פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ | פסקי דין על בנבנישתי אלי | פסקי דין על אלי בן - חלפי רכב |

36764/03 א     13/05/2004




א 36764/03 בנק הפועלים בע"מ נ' בנבנישתי אלי, אלי בן - חלפי רכב בע"מ




1


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 036764/03

בשא 152376/04
בפני
:
כב' השופט ד"ר ורדי קובי

תאריך:
13/05/2004



בעניין:
בנק הפועלים בע"מ





המבקש
(הנתבע)

נ ג ד


1 . בנבנישתי אלי

2 . אלי בן - חלפי רכב בע"מ





המשיבים
(התובעים)

החלטה

בפני
בקשה של המבקש לסילוק על הסף של התובענה מחמת התיישנות ושיהוי.
התביעה הוגשה לביהמ"ש ביום 04.06.2003, בגין אירועים שהתרחשו לכאורה בשנים 1984-1995.

1. התובעים ניהלו את חשבונם בבנק הנתבע, בסניף נווה-חן בתל אביב.
התובעים טוענים כי הנתבע אחראי במעשיו ובמחדליו לנזקים אשר נגרמו להם, כדלהלן:
1.1 1.1 הנתבע נהג בניגוד לחובת האמון של בנק לקוח, והפר חובות חקוקות לרבות חוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א-1981 ("חוק הבנקאות") שלא כבנק סביר, בניגוד למוסכם וברשלנות. התנהגות הנתבע מגיעה לכדי מעשים הלוקים בחוסר תום לב.
1.2 1.2 הנתבע התנה מתן אשראי ו/או המשך האשראי הקיים בפתיחת תוכניות חיסכון
1.3 1.3 הנתבע ניצל את חולשתם וחוסר בקיאותם של התובעים בהבטיחו להם רווחים וכדאיות כלכלית בפתיחת תוכניות החיסכון כנגד הקצאת האשראי.
1.4 1.4 הנתבע יצר בפני
התובעים מצגים ו/או הטעה אותם ו/או ניצל את מצבם הכלכלי תוך כפייה, בחוסר תום לב ובניגוד להוראות החקוקות לפי חוק הבנקאות.
1.5 1.5 הנתבע לא נהג ו/או לא נקט באמצעי זהירות סבירים ו/או אמצעים מספיקים להבטחת קיום התחייבויות ושמירת חות הנאמנות ללקוח.
1.6 1.6 הנתבע עשה מעשים שגופים ו/או אנשים ומנהלים סבירים המשרתים אלפי לקוחות לא היו עושים בנסיבות העניין ו/או נמנע מלעשות מעשים שבנקים ועובדיהם הסבירים היו עושים.
1.7 1.7 הנתבע הפר חובות חקוקות לרבות חוק הבנקאות וסעיף 35 לפקודת הנזיקין, ונהג ברשלנות במעשיו ובמחדליו אשר גרמו נזקים לתובעים.
1.8 1.8 הנתבע לא הדריך ו/או לא פיקח ו/או לא דאג לשיטת עבודה סבירה ויצר מצגים ו/או הטעיות בכל הקשור לחיוב החשבון בריביות ותוספות סיכון והימנעות מזיכוי החשבון בריביות יתרות.

הנתבע טוען להתיישנות התביעה.
לטענת הנתבע, כל תוכניות החיסכון נשוא התביעה נפתחו בשנים 1984-1995, ולפיכך הואיל והתובענה הוגשה ביום 04.06.03 חלה התיישנות על תוכניות החיסכון.
בנוסף טוען הנתבע לשיהוי ומניעות. לטענתו, התובעים השתהו בכך שעד לסוף שנת 2002 (מועד פניית התובעים לנתבע קודם להגשת התביעה) לא השמיעו כל טענה שהיא כנגד הנתבע, היינו, על אף שחלפו שנים לא מעטות ממועדי פתיחת תוכניות החיסכון נשתהו התובעים. לשיהוי זה יש לייחס משמעות משפטית כזו הפועלת לחובת התובעים. מהאמור לעיל, ברור גם טעמה של טענת המניעות שכן, התובעים בחרו משך שנים להתבצר בשתיקתם ולא למחות, ועל כן הם כיום מנועים ומושתקים מלהעלות הטענות אותן בחרו לכבוש משך השנים.

מנגד טוענים התובעים, כי יש למנות את תקופת ההתיישנות החל מחודש ינואר 2003 או לכל המוקדם משנת 2001, מועד סיום האילוץ הכלכלי.
התובעים טוענים כי הנתבע פעל בדרך של התניית שירות בשירות ולפיכך, רק בעת סיום ההתניה, היינו בשנת 2003 עד שנת 2001 לכל המוקדם, מתחילה תקופת ההתיישנות.
לגבי טענת השיהוי, עפ"י אותו רציונאל בדיוק, קיום האילוץ הכלכלי, הרי שאין כאן כל שיהוי ואין לקבל את הטענה. התובעים מציינים עוד, כי שיהוי אינה טענה עוקפת התיישנות. הטוען לשיהוי צריך להראות איך וכיצד פגע בו השיהוי וגרם לשינוי מצבו לרעה, דבר שלא נעשה על ידי הנתבע.

הנתבע טוען, כי לא הופעל על התובעים אותו "לחץ כלכלי" לו הם טוענים, ואשר בגינו יש "להקפיא" כביכול את תקופת ההתיישנות. התניית פתיחתן של תוכניות חיסכון כנגד הקצאת אשראי הנה מהלך בנקאי לגיטימי של איזון בין בטחונות לאשראי. לא הייתה כל מציאות של התניית שירות בשירות ופתיחה לא רצונית של תוכניות חיסכון, שכן כל תוכניות החיסכון נפתחו על ידי התובעים מרצון.
טענת השיהוי נטמעה כחלק מעיקרון תום הלב, ובכל מקרה בוודאי שקיים שינוי מצב לרעה מצד הנתבע, הנובע מכך שהנתבע הניח, ובצדק, שלא תיתכן מציאות של חשיפה לתביעות בגין תוכניות חיסכון שנפתחו לפני שנים והקושי שכעת ניצב מולו לגייס ראיות בעניינן של טענות כל כך ערכאיות.

2. טענת ההתיישנות ודחייה על הסף
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות החלטתי לדחות בשלב זה את הבקשה.

כאשר בית המשפט דן בטענת מחיקה או דחייה על הסף, אין הוא מקיים משפט זוטא בו הוא שומע ראיות לשאלה זו שכן באם בירור הטענה מצריך שמיעת ראיות אין מקום למחיקה על הסף ובית המשפט ידון בסוגיה במסגרת שמיעת התיק העיקרי ובירור טענות ההגנה האחרות.
כאשר בית המשפט דן בטענה בשלב המקדמי של מחיקה על הסף, חי הוא לצורך עניין זה מפי כתבי הטענות ועל פיהם יקום וייפול דבר.
בית המשפט ימחק תביעה על הסף רק אם יגיע למסקנה כי גם אם יוכח הנטען בכתב התביעה ועל אף האמור בו לא יהיה זכאי התובע לסעד המבוקש.

כדי להשיב האם ירד מסך התיישנות על תוכניות החיסכון, יש לקבוע את המועד הקובע לתחילת מרוץ ההתיישנות.

באם נתחיל את המניין ביום פתיחת תוכניות החיסכון, הרי שאין ספק שגורל התובענה יחרץ לטובת הנתבע ותוכניות החיסכון תתיישנה, שכן המניין יובילנו אל השנים 1984-1995.

יחד עם זאת, רווח והצלה יבואו לתובעים ממקור אחר.
מקובל לראות את הלחץ הבלתי הוגן כנמשך והולך כל עוד תוכניות החיסכון חיות וקיימות שכן ההנחה היא שהלחץ שהוביל לפתיחת התוכניות נמשך והולך גם בכל הנוגע לאי פדיונן. כנ"ל ניתן להתייחס לפעולות מתמשכות של הפרת חובת תום לב, הפרת חובת נאמנות ומעשי מרמה המיוחסים לנתבע.
אשר על כן מקובל להניח כי כל עוד לא נפרעו תוכניות החיסכון, ניתן להניח שהלחץ נמשך וכנ"ל הפעולות שנעשו לטענת התובעים ע"י הנתבע בחוסר תום לב במרמה ותוך הפרת חובות אמון.
נושא זה יש לברר עובדתית, כשיש לאפשר לתובעים להוכיח כי הלחץ, הפעולות הנ"ל והתנהגות הנתבע המשיכו להתקיים עד ליום בו נפרעו תוכניות החיסכון.

במקרה דנן נפרעו תוכניות החיסכון בשנת 2002. יש לברר עובדתית האם נתקיימה בענייננו סוגיית "התניית השירות בשירות".
אם נגיע למסקנה שהלחץ הכלכלי של הנתבע נמשך באופן רצוף עד להסדר שנערך בין התובעים לנתבע בתחילת שנת 2002 והוא יצר התניייה נמשכת של שירות בשירות, הרי שמירוץ ההתיישנות יחל כאמור רק בשנת 2002.
ברם, אם נגיע למסקנה שהנתבע התנהל במהלך בנקאי לגיטימי של איזון בין בטחונות לאשראי וללא כל לחץ מצדו על התובעים, הרי שמירוץ ההתיישנות יחל בעת פתיחת תוכניות החיסכון, קרי בין השנים 1984-1995 ותוכניות החיסכון נתיישנו להן זה מכבר.
כך שבשלב זה לא ניתן לקבוע שהתביעה התיישנה והעניין טעון בירור עובדתי.
טענת הלחץ הכלכלי המתמשך של התנית שירות בשירות נטענה בכתב התביעה (בסעיף 18 וסעיפים נוספים) וטענה זו, שאינה נבחנת עובדתית בשלב זה, מספיקה לכך שלא ניתן לקבל את טענת ההתיישנות ולהשתמש בסעד הקיצוני והחריג של סילוק התביעה על הסף.

3. טענת השיהוי ודחייה על הסף
לא מצאתי מקום גם לסילוק התביעה על הסף מחמת מניעות או שיהוי, כאמור לעיל בעניין ההתיישנות. מעבר לכך שאם ייקבע שהיה לחץ כלכלי נמשך עד 2002 ניטל העוקץ במקרה זה גם מטענת השיהוי, הרי טענת שיהוי המועלית כנגד תובענה אזרחית בטרם חלפה תקופת ההתיישנות היא טענה קשה ברבדים שונים.
מעצם טיבה היא מבקשת להתערב ולשנות תקופת התיישנות שנקבעה בדין על דרך קיצורה, ועשויה לפגוע בציפייתו של התובע לכלכל צעדיו לפי טעמו במסגרת תקופת התיישנות המוכרת בחוק. היא משנה את נקודת האיזון בין ההגנה על זכויות התובע לבין ההגנה על זכויות הנתבע וקבלתה מאפשרת דחיית תביעה על הסף בלא דיון לגופה. קבלתה מרחיבה את מניעת הגישה של בעל דין לערכאות מעבר למה שהציבו כללי ההתיישנות והיא יוצרת מחסום נוסף לזכות גישה כאמור, המוכרת כזכות יסוד בעלת חשיבות מיוחדת במדרג זכויות האדם.

קבלת טענת השיהוי בתוך תקופת ההתיישנות עלולה להמריץ תובע להגיש את תביעתו לערכאות ולהרתיעו מחיפוש אחר פתרונות חלופיים למחלוקת מחוץ לערכאות המשפט. השתהות בהגשת תביעה אינה, לכשעצמה, שיהוי כמובנו במשפט. שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפני
יה לבית המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע - שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי [רע"א 4928/92 עזרא נ' מועצה מקומית תל-מונד, פד"י מז(5)94].

לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום לבו של התובע [ע"א 403/63 תמיר נ' שמואלי, פד"י יח(1)47]. הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מוטל על הטוען לכך, קרי הנתבע [ע"א 206/75 סלון 100 בע"מ נ' פנטריסה, פד"י ל(1)732].

איחור בהגשת תביעה, הוא כשלעצמו אינו מעיד על ויתור או מחילת התובע על זכות התביעה. השתהות בתחום תקופת ההתיישנות הנה זכותו של המתדיין והיא עשויה לעיתים לשמש אמצעי חשוב בדרך לפתרון המחלוקת מחוץ לערכאות. לפיכך, קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע אודות ויתור או מחילה מצדו על זכות התביעה הנתונה לו. התנאי בדבר שינוי מצב לרעה של הנתבע אחוז ושלוב בדרישה כי שינוי כאמור ינבע מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע. אין הרי שינוי מצב לרעה של נתבע בשל שינוי בנסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בתובע, כהרי שינוי הנובע מהתנהגות התובע.
מכאן, כי סילוק תביעה בטענת שיהוי יתכן, דרך כלל, מקום שחוסר תום לבו של התובע או מצג ממשי של ויתור או מחילה מצדו על זכותו הם אשר הניעו את הנתבע למעשה או מחדל אשר הביאו שינוי במצבו לרעה. ככל שמדובר בתביעת זכות בעלת משקל רב יותר, כך יירתע בית המשפט מחסימתה בטענת שיהוי. ככלל ניתן לומר: השיהוי האזרחי הנטען במסגרת תקופת התיישנות הוא אמצעי שיש לעשות בו שימוש בנסיבות חריגות בלבד.

הוא עומד לא אחת בניגוד לציפייה הלגיטימית של התובע לפעול למימוש זכויותיו במסגרת תקופת ההתיישנות הסטטוטורית. לעומת זאת, השימוש באמצעי זה עשוי להיות מוצדק בנסיבות בהן הדבר מתחייב מטעמים של צדק והגינות כלפי הנתבע, שיקולים שבאינטרס הציבור, ודאגה לקיום הליך שיפוטי תקין.

לפיכך, תביעה לא תיחסם בשל טענת שיהוי כאמור אלא מקום שהתנאים המוקדמים לכך נתמלאו, ומקום ששיקול הדעת השיפוטי מוביל לכך מטעמים של מאזן הצדק בין הצדדים והשגת תכליות שבאינטרס ציבורי. במסגרת שיקול הדעת כאמור, ייבחנו שיקולים שונים ומורכבים שיסודם במערכת היחסים בין הצדדים ומאזן האינטרסים והנזקים היחסי שביניהם, אופי הזכות הנתבעת ומעמדה במידרג זכויות האדם, ושיקולים של אינטרס ציבורי ברבדים ובגוונים שונים. הנטל על הטוען לסילוק תביעה מחמת שיהוי הוא כבד ורב בנסיבות העניין [ע"א 6805/99 - תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית. תק-על 2003(2), 2853 ,עמ' 2858].

לכן, גם לגבי טענת השיהוי והמניעות אין מקום בשלב זה לסילוק התביעה על הסף, לפחות בטרם נשמעו עדויות וראיות בתיק.






התוצאה:
הבקשה נדחית.
הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בהמשך ההליכים.

קדם משפט ביום 15.07.04 בשעה 09:30.

המזכירות תמציא העתק החלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום ותזמנם לדיון.

ניתנה היום כ"ב באייר, תשס"ד (13 במאי 2004) בהעדר הצדדים.

ד"ר ורדי קובי
, שופט
036764/03א 120 ליא אייבזו-ביטון









א בית משפט שלום 36764/03 בנק הפועלים בע"מ נ' בנבנישתי אלי, אלי בן - חלפי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/05/2004)