פסקי דין על שלמה מערבי | פסקי דין על דיקלה מערבי זכר | פסקי דין על אפרים פיגנבלט ואח' | פסקי דין על ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז תל אביב | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב |

3679-11/10 עתמ     14/02/2011




עתמ 3679-11/10 שלמה מערבי, דיקלה מערבי זכר, אפרים פיגנבלט ואח' נ' ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז תל אביב, הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת"מ 3679-11-10
מערבי ואח'
נ' ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז תל אביב
ואח'

בפני
: כב' השופטת מרים סוקולוב




העותרים:
1
.
שלמה מערבי

2
.
דיקלה מערבי זכר

3
.
אפרים פיגנבלט

4
.
שלמה דלל

5
.
אוליביה כהן ז'אק

6
.
רוני בסיק

7
.
ענת (עובדיה) פדלון

ע"י ב"כ עו"ד מערבי שלומי


- נ ג ד -

המשיבים:
1. ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז תל אביב


ע"י ב"כ עו"ד עדי בר-טל
2. הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב


ע"י ב"כ עוה"ד הראלה אברהם אוזן ו/או יודפת כהן


פסק - דין

פתח דבר

1.

נשוא העתירה שבפני
נו הינה תוכנית מתאר מקומית ג'1- גגות תל אביב-יפו, שינוי מספר 6 לשנת 2005 לתוכנית מתאר מקומית ג' שפורסמה למתן תוקף ביום 20.08.07 בי.פ. 5705 (להלן: "תוכנית ג'1"), והוראת סעיף 11.1 בה, המסייגת את תחולתה של תוכנית ג'1 על בניינים שלגביהם ישנן תוכניות האוסרות במפורש חדרי יציאה לגג או שניתנה לגביהם החלטה של מוסד תכנון האוסרת במפורש חדרי יציאה לגג, ובעניינינו ששת בנייני העותרים שמספרם 2-6 בשכונות עבר הירקון בגוש 6886 במגרשים 62-66 (להלן: "בנייני העותרים").

בשל סייג זה, נדחתה בקשת העותרים לאישור תוכנית עיצוב ארכיטקטונית 1116א'7 (3) לתוספת חדרי יציאה לגג לבנייני העותרים (להלן: "בקשה א'7(3)" ), הן על-ידי המשיבה 2 בהחלטתה מיום 25.11.09 והן על-ידי המשיבה 1 בהחלטתה מיום 19.09.10.
2.

לטענת העותרים איסור מפורש לא בא לידי ביטוי בהחלטת המשיבה 2 משנת 1996 ובתוכנית העיצוב הארכיטקטונית 1116א/7/ 1 (להלן: "תוכנית העיצוב הארכיטקטונית" או "תוכנית עיצוב א'7/ 1"), והחלטת המשיבה 1 מיום 19.09.10, לפרש החלטה הועדה המקומית משנת 1996 ככוללת איסור מפורש, אינה נכונה. לפיכך, מתבקש בעתירה זו הסעד להפוך את החלטת המשיבה 1 מיום 19.09.10, ולקבוע כי בהחלטת המשיבה 2 משנת 1996 לא חל איסור מפורש לבניית חדרי יציאה לגג.

3.

עמדת המשיבה 2, היא כי ההחלטה שניתנה בעניין תוכנית העיצוב הארכיטקטונית 1116א/7/ 1 בשנת 1996, אוסרת במפורש חדרי יציאה לגג בבנייני העותרים כמו גם תוכנית העיצוב הארכיטקטונית 1116א/7/ 1 ולפיכך לא ניתן לאשר במקרה הנדון בניית חדרי יציאה לגג לאור הסייג בסעיף 11.1 לתוכנית ג'1.

הסעדים המבוקשים

4.
א.

לקבוע כי לא חל איסור מפורש בהחלטות מוסדות התכנון לבניית חדרי

יציאה לגג בהתאם לסעיף 11.1 לתוכנית.

ב.

להורות למשיבה 2 לאפשר לכל העותרים לקבל היתרי בנייה בדירותיהם
בהתאם לתוכנית.

ג.

ליתן כל סעד אחר שייראה בעיני בית המשפט.

ד.

לחייב את המשיבים בהוצאות משפט ושכ"ט העותרים.

רקע עובדתי

5.

על בתי העותרים חלה תוכנית מתאר א/7 משנת 1992. בהתאם לסעיף 10 לתוכנית נקבע כי מספר הקומות המרבי בבנייני העותרים הינו 3 קומות, לא כולל את קומת חדרי היציאה לגג. באותה תוכנית מוגדר גם שטח הרצפות המותר.

בשנת 2007 פורסמה תוכנית מתאר מקומית ג'1.
סעיף 9.4 לתוכנית קובע:
"9.4 חדרי יציאה לגג בשכונות עבר הירקון (רבעים 1 ו-2):
בכל תוכנית בה מוגדר שטח רצפות מותר, הכולל גם את חדרי היציאה לגג, ניתן יהיה לאשר בנית חדרי יציאה לגג על פי הוראות תוכנית זו. שטח חדרי היציאה לגג יהיה בנוסף לשטח המותר בתוכנית הראשית, ולא יקנה אישור לתוספת יחידות דיור על הגג
".

מכוח סעיף זה מבקשים העותרים להחיל את תוכנית ג'1 על בנייני העותרים ולבנות כיום חדרים יציאה על הגג.
סעיף 11.1 לתוכנית ג'1 קובע חריג לאמור בסעיף 9.4, ולפיו:

"11. איסור בניית חדרי יציאה או עליית גג:
לא תותר בניית חדרי יציאה לגג ו/או עליות במקרים הבאים:
11.1 בתחום תחולתן של תוכניות האוסרות במפורש חדרי יציאה לגג או עליות גג ובהחלטות מוסדות התכנון האוסרות במפורש יציאה לגג או עליית גג
".

6.

לתוכנית מתאר א/7 הוכנה בשנת 1994 תוכנית עיצוב. בתוכנית עיצוב זו, שהינה תוכנית העיצוב הראשונה, נקבע בסעיף 7.2 כי מספר הקומות המירבי בבנייני העותרים יהיה 4 קומות, כולל חדרי יציאה לגג.

בשנת 1996 ביקשו לשנות את תוכנית העיצוב ולכן הוגשה תוכנית עיצוב חדשה, כאמור לעיל, תוכנית העיצוב הארכיטקטונית.
ביום 11.12.96 התקיימה ישיבה של המשיבה 2, שדנה בתוכנית העיצוב הארכיטקטונית כדלקמן:

"עתה פנו חלק מהבעלים ע"י אדריכל אבי מאייר במכתבו מספר 965922-20 מיום 27.11.06 בבקשה להפוך את קומת חדרי היציאה לגג לקומה 4 מלאה להקמת דירות דופלקס, ללא תוספת שטח עיקרי לבניה בתנאי שלא יהיו חדרי יציאה נוספים לגג מעל הדופלקס.
...


הועדה מחליטה:
1.
לאשר את תכ' העיצוב הארכ' המתוקנת כתנאי שכל הבעלים של בניינים מס' 62-66 יחתמו על התכנית המוצעת, התכנית תחייב אותם בעתיד.


2.

היציאות לגג יבוטלו. קומת היציאות לגג תיהפך
לקומה רגילה להקמת דופלקסים בקומות השלישית
והרביעית.



3.

הבקשה להקלה תפורסם לכל בנין בנפרד בשלב
מתן היתר הבניה.
"
(ראה: נספח
ה
לתגובת המשיבה 2).

בהתאם להחלטה לעיל, קיבלה תוכנית העיצוב הארכיטקטונית תוקף. יודגש כי, עסקינן בתוכנית שנוסחה על-ידי בעלי הבניינים, ותוכנית זו קובעת שיבוטלו חדרי היציאות לגג, וקומת היציאות לגג תהפוך לקומה רגילה.

ב"כ המשיבה 1 הפנה בתגובתו לעתירה לסעיף המגדיר מהי מטרת התוכנית:


"מטרת התכנית:
בטול קומת היציאות לגג במגרשים מס' 66-62, על פי תכנית מתאר 1116/א/1 ותכנית עיצוב ארכיטקטוני 1116- תע"א 7, והפיכתה לקומה רביעית רגילה להקמת דופלקסים בקומות השלישית והרביעית
.".

וכן לסעיף 8 לתוכנית הקובע כי:

"גובה הבנינים:
מספר הקומות המירבי בבנינים 6,5,4,3,2 יהיה 4 קומות, ללא חדרי יציאה לגג וללא קומות עמודים. הבקשה להקלה תפורסם לכל בנין בנפרד בשלב מתן היתר הבניה.
"

דהיינו- בהתאם לתוכנית העיצוב הארכיטקטונית, בבניינים הנקובים בתוכנית דנן, חדרי היציאה לגג הפכו לדופלקס המצוי בקומה השלישית והרביעית בכל בניין וזאת, ללא חדרי יציאה נוספים לגג. ולפיכך במקרה הנדון קיימת החלטה של מוסד תכנון (המשיבה 2) "האוסרות במפורש יציאה לגג או עליית גג", כלשון סעיף 11.1 לתוכנית ג'1, אשר על כן, לא ניתן לאשר חדרי יציאה לגג במקרה הנדון.
7
.
העותרים 1 ו-2 הגישו למשיבה 2 תוכנית עיצוב ארכיטקטוני המשנה את התוכנית הקודמת שאושרה לבניין, היא תוכנית א'7(3), אשר במהותה הינה תוספת חדרי יציאה לגג בבניין מכוח תוכנית ג'1.

ביום 25.11.09, סירבה המשיבה 2 לאשר את תוכנית א'7(3) מהטעם כי לא ניתן לאשר חדרי יציאה לגג וזאת מכוח תוכנית מתאר מקומית ג' 1, בהתאם לסעיף 11.1.

ביום 18.01.10 הוגש ערר לועדת הערר על החלטת המשיבה 2.
ביום 12.07.10 התקיים דיון בערר וביום 19.09.10, קבעה ועדת הערר - המשיבה 1, כי דין הערר להידחות.

טענות הצדדים

8
.
לטענת העותרים, העתירה סובבת סביב דבר קיומו של החריג לתוכנית, קרי- האם קיים איסור מפורש בהחלטות מוסדות התכנון, המונע מהעותרים מלבנות חדרי יציאה לגג. לטענתם, לא קיים איסור מפורש בהחלטות מוסדות התכנון, כנדרש על-פי סעיף 11.1 לתוכנית, המונע מהעותרים מלבנות חדרי יציאה לגג.
כמו כן, לטענת העותרים, פרשנות המשיבה 1 בהחלטתה שגויה, מנוגדת לתוכנית, אינה עולה מהפרוטוקול משנת 1997, בלתי סבירה ובלתי מידתית, מהווה הפליה אסורה, תוך פגיעה בקניינם וזכויותיהם של העותרים, שכן בבתים גבוהים באותה תוכנית, אין מניעה לבניית חדרי יציאה לגג, כפי שהחליטה המשיבה 2 ביום 25.11.09, וכך גם באשר לבתים אחרים בשכונה, גבוהים ונמוכים.

9
.
לטענת המשיבה 1, בהחלטת המשיבה 2 נכתב מפורשות כי התוכנית האדריכלית מאושרת בתנאי שכל הבעלים יחתמו עליה והיא תחייב אותם בעתיד. כלומר, לא ניתן יהא בעתיד להגיש תוכנית עיצוב חדשה במסגרתה יוספו חדרי יציאה לגג. כל מהותה של תוכנית העיצוב הארכיטקטונית הייתה ביטול חדרי יציאה לגג ומתן אפשרות להפיכת קומה רביעית לקומה רגילה. כאשר לא יהיו חדרי יציאה לגג. סעיף 6 קובע: "ביטול קומת היציאה לגג...והפיכתה לקומה רביעית רגילה להקמת דופלקסים...".
עוד טענה המשיבה 1, כי תכלית ישיבת הועדה המקומית הייתה "אשור תכנית עיצוב ארכיטקטוני מס' 1116א -7- תע"א-7/ 1". תוכנית זו אשר הוכנה על-ידי האדריכל מאייר, אכן אושרה ושם כתב האדריכל ש"מספר הקומות המירבי בבנינים 2,3,4,5,6, יהיה 4 קומות, ללא חדרי יציאה לגג...". אם כן, התוכנית שאושרה הייתה בדיוק התוכנית שעיקריה פורטו בפרוטוקול המשיבה 2, "בקשה להפוך את קומת חדרי
היציאה לגג לקומה 4 מלאה להקמת דירות דופלקס, ללא תוספת שטח עיקרי לבניה בתנאי שלא יהיו חדרי יציאה נוספים לגג מעל הדופלקס".
לטענתה, גם אם לא היה אזכור של חדרי היציאה לגג בהחלטת המשיבה 2, הרי שקריאת הפרוטוקול כמכלול מעלה כי ההחלטה בדבר סגירת קומה רביעית והפיכתה לקומה רגילה ניתנה בהתייחס לכך שיבוטלו חדרי היציאה לגג ולא יהיו יותר חדרים כאלו בבנייני העותרים.
לבסוף טענה, כי בית המשפט לא יתערב בהחלטות המוסדות התכנוניים כל עוד לא נפל פגם מנהלי בשיקול הדעת או בסבירות ההחלטה. לשיטתם, אין כל פגם בהחלטת המשיבה ומדובר בהחלטה סבירה ומנומקת.

10
.
לטענת המשיבה 2, ההחלטה שניתנה בעניין תוכנית העיצוב הארכיטקטונית 1116א/7/ 1 בשנת 1996, אוסרת במפורש חדרי יציאה לגג בבנייני העותרים כמו גם תוכנית העיצוב הארכיטקטונית עצמה.
בהחלטת הועדה המקומית לאשור תוכנית העיצוב הארכיטקטוני מיום 11.12.96, נאמר כי כל בעלי הבניינים מספר 62-66 יחתמו על התוכנית והיא תחייב אותם בעתיד. כמו כן, היציאות לגג תבוטלנה וקומת היציאות תיהפך לקומה רגילה להקמת דופלקסים.
בסעיף 8 לתוכנית הוגבל גובה בנייני העותרים ל-4 קומות בלבד, ללא חדרי יציאה לגג. לפיכך, ובניגוד לטענת העותרים, חל הסייג של סעיף 11 לתוכנית ג'1, דהיינו- קיימת החלטה של מוסד תכנון האוסרת יציאה לגג, ולכן לא ניתן לאשר במקרה הנדון בניית חדרי יציאה לגג.
זאת ועוד, עובר להחלטת המשיבה 2 מיום 25.11.09, מהנדס העיר ערך ביקור במקום ולאור חוות דעתו נקבע כי תוספת חדרי יציאה לגג בבניינים הנמוכים תהווה פגיעה בבניינים הגבוהים הקיימים מסביב, שנבנו לאחריהם וקיימת מחויבות לשמור על ודאות תכנונית.

דיון והכרעה

11
.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה דנן להידחות.

כאמור, בשנת 1996 ביקשו העותרים לשנות את תוכנית העיצוב הקיימת והגישו באמצעות האדריכל אבי מאייר תוכנית עיצוב ארכיטקטונית חדשה מספר 1116א/7/ 1. התוכנית שנוסחה על-ידי בעלי הבניינים קבעה בין היתר, כי קומת חדרי היציאה לגג תהפוך לקומה מלאה להקמת דירות דופלקס, ובתנאי "שלא יהיו חדרי יציאה נוספים לגג מעל הדופלקס".

ביום 11.12.96 התקיימה ישיבה של הוועדה המקומית שדנה בתוכנית העיצוב הארכיטקטונית הנ"ל ונתנה לה תוקף.

כמפורט לעיל, סעיף 8 לתוכנית קובע כי מספר הקומות המרבי בבנייני העותרים יהיה 4 קומות, ללא חדרי יציאה לגג וללא קומות עמודים. הנה כי כן, כפי שטענה המשיבה 2 ובניגוד לטענת העותרים, קיימת החלטה של מוסד תכנון האוסרת במפורש יציאה לגג או עליית גג, כנדרש על-פי סעיף 11.1 לתוכנית ג'1 הקובע סייג לפיו, לא תותר בניית חדרי יציאה לגג ו/או עליות "במקרים בהם בתחום תחולתן של תוכניות האוסרות במפורש חדרי יציאה לגג או עליות גג ובהחלטות מוסדות התכנון האוסרות במפורש יציאה לגג או עליית גג".

יודגש, כי לא זו בלבד שתוכנית העיצוב הארכיטקטונית נוסחה על-ידי בעלי הבניינים, אלא היא גם נחתמה על ידם, תוך שהם מצהירים כי היא תחייב אותם בעתיד. לפיכך, לא ייתכן כי 13 שנים לאחר אישור התוכנית (בשנת 2009), ולאחר שבנייני העותרים כוללים דירות דופלקס, בהן הקומה הרביעית, שבה היו חדרי היציאה לגג הפכה לקומה מלאה, יטענו העותרים כי על-פי סעיף 9.4 לתוכנית מתאר מקומית ג'1, ניתן לבנות חדרי יציאה לגג, תוך התעלמות מוחלטת מהצהרותיהם ומהאמור בתוכנית העיצוב הארכיטקטונית הספציפית החלה על דירותיהם.

12
.
גם טענת העותרים לפיה לא קיים איסור מפורש על בניית חדרי יציאה לגג, בהחלטה אלא רק איסור המשתמע מהאמור בפרוטוקול הדיון, נידונה בערר ונדחתה על-ידי המשיבה 1 בהחלטתה מיום 19.09.10, ובצדק לטעמי. בהחלטה נשוא הערר נאמר כי:

"מפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני
הועדה המקומית בשנת 1996 עולה באופן מפורש כי ביסוד החלטת הועדה המקומית לאשר את תכנית העיצוב הארכיטקטונית 116/א/7/ 1 עמדה תפיסה תכנונית לפיה לא ניתן יהיה לבנות בעתיד חדרי יציאה לגג מעל לקומה הרביעית אשר נוצרה כקומה שלמה במקום קומת חדרי יציאה לגג שהיית הקיימת במקום על פי התכנית המקורית. מהות החלטה היא המרת אותה קומת חדרי יציאה לגג קומה מלאה, תוך מבט לעתיד האוסר בניית חדרי יציאה לגג מעל לקומה הרביעית".

ובהמשך:

"גם אם איסור בניית חדרי יציאה לגג מעל לקומה הרביעית אינו בא לידי ביטוי מפורש בסעיף ההחלטות של פרוטוקול הדיון, הרי שברור מתוך הפרוטוקול כי מה שהוצג בפני
הועדה, קודם שזו קיבלה את החלטתה, הוא כי אישור התכנית מותנה בכך כי בעתיד לא יבנו חדרי יציאה לגג ולפיכך יש לקרוא את כל הפרוטוקול כמקשה אחת באופן שהחלטת הועדה המקומית כוללת גם את אותו תנאי אשר היווה רקע ובסיס לקבלת ההחלטה...".
(ראה: נספח ב' לתגובת המשיבה 2).

13
.
זאת ועוד, מקובלת עלי טענת המשיבה 2 לפיה, השינוי המתבקש על-ידי העותרים בבקשה א'7(3) הינו שינוי מהותי שלא ניתן לאשרו.

ראשית ובטרם אדון בטענה זו ברצוני להבהיר, כי תוספת חדרי היציאה לגג מתבקשת על גבי הגג במפלס שבו היו אמורים להיות מלכתחילה חדרי היציאה לגג. כך שלפי התוכנית המקורית העותרים היו רשאים לבנות 3 קומות ולאחר אישור תוכנית ג'1 עוד חדר יציאה של 40 מ"ר בקומה הרביעית, בפועל הם קיבלו היתר לבנות קומה רביעית שלמה מבלי שהשלמת השטח תיחשב להם כשטח עיקרי, ומכאן שתכנית העיצוב א'7/ 1 שאישרה את הפיכת הדירות מדירות "רגילות" לדופלקסים הטיבה את מצבם התכנוני של העותרים, וכל טענה כי יוצא שהם נפגעים מתוכנית זו הינה, כלשון ב"כ המשיבה 2, "טענה שבדיעבד" שדינה להידחות. לפיכך, בעניינינו דה-פקטו מבקשים העותרים תוספת חדרי יציאה לגג בקומה חמישית. תוספת שלא ניתן לאשרה.
שנית, כאמור לעיל, בניגוד לטענת העותרים, השינוי המתבקש על-ידם בתוכנית עיצוב א'7(3) הינו שינוי מהותי, המתבקש לאחר שהבניינים כבר נבנו, ובא ליצור מעין בניה בשלבים, ובלשון ב"כ המשיבה 2, "בשיטת הסלמי" לפיה מנסים העותרים להשיג זכויות שויתרו עליהן באופן מפורש וכיום אינן ברות ניצול לאור הסייגים בתוכנית ג'1. משמעות בקשת העותרים היא כי תתאפשר להם בניית טרי-פלקס או לחילופין תוספת שטחים מעבר לתוספת אשר אושרה בתוכנית המתאר המקורית א'7. בכך אין כל היגיון אורבני ותכנוני, והדבר נוגד תכליתית ומילולית את הוראות תוכנית ג'1 וכן את הוראות תוכנית העיצוב א7/ 1 שאושרה.

לא זו אף זו, בטרם גיבשה הוועדה המקומית החלטתה היא נעזרה בחוות דעתו של מהנדס העיר, שביקר במקום וקבע כי מדובר בשינוי מהותי. לטענת ב"כ המשיבה 2, מהנדס העיר הבהיר כי בקשתם הראשונה של בעלי הבניינים בשנת 1996 להמרת חדרי היציאה לגג בדירות דופלקס אושרה שכן היא לא היוותה שינוי מהותו, באופן שלא חרגה ממספר הקומות והגובה שקבעה תוכנית המתאר ותכנית העיצוב המקורית. וזאת בניגוד לבקשה שהוגשה ב-2009, שהרי כאן מבחינת הבינוי, מבוקשת תוספת של קומה נוספת לבניינים בני 4 קומות וזו תהווה פגיעה בדירות בקומות הביניים בבניינים הגבוהים שנמצאים מאחור. כך הסביר מהנדס העיר את האבחנה בין תוספת קומה בבניינים נמוכים המוקפים בבניינים גבוהים לבין תוספת קומה בבניינים גבוהים, שאינה מהווה כל הפרעה למאן דהוא. מהנדס העיר הדגיש את העובדה כי הבניינים במבנים נשוא הדיון נבנו בהתאם לתוכנית עיצוב מאושרת, בה צוין במפורש כי לא יותרו חדרי יציאה לגג בבניינים בני 3 קומות בהן אושרה קומה נוספת בהקלה במקום קומת חדרי היציאה לגג, וקיימת מחויבות לשמור על ודאות תכנונית.

14
.
לעניין טענת האפליה לרעה שהעלו העותרים, הרי שתוכנית עיצוב א'7/ 1, שאישרה את הפיכת הדירות לדופלקסים אושרה באופן נקודתי לבנייני העותרים, ומשכך אין להשוות ביניהם לבין יתר הבניינים במגרש שתוכנית זו איננה מחייבת אותם בהגישם בקשה להיתר בניה, אלא תוכנית עיצוב א'7, ומשלא מדובר במקרים שווים אין לטעון לאפליה. מה גם ששאר הבניינים בקטע 7 הם בניינים גבוהים יותר מבנייני העותרים ובהם יש 8 עד 10 קומות.

15
.
לבסוף, הלכה הפסוקה היא כי בית משפט בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים יטה שלא להתערב בהחלטות מוסדות התכנון, אלא אם נפל בהן פגם מהותי.
ב-בג"צ 2920/94

- אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פד"י נ (3), 441 נפסק כדלקמן:

"...אין אנו יושבים לדין כטריבונל עליון לתכנון. הסמכות לתכנון הופקדה בידיהם של גופי התכנון המנויים בחוק, ובמרחב שיקול הדעת הניתן להם, ועל יסוד הנחה שפועלים הם בתום-לב ובמידה ראויה של סבירות, רשאים ומוסמכים הם אותם גופים לנוע כרצונם ועל-פי שיקול-דעתם. אנו, כבית-משפט, לא נתערב בפעילותם של גופי התכנון אלא אם תימצא בה סירכה מאלו סירכות המצדיקות התערבותנו, כעשייה שלא כחוק, שלא בסמכות, שלא בתום-לב או שלא בסבירות ראויה".

ראה באותו עניין גם עת"מ (מחוזי ת"א) 1317/06- ג'יימס בראט ואח'
נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א ואח'
, שם קבע כב' השופט מודריק:

"הלכה פסוקה היא שבית משפט זה אינו מוסמך על פי החוק ואינו מתאים על פי מהותו לשמש כמוסד תכנון. מכאן שבית המשפט לא יתערב בשיקול הדעת של רשות התכנון אלא אם נפל בו פגם משפטי או שהוא נפגם בשיקולים זרים או בחוסר סבירות (בג"צ 465/93 טריידט ס.א. נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד מח(2), 622, 635-636)...".

סוף דבר:

16
.
כאמור, דינה של העתירה דנן להידחות וזאת מהנימוקים שפורטו לעיל.

העותרים ישלמו למשיבות 1 ו-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪ לכל אחת מהן. הסכומים יוצמדו למדד יוקר המחיה ויישאו הפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
י' אדר א' תשע"א, 14 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 3679-11/10 שלמה מערבי, דיקלה מערבי זכר, אפרים פיגנבלט ואח' נ' ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז תל אביב, הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב (פורסם ב-ֽ 14/02/2011)