פסקי דין על רחל פיין | פסקי דין על אליעזר כהן

896/98 עא     01/01/1900




עא 896/98 רחל פיין נ' אליעזר כהן





בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 896/98
בפני
: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן

כבוד השופט י' טירקל

כבוד השופט א' ריבלין
המערערת: רחל פיין
נגד

המשיבים: 1. אליעזר כהן

2. יהודה כהן ז"ל
3. אליעזר לנגזם ז"ל
משיבה פורמלית: 4. לשכת רישום המקרקעין נצרת
ערעור על

פסק דין
בית המשפט המחוזי בנצרת
בת.א. 281/93 שניתן ביום 16.12.97 על ידי
כבוד סגן הנשיא אסא אברהם
תאריך הישיבה: ט"ז באייר תשס"א (9.5.01)

בשם המערערת: עו"ד אלכסנדר בנר
בשם משיבים מס' 3-1: עו"ד גד נחום


פסק-דין
השופט י' טירקל
:
הרקע וההליכים

1. מר אריה פיין - שהיה בעלה של המערערת ונפטר ביום 25.10.92 (להלן - "המנוח") - והמשיבים כרתו חוזה ביום 25.10.80 (להלן - "החוזה") לפיו מכר המנוח למשיבים את זכויות הבעלות שלו בחלקה 115 גוש 15513 שבתחומי המועצה המקומית מגדל (להלן - "החלקה"), תמורת סכום של 70,000 שקלים. באותו זמן לא היו זכויות הבעלות רשומות על שמו של המנוח אלא על שם אביו שנספה בשואה והמנוח התחייב לנקוט את הפעולות המשפטיות הדרושות כדי להעבירן על שמו, לשם העברתן על שם המשיבים, וכן "לנסות, ולהשתדל לסיים רישום הזכויות" על שמם לא יאוחר מיום 30.4.81. לפי המוסכם בחוזה הפקידו המשיבים את סכום התמורה בידי נאמן שקיבל על עצמו לרכוש בסכום זה ניירות ערך צמודים למדד ולהעביר את סכום הקרן בצירוף ריבית והפרשי הצמדה לידי המנוח עם רישום הזכויות על שמם של המשיבים בלשכת רישום המקרקעין. אחרי פטירתו של הנאמן הסכימו בעלי הדין כי הסכום, שהגיע עד אז ל - 26,500 ש"ח, יופקד בקופת בית המשפט.

כפי שנראה להלן נרשמו זכויות הבעלות בחלקה על שמו של המנוח ביום 29.11.85 ולפיכך ניתן היה לרשום אותן על שם המשיבים רק לאחר מכן. אולם, כבר כשלוש שנים ומחצה לפני כן, ביום 28.2.82, חתם המנוח על תצהיר (להלן - "התצהיר") שבו נאמר כי עסקת המכירה "נגמרה לגביו", הואיל וקיבל מהמשיבים "את מלוא התמורה המגיעה מהם", וכי חתם על כל המסמכים הדרושים כדי להעביר את החלקה על שמם. יצוין כי המשיבים שילמו את המסים שבהם היו חייבים לפי החוזה לצורך ההעברה, לרבות מס בולים, כבר במהלך השנים 1983-1980.

ביום 8.12.85 שיגר עו"ד אלחנן פיין, בנם של המנוח ושל המערערת (להלן - "עו"ד פיין"), מכתב למשיבים שבו הודיע להם כי החלקה נרשמה על שמו של המנוח וכי ישלים את העסקה אחרי שימציאו לו את האישורים בדבר תשלומי המסים ואת "תשלום התמורה במלואה". ביום 15.1.86 חזר והודיע להם כי עליהם "לחדש האישורים" ולהמציאם לידיו לצורך ביצוע ההעברה. יצוין כי במכתב זה לא נכללה הדרישה בדבר "תשלום התמורה במלואה". המשיבים לא הגיבו על מכתביו ולפיכך הודיע להם, במכתבו מיום 23.3.86, כי "החוזה הנדון בטל ומבוטל". המשיבים לא הגיבו גם על מכתב זה ובחודש מאי 1991 רשמו בלשכת רישום המקרקעין בנצרת הערת אזהרה בדבר זכויותיהם בחלקה.

כשנה ומחצה לאחר מכן, בחודש אוקטובר 1992, הגישה המערערת, שהיא יורשתו היחידה של המנוח, בבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה נגד המשיבים להצהיר כי החוזה "בטל" ולהורות למחוק את הערת האזהרה. לחילופין טענה שיש להתנות את אכיפת החוזה בשערוך סכום התמורה שנקבע בו. המשיבים הגישו תביעה שכנגד לאכוף את החוזה ולהורות לרשום את זכויותיהם בחלקה בלשכת רישום המקרקעין.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2. בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא השופט א' אסא), בפסק דינו מיום 16.12.96, דחה את תביעתה של המערערת להצהיר כי החוזה "בטל" וציווה לאכוף את החוזה - בלי לשערך את סכום התמורה - ולרשום את המשיבים כבעלים של החלקה. עוד הורה להעביר לידי המערערת את הסכום שהופקד בקופת בית המשפט. את הכרעתו סמך על האמור בתצהיר, על כך שהמשיבים החזיקו בחלקה "לפחות משנת 1980" והשתמשו בה בפועל "כבעלים לכל דבר וענין", ועל כך שבמשך כל השנים שחלפו לא תבעו מהם המנוח או המערערת לפנותה. כמו כן סמך על מכתב של עו"ד פיין מיום 22.11.82 שבו נאמר כי "העיכוב היחידי לסיום הרישום הינו דרישת רשם המקרקעין לקבלת צו ירושה פורמלי" (הכוונה לצו ירושה בדבר עזבונו של אבי המנוח). אשר לשערוך סכום התמורה סבר שאין הצדקה לכך מן הטעם שהמשיבים "ביצעו את חלק הארי" של החוזה, "להוציא את הרישום הפורמלי של הזכויות".

המערערת ערערה על פסק הדין.

השגותיה של המערערת

3. טענתה העיקרית של המערערת היא כי המשיבים הפרו את החוזה הפרה יסודית בכך שלא פעלו להשגת אישורי המסים והמסמכים האחרים שהיו דרושים להשלמת הרישום ובכך לא איפשרו למנוח לקבל את סכום התמורה המופקד. עוד טוענת היא כי המשיבים הפרו את החוזה בכך שהשתמשו בו, שלא בתום לב, לצורך רישום הערת האזהרה. לפיכך היתה המערערת זכאית לבטל את החוזה. לחילופין טוענת היא אפילו צדק בית המשפט בהחליטו לאכוף את החוזה היה עליו לזכותה בשווייה הריאלי של החלקה.

לעומתה טוענים המשיבים כי אכיפת החוזה היתה מוצדקת מן הטעם שהמנוח לא נקט בהליכים משפטיים נגד המשיבים במשך תקופה של 12 שנים, מיום שמכר להם את החלקה ועד פטירתו; בנסיבות אלה ההודעה בדבר ביטול החוזה לוקה בחוסר תום לב. עוד טוענים הם כי קיימו את כל התחייבויותיהם לפי החוזה ולא ביטלו אותו, למרות הוראה מפורשת בחוזה שעל פיה היו זכאים לבטלו אם לא יירשמו הזכויות על שמותיהם עד 30.4.81 כאמור לעיל. כמו כן ניתן ללמוד מהתנהגותם של הצדדים במשך השנים שחלפו וכן מן האמור בתצהיר כי העסקה הושלמה, למעט הרישום, ולפיכך אין מקום לבטלה עתה. המשיבים מוסיפים וטוענים כי המערערת מושתקת מלהעלות טענות בדבר שערוך סכום התמורה מכיוון שהוסכם בחוזה כי הסכום יושקע בניירות ערך צמודי מדד.

דיון

4. עמדנו למעלה על התחייבויותיהם ההדדיות של המתקשרים בחוזה. התחייבותו העיקרית של המנוח היתה "לפעול כדי לרשום את זכויות הבעלות על שם הקונים, בכל הדרכים המשפטיות הנחוצות" (סעיף 4.א. לחוזה) ו"לנסות, ולהשתדל לסיים רישום הזכויות על שם הקונים כאמור לא יאוחר מאשר 30.4.81" (סעיף 4.ב. לחוזה). כנגדה היתה התחייבותם העיקרית של המשיבים להפקיד את סכום התמורה בידיו של הנאמן לא יאוחר מיום 25.11.80 (סעיף 3.ב. לחוזה), וכן לשאת בתשלומי המסים (סעיף 6 לחוזה). כאמור לעיל, אף נקבע בפירוש כי המשיבים זכאים לבטל את החוזה אם לא יירשמו הזכויות על שמותיהם עד 30.4.81 (סעיף 4.ד. לחוזה).

עינינו הרואות כי המנוח לא קיים את התחייבותו העיקרית כלפי המשיבים. רק ביום 29.11.85 נרשמו זכויות הבעלות בחלקה על שמו, וממילא היה יכול להעביר את זכויות הבעלות שלו על שמותיהם של המשיבים רק לאחר מכן, במקום לעשות כן עד יום 30.4.81, כפי שהתחייב. לעומתו קיימו המשיבים את כל התחייבויותיהם, בכך שהפקידו את סכום התמורה בידיו של הנאמן במועדו וכן שילמו את המסים שבהם היו חייבים לפי החוזה עוד בטרם נרשמו זכויות הבעלות על שמו של המנוח. בכך יצאו ידי חובתם. על כל אלה מעידים בשפה ברורה גם דברי המנוח בתצהיר:

"4. הנני מצהיר כי עסקת המכירה נגמרה לגבי הואיל וקיבלתי מהם את מלוא התמורה המגיעה מהם וצצידי (כך במקור - י' ט') חתמתי על כל הבקשות, הצהרות ומסמכים כולל שטרי מכר על מנת להעביר את החלקה על שמם בלשכת רישום המקרקעין.
5. למיטב ידיעתי אף הוגשו המסמכים הדרושים ללשכת רשום המקרקעין לצורך סיום הרשום" (ההדגשות שלי - י' ט').

תמיכה נוספת בדברים אלה מצויה במכתבו הנזכר של עו"ד פיין מיום 22.11.82 שבו נאמר כי "העיכוב היחידי לסיום הרישום הינו דרישת רשם המקרקעין לקבלת צו ירושה פורמלי" (ההדגשות שלי - י' ט'). במצב דברים זה אין יסוד לטענת המערערת כי המשיבים הפרו את החוזה וכי המנוח היה זכאי לבטלו. יתר על כן, אפילו ניתן לייחס למשיבים התרשלות בכך שלא הגיבו על מכתביו של עו"ד פיין ולא המציאו לו אישורים מחודשים על תשלום המסים, הרי לאור הסחבת הממושכת מצדו של המנוח בטיפולו בהעברת הזכויות, אין לראות במחדל זה של המשיבים עילה לבטל את החוזה. אין צריך לומר שאין גם אחיזה כלשהי לטענתה של המערערת כי היא זכאית לפיצויים עבור נזקים לא ממוניים, כגון "איחור בקיום החוזה", "האכזבה שהיתה מנת חלקו של הנפגע" וכיוצא באלה. מאידך גיסא הונח יסוד איתן לטענת המשיבים כי הם זכאים לאכיפת החוזה. אעיר כאן כי הטענות בדבר הפרה ובדבר הזכות לפיצויים, שיצאו מפי המערערת בלי שהיה להן יסוד בראיות, היו ראויות להישמע אילו יצאו מפיהם של המשיבים כנגד המנוח, או כנגד המערערת.

לא מצאתי ממש גם בטענתה של המערערת כי היה על בית המשפט להתנות את סעד האכיפה בתשלום תמורה כשווייה הריאלי של החלקה. לטענתה היה על בית המשפט לעשות כן מכוח סמכותו להתנות את אכיפת החוזה בהבטחת קיומם של תנאים המתחייבים מן החוזה לפי נסיבות הענין, לפי סעיף 4 לחוק החוזים (תרופות בשל אכיפת חוזה), התשל"א1970-, ובכלל זה רשאי היה לשערך את הסכומים המגיעים למערערת (ראו, בין היתר, ע"א 158/77 חוה רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (בפירוק), פ"ד ל"ג(2) 281, והאסמכתאות שם (להלן - "פרשת רבינאי"); עיינו גם ש' רנר "דיני חוזים - מגמות והערכה", משפטים כ"א(1) (תשנ"א) 33, 53-48). אין הצדקה לעשות כן במקרה שלפנינו. כאמור דחה בית המשפט המחוזי את הטענה מן הטעם שהמשיבים "ביצעו את חלק הארי" של החוזה, "להוציא את הרישום הפורמלי של הזכויות", ולפיכך סבר שאין המערערת זכאית לשערוך. טעם זה יפה בעיני (ראו, בין היתר, פרשת רבינאי 292-291; ע"א 577/93 משה ילובסקי נ' מאירה זלץ, פ"ד מ"ח(4) 211, 216). טעם נוסף שעל פיו יש לדחות את הטענה הוא שהמנוח והמשיבים נתנו דעתם מראש על הבטחת ערכו הריאלי של סכום התמורה והסכימו בחוזה כי יושקע בבנק בניירות ערך צמודים למדד. סברתה של המערערת, אחרי שחלפו שנים רבות, כי שיטת ההצמדה המוסכמת מיטיבה עמה פחות מהצמדה לשווי המקרקעין, לא די בה כדי להעניק לה את הסעד שהיא מבקשת.

סוף דבר

5. בדין דחה, אפוא, בית המשפט המחוזי את תביעתה של המערערת וציווה לאכוף את החוזה ולרשום את זכויות הבעלות בחלקה על שם המשיבים. לפיכך אני מציע לדחות את ערעורה של המערערת ולחייבה בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסך 15,000 ש"ח.

ש ו פ ט

השופטת ט' שטרסברג-כהן
:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט א' ריבלין
:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל
.

ניתן היום, ב' באב תשס"א (22.7.01).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 98008960.m13
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
6








עא בית המשפט העליון 896/98 רחל פיין נ' אליעזר כהן (פורסם ב-ֽ 01/01/1900)