פסקי דין על דני לוי

40118-03/11 מת     30/03/2011




מת 40118-03/11 מדינת ישראל נ' דני לוי




לך



st1\:*{behavior: }



בית משפט השלום בחדרה

מ"ת 40118-03-11
מדינת ישראל
נ' לוי(עציר)



30 מרץ 2011



40107-03-11

בפני
כב' השופט נאסר ג'השאן


המשיבה/המאשימה
מדינת ישראל


נגד

המשיב/הנאשם
דני לוי
(עציר)



<#2#>
נוכחים:
ב"כ המבקשת: עו"ד חלי כהן סיסו
המשיב: בעצמו, מובא באמצעות שב"ס
ב"כ המשיב:עו"ד שי ניב


<#3#>
החלטה

1. בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו יוחסו לו העבירות שלהלן: איומים, עבירה בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

3. ואלה העובדות שפורטו בכתב האישום: ביום 20.03.2011 בשעה 19:30 איים המשיב על השוטר חיים גאלי (להלן: "השוטר חיים") בטלפון בפגיעה שלא כדין בחייו או בגופו של יהונתן אגרונוב (להלן: "המתלונן") בכך שאמר: "תורידו ממני את יונתן, אני ישפוך אותו, אני ידקור אותו, אתה מכיר אותי", וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו. עוד נטען בכתב האישום כי בהמשך, וכאשר הגיע השוטר חיים לבית המשיב על מנת לעוצרו, איים המשיב על המתלונן כאשר הוא - המשיב, עומד במרפסת ביתו ומחזיק בסכין בידו הימנית וכאשר הוא אמר: מלשין אני ישפוך אותך יא מניאק, אני ידקור אותך וישפוך אותך אני הייתי בכלא יא מנייק ואתה יודע שאני יביא לך אנשים והכלב שלך לא יעשה לי כלום, אני ייכנס אליך הביתה וישפוך אותך" כל זאת בכוונה להפחיד את המתלונן או להקניטו.

4. בנוסף, כך עפ"י הנטען בכתב האישום, יצא המשיב מגבולות ביתו, כשהוא מחזיק בידו השמאלית סכין באורך 13 ס"מ. בנסיבות אלה, התקרב המשיב לעבר המתלונן וצעק לעברו: אני אשחוט אותך.. אני אהרוג אותך, אני אזיין את אמא שלך ואותך" כל זאת בכוונה להפחידו או להקניטו.

5. כאמור, המבקשת עותרת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ראיות לכאורה

6. במעמד הדיון שהתקיים בבקשה, טען הסניגור כי מסכים הוא לקיומן של ראיות לכאורה באשר לעבירת האיומים, ואולם טען הוא להעדר ראיות לכאורה באשר לעבירת החזקת הסכין. כמו-כן טען הסניגור, כי "אנו לא מסכימים שהאיומים נאמרו תוך שהמשיב יוצא מחצריו".

7. הואיל ועסקינן באירועים המהווים, למעשה, מסכת עובדתית אחת אבחן את הראיות לכאורה באשר למיוחס למשיב בכתב האישום, כמקשה אחת.

8. הכלל הוא "חומר החקירה אשר נבחן במסגרתו של הליך המעצר אינו נבחן על פי מבחנים ראייתיים נוקשים ומוחלטים, אלא בעזרת מבחנים של הסתברות, הגיון, ושכל ישר, כאשר בחינתו משקפת עמדה ראשונית, לכאורית, בדבר מעורבותו של הנאשם בעבירות המיוחסת לו, אשר טרם עברה את המבחנים המחמירים שצפויים להינקט במשפט גופו. בית המשפט יורה אפוא על מעצרו של נאשם באם קיים סיכוי סביר לכך שיהא בראיות הקיימות נגדו, לאחר שעברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי, כדי להביא להרשעתו של הנאשם" (ראו דברי השופט דנציגר בבש"פ 10378/08 מ ע נ' מדינת ישראל
, (טרם פורסם- ניתן ביום 25.12.08)
(
.

וכן "כידוע, בשלב הארכת המעצר עד תום ההליכים כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. תשתית לכאורית כאמור אינה דורשת הוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר כי אם בחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן - יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר" (ראו : בש"פ 826/08 קיאל קשאש נגד מדינת ישראל

(ניתן ביום 14.02.08)).
ראו גם:
-
בש"פ 8087/95

זאדה נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(2), 133;
-
בש"פ 868/08

אשכור נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08)
.

9. בפתח טיעוניו טען הסניגור, כי בתיק חסר תיעוד השיחה הראשונה שיזם המשיב למשטרה, וראיה זו חשובה לענייננו, מאחר ולטענתו כל האירוע התחיל לאחר שהמשיב הוא הוא שיצר קשר על מנת להזעיק עזרת המשטרה. נראה, כי אפילו אניח כי אכן חסרה בתיק ראיה המתעדת הזמנת עזרת המשטרה, אין בכך כדי להעלות או להוריד מן הראיות לכאורה שבתיק. עליי לבחון אם לגבי המיוחס למשיב בכתב האישום ישנן ראיות לכאורה. במידה ואמצא כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב בכתב האישום, אין נפקא מינה, לצורך הדיון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים, אם המשיב הוא שהזעיק את המשטרה, או אם המתלונן הוא שהחל לאיים על המשיב. טענות אלה תתבררנה במשפט הפלילי גופו.

10. באשר לאמור בסעיף 1 לכתב האישום (האיומים בשיחת הטלפון בין המשיב לבין השוטר חיים), ישנן ראיות התומכות בעובדה זו (לעניין זה ראו: דו"ח פעולה שערך השוטר חיים גאלי ביום 20.3.2011).

11. באשר לאמור בסעיף 2 לכתב האישום (האיום שהשמיע המשיב ממרפסת הבית) ראו דו"ח פעולה שערך חיים גאלי ביום 20.3.2011. כן ראו את דבריו של המתלונן בהודעתו מיום 20.3.2011 (שורות 19-22 להודעה).

12. באשר להחזקת הסכין "מחוץ לתחום ביתו או חצריו", כידוע, אין בית המשפט בשלב זה בוחן את מהימנות הראיות ודי אם בחומר הראיות הגולמי הפרוש בפני
בית המשפט קיים פוטנציאל להרשיע את המשיב בעבירת אחזקת סכין למטרה לא כשרה. עיינתי בחומר שבפני
י ומצאתי כי קיימות גם קיימות ראיות לכאורה המוכיחות כי המשיב החזיק את הסכין מחוץ לתחום ביתו. לעניין זה ראו הודעתו של המתלונן בה הוא מעיד כי המשיב "יצא מתחום העמודים" ב- "20 או 30 מטר" (ראו הודעת המתלונן מיום 20.3.2011 שורות 29-34), כן ראו את דו"ח הפעולה שרשם השוטר דני ביום 20.3.2011, לפיו: "דני ירד מהדירה, ירד מהמדרגות וירד לרחבה של הבניין ומתחת למדרגות במדרגות הבחנתי בסכין ביד שמאל של דני". כן ראו מזכר שערך השוטר חיים גינה, ממנו עולה כי הוא הבחין במשיב עומד ברחבת הבניין והוא אשר תפס הסכין. בנוסף, ראו מזכר שערך השוטר לירון נגבי מיום 20.3.2011.

13. מן המזכרים האמורים לעיל, ניתן אף להסיק קיומן של ראיות לכאורה לגבי עבירת האיומים האמורה בסעיף 4 לכתב האישום (האיומים שהשמיע המשיב לאחר שיצא מן הבניין).

14. המסקנה היא, כי בחומר שבפני
י קיימות ראיות לכאורה לעבירת האיומים כאשר המשיב עמד במרפסת ביתו ואיים באמצעות סכין על המתלונן. כמו-כן בפני
י ראיות לכאורה לעבירת האיומים לאחר שהמשיב יצא משער ביתו (ואף מהבניין). בנוסף, אני מקבל טענת המבקשת כי בחומר שבפני
י קיימות ראיות לכאורה לעבירת "החזקת סכין שלא כדין", מאחר ועפ"י החומר הגולמי שבפני
י החזיק המשיב את הסכין מחוץ לביתו.

מסוכנות:

15. כפי שיובהר להלן, לאור עברו של המשיב עליו אעמוד בהמשך, ולאור רצינות האיומים שהשמיע המשיב, נראה, כי די בעבירות האיומים אגב שימוש בסכין כדי להקים עילת מעצר.

16. כידוע, עבירת איום אינה מקימה חזקת מסוכנות, אך האיום, יחד עם נסיבות אחרות עלול להוות ראיות לכאורה למסוכנותו של המשמיע. לעניין זה ראו האמור בבש"פ 3384/97 זוהר מגרילשווילי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסמה, ניתנה ביום 08.06.97), בו נקבעו הדברים שלהלן:

"לפי הדין הקודם, די היה באיום לעבור עבירה באלימות או באכזריות כדי להקים (למצער) חזקה למסוכנות, שבהעדר ראיה לסתור העמידה עילת מעצר משום חומרת העבירה גרידא (ראו סעיף 21א(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). ואילו בהוראת סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) שוב לא נכלל יסוד האיום באלימות ברשימת העבירות המקימות על הנאשם חזקת מסוכנות. אין משמעות הדבר שדברי איום אינם יכולים, בנסיבותיו של מקרה נתון, להוות ראיה לכאורה למסוכנותו של המשמיע
".

17. המשיב בעל עבר מכביד בעבירות אלימות.
בשנת 2008 הורשע המשיב בעובדות כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת תיק 7137/07, ולפיו בעקבות סכסוך בין המשיב לבין שכנתו, במהלכו זרקה השכנה על בית המשיב אבנים ואף זרקה עליו אבן שפגעה בירכו, יצא המשיב מדירתו, שלף סכין אותה החביא בכיס מכנסיו ודקר את שכנתו בחזה אחורי, בעכוזה השמאלי, בזרועה ובכף ידה השמאלית. על הנאשם הוטל מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, ומאסר על תנאי לבל יורשע בעבירות בהן הורשע למשך שלוש שנים (העבירות שבהן הורשע המשיב בתיק הנ"ל הן: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, והחזקת סכין שלא כדין).

18. בנוסף, ביום 30.9.09 הורשע המשיב בבית משפט זה בנסגרת תיק מס' 9405-05-09 בעבירת איומים, ואף הוטל עליו מאסר בפועל למשך ארבעה חודשים ומאסר על תנאי למשך שלושה חודשים למשך שנתיים לבל יעבור עבירת איומים.

19. הנה כי כן, לחובת המשיב שני מאסרים מותנים, ואף על פי כן הוא ביצע עבירות שיש בהן, במידה ויורשע בדין, כדי לגרום להפעלת התנאי. נראה, כי שליטת המשיב בעצמו, הרשעתו בעבר בדקירת שכנתו, וחזרת המשיב לסורו כאשר איים על המתלונן ואף החזיק סכין שלא כדין, למרות המאסרים המותנים העומדים לחובתו, כל אלה מוכיחים כי נשקפת מן המשיב מסוכנות רבה.

20. לאמור לעיל אוסיף, כי עבירת החזקת הסכין, אף היא מוכיחה מסוכנות רבה, מקום שהמשיב עשה בעבר הלא רחוק שימוש בסכין מטבח ודקר את שכנתו, על רקע סכסוך בניהם. החזקת הסכין, לאור עברו של המשיב, אף היא מקימה עילת מעצר.

חלופת מעצר:

21. מצאתי כי קיימת עילה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, ואולם עליי לבחון אם ניתן לאיין או להפחית מסוכנותו של המשיב ע"י שחרורו לחלופת מעצר (ראו בש"פ 1668/09 - מנטס זבולנס נ' מדינת ישראל
. (טרם פורסמה, ניתנה ביום 4/3/09)).

22. לאור המסוכנות הרבה אשר עולה מהתנהגות המשיב, לא אוכל לשחררו לחלופה אותה הציע הסניגור (שחרור לביתו של המשיב). כאמור, המסוכנות של המשיב הינה כלפי המתלונן ואף כלפי אחרים שעלולים להסתכסך עם המשיב על דבר של מה בכך (ראו את סיבת הסכסוך בין המתלונן לבין המשיב, כפי שהמשיב מתארה).

23. לפיכך, משמצאתי כי קיימת עילת מעצר, ומשמצאתי כי אין חלופה שיש בה כדי להפחית את המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

24. התיק מוחזר לידי עו"ד כהן סיסו.

25. לאור החלטתי זו, יועבר התיק העיקרי לכבוד סגן הנשיא, השופט גופמן, על מנת שינתבו בפני
שופט.


<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ד
אדר ב תשע"א, 30/03/2011 במעמד הנוכחים.

+

נאסר ג'השאן
, שופט

ורדה.ש.
הוקלד על ידי: ורדה שגן







מת בית משפט שלום 40118-03/11 מדינת ישראל נ' דני לוי (פורסם ב-ֽ 30/03/2011)