פסקי דין על מורן דהן | פסקי דין על היכלי לוי | פסקי דין על יוסף בנג'ו | פסקי דין על אשר לוי ואח' |

610-07/07 א     01/04/2011




א 610-07/07 מורן דהן נ' היכלי לוי בע"מ, יוסף בנג'ו, אשר לוי ואח'








בית משפט השלום בצפת



ת"א 610-07-07
דהן נ' היכלי לוי בע"מ
ואח'






בפני

כב' הסגן נשיא
סאאב דבור


תובע

מורן דהן


נגד

נתבעים
1.היכלי לוי בע"מ
2.יוסף בנג'ו
3.אשר לוי
4.דינה ענווה
5.כלל ביטוח אריה חברה לביטוח
בע"מ




פסק דין

מבוא


אש פרצה באולם אירועים וכילתה את כל תכולתו ובכלל זה, ציוד השייך לצד ג' כלשהו. אותו צד ג' פנה לחברת הביטוח בדרישה לשפותו בגין הנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מאותו אירוע שריפה, אלא שדרישתו נתקלה בסירוב בטענה של העדר ביטוח. האם אותו צד ג' זכאי לתגמולי ביטוח ומה האופציות העומדות לרשותו; בכך עוסקת התביעה המונחת על שלוחנו של בית המשפט.


העובדות הצריכות לעניין

התובע, דהן מורן, (להלן: "התובע" או "דהן") הינו הבעלים של עסק בשם "מורן אירועים", המספק שרותי תקלוט, ציוד תאורה והגברה לאירועים.

הנתבעת 1 הינה חברה פרטית אשר התאגדה במטרה לשכור ולהפעיל אולם אירועים הנקרא "היכלי לוי" שבחצור הגלילית. הנתבעים 2 ו- 3 הנם בעליה ומנהליה של הנתבעת 1 .

בין התובע לבין הנתבעים 1-3 נחתם, ביום 13/01/05, הסכם התקשרות. בהתאם לאותו הסכם, התחייב התובע להתקין באולם האירועים של הנתבעים ציוד תאורה והגברה דרך קבע. ההסכם הסדיר את מלוא ההסכמות, ההתניות וההצהרות של הצדדים. (ראה נספח א' לתצהיר העדות הראשית מטעם אשר לוי, הנתבע 3).

כבר בשלב זה יש לציין, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, כי בסע' 5(ב) לאותו הסכם התקשרות, הסירה הנתבעת 1 מעליה כל אחריות בשל גניבה ו/או שריפה למערכות תוך קביעה כי האחריות לכך הינה על המפעיל – קרי התובע עצמו. וזו לשונות של סעיף 5(ב) להסכם:

"בכפוף לאמור בסעיף 5.א. לעיל האחריות לגניבה ו/או לשריפה של המערכות היא על המפעיל. כמו כן יתקן המפעיל על חשבונו ......"

בשלב מסוים, ובשל אירועי שריפה בסביבת המקום, כך לדידי התובע, פנה הוא באמצעות סוכנת הביטוח, הנתבעת מס' 4 – הגב' דינה ענווה (להלן: "דינה"), בבקשה להקים עבורו פוליסת ביטוח לציוד המצוי בבעלותו. דינה, בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בכך, הציעה להכלילו כמוטב בפוליסת הביטוח הקיימת ביחס לאולם האירועים אצל חברת הביטוח, הלא היא הנתבעת 5; וזאת לאחר קבלת הסכמתו של בעל הפוליסה, הנתבע 2, לעשות כן.

התובע הוסיף וציין כי, בהתאם לדרישתו, פעלה דינה להוספתו כמוטב בפוליסה של הנתבעת 1 וזאת בסכום של 200,000 ₪ בצירוף ביטוח בגין הפסד השתכרות בהתאם להסכם בין הצדדים. לטענתו של התובע, נוכח הוא, לאחר ביצוע השינוי כאמור, לראות את הפוליסה שהובאה לעיונו מאוחר יותר ובה הופיע שמו כמוטב. בתחתית עמוד הפוליסה הופיע תאריך הפקתה 1.5.07 (ראה נספח ב' לכתב התביעה המתוקן).

בלילה שבין 18/06/07 לבין 19/06/07 אירעה שריפה באולם האירועים אשר כילתה את כל תכולתו ובכלל זה, את ציוד התובע אשר היה מותקן באולם כדרך קבע (להלן: "מקרה הביטוח").

כפועל יוצא, פנה התובע לחברת הביטוח בדרישה לקבלת תגמולי ביטוח, אלא שדרישתו נענתה בשלילה בטענה של העדר כיסוי ביטוחי.

מכאן, תחילתה של השתלשלות העניינים אשר הולידה, בסופו של יום, את התביעה המונחת על שולחנו של בית המשפט והמופנית גם נגד אולם האירועים ומנהליו וגם נגד סוכנת הביטוח וחברת הביטוח.

הטיעונים כפי שאלה נשמעו מפי הצדדים המעורבים – בקליפת אגוז

הטענות מפי התובע


התובע ציין שוב ושוב כי דאג הוא לבטח את הציוד שלו על ידי הכללתו כמוטב בפוליסה השייכת לנתבעת 1. התובע אף ציין כי, נכח הוא לראות את הפוליסה המתוקנת בה הוכנס שמו כמוטב.

לטעמו, הוא לא פנה לבטל את הפוליסה. הוא סבר שהנתבעת 1 תסדיר את עניין תשלום תוספת הפרמיה המתבקשת מהוספתו כמוטב. כל העניין של ביטול הפוליסה נעשה שלא על דעתו, דרישתו או הסכמתו. סוכנת הביטוח פעלה על דעת עצמה מבלי ליידעו בדבר ופעלה לביטול הפוליסה שלא כדין ושלא כחוק.
מכאן, הביטוח שריר וקיים והיה על הנתבעת 5 בקרות מקרה ביטוח, לשלם לו תגמולי ביטוח בהתאם. משזו סירבה, הוגשה התביעה בה עסקינן.

התובע מפנה את תביעתו כנגד הנתבעים 1-3 בטענה כי אלה בהתהגותם ו/או רשלנותם הם הסיבה הנעוצה בבסיס האירוע על מגוון תוצאותיו ולפיכך, נושאים הם ביחד ולחוד כלפי התובע באחריות וזאת מכוח דיני הנזיקין, חוק חוזה ביטוח ומכוח כל דין אחר.

נגד הנתבעת 4, מופנות טענות שונות של התרשלות בביצוע תפקידה, חוסר מקצועיות, חוסר תום לב, התרשלה בכך שפעלה להוצאות התובע מהפוליסה בה היה מוטב ללא מסירת הודעה בהתאם לדין לתובע ובכך גרמה להיותו חשוף ביטוחית; הנתבעת לא ביצעה את עבודתה בהתאם למלוא הוראות החוק וכו'. מכאן התביעה נגדה לחיובה באופן אישי בנזקים אשר נגרמו לתובע.

הנתבעת 5, בהיותה חברת הביטוח אצלה ביקש התובע לרכוש ביטוח ואף הוכנס שמו כמוטב לפוליסה שרירה וקיימת, מחוייבת היא, לגישתו של התבוע, לשלם לו תגמולי ביטוח בהתאם. מאן דהוא התרשל בביצוע תפקידו והביא לשינוי בפוליסה על ידי מחיקת שמו של התובע כמוטב מבלי לידעו בכך ובניגוד לכל חוק ולכל דין.
הטענות מפי הנתבעים 1 עד 3


נתבעים אלה, עותרים לדחות את התביעה ככל שהיא מתייחסת אליהם זאת בהעדר עילה נגדם ובהעדר יריבות. הנתבעים מדגישים את קיומו של הסכם ההתקשרות בין הצדדים המסדיר את הזכויות והחובות ביניהם. באותו הסכם צוין מפורשות שאין הנתבעים אחראים לביטוח הציוד של התובע.

הנתבעים מבחינתם ניסו לסייע בידי התובע בכך שנתנו את הסכמתם להוספת שמו כמוטב בפוליסה הקיימת על שמם; הא ותו לא. התובע הוא זה אשר לא דאג לשלם את הפרמיה המגיעה ולוודא קיומה של פוליסה בת תוקף. כמו כן, אין הם אחראים לכך שסוכנת הביטוח ביטלה את היותו של התובע מוטב בפוליסה. על כן, אין להפנות אצבע מאשימה כלפיהם.

לטעמם, אין להם נגיעה ואינם משמשים הם כחוליה רלוונטית בהשתלשלות העניינים. טענותיו של התובע, אם בכלל, מופנות הן נגד סוכנת הביטוח ונגד חברת הביטוח ואין כל בסיס לתביעה ככל שהיא מופנית נגדם. עיון בכתב התביעה, במסמכים אשר הוגשו וכן בסיכומי טענות התובע, לאורכם ולרוחבם, אין בהם כדי להצביע על עילת תביעה כלשהי המופנית נגדם, כך לדידם.
הטענות מפי הנתבעת 4


לדידה של הנתבעת 4, גב' דינה, התובע פנה אליה בבקשה לקבל הצעת ביטוח ולבדוק ערוצי-אפשרויות ובסופו של דבר הליך זה לא הבשיל הוא לכדי פוליסה סופית ומחייבת. התובע פנה אליה לבדיקת עלויות ומשהחליט שאינו מעוניין בכיסוי, פנתה היא בהתאם לחברת הביטוח וביקשה "ביטול מתחילה".

מכאן, ההצעה לא השתכללה לכדי חוזה מחייב. הפוליסה הוקמה כטיוטה לצורך בדיקת עלויות ומשהחליט התובע שלא לקבל את הפוליסה, פנתה היא הלאה בבקשה לביטול הפוליסה מתחילה. פנייתה זו נעשתה עוד ביום 06/05/07 במיל אשר נשלח לחברת הביטוח.

דינה פעלה בהתאם להנחיות אותם קיבלה מהנתבעת 5 וכן מהצדדים השלישיים ומילאה את תפקידה כחוק ולא היתה כל התרשלות מצידה.

נתבעת זו ציינה והדגישה, כי התובע מעולם לא חתם על הצעת מחיר, לא חתם על טופס הוראת קבע, לא חתם על שום מסמך ולא שילם גרוש אחד בקשר לפוליסה של הנתבעים 1-3 . כל שביקש הוא זה לקבל הצעת ביטוח ומשנוכח לדעת כי העלויות גבוהות, ויתר הוא על הרעיון. רק טעות של מאן דהוא הביאה להקמת ולהולדת פוליסה-שגויה במקום טיוטא ודינה פעלה לביטולה מתחילה עת הוברר לה שאין התובע מעונין בביטוח.

יש לציין כי, מטעם הנתבעת 4 הוגשה הודעה לצדדים רביעיים נגד הנתבעת 5 וכן נגד חברת הביטוח מזרח שירות לביטוח בע"מ. לטעמה, לחילופין, ככל ותתקבל התביעה נגדה, הרי על הנתבעת 5 או הצדדים השלישיים לשאת בחיוב משפעלה היא בתור שלוחה של חברת הביטוח וביצעה את תפקידה כדין וכחוק.
ומכאן, לטיעוניה של הנתבעת 5


הנתבעת 5 חוזרת על טיעוניה של הנתבעת 4 ומתנערת היא מכל אחריות הרובצת לפתחה. לטעמה, לתובע הופקה תוספת לפוליסה אלא שזו בוטלה מתחילה, כדין. בסך הכל נערכה בדיקת עלויות ומשהדבר לא התאים לתובע, פנתה דינה אליהם {אל ליבנת ויצמן (להלן: "ליבנת"), עובדת בסוכנות הביטוח מזרח} בבקשה לביטול הפוליסה מתחילה – פנייתה זו נעשתה ביום 06/05/07. באותו יום הפנתה ליבנת את בקשת הביטול הלאה לחתמת בשם חיה וביקשה את טיפולה בביטול הפוליסה בהתאם. ליבנת פנתה שוב לחיה בתאריך 07/06/08 וביקשה לבצע את הביטול מתחילה. בשלב יותר מאוחר הוברר לליבנת כי חיה עזבה את עבודתה. בשל כך, לא נשלחה לה רשימת הפוליסה המתוקנת בסמוך למועד פנייתה.

למיטב הידיעה, רק ביום 20/06/07 הוצאה תוספת מתוקנת, בה בוצעו השינויים כפי שאלה התבקשו על ידי דינה.

מכאן, לטעמה של הנתבעת 5, לתובע הופקה תוספת לפוליסה אך היא בוטלה "מתחילה" כדין לפי בקשתו ו/או לפי בקשת הסוכנת. אם כך, במועד האירוע לא היה לתובע ביטוח בתוקף. המועד הקובע לעניין ביטול הפוליסה זה המועד בו הם התבקשו לבטלה; הוסף לכך, הביטול מתייחס לביטול "מתחילה". המועד בו בוצע הביטול בפועל אינו רלוונטי לצורך העניין.

טענה נוספת מפיה של הנתבעת 5 לפיה, הסוכנת חרגה מהרשאה כשלוחה של הנתבעת.

לבסוף, טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח את גובה הנזק.

מטעם הנתבעת 5 הוגשה הודעה לצד שלישי נגד סוכנת הביטוח, דינה.

עד כאן טיעוני הצדדים.


הראיות בתיק

הצדדים לא השכילו לסיים את המחלוקות ביניהם בדרכי פשרה. משכך, הורה בית המשפט על הגשת תצהירים והתיק נקבע לשמיעת הוכחות.

מטעם התובע העידו, התובע בעצמו ועד נוסף בשם מוטי עייש. מטעם הנתבעים 1 -3 העידו: הנתבע מס' 2, מר יוסף בנג'ו
וכן, הנתבע מס' 3, מר אשר לוי. מטעם הנתבעת 4 העידה הנתבעת בעצמה, סוכנת הביטוח דינה ענווה. מטעם הנתבעת 5 העידו שני עדים: הגב' ויצמן יהודית ומר אמנון סיטון.

בסיום שמיעת הראיות, הורה בית המשפט לצדדים, כל אחד בתורו הוא, לסכם את טענותיו ולהעלותם על הכתב בהתאם.


העובדות והשאלות השנויות במחלוקת


מהשתלשלות העניינים כפי המבואר לעיל, עולות כמה תהיות עליהן יש ליתן את הדעת בבואנו להכריע בגורלה של התביעה.

תחילה, יש לדון בשאלה אם התובע ביקש לגבש עבורו פוליסה או רק הצעת מחיר וכפועל יוצא מכך,יש ללוש בשאלה אם השתכלל חוזה ביטוח תקף ומחייב, אם לאו?

שנית, ובהמשך לשאלה הראשונה, האם בפועל חברת הביטוח הוציאה פוליסת ביטוח או רק טיוטה? ומה ההשלכות לכך!

שלישית, בהנחה ואכן הוקמה פוליסה, מה הדרך לביטולה והאם זו בוטלה בפועל ואימתי.

לבסוף, ככל ויוכח קיומה של פוליסה בתוקף בזמן האירוע, כי אז יש לדון בשאלת הנזק והיקפו.

קיומו של חוזה ביטוח מחייב


האם במקרה בו עסקינן נכרת חוזה ביטוח!

דיני הביטוח הם ענף של דיני החוזים ופוליסת הביטוח היא חוזה שעליו חלים דיני החוזים (ש' ולר "חוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981", כרך ראשון, עמ' 71-73, 165-168) חוזה הביטוח נכרת כל החוזים בדרך של הצעה וקיבול (ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים, פ"ד מה(2) 811, 819). כריתת חוזה דורשת העדה של גמירות דעת ומסוימות (ג' שלו, "דיני חוזים – החלק הכללי" (2005) עמ' 171-177)
ואחד המרכיבים החיוניים לקיומה של דרישת המסוימות בחוזה ביטוח הוא שיעור דמי הביטוח (ראה

פסק דין
נועם אורים הנ"ל עמ' 821). ראה גם בספרו של ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך א', מהדורה ראשונה, התשס"ב – 2002 (להלן: "ספרו של אליאס") עמ' 261-262 שם. בין היתר, הדגש כי, "דרישת המסוימות אינה באה על סיפוקה באין הסכמה של הצדדים לגבי שיעורם..." (של דמי הביטוח – ס.ד.)

בהתאם לקבוע בסעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") רואים את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח (נועם אורים, עמ' 817-818).

לענייננו, ספק בעיניי אם השתכלל חוזה ביטוח מחייב ביחסים עם התובע.

השתלשלות העניינים כפי שהוכחה בפני
י, מצביעה על התנהלות התובע בעבר ביחס לרכישת ביטוח לציוד שלו. התובע ביקש, במספר הזדמנוניות שונות בעבר, לבטח את הציוד ולבסוף חזר בו ולא ערך ביטוחים בהתאם. בעניין זה, מפנה אני לעמ' 19 לפרוטוקול הדיון, שם העיד התובע כי לא היה לו שום ביטוח על הציוד באולם. בהמשך חזר וציין כי, "הציוד הזה היה באולם הזה מתחילת שנת 2005 ולא בוטח עד המקרה." שוב, בעמ' 21 לפרוטוקול אישר התובע, לאחר שדחה תחילה את הטענה, כי בעבר ביקש לבטח את הציוד ובשלב יותר מאוחר חזר בו וביקש לבטל את הפוליסה וכדבריו, "אני מאשר שבשנת 2005 בעקבות מה שאמרת, דינה ענווה פנתה וביקשה לבטל את הפוליסה מלכתחילה על מנת שלא יחוייב התובע".
יש לציין, כי דבריו אלו של התובע באו לאחר ששינה גרסתו. תחילה מסר כי אינו זוכר או כי סביר להניח ורק לאחר "רענון זיכרונו" אישר את דבריה ואת גרסתה של סוכנת הביטוח.

בהקשר זה יש לציין, כי התובע ניסה לתרץ את רצינות כוונתו הביטוחית הפעם בהתרחשותם של אירועי שריפות אשר אירעו באיזור ובכלל זה באולם סמוך לאולם נשוא השריפה כאן. אם כך, המצב חמור שבעתיים; משלא גילה הוא כוונה זו עת פנה לסוכנת הביטוח ו/או לגורמים שנגעו לביטוח. בעניין זה מפנה אני לעדותה של דינה בכך שלא ידעה אודות השריפות שהיו במקום. ראה עמ' 34 לפרוטוקול שורות 29-30 – "התובע לא אמר לי דבר על השריפות כשהוא פנה אליי. הוא לא הביע דאגה לציוד שלו בגלל אותן שריפות, אני רגילה לקבל ממנו הצעות לביטוח".

מכאן לשאלת הפרמיה. בעמ' 20 לפרוטוקול הדיון, הדגיש התובע כי הנתבעים 1-3 לא היו צריכים לבטח עבורו את הציוד. לצד זאת, העיד הוא בזו הלשון:

"לשאלתך – האם הנתבעים 1 ו- 2 היו צריכים לשלם עבורי את הפרמיה, אני משיב כי זה לא מדויק, אני לא יודע מי היה צריך לשלם עבורי את הפרמיה"

לצד עדותו של התובע ניצבת עדותה של הנתבעת 4, דינה. דינה העידה בפני
י ועדותה נמצאה עליי כאמינה ומהימנה ומצאתי לתת בה אימון. לאורך עדותה הסבירה היא שהמדובר היה רק בהצעת ביטוח ואך בשל טעות, התובע הוכלל בפוליסה על-אף שזו היתה בפועל רק הצעת מחיר (עמ' 32 לפרוטוקול שורה 5 ושוב בשורה 8 כן, ראה עמ' 34 שורות 1-2) ועובדה היא שהתבוע לא שילם כל סכום עבור הביטוח הנטען.

בהמשך, בעמ' 34 שורות 15-19, הדגישה ליבנת כי לא יצרה שום מצג לתובע שיש לו פוליסה. ליבנת ציינה גם, כי זו לא הפעם הראשונה שהתובע פנה אליה לבטח את הציוד ובסופו של יום לא הבשילה פנייתו עד לפוליסת ביטוח.

ביחס לתשלום "לגבי התשלום לא היתה פוליסה ומכאן לא היה צורך בשיחה לגבי אופן התשלום" (עמ' 34 שורה 20).

ליבנת בחקירתה הנגדית ציינה בזו הלשון (עמ' 35 שורות 2-3):

"פניתי לחברת הביטוח בהצעת מחיר, לא פניתי לתובע וביקשתי תשלום, אלא אמרתי לו זאת ההצעה הכספית והוא אמר לי שזה גבוה ולא מתאים לו".

מכאן, לפי השתלשלות העניינים, דעתי היא כי עסקינן בהצעת מחיר אשר לא קרמה עור וגידים עד ליצירת חוזה סופי ומחייב. להתקשרות החוזית הנטענת חסרים האלמנטים הבסיסיים להשתכללותה מכאן, לא נוצרה התקשרות חוזית עליה
הסתמך התובע. הוא ידע גם ידע שהמשא ומתן בין הצדדים לא הגיע לשלב של הסכם סופי.

העדרה של הצעת ביטוח חתומה, העובדה כי לא סוכם גובה הפרמיה ומי אמור לשאת בה ואף לא את דרך תשלומה, כל אלה מנווטים אותי לקראת מסקנה אחת שאין בלתה לפיה, לא היתה גמירות דעת ובכך לא השתכלל בין הצדדים חוזה ביטוח מחייב והמדובר אך ורק בהצעת ביטוח. לצד זאת יש להוסיף את גירסת הנתבעת 4 (לעומת גירסתו של התובע) שנמצאת עליי אמינה ומהימנה, עקבית, רציפה, הגיונית הדרה בהרמוניה תחת-קורת הגג של ההתרחשויות השונות וההגיון המשפטי הצרוף ואף תואמת (הרבה יותר מגרסת התובע) את המצב לאשורו. התובע שינה את גירסתו חדשות לבקרים ולא הצליח להוכיח את טיעוניו כדבעי.

האם הוצאה פוליסה או טיוטא


על אף המובא לעיל, נוכחנו לדעת כי במקרה דנן, חברת הביטוח בפועל כן הוציאה תוספת לפוליסת הביטוח. ראה עדותה של דינה בעמ' 32 שורה 5: "הטעות היתה שהתובע הוכלל בפוליסה ובעצם זו היתה רק הצעת מחיר" ובהמשך באותו עמ' שורה 8: "אני מבחינתי ביקשתי הצעת מחיר והחתמת במזרח או בכלל עשו את הטעות". כן, ראה בהמשך עדותה של דינה בעמ' 34 שורות 1-2: "הטעות של כלל היתה שהעותק של הבדיקה הפך לפוליסה בגלל טעות של החתמת וביום 06.05.07 אמרתי לה שמדובר בטעות".

בהסתמך על המובא לעיל בפרק הקודם, אך ברור הוא שהפוליסה הוצאה בטעות שעה שהתובע פנה וביקש לבדוק אופציות ועלויות ביטוח.

אם כן, השאלה הניצבת בפני
נו היא, מה ההשלכות לכך, האם יש בכך כדי להירתם ולהיגרר אחר סוסת טיעוניו של התובע המובילה אותנו בדרכים עקלקלות?

לטעמי, התשובה לכך שלילית היא. כפי שהוסבר לעיל בהרחבה, התובע פנה לבדיקת עלויות ומשמצא שהעלויות גבוהות חזר בו מההצעה. אם כך, לא נוצרה אצלו הציפיה שהוא כן מבוטח והוא לא הסתמך על כך. כל השתלשלות העניינים שבאה לאחר מכן, הינה עניין פנימי של סוכנת הביטוח מול חברת הביטוח ואין ליתן לתובע ליהנות מהטעות אשר נפלה בחיקה של חברת הביטוח באשר לתיקון הפוליסה.
ביטול הפוליסה


יתירה מכך, ומעבר לנדרש, גם בהנחה ואכן השתכלל חוזה ביטוח שריר ותקף; ואף נניח כי אמנם בטעות הוצאה פוליסה על ידי חברת הביטוח, הרי עדיין, הוכח בפני
י כי הנתבעת 4, דינה, פעלה לביטולה של אותה פוליסה בהתאם לכללים והחוקים הנוגעים בדבר. במה דברים אמורים?

סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981
(להלן: "חוק חוזה הביטוח" או "החוק") שכותרתו "ביטול החוזה", קובע:

"ביטל אחד הצדדים את החוזה על פי תנאיו או על פי חוק זה, מתבטל החוזה כעבור 15 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול לצד השני".

פרק א' סימן ו' לאותו חוק מתייחס למעמדו של סוכן הביטוח. כעיקרון, סוכן הביטוח נחשב כשלוחו של המבטח בעניינים הקשורים לחוזה הביטוח זולת אם ישנה דרישה או הודעה אחרת בכתב.

כבר עתה יצוין, כי לא עסקינן בביטול במסגרת סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח (כפי טענת התובע) כי אם בביטול בהתאם לסעיף 10 לחוק המצוטט לעיל. סעיף 15 לחוק עוסק בביטול הפוליסה מחמת פיגור בתשלום דמי הביטוח ולא בכך עסקינן במסגרת תיק זה.

בספרו של י. אליאס דיני ביטוח בעמ' 358 צויין שם:

"הודעת הביטול אינה טעונה צורה פורמאלית, אלא אם צורה מסויימת מתחייבת על פי החוק....... בהיעדר דרישה מיוחדת כאמור, יש ליתן את ההודעות "בדרך המקובלת בנסיבות העניין". בפסיקה נקבע כי הודעת הביטול יכולה להינתן בעל פה ואף בדרך של התנהגות, ובלבד שיהיה בה כדי להעיד באופן ברור וחד משמעי על ביטול החוזה..."

בהודעתה של סוכנת הביטוח דינה אשר נשלחה ללבנת באמצעות הדואר האלקטרוני ביום 06/05/07, כך נמסר:


"לבנת שלום,

בפוליסה הנ"ל הוספנו כיסוי לציוד הגברה ופלזמות כדי לדעת עלויות.
לבסוף הוחלט שאינו מעוניין בכסוי והבעלים מבטחים רק את 8 הפלזמות בסכום של 40000 ₪

נא תיקונן מתחילה.

לטיפולך המסור
"

זהו נוסחה של הודעת הביטול אשר נשלחה, כפי הנטען, על ידי סוכנת הביטוח לעובדת חברת הביטוח.

ישאל השואל, האם התובע אכן ביקש לבטל את הפוליסה ובעקבות בקשתו באה הודעתה של סוכנת הביטוח! אם כן, האם יש לראות בכך כהודעת ביטול כדרישת החוק? ואם כן, מתי אותה הודעת ביטול נכנסה לתוקף?

שוב, ובהסתמך על האמור לעיל, ולאור התרשמות בית המשפט הישירה והבלתי אמצעית מהעדויות כפי שאלה נשמעו בפני
ו, המסקנה המתחייבת היא כי צודקת דינה בגרסתה לפיה, התובע בכלל ביקש לקבל הצעת ביטוח לצורך בדיקת עלויות ומשההצעה לא זכתה לאישורו, פעלה היא מיד לביטול אותה פוליסה (אשר כאמור הופקה אך בטעות) ואף ביקשה את ביטולה "מתחילה".

אם תאמר אחרת, איזה אינטרס יש לאותה סוכנת ביטוח לפנות בבקשה לבטל פוליסה מיוזמתה ועל דעת עצמה! הרי, בל נשכח כי בסופו של יום היא זו הנשכרת מקיומה של אותה פוליסת ביטוח.

התוצאה איפוא, התובע כן הביא בהתנהגותו לביטול הפוליסה ואותה סוכנת ביטוח פעלה כנדרש ומסרה את הודעת הביטול הלאה לחברת הביטוח, כהודעתה הנ"ל נושאת תאריך 06.05.07. אותה הודעה אשר נמסרה עוד באותו יום ללבנת מחברת הביטוח וזו בתורה העבירה אותה הלאה לחתמת.

מכאן, דינה פעלה בהתאם לדרישת החוק ובהתאם להוראות סעיף 10 לחוק, הודעת הביטול נכנסה לתוקף 15 יום מיום מסירתה קרי, ביום 21/05/07. הפעולה של ביטול הפוליסה בפועל אצל חברת הביטוח אינו אלא אקט טכני הבא בעקבות הביטול ואינו מצביע לעניין מועד הביטול בפועל. הדברים אמורים במיוחד בנסיבות מקרה זה כאשר הודעת הביטול באה מצידו של התובע והוא זה אשר מבקש עתה להסתמך על אותה פוליסת ביטוח. הרי התובע הוא זה שגרם בהתנהגותו לביטול הפוליסה ואין לו להלין אלא על עצמו. התובע לא ייצא נשכר כתוצאה מרשלנותו של מאן דהוא בחברת הביטוח ואין ביכולתו לזקוף את אשר אירע לטובתו שעה שהוא עצמו ידע על כך ולא נוצרה אצלו אשליה כלשהי או אינטרס ההסתמכות להיותו מבוטח.

בהקשר זה רואה אני לנכון להפנות לעדותו של עד ההגנה מר סיטון אמנון. עד זה העיד בפני
י בעמ' 40 לפרוטוקול הדיון (באמצע):

"אתה אומר לי כי חוק חוזה הביטוח מגדיר את ביטול חוזה הפוליסה הן על ידי חברת הביטוח והן על ידי המבוטח עצמו ואני משיב כי אם המבטח ביטל הוא צריך להודיע, אם המבוטח מבקש לבטל אני מבטל את הפוליסה, לא צריך מכתב מהמבוטח. מכתב מהסוכן מספיק לביטול פוליסות". (ההדגשה שלי ס.ד.)

ראה גם בעדותו של העד בעמ' 41 בסוף העמוד וכן בעמ' 42 שם ציין בזו הלשון: "אני משיב כי הביטול יצא ב- 20/06/07 שבועיים אחרי הודעת הביטול זה טכני וזה יכול לקרות. הביטול הוא מיום שהעבירה את הפניה לבטל מלכתחילה".

בשולי הדברים אציין שוב כי, התמהיל הנוצר בין אותות האמת של העדים לבין השתלשלות האירועים, המועד בו ביקשה דינה לבטל את הפוליסה (אף בהנחה כי המדובר בפוליסה שכבר נוצרה ו"הוקמה"), העובדה כי התובע לא טרח לשלם עבור הכיסוי הביטוחי וכן התוכן של הפניה של דינה והנוסח המדוייק של אותה פנייה שתכליתה להודיע על הטעות שנוצרה בתום-לב ולהביא לתיקונה על-ידי ביטול הפוליסה מלכתחילה; כל אלה יחדיו מאששים ומבססים הם את גרסתה של הנתבעת דינה ומביאים לזעזוע הבסיס הרעוע עליו מנסה התובע לבנות את מגדל טיעוניו.
שאלת הנזק


לאור התוצאה אליה הגעתי, אין עוד צורך לדון ברכיב זה של התביעה. לצד זאת, יוער כי, גם אם הוכח קיומה של התוספת לפוליסה, הרי לא דובר באותה תוספת על כיסוי אובדן רווחים כפי הנתבע באחד מרכיבי התביעה. עובדה זו זועקת "דרשני" ויש בה כדי לפגום בתביעה בכללותה ולהצביע על רצונו של התובע ליצור יש מאין ולזכות מן ההפקר דבר שבלט והזדקר מבין דבריו לאורך כל השתלשלות הענינים בתביעה זו. בהקשר זה ראה עדותה של דינה בעמ' 34 שורה 25 בציינה, "התובע לא ביקש ולא קיבל הצעת מחיר לכיסוי אובדן רווחים וזה ממש לא".

אם לא די בכך, הרי גם עיון בפוליסת הביטוח עליה ביקש התובע להסתמך, מלמדנו כי אינה מכילה היא סעיף ביטוחי כזה לטובתו.

שאלה החריגה מהרשאה

ועוד נקודה לפני סיום. ראיתי שהנתבעות 4 ו- 5 האריכו בטיעוניהם באשר לשאלת חריגה מהרשאה של סוכנת הביטוח ושאלת האחריות השילוחית. הטיעונים יפים המה אולם, לא מצאתי מקום להתעכב בנושא זה וזאת בשל התוצאה אליה הגעתי.
ולסיכום


לא הוכחה בפני
י עילת תביעה כלשהי ביחסים שבין התובע לבין הנתבעים 1-3. היחסים בין הצדדים הוסדרו בהתאם להסכם אשר נחתם ביניהם ובו נקבע מפורשות כי אין נתבעים אלה אחראים לכל נזק שריפה שייגרם לציוד התובע. בנושא זה לא נתגלעה מחלוקת. כמו כן, לא הוכחה בפני
י עילת תביעה אחרת כלשהי נגדם שיש בה כדי לקשור אותם ולהביא לחיובם בפיצוי כלשהו.

נגד הנתבעים 4 ו- 5, ולאור כל המובא לעיל, לא הוכח קיומו של אותו מפגש רצונות המביא לקיומה של פוליסת ביטוח בת תוקף וגם אם נניח לרגע קט כי אכן היתה פוליסה כזו, הרי כי אז הפוליסה בוטלה כדין וכחוק.

התוצאה איפוא כי אני דוחה את התביעה, על כל רכיביה, וככל שהיא מתייחסת לכלל הנתבעים.

כפועל יוצא, גם ההודעות לצדדים שלישיים נדחות בזאת, ללא צו להוצאות.

התובע יישא בהוצאות הנתבעים כדלקמן:

הוצאות ושכ"ט הנתבעים 1 –3 בסך כולל של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

הוצאות ושכ"ט הנתבעת 4 בסך כולל של 3500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

וכן, הוצאות ושכ"ט הנתבעת 5 בסכום דומה של 3500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא

פסק דין
זה לצדדים
.

ניתן היום,
1 לאפריל 2011, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 610-07/07 מורן דהן נ' היכלי לוי בע"מ, יוסף בנג'ו, אשר לוי ואח' (פורסם ב-ֽ 01/04/2011)