פסקי דין על אייל ברוך לוי-רוזנבאום | פסקי דין על אורן טובול

171315/09 א     24/02/2011




א 171315/09 אייל ברוך לוי-רוזנבאום נ' אורן טובול








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 171315-09
לוי-רוזנבאום נ' טובול




בפני
: כב' השופטת אביגיל כהן




תאריך: 24/2/11



התובע
אייל ברוך לוי-רוזנבאום

ע"י ב"כ עו"ד ארנון לנדה


נגד

הנתבע
אורן טובול

ע"י ב"כ עו"ד אבו סעדה ריאד


פסק דין




1.
התובע הגיש תביעה נגד הנתבע על סך 1,162,670 ₪.

2.
רקע עובדתי:
א)
התובע (להלן: "אייל" או "התובע") והנתבע (להלן: "אורן" או "הנתבע") שותפים בחברת "קראוון ג'ולס פירות וסחר בע"מ" (להלן: "החברה").
החברה עסקה עד ליום 16/4/06 בעיבוד פרי הרימון וייצור ושיווק של מוצרים מפרי הרימון (החברה הוקמה בחודש יולי 2005).

ב)
ביום 16/4/06 נחתם הסכם בין אייל, אורן והחברה (להלן: "ההסכם").
במבוא להסכם צוין, כי
היות והחברה עוסקת בעיבוד של פרי הרימון, יצור ושיווק של מוצרים שונים מפרי הרימון (להלן: הפעילות הקיימת") והואיל ואורן עוסק באופן פרטי במסחר בתוצרת חקלאית ו/או שיווק תוצרת חקלאית מסוגים שונים (להלן: "פעילות אורן"), וכיוון שהצדדים מעוניינים להרחיב את פעילות החברה באמצעות העברת פעילות אורן לחברה, ובאמצעות השקעה כספית בדרך של הלוואת בעלים מצד אייל, אזי ההסכם מבקש לקבוע את תנאי העברת הפעילות וההלוואה.






ג)
סעיף 2 א' להסכם קובע:
"מיד עם חתימת הסכם זה יעביר אורן את כל פעילות אורן לחברה, ויחדל לעסוק באופן פרטי במסחר בתוצרת חקלאית כלשהי ו/או בשיווק תוצרת חקלאית כאמור.
למרות האמור לעיל יהיה רשאי אורן לעסוק באופן פרטי בשיווק של תוצרת חקלאית להלן – "השיווק הפרטי"), בכפוף לכל התנאים המצטברים שלהלן –
(1) השיווק הפרטי יהיה בקימעונאות
בלבד.
(2) השיווק הפרטי לא יפגע בדרך כלשהי בפעילות החברה, ובכלל זה לא יגזול משאבים כלשהם של החברה, לרבות שעות עבודה נדרשות של אורן.
(3) כל פעילות במסגרת השיווק הפרטי תקבל את הסכמת אייל מראש ובכתב.

ד)
סעיף 2 ג' להסכם קובע:
"בתמורה להעברת פעילות אורן לחברה תשלם החברה לאורן סך של 300,000 ₪ (שלוש מאות אלף ₪) בשני תשלומים, וזאת במועדים ובתנאים המפורטים להלן –
(1) סך של 150,000 ₪ - עם קבלת החלק הראשון של ההלוואה הנזכרת בסעיף 3א' להלן, מאייל.
(2) סך של 150,000 ₪ - ביום 15.1.07".

ה)
סעיף 3 להסכם קובע:
"א. אייל מתחייב להשקיע בחברה, בדרך של הלוואת בעלים, סך של 500,000 ₪ (חמש מאות אלף ₪) (להלן – "הלוואה"), וזאת במועדים ובתנאים הקבועים להלן –
(1) מתן הלוואה יהיה מותנה בחתימה של אורן ואייל על תכנית עסקית מוסכמת קודם למתן ההלוואה (להלן
- "התוכנית העסקית").
מובהר בזה כי התכנית העסקית תכלול, בין היתר, תכנית עבודה, יעדים, לוחות זמנים, תכנון כלכלי, וכיו"ב.
(2) ההלוואה תינתן לחברה על ידי אייל בשני חלקים, כמורט להלן –
(א) סך של 250,000 ₪ - בתוך שבעה ימים מיום חתימת הסכם זה, או בתוך שלושה ימים מיום חתימת התכנית העסקית, לפי המאוחר מבין שני המועדים הללו.
(ב) סך של 250,000 ₪ - בתוך חודש ימים מיום חתימת הסכם זה, או בתוך שלושה ימים מיום חתימת התכנית העסקית, לפי המאוחר מבין שני המועדים הללו.
(3) בכפוף לאמור בסעיף 9 להסכם זה להלן, ההלוואה תוחזר לאייל על ידי החברה מתוך ריווחי החברה, במקביל לתשלום דיבידנד הבכורה הנזכר בהסכם זה להלן, ובאותם סכומים בדיוק כמו דיבידנד הבכורה ברוטו, אשר יוכרז וישולם על ידי החברה.



(4) ההלוואה לא תישא ריבית או הפרשי הצמדה כלשהם".

ו)
סעיף 6 להסכם קובע:
"א. כל השקעה נוספת אשר תהיה דרושה לחברה לצורך פעילותה השוטפת, עד לסך כולל של 300,000 ₪, תושקע על ידי אורן בלבד, אשר יהיה חייב להעמיד לטובת החברה את הכספים שיהיו דרושים לה עד לסך האמור בדרך של הלוואת בעלים, וזאת בתוך 30 ימים לאחר המועד שבו יוחלט על כך על ידי אורן ואייל יחדיו ו/או בתוך 15 ימים לאחר שייקבע כי לחברה דרושה השקעה נוספת כלשהי (להלן – "הלוואת אורן").
התחייבותו של אורן שבסע' זה לעיל תעמוד בתוקפה במשך ארבע שנים מיום חתימת הסכם זה.
ב. הלוואת אורן תוחזר לאורן בהתאם ליכולת החברה, ולפני כל תשלום אחר לאורן או לאייל, ובכלל זה לפני שיושלם תשלום דיבידנד הבכורה לאורן, וכן לפני שיושלם החזר הההלוואה לאייל, ולפני שיוחל בתשלום כל דיבידנד נוסף בחברה.
ג. כל השקעה נוספת שתהיה דרושה לחברה מעבר להלוואת אורן, ואשר לא ניתן יהיה לגייסה ממקורות חיצוניים, תושקע על ידי אורן ואיל בחלקים שווים בדרך של הלוואת בעלים וזאת בתוך 30 ימים מיום שיוחלט על כך על ידי אורן ואייל יחדיו ו/או בתוך 15 ימים מיום שייקבע כי לחברה דרושה השקעה נוספת כאמור.
מובהר בזה כי במידה שגיוס ההשקעה הנוספת ממקור חיצוני כלשהי יהיה מותנה במתן ערבות אישית, תינתן הערבות האישית במשותף על ידי אורן ואייל יחדיו".

ז)
סעיף 9
להסכם קובע:
"א. למרות כל דבר אחר האמור בהסכם זה, מוסכם בזה כי במשך תקופה של שנתיים, אשר תחל עם תום שנתיים מיום חתימת הסכם זה, יהיה רשאי אייל להביא הסכם זה לידי ביטול בהודעה בכתב שישלח לאורן ולחברה, מבלי שהדבר ייחשב – לכל דבר וענין להפרת ההסכם (להלן – "הודעת ביטול").
ב. בכל מקרה של משלוח הודעת ביטול כאמור על ידי אייל, יחולו כל ההסדרים המפורטים להלן –





(1) החברה תחזיר לאייל בתוך 60 ימים מיום מתן הודעת הביטול את יתרת ההלוואה, בניכוי דמי ביטול בשיעור של 10% מסכום ההלוואה בגין כל שנה שחלפה מיום החתימה על הסכם זה ועד למועד מתן הודעת הביטול.
למען הסר ספק מובהר בזה כי בגין חלק משנה ינוכו דמי ביטול בשיעור יחסי.
אורן יהיה ערב אישית להחזרת יתרת ההלוואה לאייל במועד הקבוע לעיל, וחתימתו על הסכם זה תיחשב – לכל דבר וענין – גם כחתימה על כתב ערבות אישית להחזר יתרת הלוואה לאייל בהתאם לקבוע בסע' זה.
(2) כנגד החזר יתרת ההלוואה לאייל תוחזר פעילות אורן במלואה לאורן.
כמו כן יועברו לאורן כל התשתיות שהקימה החברה לצורך הפעלת פעילות אורן, וכן כל פירות ההשקעות שהשקיעה החברה לצורך הפעלת פעילות אורן, בכפוף לכך שאורן ייקח על עצמו את כל ההתחייבויות שנטלה על עצמה החברה בקשר לתשתיות ו/או ההשקעות הנ"ל, וישחרר את החברה מכל התחייבות כאמור, וכן – במקרה שאייל ערב אישית לכל התחייבות כאמור – גם ישחרר את אייל מערבותו.
למען הסר ספק מובהר בזה כי הפעילות הקיימת, כהגדרתה במבוא להסכם זה לעיל, תישאר בחברה גם במקרה של ביטול הסכם זה על ידי אייל, כאמור לעיל, והחברה תחזור ו/או תמשיך להתנהל כפי שהתנהלה לפני חתימת הסכם זה...".

3.
תמצית טענות אייל:
א)
אייל טען, כי פעילות אורן, שבגינה התבצעה ההשקעה שלו בחברה, לא כללה נכסים כלשהם וההשקעה בחברה נעשתה רק בפעילות שאורן היה אמור להכניס לחברה.
לא ניתן היה לבדוק במדויק את הנתונים שעל בסיסם בוצעה ההשקעה ולמרות זאת הוא החליט לבצע את ההשקעה, אך סעיף 9 ב' להסכם נתן לו אופציה חד צדדית לסגת מההשקעה בתנאים מסוימים ולהרגיע את חששותיו.

ב)
אייל טען, כי כבר בשלבים המוקדמים לאחר חתימת ההסכם, החל אורן להפר את הוראות ההסכם. לא העביר לחברה כספי פיצויים בגין נזקי מלחמת לבנון השניה, שהחברה היתה זכאית להם (כ- 70,000 ₪), אורן הזניח את פעילות החברה והתמקד בעיסוקים אחרים וכן עסק בעסוקים מסחריים אחרים ומקבילים בתחום השיווק החקלאי בניגוד להוראות ההסכם וזאת כבר בשנת 2006.





כמו כן ובניגוד להוראות סעיף 5 ט' להסכם, משך אורן כספים מקופת החברה ללא זכות ו/או הרשאה.
החברה היתה זקוקה לאשראי נוסף לצורך פעילותה השוטפת אך אורן נמנע מלהעמיד לה אשראי בהתאם לחובתו על פי סעיף 6 א' להסכם וזאת בשל קשיי נזילות עליהם נקלע לדבריו באותה עת.
אייל הסכים לפנים משורת הדין, בחודש פברואר 2008 כי האשראי הנוסף יילקח מבנק לאומי סניף חצור ,תוך ששניהם יעמידו לבנק ערבויות אישיות וההסכמה היתה מותנית בחתימה על מסמך ולפיו אורן התחייב להעמיד לבנק בטחונות לצורך ביטול ערבותו האישית של אייל כלפי הבנק בתוך שנה מיום חתימת המסמך ולהבטחת ההתחייבויות סוכם, כי אורן יפקיד אצל אייל צ'ק בטחון על סך 150,000 ₪ אך אף אחת מההתחייבויות לא קוימה.

בעקבות תביעות כספיות שהוגשו בגין חובות החברה, הוגשו תביעות נגד החברה, אייל ואורן.
אייל שילם לבנק לאומי כספים על פי הסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
במסגרת ת.א.ק
09-03-1697 בבית משפט השלום בחיפה.

ג)
אייל טען כי לאור ההפרות החוזרות ונשנות של אורן וסירובו להסדיר את חובות החברה ולבצע פעולות להטבת מצב החברה, הוא החליט להפעיל את זכותו לפי סעיף 9 א' להסכם ולדרוש את ביטול ההסכם.
הוא הודיע לאורן בעל פה לקראת סוף ינואר 2009 כי ברצונו לבטל את ההסכם, ושלח מכתב ביום 5/2/09 (ת/3) ודרש פגישה דחופה לצורך הסדרת העניין.
אייל תיאר שיחות ופגישות נוספות בעניין ואף ניסיון לנהל גישור ובוררות אך בשל התנהגותו של אורן, לא התקיים גישור, לא התקיימה בוררות ולא ניתן היה לנהל הידברות.
בנסיבות אלו, פנה להגשת התביעה.

ד)
הסכומים שאייל דורש מאורן:
(ד.1)
החזר יחסי של ההשקעה בחברה וזאת לאור סעיף 9 ב (1) להסכם: סך 367,172 ₪.






(ד.2)
על פי נספח ג', אורן התחייב לסלק את ערבותו של אייל לבנק לאומי ומששילם אייל לבנק לאומי סך 54,000 ₪ על מנת שערבותו תבוטל, יש לחייב את אורן להשיב: 54,000 ₪.

(ד.3)
החברה חייבת לבנק המזרחי, נכון למועד הגשת תצהיר העדות הראשית (הסכום פחת מהסכום אשר נכתב בכתב התביעה לאור תשלומים שאייל טיפל בהם) כ- 86,000 ₪ ויש לחייב את אורן לשלם לבנק המזרחי או לאייל סך של כ- 43,000 ₪. (מחצית הסכום).

(ד.4)
אייל פרע ממקורותיו האישיים סך 11,000 ₪ מתוך חוב החברה לנושה עמיר שיווק והשקעות וחקלאות בע"מ ואורן מחויב להשיב לו מחצית: 5,500 ₪.

(ד.5)
לחברה חובות כלפי נושים רבים ויש לחייב את אורן בתשלום מחצית הסכום: 35,726 ₪ (הסכום פחת מיום הגשת התביעה בעקבות הסדר מול רוה"ח וכן בעקבות מסירת ציוד של החברה לאחד מנושיה).

(ד.6)
סכומים שאורן נטל מהחברה שלא כדין ואייל נאלץ להשיב לקופת החברה ולאחר ביצוע קיזוז של סכומים שהשיב אורן: 43,601 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

(ד.7)
סכומים שאורן גבה שלא כדין מלקוחות שהיו חייבים כספים לחברה: 36,166 ₪. (גם סכום זה קטן לאחר הגשת התביעה).

(ד.8)
סכומים של לקוחות החברה, המסרבים לשלם לחברה, כיוון שאורן חייב להם באופן אישי כספים: 65,267 ₪. ולאחר קיזוז וכן פירוט סכומים נוספים כמפורט בסעיף 61 ח' לתצהיר העדות הראשית של אייל נותר סכום של
21,848 ₪. (חוב לאייל ולחלופין חוב לחברה).

(ד.9)
מחצית הכספים שהגיעו לחברה בגין פיצויי מלחמת לבנון השניה בסך 35,000 ₪. (או לחייב את אורן להעביר את מלוא הסכום שקיבל, לחברה).





(ד.10)
פיצוי מוסכם על פי סעיף 10 ב' להסכם, העומד על סך 120,000 דולר, אשר ביום הגשת התביעה עמד על סך 471,720 ₪.

4.
תמצית טענות אורן בכתב ההגנה:
סיכומי ב"כ הנתבע ואף תצהיר העדות הראשית מטעמו כוללים הרחבות חזית, כפי שפירט יפה ב"כ התובע בסיכומי התשובה מטעמו. ב"כ התובע התנגד כל העת להרחבות חזית לפיכך; אדרש רק לטענות אשר הועלו על ידי הנתבע בכתב ההגנה.

א)
אורן טען, כי החברה חייבת לו סך 500,000 ₪: תשלום ראשון על סך 300,000 ₪ על פי
ההסכם
וכן
סכום
נוסף
של 200,000 ₪ שהיו
אמורים לעבור אליו בצורת שכר
לאחר ייעוץ בנושא מס. לפיכך אורן השאיר סכום של 200,000 ₪ בפעילות החברה כאשראי על פי סעיף 6 א' להסכם. כלומר – נתן הלוואת בעלים בסכום זה ולא משך אותם כמשכורות נוספות.

ב)
אורן טען, כי בשנת 2007 הוא העביר את המטעים אשר היו ברשותו לתוך פעילות החברה וזאת לאחר כל ההשקעות שהוא השקיע באופן פרטי בתפעול המטעים מחורף 2006 ועד לקטיף בשנת 2007. הוא השקיע סך 248,138 ₪
באותם מטעים, והחברה היתה צריכה להחזיר לו סכום זה.
זאת נוסף להשקעות רבות נוספות שהשקיע במטעים במאות אלפי שקלים.

ג)
אורן טען, כי ההסכם נערך רק לצורך הטבות מס שונות, ובפועל, הצדדים שינו את ההסכם ולא פעלו על פיו.
כך למשל: סעיף 3 א (1) להסכם היתנה מתן הלוואה בחתימה על תוכנית עסקית ומדובר בדבר שלא היה ולא נברא.
בסעיף 5 א' להסכם נכתב, כי חתימה על תוכנית עסקית תהווה תנאי לכניסת ההסכם לתוקף ובהעדר תוכנית עסקית, בוטל למעשה ההסכם והצדדים יצרו הסכם חדש ושונה שלא דומה כלל להסכם הכתוב.
בסעיף 1 ב' להסכם רשום, כי כל שינוי ייעשה בכתב וייחתם על ידי הצדדים על מנת שיהיה לו תוקף. בפועל, התקבלו החלטות ובוצעו מהלכים שלא על פי ההסכם והצדדים פעלו על פיהם.





כך למשל, נרכש מערך מיון פרי, של אשת אלון במאות אלפי שקלים (העסקה בוטלה כיוון שהמערך לא עמד בתנאים ולא התאים לצרכי החברה).
הושכרו קומפלקס משרדים וסככות חקלאיות להתחייבות לשנתיים ואופציה לשלוש שנים. הועברו למקום חדרי צינון, נקנתה מכולת קירור נוספת, נלקחו הלוואות והיו התקשרויות עם גורמים נוספים להמשך פעילות. מידי פעם הצדדים גיבו את החברה בתשלומים נוספים ופעילות המטעים הועברה על ידי הנתבע בפעילות החברה בשנת 2007 ומנגד אייל היה אמור להשקיע ו/או החברה לפצות את אורן על אותה השקעה.

ד)
אורן טען, כי הצדדים התנהלו בהסכמה הדדית וללא תוכנית עסקית אלא שהוא נפצע בתאונת עבודה ומצבו היה קשה בהתחלה. התובע נכנס לחרדה בעקבות כך. מה עוד שהנתבע היה מצוי בהליכי גירושין קשים לרבות צו הרחקה מביתו מיסוד המעלה והפעילות של אורן היתה צריכה להיות בצפון.
אייל לא רצה להמתין להתאוששותו של הנתבע. הודיע לספקים ולגופים שבאו במגע עם החברה, על הפסקת הפעילות הכלכלית של החברה, לרבות הפסקת עבודתו של מנהל העבודה.

ה)
אורן טען; כי הבסיס להתנגדותו "כולל הבסיס לתביעה שכנגד שתוגש כנגד התובע" היא
סע' 9(ב)(2) להסכם.
ולפיכך; משלא החזיר אייל לאורן את החברה "כפי שהייתה ערב רצונו לממש את אופציית העזיבה", (מתוך סע' 10 לכתב ההגנה) ובחר להשמיד את החב' (מתוך ס' 11 לכתב ההגנה) ולא פנה לבורר מוסכם עפ"י סע' 11 א' להסכם. ממילא אין מקום לקבל את תביעתו של אייל.

ו)
אורן טען כי לא מגיעים לאייל כספים ממנו אלא אייל הוא זה שצריך לפצות אותו.
אורן טען כי הוא העביר את כספי הפיצויים של מלחמת לבנון השניה לחברה כאשר הוא שילם חובות של החברה ל"מי חולה" ועוד.
לטענתו, החברה חייבת לו את ההוצאות שהוציא בגין המטעים וזאת נוסף ל- 200,000 ₪ שהוא הזרים לחברה לאשראי, בעצם העובדה שהוא השאיר את הכספים הללו לחברה.
עוד מפרט אורן כספים נוספים שמגיעים לו לטענתו מהחברה ולפיכך טוען שאינו צריך לשלם כספים כלל לאייל.





5.
אורן טען כאשר הגיש את כתב ההגנה בחודש יולי 2009 וגם כשהגיש את תצהיר העדות הראשית כשנה לאחר מכן, שהוא מגבש תביעה נגד אייל.
נכון לרגע זה לא הוגשה תביעה שכזו, ככל שידוע לי, וכפי שהדגיש ב"כ התובע; לא נטענה טענת קיזוז לכל אורכו של כתב ההגנה.

6.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל בחלקה הגדול מהנימוקים כדלקמן:

7.
תוקפו של ההסכם – האם ההסכם משקף את הסכמת הצדדים?
א)
הסכמות הצדדים לעניין הרחבת פעילות החברה באמצעות הכנסת פעילות אורן לחברה, עוגנו בתחילה בהסכם אשר נחתם כאמור ביום 16/4/06, אלא שלא כל הוראות ההסכם קויימו ככתבן וכלשונן, כך למשל, הצדדים לא חתמו על תוכנית עסקית כמתחייב מסעיף 5 א' להסכם וכן לא דאגו לפרט בכתב את כל השינויים שנעשו בפועל, כנדרש עפ"י סעיף 1 ב' להסכם.
אורן טען בתצהירו; "הנני מצהיר ומראה... שבעצם ההסכם עליו מתבסס התובע אינו בתוקף ואינו משקף כלל וכלל את התנהלות השותפים וההסכמות בינינו..." (מתוך סע' 7 לתצהיר). ובסע' 6 לתצהיר טען כי ההסכם "טופל" על ידי השותפים "לצורך הטבות מס שונות ששנינו נהננו מהם, בעצם שינינו את ההסכם ולא פעלנו על פיו אלא התנהלנו כפי שעלה על רוחנו והתאים לנו לפי הנסיבות”.
ואולם, אין בידי לקבל טענה זו שכן, ממכלול העדויות והראיות אשר הובאו בפני
עולה, כי ההסכם דנן אכן התווה את דרך פעולתם של הצדדים: אין חולק כי פעילות החברה הורחבה ופעילות אורן הועברה לחברה וכנגד כך השקיע אייל בחברה סך 500,000 ₪ בדרך של הלוואת בעלים. כמו כן, אין חולק כי הועברו לאורן סך 300,000 ₪ (ראו פרוטוקול מיום 24/11/10, עמ' 27, שורות 18-20).
אורן בעדותו לא יכל להצביע על הטבת המס שבגינה ובגינה בלבד נוסח הסכם אשר לטענתו, לא משקף את המוסכם. (ראה עדותו בעמ' 27 שורות 21 ואילך לפרוטוקול).
כלומר, חרף העובדה שהצדדים לא חתמו על תוכנית עסקית ולא העלו על הכתב כל שינוי מהוראות ההסכם שנעשה בפועל, ניתן לראות מהתנהלות הצדדים והתנהגותם, כי ההסכם משקף את הסכמותיהם.





ההסכם נוסח ע"י עו""ד אשר ייצג את הצדדים, ולקח, ככל הנראה בחשבון, גם היבטי
מס, אך
אין
מדובר
בהסכם
פקטיבי
או
בהסכם
שלא
עמדה מאחוריו כל
הסכמה אמיתית. (בשולי הדברים אציין; כי צודק ב"כ התובע בטענתו בסיכומי התשובה ולפיה גם אם בית משפט היה מקבל את טענת הנתבע ולפיה מדובר בחוזה למראית עין, אזי לאור הוראות סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 החוזה היה בטל, וממילא התובע היה זכאי להשבת הכספים שהשקיע בחברה עפ"י ההסכם).
אם כן המסקנה המתבקשת היא, כי בהסכם מיום 16/4/06 עוגנו תחילה הסכמות הצדדים בכל הנוגע להרחבת פעילות החברה, ולאחר מכן שונה במעט ההסכם, בין עפ"י הסכמה בעל פה ובין בדרך של התנהגות. משמע, שלאחר כריתת ההסכם בכתב, נכרתה הסכמה נוספת שהיתה בעל פה, אשר באה במקום הוראות ספציפיות (סעיפים 1ב, 3א(1) ו-5א) להסכם אך לא באה במקום ההסכם כולו.

ב)
שינוי הסכם בעל פה ובדרך של התנהגות:
ההלכה הפסוקה קובעת, שכדי להוכיח שינוי בהתנהגות של חוזה שנערך בכתב, יש להוכיח גמירות דעת של הצדדים לשנות מתנאי החוזה.
לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו (4) 35:
"כאשר מדובר בשינוי חוזה כתוב על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, מן הדין שהתנהגות הצדדים לחוזה תשקף את גמירת הדעת לסטות מהוראות החוזה...
...תירגומה המעשי של הדרישה, כי כוונת הצדדים לסטות מהחוזה תבוטא

בבירור... יהיה - בחוזים מסוג זה - קיומו של דפוס התנהגות מתמשך, לו שותפים שני הצדדים. רק דפוס כזה, במובחן מהתנהגויות אקראיות אשר אין בינן חוט מקשר, יכול לבסס את המסקנה, כי הצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה ביניהם..."

ג)
בספרם של פרופ' דניאל פרידמן ונילי כהן "חוזים" כרך ג' בעמ' 27-28 נכתב לגבי שינוי הסכם על דרך התנהגות:
"כשם שחוזה יכול להיכרת בהתנהגות כך ניתן גם לשנותו בדרך זו. פעמים אין קושי להסיק שהוסכם על שינוי. כך הדבר למשל, כאשר נרשם בחוזה שעם חתימתו ישלם הקונה

סכום

מסוים
והמוכר
מסכים
לקבל
שיק
דחוי.
המסקנה
המתבקשת
היא






שהוסכם על דחיית מועד התשלום לתאריך שנרשם בשיק. פעמים אף הסיק בית המשפט מהתנהגות הצדדים שהם הסכימו לבטל את החוזה שביניהם. עם זאת לעיתים קיים קושי ניכר בהסקת מסקנה בדבר שינוי החוזה על יסוד התנהגות הצדדים... מכאן שהעובדה כשלעצמה שצד אחד איננו עומד על קיום תנאי החוזה, איננה מלמדת על ויתור, או על הסכמה לשינוי. כך למשל נניח שפלוני היה חייב לשלם לאלמוני סכום כסף על יסוד חוזה שביניהם. פלוני לא שילם במועד אך אלמוני לא עשה דבר.
בהתנהגות זו אין לא ויתור ולא הסכמה לשינוי תנאי החוזה ולא ניתן להסיק שאלמוני הסכים לדחיית מועד הפרעון (קל וחומר שלא ניתן להסיק שויתר על התשלום). כרגיל, אי הגשת תביעה, אפילו במשך תקופה ארוכה, איננה מלמדת על ויתור, אולם אם הצטרפו לכך נסיבות נוספות ניתן לפעמים להסיק מההתנהגות את דבר קיומו של ויתור".

ד)
בענייננו, יש לראות בעובדה כי הצדדים פעלו, בשיתוף פעולה, עפ"י הוראות ההסכם בכל הנוגע להעברת פעילות אורן לחברה, מלבד הוראות סעיפים 1ב, 3א(1) ו-5א להסכם, כהתנהגות אשר מהווה גמירות דעת לשנות מסעיפי ההסכם הספציפיים הללו בלבד, ואין בכך משום איון של ההסכם עצמו כהסכם מסגרת שפעלו על פיו.
התובע מאשר בחקירתו הנגדית כי הייתה הסכמה שאין צורך בתוכנית עסקית (עמ' 9, שורות 18-20). ואף הנתבע מאשר בסע' 9 לכתב הגנתו כי "... הצדדים התנהלו בהסכמה הדדית וללא תוכנית עסקית והכל היה לשביעות רצון הצדדים..."

ה)
מקום שההסכמות בעל פה נעשו לאחר כריתת החוזה והן מעוגנות גם בהתנהגות בפועל, כפי שהיה בענייננו, יש לראות בכך שינוי להסכם הכתוב באופן שביטל את הוראת סעיפים 1ב, 3א(1), ו-5א לחוזה, בעוד ששאר סעיפי החוזה, נשארו בעינם ויש לפרשם בהתאמה לאותו השינוי שהוסכם. (וכפי שאפרט בהמשך – במסמכים שנחתמו בין הצדדים בשלבים מאוחרים יותר, נכתב במפורש, כי הצדדים פועלים עפ"י ההסכם).

ו)
הרחבת פעילות החברה נעשתה בשני שלבים: בשלב הראשון – במהלך שנת 2006, לאחר החתימה על ההסכם הועברה פעילות אורן לחברה כנגד השקעתו של אייל כאמור.
ובשלב השני – במהלך שנת 2007 העביר אורן מטעים אשר היו ברשותו לתוך פעילות החברה. (להלן: "המטעים").




כאשר נשאל אייל מדוע הוכנסה פעילות המטעים לחברה באפריל 2007 השיב: (עמ' 11 ש' 12-24).
ת. הסיבה היא כזו, לא מורכבת מידי. במהלך 2006 כשעבדנו, אני ראיתי בין היתר הדברים שהוא מתעסק בזה, בניגוד להוראות הסכם וזה גם נושא המטעים והוא מקדיש הרבה מאוד זמן ואנרגיה במטעים וזה בא בין היתר על חשבון פעילות החברה. אני באתי בין היתר
הדברים ואמרתי לאורן, שהוא יקדיש קצת יותר אנרגיות ויותר מאמץ ויתחיל לעמוד בהסכם כמו שצריך. באותו שלב אורן בא ופנה אלי, ואמר שנכניס גם את המטעים לפעילות החברה שלנו. אני אישית כשהסתכלתי על זה מאוד היססתי. אורן בא והציג תחשיבים של שווי ורווחיות ואמר שזה דבר רווחי. וזה יוכל לפנות אותו להתעסק יותר בענייני החברה. אני הרבה מאוד היסוסים הסכמתי להכניס את פעילות המטעים לתוך פעילות החברה. על סמך עלות שהוערכה בסכום של 150,000 ₪ שעליה נרשמו גם צ'קים ומהם גם אורן נפרע לגבי חלק מהסכום. שהסיכום היה בין היתר שהפרעון שלהם יהיה בהתאם ליכולת הפרעון של החברה, ולא היתה התנגדות לזה. אני בשקלול של כל הנתונים האלה, ומתוך מטרה לקדם את עסקי החברה, ומתוך לראות את אורן פעיל לפי מה שמראה ההסכם, הסכמתי להכנסת הפעילות ומתוך הנחה שהיא רווחית.

וכאשר נשאל:
ש. למה לא ערכת איתו הסכם בכתב בנוגע למטעים.
ת. לא נערך הסכם בכתב. למה פשוט לא נערך. הסכמנו על עלות, רשמו צ'קים והתחלנו לעבוד".
(עמ' 11 שורות 25
- 26 לפרוטוקול).

ז)
אורן טען, כי מחורף 2006 עד לקטיף 2007 הושקעו מכספו הפרטי במטעים ותפעולם סך של 248,138
₪, לא כולל הערכה של שווי ההשקעה הקבועה שנעשתה מגידול מטעיו בהיקף של כ-127 דונם.
הוא מבקש להסתמך על פרטיכל מאסיפה שנתית של החברה מיום 29/3/09 (נספח ח' לתצהירו) שם נכתב בין היתר, "בשנת 2007 הועברו מטעים... טרם סוכמו היקף המטעים והעלויות העיבוד עד לתאריך ההעברה".
וכן לפרטיכל האסיפה השנתית של החברה מיום 29/3/09 (נספח ז' לתצהירו) שם נכתב בין היתר:
"מוסכם על הצדדים כי סך של 300,000 ₪ כאמור בסעיף 2 ג' להסכם שנחתם ביום 16.4.2006... שולמו לאורן טובול
150,000 ₪... ו- 150,000 ₪...
עניין פיצוי מלחמה 2006... יבדק והמגיע ירשם כהכנסות בשנת 2008".



ח)
אייל הסביר בעדותו, כי מאחורי הפרטיכל עמדה ישיבה שהתקיימה אצל רו"ח לוגסי, באיחור ניכר, לצורך סגירת הספרים לשנים 2006 – 2007 (כפי שנכתב במסמך).
במהלך הפגישה החל אורן להעלות את נושא היקף המטעים. לכל אחד היו רישומים אחרים. אורן אמר שהוא לא יחתום על הפרטיכל מבלי שייכתב שהנושא נשאר פתוח. והוא הסכים. ולא האמין כי רטרואקטיבית תעלה טענה בנוגע לסכום של 248,138 ₪, שלא הוסכם עליו בשום שלב.
יודגש, כי דווקא הפרטיכלים הללו ממחישים, כי שני הצדדים ראו בחודש מרץ 2009 את ההסכם משנת 2006 כהסכם תקף ולא "הסכם לצרכי מס" או "הסכם למראית עין".

ט)
כך גם באשר לסיכום בכתב שבין הצדדים – נספח ט' לתצהיר התובע.
במסמך נכתב במפורש, כי הצדדים עובדים "ביחד במסגרת עסקית" על סמך הסכם שותפות משנת 2006, וכי אורן צריך עפ"י ההסכם ליתן מימון נוסף ואינו יכול לעשות זאת.
על סמך אותו סיכום, נתן אייל הסכמתו לכתוב באותו הסכם, ונכתב במפורש בסעיף ט', "אין באמור בסיכום זה בכדי לגרוע ו/או לפגוע בכל האמור והמסוכם בין הצדדים בהסכם השותפות משנת 2006...".
לאורן קיימות טענות ולפיהן האמור במסמך אינו משקף את המוסכם. (ראה עמ' 31 שורות 17 – 25 לפרוטוקול) אך הוא מאשר שגרסתו למעשה לא תואמת את הכתוב במסמך ולפי דבריו שם:
"... זה לא כתוב פה ואני מתנצל על הטעות שלי. זה בגלל טיפשותי. אם הייתי ער באותו רגע לא הייתי עושה את זה... לא הייתי חותם...".

י)
לסיכומו של דבר:
מהאמור לעיל עולה במפורש, כי ההסכם תקף. טענות הנתבע הן למעשה טענות בע"פ הסותרות מסמך בכתב. מקובלת עלי עדותו של התובע וזאת נוסף למסמכים המדברים בעד עצמם, ולפיכך, יש לקבל את טענת התובע לפיה היה צריך לפעול עפ"י ההסכם משנת 2006, ויש לבדוק לפיכך – מה הסכומים שהתובע זכאי לקבל מהנתבע, (אשר ערב אישית עפ"י ההסכם ועפ"י נספח ט' לתצהירו של התובע).








8.
באשר לדרישת התובע לקבלת החזר יחסי מהשקעתו:
א)
מכוח סע' 9.ב.(1) להסכם עותר התובע לקבלת החזר יחסי מהשקעתו בחברה בסך 367,172 ₪. סכום אשר עפ"י הקבוע בהסכם, ערב אורן בערבות אישית להחזרתו לאייל.
הנתבע בתצהירו איננו מכחיש את עצם קיומה של אופציית העזיבה של אייל, ובחקירתו הנגדית אף מאשר הוא את העובדה, כי הינו ערב אישית להחזרת יתרת ההלוואה לאייל, אלא שטוען הוא, כי הבסיס להתנגדותו הוא בבסיס סע' 9.ב.(2) להסכם אשר קובע כי כל התשתיות שהקימה החברה וכל פירות ההשקעה שהשקיע החברה לצורך הפעלת פעילות אורן יוחזרו אליו. ולטענת אורן "התובע במקום להחזיר את החברה כפי שהייתה ערב רצונו לממש את אופציית העזיבה, מתוך רשלנות פושעת וחוסר אונים הודיע לכל הגורמים שבאו במגע עסקי עם החברה, על הפסקת עבודתה ו/או בעצם המשך קיומה של החברה...". (מתוך סע' 10 לתצהיר עדותו הראשית).

ב)
עוד טוען אורן, כי תחילה היה על אייל לפנות לחברה עצמה בכדי לקבל את החזר השקעתו ואולם אייל נטש את המערכה והודיע על הפסקת פעילות החברה, ומשום כך החברה לא יכלה לעמוד בהחזר האמור.
כך למשל אמר בעדותו: (ע' 25 שורות 6-17):
ש. אתה אמרת שלאייל יש מהתחלה בהסכם ביניכם אופציה לצאת ולקבל חלק יחסי מההשקעה שלו. זה נכון שאתה הסכמת שיהיה לו אופציה מוגבלת בזמן לצאת ולהחזיר את הפעילות אליך ולקבל החזר יחסי מההשקעה שלו.
ת. האופציה הזו ניתנה ב-2006. ב-2007 פתחנו והרחבנו את ההסכם בינינו בעל פה, והוא הודה פה שהכנסנו מטעים... אני לא צריך להחזיר לו. אני ערב לחברה אבל קודם הוא צריך לפנות לחברה.
ש. האם החברה יכולה להביא לו 300,000 ₪.
ת. אם החברה לא הייתה ננטשת אז היה אפשר להחזיר לו.
ש. למה לא קטפתם את התוצרת החקלאית ב-2009.
ת. אייל הודה שהוא אמר למנהלת המטעים שהוא מפסיק את העבודה והוא גם הודיע את זה לרו"ח לוגסי. אני הייתי אז עם חוליות שבורות בגב וגם בהליך גירושין והוא מצא לנכון לנטוש את המערכה".





ג)
מעיון בסע' 9.ב.(2) להסכם עולה, כי סע' זה לא מתייחס לאופן בו יוחזרו התשתיות שהקימה החברה לצורך פעילות אורן, וכי התשתיות יוחזרו רק אם אייל ידאג לכך שהחברה תהיה רווחית אלא הסעיף קובע כי תשתיות אלו יועברו לאורן בכפוף לכך שאורן ייקח על עצמו את כל ההתחייבויות שנטלה על עצמה החברה בקשר לתשתיות אלו.
אציין כי לא הוכח כלל, כי אייל נטש את החברה והתנהל בחוסר אחריות אלא הוכח כי דווקא אייל ממשיך לפעול במסגרת החברה והצליח להקטין את מצבת חובותיה ממועד הגשת התביעה ועד היום.

עפ"י לשון ההסכם, רק כנגד החזר יתרת ההלוואה לאייל (ואורן ערב לכך אישית), אמור
אורן לקבל לידיו בחזרה את "פעילות אורן", כפי שהוגדרה בהסכם.

יש גם ממש בטענת ב"כ התובע, ולפיה טענת בא כוחו של אורן ולפיה לא ניתן עוד להשיבו לאורן את "פעילות אורן" (סעיפים 19 – 20, 22 לסיכומי ב"כ הנתבע) מהווים הרחבת חזית, אך בין כך ובין כך, עפ"י ההסכם, אורן צריך להשיב לאייל את החלק היחסי בהשקעותו בחברה כתנאי להשבת "פעילות אורן" ולא אייל הוא זה שצריך להחזיר לאורן את השקעתו עפ"י ההסכם.

יודגש, כי גם בסיכומים הראשיים וגם בסיכומי התשובה מטעם בא כוחו של אייל, הובהר כי כפוף להשבת הכספים ע"י אורן, כמוסכם בהסכם, מסכים אייל להשיב לאורן את "פעילות אורן" אשר הוגדרה בהסכם וכן עלה מחקירתו הנגדית של אייל, כי הוא עדין ממשיך להפעיל את החברה, והוא אף דאג להקטנת מצבת חובותיה גם לאחר הגשת התביעה.

ד)
האם אייל הודיע על מימוש זכותו עפ"י סעיף 9 להסכם:
אייל היה רשאי, ללא כל תנאי, להביא את ההסכם לידי סיום ולקבל החזר השקעה יחסי כמוסכם, ואורן ערב אישית להחזר ההשקעה לאייל וזאת במסגרת פרק הזמן המוסכם בהסכם.
אייל טען, כי תחילה הודיע בעל פה לאורן על רצונו לממש את זכותו, אך גם שלח ביום 5/2/09 (ת/3) מכתב, וצרף גם אישור דואר רשום.
אורן טען, כי באותה עת הוא היה מורחק מביתו ועל כן משלוח המכתב מהווה "תרמית מכוונת", אך אייל הסביר, כי הוא ידע שאורן מורחק מביתו לשבוע ימים, ובאותו שבוע הוא נפגש עימו בבית הוריו והודיע לו, שהוא רוצה לממש את זכותו עפ"י ההסכם.






אורן הבטיח לו שהוא יסדיר את העניינים "ואמרתי שאני נותן צ'אנס לעוד שנה, ועברה עוד שנה" (עמ' 20 שורות 16 – 21 לפרוטוקול). אורן אישר בחקירתו הנגדית, כי נפגש עם אייל ביסוד המעלה לאחר ה- 3/2/09 (עמ' 22 שורות 11 – 15 לפרוטוקול), כך שאין מדובר בצו הרחקה לפרק זמן שהוביל לכך, כי הוא לא יקבל מכתבים שבועות וחודשים ארוכים.
עוד אציין, כי גם טענת אורן ולפיה אייל הפר את ההסכם כאשר לא פנה לבוררות, אין בה ממש.
לאחר שנעשו ניסיונות לסיום הסכסוך בין הצדדים, הוגשה ע"י אייל בקשה להטלת עיקולים זמניים לביהמ"ש המחוזי בחיפה לפי סעיף 16 לחוק הבוררות.
הבקשה התקבלה באופן חלקי. התובע עיכב הפקדת הערבויות כדי לנסות למצות הליך הידברות והפקיד הערבויות רק לאחר שאורן ביטל את ישיבת הבוררות. (ראה עמ' 32 לפרוטוקול – עדותו של אורן).
ממכלול הראיות עולה, כי אייל הודיע כדין וכמוסכם על מימוש זכותו עפ"י סעיף 9 להסכם, ולפיכך, הוא זכאי לקבל את ההחזר היחסי של ההשקעה, אשר הועמד על סך 367,172 ₪.

9.
באשר לדרישת אייל להשבת הכסף ששילם לבנק לאומי:
מנספח ג' לכתב התביעה עולה כי אורן התחייב להיות ערב כלפי אייל "בערבות שלמה ומוחלטת ובלתי חוזרת לסילוק כל סכום שידרש אייל לסלק בגין ערבותו לבנק לאומי..." (סע' ד' להסכם).
אין חולק כי סכום זה הועבר לבנק לאומי (אישור על הפקדת 54,000 ₪ לבנק לאומי צורף לכתב התביעה כנספח ט"ו).
כל טענתו של אורן בהקשר זה, בכתב הגנתו כמו גם בסיכומים מטעמו, היא, כי "...בנק לאומי הסכים לפרוס את החוב לשלוש שנים. אך אייל בחר לסרב לפריסת החוב וכתוצאה מכך, בנק לאומי הגיש תביעה כספית ופתח תיק הוצל"פ. דבר שגרם הוצאות מיותרות ועל זאת לפני שהודיע אייל לאורן על כוונתו לממש את האופציה בהתאם להסכם השותפות ובזמן שהיה אורן בחופשת מחלה ממושכת ובהליך גירושין" .
וכן אמר בעדותו:
ש. למה אתה לא מחזיר לו
את ה-54,000 שקלים שהוא שילם לבנק לאומי.
ת. כי אייל התחייב לי שאני אקבל קודם את הכסף בגין המטעים. זה לא שהוא נהנה אלא החברה נהנית. ויש לו 50% בחברה.
ש. אתה טוען שמגיע לך כסף מהחברה.





ת. הוא התחייב בעל פה שאת הכסף של המטעים... שיש לי זכות למשוך כסף מהחברה. שהוא ערב לזה. אז מי ערב?
ש. איפה זה כתוב בתצהיר.
ת. אני לא כתבתי וזה מובן מאליו בשותפות".
(עמ' 31, שורות 26-33).
אלא שהתחייבותו וערבותו כלפי אייל כתובה שחור על גבי לבן.
למרות שאורן על פי ההסכם היה צריך ליתן מימון נוסף לחברה, הסכים אייל למה שהסכים (הסכמה שבאה לידי ביטוי בנספח ט' לתצהירו) בנוגע לבנק לאומי.
משתבע בנק לאומי את החברה והערבים, שילם אייל לבנק כספים ואין כל מקום ליתן לאורן אפשרות לחמוק ממילוי אחר התחייבותו הברורה, גם אם סבר שניתן היה לקבל פריסת חוב נוחה יותר מהבנק.
לפיכך – אייל זכאי לקבל מאורן סך 54,000 ₪ (קרן) בגין רכיב תביעה זה.

10.
אייל מזכיר הפרות נוספות של ההסכם שבוצעו ע"י אורן: פעילות עצמאית של אורן בניגוד לסעיף 2 א' ו-ב', סעיף 5 ה' ו- 8 א' (1) להסכם, ומשיכות כספים חד צדדיות ע"י אורן תוך הפרת סעיף 5 להסכם.
אורן טען, כי משיכות הכספים ביום 17/6/07 על סך 60,000 ₪ וביום 16/7/07 – 40,000 ₪ אשר
צוינו
ע"י
אייל, הן
בגין כספים שהגיעו לו, על חשבון העברת המטעים לחברה וחובות
נוספים של החברה אליו. (סעיף 26 ג' לסיכומי ב"כ הנתבע), ובעדותו בעמ' 30 שורות 4 – 22 העיד:
"ש. אם זה הגיע לך, למה הפקדת ב-16/7 40,000 ₪ חזרה לתוך החברה.
ת. אני ואייל התנהלו כתמיכה לחברה. היה לי צ'ק שכנגד על הסכום הזה מהמשפחה של גרושתי. אנחנו גיבינו את החברה והכספים נכנסו ויצאו מהחברה.
ש. אתה אומר שזה הגיע לך ולכן משכת 60,000 ו- 40,000 שקלים וכדי לתמוך בחברה הפקדת אחר כך 40,000 ₪.
ת. נכון.
ש. האם החברה היתה צריכה תמיכה אז.
ת. כן.
ש. אז למה משכת מלכתחילה את ה- 60,000 ₪ זה עניין של ימים.
ת. זה לא עניין של ימים.
ש. אני מראה לך שזה למחרת היום. 16/7/ נמשכו 40,000 ₪ וב- 17/7 הופקדו ה- 40,000 שקלים.





ת. אני טענתי כל הזמן שהגיעו לי כספים מהמשפחתה של גרושתי במאות אלפי שקלים. הייתי צריך לשלם לאנשים בפרטי שלי כספים גם כן. בגלל שהחברה התנהלה בכך שהיתה חייבת לי מאות אלפי שקלים, את ה- 200,000 שקלים החוזה של 2006 ו- 248,000 שקלים מ- 2007, אז הדברים האלה זרמו לי אחורה וקדימה. זכור לי ש- 40,000 ₪ נדמה לי שהצ'ק חזר אפילו כי המשפחה של גרושתי לא הפקידה את הכסף שהבטיחה. את ה- 40,000 ₪ שהוא טוען שמשכתי ב- 16/7 כתוב שזה במקום צ'ק של 30,000 ₪. בהנהלת חשבונות של החברה ובמאזנים שחתמנו...".
אך מקובלת עלי טענת התובע ולפיה משיכות הכספים לא מתיישבת עם חומר הראיות ועם ההיגיון הבסיסי וכי אורן ביצע משיכות חד צדדיות למרות שהיו מופקדים אצלו 5 צ'קים על סך 30,000 ₪ כל אחד בגין השקעותיו במטעים.
צודק התובע בטענה, כי ניסיונותיו המאוחרים של אורן לטעון, כי משיכות הכספים בוצעו כדי לגבות את "המגיע לו" מהחברה, לא תואם את התנהגותו בזמן אמת.
שכן הוא ניסה להפקיד לחשבון החברה צ'ק אישי שלו על סך 40,000 ₪ ביום 17/7/07 (יום אחד לאחר משיכת הכספים) והצ'ק חזר "א.כ.מ." (נספח ז' לתצהיר התובע).
אם אכן, הכספים הגיעו לו, מדוע ניסה "לכסות" את אותה משיכת כספים שביצע יום קודם? הסברו הנ"ל בעדותו לא אמין בעיני כלל ועיקר.

לסיכום עניין זה:
אורן הפר את ההסכם ולא מצאתי לנכון להרחיב לגבי כל הפרה והפרה, שכן די בכך שהוכח עד כה שהוא הפר את ההסכם, ואין לכך השלכה מעשית לצורך הכרעה בענייננו, אם מדובר בשלוש הפרות או חמש הפרות וכיוצ"ב.


11.
סכום פיצוי נוסף הנדרש ע"י אייל:
לא מצאתי לנכון לפסוק לאייל פיצוי בגין סכומים שאורן לא ערב להם כלפיו באופן אישי. הוא ערב אישית להשבת ההלוואה עפ"י ההסכם וכן להשבת החוב לבנק לאומי, אך יתר הכספים שנדרשים ע"י אייל הם כספים המגיעים, ככל שהם מגיעים, לחברה ולא לאייל באופן אישי. אייל עצמו בסעיף 32 ג' – ט' לכתב התביעה מציין, כי מדובר בחוב לחברה.





כך למשל, הוא מבקש בסעיף 32 ג' להורות לאורן לשלם לו או לבנק המזרחי מחצית מהחוב החברה בבנק, וכך גם החוב
לחברת עמיר – שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ שהוא חוב החברה, ואורן לא ערב כלפי אייל להשבת הסכום ששילם אייל לאותו נושא.
התביעה דנן היא תביעה אישית של אייל ולא תביעה של החברה ולפיכך, לא מצאתי לנכון לפסוק לטובת אייל ב

פסק דין
את הסכומים המבוקשים הללו:
43,000 ₪
– מחצית החוב לבנק מזרחי.
5,500
₪ – מחצית החוב שפרע אייל לנושה החברה, עמיר שיווק והשקעות וחקלאות.
35,726 ₪ (סכום זה פחת)
– מחצית מחובות החברה לנושיה.
43,601
₪ – סכומים שנטל אורן שלא כדין.
36,166 ₪ (סכום זה פחת)
– סכומים שגבה אורן מלקוחות החברה שלא כדין.
21,848
₪ – סכומים שלקוחות החברה מסרבים לשלם מאחר ואורן חייב להן באופן אישי.
35,000
₪ – מחצית הכספים שהגיעו לחברה בגין פיצויי מלחמת לבנון השניה. {נטען בסע' 18 ; לתצהיר הנתבע, כי 53,000 ₪ מכספי הפיצויים בגין מלחמת לבנון השניה, העביר לאגודת מי החולה לזיכוי החברה ובנוסף העביר עוד 30,000 ₪ לכיסוי חוב המים (נספח ד' מתייחס רק ל-30,000 ₪ הנוספים שהעביר)}.

12.
האם הפרת החוזה ע"י אורן מזכה את אייל בקבלת הפיצוי המוסכם?
סעיף 15 לחוק החוזים תרופות,
אשר כותרתו "פיצויים מוסכמים" קובע בס"ק (א) ו-(ב):
"(א)
הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.
(ב)
הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה".
סע' 15 הנ"ל איננו קובע את טיבה של ההפרה, העשויה לזכות את הנפגע בפיצוי המוסכם. יוצא אם כן, כי עניין זה נתון להסכמת הצדדים להסכם.

בענייננו, בסע' 10(ב) להסכם נקבע:
"... ומבלי לגרוע מכל סעד אחר העומד למי מן הצדדים על-פי הוראות הסכם זה ו/או על-פי הוראות כל דין, מוסכם בזה כי היה ואורן או אייל יפרו הסכם זה הפרה יסודית, אזי על המפר יהיה לשלם למשנהו, קרי לאורן או לאייל, לפי הענין, פיצוי קבוע ומוסכם מראש בסך השווה ל-120,000$... ללא צורך בהוכחת נזק כלשהו".



כלומר, הצדדים קבעו את טיבה של ההפרה אשר תזכה בפיצוי המוסכם.

בסע' 10(א) להסכם נקבע:
"מוסכם על הצדדים כי כל הפרה של הוראה מהוראות סע' 2, 3, 4, 5, 6, ו-8 להסכם זה, לרבות הפרה של כל הוראת מישנה מהוראות הסעיפים הנ"ל, תיחשב להפרה יסודית של הסכם זה, בהיות הסעיפים הללו מעיקרי ההסכם".

ממכלול האמור לעיל, עולה חד משמעית, כי אורן הפר את הוראות ההסכם בהפרה יסודית ולפיכך הוא זכאי לקבלת
הפיצוי המוסכם.
אציין, כי התובע הוכיח כראוי לפחות חלק מרכיבי התביעה הנוספים, אך לא פסקתי לו פיצוי בשל העובדה שמדובר בסכומים שיש לשלם לחברה ולא לתובע אישית, אך עצם העובדה שכספים אלו לא משולמים לחברה, גורמת נזק גם לתובע, אשר ערב אישית כלפי צדדי ג' ביחס לחובות החברה והפיצוי המוסכם יכול לפצותו גם על נזקים ישירים אלו.
כך שלא מצאתי סיבה להקטין את סכום הפיצוי אשר הוסכם עליו בהסכם.

13.
לסיכום:

א)
לאור האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

סך
367,172 ₪
עפ"י סעיף 9 (ב) (1) להסכם.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (11/6/09) ועד התשלום בפועל.


סך
45,000 ₪
החזר תשלום לבנק לאומי
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2/6/09 (מועד התשלום) ועד התשלום בפועל.

סך
471,720 ₪
(פיצוי מוסכם) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק
ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ב)
כמו כן, ישא הנתבע בהוצאות משפט בסך 30,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.





סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ג)
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' אדר א' תשע"א, 24 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 171315/09 אייל ברוך לוי-רוזנבאום נ' אורן טובול (פורסם ב-ֽ 24/02/2011)