פסקי דין על עתיד הנדסה תוכנה | פסקי דין על מאיר שטרית | פסקי דין על אברמוב מרק

3673/03 בשא     16/05/2004




בשא 3673/03 עתיד הנדסה תוכנה בע"מ,מאיר שטרית נ' אברמוב מרק




1
בית הדין לעבודה

בשא003673/03
(דמ 3280/02)
בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

בפני
כב' השופטת מיכל לויט
1. עתיד הנדסה תוכנה בע"מ

2. מאיר שטרית

בעניין:
המבקשים
עו"ד לין

ע"י ב"כ
נ ג ד
אברמוב מרק
המשיב
עו"ד פרנקו

ע"י ב"כ
החלטה

1. בפני
בקשה לביטול

פסק דין
שניתן ביום 30.06.03 נגד המבקשים, בהעדר התייצבות ובהעדר כתב הגנה.

2. המשיב הגיש ביום 21.03.02 בבית דין זה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים כנגד החברה שדר יצרני תוכנה בע"מ.

3. המשיב ביצע מסירה אישית של כתב התביעה לחברת שדר באמצעות מנהלה, מר גיל פרידמן. למרות זאת לא התייצבה חברת שדר לדיון שנקבע ליום 9.3.03 ולא הגישה כתב הגנה מטעמה.

במעמד אותו דיון ביקש המשיב לתקן את כתב התביעה, הן בנוגע לרכיבי התביעה והן בנוגע להוספת נתבעים.

בהתאם להחלטת בית הדין שנתנה באותו מעמד, הגיש המשיב בקשה לתיקון כתב התביעה והתיקון אושר כמבוקש.

בכתב תביעה המתוקן הוסיף המשיב נתבעים נוספים, הם המבקשים דכאן.

כמו כן תבע תשלומים בגין דמי ביטוח מנהלים ודמי ביטוח אשר נוכו ממשכורתו ואשר לא הועברו, לטענתו, לחברת הביטוח ולמוסד לביטוח הלאומי. כן נתבע תשלום בגין פדיון חופשה (בגין 15 ימי חופשה) ותשלום בגין פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים כאמור בתביעה המקורית.
4. ביום 30.6.03 קויים דיון בתובענה המתוקנת.

הנתבעים (המבקשים והנתבעת המקורית) לא התייצבו לדיון. באותו מעמד ניתן לטובת המשיב

פסק דין
על יסוד כתב התביעה, בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות לנתבעים. בפסק הדין נפסקו לתובע פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פדיון חופשה (בגין 15 ימי חופשה), פיצוי בגין אי העברת כספי תגמולים לתכנית ביטוח מנהלים, פיצוי בגין אי העברת דמי ביטוח כחוק למוסד לביטוח הלאומי והוצאות משפט. (להלן:"פסק הדין").

5. ביום 14.07.03 הוגשה בקשה זו לביטול פסק הדין וכן לעיכוב ביצועו, עד למתן החלטה בבקשה.

לבקשה צורף תצהירו של המבקש 2, מר שטרית, בשמו ובשם המבקשת 1.

6. ביום 15.12.03 קויים הדיון בבקשה.

בדיון נחקר המבקש 2 וסיכומי הצדדים נשמעו בעל פה.

ואלה עיקרי טענות הצדדים:
7. עמדת המבקשים היא כי המשיב הועסק על ידי חברת שדר יצרני תוכנה בע"מ בלבד, היא הנתבעת מס' 1, גם לגירסתו.

המבקשים טוענים כי חברת שדר הינה גוף משפטי נפרד משלושת בעלי המניות שלה ומשלושת מנהליה.

גם לחברת עתיד, המבקשת 1, אישיות משפטית נפרדת מבעל מניותיה, הוא המבקש 2, מר שטרית.

משכך, לא ניתן לתובעו בגין חובותיה של החברה באופן אישי. מה גם שמדובר בשתי חברות שונות.

ב"כ המבקשים טען כי חברת עתיד היא חברה אחרת ונפרדת מחברת שדר, מן הנימוקים הבאים: מרכיב האנשים שונה, מטרות החברה אמנם זהות, אך ישנן עוד מאות חברות במשק שנותנות שירותי תוכנה. לקוחותיה של שדר יכלו לבחור ולעבור לכל חברה אחרת.

ב"כ המבקשים הפנה להלכה הפסוקה, על פיה די להראות כי ישנה הגנה אפשרית, על מנת לבטל

פסק דין
שניתן בהעדר הנתבע, גם אם מדובר במחדל מצדו של המבקש.

ב"כ המבקשים טען כי אין ביכולתו של בית הדין להכריע בשאלה משפטית בשלב זה, מפאת חוסר תשתית ראייתית.

לענין המסירה טען ב"כ המבקשים כי המסירה היתה צריכה להתבצע בדרך של שליחה בדואר רשום לכתובתה הרשומה של החברה, כפי שאכן נעשה לעניין מסירתו של פסק הדין מיום 30.06.03, שאותו קיבלו המבקשים ללא קושי ולא בביתו של המבקש מס' 2 בשעות הלילה.

ב"כ המבקשים טען עוד כי על פי הקבוע בפסיקה, אין מקום לחייב בנסיבות האמורות את המבקשים בהוצאות ההליך.

8. ב"כ המשיב טען כי המבקשת 1 הינה אותו הגוף שהעסיק את המשיב, אבל מאוגד אחרת, במטרה להתחמק מנושים וממתן זכויות לעובדי החברה לשעבר, מן הטעמים הבאים:

חלק ניכר מהעובדים עבר לעבוד בחברה החדשה, מיקום פעילות החברה נשאר זהה, לשתי החברות מטרות זהות כפי שנרשמו אצל רשם החברות, בעל המניות בחברה החדשה הינו מר שטרית, שהיה גם אחד מבעלי המניות בחברה הישנה, מר שטרית מכהן כמנהל אקטיבי בחברה והוא היה גם המנהל האישי של המשיב בחברה הישנה, כאשר בנו סטודנט בן ה-24 רשום כמנהל החברה הנוכחית ברשם החברות, ככל הנראה ברישום פיקטיבי.

ב"כ המשיב טען כי מחקירתו של מר שטרית עולה שהחברה החדשה עוסקת במתן שירותים לאותה התוכנה שפותחה בחברה הישנה ומטפלת בחלק מאותם הלקוחות הישנים.

לענין המסירה מבקש ב"כ המשיב מבית הדין לדחות את עדותו של מר שטרית ככל שהיא מתייחסת לנושא המסירה, בטענה שהיא אינה מהימנה.

9. על פי תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן:"התקנות"), רשאי בית הדין, לבקשת בעל דין, לבטל

פסק דין
שניתן בהעדר הצד המבקש, לשנותו או לאשרו בתנאים שיראו לו בנסיבות העניין.

10. לעניין ביטול

פסק דין
שניתן בהעדר צד אימץ בית הדין לעבודה את פסיקתו של בית המשפט העליון, אשר קבע כי גם שעה שהיו מחדלים מצד בעל דין או בא כוחו ישמע הדיון לגופו.

המדיניות נובעת מהרצון לאפשר לבעל הדין את יומו בבית הדין.
(דב"ע נב/155-9 סולתם בע"מ נ' אסרף, פד"ע כד 279; דב"ע מט/112-9 גזנואה נ' אלה תעשיות פלסטיק, טרם פורסם; דב"ע נב/48-3 הפלחה נ' הראל, פד"ע כד 418).

11. אמנם, יש להקפיד סדרי הדין הקיימים בהליך הדיוני שנועדו להבטיח ניהול משפט בצורה יעילה ולמנוע סחבת ובזבוז זמן שיפוטי מיותרים.

יחד עם זאת, בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות יעדיף בית המשפט, חרף מחדלי בעל הדין, את השגת מטרתו העיקרית, לעשות משפט צדק, על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת.

זוהי ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון ונפסק כבר לא פעם כי מן הראוי להחילה גם בבית הדין לעבודה (דב"ע נב/155-9 סולתם בע"מ נ' אסרף, פד"ע כד 279).

12. נבחן להלן את עניינם של המבקשים לאורם של הכללים האמורים.
השאלה הראשונה אותה יש לבחון היא האם קמה במקרה חובה לביטול פסק הדין מן הצדק, מחמת פגם שנפל בו - העדר מסירה כדין:

13. המבקשים טענו כי המבקש 2 לא קיבל את ההזמנה לדיון שנקבע והתנהל בהעדרו וזאת משום שהמשיב, שהיה אמור למסור לו באופן אישי את ההזמנה, אמנם הגיע לביתו, אך לא ביצע את המסירה בפועל ואף לא אמר כי מתנהל נגד המבקשים הליך בבית הדין בעניין זה.

המשיב טען במעמד הדיון מיום 30.06.03 כי משהגיע לביתו של מר שטרית, סירב מר שטרית לקבל את ההזמנה ואף בעט במעטפה לאחר שהמשיב זרק אותה לתוך הגינה של מר שטרית דרך הסורגים שבגדר.

14. תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג - 1963 קובעת, בין היתר, כי אם סירב אדם לקבל כתב בי-דין, ידביק שליח בי-דין את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק.

לגירסת המשיב כאמור, הוא לא הדביק את הכתב על הדלת החיצונית או בכל מקום אחר הנראה לעין בביתו של מר שטרית כפי שנדרש בתקנות, אלא שהוא זרק את ההזמנה לתוך הגינה בביתו של מר שטרית ומר שטרית מצדו בעט במעטפה זו.

עולה איפוא כי הוראת תקנה 489 לתסד"א, כלשונה, לא קויימה.

בנוסף, גם על גירסתו העובדתית של התובע בדבר זריקת המעטפה לתוך חצר הבית חלק מר שטרית בעדותו:

"ש. ספר לנו על המפגש?
ת. שמעתי צרחות. לא הבנתי מה קורה. יצאתי אליו החוצה. בהתחלה יצאתי וזיהיתי את מרק. אמרתי לו שלום, מה אתה עושה כאן הוא אמר ששדר חייבת לו כסף. התקרבתי אל מרק במרחק של מגע. בערך שני מטר, מטר.

ש. פתחת לו את השער?
ת. כן. אני יצאתי אליו החוצה מבלי שהשער יחצוף ביננו. כיוון שהיו לי אורחים בבית אז מהרתי. שאלתי אותו מה אתה עושה כאן. הוא אמר לי ששדר חייבים לו כסף. הפנתי אותו לגיל פרידמן. אמרתי לו שהוא מטפל בעניינים האלה ובזה זה נגמר.

ש. הוא לו אמר לך שיש עניינים משפטיים והוא לא מסר לך הזמנה?
ת. לא.

ש. לא נראה לך מוזר שכל תכליתו של התובע היה להגיע אליך עם מסמכים ולא לספר לך כלום?
ת. הוא סיפר לי ששדר חייבים לו כסף. הפנתי אותו לגיל ובזה הסתיים העניין. אילו היה מספר לי הייתי מפנה אותו לעורך דין שלי. זה לא המקרה הראשון.

ש. היית מוכן לקבל את המסירה אם הוא היה מספר לך לאור התשובה שלך שהפנת אחרים לעורך הדין?
ת. אם היו מוסרים לי חומר, הייתי לוקח אותו.

ש. וזה גם מה שעשית במקרים אחרים?
ת. לא היה לי מצב דומה. מקרים אחרים שנשלחו אלי לקחתי את החומר העברתי אותו לעורך הדין.

ש. איזה מקרים אלה היו?
ת. מקרה תביעה של דלק, מקרה של תביעה של עובד נוסף. קבלתי אצלי בבית מעטפה , חתמתי על אישור מסירה והעברתי לעורך הדין שלי. היו איזה 5, 6, 7 מקרים.

ש. אתה לא ראית שהמשיב ניסה למסור לך מעטפה?
ת. לא ראיתי. ברגע ששמעתי שמדובר על ענייני כספים של שדר, הפנתי את התובע לגיל פרידמן.

ש. אני אומר לך שהמשיב היה אצלך, מסר לך מעטפה, אמרת לו להסתלק, סגרת את הדלת והוא זרק את המעטפה מבעד השער ואתה אפילו בעטת במעטפה?
ת. אני לא משתמש בסגנון הזה ולא מצאתי אף מעטפה.

ש. היו מקרים שהגשת בקשות אחרות לביטול פסקי דין בבית המשפט?
ת. לא."

(עמ' 6,7 לפרוטוקול הדיון מיום 15.12.03).

15. נוכח עדות חולקת זו, שלא היתה כמובן בפני
בית הדין במעמד הדיון אליו לא התיצבו המבקשים, לא ניתן לקבוע באופן ודאי כי הורם הנטל על ידי המשיב-התובע להוכיח כי אכן היתה מסירה כדין למבקשים.

משכך, קמה חובת ביטול מן הצדק, נוכח הפגם שנפל בהעדר מסירה כדין.

חובת הצדק כאמור מחייבת ביטול פסק הדין מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.

הטעם להלכה זו נובע מההשקפה, לפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המיקדמיים, עובר למתן פסק הדין (ספרו של השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שלישית מעודכנת, תשנ"ה-1995).

16. אלא, שאף אם נבחן את הבקשה בהנחה שבוצעה מסירה כדין ובפסק הדין לא נפל פגם, נגיע לתוצאה דומה, כפי שיובהר להלן.

17. כאשר פסק הדין אינו פגום, הרי שסמכותו של בית הדין לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו.

בבואו לפסוק בבקשה לביטול

פסק דין
שלא נפל בו פגם חייב בית המשפט לברר שתי שאלות:

ראשית: מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט?

שנית: מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע - המבקש אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט?

(י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית) עמ' 698; ע"א 64/53 יששכר כהן נ'שלום יצחקי, פ"ד ח 395; ע"א 84/81, בר"ע 25/81 צבי גולדפרב נ' אילן גולדפרב קטין ואח', פ"ד לו (3) 253; ע"א 32/83, בר"ע 301/81 יולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז (3) 431; ר"ע 526/83 יוסף פרושינובסקי נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז (4) 485)

השאלה השניה היא העיקר ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבותה משנית.

18. טענתם הראשונה והעיקרית של המבקשים היא העדר יריבות בינם, או מי מהם, למשיב, באשר לא היו מעסיקיו, אלא הנתבעת 1, חברת שדר היתה מעסיקתו לאורך כל תקופת העבודה, גם לגירסתו.

מנגד כאמור טוען המשיב כי יש להרים במקרה זה את מסך החברה או החברות ולראות את המבקש 2, כמנהלן ו/או כבעל השליטה בהן, הלכה למעשה, כמעבידו של המשיב, באופן אישי.

19. הכלל הוא כי חברה הינה תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו לכל דבר וענין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ו/או מנהליו.

אישיותה המשפטית העצמית של החברה מבוססת, אם כן, על קיומו של "חיץ" בינה לבין בעלי מניותיה.

עם זאת, המשפט יצר מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, להתחמק מהתוצאות של מעשיו. הרמת המסך הינה דוקטרינה חשובה, המאפשרת למנוע ניצול לרעה של אישיותה העצמאית של החברה. דיקטרינה זו הוכרה ויושמה עוד לפני חקיקתו של חוק החברות התשנ"ט-1999, שבא להרחיב סמכותו של בית המשפט לעשות שימוש בדיקטרינה האמורה, במקרים הראויים לכך.

על פי חוק החברות התשנ"ט-1999, בית המשפט הדן בהליך רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות של החברה. במקרה כזה ניתן לייחס את חובותיה של החברה, בין היתר, לבעל מניות בה ואף למנהליה.

זאת, בהתקיים שני תנאים:
האחד הוא כאשר השימוש באישיותה העצמאית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם; השני מעניק לבית המשפט שיקול דעת בנסיבות הענין האם צודק ונכון לעשות כן.

ההלכה הנהוגה כיום מאופיינת בנטיה מוגברת להרים את מסך התאגיד כל אימת שאי הרמתו מובילה לתוצאות בלתי צודקות או בלתי סבירות.
(דב"ע נק/205-3 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה, פד"ע כז 345).

עוד נקבע כי הרמת מסך לשם ייחוס חובות לבעל מניה בה תעשה בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

20. לענייננו, כעולה מתלושי השכר שהוצגו וגירסתו של המשיב עצמו, אין כל ספק כי המשיב הועסק על ידי חברת שדר יצרני תכנה בע"מ (הנתבעת 1 בתיק העיקרי).

אין מחלוקת על כך שחברת שדר אינה פעילה, כעולה גם מעדותו של מר שטרית, המבקש 2, אף על פי שהחברה עדיין רשומה אצל רשם החברות ולא ניתן צו פירוק כנגדה.

כתובתה הרשומה של חברת שדר היא גם כתובתה של החברה החדשה שהוקמה, היא המבקשת 1. לשתי החברות מטרות זהות על פי הרישום אצל רשם החברות. בעל המניות היחיד במבקשת 1 הוא מר שטרית, שהיה גם אחד מבעלי המניות ואחד משלושת מנהליה של חברת שדר.

בנוסף, עולה מעדותו של מר שטרית כי המבקשת 1 עוסקת במתן שירותים לאותה התוכנה שפותחה בחברת שדר ומטפלת בחלק מלקוחותיה. חלק ניכר מעובדי שדר עברו למבקשת 1.

כעולה מעדותו של מר שטרית, שדר נקלעה לקשיים כספיים, כל העובדים פוטרו, לחברה לא היו נכסים פרט למחשבים, שחלקם נזרקו, חלקם הופקרו וחלקם נלקחו לשימוש של חברת עתיד, המבקשת 1.

בשימושה של שדר היו שתי מכוניות שהיו בליסינג מבנק דיסקונט. לגבי אחת מהן הסכם הליסינג הועבר למבקשת 1, שלקחה על עצמה את תשלומו. מכוניות נוספות נלקחו על ידי נושים, לרבות המוסד לביטוח לאומי.

מר שטרית לא יכול היה בעדותו לפרט מי מבין עובדי שדר קיבל פיצויי פיטורים עם סיום פעילותה, לרבות העובדים שהחלו לעבוד עימו במבקשת 1.
21. בכל אלו יש, לכאורה, כדי להצביע על אפשרות להרמת מסך ההתאגדות.

עם זאת, על מנת לאפשר הרמת מסך ההתאגדות יש להראות, בין היתר, עירוב נכסים, בעלות משותפת זהה לשתי החברות ועוד.

אמנם, ישנו דמיון רב בין שתי החברות, אולם לא ניתן בשלב זה ומבלי שהעניין הוברר בראיות נוספות עד תומו, להתעלם מכך שלשני בעלי המניות הנוספים בחברת שדר, מר פרידמן ומר פרנקל, אין, על פני הרישום הפורמלי, כל קשר למבקשת 1. כמו כן, גם שאלת עירוב הנכסים טעונה הבאת ראיות נוספות.

בכך יש בשלב דיוני זה בכדי להראות הגנה לכאורה.

טענת המשיב-התובע להרמת מסך תתברר איפוא בהליך שישמע לגופו, תוך שתנתן האפשרות למבקשים לממש הגנה נאותה.

22. דינה של הבקשה איפוא - להתקבל.

23. פסק הדין מיום 30.6.03 מבוטל בזאת.

24. נוכח הספק שנותר בעניין המסירה - אינני עושה צו להוצאות בגין הבקשה.

25. הנתבעים 2 ו-3 יגישו כתב הגנה תוך 21 יום ממועד המצאת החלטה זו, בהעתק במישרין לב"כ התובע.

26. ב"כ הצדדים יודיעו לביה"ד, תוך 21 יום ממועד המצאת ההחלטה, עמדתם באשר להעברת ההליך למסגרת המסלול הרגיל, נוכח השאלות העובדתיות והמשפטיות שבמחלוקת.

עם קבלת עמדתם יקבע באשר לאופן המשך ההליך.

ניתנה היום, 16 במאי, 2004 (כ"ה באייר תשס"ד), בהעדר הצדדים.
מיכל לויט
, שופטת








בשא בית דין אזורי לעבודה 3673/03 עתיד הנדסה תוכנה בע"מ,מאיר שטרית נ' אברמוב מרק (פורסם ב-ֽ 16/05/2004)