פסקי דין על בנק מסד בע"מ | פסקי דין על יצחק פרץ | פסקי דין על רונן סבגי | פסקי דין על מאיר און ואח' |

6097/02 א     13/02/2011




א 6097/02 בנק מסד בע"מ נ' יצחק פרץ, רונן סבגי, מאיר און ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 6097-02
בנק מסד בע"מ
נ' פרץ ואח'


בפני



כב' השופטת
מיכל וולפסון




בעניין:
בנק מסד בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד


כהן

התובע


נגד



1. יצחק פרץ
– ניתן

פסק דין

2. רונן סבגי

3. מאיר און
4. אתי פרץ – ניתן

פסק דין




ע"י ב"כ עו"ד אברג'יל
הנתבעים



פסק דין


1.
בפני
תביעה כספית על סך של 240,297 ₪ שהוגשה ביום 8/10/2002 ע"י התובע, בנק , כנגד בעל חשבון, הנתבע מס' 1 על
אי סילוק חוב בגין קבלת אשראי בחשבון 366110 והלוואות שלא נפרעו.
למועד הגשת התביעה עמד החוב בגין האשראי על סך של 60,670 ₪ נכון ליום 1/7/02, כולל ריבית. החשבון נפתח במרץ 1997.

ביום 23/1/98 נתן התובע לנתבעים 1 ו – 4 הלוואה מסוג 1201 מס' סידורי 2. ההלוואה לא סולקה ונותרה יתרה בלתי מסולקת בסך של 108,459 ₪, למועד הגשת התביעה. כמו כן, ניתנה לנתבע מס' 1 הלוואה מס' 1805 מספר סידורי 3. יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת עומדת על סך של 71,168 ₪, למועד הגשת התביעה.

התביעה נגד הנתבעים 2 ו – 3 היא על פי כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום בסך של 80,000 ₪ וצמודה למדד מיום 19/11/97, ותנאיה הם שכל ערב חב ב- 50% מהערבות; סכום הערבות הוא הסכום הנקוב בכתב הערבות בתוספת הצמדה, וכן ריבית כמפורט בכתב הערבות. למועד 24/02/00 הערבות עמדה על 87,140 ₪.

ביום 22/10/03 ניתן

פסק דין
נגד הנתבעים 1 ו – 4. ביום 20/12/07 ניתן

פסק דין
נגד הנתבעים 2 ו – 3 בהעדר התייצבות שבוטל ביום 20/3/08 וניתן מחדש ביום 7/9/08 מחמת העדר התייצבות ובוטל בשלישית ביום 23/6/09.

פסק הדין עוסק בטענות ההגנה של הערבים, הנתבעים 2 ו – 3 על הערבות נשוא סעיף זה. להלן ההתייחסות תהיה רק לנתבעים 2 ו – 3
אלא אם כן תהיה התייחסות מפורטות לנתבע אחר (להלן: "הנתבעים").

2.
על פי כתב התביעה הנתבעים 2 ו -3 ערבו "לחובות הנתבע מס' 1" וזאת ביום 19.11.97, כ- 8 חודשים מפתיחת החשבון ע"י הנתבע מס' 1 ולפני שהנתבעת מס' 4, אשתו, חתמה על כתב התחייבות וערבות יחד עם בעלה, בעל החשבון. נוסח הערבות שעליו חתמו הנתבעים 2 ו – 3
רחב מבחינת היקפו, בכפוף למגבלת הסכום וכולל גם הלוואות עתידיות.

לטענת התובע מחמת פיגורים בסילוק הלוואות ואשראי נשלחו לנתבעים מכתבי התראה ביום 24/2/00.

בכתב התביעה וגם לא בתצהיר עדות ראשית של התובע לא צוין כי התובע או מי מטעמו ידע את הנתבעים 2-3 על ההלוואות שנלקחו לאחר שהם חתמו על כתב הערבות. גם אין נתונים מה היה מצב החשבון
ערב החתימה על כתב הערבות, וערב לקיחת ההלוואות, או מתן אשראי.


המבנה המשפטי של החשבון
עד למשלוח מכתבי ההתראה לחייבים ולערבים היה הבא:
הנתבע מס' 1 פתח את החשבון במרץ 1997.
בנובמבר 1997 הוא מצרף את הגיסים מצד אשתו, הנתבעים 2 ו – 3 כערבים, בערבות רחבה אך מוגבלת בסכום .
בינואר 1998 לוקח הנתבע מס' 1 הלוואה ע"ס של 50,000 ₪. ובפברואר 1998, מצורפת אשתו, הנתבעת מס' 4
כערבה, לאשראי שהוא מבקש על סך של 20,000 ₪.

בכתב התביעה אין הסבר מדוע נדרשה הנתבעת מס' 4 בפברואר 1998 להיות ערבה אם הבנק החזיק בערבות של הנתבעים 2-3 שהייתה עד 80,000 ₪.
בהמשך, בחודש אוקטובר 1998 לווה הנתבע מס' 1 סך של 40,000 ₪ לרכוש רכב.

המצהיר מטעם התובע, ארז גראוברט, שנתן תצהיר ביום 25/9/03 כי החתים את הערבים, התמקד בעדותו רק בהחתמת הערבים ומעבר להכרה של שיטות פעולה של הבנק הוא לא היה יכול לתרום מידע על אופן התנהלות החשבון והידוע של הערבים, לאופן התנהלות החשבון. בעת הגשת התביעה הובאו נתונים מעודכנים על גובה החוב ערב הגשת התביעה בעו"ש, ובכל הלוואה אך אין פירוט מעבר לזה. ההנחה המשפטית בכתב התביעה היא שחוץ מהגבלה בסכום, הערבים הסכימו לערוב לכל חוב שייווצר בחשבון על פני זמן, והנופל בגדר ערבותם.


3.
התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. הנתבעים הגישו ביום 27/1/03 בקשה לרשות להגן (בש"א 1364/03), כשהם מיוצגים. הגנתם התנהלה בדרך שרחוקה מלהיות משביעת רצון בלשון המעטה כאשר על פני הדברים הם לומדים מידע בדיעבד ומתאימים את טענותיהם בהתאמה עם התקדמות שמיעת התיק.

בתצהיר התומך בבקשה לרשות להגן של הנתבע מס' 2 מצהיר סבגי רונן כי לבקשת הנתבעים 1 ו – 4 הוא חתם על ערבות להלוואה על סך של 80,000 ₪ שנועדה לרכישת דירה. רק בדיעבד הוא גילה שהוא חתם על ערבות "רחבה" הכוללת גם ערבות לאשראי לכל חיובי הנתבעים 1 ו – 4.

בשיחה מאוחרת לחתימה שנוהלה על ידו עם הנתבעים 1 ו – 4, במועד שלא צוין, התברר שהנתבעים 1 ו – 4 היו זכאים רק לאשראי של 20,000 ₪ ולא הייתה סיבה הגיונית לתת להם אשראי של 80,000 ₪.

נטען, כי התובע לא נתן בפועל הלוואה של 80,000 ₪ ולכן הערבות התבטלה. השימוש בכתב הערבות למטרות אחרות נעשה במרמה ובחוסר תום לב (תצהיר מיום 23/1/03).


נתבע מס' 3 חוזר על הגרסה שערב להלוואה של 80,000 ₪ לרכישת דירה וחזר על הטענה שהערבות התבררה להיות לכל אשראי של הנתבעים 1 ו – 4. הלוואה לא ניתנה וממילא הנתבעים 1 ו- 4 לא היו זכאים לאשראי העולה של 20,000 ₪.

גם הוא הצהיר כי שימוש בערבות למטרה אחרת הייתה בחוסר תום לב ומרמה וגם תצהירו נחתם ביום 23/1/03.

4.
בסיכומיה טוענת באת כוח הנתבעים כי ביהמ"ש מתבקש שלא להגביל את הגנת הנתבעים למחלוקת שנקבעה על ידי ביהמ"ש בהחלטה מיום 4/5/03 (בש"א 2007/03) שבה נקבע כי המחלוקת היחידה היא שבעת החתימה על הערבות, הנתבעים האמינו שהערבות ניתנה להלוואה ספציפית בסך של 80,000 ₪ שנועדה לרכישת דירה עבור החייב העיקרי ואשתו ובדיעבד התברר שחתמו על כתב ערבות כללי (עמ' 2 להחלטת כב' הרשם רוזין מיום 4/5/03).

לשיטת עוה"ד נירית אברג'יל הנתבעים אינם חולקים שניתנו אשראים לחייבים העיקריים (נתבעים 1 ו – 4) אך הם טוענים כי: "האשראי בגינו חתמו ערבות לא ניתן שכן היה מדובר באשראי ספציפי לשיפוץ דירה ולרכישתה בסופו של דבר". (סעיף 7 סיפא לסיכומים הראשיים) (להלן: "הרחבת החזית בסיכומים").




ייצוג הנתבעים ע"י עו"ד יואל נעים שהיה בא כוחם הראשון כלל גם הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם. שני הנתבעים חתמו על תצהיר ביום 25/6/03, שלושה חודשים לאחר החתימה על התצהיר התומך בבקשה לרשות להגן. כמו בתצהירים בבר"ל אף כאן מדובר באותו תצהיר, ואותה גרסה לגבי מטרת ההלוואה. הגרסה היא אפוא שהערבות ניתנה לקבלת הלוואה ספציפית בסך של 80,000 ₪ לרכישת דירה. כן נטען כי בעת החתימה לא נאמר ע"י הפקיד כי הערבות היא לכל חוב של הנתבע מס' 1. כמו כן, החותם ידע לפי גרסה זו
שהבנק משעבד את הבית הנרכש שהיה שווה באותה עת כ – 60,000$. נטען כי מבחינת הבנק הערב לא התאים לערבות כללית כפי שעלה מאירועים מאוחרים לחתימה. נטען כי הערב לא הבין את משמעות המילים "ערבות מתמדת". הבנק הפר את חובות הגילוי החלים עליו. כמו כן, נטענו גם יתר הטיעונים בתצהיר התומך בבר"ל (להלן: "הרחבת חזית בעדות ראשית").

בחודש ספטמבר 2003 הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע אשר ניתן ע"י מר גראוברט כי סדר הגשת התצהירים נקבע על ידי כב' הרשם רוזין בבש"א 2007/03. הוא עמד על כך שהערבים חתמו על: "כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום וצמודה למדד המחירים לצרכן". הוא לא זכר את הנסיבות בחלוף כשש שנים והוא מוסיף: "מעולם לא נאמר לי על ידי החייב ו/או מי מהערבים ו/או מי מעובדי הבנק
כי החייב ואשתו התכוונו לשפץ בית" (סעיף 9 לתצהירו).

5.
התיק עבר מספר מותבים. המותב הקודם ששמע את עדויות הנתבעים היה כב' השופט גדליה טהר-לב, שבפני
ו נחקרו הנתבעים ביום 7/3/05. לפני כן, קדם המשפט האחרון התקיים ביום 15/4/04 בפני
כב' השופטת נחמה נצר. בפני
ה לא נטען על ידי ב"כ התובע כנגד הרחבת החזית בעדות הראשית ובא כוחם של הנתבעים, עו"ד נעים, אינו מתייחס לסעיף 9 לתצהיר עדות ראשית של מר גראוברט מטעם התובע.

הנתבע מס' 3 אישר שהנתבעת מס' 4 היא אחות אשתו (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 7/3/05).
הוא עמד על כך שההלוואה נלקחה לשיפוץ בית ולא לרכישת בית (עמ' 3 לפרוטוקול מול שורה 7).

בנקודת זמן זו הודיע בא כוח התובע
כי הוא מתנגד להרחבת חזית. הנתבע התבקש להשיב מדוע הוא מתייחס בתצהירו לרכישה כשעתה הוא מדבר על שיפוץ והוא השיב שמדובר בבית בירושה.


הוא עמד על כך שההלוואה ניתנה לשיפוץ ובאשר לביטוי "רכישה" בתצהירו הוא הסביר "אני חתמתי על רכישה וידעתי על שיפוץ הדירה", הגם שהוא מאשר קודם לכן שהוא המקור למה שנכתב בתצהיר (עמ' 3 לפרוטוקול). המקור לשינוי הגרסה לדבריו הוא מתצהירי הנתבעים 1 ו – 4 (עמ' 3 לפרוטוקול).

הנתבע מודה שיש בעייתיות בשינוי הגרסה מרכישה לשיפוץ שכן היא מופיעה בתצהיר התומך בבר"ל ובתצהיר עדות ראשית והוא משיב: שלא עשה תכנון עם הנתבעים 1 ו – 4 להטעות.
העד גם מסביר לבא כוח התובע את המטרה להלוואה של 80,000 ₪. "מה לא מובן לך פה? אתה אומר שהבנק התכוון להחתים אותי על ערבות של 80,000 ₪ ואני אומר שבהתחלה הבנתי שאני חותם על הלוואה של 20,000 ₪ לצורכי שיפוץ. זה מה שזכור לי" (עמ' 4 לפרוטוקול מול שורות 10-11). תשובה הסותרת עדות שניתנה בחקירה נגדית על התצהיר התומך בבר"ל, שם אומר אותו נתבע בחקירה ביום 9/3/03:

"הבנתי כי החייב העיקרי מבקש לקנות את הבית וביקשו מאיתנו לחתום ערבות בסך 80,000 ₪ בבנק, וחתמנו" (עמ' 1 לפרוטוקול, בש"א 1364/03).

כפי שעולה מהמקובץ עד כה, הגרסה של רכישה היא בתצהיר של העד מינואר 2003. הוא מאשר אותה בחקירה נגדית לאחר שהוזהר ע"י כב' הרשם רוזין במרץ 2003 והוא חוזר עליה בתצהיר עדות ראשית בחודש יוני 2003.

שינוי הגרסה והודיה באמירת אי אמת הייתה בחקירה הנגדית. בתום החקירה הנגדית העד לא התבקש בחקירה חוזרת להבהיר את הדברים מעבר למה שאמר בחקירה הנגדית.
הסבר לשינוי הגרסה שניתן על ידי העד הוא שהנתבע מס' 1 שאף הוא חתם על תצהירי עדות ראשית באותו יום שהעד חתם על תצהירו, גם בפני
עו"ד יואל נעים, הצהיר כי בשנת 1997 הוא הגיע להסכמה עם בני משפחתו כי הבית מס' 58 במושב מבועים
של אמו יורחב וישופץ
והכוונה הייתה לעבור לגור עם האם. לצורך כך הוא פנה לבנק לקבל הלוואה והבנק התנה זאת בשעבוד הבית ומציאת שני ערבים.

תכנית השיפוץ לא יצאה לפועל כי האם עברה לגור עם האחות בקיבוץ עין חרוד והוחלט למכור את הבית ללא שיפוץ. לפי עדותו הערבים ידעו שהבית לא עבר שיפוץ.
גרסת הנתבע מס' 1 הוצגה לראשונה כעדות ראשית כי הוא והנתבעת מס' 4 לא הגישו בקשות לרשות להגן. אשתו, הנתבעת
מס' 4 חוזרת על גרסה דומה.

התצהירים הוגשו יחדיו ע"י ב"כ הנתבעים והחקירה של הנתבע מס' 3 נפתחה בחקירה נגדית ללא הקדמה מצדו להסביר מדוע הלווה מספר גרסה שונה ממנו.

6.
חקירתו של מר יצחק פרץ
המנוח, הנתבע מס' 1, הניבה את התשובות הבאות:
לשאלה האם הנתבעים 2 ו -3 חתמו לו על ערבות אחרת הוא משיב "שכן, בעצם לא" (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 7/3/05 מול שורות 27-28).
משנשאל מדוע הערבים, שניהם גיסיו יכתבו בתצהירים שההלוואה נועדה לרכישת בית והוא כתב "שיפוץ" משיב העד: "אני אומר שיותר לכיוון שיפוץ, הייתה קצת רכישה כי רציתי לתת לאימי קצת כסף, לרוב זה היה שיפוץ. לשאלה אם הייתי צריך לתת לאימי כסף אני משיב מעט לצרכים שלה" (עמ' 11 לפרוטוקול מול שורות 13-15).
הוא משליך על הבנק ידע לכל פרטי המטרה של ההלוואה כי לדבריו הוא סיפר את תוכניותיו למר מצרי מנהל סניף הבנק, קרוב משפחה (עמ' 12 לפרוטוקול).

שמיעת עדויות בתיק זה נפסק ב- 20/12/07 כי לדיון התייצבו התובע, ומר מצרי שהוזמן ע"י הנתבעים. הנתבעים ובאת כוחם החדשה לא התייצבו, לאחר התפטרות עו"ד יואל נעים. אז ניתן פס"ד בהעדר התייצבות. פסה"ד כאמור בוטל וניתן מחדש בספטמבר 2008. בפתח הדיון
ביום 8/3/10 הודיעה באת כוח הנתבעים הנוכחית שהיא סיימה להעיד את עדיה (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 15/6/10). מר מצרי לא הגיע שוב להעיד הגם שהוא, לשיטת מר פרץ, העד שיכול לתמוך בגרסה שהוא שיתף את מר מצרי בתהליך ובתוכניות לשיפוץ הבית שבהקשר אליו לטענתו חתמו הערבים על ערבות להלוואה.

המשך חקירתו הנגדית של הנתבע מס' 3 מעיד שהוא לא כל כך זוכר והוא מודה: "אינני זוכר את מעמד
החתימה" (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 7/3/05 אל מול שורות 9/10).
הערבות הוצגה לנתבע מס' 3 שהסכים שהוא חתם על הערבות מבלי לקרוא (עמ' 6 לפרוטוקול מול שורה 5). הוא מאשר: "שבאתי חתמתי והלכתי" (עמ' 6 לפרוטוקול).
הוא התבקש להסביר את הרחבת החזית בין התצהיר בבר"ל לתצהיר עדות ראשית (כמפורט בסעיף 4 לעיל) והוא משיב שעם הזמן הוא נזכר (עמ' 6 לפרוטוקול מול שורה 22).

בעת חקירת הנתבע מס' 2
נכח באולם הנתבע מס' 3. אף לו קשר משפחתי עם הנתבעים 1 ו– 4,
כי הוא נשוי לאחות הנתבעת מס' 4. הוא הסכים. שלאחר קבלת התראות מהבנק הוא הגיע לבנק להסדיר את החוב (עמ' 8 לפרוטוקול). הוא זכר שהנתבע מס' 1 התחייב למכור את רכבו ולהסדיר את החוב. הרכב גם עוקל.


לדבריו, הוא חתם על הערבות כי אשתו אמרה לו שהנתבעים 1 ו – 4 רוצים לשפץ את הבית והבית יהיה בטחון אך הוא הסכים שהוא עצמו לא דיבר עמם (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 7/3/05 מול שורות 15-17).

לאחר שעומת עם תצהירו הודה שאינו זוכר האם ההלוואה נועדה לשיפוץ או לרכישת הבית (עמ' 9 לפרוטוקול מול שורות 25-26). הוא זכר שחתם על ערבות מול פקיד אך לא זכר האם מדובר על 80,000 ₪ או 20,000 ₪ (עמ' 10 לפרוטוקול). הוא מודה שהוא לא קרא את כתב הערבות (עמ' 10 לפרוטוקול), ובעצם הוא סמך על הנתבע מס' 1 (עמ' 10 לפרוטוקול).

בהמשך לחקירת הנתבעים 2 ו- 3, נמשכה חקירת הנתבע מס' 1, ביום 16/6/05 והוא מודה שהוא לא זכר את הפרטים אלא באופן כללי על מה הייתה ההלוואה ובאותה כלליות דובר על שיפוץ (עמ' 15 לפרוטוקול).
באשר לסכום, העד עומד על כך שאמר לערבים שמדובר ב – 80,000 ₪ (עמ' 19 לפרוטוקול מיום 16/6/05).

הנתבעת מס' 4 אישרה את אשר עלה בחקירת הנתבע
מס' 1, כי השיח באשר למטרה של ההלוואה היה פנים משפחתי (עמ' 28-29 לפרוטוקול מיום 15/1/07).

7.
על פי גרסת העד מטעם התובע גראוברט ארז, הוא החתים כל אחד מהערבים. ביחד עם כתב הערבות חתם הנתבע מס' 2 גם על מסמך נוסף המסומן נספח ג' (מוצג ת/11) בו מפורטות ההתחייבות של הערב. מסמך דומה לא הוגש לגבי הנתבע מס' 3. העד לא זכר את הנסיבות של החתמת הערבים כשנחקר בשנת 2010, כ-13 שנים לאחר החתימה על הערבות. הוא עמד על כך שכשיטת עבודה הוא מסביר לחותמים על מה הוא חתם. על פי המסמך הנוסף, מוצג ת/11, הערב חותם לא רק על טיב ערבותו אלא שהוא קיבל את הטופס עצמו.


באת כוח הנתבעים טענה בסיכומיה כי הבנק לא קיים כלפי הערבים את חובותיו מכוח חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981. אכן הפסיקה הטילה על הבנק את החובה ליזום את מתן ההסבר לחותמים כולל הערבים ולא להותיר לערב לשאול מיוזמתו [רע"א 4373/05 אבן חיים נ' בנק עצמאות ופיתוח בע"מ (טרם פורסם, 15/11/07)].

אך השתכנעתי כי הנתבע מס' 2 קיבל לידיו במעמד החתימה מסמך התומך בטיב הערבות שהוא חתם עליה (מוצג ת/11). העובדה שהוא לא קרא את המסמך
אינה מהווה הגנה [ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם, 12/07/06)].
הנתבע מס' 3 הסכים שפנה לבנק לאחר קבלת מכתב התראה בשנת 2001 לנסות להסדיר את החוב (עמ' 8 לפרוטוקול).

מכתב ההתראה מפרט את טיב הערבות. לכן לפחות בשנת 2001 היה ידוע לנתבע מס' 3 כי זו לא הייתה ערבות על הלוואה לרכישת בית. אך הוא לא פעל לביטולה.
גם הנתבע מס' 2
אישר שקיבל את מכתב ההתראה ופנה לתובע להסדיר את החוב בשנת 2001. גם הוא לא פנה לבטל את הערבות .

חוסר המעש של הנתבעים מעיד שידעו את טיב הערבות או היו אדישים לה גם בשנת 2001.
לכן התובע הרים את נטל השכנוע שעמד בתנאי חוק הבנקאות (שירות ללקוח).

8.
באת כוח הנתבעים טענה בסיכומיה, כטענה חדשה, שהתובע מחויב בתוכן מכתבי ההתראה ולכן אין לחייב את הנתבעים 2-3 במלוא סכום החוב. הכוונה למכתב באי כוח התובע מ- 30/4/00. בא כוח התובע התנגד להרחבת חזית אך נדחה מחמת שהוא פתח את החזית בהצגת הראיות.
המכתבים מחייבים את התובע, אך הם מתייחסים לחוב בעו"ש לשנת 2000 ולא לסך הכל החוב, כולל ההלוואות. יתר מכתבי ההתראה שנשלחו לא כללו סכומים. כאמור הנתבעים 2 ו – 3 פנו, כל אחד מהם, בשנת 2001 לבנק כדי להסדיר את החוב ולכן הם ידעו מה היקף החוב.

9.
טענה נוספת שהועלתה ע"י באת כוח הנתבעים הייתה כי הבנק לא העיד את מר מצרי , מנהל הסניף. לאור הסדר של שמיעת הראיות היה על הנתבעים להציג את ראיותיהם ראשונים והם זימנו את מר מצרי לחקירה. אולם, כאמור לעיל, הם לא הגיעו לדיון. לאחר ששקלתי את
מכלול הראיות לא מצאתי כי בעובדה שהבנק לא זימן את מר מצרי מטעמו כדי לשנות את התשתית הראיתית שהונחה בפני
.

10.
באת כוח הנתבעים הצביעה בסיכומיה על כך שהנתבעים נחשפו על ידי הבנק בהתנהלותו מול הנתבעים 1-4, לאחר החתימה על הערבות, לעוד סיכון. בנוסף, אלמלא האשראים וההלוואות שניתנו, הערבים לא היו נדרשים לכסות את חובות החייבים.

למרות שזו טענה משפטית היא תלויה בטיעון עובדתי. ראשית כטענת הגנה ואחר כך כעדות ראשית. אולם גם בתצהיר עדות ראשית של הנתבעים הם לא התייחסו לטענת הגנה זו בפירוט, מעבר לטענה הכללית. החקירה של העד היחיד מטעם התובע לא הניבה את הרחבת החזית כי בא כוח התובע התנגד לבקשה.


מדובר בטענת הגנה שיש לפרט אותה, כי על פי סעיף 5 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, על ערב הטוען להגנה זו גם למקד לאיזו חלופה הוא מפנה. לא די בטיעון כללי.

כי בסעיף 5 לחוק ישנם מספר מצבים שבחלק מהם נותר הערב מחויב על פי חיובו המקורי ובחלופה של סעיף 5 (ג) (2) לחוק הערבות, על הערב לבטל את ערבותו, דהיינו לעשות מעשה.


סוף דבר
11.
לפיכך, התביעה מתקבלת. הנני מחייבת כל אחד מהנתבעים, לשלם לתובע

את הסכומים הבאים המפורטים להלן:

(א)
כל אחד ישלם

את

הסך

של

43,570

₪

בתוספת

ריבית

מירבית

מיום

24/02/00 ועד

לפירעון

בפועל. הריבית

תחושב

על

יתרת

החוב

הבלתי

מסולקת, כפי

שתהיה

מפעם

לפעם (טבלה

106 בלשכת

ההוצאה

לפועל).


(ב)
הנני

מחייבת

את

הנתבעים

לשלם

לתובע

הדדית שכ
"
ט

ע
"
ס 15,000

₪.

סכום

זה

ישא

הפרשי

הצמדה

וריבית

כדין

מהיום

ועד

ליום

התשלום

המלא

בפועל.

(ג)
אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד את ההוצאות המפורטות להלן:


(1)
סך

של

236 ₪ בגין

מסירות

כתבי

בי
-
דין. סכום

זה

יישא

הצמדה

וריבית

כדין

מיום

18/11/02 ועד

לתשלום

בפועל
.

(2)

סך

של

1,142
₪

בגין

אגרת

בית

משפט.

סכום

זה

יישא

הצמדה

וריבית

כדין

מיום


18/11/02 ועד

לתשלום

בפועל
.

(ד)
כל החיובים הם ביחד ולחוד, למעט ס"ק (א), כמפורט לעיל.



זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.


ניתנה היום, ט' אדר א' תשע"א, 13/2/11 , בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 6097/02 בנק מסד בע"מ נ' יצחק פרץ, רונן סבגי, מאיר און ואח' (פורסם ב-ֽ 13/02/2011)