פסקי דין על רו"ח אלון פרדקין הנאמן בהסדר נושים של | פסקי דין על קדרון אחזקות תעשיות (בהסדר נושים) | פסקי דין על אמיר לויט | פסקי דין על צחי דוידוב | פסקי דין על גשקום השקעות ואח' |

6359/03 א     20/03/2011




א 6359/03 רו"ח אלון פרדקין הנאמן בהסדר נושים של, קדרון אחזקות תעשיות בע"מ (בהסדר נושים) נ' אמיר לויט, צחי דוידוב, גשקום השקעות בע"מ ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בנתניה



20 במרץ 2011

ת"א 6359/03 טכנופלסט תעשיות בע"מ נ' לויט ואח'


ת"א 2406/06 קידרון אחזקות תעשייתיות בע"מ נ' גפני ואח'







בפני

כב' השופטת
ד"ר איריס רבינוביץ ברון

התובע
רו"ח אלון פרדקין הנאמן בהסדר נושים של

קדרון אחזקות תעשיות בע"מ (בהסדר נושים)

ע"י ב"כ עו"ד ר.יוחאי


נגד

הנתבעים
1.אמיר לויט
2.צחי דוידוב
3.גשקום השקעות בע"מ
4. יובל גפני
5. אלון שגב
ע"י ב"כ עו"ד רוני שניידר




פסק דין



מבוא:

1.
בתיק אזרחי 6359/03 הוגשה תביעה על סך 888,022 ₪ בסדר דין מקוצר ע"י חברת טכנופלסט תעשיות בע"מ


(להלן:" התובעת") כנגד ה"ה אמיר לויט
, צחי דוידוב
וגשקום השקעות בע"מ (להלן:"גשקום").

2.
הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן. ניתנה רשות להתגונן לנתבעים 1,2 ואילו הבקשה של הנתבעת 3 נדחתה בהחלטת כב' הרשמת. הנתבעת 3 הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי ת"א (ע"א 6359/03) שהתקבל וניתנה גם לה רשות להתגונן.

3.
בתיק אזרחי 2406/06 הגישה קדרון החזקת תעשיות בע"מ (לשעבר טכנופלס בע"מ) תביעה על סך 1,225,113 ₪ כנגד ה"ה יובל גפני ואלון שגב.
הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים.

4.
הדיון בתובענות אוחד.

טענות הצדדים:

5.
ביום 11.9.01 כרתו התובעת והנתבע 1 (מר אמיר לויט
) הסכם, לפיו התחייב הנתבע 1 כלפי התובעת לרכוש מהתובעת את כל אחזקותיה (מניות וזכויות אופציה) בחברת סי.די. אניוור בע"מ (להלן:"הסכם רכישת המניות"). תמורת אחזקות התובעת התחייב הנתבע 1 לשלם לתובעת, בהתקיים התנאים המפורטים בהסכם, סך בשקלים השווה ל- 350,000 דולר ארצות הברית. מתוכם, 175,000 דולר ביום חתימת הסכם רכישת המניות והיתרה על סך 175,000 דולר (בצירוף ריבית ליבור כפי שיעורה במועד חתימת הסכם רכישת המניות) לא יאוחר מיום 9.9.02 וזאת בתנאי
שסי.די. אנוויר בע"מ (להלן: החברה) תשרוד כלכלית.
הנתבע 2 ערב להתחייבות הנתבע 1 כלפי התובעת על פי הסכם רכישת המניות.
לטענת התובעת, הנתבע 1 הורה לתובעת לערוך את שטר העברת המניות ולהעביר את המניות לנתבעת 3 (גשקום) והתובעת פעלה בהתאם.
הנתבע 1 שילם בשיק בנקאי של הנתבעת 3 מיום 10.9.01 את המחצית הראשונה של התמורה.
למרות שקיבלה את מחצית התמורה בלבד, העבירה את מלוא מניותיה לנתבע 1 ולפי פקודתו לגשקום.
ביום 25.8.02 נשלח מכתב מאת הנתבעת 3 המודיע לתובעת כי לשיטתה החברה "אינה שורדת" ולכן איננה מחוייבת בתשלום יתרת התמורה, אף כי נפתח פתח ויתכן שיווצרו הכנסות שיאפשרו את התשלום.

התובעת טוענת כי הודיעה לגשקום כי היא דורשת את התשלום של יתרת התמורה. לטענת התובעת, לא שולמה יתרת התמורה.
התובעת טוענת כי הינה זכאית לתשלום יתרת התמורה בסך 175,000 דולר בצירוף הריבית המוסכמת.

6.
מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר איתמר פטישי שהצהיר כי שימש בעבר כבעל שליטה בחברת טכנופלסט, כמנכ"ל ובהמשך כיו"ר דירקטוריון וחבר דירקטוריון שלה.
מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של מר אלון שגב ומר אמיר לויט
. כמו כן זומנו לעדות על ידי הנתבעים עו"ד ר. יוחאי, ב"כ התובעת וכן מר שאול קוברינצקי.

7.
בדיוני ההוכחות נחקרו המצהירים וכן העידו העדים הנוספים שזומנו לעדות מטעם הנתבעים. התובעת הגישה את סיכומיה.
לאחר הגשת הסיכומים הוגשה על ידה בקשה לשינוי שם התובעת, באופן שרו"ח אלון פרדקין, הנאמן בהסדר נושים של
קדרון אחזקות תעשיות בע"מ (בהסדר נושים)
, יירשם
כתובע. הנתבעים התנגדו לבקשה. בהתאם להחלטת בית המשפט פנה הנאמן בענין זה לבית המשפט המחוזי בנצרת, שם התנהל הסדר הנושים של התובעת, ולאחר שניתנה החלטה של בית המשפט המחוזי בנצרת (תיק פש"ר /07 156) בו התקבלה בקשת הנאמן, ניתנה אף החלטה על ידי בית משפט זה שנעתר לבקשה.

8.
הנתבעים, מצידם, הגישו, לאחר הגשת הסיכומים על ידי התובעת, בקשה להגשת ראיות נוספות בקשר להסדר פשרה שלטענתם נחתם בין הצדדים במהלך התנהלות התובענה. בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט זה. בקשת רשות ערעור שהוגשה על בקשה זו לבית המשפט המחוזי נדונה בבית המשפט המחוזי ונדחתה.
בין לבין, התחלף הייצוג של הנתבעים, הנתבעים ביקשו ארכה, הגישו סיכומים מטעמם והוגשו סיכומי תשובה.

9.
בתביעה שהוגשה בתיק אזרחי 2406/06 עותרת התובעת להרמת מסך ההתאגדות של גשקום ולחיובם האישי של בעלי המניות של גשקום, הנתבעים מר יובל גפני ואלון שגב, בחובות גשקום לתובעת, על פי

פסק דין
שניתן כנגד גשקום (בת.א. 6359/03).


יצויין, כי לאחר הגשת התובענה, כפי שפורט לעיל, התקבל הערעור של גשקום וניתנה לגשקום רשות לתגונן בת.א. 6359/03.

לטענת התובעת, גפני מכהן כדירקטור היחיד בגשקום. הנתבעים הינם אנשי עסקים ויהלומנים אמידים, הון המניות המונפק והנפרע של גשקום הוא 100 ₪ בלבד.
מניות התובעת בחברה הועברו ישירות לגשקום והתמורה שולמה על ידה ולפיכך יש לראות את גשקום כרוכשת המניות.
לטענת התובעת, כפי שפורטה לעיל, קיבלה מכתב מגשקום לפיו אינה מחוייבת לשלם לתובעת את יתרת התמורה עבור מניות התובעת בחברה.
לטענת התובעת, הסכימה לרכישת מניותיה על ידי גשקום בהסתמך על המצג של הנתבעים או נציגיהם כי יש ברשותם כספים וכי בכל עת שהדבר יידרש יזרימו לגשקום כספים כדי שתוכל לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות כלפי התובעת.
התובעת טוענת כי פעילותה היחידה של גשקום הינה השקעה, במישרין או בעקיפין, בחברה.
לטענת התובעת, התברר כי גשקום אינה אלא קליפה ריקה מתוכן. לטענתה, לאחר שנדחתה בקשת רשות להתגונן שהוגשה
במסגרת תיק אזרחי 6359/03 הוגש על ידה פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ואז התברר כי לגשקום אין כספים לשלם.
לטענת התובעת, יש להרים את מסך ההתאגדות בשל מרמה ומצגי שווא, עירוב נכסים והתעלמות הנתבעים מאישיותה המשפטית הנפרדת של גשקום וכן בשל מימון דק.
לפיכך, לטענתם, יש לחייב את הנתבעים בחוב הפסוק של גשקום כלפי התובעת.

10.
הנתבעים בת.א. 6359/03 אינם מכחישים כי אכן נערך בין התובעת לבין לויט ודוידוב הסכם רכישת מניות, כמפורט על ידי התובעת.
לטענת הנתבעים, במועד הקובע שנקבע בהסכם החברה לא היתה במצב שבו היא "שורדת" ולפיכך לא היו מחוייבים בתשלום של המחצית השניה של התמורה, בהתאם לתנאי ההסכם.

11.
כמו כן, גשקום טוענת כי אין כל יריבות בינה לבין התובעת. לטענתה,
היתה קיימת מערכת יחסים נפרדת בינה לבין לויט ודוידוב.

12.
הנתבעים בת.א. 2406/06, גפני ושגב, טוענים כי דין התביעה כנגדם להדחות. לטענתם, תחילתה של התביעה בהתקשרות של החברה עם התובעת החברה התקשרה עם התובעת בהסכם המקנה לתובעת את זכות הייצור הבלעדית למוצרי החברה ותמורת השקעותיה, התובעת תקבל ממניות החברה לפי מפתח של 20% השווה 300,000 דולר.
על מנת להתקדם היתה זקוקה החברה למשקיעים נוספים. עו"ד רוברט יוחאי אשר שימש עו"ד של התובעת שימש אף כעו"ד של החברה עד ליום 1.3.01.
בתחילת חודש 02/01 פנה לויט לגשקום והציע כי תשקיע כמיליון דולר בחברה. לויט אף הציע כי גשקום תבצע את ההשקעה בחברה באמצעות השקעה בקסיופיאה אחזקות בע"מ (להלן:"קסיופיאה") אשר היתה חברת אחזקות, באמצעותה החזיקו לויט ודוידוב במניות של החברה.
לפני ביצוע ההשקעה של גשקום בחברה היתה התובעת בעלת כ- 6% מהון המניות של החברה, בעלת זכויות חתימה בחברה ובעלת זכויות הייצור של מוצרי החברה.
לטענת הנתבעים, התובעת לא העבירה את הכספים שהתחייבה להעביר לחברה והחלה להערים קשיים על הפעילות של החברה, על ידי מניעת העברת תבניות לקבלן חיצוני, שנדרשה לצורך ביצוע ההזמנות מהלקוחות של החברה.
הנתבעים מוסיפים ומפרטים טענותיהם להפרת התחייבויות התובעת כלפי החברה. לטענת הנתבעים, לשם הצלת השקעתם בחברה נחתם ביום 11.9.01 הסכם לרכישת מניות התובעת בחברה תמורת 350,000 דולר, המשקף שווי של כ- 3.5 מיליון דולר לחברה וזאת לאחר הזרמת כספי השקעה של גשקום בשיעור של כמיליון דולר. כלומר, הרציו של ההסכם היה שהתובעת מקבלת החזר כספי של השקעותיה בחברה.
הנתבעים טוענים כי אין כל בסיס לתביעה של התובעת כנגד גשקום.
הנתבעים אף טוענים כי אין כל בסיס לתביעת התובעת להרמת מסך ההתאגדות כי מדובר בצעד חריג אשר
התנאים לנקיטתו אינם מתקיימים במקרה זה.

דיון והכרעה

13.
השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה, האם בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם מיום 11.9.01, על לויט (ודוידוב כערב) לשלם לתובעת את הסך הנוסף של 175,000 דולר בצירוף ריבית, כמפורט בהסכם.
ככל שימצא כי לויט מחויב בתשלום בהתאם לחוזה, יהיה צורך לדון בשאלה האם אף גשקום מחוייבת בכך. ככל שימצא כי גשקום מחוייבת בתשלום, יהיה צורך לברר את התביעה להרמת מסך שהוגשה במסגרת תיק אזרחי 2406/06 כנגד בעלי המניות של גשקום, הם הנתבעים גפני ושגב.

14.
הסכם בין התובעת ללויט מנוסח כך:

"אנו הח"מ, טכנופלסט תעשיות בע"מ ח.צ. 520040486, מעבירים בזאת את כל אחזקותינו כמפורט בשטר העברת המניות נספח ב' להלן... חברה שבנדון, יועברו לידיך או לידי מי שתורה לנו בתנאים דלקמן:

1.
לא יאוחר מסוף יום העסקים של ה- 11.9.01 (להלן:"מועד הסגירה") ישולמו לידינו סך בשקלים השווה ל- 175,000 דולר ארה"ב (להלן:"הדולר")...

3.
סך נוסף של 175,000 דולר ישולם לנו על ידך בצירוף ריבית ליבור, כפי שיעורה נכון למועד חתימת מכתב זה, לא יאוחר מיום 9.9.02 והכל בכפוף לכך שהחברה שבנדון תשרוד מבחינה כלכלית או תמשיך לנהל את פעילותה תחת כסות תאגידית אחרת בה הינך (או מר צחי דוידוב
או קסיופאה אחזקות בע"מ), במישרין או בעקיפין, בעל מניות או אם תימכר הפעילות של החברה או השליטה בחברה שבנדון לצד ג' כלשהו. במקרה של מכירת שליטה או הפעילות כאמור, ישולם לנו הסך האמור תוך 7 ימים מתאריך הסכם המכירה".

15.
כפי שצוין לעיל, עצם חתימתו של ההסכם על ידי התובעת ולויט, בערבות דוידוב, ונוסח ההסכם, אינם שנויים במחלוקת.
התובעת טוענת לגבי התשלום הנוסף של 175,000 דולר כמפורט בסעיף 3 כי מדובר בתשלום נוסף עבור המניות אשר ישולם בכפוף לכך שהחברה שורדת כלכלית. לטענתם, הנטל להוכיח את אי שרידותה הכלכלית של החברה חל על הנתבעים 1-3. לטענת התובעת הנתבעים אינם יכולים להרים את הנטל מאחר ולא מסרו כל גרסה מהי לשיטתם אי שרידות כלכלית. לטענת התובעת, בהעדר גרסה בעניין זה, אין אפשרות לבחון את אמיתות טענתם בראיותיהם של הנתבעים.
התובעת טוענת כי הציגה את גרסתה לגבי מהו מצב של אי שרידות כלכלית בתצהיר עדותו הראשית של פטישי והוכיחה בראיות כי מצב זה לא התקיים. פטישי העיד כי המונח אי שרידות כלכלית, כפי שדובר בין הצדדים, משמעו מצב בו החברה חדלה לחלוטין לפעול. כך בסעיף 25 לתצהיר עדות הראשית "דהיינו הגיע למצב של מוות, אך לא השלימה תהליך רשמי של פירוק ולא קיבלה גושפנקה רישמית/פורמאלית לכך מבית המשפט בעיקר מטעמים פרוצדוראליים ושל מוניטין". כך אף העיד בעמוד 25 לפרוטוקול הדיון.
התובעת אף מפנה בסיכומיה לעדותו של מר שאול קוברינצקי אשר זומן להעיד ע"י הנתבעים והבהיר כי אי שרידות כלכלית משמעה כדלקמן:

"שהחברה שורדת כלכלית ומבחינתי אם היא לא שורדת היא פושטת רגל. אם לא פושטת רגל היא יכולה לעמוד בהתחייבויות שלה או לחילופין יכולה לבצע פעילות א' ופעילות ב' ואני לא נכנס עכשיו באיזה מובן היא שורדת" (ראה עמ' 15 לפרו' הדיון).

התובעת טוענת כי
החברה לא הפסיקה לפעול לאחר חודש 09/02 והיא אף כרתה הסכמים בשנת 2007. ביום 27.3.03
החברה חתמה על הסכם הפצה עם חברת ארקל במסגרתו העניקה לה את הזכויות הבלעדיות לשווק והפצה של מוצרי החברה באירופה, ישראל והמזרח התיכון ואף קיבלה תשלום על חשבון עמלות עתידיות (סעיף 14 להסכם). כמו כן, ביום 16.3.04 כתב לויט למנכ"לית ארקל לעניין שינוי העמלות כפי שסוכמו בחודש מרץ 2003. מכך למדה התובעת כי החברה המשיכה לפעול בשנים 2003 – 2004. כמו כן בשנת 2007 נחתם
הסכם שיווק בין החברה לויט וצחי דוידוב
לבין
lan partners
. הסכם השיווק
צורף לתצהירו של לויט.
לטענת התובעת, הנתבעים לא הביאו כל ראיה לכך שהחברה היתה חדלת פירעון ב- 09/02.
התובעת אף מפנה לכך שבמרץ 2002 רכשה גשקום את המניות של האחים שיינבך בחברת קסיופאה, היא חברת האחזקות באמצעותה מחזיקים הנתבעים 1-3 את מניותיהם בחברה.

16.
הנתבעים, מצידם, טוענים כי יש לפרש את סעיף 3 להסכם ואת המונח "תשרוד מבחינה כלכלית" לפי התכלית הסובייקטיבית של הצדדים. לטענתם יש לראות את העסקה באופן ש"מועד הסגירה" (
closing
) של העסקה הינו ביום 11.9.01. לטענתם,
יש לראות את סעיף 3 להסכם כעוסק בתמורה נוספת אשר אמורה להיות משולמת בהתקיים תנאי מתלה ולא כתשלום ישיר עבור המניות אשר כבר הועברו במועד הסגירה על פי סעיפים 1 ו- 2 להסכם.
לטענת הנתבעים, התשלום הנוסף אמור להיות משולם רק בהתקיים תנאי מתלה הקשור למצבה הכלכלי/עסקי של החברה. הנתבעים אף מפנים לכך שלא הוגדר כל מנגנון להבטחת הסך הנוסף ולומדים מכך שמדובר בתשלום אופציונאלי עתידי.

17.
הנתבעים אף טוענים כי סעיף 3 דורש מספר תנאים פוזיטיביים אשר רק בהתקיימותם תיווצר חובת תשלום של 175,000 דולר, כאשר התנאי הרלבנטי הוא כי החברה "תשרוד מבחינה כלכלית".
הנתבעים מפנים לכך שהסעיף אינו עושה שימוש במונחים משפטיים מקובלים ונהוגים כמו חדלות פירעון, פירוק, פשיטת רגל ולפיכך חזקה שהצדדים לא התכוונו למצבים אלו אלא לתאר סיטואציה כלכלית עתידית בה משתפר מצב החברה ביחס למצבה ערב חתימת ההסכם.
הנתבעים טוענים כי ערב חתימת ההסכם, החברה היתה במצב שבו התובעת סירבה למתן זכויות חתימה לגשקום, סירבה להעביר את תבניות המקור הנדרשות לצורך תיקונם והתחלת ייצור המוני, מסרבת לפתוח חשבון בנק נוסף לחברה ולהשקיע כספים נוספים.
לטענת הנתבעים, התכלית של ההסכם מבחינת הנתבעים היתה לשחרר את החברה מאחיזתה של התובעת ולאפשר את המשך פעילותה. אחרת, לא היה היגיון כלכלי להסכם שכן התובעת היתה חברת מובילה בתחום הפלסטיקה והתחייבה להשקיע כספים נוספים בחברה. לטענת הנתבעים, ההסכם היווה מבחינת התובעת סירת הצלה לבריחה מהספינה הטובעת.
עוד צוין על ידי הנתבעים כי הסביבה העסקית של החברה החלה להשתנות במהירות עקב חדירת ה-
usb
והפצת מוזיקה באינטרנט.
לפיכך, לטענת הנתבעים, יש להבין כי את סעיף 3 להסכם יש לפרש באופן ש"תשרוד מבחינה כלכלית" משמעו שהצדדים הסכימו שעל החברה לשפר את מצבה הכלכלי ביחס למצבה במועד חתימת ההסכם.
לטענת הנתבעים, עדי התובעת לא סיפקו הסבר כלשהו מדוע התמורה לא שולמה בעת העברת המניות.

18.
בכל הנוגע למצבה הכלכלי של החברה במועד הקובע (ספטמבר 2002), לטענת הנתבעים, לאחר חתימת ההסכם עם התובעת החלו האחים שיינבך להפריע לפעילות החברה ועשו שימוש לרעה בזכויות החתימה שלהם בחברה וזאת אף באמצעות ב"כ התובעת עו"ד רוברט יוחאי, אשר שימש כדירקטור חליף וגרם לבעלי המניות "לרכוש החוצה" את האחים שיינבך.
החברה לא הצליחה לגייס משקיע נוסף, הצליחה למכור רק כמויות מזעריות ונאלצה להתמודד עם התבניות המקולקלות שיצרה טכנופלסט.

בסמוך ל- 09/02 החברה היתה מצויה במצב כלכלי יותר גרוע מבמועד חתימת ההסכם ובדו"ח הכספי של החברה לשנת 2002 נותרה בדו"ח "הערת עסק חי" ויתרת ההפסד גדלה מ- 5.56 מיליון ₪ בשנת 2001 ל- 6.38 מיליון ₪ בשנת 2002.
לפיכך, לטענת הנתבעים, התקיים התנאי לפיו החברה שורדת מבחינה כלכלית.

19.
שקלתי את טענות הצדדים.

בכל הנוגע לטענת הנתבעים לפיה המניות נמכרו תמורת 175,000 דולר ויש לראות את הסך הנוסף של 175,000 דולר כתשלום נפרד, אין בידי לקבל טענה זו.
ההסכם מנוסח באופן ברור, כאשר שני התשלומים של 175,000 דולר מפורטים כחלק מהתמורה בגין המניות. כפי שצוין בסיכומי התשובה של התובע, הדבר אף נאמר על ידי הנתבעים עצמם במסגרת הסעיפים 16 ו- 17 לבר"ל שם צוין כי המניות נמכרו תמורת 350,000 דולר, בשני תשלומים.

20.
בכל הנוגע לפרשנות סעיף 3, לגבי התנאי שבו ישולם הסך של 175,000 דולר בצירוף ריבית, בסעיף 3 נאמר מפורשות כי התשלום יעשה "בכפוף לכך שהחברה שבנדון תשרוד מבחינה כלכלית...". (ההדגשה הוספה א.ר.ב.).
לפיכך, הפרשנות הסבירה של ההסכם היא כי התשלום מותנה בכך שהחברה תשרוד מבחינה כלכלית. ככל שלא תשרוד כלכלית, התשלום הנוסף לא יבוצע.

21.
הצדדים להסכם בחרו מונח עמום הטעון פרשנות. לא מדובר במצב דברים בו נכתב כי התשלום יעשה בכפוף לכך שהחברה לא תכנס להליכי פירוק ואף לא הותנה לעניין הסולבנטיות של החברה או מצב הרווחיות שלה או כל קריטריון או קריטריונים מוגדרים אחרים. מטבע הדברים, מדובר במונח אשר יש לבחון את המציאות הכלכלית של החברה במהלך הדברים שהובילו לחתימת ההסכם, על מנת לפרשו בהתאם לאומד דעת הצדדים.

22.
התובעת טוענת כי מצבה של החברה, עובר לחתימת ההסכם, היה מבטיח. אך מהראיות שהובאו שבפני
עולה כי עובר לחתימת ההסכם, החברה היתה נתונה במצב כלכלי בעייתי ביותר. די לעניין זה להפנות לדוחות הכספיים לשנת 2001. יצוין בהקשר זה כי התובעת טוענת בסיכומיה כנגד הגשת הדוחות על ידי הנתבע 1. אין בידי לקבל טענה זו, שכן הנתבע 1 העיד כי הינו חתום על הדוחות מתוקף תפקידו בחברה ולפיכך הדוחות שצורפו לתצהירו הינם קבילים. בדו"ח הכספי לשנת 2001
צוין כי החברה נמצאת בהפסד של כ- 5.5 מיליון ₪ וכן צוינה הערת "עסק חי". די בכך על מנת ללמד כי מצבה הכלכלי עובר לחתימת הסכם רכישת המניות היה בעייתי. במכתב רואה החשבון פהן, קנה ושות' מיום 10.3.03 שהובא בפתח הדוחות הכספיים של החברה מיום 31.12.01
נאמר כך:

"מבלי לסייג את חוות דעתינו הנ"ל, אנו מפנים את תשומת הלב לאמור בביאור אחד ב' בדוחות הכספיים. לחברה נגרמו הפסדים בסך 5,373 אלפי ₪ בשנה שנסתיימה ביום 31 בדצמבר 2001 ולה גרעון בהון החוזר לאותו תאריך בסך 492 אלפי ₪. גורמים אלה, יחד עם גורמים נוספים המפורטים בביאור הנ"ל, מעוררים ספקות משמעותיים בדבר המשך קיומה של החברה כ- "עסק חי". תוכניות ההנהלה בקשר לעניינים אלה מפורטות בביאור אחד ב'".
(ההדגשות הוספו א.ר.ב.).

23.
בנסיבות אלו, אני מקבלת כי הרקע לכך שהתשלום של המחצית השניה של תמורת המניות הותנה בכך שהחברה תשרוד מבחינה כלכלית, הינו כי בשעת חתימת ההסכם לא היתה וודאות כי אכן זה יהיה המצב. לפיכך, ההסכמה הייתה כי ככל שלא תשרוד, לויט לא יהיה מחוייב לשלם את התשלום הנוסף עבור המניות.
אינני סבורה כי יש לפרש את המילים "תשרוד מבחינה כלכלית" כפי שמבקשת התובעת באופן שהחברה לא נתונה במצב של פשיטת רגל או פירוק. ככל שזו הייתה כוונת הצדדים ניתן היה להשתמש במונחים אלו. מדובר בהסכם שנכתב כאשר הצדדים מיוצגים ע"י עו"ד. הביטוי כי "תשרוד מבחינה כלכלית" הינו ביטוי המציב דרישה פוזיטיבית. בהתאם לכללי הפרשנות, לצורך פרשנות ביטוי ניתן להעזר במסמך בכללותו. לענין משמעות הביטוי ניתן אף ללמוד מסעיף 3 עצמו. בהמשך הסעיף נאמר: "או תמשיך לנהל את פעילותה תחת חסות תאגידית אחרת...", משמע הצדדים התכוונו למצב דברים בו במועד הקובע החברה הינה חברה בת קיימה ופעילה ולא חברה אשר קיימת רק "על הנייר" מבלי שנותרה בה כל פעילות של ממש. יש לבחון איפוא מה היה מצבה של החברה במועד הרלבנטי, משמע ביום 9.9.02.

24.
בכל הנוגע למצבה של החברה נכון ליום 9.9.02 הצהיר לויט כי החברה עשתה מאמצים רבים עובר לאותו מועד להיחלץ מהקשיים הכלכליים שלה ואף ניסתה לשווק את מוצריה באמצעות קבלני משנה. לויט צירף לתצהירו (כנספח יא') את מכתבו מיום 25.8.03 בו כתב לתובעת כי החברה איננה שורדת מבחינה כלכלית. כמו כן נשלח על ידי לויט מכתב נוסף לתובעת בו צוין כי החברה אינה שורדת כלכלית וכי מבחינה מוסרית, למרות שאינו מחויב לעשות כן, הציע מספר אפשרויות ובכללן הציע לתובעת לשוב ולהיות שותפה בחברה או להחזיר את הכסף ולקבל חזרה את מניותיהם בחברה.
יצוין כי במכתב התשובה ששלח ב"כ התובעת עו"ד רוברט יוחאי לנתבעת 3 באמצעות עו"ד וילנקו ביום 4.9.02, ציין כי מרשתו כופרת בכך שהחברה "אינה שורדת". עוד ציין כי המועד הקובע מבחינת "שרידותה" של החברה הינו נכון לאותו מועד.
במכתבו אף ציין כי ככל שלא יבוצע התשלום תפעל מרשתו למימוש זכויותיה ואף תפעל למינוי מפרק לצורך בירור מצבה.

25.
עיון בדוחות הכספיים של החברה לשנת 2002


מלמד כי מצבה של החברה המשיך והדרדר.כמו כן, מפרוטוקול ישיבת בעלי המניות מיום 19.2.02 ניתן ללמוד על מצבה הכלכלי של החברה. מר לויט אף פנה בעניין זה לתובעת במכתב מיום 20.2.02 (נספח י' לתצהיר לויט).


התובעת טוענת כי לא ניתן לטעון כי החברה לא שרדה כלכלית במועד הקובע
מאחר והתקשרה בשנת 2003 בהסכם שיווק ואף התקשרה בהסכם נוסף בשנת 2007.


לויט הצהיר כי הנסיון להתקשר עם חברת ארקל בשנת 2000 לצורך הפצת מוצרי החברה לא עלה יפה. כאשר נשאל על כך בחקירתו הנגדית השיב כך (ר' עמ' 30 לפרו' הדיון):

"ש:


אתה חתמת על הסכם ארקל בשנת 2003?

ת:


ניסינו איך שהוא להציל את שאריות החברה ולמכור את המלאי המת. באותה תקופה היינו חייבים המון כסף, אני חושב שחתמתי".



מחומר הראיות לא שוכנעתי כי נעשתה כלל התקשרות כלשהי ע"י החברה בשנת 2007.


לויט הצהיר בתצהירו כי הנתבעים 1 ו – 2 חוייבו ומחוייבים לשאת בחובות החברה עקב קריסתה והם נושאים בהם מכוח ערבותם לבנקים בסכומים של מאות אלפי שקלים. לויט אף צירף לתצהירו את שוברי התשלומים לרשויות המס והביטוח הלאומי
מהשנים הרלוונטיות. לויט לא נחקר בחקירתו הנגדית לעניין טענתו בעניין הסכומים בהם נשאו ונושאים הנתבעים 1 ו- 2
לכיסוי חובות החברה ולפיכך טענתו לעניין זה לא נסתרה.


תמונת המצב המתקבלת הינה כי החברה נמצאה נכון למועד הקובע בשנת 2002, ועוד קודם לכן בהפסדים ולא הצליחה לעבור למצב של חברה מייצרת ופעילה אלא נותרה חברה השרויה בהפסדים ואשר איננה מצליחה להיחלץ מהמצב בו הינה נתונה. הנסיונות שנעשו, לאחר המועד הקובע, להיכנס להסכמי שיווק או לגייס משקיעים אין בהם כדי לשנות את תמונת המצב העגומה שבה היתה החברה. במצב דברים זה לא ניתן לומר כי החברה היתה במצב בו היא "שורדת מבחינה כלכלית" נכון למועד הקובע.


לנוכח האמור, התביעות נידחות.


בנסיבות העניין, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעים בת.א. 6359/03 ביחד ולחוד, את הוצאות משפט שהוצאו על ידם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל ושכ"ט עו"ד
בסך 10,000 ₪ וכן לשלם לנתבעים בת.א. 2406/06 ביחד ולחוד את הוצאות המשפט שהוצאו על ידם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.


המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
יד' אדר ב' תשע"א, 20 במרץ 2011, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 6359/03 רו"ח אלון פרדקין הנאמן בהסדר נושים של, קדרון אחזקות תעשיות בע"מ (בהסדר נושים) נ' אמיר לויט, צחי דוידוב, גשקום השקעות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 20/03/2011)