פסקי דין על יניב וקס | פסקי דין על אבינועם צומן | פסקי דין על אלי אמזלג | פסקי דין על שירביט חברה לביטוח |

49351-10/10 תק     16/03/2011




תק 49351-10/10 יניב וקס נ' אבינועם צומן, אלי אמזלג, שירביט חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 49351-10-10 וקס נ' צומן ואח'




בפני

כבוד השופט בדימוס
גדעון ברק

התובע
יניב וקס


נגד

הנתבעים
1. אבינועם צומן
2. אלי אמזלג
3. שירביט חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


1.
ביום 26.6.10 נהגה גב' נטע לי גרוס (להלן: "נטע לי") ברכב בבעלות התובע בצומת בית חנן ובאותה עת נהג הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") במונית בבעלות הנתבע 1. (להלן:"אבינועם")

ביום זה אירעה התנגשות בין הרכבים הנהוגים על ידי הנהגים הנ"ל ולפי טענת התובע אחראי הנתבע לקרות התאונה ולנזק שנגרם לרכבו.


העובדות המועלות על ידי התובע בכתב התביעה הן, בית היתר, כדלקמן:

א.
נטע לי נסעה בנתיב שלה במהירות נמוכה והמונית, שהייתה נהוגה בידי הנתבע הגיעה במהירות, הנתבע דיבר בנייד, לא הבחין ברכב התובע ופגע בו מאחור.
כתוצאה מעוצמת הפגיעה התהפך רכב התובע וניזוק בצידו השמאלי ובעקבות כך הושבת כליל.

ב.
מאחר והתובע סבור, שהתאונה אירעה עקב רשלנותו ואחריותו המלאה של הנתבע, אשר נהג בחוסר זהירות ולא הבחין ולא שמר מרחק סביר ולכן הוגשה תביעה זו לחייב הנתבעים לשלם לו את נזקיו בסכום של 24,619 ₪, הכולל בחובו: הנזק הממשי לרכב על פי חוות דעת שמאי בסך של 20,300 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 890 ₪, גרירה, חילוץ ואחסנה בסך של 429 ₪, עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה והוצאות נסיעה בסך של 3,000 ₪.

2.
הנתבעים סבורים שיש לדחות את תביעת התובע, משום שלטענתם אחראית נטע לי לגרם התאונה ולנזקים שנגרמו לרכבים. לטענתם, נסעה נטע לי בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים ואותתה ימינה ואף עברה לנתיב הימני והנתבע המשיך ישר בנתיב נסיעתו.

לפתע וללא כל התראה חזרה נטע לי ונכנסה לתוך נתיב נסיעתו של הנתבע ופגעה בצד ימין קדמי של המונית.

כמו כן, טוענים הנתבעים כנגד סכום הנזק שנתבע, שכן לדעתם, רכב התובע הינו רכב ישן משנת 2001 וערכו נקבע על ידי השמאי בצורה שרירותית.

3.
לאחר שבחנתי את חומר הראיות, כולל עדויות הצדדים המעורבים בתאונה ועדותה של גב' הילה גרוס, (להלן: "הילה") אני מחליט, שלאור העובדות והנסיבות של אירוע התאונה הגעתי למסקנה, שמירב האחריות לתאונה רובצת על הנתבע ולאור אופן נהיגתה של נטע לי, אני קובע שגם לה יש אשם תורם לקרות התאונה.

בשוקלי את אחריות כל אחד מהצדדים, אני קובע את אחריותו של הנתבע בשיעור של 80% ואילו את אחריותה של נטע לי בשיעור של 20% - זאת מן הנימוקים הבאים:

א.
נטע לי עמדה בנתיב שמאלי לפני רמזור אדום ובהתחלף הרמזור לירוק המשיכה היא בנסיעה באותו נתיב, כאשר נוהג רכב חייב לשמור על ימין הדרך.

אכן, בשלב מסוים, כאשר נטע לי ראתה את המונית מגיעה בנתיב שמאל במהירות, ניסתה לפנות לו הדרך ולפנות לימין, אך לא יכלה לעבור נתיב בשל כך ששני רכבים נסעו בנתיב הימני.

לדבריה, היא החלה את המעבר לנתיב הימני, אך לא הספיקה לעבור ואז פגעה המונית בחלק האחורי של הרכב וכתוצאה מכך הסתובב הרכב והתהפך (ראה עדותה בעמ' 2 לפ').

לכן, בעצם אי שמירה על הימין ובניסיונה של נטע לי לעבור לנתיב ימני ומשלא השלימה את המעבר לנתיב הימני – תרמה את תרומתה לקרות התאונה.

ב.
א)
נטע לי מעידה, שהיא ראתה את המונית במראה, נוסעת במהירות מאד גבוהה ותוך כדי נסיעה היא כבר הניחה שהנה המונית פוגעת במכוניתה, אך למרות שכך ראתה לא עשתה הכל שיכלה לעשות באותן נסיבות על מנת לפנות את הנתיב השמאלי.

נטע לי, אינה עקבית בעדותה באשר למעבר מנתיב שמאלי לנתיב ימני. בתחילה היא אומרת, שאחרי התחלף האור ברמזור המשיכה לנסוע בנתיב השמאלי ואף החלה להאיץ את המהירות כבר אז ראתה את המונית מתקרבת במהירות מאד מאד גבוהה (עמ' 2 לפ',ש' 10- 11).

ב)
בהמשך מעידה נטע לי כך: "ברגע שראיתי אותה (את המונית-ג.ב.) מתקרבת במראה, ניסיתי לעבור נתיב לימני אבל לא הספקתי כי היו מכוניות מצד ימין ואז הוא התנגש בנו." (עמ' 2 לפ',ש' 12- 13) בעוד שפעם אומרת נטע לי ,שהיא ניסתה לעבור נתיב לימני, ממשיכה היא ואומרת:


"אני התחלתי את המעבר לנתיב הימני, נכנס בנו מאחורה" (שם, ש' 13- 14) ומהמשך הדברים עולה, שבעצם היא לא הספיקה לעבור נתיב, (שם, ש' 16) ומהמשך הדברים עולה, שכאשר היא ראתה את המונית, היא הייתה בנתיב השמאלי, למרות שהיא מאד רצתה לעבור לנתיב הימני אך לא הספיקה (עמ' 3 לפ', ש' 4- 5).

ג)
הילה מעידה, שבעת שנטע לי ראתה את המונית מתקרבת, היא הייתה בנתיב השמאלי ולא הספיקה לומר דבר וכבר המונית פגעה ברכבה. גם הילה מאשרת את הטענה, שנטע לי ניסתה לעבור לנתיב הימני, אך לא הספיקה, אך בכל זאת היא מוסיפה ואומרת, שהייתה סטייה של רכב התובע, הסטייה הייתה ימינה בגלל כוונתה של נטע לי לפנות לנתיב ימין (ראה עדותה בעמ' 3 לפ').

ד)
אני קבל את עדותה של נטע לי בדבר מהירות הנסיעה של המונית, שכן תוצאת הפגיעה בשני הרכבים מצביעה אכן על נסיעה במהירות בלתי סבירה, אך איני מקבל את טענתה, שהיא ראתה את הנתבע מדבר בנייד.

ג.
א)
מירב האחריות לגרם התאונה רובצת על הנתבע, אשר נסע בנסיבות המקרה במהירות לא סבירה, לא נהג בזהירות בעת שראה את רכב התובע נוסע בנתיב השמאלי, לא שקל נכונה את מעשיה של נטע לי ואי נקיטת אמצעי זהירות מצידו – גרמה לתאונה ולפגיעה קשה בשני הרכבים.

ב)
אני לא מקבל את עדותו של הנתבע, שנטע לי הספיקה לעבור לנתיב הימני ובשל כך הוא המשיך לנסוע ואז נטע לי חזרה לנתיב השמאלי – נתיב נסיעתו.

אין להוציא מכלל אפשרות, שהנתבע, אשר סבר שיש בדעתה של נטע לי להסיט הרכב ימינה ולפנות את הדרך, המשיך כך בנסיעתו הישרה במהירות גבוהה, אך היות ונטע לי לא הספיקה לפנות את כל הנתיב השמאלי – פגעה בה המונית.

ג)
הנתבע מעיד: " אחרי שעברתי את הצומת עברתי לנתיב השמאלי ואני צופר וממש רואה מול עיני רכב שמצטרף אלי לנתיב. אני לא מספיק לבלום והיא נכנסה בי." (עמ' 4 לפ',ש' 8- 10).

מכתב ההגנה עולה גרסה אחרת, לפיה נסע הנתבע כל הזמן בנתיב השמאלי ולא היה שלב, שבו "עבר לנתיב השמאלי", שכן בכתב ההגנה נאמר: "..הנתבע המשיך ישר בנתיב נסיעתו" ונטע לי נכנסה לנתיב נסיעתו (ראה סעיף 3 לכתב ההגנה).

אני מאמין לנתבע שהוא אכן לא הספיק לבלום, משום שהוא לא זוכר באיזו מהירות נסע, אך לדעתו נסע במהירות של 70- 80 קמ"ש, אך אני קובע, שהנסיבות מצביעות על כך, שהמהירות לא התאימה לתנאי הדרך ואיני מקבל את עדותו שרכב התובע נכנס במונית (ראה עדות הנתבע בעמ' 4 לפ',ש' 19- 20).

ד)
מיקום הפגיעות ברכבים מתיישבת יותר עם גרסתה של נטע לי מאשר עם גרסתו של הנתבע, שכן אם רכב התובע היה חוזר מנתיב ימין לנתיב שמאל ואם אז הייתה פוגעת במונית, אין ספק שמיקום הפגיעה ברכב התובע היה חייב להיות במקום אחר ואין להוציא מכלל אפשרות שהפגיעה אף הייתה צריכה להיות מקדימה , אך כפי שעולה ממיקום הפגיעה ברכב התובע ובמיוחד במונית, המסקנה היא שמיקום הפגיעות שוללות את גרסת הנתבע ומיקום הפגיעה ותומך בגרסת נטע לי.

4.
סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה ב

פסק דין
זה, אני קובע כי מירב האחריות לגרם התאונה רובצת על הנתבע ולכן, החלטתי לקבוע את שיעור אחריותו ל-80%
ואילו לנטע לי תרומת רשלנות תורמת בשיעור של 20% ובהתאם לחלוקת אחריות זו, על הנתבעים לפצות את התובע.

לגבי הערכת גובה הנזק שנגרם למכונית התובע, טוענים הנתבעים, שהקביעה היא שרירותית, היות ומדובר ברכב משנת 2001.

התובע הוכיח, באמצעות חוות דעת שמאי, את הנזק במכונית בסכום של 20,300 ₪ ( כבר לאחר ניכוי השרידים) ואין בפני
חוות דעת הקובעת אחרת. כמו כן הוכיח תשלום שכ"ט לשמאי בסך של 890 ₪ וכן הוצאות גרירה, חילוץ ואחסנה בסך של 429 ₪ (ראה בחוות הדעת של השמאי).

התובע לא הוכיח את הסכום הנוסף הנתבע בתביעה זו בסך של 3,000 ₪. התובע לא הוכיח אף פריט מאותם פריטים המרכיבים סכום זה והתובע לא פירט מה סכום מגיע לו עבור כל פריט, דהיינו, מה הוצאות שהיו לו בפועל, מה הפסד ימי עבודה והאם נמנע ממנו שכר עבור הפסד זה.

לפיכך, אני קובע, שהתובע הוכיח נזקים בסכום של 21,619 ₪ (נזק למכונית, שכ"ט שמאי, גרירה, חילוף ואחסנה) ועל כן, אני מחייב את הנתבעים, כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד, לשלם לתובע סך של 17,295 ₪ (80% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה -25.10.10- ועד התשלום בפועל.

יתרת סכום התביעה נדחית, כאמור לעיל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ (בהתחשב ברשלנות התורמת) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום 16.3.11 (י' באדר ב' התשע"א) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.















תק בית משפט לתביעות קטנות 49351-10/10 יניב וקס נ' אבינועם צומן, אלי אמזלג, שירביט חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/03/2011)