלא אם ניתן להשיג תכלית המעצר או השחרור כרוך בסכנה לציבור...").

על ביהמ"ש לבחון בכל מקרה בו מתקיימת עילת מעצר, אם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות שחרור בערובה בתנאים מגבילים ויש לנקוט באמצעים שפגיעתם בחירות המשיב פחותה.

בבואי לשקול חלופת מעצר באשר למשיבים אלה התייחסתי להתנהגותם החמורה כלפי המתלוננות, זאת ע"פ העבירות הבאות; סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, סרסרות, החזקת מקום לשם זנות, כליאת שווא, מעשה מגונה ואיומים.

6. 6. בית המשפט העליון בשורה ארוכה של החלטות קבע שבמקרים כאלה אין מנוס ממעצרם של נאשמים שבית המשפט קבע לגביהם תשתית ראייתית בעבירות של סחר בנשים וסרסרות לזנות בנסיבות מחמירות.
ראה לעניין זה החלטת כב' השופטת א' פרוקצ'ה בבש"פ 2878/03 - אביחי גורדון נ' מדינת ישראל . תק-על 2003(2), 46:
"עבירות החזקת מקום לזנות וסרסרות למעשי זנות עשויות להוות, בנסיבות מסוימות, עילה למעצר נאשם גם כשהן עומדות לעצמן בשל מסוכנות לשלום הציבור..."


כאמור ע"פ הודעתה של המתלוננת באישום השני, וככל שהדבר הוכח בפני
י, המתלוננת ידעה מראש כי יעדה בישראל הינו משיב 5, כך הוסבר לה, וכך נעשה, כאשר המתלוננת הגיעה לעסוק בבית בושת אותו ניהל משיב זה. עוד מתברר כי משיב זה עסקינן הן בקליטת בנות מחו"ל לשם עיסוק בזנות, והן שיווקם בין בעלי בתי הבושת המוכרים לו בתוך הארץ.

ראה לעניין זה החלטת כב' השופטת א' פרוקצ'ה בבש"פ 2878/03 - אביחי גורדון נ' מדינת ישראל . תק-על 2003(2), 46:
"הוא לקח ביודעין חלק בהעסקת אשה שהובאה מחו"ל לצורך עיסוק בזנות ונרכשה על ידי ראובנוב, והיה צד להסדר כספי עמו אשר התבסס על הנחה בדבר שיוכה של האשה לראובנוב וזכותו לנצלה משל היתה רכושו. גם אם העורר אינו אשם בעבירה של סיוע לסחר בבני אדם - וזאת יוחלט במשפט - הרי העסקת האשה בזנות על ידי העורר במסגרת אותו הסדר מכתימה את מעשיו בכתם מוסרי עמוק ביותר, החורג אף מעבר לדופי המוסרי הנילווה למעשי ניהול מקום לזנות וסרסרות לזנות. במכלול העבירות הקשורות להעסקת אדם בזנות בנסיבות האמורות הייתי רואה די לצורך מעצרו של העורר".
כאמור ע"פ הודעתה של המתלוננת באישום הראשון הגיעה לישראל לא לשם עיסוק בזנות, כאשר בתמימות דעתה חשבה כי תעבוד בעבודות מלצרות או ניקיון, אולם לאמיתתו של דבר יעדה של זו היה אך ורק לשם עבודה בזנות, ומי שתיווך להן להגיע מקבל את חלקו, בעת בו מושלמת העסקה בין המייבאים לבין המעסיקים, בעלי ומנהלי בתי הבושת בארץ.

לענייננו לא ברור אם משיב 1 נטל חלק ביבאו הבנות מחו"ל לשם עיסוק בזנות, אולם חלקו בין היתר הינו בדיקת הצעות לבנות שיובאו, זאת לשם העסקתן בזנות. משיב 1 התייחס למתלוננת כאל קניינו האישי, זאת הוא הביע בוודאות משאמר למתלוננת כי היא לא חוזרת לשום מקום, וכי היא כבר שלו. משיב 1 העביר את המתלוננת לעבוד בבית בושת שבבעלות משיב 4. משיב 4 היה מחלק את האתנן כאמור בינו ובין משיב 1.

ראה לעניין זה החלטת כב' השופט א' גרוניס בבש"פ 1275/03 - בנימין טל נ' מדינת ישראל . תק-על 2003(1), 1494:
"אין מדובר במקרה זה בנשים שהגיעו מרצונן לעבוד בזנות אצל העורר. הן הובאו על ידי האחר ונמסרו לידיו של העורר. העורר הוא ששלט עליהן, הוא שהתחלק באתנן עם האחר...כל אלה מגלים כי ההתייחסות לנשים הייתה כאל קניין, הכפוף לעיסקה "מסחרית". משכך הוא, יש לומר כי לכאורה עסקינן בסחר. המסוכנות טבועה בעבירה זו ועל כן קיימת עילת מעצר. בעבירה מעין זו אין אף מקום, דרך כלל, להשתמש בחלופה למעצר".

בהחלטות מספר של ביהמ"ש העליון נידונה הסוגיה של סחר בנשים, כאשר מעצם טבעה של עבירה זו מתחלקת היא בין מספר גורמים, והופכת לשרשרת ארוכה, כאשר לכל גורם תפקיד מוגדר, לכאלה חלק מהותי יותר ולכאלה פחות, אולם לכולם המטרה היא אחת, סיוע או סחר ישיר בנשים לשם העסקתן בזנות. משכך הדבר; אין להבחין בין המבצע פחות לבין המבצע יותר, משום שבדיעבד פגיעתם בחברה הינו זהה.

ראה לעניין זה דברי כב' השופט חשין בבש"פ 8077/01 - אלכסנדר שרייפר נ' מ"י, תק-על2001 (3), 255, עמ' 226:
"שנית, והוא עיקר: עסקות אלו של סחר בבני אדם למטרת זנות, בדרך הטבע מערבות הן אנשים אחדים בשלבים שונים של הסחר, איש איש כחלקו, חלק מהותי יותר או מהותי פחות. סחר זה בבני אדם למטרת זנות ניתן לדמותו לפעילות שרשרת בין אנשים שונים, ושילובן של החוליות אלו באלו יוצר את הסחר מראשיתו ועד סופו. במובן זה דומים הדברים לסחר בסם מסוכן, שגם בו מעורבים אנשים שונים. אך טבעי הוא כי נקיש מכאן, שהלכה החלה בעבירת הסחר בסם תחול על ענייננו שלנו אף-הוא, לאמור, ששומה עליהם על בתי המשפט לעשות כמיטבם לשבור את השרשרת הרעה בכל מקום שיימצא להם, והרי שבירתה של חוליה אחת תביא לפירוק השרשרת כולה. פירוש הדברים הוא זה, שבתי המשפט יתייחסו בחומרת-יתר לכל אחת מן החוליות בשרשרת הסחר בבני אדם למטרת זנות ; וכדרכה של ההלכה בנושא הסחר בסם כן תהיה הלכה בסחר בבני אדם, שהנוטל חלק בשרשרת הסחר דינו, על דרך העיקרון, מעצר כאדם שהוכיח במעשיו כי מסוכן הוא ליחיד ולכלל".


7. לאור כל האמור לעיל, אין אני רואה כי אלה משיבים שביהמ"ש יכול ליתן בהם אמון ולשחררם ממעצר, אשר על כן; אני מורה על מעצרם של שני המשיבים 1 ו- 5 עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתפ"ח 1035/04 (ביהמ"ש מחוזי- ת"א).
בעניין המשיבים 4 ו- 6:

1. ב"כ המבקשת, עו"ד שלום, בטיעוניה ציינה בפני
י, כי לעניינו של משיב 4, משיב זה שוחרר בערבות עצמית מינמלית כבר מיום 11.2.04. ההחלטה לשחררו בערבות מינימלית שכזו ניתנה ע"י המשטרה עוד לפני הגשת כתב האישום נגדו, ועוד לפני שעניינו נידון ע"י המבקשת. אשר על כן, וע"פ הטיעונים נגדו בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ביהמ"ש מתבקש לעצרו במעצר בית מוחלט וערבויות כספיות, זאת משום העובדה שכבר שוחרר ע"י המשטרה.

ב"כ משיב 4, עו"ד מסטרמן, טען בפני
י כי לעניינו של משיב זה אף אחד לא אמר שהוא קנס או איים או הפעיל כוח או נעל את הבנות. הבנות הועסקו מרצונם. גם המתלוננת, גולה, היא בעצמה רצתה לעבוד אצל המשיב בתנאים שיש. עוד טען ב"כ המשיב בפני
י, כי המתלוננת שיקרה כאשר ציינה כי המשיב נעל אותה בלילה, זאת כיוון שכלל לא נמנע מאף אחת מהבנות במהלך היום לעזוב את המקום בו עבדו. המשיב הודה כי החזיק את בית הבושת וניהל אותו. המשיב משוחרר בערבות עצמית מזה חודשיים, ויש בכך כדי להעיד על העדר מסוכנות הנשקפת ממנו.

2. לעניינו של משיב 6, ב"כ המבקשת, ציינה בטיעוניה, כי מבקשים לעצור משיב זה בתנאי מעצר בית מוחלט, זאת רק משום הטענה שיכולה לעלות מפי ב"כ המשיב באשר להפליה בין משיבים, זאת לאור העובדה שמשיב 4 שוחרר ע"י המשטרה, ולא הוגשה בקשה לעצורו מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים נגדו.

ב"כ משיב 6, עו"ד רוטנברג, טען בפני
י כי המדובר לכל היותר באדם ששימש פקיד בתוך בית הבושת. למשיב לא היה חלק בשום עבירות סיוע לאחת מעסקאות הסחר בנשים. משיב זה לא מואשם בקניית בחורות אלא במכירתן, ואף חלקו במכירה אינו ברור. הוסיף, כי המדובר במשיב בעל משפחה, אשתו מתפרנסת בקושי. כיום הוא נמצא במעצר בית מוחלט. מבקש להסיר את מגבלת המעצר בכדי להותיר לו לחפש עבודה לגיטימית לשם פרנסת משפחתו.

2. לאחר עיון בטענות ב"כ הצדדים, ולאחר בחינת נסיבות המקרה שבפני
י, והחלק שנטל כל אחד מהמשיבים 4 ו-6 , משיב 4 סייע לסחר בנשים, וכפי שעמדתי על כך לעיל אין בעובדה כי משיב זה נטל חלק קטן לעומת האחרים כדי להפחית מהמסוכנות הטבועה במעשיו. ובאשר למשיב 6 שכן מסוכנותו נלמדת הן מחלקו בעבירות נשוא כתב האישום, והן מהעובדה שלחובתו נרשמה בעבר הרשעה קודמת בסרסרות, מצאתי לנכון להורות על מעצרם של שני המשיבים בתנאי מעצר בית חלקי, באפן שנאסר עליהם לצאת את ביתם בין השעות 21:00 ועד 07:00 למחרת. כמו כן ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ, ועל משיבים אלה להפקיד דרכונם במזכירות.

ניתנה והוּדעה בפומבי היום, י"ח באייר התשס"ד, 9 מאי 2004.
חאלד כבוב
, שופט








בש בית משפט מחוזי 90632/04 מ ד י נ ת י ש ר א ל נ' אלכסנדר פלדמן,בוריס ברדיצ'בסקי,מיכאל ברוורמן,יבגני בורד,דוד שמשילשווילי,אדוארד רבנקו (פורסם ב-ֽ 09/05/2004)