פסקי דין על מ.י. מע"מ נתניה | פסקי דין על פ.מ.מ | פסקי דין על מ.א.י.א | פסקי דין על ארנון פרי |

1183/04 פ     17/04/2011




פ 1183/04 מ.י. מע"מ נתניה נ' פ.מ.מ בע"מ, מ.א.י.א בע"מ, ארנון פרי





בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"פ 1183-04 מ.י. מע"מ נתניה
נ' פ.מ.מ בע"מ
ואח'
כב' סגן הנשיאה, חנן אפרתי
בפני

מ.י. מע"מ נתניה

המאשימה

נ ג ד

1. פ.מ.מ בע"מ

2. מ.א.י.א בע"מ

3. ארנון פרי

הנאשמים
הכרעת דין מכוח החלטה בבקשה לביטול כתב האישום לפי סעיפים 149(10) ו-150 לחוק סדר הדין הפלילי
הבקשה מתקבלת. כתב האישום יבוטל .כל הנאשמים יזוכו על פי דין .
רקע ,טיעונים דיון והנמקות
בפני
בקשה לביטול כתב האישום. עיקרי נימוקיה בקצרה הינם:

1. גרימת עינוי דין בלתי נסבל ועיוות דין לנאשמים.

2. הסתרת ואי גילוי חומר חקירה וחשיפתו במועד מאוחר, באופן שפגע בהגנת הנאשמים.

3. מקבץ טענות בדבר הגנה מן הצדק.

4. העדר יכולת ל"ריפוי" הפגם שנפל . באופן שישמר לחלוטין את זכויות הנאשמים וישחזרן במלואן על פי סדרי דין ודיני הראיות .ועל פי כל הגינות והיגיון כפי שאלה היו בפתיחת הדיון . לשון אחרת העדר כל יכולת להשיב את הגלגל לאחור ולפתוח מחדש באותו מאזן זכויות , חובות יתרונות וחסרונות את שלב בירור הראיות כמעט מתחילתו ומחדש.

עיקרי העובדות הצריכים לענייננו הם כדלקמן:

1. עסקינן בפרשה בה הואשמו 3 הנאשמים שבפני
- 2 חברות ונאשם, בשורה של עבירות מס. השלושה עוסקים בענף סחר בגרוטאות ומחזור מתכות ושיווקן.

2. השלושה נחקרו במסגרת חקירה נרחבת לרבות חקירות מישנה וחקירות במקביל של רשויות המס בענף הסחר במתכות ומחזורן, כשהתיק שבפני
י הוא חלק מאותה פרשייה שהניבה מספר כתבי אישום שהתבררו במקומות אחרים.

3. לשיטת המבקשים, הואיל ומדובר בענף מצומצם ובחקירה אחת, חלק מהנפשות הפעולות וחומר החקירה הנזכר בתיקים אחרים, יש לו השלכה לתיק שמתברר בפני
י ולעניין זה יורחב מיד ובהמשך.
עיקר טיעוני הצדדים והתייחסות היושב בדין :
טיעונים שהתפרסו על פני מספר מסמכים כמפורט להלן: הבקשה עצמה, תגובת המשיבה, תשובת המבקשים והבהרות/תגובת המשיבה.

עיקר טיעוני המבקשים הוא כדלקמן:

א. העדר גילוי נאות של חומר חקירה שהיה בידי התביעה מזה זמן רב ושיהוי בחשיפתו ומסירתו להגנה:

לשיטת המבקש, כך הווה:

1. רק סמוך ליום 21.02.11, כ-7 שנים לאחר תחילת המשפט ובעיצומה של שמיעת פרשת ההגנה, התגלה חומר חקירה מפתיע.

2. בגין גילויו של חומר זה ולאחר פניות חוזרות ונשנות של ההגנה אל המאשימה, פניות שהצביעו על מודעות ההגנה לאפשרות שכך אכן קורה, פניות שנענו כפי שנענו, שחומר כזה אינו מצוי (ר' מכתב המאשימה מיום 1.06.04), התגלה החומר הנ"ל. חומר שלשיטת ההגנה הינו משמעותי וחשיפתו בשלב זה מנעה מהנאשמים הגנה סבירה וגרמה להם נזק בלתי הפיך, שלשיטת ההגנה לא ניתן לתקנו, וזאת משום ש:

(א). לא ניתן, אפילו אם יותר לחקור פעם נוספת את עדי התביעה, להגיע לתוצאות הרצויות, משום שקו ההגנה נהיר לתביעה ונהיר לעדים וניתן לו פומבי.
(ב). משך הזמן הארוך שחלף מאז ביצוען הלכאורי של העבירות, עד להגשת כתב האישום ועד לשלב בו נחשף החומר, הינו זמן ארוך ומשמעותי, שכתוצאה ממנו אפשר אולי שבנוסף למצוין דלעיל, נפגם זיכרונם של העדים ויקשה ראשית על ההגנה, ובערבו של יום על בית-המשפט, לקבוע ממצאים ולהסתמך על הדברים שיועלו, אם וכאשר עדים אלה יחקרו בשלב זה של הדיון, ממצאים שניתן להשתית עליהם ממצא לכאן או לכאן.

(ג). הארכה נוספת של שמיעת המשפט והבירור, יש בהם משום עינוי דין לכל דבר ועניין, שלא לדבר על הכבדה נוספת והוצאות הנאשמים ובזמנם היקר של כל המעורבים: התביעה, ההגנה ובית-המשפט.

(ד). אפשר אולי שבגין השיהוי שבגילוי המסמך ולאחר שהובהר את אשר הובהר בפרשיות אחרות, בפועל ביצעה התביעה בתיק זה, ובאשר למעורבים אחרים מול הנאשמים שבפני
י, אכיפה בררנית של הדין.

תנא המסייע מצאה ההגנה בדבריו של כבוד הנשיא אהרון ברק, במאמרו: "כבוד האדם כזכות חוקתית" (הפרקליט מה').

"... כבוד האדם עומד ביסוד חוק היסוד צריך לקבל משמעות נדיבה ולא לגליסטית או פדנטית... זכותו של נאשם למשפט הוגן היא חלק מכבוד האדם שלו. זכותו של נאשם שמשפטו הסתיים תוך זמן מתקבל על הדעת ולא יגרם לו עינוי דין, היא חלק מכבוד האדם שלו. לאמור, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מעגן ומגן על זכותו של נאשם להליך הוגן, שבו יסתיים משפטו בזמן סביר ללא עינויי דין... אין כבוד בלי הגינות, ואין הגינות בלי כבוד.

... זכותו של אדם להגנה על כבודו היא זכותו, כי המדינה תנהג בו במידת יושר ותפעל בעניינו באורח סביר וכשר, על פי אמת מידה של אדם נאור.

... הבסיס להליך הוא הצדק שבקיומו. לא יכול לבוא הליך ראוי, אם אינו נתמך ביתדות איתנים של צדק... עד בוא חוק היסוד הוכרה ההגנה מן הצדק...".

תנא מסייע נוסף, מצאו המבקשים לעניין זה בפסיקתו המנחה של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב מפי כבוד השופט רוזן, בת.פ (ת"א) 40279/08, מדינת ישראל נ' אליק לדר, תקדין - מח 2010(3) 9679], שם גילוי חומר החקירה לנאשמים בשלב מאוחר ושם, בשונה מענייננו עוד בעת פרשת התביעה, ולא כמו בענייננו, בעת פרשת ההגנה - הביא לביטול כתב האישום:

"... הנאשם לא יכול לקבוע קו הגנתו ללא עיון בחומר החקירה. הגנת נאשם המושתתת על חלקי חומר חקירה אינה בבחינת הגנה שבית-המשפט יכול להסכין עימה [הדגשה שלי, ח'. א'].

"... ההנחה היא מלפני בית-המשפט הדן בפלילי כי הפרקליטים העומדים לצידו של הנאשם בחנו את חומר החקירה והתוו קו הגנה על בסיס כלל החומר שהועמד לרשותם [הדגשה שלי, ח'.א']

חומר המוזרם לידי ההגנה טיפין טיפין משבש את עבודת ההגנה. הגנה שחומר חקירה רב וניכר לא הועמד לרשותה, אינה בבחינת הגנה ראויה.

משפט בו ניתנה לנאשמים הגנה שלא [הדגשה שלי, ח'. א'.] על בסיס כל חומר החקירה, אינו בבחינת משפט הוגן.

לא מדובר בקביעות לתפארת המליצה. עניין לנו בהלכה עקיבה ומושרשת מלפני בית-המשפט העליון, לפיה "אין חקר לתבונת סנגור" ואין לנחש ולצפות את יכולת ההגנה לנצל את החומר העומד לרשותה...".

"... ברור כי גם משהועמד חומר החקירה במהלך פרשת התביעה, אזי ההגנה שניתנה לנאשמים אינה דומה לזו שיכולה הייתה להינתן להם לו "חומר החקירה" היה עומד לעיונם על פי הזכות הנתונה להם בחוק, לאחר הגשת כתב האישום. בענייננו, חודשים רבים קודם תחילת פרשת התביעה...".

אבהיר כאן ועכשיו כי כאן, בתיק שבפני
י, התיק נשוא החלטה זו, המצב שונה ולרעה, שכן כאן החומר הועמד לראשונה, אליבא דהמבקשים, רק בשלב פרשת ההגנה. בדקתי ומצאתי בכל ה שהונח בפני
שכך אכן הווה .

"... הנה כי כן משאמרתי כל שאמרתי, קצרה הדרך אל המסקנה כי התנהגות המדינה הינה התנהגות נפסדת. התנהגות נפסדת, התנהגות הפוגעת באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות".

אשר לענייננו, שוכנעתי כי ההגנה לא חסכה מאמץ ואף גילתה ושבה וגילתה את דעתה חזור וגלה, כי היא מבקשת חומרי חקירה נוספים (ר' נספח א' לבקשה), בו ההגנה מגלה את דעתה וחוזרת על שצוין זה עתה אודות הקושי והפגיעה האפשריים על הגנת הנאשמים, לפחות במשתמע ובצורה ברורה.

ראה תשובת המאשימה בנספח ב' המתירה להגנה לצלם הכל ואת הבהרתה כי לתיקים הנ"ל, אותם מבקשת ההגנה לצלם, תיקי הפרשייה האחרים, אליהם התייחסתי קודם בדבריי, אין נגיעה ישירה לעבירות נשוא כתב אישום זה.

בחנתי את דברי הצדדים ולעניין זה, על פי כל הגיון, מכח הנחיות ואסמכתאות אליהן התייחסתי זה עתה, ומצאתי את אשר נהיר לכול והוא כי יש לחשוף באופן גורף את כל חומר החקירה המתבקש ולהעמידו לעיון ההגנה, כבר בשלב הראשון בטרם קבלת תשובת הנאשם לכתב האישום. לצערי כעולה וכמשתמע מהמונח בפני
ומטיעוני הצדדים שוכנעתי כי, לא כך הווה ,ולא כך נעשה ,במלואו. שוכנעתי כי החומר החדש שנחשף לראשונה בעת פרשת ההגנה, סביר ביותר שהיה בפני
התביעה ו/או גופי האכיפה שבשליטתה, גופים החייבים לנקז לתביעה, שעה שמתנהל דיון פלילי, את כל החומר העומד ברשותם הכרוך בחקירה.

לשון אחרת, עיון ולימוד של חומר החקירה ומיונו לחומר חקירה גלוי ואו ל"רישומת אחרת הכרוכה בחקירה ושאיננה "חומר חקירה " כמובנה של תיבת מילים זו על פי דין, מסורה לתביעה וחובה עליה לגלות שקיים חומר כזה, אך לדרוש לחיסיונו בצורות המותרות בדין וכמקובל.
זכות יסוד מוקנית לנאשמים ל"קבלת יומם בבית-המשפט" וזכות יסוד מוקנית להם לנהל את הגנתם כדבעי, כיוון שעל כף המאזניים מונחים לא רק שמם הטוב ומעותיהם, אלא גם ובעיקר הטוב תדמיתם בעיני עצמם ובעיני הסובבים אותם וחירותם האישית . נכסים חברתיים חשובים ביותר, שלא ניתן להקל בהם ראש בשום צורה שהיא. וזכויות אלה לענייננו תקפות ,שרירות וקיימות כאן גם ובעיקר מרוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו . המרחפת מעל כל הוראות הדין הפלילי . פרוצדוראליות ומהותיות כאחד.

לכן, אינני מוכן לקבל את ההנחה ואת הטיעון שלא עסקינן בחומר חקירה כמובנו, לעניין זה. שכן חומר חקירה, נכון להיום הינו כל החומר המצוי בידי התביעה, למעט זה שזכה לתעודת חיסיון או שעל פי דין יש להודיע על קיומו ולא לאפשר את פרסומו.אך לאפשר להגנה ומבעוד מועד ,קרי לפני תשובת ההגנה לכתב האישום שהות למצות תחילה את כל הסעדים שבדין העומדים לרשותה לצורך עניין זה.

כאן קיום חלק מההודעות (נאדל ופינקלשטיין ) לא היה ידוע להגנה,למצער במלואן , לכן יש צדק ויש בסיס עובדתי לטיעון ההגנה כי לא הייתה יכלה לממש את זכויותיה .במיוחד לאחר ששבה ועתרה וביקשה לחשוף את אשר ביקשה לחשוף וקיבלה את התשובות אשר קיבלה.

אשר על כן ובשל כל אלה, ולאחר שקראתי את תשובת התביעה, מצאתי כי נפגעה זכות יסוד של הנאשמים, כיוון שלית מאן דפליג שבשלב זה שבו התיק נמצא, אם אחליט אחרת, לאפשר כפי שהתביעה ביקשה, את חקירתם של אותם עדים לאחר זמן רב ובשלב זה של הדיון, בפירוש יגרמו לנאשמים עינוי דין ופגיעה בהגנתם. לעניין זה ר', בהסתמך ובמאובחן את פסיקת בית-המשפט העליון בע.פ 4855/02, מדינת ישראל נ' בורוביץ ואח' [פד"י נט(6), עמ' 776, ס' 21 לפסק הדין]:

"... עיקר עניינה שלה גנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן.
בעקרון, עשויה אפוא ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות, כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם ולא לבוא בחשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהם הנפסדים...

...ואולם לרוב (אם כי לא תמיד) תיוחס הפגיעה בצדקתו ובהגינותו של ההליך הפלילי להתנהגות נפסדת של הרשויות, ובמקרים כאלה אכן מותר על בית-המשפט לבקר את מהלכיהם...".
עיקר טיעוני המשיבה

ככלל שללה המשיבה מכל וכל את טיעוני המבקשים . ולשיטתה עמדה בכל הדרישות וניפקה במועד את כל שנדרשה והתבקשה לנפק .וזאת במסגרת ההגינות והדין הקיים לעניין זה. מעט ביתר פירוט

לשיטת התביעה עסקינן במספר הודעות :
א. הודעתו של מר ירון פינקלשטיין מחברת יציקו פינקלשטיין שנגבתה ב 10.2.02
ב. 4 הודעות של מר ירון נאדל מחברת קימברלי .שבשתיים מהן מוזכרות החברות אל נג'אח ואל אמין.
לשיטת התביעה החומר הנ"ל. לא קשור ואין לו השלכות למחלוקת נשוא תיק זה . כמו כן , החומר (הודעתו של מר פינקלשטיין) העמד לרשות ההגנה בשנת 2004 . והודעותיו של מר קנדל הועמד לרשות המבקשים בשנת 2007..
ג. לשיטת התביעה החומר דנן איננו "חומר חקירה" בתיק נשוא דיון זה .

לשון אחרת מן הנטען המקובץ עולה כי לא בחומר חדש עסקינן . וכי טיעוני המבקשים לעניין זה "אינם אוחזים מים " .כך לשיטת התביעה
תנא מסייע לטיעוניה מביאה המשיבה מרשימת חומר החקירה המסומן (אולי גם לצילום והעתקה ) הכולל את עדותו של מר פינקלשטיין. ראה נספח ב וג' לתגובת המשיבה .

עיינתי בנספחים ומצאתי שאכן כאלה הם פני הדברים אך נספח א' איננו נושא עליו כל תאריך עצמאי זולת ציון תאריך בואו לעולם של כל מסמך במשבצת המתאימה בשורה האופקית בה מופיעים מספור המסמך ותיאור מהותו.
נספח ג ' ההודעה נושא מעצם טבעו וכנהוג את תאריך גביית ההודעה .

אשר להודעתו /תיו של מר נאדל הונח בפני
נספח יא' הודעת פקס מעוה"ד גבב' מירי כספי הנושאת רק תאריך מוטבע ממכשיר הפקס והינו 30.3.11.

אשר לאכיפה בררנית ,טענה התביעה כי פעלה בסמכות וברשות שעה שהפעילה שיקול דעת ענייני מאוזן ומידתי .
אציין שמצאתי עניין זה וסוגיה זו בנסיבות הבקשה דנן זניחה כולשהו מול הטענות האחרות אותן העלו המבקשות שאליהן התייחסתי זה עתה.
לכן,ובשל כל אלה . בנסיבות מצאתי כי:

1. ללא שום קשר בקביעתם חפותם או אשמתם של הנאשמים, נפל שלא בטובת איש, כפי שציינתי קודם לכן, פגם בהתנהלות התביעה . המתמצה באי חשיפת חומר החקירה במלואו ובמועד בו נחשף לראשונה שאר חומר החקירה בפני
ההגנה , וזאת חרף בקשת ההגנה .

2. שוכנעתי כי , יש במצוין בסעיף 1 פגיעה לא מבוטלת בתחושת הצדק וההגינות של ההליך הפלילי, קרי: פגיעה בדרישות היסוד שחייבות להתקיים ואי אפשר בלעדיהן בכל הליך פלילי ראוי לשמו שיש בו שמירה קפדנית ודקדקנית של זכויות הנאשמים כמצופה מכל שיטת משפט מסודרת ,דמוקרטית החורטת על דגלה , לא רק לתפארת המליצה אלא גם הלכה למעשה את זכויות האזרח וחירותו גם אם כבר הפך מחשוד לנאשם..

3. הצעת הריפוי של הפגמים, קרי: שמיעה מחודשת בשלב זה של הדיון, של אותם עדים ואותן ראיות, קרי: בעיצומה של פרשת ההגנה, לא תוכל, לדעתי, לרפא את הפגם, שכן סביר ביותר שבהסתמך על החומר החסר, אולי השאלות שהיו העדים האחרים נשאלים, הראיות שהוגשו בהסכמה, אפשר שהיו אחרות ואולי מוצגים מסוימים וראיות מסוימות לא היו מוגשים בהסכמה. גם זה לא ניתן לריפוי עכשיו, כיוון שהיושב בדין כבר נחשף למה שנחשף וחבל, חבל ביותר שכך הווה.

סוף דבר

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובחילופי התגובות לתגובות מצאתי כי:

1. שוכנעתי ממה שהונח בפני
כי החומר החסר הגיע לידיעת ההגנה במועדים שטענה . קרי באיחור לא מבוטל.

2. סביר והגיוני ביותר כי לחומר החקירה דנן (ההודעות של מר נאדל וזו של מר פינקלשטיין) יש השלכה ברורה לעניין גיבוש קו ההגנה ,בחירת דברך התנהלות ההגנה . ואפשר ואף סביר ביותר כי בחומר דנן יש מולכים עובדתיים היכולים לשמש כמנופים להעלאתם , הנחתם ,וביסוסם של עובדות וטיעונים, שעשויה להיות להן השלכה ברורה וברת משקל בשלב בו ביהמ"ש נידרש לרבוע ממצאים ומהימנויות .

לשון אחרת בהעדרן של הללו והעמדתם לרשות ההגנה ,לראשונה , או למצער לראשונה, רק בשלב שמיעת פרשת ההגנה .מצאתי פגימה משמעותית בהליך השיפוטי ובאפשרות הנאשמים לקבלת יומם בביהמ"ש . קרי פגיעה באפשרותם ובזכותם הבסיסית והחוקתית לניהול הגנה יסודית וממצה . כנדרש וכמתחייב בכל שיטת משפט נאורה שכוד האדם ושמירת זכויותיו וחירותו הן נר לרגליה .

הצעת המשיבה והצבעתה על האפשרות הלכאורית של ריפוי הפגמים שנפלו בהליך ,גם בשלב זה בו עומד הדיון ,עיצומה של פרשת ההגנה לאחר סיום עדותו של הנאשם מנהלן ובעליהן של שתי החברות ,הנאשמות האחרות , באמצעות שמיעה מחודשת, בשלב זה של הדיון, של אותם עדים ואותן ראיות, לא תוכל, לדעתי, לרפא את הפגם, שכן סביר ביותר שבהסתמך על החומר החסר, למצער לכאורה . אולי השאלות שהיו העדי התביעה האחרים שחקירתם הסתיימה היו אחרות ,ממוקדות בנושאים אחרים / נוספים .ואפשר אולי .שהראיות שהוגשו בהסכמה, היו אחרות .ו/או אולי מוצגים מסוימים וראיות מסוימות לא היו מוגשים כלל ו/או בהסכמה.

גם פגם זה לא ניתן לריפוי עכשיו, כיוון שהיושב בדין כבר נחשף למה שנחשף וחבל, חבל ביותר שכך הווה.

ובסופם של דברים , אעיר אבהיר , ואדגיש אני כי אינני בא בחשבון עם רשויות האכיפה ואין לי עליהם דבר. לא מצאתי בדרך התנהלותן כל זדון או כל דם רע או מחשבה פסולה. כל שמצאתי הוא אולי כשל אנושי שניתן להבינו. אך בכשל זה יש לצער כל די כדי לפגוע, כאן ובנסיבות אלה, בזכות יסוד העומדת לנאשמים -זכותם לשמירה על חזקת חפותם , זכותם לכבוד ולחירות .המתגלמת כאן ובנסיבות אלה . בזכותם לנהל הגנה אפקטיבית, ומעמיקה. הגנה שתאפשר למיצגיהם לשמור על חזקת החפות, מחד גיסא, אגב השארת הספק בגרסת התביעה ובאמינות עדיה וראיותיה על כנם.

אשר על כן ושל כל אלה, מוצא אני כי דין הבקשה להתקבל ואני מורה על ביטול כתב האישום נגד הנאשמים ואני מזכה את הנאשמים מכל שיוחס להם בכתב האישום.
ניתנה היום, ט' ניסן תשע"א, 17 אפריל 2011, בהעדר הצדדים








פ בית משפט שלום 1183/04 מ.י. מע"מ נתניה נ' פ.מ.מ בע"מ, מ.א.י.א בע"מ, ארנון פרי (פורסם ב-ֽ 17/04/2011)