פסקי דין על מועצה אזורית עמק חפר | פסקי דין על .רמי לי-און | פסקי דין על רוזי לי-און |

60004/08 חעמ     30/03/2011




חעמ 60004/08 מועצה אזורית עמק חפר נ' .רמי לי-און, רוזי לי-און




לך






בית משפט השלום בנתניה

חע"מ 60004-08 מועצה אזורית עמק חפר
נ' לי-און ואח'



30 מרץ 2011



בפני
כב' השופטת הבכירה אביבה טלמור

המאשימה

מועצה אזורית עמק חפר
ע"י עו"ד ווגסטף


נגד

הנאשמים
1. .רמי לי-און
- עצמו
2. .רוזי לי-און
– אין הופעה
שניהם ע"י עו"ד סאסי מרדכי




<#3#>
הכרעת דין

בכתב האישום שהוגש נגד הנאשמים בתיק עמק 60004/08 בימ"ש שלום נתניה נטען כי הנאשמים הינם בעלי הזכויות ו/או המחזיקים של נכס הנמצא בגוש 8414 מגרש 236 ביישוב מכמורת (להלן :"הנכס") אשר בתחום שיפוטה של הועדה המקומית לתכנון ובניה "עמק חפר".
עוד צויין בכתב האישום כי בביקורת שנערכה ע"י פקח המאשימה ביום 2.3.05 נמצא כי בנכס מבוצעים שימושים בסטייה מהיתר בניה מספר 7615 מיום 15.5.73 וללא היתר כדין כמפורט להלן :
א. בניה ושימוש בתוספת בקומה א' בבית מגורים ישן בשטח של כ- 41 מ"ר שנבנתה ללא היתר.
ב. שימוש במבנה בשטח של כ- 81 מ"ר המחולק למחסן בשטח של כ- 36 מ"ר וליחידת מגורים בשטח של כ- 45 מ"ר. מבנים אלו נבנו בסטייה מהיתר בניה 9232 מיום 14.1.76 שהתיר בניית מוסך בשטח של כ- 15 מ"ר.
עוד צויין בכתב האישום כי בביקורת שנערכה ביום 10.10.07 נמצא כי בנכס מבוצעים שימושים ובניה ללא ללא היתר כמפורט להלן :

א.
בנכס קיימות 3 יחידות דיור בסטיה מהוראות תכנית מתאר עח/200 המתירה יחידת דיור אחת.
ב. שימוש במבנה קשיח בצד הצפוני של החלקה בשטח של כ- 40 מ"ר המשמש כיחידת מגורים.
ג. שימוש במבנה קשיח בצד הצפוני של החלקה בשטח של כ- 30 מ"ר המשמש כמחסן וכחניה מקורה.
ד. שימוש בפרגולה מעץ בצד הדרומי של מבנה 1 בשטח של כ- 18 מ"ר.
ה. שימוש בפרגולה מעץ בצד הדרומי של המבנה בשטח של כ- 25 מ"ר.
ו. שימוש במהלך מדרגות בצד המערבי של המבנה בשטח של כ- - 2 מ"ר.
ז. שימוש במרפסת פתוחה בצד הדרומי ומזרחי בשטח של כ- 26 מ"ר.
ח. שימוש בתוספת לקומה א' בשטח של כ- 43 מ"ר המשמשת למגורים.

נטען כי הבניה והשימושים הנ"ל טעונים היתר לפי חוק התכנון והבניה והתקנות על פיו וכי הבניה והשימושים הנ"ל בוצעו בסטייה מהיתר כדין ובניגוד לתוכנית החלה במקום.
עוד צויין בכתב האישום כי על הנאשמים חלה החובה להוצאת היתר לפי סעיף 208 א' לחוק.

המאשימה יחסה לנאשמים עבירות שעניינן ביצוע עבודות בניה ושימוש במקרקעין ללא היתר, עבירות לפי הסעיפים 145(א) (2) (3) , 204, 205, 208 ו- 218 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן:"החוק").
הנאשמים הודו כי הם המחזיקים והמשתמשים במקרקעין נשוא כתב האישום, מקרקעין המצויים
בתחום שיפוטה ובמרחב התכנון של הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר וכפרו בכל יתר העובדות המפורטות בכתב האישום.
ב"כ הנאשמים ציין כי במהלך שמיעת הראיות יועלו גם טיעונים שעניינם לנושא התיישנות והגנה מן הצדק.
שמעתי עדויות הצדדים, עיינתי במוצגים שהוגשו ובסיכומי הצדדים בכתב.

עדת התביעה אילנה ברק, סגנית מהנדסת הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר לשעבר ומי שהיתה עד חודש אוקטובר 2009 האחראית על יחידת הפיקוח והרישוי בועדה המקומית לתכנון ובניה העידה כי הנכס נשוא כתב האישום מצוי בגוש 8414 מגרש 236 בישוב מכמורת (להלן :"הנכס"). בתיק הפיקוח של הנכס
מצוי דו"ח מיום 2.3.05 ממנו עולה כי בנכס נבנתה תוספת לבית המגורים הישן בקומה א' בשטח של כ- 41 מ"ר שנבנתה ללא היתר אף שטעונה היתר וכן מצוין כי נבנתה תוספת לגג בית המגורים אשר שינתה את צורתו וזאת בסטיה מהיתר בניה. כמו כן בצדה הצפוני של החלקה קיים מבנה בשטח כולל של כ- 81 מ"ר המחולק ליחידת מגורים פעילה בשטח של כ- 45 מ"ר ומחסן בשטח של כ- 36 מ"ר. מבנים אלו נבנו בסטייה מהיתר בניה שמספרו 9232 מיום 14.1.76 שהתיר בניית מוסך בשטח של כ- 15 מ"ר. דוח הפקח ותשריט הוגשו וסומנו ת/1, היתר מיום 14.1.76 הוגש וסומן מוצג
ת/2.
העדה אילנה ברק הוסיפה וציינה באשר לתוספת הבנייה בקומה א' של 41 מ"ר ללא היתר נשוא סעיף 4(א) לכתב האישום כי היתר בניה מספר 10649 מיום 6.9.79 עוסק בתוספת בניה לבית המגורים הישן שבמקרקעין אשר הכיל עד אותה עת קומה אחת בלבד. הבקשה לתוספת היא לקומה א' עם מהלך מדרגות שיוצא מקומת הקרקע אלא שבפועל בקומה א' הוגדלה הקומה ב- 41 מ"ר מעבר למה שהתבקש וניתן בהיתר והמדרגות נבנו חיצונית למבנה כך שלדבריה :"הגישה לקומה העליונה חיצונית בלבד והקומה העליונה מהווה למעשה יחידת דיור נוספת שהשטח שלה גדל ללא
היתר בעוד שזכויות הבניה במקרקעין הן ליחידת דיור אחת בלבד".

היתר מיום 6.9.79
הוגש וסומן מוצג ת/3.
העדה הוסיפה וציינה באשר למבנים הקיימים במקרקעין נשוא האישום והשימושים הנעשים בהם , ללא היצר בשנת 2007 וזאת בהתאם לדווח שערך המפקח יוסי ימיני בעת ביקורו במקרקעין נשוא כתב האישום ביום 10.10.07. מדוח זה – מוצג ת/4 המצוי בתיק הבניה של הנכס נשוא כתב האישום עולה כי בצד הצפוני של החלקה מצוי מבנה קשיח בשטח של כ- 40 מ"ר המשמש כיחידת מגורים – יחידת המגורים השלישית במגרש, וצמוד אליו מצוי מבנה בשטח של כ -30 מ"ר המשמש בחלקו למחסן וחלקו לחניה מקורה. . בנוסף נמצאה פרגולה בשטח של כ- 18 מ"ר בצד הדרומי של מבנה 1 כפי שצויין בתשריט – מוצג ת/4, תוספת מהלך מדרגות המובילות מבחוץ לקומה העליונה וכן פרגולה מעץ בצד הדרומי של בית המגורים העיקרי. בנוסף צויין כי לקומה א' הוסף שטח של כ- 43 מ"ר המשמש למגורים ומרפסת פתוחה בשטח של כ- 26 מ"ר. בסה"כ נמצאו במקרקעין נשוא כתב האישום שלוש יחידות מגורים וזאת בסטיה מהוראות תוכנית מתאר עח/200 המתירה יחידת דיור אחת בלבד
וכך גם בסטייה מתוכנית מתאר עח/43/10 .
קומת הקרקע של המבנה המרכזי משמשת למגורי הנאשמים, קומה א' שהיא יחידה נפרדת משמשת למגורי בנם של הנאשמים וכלתם והיחידה השלישית, הצמודה למחסן, מושכרת.
לשאלה "מבחינת המצב התכנוני
מה קורה בנכס המקרקעין נשוא הדיון" השיבה "כפי שציינתי עפ"י זכויות הבניה הקיימות היום בנכס מותרת במקרקעין יחידת דיור אחת בשטח כולל של עד 220 מ"ר ושטחי שירות בשטח של לא יותר מ- 65 מ"ר. הבעלים – ליאון רמי הגישו תב"ע להסדיר את חלק מהחריגות – הגירסה הראשונה הוגשה ביום 23.7.07 המטרות של התוכנית הן להגדיל את השטח העיקרי ואת שטח השירות במקרקעין. אין בקשה להגדיל את כמות יחידות הדיור במקרקעין. שטחי הבניה המבוקשים במסגרת התב"ע הם להגדיל שטח עיקרי מ- 220 מ"ר ל- 245 מ"ר ולהגדיל את שטח השירות מ- 65 מ"ר ל- 66 מ"ר ...בפועל התוכנית טרם הועברה לועדה המחוזית כי טרם השלימו את הדרישות לצורך העברה לועדה המחוזית . בתוכנית הזו לא כלולים כל היקפי הבניה שמצויים בנכס והעדתי עליהם ובודאי שלא ביקשו להוסיף יחידות דיור".

העדה אילנה ברק הוסיפה וציינה את הממצאים מביקור נוסף במקרקעין שנערך ביום 8.7.08 ע"י המפקח ערן רפאלוב ומביקור זה עולה כי בקומה א' של בית המגורים קיימת תוספת שמשמשת למגורים ללא היתר בשטח של כ- 43 מ"ר . ביחידה זו מותקן מטבח, חדר שירותים וחדר רחצה. מדובר ביחידה נפרדת שלה גישה חיצונית ע"י מהלך מדרגות חיצוני המצוי בחזית המערבית. בביקור זה נצפו שתי יחידות מגורים פעילות האחת בקומת הקרקע והשניה בקומה א'. בנוסף, במבנה הצפוני בצד המערבי קיימת יחידת דיור נוספת שבמועד הביקור נראתה לא פעילה אך גם היא כוללת מטבח, מקלחת וחדר שירותים. הדו"ח בצירוף תמונות סומן מוצג ת/5.
כמו כן
צויינו בדו"ח הפרגולות שצויינו גם בדו"ח – מוצג ת/4.


חקירתה הנגדית של עדת התביעה אילנה ברק לא הניבה ממצאים אחרים מהאמור בחקירתה הראשית, העדה
חזרה וציינה כי בנכס נשוא כתב האישום קיימות שלוש יחידות מגורים נפרדות, כי בקומה א' נבנתה תוספת בניה של 41 מ"ר ולדבריה "...אני מעיינת גם בבקשה להיתר שהוגשה ע"י הנאשמים עצמם ב- 14.4.05 שמספרה 20050363 ונמצאת בתיק הפיקוח לפני- חישוב השטחים מדבר על סה"כ שטח תוספת קומה א' 56.53 מ"ר. כך שהבקשה של המבקשים עצמם מדברת על שטח גדול ממה שהמפקח ציין בהערכתו כ- 41 או 43 מ"ר תוספת בקומה א'".
לשאלה "היכן מצויה המרפסת שנבנתה ללא היתר"
השיבה "אם מסתכלים בדוח המפקח ימיני ותשריטים שלו הוא מראה את המרפסת שנוצרה בקומה א' שזו המרפסת הפתוחה שנבנתה ללא היתר שהיא היום מהווה מרפסת בקומה א' זו המרפסת ששטחה 26 מ"ר".
לשאלה "בכתב האישום בסעיף 5(ז) מצויים שימוש במרפסת פתוחה בצד הדרומי ומזרחי בשטח של כ- 26 מ"ר".
השיבה "הכוונה היא אם חוזרים לדוח המפקח ימיני
יוסי בסעיף 7 לדוח הוא מתאר את המרפסת הזו והוא סימן אותה בתשריט שצורף לדוח שלו בספרה 6"

עד התביעה , יוסי ימיני, אשר שימש בתקופה הרלבנטית לכתב האישום כמפקח בועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר, העיד כי בעת ביקורו בנכס נשוא כתב האישום ביום 10.10.07 ערך דוח ותשריט – מוצג ת/4. העד ציין כי בפגישה זו פגש את בעלת הבית רוזי – היא הנאשמת 2 וכי מטרת הביקור היתה לבדוק את התוכניות שהוגשו לועדה.
לשאלה "כמה ידידות דיור היו בנכס כשהיית שם"
השיב "3 יחידות דיור למגורים מצאתי במקרקעין האחת בקומת הקרקע של מבנה המגורים שח הבעלים, שם הבעלים גרו, השניה יחידת מגורים בקומה א' מעל קומת הקרקע שהוסבר לי על ידה שהיא משמשת למגורי הבן והכלה ויחידת מגורים שלישית שנמצאת בחצר המקרקעין ששימשה כפי שבעלת הבית הסבירה לי למגורים ואמרה לי שיחידה זו מושכרת למגורים וספרה לי שהשוכרים אמורים לפנות את המבנה בחודש ינואר 2008".
בחקירתו הנגדית חזר וציין עד התביעה המפקח ימיני כי ציין בדו"ח כי תוספת הבניה בקומה א' היא של 43 מ"ר וזאת עפ"י מדידה שעשה בשטח בפועל ותוך השוואה לתשריט וסימן את התוספת בספרה 5 בתשריט. עוד הדגיש בחקירתו הנגדית כי המרפסת הפתוחה שציין כי אין לגביה היתר היא מרפסת בקומה
שאין לה היתר ונעשה בה שימוש.
העד חזר והדגיש כי מדובר בשלוש יחידות מגורים נפרדות הקיימות בנכס כשבכל אחת מהן ביקר, בכל יחידה מקלחת נפרדת, שירותים נפרדים, מטבחים נפרדים וכי לכל אחת מהיחידות כניסה נפרדת.

לשאלה "ביחידה הנפרדת הזו שאמרת שבעלת הנכס אמרה שהיא מושכרת לשוכרים ראית בביקורך בה כלים, כלי בית, כלי מיטה וכיוב"
השיב "כמו שאמרתי הבית היה מסודר, המטבח היה מסודר וזה היה בית רגיל עם ציוד שגרים בו".
בהסכמת הצדדים הוגשה הודעת חשוד מיום 25.10.07 שנערכה ע"י המפקחים ענת עכו ויוסי ימיני – מוצג ת/5.

עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותם של עדי התביעה אילנה ברק- סגנית מהנדסת הועדה ועדותו של מפקח הבניה יוסי ימיני אשר נתמכה בדוחות , צילומים ותשריטים.
עדותם של עדי התביעה היתה כנה, רצינית, אחראית ומדויקת.
מקצועיותם של עדי תביעה אלו ניכרה היטב ואני סומכת על עדותם המבוססת על מסמכים וצילומים שהוגשו.
מטעם ההגנה העיד נאשם 1 בלבד ועדותו רצופה אי דיוקים וסתירות.
כבר בתחילת עדותו הראשית הודה נאשם 1 כי במקרקעין נשוא כתב האישום קיימות חריגות בניה ולדבריו "החריגה היחידה שהיתה לי היא מ- 65 מ"ר ל- 90 מ"ר. היה לי אישור ל- 65 מ"ר בחלק הצפוני של הבית, מהנדס שגמר את המבנה אמר שאם זה ישאר תהיה קריסה במרכז הבית אז היינו צריכים להוסיף עוד 25 מ"ר כדי לייצב את המבנה. ישנו עוד מטר נוסף בחניה ובמחסן מאושר ל- 65 מ"ר והמדידות מראות שזה 66 מ"ר". כך גם בסיכומי הנאשמים ציין בא כוחם כי "הנאשמים הודו כי אכן קיימת חריגת בניה של 25 מ"ר וכן של 1 מ"ר במחסן והמוסך".
משנשאל בהמשך חקירתו הראשית באשר לתוספת הבניה והשימוש ב- 41 מ"ר בקומה א' כמצוין בסעיף 4(א) לכתב האישום השיב " יש בדיוק 25 מ"ר ברצוני לציין ששלושה מודדים היו, מדדו וכולם הגיעו לאותה מידה של 25 מ"ר תוספת מקסימום ולא 41 מ"ר". למרות זאת בחקירתו הנגדית בתחילה סירב לאשר נאשם 1
כי לתוספת הבניה בקומה א' אין היתר ורק לאחר שעומת אם הדברים שאמר בחקירתו הראשית אישר בשנית כי "ל- 25 מ"ר אין לי היתר".
כמו כן הודה נאשם 1 כי שינה את זווית הגג של המבנה על מנת להרחיב את השטחים של קומה א'.
באשר לאמור בסעיף 4(ב) לכתב האישום בדבר שימוש במבנה של 81 מ"ר המחולק למחסן – 36 מ"ר ויחידת מגורים בשטח של 36
מ"ר שנבנו בסטיה מהיתר שהתיר בניית מוסך של 15 מ"ר השיב "אין שם 81 מ"ר, אלא 65 מ"ר. זה מחולק למחסן ולחניה. המחסן הוא השטח של 36 מ"ר והחניה זה ההמשך עד ל- 65 מ"ר", עם זאת בהודעת החשוד מיום 25.10.07 ציין כי שטחו של כל אחד מהחלקים האמורים הוא כ- 40 מ"ר והודה כי השימוש הנעשה בן כיום הוא בניגוד להיתר אשר התיר במקום מוסך וכדבריו "במקום היה מאושר מוסך, אני מתקן עצמי למחסן ולחנייה".

בחקירתו הראשית לשאלה "יש שם יחידת מגורים" (במבנה נשוא סעיף 4(ב) לכתב האישום) השיב "אין שם ולא היתה". עם זאת, בהודעת החשוד מיום 25.10.07 אישר נאשם 1 כי לפני כ-5
שנים (נכון ליום מתן הגירסה – 25.10.07 – הערה שלי א.ט) שימשה היחידה למגורים ולפני כשנתיים השימוש למגורים ביחידה זו
נפסק, ומשעומת נאשם 1 עם מוצג ת/5 שהוא דוח ביקור של המפקח רפאלוב משנת 2008 לה צורף צילום ובו נראית ביחידה מטבח, מקלחת ושירותים אישר נאשם 1 כי במקום שירותים וכיור אך המקלחת היא ארון. וכאשר נשאל לגבי ארונות המטבח והוצגו לו תמונות השיב :"אין ארונות מטבח, יש ארונות". בהמשך משהוצגו לו תמונות נוספות אישר כי במקום מצוי גם מקרר.
באשר לאמור בסעיף 5(א) לכתב האישום בדבר קיומן של 3 יחידות דיור בנכס נשוא כתב האישום ציין נאשם 1 כי מדובר ביחידת דיור אחת באופן שבקומה התחתונה גרים הוא ואשתו ובעליונה הבן וכלתו.
עם זאת, משעומת בחקירתו הנגדית עם אימרתה של אישתו – היא הנאשמת 2 - למפקח יוסי ימיני בביקורו כי אכן קיימות 3 יחידות מגורים בנכס כך שיחידת המגורים משמשת אותה ואת נאשם 1, קומה א' משמשת לבנם ולכלתם וכי המחסן הושכר עד ינואר 2008, השיב נאשם 1 "סיפורי אלף לילה".
עם זאת בחקירתו הנגדית אישר נאשם 1 כי בקומה א' היכן שמתגוררים הבן והכלה "יש שם מקרר, משטח קטן שעליו אפשר לעשות כמה דברים". לשאלה "מפנה אותך לתמונה 5 רואים כיור, ארונות, מקרר וכיריים וקולט אדים מה תאמר על כך" השיב "אני מסתכל ורואה שמה שרואים בתמונה זה לא קולט אדים אלא יש מן דבר כזה ליד החלון ואני לא יודע אם זה קולט אדים . שאת מראה לי כיריים אז אני רואה שהכיריים ממוקמים מתחת לדבר הזה שאת קוראת לו קולט אדים. אני באמת לא יודע מה בצילום שלך". כאמור לעיל, אישר נאשם 1 כי גם המחסן שימש ליחידת מגורים, כך שאכן מדובר ב- 3 יחידות מגורים.
באשר לפרגולות נשוא
סעיפים 5(ד) ו- 5(ה) לכתב האישום הרי שהנאשם 1 ציין בחקירתו הראשית כי פרגולה זה מבנה שיש לו גג ולמבנים שלו אין גג ואין כיסוי. עם זאת אישר כי במסגרת התוכנית שהגיש מופיעות הפרגולות האמורות
ולדבריו "הם מופיעות בשירטוטים בבקשה להיתר על פי דרישות המועצה. הם חלק מהתוכנית". כמו כן בחקירתו הנגדית לשאלה "נכון שהפרגולות שהתייחסת אליהם קודם על אף שטענת שהם לא מקורות עם גג יש עליהם כיסוי כפי שהפקח צילם"
השיב "לצפונית כן לדרומית לא. יש שם רשת הצללה של הצפונית. הצפונית מסומנת פרגולה מס' 2 בת/4 והדרומית מסומנת 4 על ת/4 ואין עליה כיסוי".
נאשם 1 אישר בחקירתו הנגדית כי הגישה לקומה א' (יחידת המגורים של הבן והכלה) היא באמצעות מדרגות חיצוניות ולדבריו
"הכניסה לדירה של הבן היא מתוך הבית שלי כאשר יאשרו לי לבנות את הקיר שמכניס את המדרגות לתוך הבית. מה שאני רוצה לומר הוא שנכון שאין מדרגות שעולות לקומה השנייה מתוך הבית שלי אלא עולים לקומה השנייה מהמדרגות החיצוניות האלה כפי שציינתי בעדותי לעיל".
כמו כן הודה הנאשם כי שינה את זווית הגג של המבנה לצורך הרחבת השטחים של קומה א'.
לסיכום - התרשמותי היא שאין בגרסת נאשם 1 יותר מאשר ניסיון להתכחש לאחריותו "לגמד" האירועים והכל על מנת להתחמק מאחריותו לביצוע העבירות נשוא כתב האישום, עבירות שהוכחו בפני
ולא נסתרו בראיה כלשהי ע"י הנאשמים.
נאשמת 2 לא העידה ולהימנעותה מלהעיד יש לייחס משמעות מהותית.

מחומר הראיות עולה בבירור, וכך קובעת אני בקבלי גרסת התביעה שהוכחה בפני
ולא נסתרה בראיה ממשית כלשהי ע"י הנאשמים, כי בנכס נשוא כתב האישום ביצעו הנאשמים שימושים בסטייה מהיתר בניה מספר 7615 מיום 15.5.73 וללא היתר כדין הכוללים בניה ושימוש בתוספת בקומה א' בבית מגורים ישן בשטח של כ- 41 מ"ר שנבנתה ללא היתר ושימוש במבנה בשטח של כ- 81 מ"ר המחולק למחסן בשטח של כ- 36 מ"ר וליחידת מגורים בשטח של כ- 45 מ"ר. מבנים אלו נבנו בסטייה מהיתר בניה 9232 מיום 14.1.76 שהתיר בניית מוסך בשטח של כ- 15 מ"ר- הכל כפי שעולה מביקורת פקח המאשימה מיום 2.3.05 . כמו כן בנכס נשוא כתב האישום בוצעו שימושים ובניה ללא היתר כך שבנכס קיימות 3 יחידות דיור בסטיה מהוראות תכנית מתאר עח/200 המתירה יחידת דיור אחת, נעשה שימוש במבנה קשיח בצד הצפוני של החלקה בשטח של כ- 40 מ"ר המשמש כיחידת מגורים, שימוש במבנה קשיח בצד הצפוני של החלקה בשטח של כ- 30 מ"ר המשמש כמחסן וכחניה מקורה, שימוש בפרגולה מעץ בצד הדרומי של מבנה 1 בשטח של כ- 18 מ"ר, שימוש בפרגולה מעץ בצד הדרומי של המבנה בשטח של כ- 25 מ"ר, שימוש במהלך מדרגות בצד המערבי של המבנה בשטח של כ- - 2 מ"ר,שימוש במרפסת פתוחה בצד הדרומי ומזרחי בשטח של כ- 26 מ"ר ושימוש בתוספת לקומה א' בשטח של כ- 43 מ"ר המשמשת למגורים – הכל כפי שעולה מביקורת פקח המאשימה מיום 10.10.07 . עבודות הבניה והשימושים הנ"ל בוצעו בסטייה מהיתר כדין ובניגוד לתוכנית החלה במקום.

טענת הנאשמים לפיה יש מקום לביטול כתב האישום מטעמי "הגנה מן הצדק" אין בה ממש דינה להדחות וכך אני מורה.

לטענת הנאשמים התנהלות איטית של הועדה לתכנון ובניה היא שעיכבה ועדיין מעכבת את קבלת ההיתרים המבוקשים. לטענת הנאשמים הם הגישו מטעמם תוכניות לתוספת בנייה אך נדחו בלך ושוב וכי האדריכל שפעל מטעמם שפעל על פי הנחיות הועדה נדרש לקיים עוד ועוד דרישות שלא היו לפני כן.
יפים לעניין זה דברים שנאמרו בתיק עמ"ק (הרצ') מדינת ישראל נ' אברהם יהושוע (פורסם בנבו) מפי כב' השופט ד"ר שאול אבינור :" הדוקטרינה של "הגנה מן הצדק" הוכרה בפסיקה, כבר לפני שנים רבות, הן כטענת הגנה מקדמית והן כטענת הגנה מהותית מפני אישום בפלילים. לפני מספר שנים ההגנה אף עוגנה – כטענה מקדמית – בהוראות סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982
(להלן – החסד"פ)
, שלפיהן רשאי בית המשפט לבטל את האישום אם מצא ש"הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית."

בעוד שבתחילת הדרך החילו בתי המשפט את ההגנה מן הצדק רק במקרים בהם נתגלתה התנהלות שערורייתית ומתעמרת של הרשויות, ברבות השנים הורחבה היריעה, וההגנה הוחלה גם במקרים חמורים פחות – לרבות מקרים בהם הוכחה אכיפה בררנית, או מקרים בהם הוכח כי המשך ניהול ההליכים או ההרשעה ייגרמו עיוות דין לנאשם – ודברים אלה באים לידי ביטוי גם בדרך ניסוחו של סעיף 149(10) הנ"ל.

ההגנה
מן הצדק עשויה אפוא להתגבש בכל מקרה בו קיום ההליך הפלילי נגד הנאשם, או תוצאותיו, יביאו לפגיעה מהותית וחריפה בתחושת הצדק וההגינות; והכל תוך איזון בין מכלול השיקולים הכרוכים בקיומם של הליכים פליליים, לרבות האינטרס הציבורי באכיפת החוק ובמיצוי הדין עם העבריינים (ר' לאחרונה
ע"פ 1224/07
אברהם בלדב נ' מדינת ישראל
(2010),

[פורסם בנבו]
בפסקה 63 לפסק הדין).

עם זאת, כאשר עסקינן בעבירות מתחום התכנון והבנייה, הפעלת הדוקטרינה של ההגנה מן הצדק מעוררת קשיים נוספים. הטעם לדבר נעוץ בכך שבתחום זה משמעות החלת ההגנה אינה רק זיכוי הנאשם אלא גם מתן היתר-בפועל לעשיית שימוש במבנה שנבנה ללא היתר כדין.

אכן, בתחום התכנון והבנייה – להבדיל מתחומים אחרים – הכרעת הדין צופה לא רק פני-עבר אלא גם פני-עתיד: זיכוי הנאשם מטעמי צדק פוטר אותו לא רק מהעיצום בגין העבירה שעבר אלא גם מהצורך להוציא בעתיד היתר בניה כדין, וקשה להלום כיצד שיקולי צדק עשויים לחייב או לאפשר מתן גושפנקא שיפוטית לבנייה שנבנתה שלא כדין. יתר על כן, זיכוי כאמור אף עלול להיות בעל השלכות-רוחב תכנוניות (ר' ביתר הרחבה בעמ"ק 7214/07
מדינת ישראל נ' יפתח אלוני
(2009),

[פורסם בנבו]
, וכן בע"פ (מחוזי ירושלים) 9847/05
מדינת ישראל נ' אורה מושב עובדים להתיישבות ואח'
(2006)

[פורסם בנבו]
)".

במקרה נשוא הדיון שבפני
, אם סברו הנאשמים כי מי מהגופים הממונים על מתן ההיתר מעכבים את מתן ההיתר שלא כדין, והנאשמים לא הביאו ראיה ממשית להוכחת טענתם זו, היה באפשרותו לפעול בדרכים הקבועים לכך בחוק, קרי במסגרת עתירה בפני
הערכאה המוסמכת.
הנאשמים בחרו לעשות דין לעצמו, לבצע בניה רחבת היקף ללא היתר ובסטיה מהיתר כדין ולעשות שימוש בבניה ללא היתר כדין בהעדיפם את האינטרס הפרטי שלהם על פני אינטרס הצבור ומשעשו כן, אין להם להלין אלא על עצמם.
טענת הגנה מן הצדק אינה מיועדת לשמש כערעור על הליכי רישוי - לכך שמורים הליכים מתחום המשפט המנהלי, כמו כן, אין לקבל את טענת הנאשמים להגנה מן הצדק במקרה והליכי הרישוי
מתמשכים זמן רב, כנטען על ידי הנאשמים, משום שהנאשמים לא המתינו להחלטת הרשות ובחרו לעשות דין לעצמם.
אין אלא להביא מדברים שנאמרו והיפים לענייננו בתיק
עמק (פ"ת) 70/00
מ"י נ.אולמיפיה בניה והשקעות
בפס"ד מיום 2.3.05:
"
חוק
התכנון
והבניה

דורש התחלת עבודה הבאה במסגרת עובדות הטעונות היתר, רק לאחר שאותה עבודה חוסה תחת היתר כדין במשמעות החוק - וברור הוא כי "אשור עקרוני" איננו יכול לעולם לבוא במקום היתר כדין במשמעות החוק. אין המדובר בנאשמים אשר עבודות בניה וכל הכרך בהם זרים להם... אם אכן, כטענת הסנגורית המלומדת, היה ויכוח פנימי כלשהו בתוככי העיריה אשר מנע הוצאת היתר, הרי היה על הנאשמים להניח ידם מהבניה ולא להתחיל בה כל עוד לא קיבלו היתר. אם בכל זאת בחרו הנאשמים להכנס להתחייבויות כאלה או אחרות כל עוד אין בידם היתר אין להם להלין אלא על עצמם. עבודות בניה לא באו לעולם על מנת "להקשות" חלילה אלא התכלית שעמדה כנגד העיני המחוקק בבואו לחוקק חוק זה, היתה להגן על הציבור מפני עבודות בניה אשר לא תעמודנה בפיקוח של הרשויות המופקדות על מתן היתרים. אין צורך להכביר מלים על הסיכונים העצומים עד כדי סיכונים לחיי אדם, הגלומים בבניה שאינה סוככת תחת המטריה המגוננת של הרשויות המופקדות על מתן היתרי בניה. רשויות אלה מביאות בחשבון העמדת העבודות מושא הבקשה להיתר במבחנים שונים של בטיחות, מהות, וזאת בתחומים שונים כמו בטיחות מבנים, בטיחות בניה, הוראות הג"א, מכבי אש, וכיוצא בזה דרישות אשר עמדו לנגד עיני המחוקק בבואו לחוקק את החוק"..

העולה מהמקובץ כי לא מצאתי כי יש להחיל את דוקטרינת הגנה מן הצדק וטענת הנאשמים לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק - נדחית.

לסיכום, הוכחו בפני
העובדות המפורטות בכתב האישום ואני מרשיעה הנאשמים בעבירות כתב האישום לפי סעיפי האישום המיוחסים להם בכתב האישום.
<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ד
אדר ב תשע"א, 30/03/2011 במעמד הנוכחים.



אביבה טלמור
, שופטת בכירה



<#5#>
החלטה

נקבע לטעון לעונש ליום 1.6.11 שעה 11:30.
עד אז יפגשו הצדדים ויגיעו להבנה כוללת.
<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ד
אדר ב תשע"א, 30/03/2011 במעמד הנוכחים.


אביבה טלמור
, שופטת בכירה

הוקלד על ידי: נאוה לוי







חעמ בית משפט שלום 60004/08 מועצה אזורית עמק חפר נ' .רמי לי-און, רוזי לי-און (פורסם ב-ֽ 30/03/2011)