פסקי דין על אורלי גולדבדר | פסקי דין על ויויאן וייס | פסקי דין על צבי גילה | פסקי דין על צבי ויקטור | פסקי דין על צבי נעים | פסקי דין על צבי יהודה ואח' |

4254/86 עז     24/09/1992




עז 4254/86 אורלי גולדבדר, ויויאן וייס, צבי גילה נ' צבי ויקטור, צבי נעים, צבי יהודה ואח'





בבית המשפט המחוזי
בתל-אביב

עז 4254/86
השופט: כבוד השופט ד"ר ג' קלינג
המבקשות: 1. אורלי גולדבדר

2. ויויאן וייס

3. צבי גילה

ע"י ב"כ עו"ד יעקב שגב


נ ג ד

המשיבים: 1. צבי ויקטור

2. צבי נעים

3. צבי יהודה
4. בהרי דוריס
5. צבי גיל
6. צבי ריצ'רד
7. צבי אדמונד
ע"י ב"כ עו"ד ש' אופיר
פסק-דין

השופט ד"ר ג' קלינג
:

א. הרקע ביום 25.6.87 נתן עמיתי, כבוד השופט גורן, צו ירושה לגבי עזבונה של המנוחה צבי רחל. בפני
בקשה לתקן צו זה, וכנגדה בקשה למחיקת הבקשה לתיקון.

למנוחה רחל צבי היו שמונה ילדים. שבעה מהם הם המשיבים בבקשה שבפני
, ואילו השמיני, צבי אלברט, נפטר והותיר אחריו שלוש בנות, שהן המבקשות שבפני
.

המנוחה נפטרה ביום 15.1.85, ובמותה היה עדיין בחיים בעלה צבי מנשה, וכאמור שבעה מילדיה. שבעת ילדיה שבחיים הסתלקו מחלקם בירושה, ובית המשפט נתן צו ירושה, שעל פיו ירש הכל צבי מנשה, בעלה של המנוחה.

על המבקשות להתגבר על שתי משוכות בבואן לבקש את תיקון צו הירושה.

ראשית, עליהן לשכנע את בית המשפט, כי יש לעשות כן במסגרת סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 72 לחוק הירושה תשכ"ה-1965, ושנית על המבקשות להראות, שלו הביאו טענותיהן בפני
בית המשפט בטרם תיתו את צו הירושה, היה ניתן בנוסח המבוקש על ידן.

ב. שינוי צו הירושה בית משפט שנתן צו ירושה, רשאי לשנותו בהתאם לאמור בסעיף 72 לחוק הירושה:

"(א) בית-המשפט שנתן צו-ירושה או צו-קיום רשאי, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפני
ו בזמן מתן הצו. אולם רשאי בית-המשפט שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול להביאה לפניו לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה.

(ב) תיקן או ביטל בית-המשפט את הצו, יודיע על כך ברבים. עעל פי פסיקתו של בית המשפט העליון השתהות בהגשת בקשה לתיקון על פי סעיף 72 עשויה להביא בית משפט שלא להיזקק לסמכותו על פי סעיף זה. כך נאמר בע"א 516/80 לשינסקי נ' הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי פ"ד ל"ו(4) 337, בע' 346.

השתכנעתי שבמקרה שבפני
לא לקתה התנהגותן של המבקשות בשיהוי. הנני מאמין לעדותה של המבקשת מס' 1. אביהן של המבקשות נפטר זמן מה לפני פטירת המנוחה. הן היו עולות לקברו, ובאחת הפעמים נוכחו לדעת כי המנוחה, שהיא סבתן, נפטרה. המבקשת מס' 1 ואחיותיה סברו שלא יוצא צו ירושה לעזבונה של המנוחה, כל עוד בעלה (סבא של המבקשות) בחיים. כך העידה גם המבקשת מס' 2. איש לא טרח ליידע את המבקשות על הגשת הבקשה לצו ירושה, והדבר נודע להן באקראי, כאשר דוד שלהן, מצד אמן, ראה בעתון מודעה בקשר לבקשה לצו ירושה לעזבון בעלה של המנוחה. רק מעיון בתיק זה בבית המשפט, למדו המבקשות על הבקשה לצו ירושה לגבי עזבון המנוחה.

גרסתן של המבקשות נאמנה עלי מגרסתו של המשיב מס' 3, שהעיד מטעם המשיבים. התחזקתי בדעתי זו לאור התנהגותם של המשיבים, הלוקה בחוסר תום לב בולט. כל דרכם היתה מכוונת לנישול המבקשות מחלקן בעזבון המנוחה.

עיון בתיק בית המשפט מלמד כי בא כחם של המשיבים טרח וכתב לרשם, שבפני
ו היה ענין הוצאת צו הירושה מתחילה. בפני
ותיו חזר ב"כ המשיבים וטען שאין למבקשות זכות בירושה. זכותם של המשיבים לטעון כן. אולם לו נהגו בתום לב, מן הראוי היה להעמיד את המבקשות על ההכרעה שעומדת ליפול בעניינן ולאפשר להן לטעון את טענותיהן. התנהגות בא כחם של המשיבים בענין זה מלמדת על רצונם וכוונתם של המשיבים למנוע מהמבקשות את האפשרות להביא טענותיהן בפני
בית המשפט. סוף דרכם של המשיבים מעיד על תחילתה.

לכן נראה לי שבנסיבות הענין יש לדון בבקשה לתיקון צו הירושה, ואין למחקה על הסף כבקשת המשיבים בתיק המ' 1427/90 .

ג. פירוש סעיף 14(א) לחוק הירושה כאמור, המבקשות הן בנותיו של אחי המשיבים, אשר נפטר קודם לפטירת המנוחה. זכותן ליטול חלק בירושה תלויה בפירושו של סעיף 14 לחוק הירושה, שזו לשונו:

"(א) ילדו של מוריש שמת לפניו והשאיר ילדים, הילדים יורשים במקומו, ועל דרך זו יורשים ילדים של כל אחד מקרובי המוריש שמת לפניו; הוראות אלה לא יחולו כאשר המוריש הניח בן זוג וכן הורים או הורי הורים כאמור בסעיף 11(א), או אחד מאלה.

(ב) ילדים היורשים לפי סעיף קטן (א) חולקים ביניהם בשווה מה שירשו בדרך זו."

המחלוקת הנטושה בין בעלי הדין סבה על הנשוא להתייחסותה של הסיפא- לס"ק (א).
הסיפא המתחילה במלים "הוראות אלה..." הוספה בחוק הירושה (תיקון מס' 7) התשמ"ה-1985, דהיינו למה מכוונות המלים "או אחד מאלה". האם הן סבות רק על ההורים והורי ההורים של המוריש או שמא על אחד מהשלושה: בן הזוג, ההורים והורי ההורים.

תיקון הסעיפים 11 ו-14 בשנת 1985 נועד להבהיר את דרך חלוקת העזבון, כאשר הוא מתחלק בין בן הזוג ויורשים אחרים. בעקבות פסק הדין בע"א 83/68 פינקלשטיין נ' פינקלשטיין פ"ד כ"(1) 618, נוצרה אי בהירות, והתיקון בשנת 1985 בא להסיר אותו חוסר בהירות. עיקרו של התיקון בא בסעיף 1(א) לחוק, העוסק בחלוקת הירושה בין בן זוגו של הנפטר לבין יורשים אחרים.

בדברי ההסבר לסעיף 3 להצעת חוק הירושה (תיקון מס' 7) התשמ"ד-1983 (הסעיף בו תוקן סעיף 14 לחוק הירושה) נאמר:

"על מנת למנוע סתירה בין הוראות פסקאות (1) ו(3) של סעיף 11(א) המוצע- לענין צאצאיהם של ההורים והורי ההורים הנזכרים של בהן- לבין הוראות סעיף 14 לענין חליפים, מוצע לקבוע במפורש שהוראותיו של סעיף 14 לא יחולו לגבי הצאצאים האמורים באותן הפסקאות."

אמנם במהלך הדיון בכנסת נעשו שינויים משמעותיים בהצעת החוק, אולם ביסוד סעיף 14 נשאר הרצון להבהיר אופן חלוקת עזבון, כאשר האלמנה יורשת.

דהיינו, כל המקרים, שאליהם מתייחסת הסיפא, הם מקרים שבהם האלמנה יורשת עם אחרים, ומתעוררת השאלה של חלוקת הירושה בין היורשים האחרים, למעט בן הזוג. הדבר עולה מדבריו של ח"כ ד' בן מאיר דברי הכנסת, כנסת עשירית, מושב רביעי ע' 2183. כן מצביע על כוונה זו ביסוד התיקון מס' 7, מאמרם של פרופ' א' רוזן צבי וד"ר א' מעוז, הירושה על פי דין, לאור התיקון לחוק הירושה, עיוני משפט י"א 457. המחברים מצביעים (בע' 469) על המניעים לתיקונם של הסעיפים 11ו-14. מדברים אלה עולה כי המחוקק לא התכוון להסדיר בסיפא לסעיף 14(א) מקרים שבהם לא הותיר המנוח בן זוג.

מכאן שהסיפא עוסקת בשני מקרים בלבד: האחד הוא כאשר המנוח השאיר בן זוג והורים, והשני כאשר המנוח השאיר אחריו בן זוג והורי הורים. לכן אין מקום לפרש את הסיפא כעוסקת בשלושה מקרים: כאשר נותר רק בן זוג, כאשר נותרו הורים וכאשר נותרו הורי הורים. פירוש כזה מייחס למחוקק כוונה לעסוק במצבים שלא הטרידוהו ושלא התכוון להחיל עילהם את הסיפא, דהיינו כאשר לא הניח המנוח בן זוג אלא רק הורים או הורי הורים. פרופ' רוזן צבי וד"ר א' מעוז במאמרם הנזכר אומרים (בע' 479):

"אם אין הורים יורשים, אין גם צורך בהסדר חלוקת הירושה בינם לבין בן הזוג הנותר בחיים וממילא אין הסיפא של סעיף 14 נכנסת כלל לתחולה."

משמע, שלדעת המחברים אין לפרש את הסיפא כעוסקת בשלושה מקרים אלא בשניים, כאשר בשניהם תנאי הוא שבן הזוג יורש יחד עם הורי המנוח או יחד עם הורי ההורים של המנוח.

פירוש זה עולה גם מלשונו של סעיף 14. המלים "או אחד מאלה" שבסופו של הסעיף מוסבות על ההורים ועליהם בלבד. שמא תאמר כי תחולת הסיפא מותנית בכך, שעל היורשים נמנה בן הזוג של המנוח, וכן ההורים או אחד מאלה או הורי ההורים או אחד מהם. המלים "או אחד מאלה" באו להבהיר כי די בכך שאחד ההורים או הורי ההורים יורש עם האלמנה כדי שתהיה תחולה לסיפא לסעיף 14(א). מכאן שכאשר נותרה האלמנה בלבד ללא הורי המנוח וללא הורי הוריו- לא חלה הסיפא לסעיף 14(א).

עיון בסעיף 14 (א) מחזק פרשנות זו, הנתלית גם במילה "וכן" שמצויה בו. על מנת שהסיפא תחול בעניננו, על הנתבעים לשכנע את בית המשפט כי המילה "וכן" מיותרת. על פי פרשנות המשיבים הופכת המילה "וכן" להיות המילה "או", שכן טוענים המשיבים כי בשלושה עוסקת הסיפא, כאשר כל אחד מהשלושה הוא היורש: בן הזוג, ההורים או הורי ההורים.

לאותה תוצאה מבחינת הפירוש הגיע גם השופט פינקלמן בבית המשפט המחוזי בירושלים בתיק עז' 150/91 ו- 151/91 נועה כהנא נגד דן כהנא (לא פורסם), אם כי דרכו של השופט פינקלמן שונה במעט מדרכי.

לפיכך, משאין תחולה לסיפא של סעיף 14(א), חלה הרישא שלו, ועל פיה המבקשות יורשות תחת אביהן אשר נפטר.

ד. סוף דבר לפיכך הנני נעתר לבקשתן של המבקשות ומתן את צו הירושה שניתן ביום 25.6.87 ומורה כי המנוח צבי מנשה יירש 21/24, וכי כל אחת מהמבקשות תירש 24/1.

הנני מחייב את המשיבים ביחד ולחוד לשלם לכל אחת מהמבקשות את הוצאות הליכים אלה וכן שכר טרחת עורך דין בסעיף 1,500 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום 24 בספטמבר 1992 .








עז בית משפט מחוזי 4254/86 אורלי גולדבדר, ויויאן וייס, צבי גילה נ' צבי ויקטור, צבי נעים, צבי יהודה ואח' (פורסם ב-ֽ 24/09/1992)