פסקי דין על אבנר מיכאל שדה | פסקי דין על אורן פלד | פסקי דין על ורדה פלד |

34193-01/11 א     03/03/2011




א 34193-01/11 אבנר מיכאל שדה נ' אורן פלד, ורדה פלד








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום באשקלון



ת"א 34193-01-11
פלד ואח' נ' שדה ואח'






בפני

כב' הרשמת
עפרה גיא

המבקש
אבנר מיכאל שדה

באמצעות ב"כ עו"ד ענת זרסקי


נגד

המשיבים
1
.
אורן פלד

2
.
ורדה פלד

באמצעות ב"כ עו"ד שמוליק קזאז



החלטה


1.
בפני
י בקשה לביטול העיקול שהוטל על ידי על כספי המבקש המוחזקים בנאמנות אצל עורך דין קובי אשכנזי ורועי טירר על סך של
704,000.

הצו ניתן על ידי במסגרת תביעה כספית בה תבעו המשיבים את המבקש על סך של 823,752 שקלים, בגין מעשים מחדלים והפרות של ההסכם, וכן לטענתם בגין הוצאת כספים שלא כדין ומעשי הונאה.

2.

העובדות שאינן במחלוקת

בין הצדדים נחתם הסכם מכר במועד שנוי במחלוקת בין התאריכים 6.11.2008 ל – 16.8.2008, למכירת נחלתו של המבקש המצוין בגוש 3755 בתחום שיפוט של מועצה אזורית נס ציונה והידועה כחלק מחלקות 2, 3 ו – 4 ובגוש 357 וכחלק מחלקות 10, 11 ו – 12 שבתחום שיפוטה של המועצה האזורית גן רווה (להלן: "הנחלה").

ההסכם נערך לאחר שהמשיבים השתתפו בהתמחרות במסגרתה נמכרה להם הנחלה, בסך של 4,150,000 שקלים בצרוף מע"מ כחוק.

3.

טענות המשיבים (מבקשי העיקול)
המשיבים עתרו להטלת צו עיקול על סך של 823,752 שקלים, שכן לטענתם המבקש הפר את הסכם המכר שנחתם בין הצדדים.

לטענתם, המבקש החל לסחוט אותם תוך כדי ניצול ההליכים המשפטיים שהתנהלו בינו לבין גרושתו וזאת במהלך ולאחר ביצוע עסקת המכר.

לטענתם, לאחר ביצוע עסקת המכר ולאחר העבירו למבקש סכומי כספים בהתאם להסכם המכר, טען המבקש שחברו, מר קלמן אייזנמן, מחזיק במשכון על גבי הנחלה, ודורש את כספו וככל שלא יחזיר לו את כספו ימומש המשכון, ומשכך נטען כי המשיב מסר למבקש שיק על סך של 112,000 שקלים, שאת תמורתו קיבל המבקש במזומן, ולכן, מדובר בהפרה יסודית המזכה בפיצוי מוסכם בהתאם לתנאי החוזה ובהתאם להסכם המכר על סך של 400,000 שקלים.

לטענתם, הפר המבקש את הסכם המכר בשנית, בכך שלא חתם לו
יפויי כח הבלתי חוזר במעמד חתימת ההסכם, והסכים להעביר יפויי כח רק
ב- 10.5.2009, וזאת בתנאי שהמשיב יעביר לו תשלום של 27,000 שקלים.

כן נטען כי
מששילמו המשיבים את יתרת התמורה בסך של 4,150,000 שקלים, הסכימו לשלם הכספים לעיל, למרות שלא היו חייב למבקש את הכספים הללו בתקווה שידרשו אותם בתום ההסכם.

המשיבים אף טענו שכשהומצא יפויי הכח, דרש מהם ב"כ המבקש, כי יעשה שימוש ביפויי הכח רק במעמד העברת זכויות ורישום התחייבות לרישום משכנתא לטובת הבנק הבינלאומי אשר מימן את הרכישה.

המשיבים הוסיפו וטענו
שאי מסירת טופס התחייבות מוכרים על ידי בנק מממן אשר נמסרה למבקש זמן רב בטרם חתימתו, והעובדה
שחתם עליה רק
ב – 15.2.2009, מהווה הפרה יסודית המחייבת בפיצוי תשלום מוסכם. לטענתם, אף הוסף בכתב יד כי מדובר בהתחייבות עד ליום 19.2.2009, כאשר ההתחייבות נמסרה להם רק ביום 16.5.2009.

המשיב אף הוסיף וטען, כי נדרש להעביר למבקש רכב מסוג מיצובישי בנטו בשווי 165,000 שקלים, אשר יחשב על חשבון התמורה, ובסופו של יום הועבר הרכב למבקש, ללא כל תמורה.

לטענתו אויים על ידי המבקש, שלא יחתום על משכון לטובתו, באם לא יועבר הרכב, ומשכך העביר את הרכב והוא זכאי ל – 165,000 שקלים שווי הרכב.

המשיב הוסיף וטען, שלאחר ששילם עבור הנחלה סכום לא מבוטל, קיבל הודעה באמצעות בא כוחו
כי קיימת פלישה של 1.7 דונם על חלק של הנחלה בפרדס, אשר המבקש ידע עליה בטרם ביצוע המכר, שכן נשלחו אליו מכתבים על ידי מושב בית עובד בטרם חתימת ההסכם. נכון להיום אין מחלוקת כי מתנהל הליך משפטי כנגד המבקש והמשיב, לסילוק ידם מאזור הפלישה הנטען.

לטענת המשיבים, הכספים שהיה עליהם להעביר למבקש בהתאם להסכם המכר מוחזקים בנאמנות על ידי עו"ד טירר.

עו"ד טירר הגיש טען ביניים לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז, שכן המשיבים טענו שאין לשחרר הכספים הללו עד שתתקבל הכרעה בתביעה עם מושב בית עובד, ומנגד המבקש ביקש להעביר את הכספים אליו.

לנוכח הדיון אשר נקבע בבית המשפט המחוזי, אשר בו ניתנה החלטה בעניינם של הכספים, עתרו המשיבים להורות על עיקול הכספים הללו.

לטענתם, המבקש אינו יכול לעבוד ואף אחד לא מקבל אותו לעבודה, כן טענו המשיבים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, ואף טענו שהם עומדים ביתר דרישות הוראות תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

4.
מנגד טען המבקש, שיש להורות על ביטולו של העיקול, שכן לגרסתו המבקשים לא עמדו בתנאי הוראות תקנות. כך נטען שאין כל ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, המדובר בתביעה שאין בה ממש, לטענתו, דרישת המשיבים לסך של 112,000 שקלים, הינה הטעייה ביודעין, שכן השיק שצורף לכתב התביעה מעולם לא נפרע ומעולם לא עבר סך של 112,000 שקלים למבקש, או לחברו לו היה חייב כספים, מר קלמן אזיינמן.


לטענתו הרישום על גבי ספח השיק, נכתב בכתב ידו של המשיב, ללא ידיעתו או הבנתו.


לטענתו לא יתכן שהמשיבים שילמו לו סך של 112,000 שקלים, ולאחר מכן מסכימים לשלם לו את מלוא יתרת התמורה. המבקש אף הוסיף וטען, שביום 19.5.2009 שילמו לו המשיבים לחשבון הנאמנות סך של 26,100 שקלים עבור פיצוי בגין האיחור ואין זה סביר שהיו מסכימים לעשות כן במידה והיו משלמים לו סך של 112,000 שקלים מעבר לסכום התמורה.


לטענתו חתם על יפויי כח כבר ביום 23.12.2008 והמשיבים אשר נדרשו לשלם לו את כל סכום התמורה על ליום 5.2.2009 לא עשו כן איחרו בתשלום ובכך הפרו את הוראות הסכם המכר, שכן רק ביום 9.3.2009 השלימו את יתרת התמורה בסך של 1,700,000 שקלים.


המבקש הוסיף וטען שלאחר שחתם על המסמכים הסתבר לו שבנק בינלאומי למשכנתאות סירב ליתן למבקשים משכנתא ואז הם הודיעו לו שהם מתכוונים ליטול משכנתא מהבנק הבינלאומי הראשון. משכך, טען כי בהתאם לייעוץ המשפטי אשר קיבל הואיל וחתם על התחייבות לרישום משכנתא לטובת הבנק הבינלאומי הראשון, זכויותיו כבר לא היו יכולות לעבור נקיות על שם המשיבים ולכן בהתאם להנחיות בא כוחו חתם על יפויי כח בלתי חוזר נוסף המציין כי הזכויות בנכס יעברו בכפוף לרישום ההתחייבות לרישום המשכנתא, ועו"ד אשכנזי, בא כוחו דאז, הודיע לב"כ המשיבים כי יעביר את יפויי הכח בכפוף לתשלום 27,000 שקלים בגין האיחור בתשלום יתרת התמורה.


המבקש הוסיף וטען כי מי שהפר את הסכם המכר אלו המשיבים, ומעולם הוא לא איים עליהם ולא דרש מהם דבר, לטענתו המשיב הוא אדם בעל אופי בוטה, איש עסקים ממולח, ואילו הוא אדם מבוגר וחולה שלא היה מעז לצאת כנגדו.

בכל הנוגע לרכב טען המבקש, אשר שווי 95,000 שקלים ולא כטענת המשיבים אשר ניתן לו במסגרת עסקת חליפין בין רכוש פרטי שלו שהוא ביקש שישאיר בנכס הכולל טרקטור, טרקטור ג'ון דיר, מפלסת לפיזור חומר דרכים, ומייצג ציר, מקלטר קפיצים, מרסס דגניה, מזלג אחורי, כיסוי למאגר מים וציוד נוסף, כאשר שווי כל הציוד שנמסר עומד על סך של 58,800 שקלים ואף טען שהיה למשיבים לשלם לו בגין תיקון שביצע בפיצוץ בקו המים בפרדס בסך של 6,500 שקלים.


לטענתו המשיבים לא היו מסכימים לשלם בחשבון בנאמנות יתרה של 1,700,000 שקלים, ככל ששולם ביתר 26,100 שקלים, וככל שהיה משולם 165,000 שקלים באמצעות הרכב.


המבקש אף טען שלמעלה משנתיים לא באה כל דרישה או תביעה מאת המשיבים, ורק כאשר נדרשה להם דרישה לתשלום מע"מ על העסקה, הם נזכרו לפתע ששילמו ביתר סך של 165,000 שקלים וסך של 112,000 שקלים ועושים שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

בכל הנוגע לתביעת הפינוי טען המבקש, כי לא קיבל לידו מכתבים אשר צורפו לכתב התביעה ולהטלת עיקול זמני, ושטח הפלישה הנטען על ידי בית עובד, אינו חלק מהנכס שנמכר לתובעים והכוונה היא לשטח בנוסף לשטח שנמכר על ידי התובעים, וטענת מושב בית עובד היא שבנוסף ל – 20 דונמים של פרדס הנחלה ישנה לכאורה פלישה לשטח הנוסף של בית עובד.

לטענתו, המבקשים הצהירו שהם מכירים את הנכס ובדקו אותו ואין להם כל טענה או תביעה בקשר לנכס והם מוותרים על כל טענה לרבות טענה מחמת טעות, מום ועוד.

המבקש אף הכחיש את הסך של 112,752 שקלים אשר פורט בכתב התביעה, שכן טען שהמשיבים אינם מפרשים סכום זה, כן טען שלתובעים לא נגרם שום נזק, וככל שיקבע שהפר את הסכם המכר, הרי שיש לקבוע סכום סביר בין הסכום שנקבע לפיצוי מוסכם לבין הנזק שניתן היה לצפותו כתוצאה מהפרה, בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק החוקים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1971.

המבקש הוסיף וטען, שהנזק שיגרם לו הוא גדול בעשרות מונים מזה שיגרם למשיבים, ואילו למשיבים לא היה נגרם כל נזק שכן קיבלו את החזקה בנחלה לפני זמן רב והזכויות עברו על שמם, כן נטען שהמשיבים לא הראו שאמצעיו הכספיים אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען ואין די בחשש ערטילאי.

5.

דיון

אבחן את הבקשה בהתאם להוראות תקנות 374 ו – 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, לפיהן צו עיקול זמני ינתן בתנאים הבאים:


א.
בית המשפט שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה.

ב.
מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש צו העיקול, כלומר הנזק שיגרם למבקש הצו, גדול
מזה שיגרם לצד שכנגד באם ינתן הצו.

ג.
הבקשה למתן צו עיקול מוגשת בתום לב מידתית.

ד.
בית המשפט שוכנע על בסיס ראיות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו
יכביד על ביצוע פסק הדין.


שני המרכיבים – סיכוי הצלחת התביעה ומאזן הנוחות, זכו בפסיקה לכינוי "מקבילית המוחות" והכרעה בשאלת מתן סעד זמני תינתן לאחר איזון בשקלול המרכיבים הללו. (ראה לעניין זה דברי כב' השופט גרוניס, ברע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישיעהו לנדאו אחזקות 1993 (פורסם בנבו) שם קבע כדלקמן:

"ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים כך יקל איתו בדרישות מאזן הנוחות וכך גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה נדרש להצביע".

6.

ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תובענה

המשיבים מבססים תביעתם על סך של 823,752 שקלים, על הרכיבים הבאים:

א.
סך של 400,000 שקלים בגין הפרה יסודית חוזרת ונשנית של ההסכם על פי הפיצוי
המוסכם.

ב.
סך של 165,000 שקלים בגין תשלום עבור הרכב.
ג.
סך של 112,000 שקלים בגין התשלום במזומן לחבר הטוב קלמן.
ד.
סך של 27,000 שקלים בגין התשלום ביתר ללא כל עילה.
ה.
סך של 119,752 שקלים בגין הוצאות שונות, לרבות הפרשי ריבית והצמדה.

כהערה מקדימה אציין, כי בכל הנוגע לסך של 119,752 שקלים, מצאתי כבר בהחלטתי במתן צו העיקול כי אין די בראיות לכאורה לביסוסה של עילת התביעה על הסכומים הללו, ומשכך צו העיקול ניתן על סך של 704,000 שקלים ולא על מלוא סכום התביעה, ומשכך אין להידרש לסכום זה במהלך החלטתי.

6.1.
תחילה אדרש, לפיצוי הנתבע בגין הפרה בכל הנוגע לסך של 112,000 שקלים.


לטענת המשיבים, המדובר בסכום ששולם למבקש, לאחר שפנה אל המשיב וטען, כי חברו הטוב מר קלמן מחזיק במשכון על הנחלה ודורש באופן מיידי את כספו.


המשיב טען בבקשתו שמסר למבקש שיק על סך של 112,000 שקלים אשר את תמורתו קיבל המבקש במזומן. המשיב בתצהירו לא מצא מקום לפרט מתי מסר למבקש את הסך של 112,000 שקלים.


המשיבים צירפו לבקשתם שיק על סך של 112,000 שקלים מועד פירעון 10.2.2009, אשר רשום לפקודת מר קלמן אייזנמן.


המשיבים אומנם מצאו לנכון לצרף לעיוני את השיק ולטעון כי המבקש ביקש בגינו הסך של 112,000 שקלים, אלא שלא מצאו לנכון לפרט כי מדובר בשיק שהוחזר להם ולא נפרע, ואין בהצגת השיק בכדי לשמש ראייה לכאורה לכך שהועבר למבקש סך של 112,000 שקלים. בחקירתו טען המשיב, כי הסך של 112,000 שקלים הועבר למבקש בשטרות של 200 שקלים במזומן בנוכחות בא כוחו, (ראה עמ' 6 לפרוטוקול).

המשיב בחקירתו טען שיש בידו אסמכתא על העברת הכספים במזומן בכך שנרשם בספח של השיק, "לכבוד אבנר שדה, תשלום לאבנר שדה אישית, עבור ביטול משכון על סך של 200,000 שקלים במשק שדה בעיינות, אני אבנר שדה מתחייב אישית שהתשלום הנ"ל הוא מתוך יתרת התשלום של אורן פלד
ברכישת המשק אבנר מחזיר לאורן פלד
את השיק בגמר ההתחשבנות".

אלא שבסופו של יום הסתבר שמשכון לא נרשם לטובת מר קלמן אזיינמן ואף לא מצאתי, כי במילים הללו, המפורטות לעיל, יש ראשית ראייה לכך שסך של 112,000 שקלים שולם למבקש במזומן.

לא זו אף זו, במילים הללו נרשם שהשיק יוחזק בגמר ההתחשבנות, אלא שהשיק הוחזר באותו מעמד ומשכך לא ברור הצורך ברישום המילים לעיל, על גבי ספח השיק.

מעבר לכך, אין מחלוקת שהמילים בכתב יד נרשמו על ידי המשיב, והמבקש טען, כי נרשמו שלא בנוכחותו, על גבי ספח ריק, ובהעדר כל התחייבות מפורשת או מכללא לקבלת סך של 112,000 שקלים, לא מצאתי כי יש ברישום על גבי הספח בכדי להוות ראשית ראייה כזו ואני קובעת, שבשלב הזה, אין כל ראשית ראייה ולו לכאורה לכך שסך של 112,000 שקלים הועברו למבקש.

המשיב אף לא צירף ולא פירט מה מקור הכספים שהועברו למבקש ונראה שככל שהיה בחזקתו סכום שכזה, הרי שהיה מציין את מקורו. מה גם שגרסה זו לפי הכספים הועברו בנוכחות הצדדים ובנוכחות ב"כ של המבקש בשטרות במזומן, לא פורטה בתצהירו של המבקש, המועדים לא פורטו, ואף מטעם זה, אין די בראיות שצורפו לעניין זה.

6.2.

הפיצוי בסך של 27,000 שקלים בגין תשלום ביתר ללא עילה

המשיבים טענו כי נדרשו לשלם סך של 27,000 שקלים ללא כל עילה, וללא כל הסבר מניח את הדעת, וזאת לאחר ששולמה מלוא יתרת החוב.


כן נטען, שב"כ המבקש הודיע לבא כוחם כי יפויי הכח הבלתי חוזר יועבר להם בכפוף לתשלום לעיל. לטענתם, לאחר ששילמו מלוא התמורה וביקשו לסיים העסקה, הסכימו לשלם סכום זה.



אלא שבמהלך חקירתו העיד המשיב כדלקמן:

"ש. אתה ואשתך אמורים לשלם עד 5.2.2009 את התמורה?

ת. כן.

ש. ואתם איחרתם בתשלום ולכן נדרשתם לשלם פיצוי עבור האיחור.

ת. כן. אם אני איחרנו בתשלום אחד, בחוזה רכישה, המוכר חתום שידוע לו שהקונה מושך משכנתא ועליו להמציא את כל המסמכים כשידרש...למען הסר ספק, שילמתי ריבית 27,000 שקלים על 10 ימים, ושנה וחצי הוא לא סילק את החובות שלו, אני תובע את ה – 27,000 שקלים כי הוא הכניס אותי. האיש טרפד את משיכת המשכנתא..."


כלומר, מחקירת המשיב הסתבר, שאין מדובר ב – 27,000 שקלים שניתנו למבקש סתם, אלא ב – 27,000 שקלים ששולמו כריבית בגין איחור בתשלומים, בהתאם לתנאי החוזה.

אומנם, טוענים המשיבים שמדובר באיחור שנבע מהתנהלותו של המבקש, אשר לא המציא להם מבעוד מועד יפויי כח בלתי חוזרים, אלא שמעיון בהסכם שנערך בין הצדדים, הרי שבסעיף 6 להסכם, נרשם ש"במעמד חתימת חוזה זה, ימסור המוכר (הוא המבקש, הערה שלי ע.ג.) יפויי כח בלתי חוזר לעו"ד אשכנזי ו/או לעו"ד שמואל קזאז... להבטחת ביצוע כל התחייבויות המוכר בהתאם לתנאי חוזה זה, יפויי הכח יופקד בידיו של עו"ד אשכנזי שיעביר לקונה או ב"כ כנגד התשלום או מלוא התמורה על ידי הקונה".


המשיבים טענו כאמור שהמבקש לא חתם על יפויי כח בלתי חוזרים במעמד חתימת ההסכם, אלא שלכתב ההגנה צורף יפויי כח בלתי חוזר מיום 23.12.2008 עליו חתום המבקש ומשכך אין לטענתם זו כי לא חתם על יפויי הכח על מה להתבסס, לא זו אף זו, המשיבים לא מצאו לנכון לפרט בפני
בית המשפט שבעבר רצו לקחת משכנתא מבנק אחר, ולא צלחו.
בחקירתו טען המשיב, שלא הצליח לקחת משכנתא מבנק לאומי בגלל שהמבקש לא המציא מסמכים. אלא שמדובר בגרסה שעולה רק לראשונה רק בחקירה נגדית, בתצהירו לא מצא לנכון לפרט כי בעבר ניסה לקחת משכנתא ולא לקח, המשיב אף הוסיף וטען בתצהירו, כי טופס התחייבות המוכרים על ידי הבנק המממן, נמסר למבקש זמן רב בטרם חתימתו אך זה חתם רק ביום 15.2.2009.


מחקירת המשיב, ומהמסמכים שבפני
י הסתבר שהטפסים הופקו על ידי הבנק אך ביום 12.2.2009, לא ברור מתי הועברו למבקש, אולם אני סבורה ששלושה ארבעה ימים הם פרק זמן סביר לשם חתימה על מסמכים ולא ניתן לומר בשלב זה, שטופס התחייבות המוכרים נמסר למבקש זמן רב לפני שחתם עליו.


אשר על כן, אני סבורה שבשלב זה, אין די בראיות שהוצגו בפני
י בכדי לבסס עילת תביעה בכל הנוגע לסך של 27,000 שקלים.


6.2.

דרישת השבה בסך של 165,000 שקלים בגין תשלום עבור הרכב

המשיבים טענו שנדרשו לשלם בנוסף ליתר התשלומים ששילמו נדרשו להעביר למבקש רכב מסוג מיצובישי בנטו, אשר שויו עומד על סך של 165,000 שקלים. ומשכך, זכאים הם להשבה בגובה סכום זה.

המבקש טען, כי הרכב ניתן למשיב בתמורה לעסקת חליפין בין רכוש פרטי שלו שהתבקש להשאיר בנכס, וכן בגין פיצוי עבור תיקון שביצע בפרדס.

אין מחלוקת, שהרכב הועבר למבקש ואף צורף לעיוני טופס העברת בעלות מיום 22.12.2008, ואין מחלוקת ששוויו של הרכב לא נכלל בתשלומים שהועברו למבקש. המבקש אף לא הציג בפני
כל אסמכתא לביצוע של עסקת חליפין ולא הציג בפני
כל אסמכתא לביצוע תיקון.

בכל הנוגע לשווי של הרכב שהועבר למבקש, הציג בפני
המשיב, מחירון לוי יצחק, אלא שבמחיר מחירון נרשם שוויו של רכב מסוג מיצובישי אנטר שנת 2007, בסך של 138,000 שקלים.
המשיבים טענו ששווי הרכב עומד על סך של 1650,00 ש"ח וצרפו לעיוני נספח אינטרנט אשר לפיו ניתן אולי להקיש ששווי הרכב עומד על סך של 165,000 ש"ח, אך לא מצאתי מקום ליתן משקל לנספח זה בהיעדר אסמכתא לשווי הרכב ולנוכח את מחירון לוי יצחק ממנו עולה כי מחירון הרכב עומד על סך של 138,000.

אומנם, המבקש טען ששוויו של הרכב עומד על סך של 95,000 שקלים, וצירף טופס מתקנות מס הכנסה בו צוין ערך הרכב אך אין די בכך בהעדר מחירון או אסמכתא אחרת, באשר לשוויו של הרכב, ומשכך אני קובעת שהוצגו בפני
י ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה על סך של 138,000 שקלים.

אלא שלמרות העובדה שלכאורה קיימות די ראיות לכך שלא שולם עבור הרכב ולכך שהרכב הועבר למבקש במהלך התקופה בה הועברו לו התשלומים בגין ביצוע עסקת המכר, ספק אם די בכך בשלב זה, בכדי לבסס די ראיות לקיומה של עילת תביעה בגין הפרה יסודית חוזרת ונשנית, בסך של 400,000 שקלים, בהתאם להסכם שנערך בין הצדדים.

המשיבים טענו שהמבקש לא יידע אותם על ההליכים שמתנהלים כנגדו על ידי מושב בית עובד, בנוגע לפרדס אשר נמכר להם על ידו.

המבקש טען לעניין זה, שלא פלש לשטח של מושב בית עובד, לא קיבל את המכתבים אשר צורפו לכתב התביעה ולא ידע על התביעה כנגדו ושטח הפלישה הנטען, אינו מהווה כחלק מהנכס שנמכר לתובעים, אלא מדובר בשטח שהוא בנוסף לשטח הנכס שנמכר להם.

לעניין זה מצאתי לציין, שבשלב זה יש די ראיות לכך שהמבקש ידע על תביעה כנגדו, שכן לכתב התביעה צורפו שני מכתבים שנשלחו לו על ידי מושב בית עובד, כבר במועד 2.1.2007 ו – 22.10.2007, טרם עריכת הסכם המכר.

כן מצאתי שמעיון בכתב ההגנה שהוגש לתביעה של מושב בית עובד, טען המבקש כטענה מקדמית, טענה של העדר יריבות מאחר ולגרסתו מכר את השטח למשיבים. משכך אין לקבל טענתו בשלב זה, כי שטח הפלישה הנטען על ידי מושב בית עובד אינו מהווה כחלק מהנכס שנמכר על ידי המשיבים.

אומנם, טען המבקש שגם אם הייתה פלישה, הרי שאינו יכול למכור שטח שאינו שייך לו, למשיבים, ואכן כך הם פני הדברים, אלא שבשלב זה, די בכך בכדי לבסס ראשית ראייה לקיומה של עילת תביעה בגין תביעת הפינוי שהוגשה כנגדו, אלא שהמשיבים עתרו לפיצול סעדים לנוכח הנזקים הנטענים העתידיים, שכן לכאורה נראה שנזקיהם לא באו עדיין לעולם, שכן טרם הסתיים ההליך בין
הצדדים.

אלא שחרף האמור לעיל, המשיב הודה בעצמו שהוא הפר את ההסכם בכך ששילם באיחור, ואף שילם סך של 27,000 שקלים כתוצאה מהפרתו של ההסכם ומשכך חרף טענתו שתשלום הסך לעיל, מהווה הפרת הסכם, מצאתי כי בנסיבות העניין, לכאורה קיימות הפרות הדדיות של ההסכם אשר יש בהם בכדי להעיד על קלישות הראיות לפיהן זכאים המשיבים לפיצוי בסך של 400,000 שקלים בגין הפרה יסודית של ההסכם.

מה גם שבהתאם להוראות סעיף 15 לחוק החוזים תרופות, בשל הפרת חוזה התשל"א-1970, רשאי בית המשפט להפחיתן כאשר מדובר בפיצויים שנקבעו ללא יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו בעת כריתת החוזה.

בשלב זה, לא הוצגו בפני
די ראיות לכאורה לקיומו של נזק נוסף, למעט הסך של 138,000 שקלים, וסך נוסף אשר טרם נקבע בגין הפלישה אשר טרם הוכחה.

לפיכך, הגם שקיימת עילת תביעה, משלא ברור סכומה, ספק אם די בראיות. ולנוכח האמור לעיל, אני סבורה שיש בכך בכדי להעיד על קלישותן של הראיות,
בנוגע לעילת התביעה בסך של 400,000 שקלים בגין הפרה חוזית חוזרת ונשנית בגין ההסכם.

אומנם, נחקר המבקש ארוכות על החשבוניות שהמציא למשיב, ועל החשבוניות שהעביר למע"מ, ומה המע"מ שככל הנראה יש לשלם אותו בגין העסקה אשר בוצעה בין הצדדים. כן טענו המשיבים, שהמבקש ניסה להתחמק מתשלומי מס, וגרם להם נזק גדול, בהתנהלותו מאחר ודווח על עסקה על סכום נמוך מזה ששולם בפועל. אלא שאין בשלב זה להידרש לטענות הללו, ומקומן במסגרת התביעות העיקריות הדדיות בין הצדדים וכל אשר על בית המשפט לבחון בשלב זה הוא קיומן של ראיות לכאורה לקיומה של עילת התביעה.

לסיכום פרק זה אומר, שעל אף שנתבע סך של 823,752 שקלים, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה אך לקיומה של עילת התביעה בנוגע לסך של 138,000 שקלים, ולא מצאתי כי יש די ראיות בשלב זה, אשר יש בהן בכדי לבסס עילות תביעה נוספות.

7.

בית המשפט שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין

בהתאם להוראות הפסיקה, על המשיבים להוכיח כי קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצועו של פסק הדין ככל שיזכו בתביעתם. לעניין זה נקבע בפסיקה, כי שיעור ההכבדה אשר נדרש להוכיח בעיקול זמני, הינו "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של סעדים זמניים אחרים", (רע"א 751306 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (פורסם בנבו)).

בעניין הנדון, טענו המשיבים, כי ידו של המבקש הייתה קלה במעשי סחיטה, למרות ההסכם החתום, ולטענתם במצב דברים זה, לא יהסס להבריח כספים, אלא שלא שוכנעתי כי יש די ראיות לבסס את עילת התביעה, כפי שהתבקש בבקשה להטלת עיקול, ובשלב הזה לא שוכנעתי שכל מעשיו של המבקש יש בהם בכדי להוות ראייה מספיקה להברחת כספים.

המשיב אף טען בחקירתו, כי הוא יודע שאם ישוחררו הכספים, יברח המבקש לניס שבצרפת, אלא שלא ביסס מסקנתו זו על כל ראייה מניחה הדעת.

לא זו אף זו, ככל שהייתה ראייה כזו, מדוע לא ביקש בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ. משכך, על אף התמיהות העולות מהתנהלותו של המבקש, בכל הנוגע לרכישת הרכב מאת המשיב ולתביעה שהוגשה כנגדו על ידי מושב בית עובד, לא מצאתי כי מעשים אלו די בהם בכדי להוכיח חשש להברחת כספים.

המשיבים הוסיפו וטענו כי מצבו הכלכלי של המבקש בכי רע ואין בידו לפרוע חובותיו למשיבים. כן טענו, שהמשיב שלח מכתב למיסוי מקרקעין שאינו יכול לעבוד ואף אחד לא מוכן לקבלו כשכיר ומצבו קשה, מנגד טען המבקש, כי טענה זו לא הוכחה שכן הוא עובד כעצמאי ואף מקבל קצבה, לעניין זה מצאתי כי צורף לכתב התביעה מכתב בכתב ידו של המשיב לרשויות המס, בהם פירט את מצבו הרפואי והכלכלי, כן טען שאינו יכול לעבוד כשכיר.

המבקש צירף לעיוני הכנסות מעסק בשנת המס 2010, אשר הרווח הנקי עובד כ – 15,000 שקלים, כן צירף לעיוני, אישור על תשלום קצבה בסך של 2,400 שקלים לחודש ומשכך די בכך בכדי לקבוע שבשלב זה הכנסות המבקש עומדת על סך של כ – 3,642 שקלים לחודש.

התביעה הינה על סך של 823,752 שקלים, אין מחלוקת שלמבקש אין נכסים נוספים, המבקש אף העיד שהוא חייב לחברו סך של 112,000 שקלים אשר טרם שולם לו.

כבר נפסק שבנסיבות מסוימות, גובה סכום התביעה יש בו בכדי להוות אינדיקציה לכך שאי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין. וזאת כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות את אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספקים לשלם את החוב הנטען. ראה רע"א 903/06 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' גסטון אטיאס (עטיה), פורסם בנבו.

בנסיבות העניין ולנוכח הכנסות המבקש ובשים לב לסכום התביעה, ולנוכח הראיות שהוצגו בפני
י, הגעתי לכלל מסקנה, שאכן אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין.

8.

מאזן הנוחות והנזק והאם הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש
אין מחלוקת שלמבקש עלול להיגרם נזק עצום שכן מדובר בסכום מזומן בסך של כ – 700,000 שקלים אשר עליו לקבלו לאחר שמכר למשיבים את הנחלה.
מנגד, אני סבורה שהמשיבים בשלב זה הציגו די ראיות לכאורה אך בנוגע לקיומה של עילת תביעה בנוגע לסך של 138,000 שקלים.

המבקשים הוסיפו וטענו כי עלול להיגרם להם נזק עצום כתוצאה מהתנהלותו של המבקש, שכן לגרסתם מעשיו של המבקש מהווים התחמקות ממס, אשר גרמו להם נזק רב. אלא, שטענות אלו עולות לראשונה בסיכומים. בבקשתם או בכתב התביעה לא ציינו המבקשים דבר על דרישת המס מהם שנשלחה להם אך מספר ימים בטרם הגשת התביעה ולכך אדרש עוד בהמשך וכל שטענו הוא שמאזן הנוחות נוטה לטובתם.
המבקש לעומתם טען כי מדובר בפגיעה עצומה בקניינו.

אכן אין מדובר בעיקול קיים ברישום על נכס, אלא בכספים להם זכאי המבקש בהתאם להסכם שנערך בין הצדדים ואין לומר שלמבקש לא ייגרם כל נזק כתוצאה מהותרת העיקול על כנו. עם זאת ולאור החשש קיומו של חשש להכבדה, הרי שגם למבקשים עלול להיגרם נזק רב כתוצאה מביטול העיקולים.

משכך, לכאורה מאזן הנוחות על סך של 138,000 שקלים בלבד, נוטה לטובת המשיבים.

עם זאת, חמורה בעיני העובדה שהמשיבים נטלו לעצמם החופש שלא לפרט בפני
בית המשפט את העובדה הרלוונטית, לפיה ביום 10.1.2011 נשלחה לב"כ המבקשים דרישת תשלום בגין המע"מ עבור העסקה אשר בוצעה בסך של 224,702 שקלים.

המשיב טען כי עובדה זו אינה רלוונטית לתביעה שהוגשה על ידו, אלא שההלכה היא "שעל הפונה אל בית המשפט בבקשה לסעד זמני מוטלת החובה לגלות את כל העובדות העשויות להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט...המבקשת.....חטאה יותר מפעם אחת באי גילוי של עובדות חשובות בבקשות לסעד זמני שהגישה לבית המשפט"
(ראה רע"א 9946/09 י.ח דמרי בנייה ופיתוח בע"מ נ' תדהר מגדל בית שמש בע"מ ואח')
.

כן נקבע בפסיקה לענין זה "במקרה של ספק, עליו להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו תוך שיקול האינטרס הצר לשו מה יש לגלות לבית המשפט..." (ראה רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ ואח').

לא מצאתי כי יש בפי המשיבים כל הסבר מניח את הדעת לכך שלא הציגו המידע בפני
י, ואין ספק שמדובר במידע רלוונטי ואין מדובר בעניין שולי אלא נקודה רלוונטית שחובה היה להביאה לתשומת ליבי, והיה עלי לשקול אותה בטרם מתן הצו. לא זו אף זו, יש אף ליתן הדעת לדרישת תשלום זו, בשים לב לשיהוי בהגשת התביעה על ידי המשיבים, שכן, מדובר בכספים אשר הסכום האחרון מהם הועבר לחשבון הנאמנות ביום 9.3.2009 ומאז ועד למועד הגשת התביעה לא עלתה כל טענה, לפיה המבקש הפר את הסכם המכר שנחתם בין הצדדים ולא הועלתה כל דרישת תשלום מצידם של המשיבים, ואני סבורה שהתנהלותם זו של המשיבים נעשתה בניגוד לחובת תום הלב, הנדרשת בהתאם להוראות הפסיקה.

9.
אשר על כן, ולנוכח האמור לעיל, ובשים לב לכך, שמצאתי שיש ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה בנוגע לסך של 138,000 שקלים בלבד, ומצאתי שהתנהלותו של המבקש בנוגע לפרדס עלולה לבסס עילת תביעה בגין הפרת ההסכם, הגם שבשלב זה ספק אם ניתן לקבוע את סכומה, והגם שמצאתי שמתקיים יסוד ההכבדה, הגעתי לכלל מסקנה, שבאיזון הראוי בין הצדדים, יש להותיר על כנו עיקול על סך של 138,000 שקלים בלבד, וכך הנני מורה. משכך, מורה למזכירות בית המשפט להפיק עיקול על סכום זה בלבד.


לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.




ניתנה היום, כ"ז
אדר א תשע"א, 03 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 34193-01/11 אבנר מיכאל שדה נ' אורן פלד, ורדה פלד (פורסם ב-ֽ 03/03/2011)