פסקי דין על אמיר רפפורט | פסקי דין על נגב קרמיקה בע"מ

202/10 עע     12/04/2011




עע 202/10 אמיר רפפורט נ' נגב קרמיקה בע"מ




אמיר רפפורט המערער



st1\:*{behavior: }
אמיר רפפורט

המערער





נגב קרמיקה בע"מ

המשיבה






בפני
: השופט עמירם רבינוביץ
, השופטת ורדה וירט-ליבנה
, השופטת רונית רוזנפלד


נציג עובדים, מר אליהו בן גרא,
נציג מעבידים, מר דוד בן אבו

בשם המערער-
עו"ד אריאל שמר ועו"ד זהר גיפס
בשם המשיבה -
עו"ד דפנה שמואלביץ


פסק דין
השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר
1.
בפני
נו ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 24.2.10 (תיק עב
010993/09
, בשא 7652/09 ; השופטת הדס יהלום ונציגי הציבור, מר יגאל כוחלאני ומר אורי מתתיהו), במסגרתה התקבלה בקשתה של נגב קרמיקה בע"מ
(להלן: נגב קרמיקה או החברה) לסלק על הסף את בקשת המערער לתיקון פסק הבוררות שניתן בעניינו.

התשתית העובדתית
2.
המערער כיהן כמנכ"ל החברה, שתחום עיסוקה הוא בייצור ושיווק מוצרי קרמיקה וכלים סניטאריים. המערער הועסק בחברה על פי הסכם העסקה מיום 11.12.96 (להלן: הסכם ההעסקה) שקבע, כי הוא מתמנה כמנכ"ל נגב קרמיקה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים. ביום 7.7.04 חתמו הצדדים על תוספת להסכם ההעסקה על פיה תוקף ההסכם העיקרי יוארך והוא יעמוד בתוקפו עד ליום 31.12.07.

3.
בסעיף 11 להסכם ההעסקה נקבע כדלהלן:

"הצדדים ימסרו להכרעת בורר מוסכם, דן יחיד, את כל הסכסוכים שיתגלעו בינהם לגבי תוקפו של הסכם זה וביצועו. הבורר לא יהא כפוף לדיני הראיות או סדרי הדין האזרחי, אולם יהא חייב לפסוק על פי הדין המהותי ולנמק את פסיקתו ".


4.
ב- 14.6.07 נמסר למערער מכתב בדבר סיום העסקתו בנגב קרמיקה (להלן: מכתב הפיטורים), על פיו בהתאם להסכם העסקתו ניתנת לו בזאת הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים, שמועד תחילתה ביום 7.6.07.

5.
בתגובה למכתב הפיטורים שלח המערער לחברה מכתב תשובה בו טען, כי לפי ההסכם ביניהם לא יכולה נגב קרמיקה ליתן לו הודעה מוקדמת על הפסקת העבודה לפני יום
1.1.08, ולפיכך סיום תקופת העבודה בנגב קרמיקה הוא לכל המוקדם יום 31.3.2008. בנוסף בסעיף 4 למכתבו פרט המערער סכומים שונים המגיעים לו, לשיטתו,
מאת החברה.

ההליך המשפטי
6.
בעקבות פיטוריו הגיש המערער תביעה ובקשה לצו מניעה זמני וקבוע לבית הדין האזורי בתל-אביב (עב 9083/07, בשא 7845/07). בקשתו לצו מניעה נדחתה בהחלטה מיום 16.10.2007. בעקבות התביעה הועבר הסכסוך בין הצדדים להליך בוררות בפני
השופטת (בדימוס) עדנה גבריאלי (להלן: הבוררת). פסק הבוררות בעניינו של המערער ניתן ביום 15.1.2009.

7.
במסגרת פסק הבוררות נקבע, כי ההסכמים, שנחתמו בין הצדדים, לא היו חוזים לתקופה קצובה, ולכן הייתה רשאית נגב קרמיקה להביא את החוזה לידי סיום לפני יום 31.12.2007. עוד נקבע בפסק הבוררות כי הגורם שפיטר את המערער לא היה מוסמך לכך וחרג מסמכותו, וכי נפל פגם נוסף בהליך הפיטורים, בשל העובדה שלא התקיים שימוע עובר להחלטת הפיטורים על ידי האסיפה הכללית, שהיא הגורם המוסמך. לאור הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, נפסק בפסק הבוררות, כי המערער זכאי לפיצוי כספי בגובה שכרו וזאת עד ליום 31.12.2007. עוד נקבע כי שכרו הקובע הוא בגובה 83,028 ש"ח, וכי יש לקזז את ההודעה המוקדמת ששולמה לו עד ליום 7.9.2007.

8.
יתר תביעותיו של המערער להחזר כספים בגין רכישת מוצרי קרמיקה ולחיוב נגב קרמיקה בתשלום שישה חודשי שכר בגין התחייבות לאי תחרות נדחו. כמו כן חוייבה נגב קרמיקה במסגרת פסק הבוררות למסור למערער את הדו"חות הכספיים לשנת 2007.

9.
ביום 15.2.09 הגיש המערער בקשה לבוררת להשלמה ולתיקון של פסק הבוררות בשלושה עניינים : זכאותו של המערער להמשך תשלום שכרו בנוסף לפיצוי הכספי שניתן לו בגין פיטורים שלא כדין, וזאת לאור הקביעה בפסק הבוררות, לפיה הפיטורים בטלים ; תביעת המערער לתשלום מענק בגין רווחי החברה לשנת 2007 , וחיוב נגב קרמיקה בתשלום שכר טרחת עורכי דינו של המערער.

10.
ביום 23.4.2009 נתנה הבוררת החלטה בבקשה, כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים אני סבורה, שדנתי ופסקתי בכל הנושאים בהם מבוקש תיקון פסק הבוררות, גם אם אין הפסיקה לטעמו של התובע.
אשר על כן אני סבורה, שאינני מוסמכת להיענות לבקשה, מאחר שהמבוקש בה איננו השלמת פסק הדין אלא תיקונו, ואף אחד מהתיקונים המבוקשים אינו נופל בגדרו של סעיף 22(א) לחוק, פרט לנושא שכר טרחת ב"כ התובע, שאליו אתייחס בהמשך.
כאשר פסקתי לתובע הוצאות בפסק הבוררות, נשמטה ממני מתוך שכחה, קביעת שכר טרחתו של בא כוח התובע.
לפיכך ובהתאם לסעיף 22(א)(4) לחוק אני מחייבת את נגב קרמיקה לשלם לתובע את הסכום של 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, וזאת בתוך חודש ימים מיום שהחלטה זו תימסר לצדדים. במידה שהסכום שנפסק לא ישולם לתובע במועד שנקבע לעיל, ישא הסכום ריבית חוקית מאותו יום ועד לתשלום בפועל..."


11.
לאור החלטת הבוררת, הגיש המערער ביום 7.6.2009 בקשה להשלמה ותיקון פסק הבוררות לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם הוסבה הבקשה להמרצת פתיחה על פי החלטת בית המשפט המחוזי. נגב קרמיקה הגישה בקשה לסילוק המרצת הפתיחה על הסף.
המערער בתגובתו לבקשה, טען כי יש להעביר את הדיון לבית הדין לעבודה, לו מוקנית הסמכות העניינית לדון בבקשה.

12.
על פי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.11.09, הועבר ההליך, לרבות הבקשה לדחייה על הסף לבית הדין האזורי לעבודה. בית הדין האזורי בחן את בקשת המערער וסיווג אותה כבקשה לתיקון פסק בוררות מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק) הקובע ברישא כי "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה..".

13.
בית הדין האזורי

המשיך וקבע כי לפי סעיף 27(ב) לחוק הבוררות בקשה לבית הדין לתקן פסק בוררות צריכה להיות מוגשת תוך ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בבקשה לתיקון פסק בוררות שהוגשה לו. לפי סעיף 22(ג) לחוק הבוררות היה על הבוררת ליתן החלטתה בבקשה שהוגשה אליה עד ליום 26.3.2009 (למרות שבפועל ניתנה החלטת הבוררת ביום 23.4.2009). בנסיבות אלה ומשהוגשה בקשת המערער בחלוף 45 יום מיום 26.3.2009 קבע בית הדין האזורי כי הבקשה הוגשה בחלוף המועדים הקבועים לכך בסעיף 27 לחוק הבוררות. בבחינתו, האם במקרה זה קיים טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד, קבע בית הדין האזורי, כי בהיעדר טעם אובייקטיבי מיוחד לאיחור בהגשת בקשת התיקון, הוא מקבל את בקשתה של נגב קרמיקה לסילוק התביעה על הסף.

טענות הצדדים בערעור

14.
בערעורו על ההחלטה לסילוק על הסף טען המערער כי הבקשה לתיקון פסק הבוררות שהוגשה לבית הדין האזורי הוגשה במועד ובמניין הימים הקבוע בסעיף 27(ב) לחוק הבוררות. לעניין זה טען המערער כי נפלה טעות בקביעת בית הדין האזורי, לפיה המועד בו הגישה נגב קרמיקה את תגובתה לבקשה לתיקון פסק בוררות (24.2.2009) הוא המועד בו "נמסרה לבעלי הדין האחרים הודעה", ולכן היה על הבוררת ליתן החלטתה בבקשה עד ליום 26.3.2009 (30 יום מיום 24.2.2009). לשיטת המערער, מאחר שלא נמסרה לבעלי הדין "הודעה" כלשון סעיף 22 לחוק הבוררות – יש למנות את מניין הימים להגשת הבקשה לתיקון פסק הבוררות החל מיום 23.4.2009 – מועד בו נמסרה החלטת הבוררת לצדדים.

15.
לחלופין טען המערער כי מועד ההודעה, ממנו מתחיל מניין שלושים הימים, בהם היה על הבוררת ליתן החלטתה, הוא מועד הגשת כתב הטענות האחרון של בעלי הדין, קרי יום 9.3.2009. במצב דברים זה, המועד הקבוע למתן ההחלטה המתקנת היה 8.4.2009, ואולם מכיוון שבאותו מועד חלה פגרת חג הפסח, היה על הבוררת ליתן החלטתה ביום 16.4.2009, ובנסיבות אלה לא איחר המערער בהגשת הבקשה לבית הדין.

16.
המערער הוסיף וטען, כי גם אם יקבע כי בקשתו לבית הדין הוגשה באיחור, בנסיבות העניין מן הראוי היה להאריך את המועד להגשת הבקשה עד הגשתה בפועל, וזאת מכיוון שבמקרה הנוכחי ידעה נגב קרמיקה עוד במהלך ניהול ההליך של הבקשה לתיקון שהוגשה לבוררת, כי בכוונת המערער לפנות לבית הדין, ולכן לא גיבשה צפייה ביחס לסופיות ההליכים. המערער הדגיש כי המדובר באיחור קל בלבד.

17.
לטענת המערער, בנסיבות המקרה טעות בא כוחו ביחס לשאלה, מהו המועד בו ניתן לראותו כמועד בו נמסרה לצדדים הודעה, מהווה טעות ביחס למצב המשפטי, והיא בבחינת טעם מיוחד נוסף המחייב את קבלת הבקשה להארכת מועד. לטענתו, במקרה הנוכחי סיכוייו כי בקשתו לתיקון פסק הבוררות תתקבל הינם גבוהים ביותר, בשים לב לכך שהבוררת התעלמה ולא התייחסה לשני סעדים ברורים אשר נתבעו על ידי המערער בתביעתו.

18.
נגב קרמיקה טענה כי לפי העולה מחומר הראיות, ביום 16.2.2009 נתנה הבוררת החלטה שיש לראות בה "הודעה" לצדדים כדרישת סעיף 22(ג) לחוק הבוררות, ולכן היה על הבוררת ליתן החלטתה בבקשה עד ליום 17.3.2009, ולפיכך הבקשה לתיקון פסק הבוררות שהוגשה לבית המשפט ביום 7.6.2009 הוגשה באיחור ניכר. נגב קרמיקה הדגישה, כי במסגרת תגובתו לבקשה לסילוק על הסף שהגיש, הודה המערער כי ביום 16.2.2009 נמסרה על ידי הבוררת "הודעה" על הגשת הבקשה לתיקון פסק הבוררות.

19.
ביחס לטענות המערער, לפיהן היה מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה, נטען על ידי נגב קרמיקה כי לא עלה בידי המערער להצביע על כל טעם מיוחד בגינו יש להאריך את המועד להגשת הבקשה לתיקון פסק הבוררות. נגב קרמיקה הדגישה כי במקרה הנוכחי הוגשה הבקשה באיחור ניכר, וכי ככל שהייתה אי בהירות ביחס למצב המשפטי, כטענת המערער, היה עליו לפנות לבית הדין מבעוד מועד, ועוד טרם ניתנה החלטת הבוררת בבקשה לתיקון פסק בורר על מנת שלא להחמיץ את המועד להגיש בקשתו, וכי סיכויי הערעור של המערער אינם גבוהים.

דיון והכרעה
20.
שתיים הן השאלות הדורשות הכרעתנו בערעור זה : האחת, האם איחר המערער בהגשת הבקשה לתיקון פסק בוררות לבית הדין והשנייה – ככל שהמערער איחר בהגשת הבקשה לתיקון פסק הבוררות,
האם בנסיבות המקרה שלפנינו מתקיים טעם מיוחד בגינו יש להאריך את המועד להגשת הבקשה לתיקון. כפי שיפורט להלן,
אנו סבורים כי הבקשה לתיקון פסק הבוררות הוגשה לבית הדין באיחור, וכי לא מתקיים טעם מיוחד בגינו יש להאריך את המועד להגשת הבקשה.

הבקשה לתיקון פסק הבוררות הוגשה באיחור .
21.
וזו לשונו של סעיף 22 לחוק הבוררות :
"22.
(א)
הבורר רשאי, על פי פניית בעל-דין ולאחר שניתנה לבעלי-הדין האחרים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק הבוררות, אם היה לקוי באחד מאלה:
(1)
נפלה בפסק טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה;
(2)
הפסק לקוי בענין שאינו נוגע לגוף הסכסוך;
(3)
אין בפסק הוראה בדבר תשלום ריבית;
(4)
אין בפסק הוראה בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך-דין.
(ב)
לא ייזקק הבורר לפניה לפי סעיף קטן (א)(3) או (4) שהובאה לפניו כעבור שלושים יום מיום מתן פסק הבוררות, אם ניתן בפני
הפונה, או מהיום שנמסר לפונה העתק הפסק, אם ניתן שלא בפני
ו.
(ג)
הבורר יחליט בפני
ה לפי סעיף זה תוך שלושים יום מהיום שנמסרה לבעלי-הדין האחרים הודעה עליה
".

22.
סעיף 27(א) לחוק הבוררות קובע את הכלל בדבר המועד להגשת בקשה לתיקון פסק בוררות לבית הדין, ולפיו המועד להגשת הבקשה הוא 45 יום מיום שקיבל לידיו המבקש את הפסק. במסגרת סעיף 27(ב) לחוק הבוררות נקבע החריג
לכלל זה, בזו הלשון :

"היתה פניה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפני
ה...".

23.
בנסיבות אלה, נשאלת השאלה, האם פנייתו של המערער לבוררות שהוכתרה בכותרת "בקשה מטעם התובע להשלמת

פסק דין
" היא במהותה "פנייה לבורר לפי סעיף 22" כמצוות סעיף 27(ב).

24.
הלכה פסוקה היא, כי "המבחן הקובע לבחינת השאלה האם בקשה שהוגשה לבורר הינה פנייה לפי סעיף 22 לחוק הינו תוכן הבקשה, ולא כותרתה. אין די בכך שהמבקש מכתיר את הבקשה כ'פנייה לפי סעיף 22', אלא קיימת דרישה שתוכן הפנייה יהיה כזה שהבורר יהיה רשאי לעסוק בו על פי טווח סמכויותיו המעוגנות בסעיף 22 האמור" (רע"א 6733/08 קנדרו נ' נגלר, לא פורסם, ניתן ביום 2.3.2009 וראו לעניין זה גם: בשא 9164/01 ר.א.מ מהנדסים קבלנים בע"מ (בפירוק) נ' עמותת קוטג'ים בשועפאט (בפירוק) פ"ד נו(2), 481).

25.
אנו סבורים, כי פנייתו של המערער לבוררת אינה באה בגדר העניינים המנויים בסעיף 22(א)(1) ואין היא מהווה " טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב", אלא בקשה לתיקון מהותי של הפסק, ולכן אין לראות בה פנייה לפי סעיף 22. למסקנה זו אנו מגיעים לאחר עיון מדוקדק בבקשה, במסגרתה ביקש המערער מהבוררת לתקן את פסק הדין בשלושה עניינים :
א.
קביעה כי המערער זכאי לתשלום המשך שכרו וזאת עד ליום 31.12.2007. זאת, לאור הקביעה כי פיטוריו בטלים.
ב.
קביעה כי המערער זכאי למענק רווחים בגין כל שנת 2007 בשיעור הנקוב בסיכומיו
ג.
חיוב נגב קרמיקה בתשלום שכר טרחת עורך דין (עניין זה התקבל על ידי הבוררת ולכן לא נידרש לו במסגרת

פסק דין
זה).

26.
בקשר לעניין הראשון – הטענה כי לאור הקביעה כי פיטוריו מבוטלים זכאי המערער לתשלום המשך שכרו
- עניין זה ודאי אינו בגדר השמטה או טעות קולמוס. נדגיש כי הבוררת דנה ארוכות בשאלה, האם היה חוזהו של המערער
חוזה לתקופה קצובה, והאם נפל פגם בפיטוריו של המערער, והגיעה למסקנה, לפיה היה חוזהו של המערער לתקופה שאינה קצובה, אך נפל פגם בפיטורים, כיוון שהמערער פוטר על ידי הגורם שאינו מוסמך לכך, ומבלי שנערך לו שימוע. לאור האמור, פסקה הבוררת למערער פיצוי כספי בגובה שכרו עד ליום 31.12.2007 – מועד בו בא אל סיומו חוזה העבודה שנחתם בין הצדדים. השאלה, האם זכאי המערער בנוסף לפיצוי שנפסק לו בגובה שכרו גם לתשלום שכר עבודה, היא שאלה מורכבת, ובוודאי שאינה באה בגדרו של סעיף 22 שנועד, בעיקרו של דבר, ליתן סמכות בידי הבורר לערוך תיקונים טכניים בפסק הדין. כך סברה גם הבוררת עת דחתה הבקשה בנימוק הבא: "אני סבורה שאינני מוסמכת להיענות לבקשה, מאחר שהמבוקש בה איננו השלמת

פסק דין
אלא תיקונו, ואף אחד מהתיקונים המבוקשים איננו נופל בגידרו של סעיף 22(א) לחוק".

27.
הדברים שנאמרו לעיל נכונים גם לגבי העניין השני – חיוב נגב קרמיקה בתשלום מענק רווחים לגבי כל שנת 2007.

עינינו הרואות, הבקשה במהותה היא בקשה לתיקון פסק בורר, מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות, ולא בקשה לתיקון פסק בורר מכוח סעיף 22 לחוק הבוררות. הבקשה לפסיקת שכ"ט עו"ד היא בבחינת טפל שנגרר שלא במקומו. אנו סבורים, כי יש בצירוף הבקשה לפסיקת שכר טרחת עורך דין לשתי הבקשות האחרות משום עירוב מין שאינו מינו, המעמיד בספק לא קטן את ההצדקה לסיווג הבקשה
כבקשה מכוח סעיף 22 לחוק הבוררות.

28.
משספק
אם ניתן לראות בפני
יה לבוררת על פי מהותה ועיקרה כ"פנייה לפי סעיף 22" המאריכה לפי סעיף 27(ב) את המועד להגשת הבקשה לתיקון פסק בוררות לבית הדין, היה על המערער להגיש בקשתו 45 מהיום
בו נמסר לו פסק הבוררות שניתן ביום 15.1.2009. בנסיבות אלה, הבקשה שהוגשה לבית המשפט ביום 7.6.2009 הוגשה באיחור ניכר.

29.
יצוין, כי גם אם נגיע למסקנה כי הבקשה לתיקון פסק הבוררות שהוגשה לבוררת היא בגדר פנייה לפי סעיף 22, תוצאת הדברים, לפיה איחר המערער בהגשת הבקשה לבית המשפט תיוותר בעינה.
הסיבה לכך היא, שהמערער איחר בהגשת הבקשה לבית הדין בהתאם למועדים הנקובים בסעיף 27(ב).

30.
כאמור, סעיף 27(ב) מאפשר למבקש להגיש בקשתו לתיקון פסק הבורר תוך "ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפני
ה". בנסיבות אלה, מתעוררת השאלה, מהו המועד בו צריך היה הבורר להחליט בפני
ה. בעניין זה מורה לנו סעיף 22(ג) כי
על הבורר יחליט בפני
ה תוך שלושים יום, מהיום שנמסרה לבעלי-הדין האחרים הודעה עליה.

31.
בא כוח המערער טען, כי משלא נמסרה לבעלי הדין הודעה בדבר הגשת הפנייה, לא חלה מגבלת 30
הימים, ויש למנות את המועד להגשת הבקשה לתיקון פסק הבוררות לבית הדין החל, מהמועד בו ניתנה ההחלטה בפועל (23.4.2009). בנסיבות אלה, לא איחר המערער בהגשת הבקשה.
32.
טענת המערער, לפיה לא נמסרה לצדדים הודעה בדבר הגשת הבקשה לתיקון לבוררת,עומדת בסתירה להחלטה מאת הבוררת (נספח א' לסיכומי נגב קרמיקה) הנושא תאריך 16.2.2009 שזו לשונו :
"החלטה
1.
התובע הגיש ביום ראשון 15.2.09 בקשה להשלמת

פסק דין
, מהטעמים הנקובים בה (להלן – הבקשה). ביררתי עם משרד עו"ד שמר, כי ב"כ הנתבעת קבלו אף הם את הבקשה אתמול, דהיינו יום 15.2.09.
2.
הנתבעת תשיב לטיעוני בקשה זו בתוך שבועיים מיום קבלת ההחלטה, שנשלחת היום לצדדים בדוא"ל.
3.
לתובע זכות תשובה לטיעוני הנתבעת, וזאת בתוך שמונה ימים מיום קבלת טיעוני הנתבעת".

33.
ממסמך זה שהינו ברור, ואינו משתמע לשני פנים, ניתן ללמוד כי ביום 16.2.2009 נמסרה על ידי הבוררת הודעה לנגב קרמיקה בדבר הגשת הבקשה, ולכן יש לדחות טענות המערער ככל שהן נוגעות לאי מתן הודעה בדבר הגשת הבקשה. משכך, היה על הבוררת ליתן החלטתה בבקשה עד ליום 17.3.2009. בפועל, כאמור, ניתנה ההחלטה רק ביום 23.4.2009.

34.
נשאלת השאלה, מה דינה של ההחלטה שאין חולק, שניתנה באיחור ולאחר שהסתיימו שלושים הימים במסגרתם הייתה צריכה הבוררת ליתן החלטה לפי סעיף 22(ג) לחוק הבוררות. בהקשר זה נקבע כי :

"יש להדגיש, שמתן ההחלטה
לאחר מועד זה, בלא שנעשתה פנייה לביהמ"ש להאריך את המועד לפי ס' 19(א) לחוק – תהיה פעולה החורגת מסמכות הבורר, כשהוא כבר

functus officio
" (ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית, 2005), עמ' 884).
35.
בה"פ (ת"א) 34/98 אל על אגודה שיתופית חקלאית ברמות השבים בע"מ נגד י' כץ אספקה חקלאית בע"מ ואח', לא פורסם, ניתן ביום 19.5.1998 (להלן : פרשת אל על) נדונה השאלה, מהו הדין כאשר הבורר לא עמד במסגרת הזמנים התחומה בסעיף 22(ג) לשלושים יום ונתן החלטתו בבקשה לתיקון פסק הבוררות בחלוף 30 יום. בהקשר זה נפסק כי :


"עוסקים אנו בתחום הבוררות המהווה אמצעי חשוב לפתרון סכסוכים בזמן אמת, מחוץ לכותלי בית-משפט. פתחו של בית-המשפט אינו רחב כפתחו של אולם בפני
צדדים שבחרו בדרך הבוררות, שכן מוסד הבוררות לא בא לעולם על-מנת לעודד הליכים מקבילים, אלא נועד ליעל ולקצר בירור מחלוקות בדרך אלטרנטיבית. משום כך נקצב מועד של 45 יום (מיום מתן הפסק), להגשת בקשות לביטולו (סעיף 27(א) לחוק הבוררות).
אם הייתה פנייה לבורר לפי סעיף 22 לחוק, מתווספים למניין התקופה 30 יום מיום שהודע על הגשת הבקשה אל הבורר (סעיף 22(ג) לחוק).
הפרשנות שמציע בא-כוח המבקשת מתלה את מועד הגשת הבקשה לביטול ברצונו של הבורר. ככל שיעכב ההחלטה מעבר לשלושים הימים שקצב לו המחוקק בסעיף 22(ג) לחוק, כן יוארך המועד להגשת בקשת הביטול. פירוש זה אינו תואם את המדיניות השיפוטית ואת תכלית חוק הבוררות
".

36.
מן האמור לעיל ניתן להסיק, כי המועד הרלוונטי לצורך בחינת השאלה, האם הוגשה הבקשה לתיקון פסק הבוררות במועד לבית הדין, אינו המועד בו ניתנה בפועל החלטת הבוררת בבקשה לתיקון פסק בוררות, אלא המועד בו היא אמורה הייתה להינתן (שלושים יום מהיום בו נמסרה הודעה בדבר הגשת הבקשה לנגב קרמיקה). מועד זה הוא יום 17.3.2009. משהוגשה הבקשה לבית המשפט רק ביום 7.6.2009 יש לקבוע כי הבקשה הוגשה באיחור.

37.
נציין כי בספרה בוררות דין ונוהל עמדה פרופ' אוטולנגי על פרשנות סעיף 27(ב) לחוק הבוררות וקבעה דברים אלה :

"אם הבורר לא נתן כל החלטה [בבקשה לתיקון פסק בורר – ע.ר.], יתחיל המועד [להגשת הבקשה לבית המשפט
- ע.ר.] מהיום בו צריכה היתה ההחלטה להינתן, דהיינו בתום שלושים יום מהיום בו נמסרה לבעל הדין הודעה על הפנייה אל הבורר לתיקון הפסק. ההנחה היא אפוא שהתקופה של 45 יום תחל לאחר היום השלושים מהגשת הבקשה, שהוא היום המאוחר ביותר בו צריך היה הבורר לתת את החלטתו, גם אם טרם נתנה" (ההדגשות במקור – ע.ר).

38.
מדברים אלה ומפרשת אל על למדים אנו, כי ככל שניתנה החלטת הבורר בתוך שלושים הימים בהם אמורה להינתן החלטתו, ימנה המועד להגשת הבקשה לתיקון פסק הבורר ממתן ההחלטה בפועל, וכי ככל שלא ניתנה כלל החלטת הבורר, או
כאשר החלטת הבורר נתנה מאוחר משלושים הימים, בהם הייתה אמורה להינתן כאמור, המועד להגשת הבקשה לבית המשפט יחל בתום שלושים יום מהמועד בו נמסרה הודעה לצדדים בדבר הגשת הבקשה (כפי שאירע במקרה שלפנינו), ולא ממועד ההחלטה בפועל.

39.
בנסיבות אלה, נשאלת השאלה, מה הדין במקרה בו לא ניתנה החלטת הבורר במועד, בו היא אמורה להינתן. בעניין זה נכתבו הדברים הבאים :
"בורר שהתאחר במתן החלטתו בבקשה לתיקון הפסק – מה תרופתו של בעל הדין אשר חפץ בביטול הפסק המקורי? האם עליו להמתין עד מתן החלטת הבורר בבקשת התיקון, או שמא עליו להקדים ולפנות לביהמ"ש בבקשת ביטול ? כדי לא להחמיץ את המועד להגיש בקשת ביטול, במקרה שבקשת התיקון שלו תידחה בסופו של דבר ע"י הבורר, כדאי למבקש לפנות לביהמ"ש מבעוד מועד ולבקש את הארכת המועד" (ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית, 2005), עמ' 885).

40.
סיכומם של דברים - מכל הטעמים דלעיל הגענו לכלל מסקנה, לפיה הבקשה לתיקון פסק בוררות שהוגשה לבית המשפט הוגשה באיחור. בנסיבות אלה, מתעוררת השאלה, האם יש מקום להאריך את המועד להגשת הערעור.

41.
בא כוח המערער טוען, כי במקרה הנוכחי
מתקיימים מספר טעמים מיוחדים בגינם מן הראוי להאריך את המועד להגשת הבקשה לתיקון פסק הבוררות. ואלה הם הטעמים : סיכויי הערעור, קיומה של טעות משפטית מצד המערער ביחס למצב המשפטי הנכון והעדר גיבוש צפייה של נגב קרמיקה ביחס לסופיות ההליכים.

42.
השאלה מהו "טעם מיוחד" לפי סעיף 27(א) לחוק הבוררות נדונה בפסיקתו של בית המשפט העליון פעמים רבות. ברע"א 4707/06 טנא סוכנות לביטוח בע"מ נ' אחים לבקוביץ, נובק, מינמר לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 6.1.2010 נפסקו לעניין זה הדברים הבאים :

"מושג 'הטעמים המיוחדים' למתן הארכת מועד מקובל בהליכים אזרחיים (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 5896/95 סיליס נ' בן ציון, פ"ד נ(1) 477, 480 (1996)). תוכנו של מושג זה יפה גם להארכת מועדים לצורך ענייני בוררות. הארכת מועד תהיה מוצדקת מקום שקיים טעם מיוחד אמיתי, בעל משקל, המסביר ומתרץ את העיכוב שחל בנקיטת הליך על ידי בעל דין. על פי רוב, טעם כזה יתקיים כאשר העיכוב נובע מנסיבות אובייקטיביות כאלה ואחרות, או מאילוצים שאינם נתונים לשליטתו של בעל הדין. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייני בוררות, בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק לסיים את הליך הבוררות באופן מהיר ויעיל (רע"א 10753/05 חסן נ' בן חמו (לא פורסמה, 5.4.07)). טעות סובייקטיבית של בעל דין בחישוב המועדים שמקורה בחוסר תשומת לב מספקת לא תהווה בדרך כלל טעם מיוחד למתן הארכת מועד. אלמלא כך היה, היתה דרישת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד מתרוקנת במידה רבה מתוכנה".

43.
זאת ועוד. בעת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים בגינם יש להאריך את המועד להגשת בקשת התיקון, יש ליתן את הדעת
למידת האיחור. ככל שהאיחור בהגשת הבקשה הוא גדול, כך יקטנו סיכוייו של המבקש, כי תתקבל הבקשה להארכת מועד. במקרה הנוכחי, אם נצא מנקודת הנחה, כי הבקשה שהוגשה לבוררת אינה באה בגדרו של סעיף 22 לחוק הבוררות, ולכן יש למנות את המועד החל מהמועד בו נמסר פסק הבוררות המקורי לידי המבקש, המדובר באיחור ניכר (פסק הבוררות ניתן ביום 15.1.2009 והבקשה לבית המשפט הוגשה ביום 7.6.2009). גם אם נצא מנקודת הנחה, כי חל בענייננו סעיף 22, המדובר באיחור ניכר, שכן החלטת הבוררת צריכה הייתה להינתן ביום 17.3.2009, ומכאן כי הבקשה לתיקון פסק הבוררות צריכה הייתה להיות מוגשת עד ליום 3.5.2009, ואילו בפועל היא הוגשה ביום 7.6.2009.

44.
ישום הכללים שפורטו לעיל מובילה אותנו למסקנה, כי במקרה הנוכחי לא הוכחו טעמים מיוחדים המאפשרים הארכת המועד להגשת
הבקשה לתיקון הפסק. אשר לטענה, לפיה יש להאריך את המועד בגין טעות במצב המשפטי,לא מצאנו כי המדובר בטעם מיוחד. כפי שפורט בהרחבה לעיל, לא יכול להיות ספק כי הודעה בדבר הגשת הבקשה לתיקון פסק בוררות לבוררת נמסרה לנגב קרמיקה כבר ביום 16.2.2009, וכי החל ממועד זה מתחיל מירוץ הימים למתן החלטת הבוררת בבקשה. אין לקבל טענת המערער, לפיה שררה אי בהירות משפטית בעניין זה , ולכן לא ניתן לקבל הטענה בדבר טעות משפטית כטעם מיוחד להארכת מועד להגשת הבקשה לתיקון פסק הבוררות.

45.
אלו הם פני הדברים גם ביחס לטענה, לפיה יש להאריך את המועד בשל כך שנגב קרמיקה ידעה כי בכוונת המערער להגיש הבקשה לבית הדין, ולכן לא גובשה אצלה צפייה באשר לסופיות ההליכים. אכן, במהלך ההליכים שהתנהלו בפני
הבוררת, הודיע המערער כי בכוונתו להגיש בקשה לתיקון פסק הבוררות לבית הדין, ככל שלא תקבל הבוררת את בקשתו. יחד עם זה, משלא הוגשה הבקשה לבית הדין במועד הקבוע לכך בחוק, ומאחר שלאחר שניתנה החלטת הבוררת בבקשה לתיקון פסק הבוררות, לא העמיד המערער את נגב קרמיקה על כוונתו לפנות לבית הדין, הייתה רשאית נגב קרמיקה בחלוף המועד להגשת הבקשה לתיקון פסק הבוררות לבית הדין לצפות כי ההליכים הסתיימו ולפתח ציפייה לגיטימית בדבר סופיות ההליכים. מן הראוי לשוב ולהדגיש כי האיחור שאיחר המערער בהגשת הבקשה לבית הדין הוא איחור ניכר, נתון הפועל, כאמור, לרעת המערער,
עת בוחנים אנו את אינטרס ההסתמכות של נגב קרמיקה ביחס לסופיות ההליכים.

46.
הטעם המיוחד האחרון, עליו מצביע המערער, הוא סיכויי הערעור, מבלי להיכנס
לגופם של דברים, די אם נציין כי שיקול זה שלעצמו, אין די בו להביא להארכת המועד להגשת הבקשה לתיקון פסק הבוררות.

47.
סוף דבר – מכל הטעמים דלעיל הגענו לכלל מסקנה, לפיה יש לדחות את ערעור המערער. המערער ישלם לנגב קרמיקה תוך 30 יום, מהיום בו יומצא

פסק דין
זה אליו, שכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ש"ח.

לא ישולם הסכום האמור במועד, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד המצאת פסק הדין למערער ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ח' בניסן
תשע"א (12 באפריל 2011) בהיעדר הצדדים וישלח אליהם.





עמירם רבינוביץ
,
שופט, אב"ד

ורדה וירט-ליבנה
, שופטת

רונית רוזנפלד
,
שופטת



נציג העובדים, מר אליהו בן-גרא


נציג העובדים, מר דוד בן אבו








עע בית הדין הארצי לעבודה 202/10 אמיר רפפורט נ' נגב קרמיקה בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/04/2011)