פסקי דין על אבי אלון | פסקי דין על gsm (operations) pty ltd

17041-10/10 א     13/02/2011




א 17041-10/10 אבי אלון נ' gsm (operations) pty ltd








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 17041-10-10
gsm (operation(pty ltd נ' אלון ואח'





מספר בקשה:
3

בפני

רשמת- כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט

המבקש (הנתבע 1)
אבי אלון


נגד

המשיבה (התובעת)
gsm (operations) pty ltd



החלטה

לפניי בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקש בתובענה, לפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – החוק), ולפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, "אשר לא יפחת מסך של 60,000 ₪" (לשון הבקשה).

בבקשה נטען כי המשיבה היא חברה זרה הרשומה באוסטרליה ואחריות בעלי המניות בה מוגבלת. כמו כן נטען בבקשה, כי המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה בעילת של הפרת סימני מסחר, במסגרתה עתרה למתן צו מניעה קבוע נגד המשיב ולפיצוי בסכום של 40,000 ₪. לטענת המבקש בבקשה, "המשלוח נשוא כתב תביעה זה הינו של מוצרים מקוריים של התובעת, אשר הוצגו למכירה כעודפי מלאי. המוצרים נרכשו על ידי הנתבע 1 בתנאי השוק החופשי, בתמורה מלאה, ובתום לב" (סעיף 10 לבקשה), ומשכך, טוען המבקש, כי התובענה דנן הינה תביעת סרק, שנועדה להרתיע את המבקש ויבואנים נוספים ליבא במקביל את מוצריה לישראל. לטענת המבקש, הגשת התביעה מסבה לו נזקים כבדים שכן בינתיים מעוכבים מוצרים שהוזמנו על-ידו ולא ניתן למכור אותם. כך גם טוען כי יש התביעה פוגעת בתדמית המבקש בפני
אגף המכס ובפני
לקוחותיו.

המשיבה מתנגדת לבקשה.
לטענתה, הבקשה היא בקשת סרק שהוגשה באופן כללי ללא תמיכה עובדתית ומשפטית. לטענת המשיבה, המבקש לא טען בבקשה כי קיים חשש כלשהו שלא יוכל להיפרע מהמשיבה בגין הוצאותיו בתובענה, ככל שתידחה. כך טוענת המשיבה כי יש לחייב תובע בהפקדת ערובה במקרים חריגים בלבד ותמכה טענותיה בהפניה לפסקי דין. עוד מוסיפה המשיבה, כי בבעלותה נכסים רשומים בישראל (סימני מסחר), עובדה שאף נטענה בכתב התביעה.
כן מפנה המשיבה לכך שהפקידה בידי רשויות המכס ערבות בנקאית על סך 8,000 ₪, בשל עיכוב המוצרים המיובאים בידי המכס.
לטענת המשיבה, סיכויי התביעה טובים, שכן המוצרים שיובאו על-ידי המבקש, נושאים סימני מסחר של המשיבה ללא הרשאה ממנה. לפיכך טוענת המשיבה, כי את טענות המבקש בדבר רכישת המוצרים כ"עודפי מלאי", יש לברר בירור עובדתי.

בחנתי את הבקשה, התגובה והתשובה, וראיתי להיעתר חלקית לבקשה.
במקרה דנן התרשמתי כי התמלאו התנאים הנדרשים לפי סעיף 353א לחוק, לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקש.
סעיף 353א לחוק קובע בזו הלשון:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין" (ההדגשות אינן במקור – א.נ.ח).

שלא כטענת המשיבה, כי על המבקש להוכיח את מצבה הכלכלי כתנאי להיעתרות לבקשה, הרי שבמקרה בו חל סעיף 353א לחוק, די בכך שהתובעת הינה חברת חוץ מוגבלת במניות (כבמקרה דנן) כדי להורות כי החברה (המשיבה) תפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (המבקש) – אלא אם סבר בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה (המשיבה) בערובה.
לשון אחרת, הכלל הוא כי במקרה בו התובעת הינה חברה זרה ומוגבלת במניות, היא תחויב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בהליך; החריג הוא כאשר בית המשפט סבור כי יש נסיבות המצדיקות שלא לחייב את התובעת בהפקדת ערובה. מדובר בחזקה הניתנת לסתירה כשלפי הפסיקה יש דרכים חלופיות לסתור חזקה זו – האחת, כי החברה הוכיחה שבידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין; השניה, כאשר בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה, זאת בשל שיקולים שונים – כגון: מהות התביעה וסיכוייה [ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (לא פורסם, 13.7.08); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 11.2.09)].
ככל שברצון המשיבה לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק, הרי שבשלב זה רובץ הנטל על כתפיה להוכיח כי יש באפשרותה לשאת בהוצאות הנתבע, ככל שיזכה בדין ו/או כי יש נסיבות שבגינן לא יהיה מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה.

במקרה דנן, טענה אמנם המשיבה בתגובתה כי מצבה הכלכלי איתן ומסרה נתונים על נכסיה המצויים בישראל (סימני מסחר) ואף טענה כי הפקידה ערבות בנקאית בידי אגף המכס, אלא שאין די בכך כדי לבסס את הנטען ואני רואה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בתובענה דנן.
לציין כי עיינתי בכתב התביעה ובכתב ההגנה, והתרשמתי כי בפי המבקש טענות שראוי לבררן בהליך ולצורך כך ואף מטעם זה – יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה לפי סעיף 353א לחוק.
להדגיש כי הנטל להוכיח שבאפשרות המשיבה לשלם למבקשים את הוצאותיהם בהליך, ככל שתחויב בכך, מוטל על כתפי המשיבה, ומשכך גם אם לטענת המשיבה מצבה הכלכלי איתן, היה עליה להציג לפני בית המשפט את התשתית העובדתית והראייתית לכך ואין להסתפק בטענות בעלמא.

לעניין שיעור הערובה אציין כי שוכנעתי שנסיבות העניין אינן מצדיקות לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה כה גבוהה כפי שעותר לכך המבקש (60,000 ₪). גם אם שוכנעתי כי בפי המבקש טענות שיש לבררן, עדיין אין באמור כדי לקבוע כי סיכויי ההליך הינם קלושים או כי מדובר בהליך סרק, כפי שטוען לכך המבקש, גם זאת בלי לקבוע מסמרות בשלב זה של הדיון.
לא ראיתי להכביד ולפגוע בזכות הגישה של המשיבה לערכאות, ולאחר שלקחתי בחשבון את מכלול השיקולים והאיזונים – ובכלל זה, את מהות התביעה, הסעד המבוקש בה, וסיכוייה, ראיתי לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסך 20,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקש בהליך העיקרי, כתנאי להמשך ההליכים.

המשיבה תפקיד ערובה בסך 20,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקש בהליך העיקרי, תוך 30 יום מהיום.
לאור התוצאה אליה הגעתי לא ראיתי לחייב בהוצאות.


ניתנה היום, ט'
אדר א תשע"א, 13 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי







א בית משפט מחוזי 17041-10/10 אבי אלון נ' gsm (operations) pty ltd (פורסם ב-ֽ 13/02/2011)