פסקי דין על אברהם אביטל

37397-09/10 פ     16/03/2011




פ 37397-09/10 מדינת ישראל נ' אברהם אביטל








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו




16.3.11

ת"פ 37397-09-10 מדינת ישראל
נ' אביטל





בפני

כב' השופט בני שגיא



המאשימה:

מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד מירי לוינזון



נגד

הנאשם:
אברהם אביטל




ע"י ב"כ עו"ד ניר אלפסה



גזר דין

כללי

1.
הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן המונה ארבעה אישומים (להלן – התיק המקורי), וכן צירף כתב אישום נוסף המונה חמישה אישומים (ת.פ 348-11-10 מבית משפט השלום בטבריה, להלן – תיק הצירוף), והורשע בו.

כל ארבעת האישומים בתיק המקורי מתארים התרחשויות שאירעו באותו יום - 19.9.10.
על
פי האמור באישום הראשון – הנאשם הסיג גבול לחדר הנמצא בתוך בניין ישיבה בבני ברק והחל לחטט בארונו של דייר החדר. על פי האמור באישום השני – הנאשם התפרץ לדירת מגורים באופן שפתח בחוזקה את דלתה, וגנב מתוכה תלושי קניה על סך 900 ₪ וסכין מוזהב. על פי האמור באישום השלישי – הנאשם התפרץ לגן ילדים וגנב ממנו מחשב נייד ומטען לטלפון נייד. על פי האמור באישום הרביעי
– הנאשם התפרץ לדירת מגורים וגנב מתוכה תשע מעטפות עם כספי פדיון כפרות בסכומים שונים.

בגין האירועים המתוארים לעיל, הורשע הנאשם, במסגרת התיק המקורי, בעבירה של הסגת גבול כדי לעבור עבירה, 2 עבירות של התפרצות למקום מגורים, 3 עבירות של גניבה, ועבירה של פריצה לבנין שאינו דירה.

עניינם של חמשת האישומים בתיק הצירוף בעבירות של גניבה והתפרצות למקום מגורים. על פי האמור באישום הראשון – ביום 2.7.10 פרץ הנאשם לחדר בישיבה בצפת, באופן של פתיחת הדלת, וגנב מתוכו 2,300 ₪. על פי האמור באישום השני – גנב הנאשם שרשרת, 400 דולר ו-100 ₪, מתוך תיק שהונח בכיתה במועדון "תפוח פיס" בצפת. האירועים המתוארים באישומים 3-5 התרחשו באותו יום – 17.9.10, במסגרתם גנב הנאשם, משלושה חדרים שונים בישיבה בצפת, סכומי כסף המסתכמים ב-250 ₪, 100 אירו ו-30 דולר.

בגין האירועים המתוארים לעיל, הורשע הנאשם במסגרת תיק הצירוף ב-4 עבירות של התפרצות למקום מגורים ו-5 עבירות של גניבה.

עתירת התביעה

2.
התובעת, עו"ד לוינזון, התייחסה בטיעוניה לרצף עבירותיו של הנאשם, ולפגיעתו השיטתית והמתמשכת ברכוש הציבור. התובעת אף הדגישה את עברו הפלילי המכביד של הנאשם, ואת העובדה כי בעת ביצוע העבירות, ריחפו מעל ראשו של הנאשם 3 עונשי מאסר מותנים לתקופות ממושכות (12 חודשים - תע/1, 6 חודשים - תע/2, 12 חודשים - תע/3). בסיכומו של טיעון – עתרה התובעת, ואף תמכה טיעוניה בפסיקה, להשתת עונש מאסר ממושך לריצוי בפועל, להפעלת עונשי המאסר המותנים במצטבר, וכן להטלת עונש מותנה.

עתירת ההגנה

3.
הסנגור, עו"ד אלפסה, עשה כל שניתן על מנת לשכנעני כי אין למצות את הדין עם הנאשם. הסניגור הדגיש בטיעונו את הנתונים הבאים: קשייו הנפשיים של הנאשם שמצאו ביטוי במספר אישפוזים פסיכיאטרים בעבר; משמעות הודאתו וחרטתו של הנאשם; היעדר התחכום בעבירות והיעדר כל רכיב של אלימות במעשים; נתוניו האישיים הלא פשוטים של הנאשם.

הסניגור סבר כי יש לראות את אישומים 3-5 בתיק הצירוף, כאישום אחד מבחינת שיקולי הענישה. לשיטת הסניגור, פריצה לחדרים שונים באותו מבנה (ובענייננו – ישיבת הסדר) דומה לפריצה לחדרים שונים באותה דירה, שאז היה מורשע הנאשם בעבירה אחת בלבד.

הסניגור הסביר כי לאורך השנים החמירו בתי המשפט עם הנאשם והשיתו עליו עונשים חמורים, וכי דווקא בעת הזו – יש ליתן לנאשם פתח של תקווה.

אחותו של הנאשם, שהעידה מטעמו לענין העונש, התייחסה בעדותה לקשיים המשפחתיים שליוו את חיי המשפחה, ול"נפילתו" של הנאשם לעולם הסמים.

הנאשם הגיש מכתב בכתב ידו, במסגרתו הביע חרטה עמוקה על מעשיו, וציין, בין היתר: "אני יודע שפגעתי באנשים, בחברה, בקהל חף מפשע שלא עשה לי כלום"

בסיכומו של טיעון – עתר הסניגור להקלה בעונשו של הנאשם, אשר תבוא לידי ביטוי אף בחפיפת המאסרים המותנים.

שיקולים לחומרה

4.
דומה כי השיקולים לחומרה בעניינו ברורים ומובהקים.

מדובר בשורה של עבירות רכוש חמורות, הפוגעות הן ברכושו של הציבור, והן בפרטיותו ובתחושת הבטחון האישי. בית המשפט העליון עמד לא אחת על החומרה הנודעת בעבירות ההתפרצות, וסבורני כי אין צורך להכביר במילים בעניין זה.

הנתונים העולים מעיון בגליון הרשעותיו הפליליות של הנאשם, מלמדים על צורך בהחמרה בעונשו.

הנאשם הורשע בעבר בעבירות רכוש רבות, ואף ריצה תקופות מאסר ממושכות: 3 שנים (ת.פ 7893/00); 18 חודשים (ת.פ 2252/02 ות.פ 2671/00); 4 שנים (ת.פ 40202/06).

העבירות בוצעו רק חודשים ספורים לאחר שחרורו של הנאשם ממאסרו האחרון, וזאת כאשר לחובתו 3 מאסרים מותנים לתקופות ממושכות (סה"כ – 30 חודשי מאסר).

בין אם בשל קשיים נפשיים, בין אם בשל בעיית סמים ובין אם מטעמים אחרים – ברור כי משך תקופה ארוכה מכביד הנאשם ידו על הציבור ורכושו. אין בידי לקבל את טיעון הסניגור כי לאורך השנים, הכבידו בתי המשפט את ידם על הנאשם, שכן עיון בגליון הרשעותיו של הנאשם מלמד כי בתיקים בהם צירף הנאשם אישומים רבים, הושתו עליו עונשים מתונים (כך ציין אף כב' השופט כבוב אשר גזר את דינו של הנאשם במסגרת ת.פ 40202/06 - תע/1).

יש אף ליתן את הדעת לעובדה כי בשלב זה, אין אפיק שיקומי קונקרטי, וקיים חשש לא מבוטל שמא, לאחר שיחרורו, ישוב הנאשם לבצע עבירות דומות.

יש טעם אפוא בטיעון התובעת בדבר הצורך בהשתת ענישה משמעותית ומרתיעה על הנאשם, הן נוכח שיקולי הגמול וההרתעה, והן נוכח הצורך להרחיקו מהציבור לתקופה ממושכת.

שיקולים לקולא

5.
לצד חומרת מעשיו של הנאשם, ועברו הפלילי המכביד, היטיב הסניגור לאתר את אותם נתונים העומדים לזכותו של הנאשם, ואשר יש בהם כדי למתן, במידה מסויימת, את רף הענישה.

ראשית, יש ליתן משקל משמעותי להודאת הנאשם, ולחסכון הניכר בזמן ציבורי. לעיתים נתקל בית המשפט בתיקים המתנהלים רק משום קיומם של מאסרים מותנים לנאשם. במקרה דנן, החליט הנאשם לקבל אחריות על מעשיו ולהודות במיוחס לו - פעולה שאף הובילה לחסכון ניכר בזמן ציבורי בשני בתי משפט. משכך הם פני הדברים, וכנהוג
- יש להעניק לנאשם הקלה בעונש.

שנית, יש מקום להתחשבות באותם קשיים נפשיים של הנאשם, אף אם חלקם נובעים משימוש בסמים, וזאת כנלמד מחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי – נע/1. מטבע הדברים, אמנע מפירוט כל אותם קשיים המפורטים בחוות הדעת, ואסתפק בציון כי הנאשם אושפז בעבר מספר פעמים על רקע קשיים אלה, ואף ריצה את תקופת המאסר האחרונה (4 שנים) במתקן מב"ן.

שלישית, הסניגור ציין כי מעשיו של הנאשם נעדרי תחכום ואינם מאופיינים באלימות. אני נכון להסכים עם טיעון זה. לעיתים רבות, ניתן להצביע על מאפיינים ברוטאליים אף בעבירות רכוש. בענייננו, נכנס הנאשם למקומות לא לו באופן של פתיחת דלת, ולא באופן של ניפוץ חלון או תוך גרימת נזק אחר לדירות אליהן נכנס, ויש בכך כדי להקהות במעט את חומרת העבירות.

רביעית, אני נכון להסכים עם הסניגור בדבר השינוי המסויים הקיים, לעניין הענישה, בין 3 עבירות התפרצות לדירות שונות, לבין 3 עבירות התפרצות לחדרים שונים באותו מבנה מרובה חדרים.

חמישית, יש להביא בחשבון, במסגרת כלל השיקולים, אף את ערכו הלא גבוה של הרכוש שגנב הנאשם בחלק מן המקרים, ואת העובדה כי חלקו הוחזר למתלוננים לאחר שהנאשם נתפס על ידי המתלוננים באישום הרביעי בתיק המקורי.

שישית, יש משקל בעיני לחרטת הנאשם. קראתי בעיון את מכתבו של הנאשם (סומן על ידי – נע/2). נראה כי דבריו של הנאשם אכן משקפים את מצוקותיו ותחושותיו. אין אומר הדבר כי בעתיד יצליח הנאשם לעמוד בפיתוי ולא לחזור לסורו, אך בעת הזו – יש ליתן משקל מסוים לקולא לאותה חרטה שהביע. סבורני כי מהלך צירוף התיקים מעיד אף הוא על עייפותו של הנאשם ורצונו לנסות ולפתוח דף חדש עם שחרורו מהכלא.

המאסרים המותנים

המאסרים המותנים העומדים לחובת הנאשם אינם במחלוקת. כאמור לעיל, מדובר בתקופה מצטברת העולה כדי 30 חודשי מאסר.

נקודת המוצא המקובלת הינה כי מאסר מותנה הינו סוג של "נדוניה" אותה מביא הנאשם מהליך קודם, ואין לקשור בין "הנדוניה" לבין העונש המוטל בגין העבירות "החדשות". הגם שאני מסכים עם נקודת מוצא זו, שיש בה טעם והגיון, סבורני כי לעיתים, ובמיוחד במקרים בהם מדובר במספר מאסרים מותנים ממושכים ביותר, ובנאשם המודה במיוחס לו ומקבל אחריות, יש להפעילם בצורה מידתית ומאוזנת, אף תוך חפיפה חלקית.

סיכום

16.
יש לאזן בין כלל השיקולים העומדים לעיל, ובעשותי כן, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:



א. אני מפעיל את המאסר המותנה בן 12 חודשים אשר הוטל על הנאשם בת.פ 40202/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
ב. אני מפעיל את המאסר המותנה בן 6 חודשים אשר הוטל על הנאשם בת.פ 6618/06 בבית משפט השלום בתל אביב.
ג. אני מפעיל את המאסר המותנה בן 12 חודשים אשר הוטל על הנאשם בת.פ 1780/06 בבית משפט השלום בצפת.
ד. אני מטיל על הנאשם 38 חודשי מאסר בגין העבירות אותן ביצע בתיק המקורי ובתיק הצירוף.

המאסרים המותנים אותם הפעלתי בסעיפים א'-ג' יופעלו בחופף ובמצטבר לעונש המאסר אותו הטלתי בסעיף ד', כך שסך הכל ירצה הנאשם עונש של 54 חודשי מאסר החל מיום מעצרו – 19.9.10.

ה. 8 חודשי מאסר אולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות רכוש, למעט עבירה לפני סעיף 413 לחוק העונשין.
ו. ניתן צו כללי למוצגים.


זכות ערעור כחוק.


ניתנה היום, 16 מרץ 2011, במעמד הצדדים.

בני שגיא

, שופט







פ בית משפט שלום 37397-09/10 מדינת ישראל נ' אברהם אביטל (פורסם ב-ֽ 16/03/2011)