פסקי דין על גיל לוי

552-12/10 תתע     05/04/2011




תתע 552-12/10 מדינת ישראל נ' גיל לוי








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו



תת"ע 552-12-10
מדינת ישראל
נ' לוי






בפני

שופט שמואל מלמד



בעניין:

מדינת ישראל



המאשימה



נגד


גיל לוי



הנאשמים


הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 09.06.10 בשעה 14.50 או בסמוך בכביש 20 לכיוון צפון קילומטר 16, נהג הנאשם ברכב כאשר הוא משתמש בטלפון נייד שלא מיקרופון המותקן ברכב,
בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר גולדנברג אפי. עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, "כאשר אני נוסע בנתיב 2 מימין הבחנתי בנהג הנ"ל הנוסע לצידי בנתיב 3 מימין כשהוא מחזיק בידו הימנית מכשיר סוללרי הצמוד לפה נראה בברור
בסמוך לחלון סימן לנהג לעצור, נשמר קשר עין רצוף, ראות טובה, לבדו ברכב, הוסבר מהות העברה.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח היתה: "הטל' על רמקול. אני עכשיו הולך ליעקב טרנר, אני מכיר אותו."

השוטר חזר על האמור בדו"ח בחקירתו הנגדית. השוטר ציין כי ראה את הנאשם אוחז בטלפון בידו.

בבית המשפט טען הנאשם כי נהג ברכבה של אימו השוטר סימן לו לעצור, הנאשם עצר את ריכבו "שאלתי את השוטר מה הסכום ואם יש נקודות". לדברי הנאשם, הדו"ח לא היה חשוב לו כי לא דיבר בפלאפון. זה טלפון שלא צריך להחזיק אותו על מנת לדבר. לדברי הנאשם הוא עוסק כמציל בבריכה וכששאל את השוטר מה מגיע לו כעונש. השוטר השיב 250 ₪, הנאשם נרגע והבין שאין נקודות. הנאשם המתין ברכב יותר מ- 20 דקות ואחרי 20 דקות הגיע השוטר, בכביש סואן ונתן לו דו"ח שסכום הקנס בו 1,000 ₪.
לדברי הנאשם הוא לא דיבר בטלפון, כל חייו הוא מדבר בדיבורית. הנאשם התחנן בפני
השוטר, כי המצב הכספי שלו לא היה טוב.
בחקירה נגדית, הנאשם טען "נגעתי בטלפון. יש הבדל בין לגעת בו בין להחזיק אותו ביד. ". בהמשך טען, "אני לא החזקתי את הטלפון ביד. הוא טאץ .... גם אפשר לדבר איתו. נגעתי בו באצבע, נגיעה קלה, זה טלפון טאץ. לא החזקתי אותו קרוב לפה. עוד טען הנאשם, כי הוא נוהג לדבר בדיבורית קבועה באותו יום נהג ברכבה של אימו ולא היה לה דיבורית קבועה.

לא מצאתי לקבל את גרסת הנאשם וזאת מכמה טעמים:

בראשית דברי, חייב אני לציין כי הנאשם במהלך החקירה הנגדית לא השיב לשאלות התובע. היה צורך להורות לו לענות על שאלות התובע כדי לקדם את הדיון. ניסיונות ההתחמקות של הנאשם לו הועילו לו לקו ההגנה. כמו גם לא עשו על בית המשפט רושם המיטב עם הנאשם.

הנאשם טען בבית המשפט, כי השוטר אמר לו שהוא יתן לו דו"ח של 250 שקל, הדבר הרגיע את הנאשם, והוא המתין ברכבו לדו"ח אף שלא ביצע עברה הרי שדו"ח ללא נקודות בסכום 250 שקל הוא מוכן לספוג. לאור התנהגות הנאשם באולם קשה לי לקבל טענה זו. הנאשם לא היה רגוע מהלך כל הדיון נסער ומנסה להתחמק מלהשיב לשאולות. נראה יותר כי הנאשם לא הבין את השוטר וחשב לתומו כי השוטר לא מתכוון לעשות לו דו"ח בגין שימוש בטלפון. הדבר הרגיע אותו בגלל שידע שהעברה אותה ביצעה הינה עברה בגינה הקנס הוא בגובה 1,000 שקל (עמ' 3 שורה 22 לפרוטוקול). מצאתי לציין זאת כיוון שאני סבור שאמרה זו של הנאשם, בזכות שלוות הנפש בה הוא קיבל את הודעת תשלום הקנס של 250 שקל, מהווה ראשית ראיה לכך שהנאשם ביצע עברה בה הואשם.

הנאשם טען כי נהג ברכבה של אימו. ושוחח בטלפון באמצעות הדיבורית. עוד טען כי אין ברכבה דיבורית קבועה. הנאשם לא הסביר היכן העמיד את הטלפון כאשר שוחח עימו. עוד טען הנאשם כי מדובר בטלפון טאץ' והוא רק נגע בו ולא החזיק אותו. אודה מיד כי הסיטואציה המתוארת ע"י הנאשם אינה נהירה לי וזו בלשון עדינה. כאשר אין ברכב דיבורית קבועה הנאשם משוחח בטלפון ועל פי גרסת הנאשם השוטר ראה רק את הנגיעה ולא את האחיזה. היכן היה הטלפון כאשר הנאשם נגע בו. דבר זה אינו מתקבל על הדעת, במיוחד שבדברי הנהג טען הנאשם כי הטלפון על רמקול. נראה יותר כי הנאשם שוחח בטלפון כאשר הוא אוחז אותו בידו. ומדבר דרך הרמקול של הטלפון. דבר אותו תיאר השוטר.

לסיום ברצוני להתייחס לטענת הסנגור כי בטלפונים היום יש דיבורית קבועה בתוך הטלפון. ואפשר לראות בה דיבורית קבועה כדרישת החוק. אומר מיד, מסכים אני עם ב"כ הנאשם כי ניתן לראות בכך דיבורית. אך, לשימוש בדיבורית זו יש תנאי שימוש בתקנה 28 (ב) (2):


חובה להחזיק בהגה או בכידון
תק' (מס' 3)
תש"ל-1970
תק' (מס' 9)
תש"ל-1970
תק' (מס' 6)
תשנ"ד-1994

28 .
(א)
נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.


תק' (מס' 2)
תשס"ח-2007


(ב)
(1)
בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –

(א)
לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא
באמצעות דיבורית;

(ב)
לא ישלח או יקרא מסרון (

s.m.s
);

(2)
בתקנת משנה זו –
"דיבורית" - התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו;

"טלפון" - מכשיר המיועד לתקשורת אשר קיימים בו לחצנים לחיוג.

ענייניו הרואות התנאי לשימוש בדיבורית פנימית במכשיר הטלפון הוא העדר אחיזה בטלפון והנחת הטלפון באופן יציב. לשני תנאים אלו הנאשם לא הביא ראיות ואף לטעמי הובאו ראיות נוגדות מטעם הנאשם.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטר, לו אני מאמין, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.



ניתנה היום,
א' ניסן התשע"א , 05 אפריל 2011, במעמד הצדדים








תתע בית משפט לתעבורה 552-12/10 מדינת ישראל נ' גיל לוי (פורסם ב-ֽ 05/04/2011)