פסקי דין על מעונות עובדים בקרית משה אגודת שיתופית לשיכון בירושלים | פסקי דין על משה יעקב ברגמן | פסקי דין על אריה וירצבורגר | פסקי דין על גבריאל ירושלמי | פסקי דין על שמעון נהיר [נמחק בהסכמה] ואח' |

2012/11 ברמ     04/04/2011




ברמ 2012/11 מעונות עובדים בקרית משה אגודת שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ, משה יעקב ברגמן נ' אריה וירצבורגר, גבריאל ירושלמי, שמעון נהיר [נמחק בהסכמה] ואח'




החלטה בתיק בר"ם 2012/11

בבית המשפט העליון


בר"ם 2012/11



בפני
:

כבוד השופט ח' מלצר


המבקשים:

1. מעונות עובדים בקרית משה אגודת שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ



2. משה
יעקב ברגמן



נ


ג


ד



המשיבים:

1. אריה וירצבורגר



2. גבריאל ירושלמי



3. שמעון נהיר [נמחק בהסכמה]


4. יהודה ניר


5. יעקב עידן


6. רבקה ראנייה


7. דוד רכטמן


8. חיה אדלר


9. שמחה מליק


10. רשם האגודות השיתופיות


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים בעמ"נ 16703-03-11 שניתנה ביום 10.3.2011 ע"י כב' השופטת נ' בן אור

בשם המבקשים:
משה יעקב ברגמן
המשיבים 1, 2, 9-7:
בעצמם
בשם המשיב 5:
עו"ד גדעון ברמץ
המשיבה 6:
בעצמה
בשם המשיב 10:
עו"ד שוש שמואלי


החלטה

1.
בפני
י בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת

נ' בן אור
), שלא ליתן למבקשים סעדים זמניים בעניין פרסום דו"ח חקירה אודות אגודה שיתופית, ובעניין חיוב המבקש 2 למסור תגובה לאותו דו"ח. אעמוד תחילה על עיקרי העובדות הצריכות לעניין, עד כמה שניתן לדלותן מכתבי הטענות ומן המסמכים שבתיק.

2.
המבקשת 1 (להלן:

האגודה
) היא אגודה שיתופית לשיכון, הרשומה כחוכרת ראשית של מקרקעין בשכונת קריית משה בירושלים, עליהם בנויות 239 דירות, ושלושה מבני ציבור (להלן:
המקרקעין
). יש באגודה 239 חברים, שלכל אחד מהם זכויות כשל חוכר משנה בדירה הבנויה במקרקעין. כל הדירות רשומות כבית משותף אחד. ועד האגודה משמש בפועל כנציגות הבית המשותף, והמבקש 2 משמש יושב הראש של הוועד. בין קבוצת חברים בראשות המבקש 2 לבין קבוצה של חברי אגודה אחרים מתנהל מזה מספר שנים סכסוך מר, שהניב הליכים משפטיים רבים, שלא נפרטם כאן. הסכסוך נסב, בין היתר, על בקשתם של חלק מחברי האגודה לביצוע "הפרטה", במובן זה שהחכירה הראשית תועבר מן האגודה לחברי האגודה, ולתיקון צו רישום הבית המשותף החל על הדירות, וכן על טענות בעניין התנהלותם של המבקש 2 ושל ועד האגודה, שבראשו הוא עומד.

3.
לעת הזו עסקינן בנדבך הקשור להחלטה של רשם האגודות השיתופיות (להלן:

הרשם
) מחודש יוני 2010 למינויו של רו"ח עופר אלקלעי (להלן:
החוקר
) לבצע חקירה באגודה, לבדיקת הליכי ה"הפרטה" המבוקשים, כמו גם לבחינת התנהלותה הכספית של האגודה, שאף בעניינה יש לחלק מחברי האגודה תלונות קשות, שהתמקדו בפעולותיו של המבקש 2. יצוין, כי חוקר זה איננו הראשון שמונה לאגודה: חוקרים שונים מונו על-ידי הרשם כבר משנת 2006 לערך, אולם מן החומר שבפני
י נראה כי עד כה עלה בידי המבקש 2 למנוע את מיצוי החקירות, בין היתר בדרך של נקיטת הליכים משפטיים שונים.

4.
בעקבות דו"ח ביניים של החוקר, שהציג את ממצאיו הראשוניים והמליץ על המשך החקירה באשר לנעשה באגודה, אישר הרשם את המשך החקירה, ובהחלטתו מתאריך 7.12.2010 אף הורה לחוקר לבחון האם יש מקום להמליץ על פירוק האגודה, כאמור בסעיף 46 לפקודת האגודות השיתופיות
(להלן:
הפקודה
). בתאריך 3.2.2011 מסר החוקר לרשם דו"ח חקירה מפורט (להלן:
דו"ח החקירה
), שבגדרו עמד החוקר, בין היתר, על מספר טענות שהועלו כנגד המבקש 2, ונמצאו על-ידו כמוצדקות: עבודה של האגודה שלא לפי תקציב מאושר; היעדר ביקורת אפקטיבית של ועדת ביקורת כנדרש; ביצוע פעולות מהותיות ללא אישור האסיפה; החזר הוצאות משפטיות, כמו גם ביצוע תשלומים אחרים למבקש 2 מקופת האגודה, שלא כדין; ייזום הליכים משפטיים בשם האגודה, וייצוגה בידי המבקש 2 (שאיננו עורך דין) – בלא אישור מוסדות האגודה, ועוד. יצוין כי החוקר מצא שטענות אחרות כנגד המבקש 2 – אינן מבוססות, או שהן קטנוניות. בנוסף, בחן החוקר את שאלת המשך קיומה של האגודה במבנה הנוכחי, והמליץ למנות מפרק לאגודה; למנות ועדת ביקורת חיצונית, שתפקח על פעילות האגודה, וכן להורות לוועד האגודה לנקוט פעולות שונות בעניינו של המבקש 2, לרבות הגשת תלונות נגדו למשטרת ישראל.

5.
עם קבלת דו"ח החקירה, הורה הרשם למבקש 2, בהחלטתו מתאריך 3.2.2011, להפיץ את דו"ח החקירה על נספחיו בין כל חברי האגודה (להלן:

ההחלטה הראשונה
). המבקש 2 נמנע מלעשות כן. בתאריך 16.2.2011 עתר אחד מחברי האגודה לקבל את הדו"ח לידיו, והרשם הורה למבקש (מבלי לשנות מן ההחלטה הקודמת, להמצאת הדו"ח לכל חברי האגודה) – להעביר את התייחסותו של המבקש 2 לדו"ח בתוך שבעה ימים מקבלת ההחלטה.

6.
בתאריך 23.2.2011 הגיש המבקש 2 בקשה לרשם לפסול עצמו מלדון במכלול. עיקרי טענותיו של המבקש באותה בקשה הן כי המדובר בדו"ח מגמתי, חד-צדדי ושאיננו יורד לחקר האמת; כי התנהלות החוקר ומשרד הרשם מלמדת כי בהתנהלות החקירה הוחלט מראש לפגוע במבקש 2, וכי ברקע כל פעולותיו של הרשם עומד ניסיון של האחרון לנקום במבקש 2 בעטיין של האשמות של המבקש 2 כלפי עוזר מסוים של הרשם (במעמדו כמנהל האגף לאיגוד שיתופי) על כך שהלה הטריד מינית עובדת פלונית. הרשם קבע בהחלטתו המנומקת, מתאריך 6.3.2011, כי לא מצא עילה לפסול עצמו, באשר אין בטענותיו של המבקש 2 כל ממש. יצוין כי המבקש 2 לא צירף לבקשתו בפני
י את בקשת הפסילה, ואף לא את החלטת הרשם. זו האחרונה הוגשה לי על-ידי הרשם עצמו. כן יצוין כי המבקש הגיש בתאריך 24.3.2011 ערעור על ההחלטה האמורה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, ערעור שטרם נידון.

7.
בתאריך 2.3.2011, עוד טרם שניתנה החלטת הרשם בבקשת הפסילה, הודיע המבקש 2 כי בדעתו להגיש ערעור על ההחלטה לפרסם את דו"ח החקירה בין חברי האגודה, ציין כי לא היתה לו שהות מספקת להכין את תגובתו לדו"ח החקירה, והזכיר עוד את בקשת הפסילה, שהיתה באותו מועד תלויה ועומדת. בהחלטתו מתאריך 17.2.2011 על גבי הבקשה, קבע הרשם כי הוא "מאריך את המועד עד ל-15.3.11" (להלן:

ההחלטה השנייה
). מנוסח ההודעה לא ברור האם דחיית המועד עניינה בהמצאת הדו"ח לחברי האגודה, או למסירת תגובה לדו"ח, אף מערעור המבקש 2 לבית המשפט המנהלי עולה כי הוא עצמו קורא את ההחלטה ככזו הדוחה רק את המועד להגשת תגובה לדו"ח, ולא את המועד להמצאתו לחברי האגודה (סעיף 351 לערעור).

8.
בתאריך 9.3.2011 הגישו המבקשים ערעור מנהלי על חמש החלטות שונות של הרשם, שניתנו במהלך החודשים דצמבר 2010 עד מרץ 2011, לרבות ההחלטות הראשונה והשנייה, כהגדרתן לעיל. בגדרי הערעור המנהלי עתרו המבקשים למספר סעדים זמניים, לרבות עיכוב ביצוען של כל ההחלטות, נשוא הערעור. הבקשה נדחתה בהחלטת בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים, מתאריך 10.3.2011, אשר קבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, תוך שהמבקש 2 עושה דין לעצמו ואינו מקיים את החלטות הרשם. כן צוין בהחלטה כי לגבי חלק מן הסעדים המבוקשים אף עבר המועד להגשת ערעור.

9.
מכאן הערעור שבפני
י, שבגדרו מתמקדים המבקשים בעיכוב ביצוען של ההחלטות הראשונה והשנייה בלבד, הם טוענים כי לא לקו בשיהוי, לא עשו דין עצמי, ולא הגישו את ערעורם באיחור. כן עתרו המבקשים לסעד ארעי לעיכוב ביצוען של ההחלטות האמורות עד להכרעה בבקשה, ובתאריך 13.3.2011 ניתן להם צו כמבוקש, תוך שהמשיבים נתבקשו להגיב לבקשה למתן רשות ערעור ולבקשה לסעד זמני כאחד. יצוין כי המשיבים טוענים, בין היתר, כי הבקשה למתן רשות ערעור נתייתרה משדו"ח החקירה הועברה זה מכבר לחברי האגודה, לבקשתם, על-ידי הרשם עצמו, לאחר שהמבקש 2 נמנע מלקיים את ההחלטה הראשונה במועדה.


משנאספו התגובות, ניתנת החלטתי.


10.
דין הבקשה למתן רשות ערעור – להידחות

. אין דרכו של בית המשפט שלערעור להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בבקשה לסעדים זמניים, והמקרה שבפני
י איננו נמנה עם החריגים לכלל האמור.

11.
למעלה מן הצורך יצוין כי דין הבקשה למתן רשות ערעור ממילא היה להידחות אף לגופה. המבקש 2 אכן עשה דין לעצמו, כקביעת בית המשפט הנכבד קמא, נמנע מלהפיץ את דו"ח החקירה בקרב חברי האגודה כהוראת הרשם בהחלטה הראשונה (שנתקבלה בידי המבקש 2, לטענתו, בתאריך 16.2.2011), ורק בחלוף מספר שבועות ראה להשיג עליה. לא ברור אף אם יש כלל תוחלת לבקשה לעיכוב הפצתו של דו"ח החקירה, כאשר לטענת המשיבים – אותו דו"ח הופץ ביניהם זה מכבר.


אשר להחלטה השנייה, שעניינה הארכת המועד להגשת התגובה לדו"ח החקירה עד ל-15.3.2011, הרי משנמנעים המבקשים להשיג עוד בפני
י על תוקפה של ההחלטה מתאריך 17.2.2011 (שבגדרה הורה הרשם על מסירת תגובה כאמור), ממילא אין לתת בידם את הסעד המבוקש.

12.
עוד יצוין כי המהלך המשפטי שיזם המבקש 2 נראה על פניו כניסיון בלתי ראוי לדחות את הקץ ולעכב (ככל שהדבר אפשרי עוד), שלא כדין, את הפצת דו"ח החקירה בקרב חברי האגודה. את השגותיו של המבקש 2 על האמור בדו"ח ובהמלצות שבסופו, השגות אותן פירט בהרחבה יתרה בערעור המנהלי שהגיש, יכול המבקש 2 להציג ישירות בפני
חברי האגודה. קיומן של השגות אלה ודאי אינן עילה לעיכוב הפצתו של הדו"ח בין חברי האגודה, ואלה יבחנו וישפטו. יוזכר כי הדו"ח עצמו נעדר ערך אופרטיבי כשלעצמו, שהרי האגודה, או הרשם, לא קיבלו החלטות כלשהן על יסוד דו"ח החקירה, דוגמת החלטה בעניין פירוקה של האגודה (ראו: סעיף 46 לפקודה).

13.
המהלך שיזם המבקש 2, לפסילתו של הרשם, אף הוא איננו מצדיק את עיכוב ביצוען של החלטות הרשם. המבקשים לקו בחוסר ניקיון כפיים, עת נמנעו מלצרף לבקשתם שבפני
י את הבקשה לפסילה, ונמנעו מלציין כלל כי בקשה זו

נדחתה
כשבוע קודם להגשת הבקשה הנוכחית. בנוסף, עיתוי הגשת הבקשה – כארבע שנים (עד כמה שניתן להבין) לאחר שהמבקש 2 כבר "חשף", כך לטענתו, את הפרשה הנטענת ופעל לעיכוב קידומו של עוזר הרשם – מותיר חשש כבד כי כל תוחלתה של הבקשה הוא לייצר יש מאין עילה לעיכוב נוסף במיצוי החקירה בעניין התנהלות האגודה. יוער, כי במקביל להגשת הבקשה שבפני
י הגיש המבקש 2 עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, שאף עניינה שלה הוא בקידומו של עוזר הרשם (בג"ץ 2010/11), והדבר רק מחזק את החשש שלא בלוחם לטוהר המידות עסקינן, כי אם במלחמת מנע של המבקש 2 נגד בירור התלונות של חברי האגודה נגדו. מובן כי בהערות הנ"ל אינני מבקש לטעת מסמרות לגוף ערעורו של המבקש 2 בעניין פסילת הרשם, או בעתירה שהגיש, הליכים שהם עדיין תלויים ועומדים.

14.
בשולי הדברים יש לציין, נוכח התרעמות כל המשיבים על כך שהמבקש 2 רותם את המבקשת 1 לצרכיו, טוען בשמה, ומבקש כי היא תישא בהוצאות ההליכים שבפני
י, כי מהלך זה של המבקש 2 – שאיננו עורך דין ואיננו רשאי לייצג את האגודה – הוא אכן מוקשה.

15.
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא זה דינה של הבקשה לסעד זמני שבגדרה. הצו הארעי מתאריך 13.3.2011 – בטל. המבקש 2 ימציא מיידית העתק פיזי מדו"ח החקירה לכל חברי האגודה, ככל שמי מהם טרם קיבל העתק מן הדו"ח, או שידאג להצבת העתק הדו"ח באתר האינטרנט של האגודה, תוך יידוע כל חברי האגודה כי עשה כן. למען הסר ספק, הרשם רשאי להעביר העתק הדו"ח לכל חבר אגודה שיבקש זאת. המבקש 2 ימציא את התייחסותו לדו"ח החקירה, כנדרש בהחלטת הרשם מתאריך 17.2.2011 – לא יאוחר מתאריך 10.4.2011.

16.
המבקש 2 – אישית – יישא בשכר טרחת עורכי דינו של המשיב 5, בסכום של 10,000 ש"ח ושל המשיב 10 – בסכום של 5,000 ש"ח. אין צו להוצאות לטובת המשיבה 6, שתגובתה איננה אלא העתק כמעט מלא של תגובת המשיב 5, או לטובת יתר המשיבים, שלא מסרו תגובה מפורטת לגופם של דברים.

ניתנה היום, כ"ט אדר ב, תשע"א (4.4.2011).



ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11020120_k06.doc

יא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








ברמ בית המשפט העליון 2012/11 מעונות עובדים בקרית משה אגודת שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ, משה יעקב ברגמן נ' אריה וירצבורגר, גבריאל ירושלמי, שמעון נהיר [נמחק בהסכמה] ואח' (פורסם ב-ֽ 04/04/2011)