פסקי דין על סיגמה גריינס אחזקות 2008 בע"מ | פסקי דין על אמיר גולדשטיין | פסקי דין על רונן הרמל |

14973-05/10 תאק     07/04/2011




תאק 14973-05/10 סיגמה גריינס אחזקות 2008 בע"מ נ' אמיר גולדשטיין, רונן הרמל








בית משפט השלום בכפר סבא



תא"ק 14973-05-10
סיגמה גריינס אחזקות 2008 בע"מ
נ' סלטעים ש.מ.ר. בע"מ ואח'





מספר בקשה:
3

בפני

כב' הרשם
צוריאל לרנר


תובעת (משיבה)

סיגמה גריינס אחזקות 2008 בע"מ


נגד


נתבעים (מבקשים)

אמיר גולדשטיין
רונן הרמל



החלטה

הבקשה
נ

1.
בפני
בקשה למתן רשות להתגונן בפני
תביעה כספית בסך 122,547 ₪, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר על ידי המשיבה (התובעת), סיגמה גריינס אחזקות 2008 בע"מ
, נגד חברת סלטעים ש.מ.ר. בע"מ (להלן – "סלטעים"), והמבקשים (הנתבעים 2-3), אמיר גולדשטיין
ורונן הרמל
(להלן – "גולדשטיין" ו"הרמל", בהתאמה).

2.
על פי כתב התביעה, מכרה המשיבה לסלטעים מוצרי מזון לשימוש בייצור סלטים, ואילו המבקשים, מנהלי סלטעים ובעלי השליטה בה, ערבו לחובותיה כלפי המשיבה. לכתב התביעה צורפו שני עותקים של הסכם שנחתמו בין המשיבה לסלטעים, כשבכל אחד מהם חתום אחד מהמבקשים על "התחייבות לשיפוי" בשולי ההסכם. עוד נטען, כי ביום 9.7.09 (הוא מועד חתימת ההסכם שעליו נחזית חתימתו של הרמל), שעה שחוב סלטעים למשיבה היה כ-207,000 ₪, הושג הסדר בין המשיבה לסלטעים, לפריסת החוב ל-18 תשלומים חודשיים, ונמסרו שיקים, אלא שסלטעים נקלעה לחדלות פרעון, וההסדר הופר בחודש אפריל 2010. עד לחודש זה, המשיכה המשיבה לספק סחורה נוספת לסלטעים. חלק מסחורה נוספת זו הוחזר למשיבה, וכרטיס סלטעים אצל המשיבה זוכה בהתאם. סך החוב הנתבע מורכב מכ-19,000 ₪ סחורה "חדשה", שלא שולמה תמורתה, ועוד כ-103,000 ₪ יתרת ההסדר, בגין השיקים שלא נפרעו.

3.
הבקשה שבפני
נתמכה בתצהירים של שני המבקשים, והגירסה הועלה מהם היא כדלקמן: עד יום 15.5.09 נוהלה סלטעים על ידי מנהל מסוים, שאינו אחד המבקשים, והוא פוטר. במקומו נטל את שרביט הניהול הרמל, שהיה מנהל פעיל בגלומה תעשיות מזון בע"מ, שהיא מבעלי המניות בסלטעים. הרמל (בשם סלטעים) הגיע ביום 9.7.09 להסדר עם המשיבה, כמתואר בכתב התביעה, אולם לעניין ערבותו האישית הוסכם כי היא תחול רק לגבי רכישות שביצעה סלטעים מיום כניסתו לתפקיד המנהל הפעיל בה (15.5.09). כך גם כתב בכתב יד על גבי ההתחייבות לשיפוי, בעת החתימה עליה. עוד הוסכם, באשר לרכישות עתידיות, כי ערב נוסף יחתום, ואכן, גם גולדשטיין חתם כערב. אלא, שבמעמד החתמת גולדשטיין (ביום 13.7.09), לא צוין דבר היות הערבות צופה פני עתיד על גבי כתב ההתחייבות.

מכאן, כי לשיטת המבקשים, ערבותו של הרמל חלה רק על סחורה שנרכשה מיום 15.5.09, ואילו ערבותו של גולדשטיין חלה רק על סחורה שנרכשה מיום 9.7.09.

באשר לסחורה זו, הרי שלטענת המבקשים שולמה כל תמורת הסחורה שנרכשה לאחר יום 9.7.09 (למעט הסחורה שהוחזרה), ולראיה: כרטיס סלטעים אצל המשיבה הראה יתרת זכות ביום 24.3.2010. הפעולות שהביאו את הכרטיס ליתרת חובה של כ-19,000 ₪ אינן נהירות, ולא צורפה לגביהן אסמכתא לכתב התביעה. לפיכך – הרמל אינו חייב כלל, לאור ההסכמה המפורשת; ואילו גולדשטיין אף הוא אינו חייב, אם משום שהוסכם שערבותו לא תחול על רכישות מלפני יום ההסדר, ואם משום שהוא ערב יחיד (כמשמעותו בחוק הערבות), ולא הוסבר לו שהוא כזה, או שערבותו מתייחסת לחוב קיים – ועל כן הוא מופטר מערבותו בהתאם להוראות חוק הערבות. בשולי הבקשה נטען גם, כי ההסכם עצמו הוא חוזה אחיד, הכולל תניה מקפחת.

הדיון והטענות

4.
בדיון שהתקיים בפני
, נחקר הרמל על תצהירו. כשעומת עם הטענה שביום 15.5.09 (הוא המועד בו ערבותו החלה, לטענתו) היתה יתרת חובה בסך כ-185,000 ₪, לא אישר עובדתית את הטענה, והעיד כי ממילא לא היתה כוונה שערבותו תחול על חוב זה. לעניין החוב של 19,000 ₪ העיד, כי אינו יכול לדעת אם זהו חוב אמיתי, ואינו יכול לבדוק זאת, שכן מאחר שסלטעים נתונה תחת מפרק, כל מסמכי הנהלת החשבונות אינם נגישים לו עוד.

המשיבה ויתרה על חקירתו של גולדשטיין, והצדדים סיכמו את טענותיהם. אגב הסיכומים, התקבלה הסכמה עקרונית של המשיבה, שתינתן רשות להתגונן לשני המבקשים, אולם המשיבה עמדה על כך שהרשות להתגונן תותנה בהפקדה, וכי נגד הרמל אף יינתן פסק-דין חלקי על כ-22,000 ₪ מתוך סכום התביעה. המבקשים מתנגדים לכך.

5.
עיקר נימוקי המשיבה הם מה שנראה היה למשיבה כסתירה מהותית בגרסתו של הרמל, לשאלת מועד תחילת ערבותו, כך שהגם שעל פי הרשום בכתב ההתחייבות ערבותו מתחילה ביום 15.5.09, בעדותו העיד כי הכוונה היתה שהיא לא תכסה את החוב שהיה באותו יום, או שנוצר מאותו יום ואילך. במיוחד נוגעים הדברים לחוב בסך של 22,000 ₪ שנוצר, לכאורה, מאז יום 15.5.09 (הוא ההפרש בין 185,000 ₪ ל-207,000 ₪), ולא נפרע (לאור הפרת ההסדר), ושלכאורה חלה עליו ערבותו של הרמל. באשר לערבותו של גולדשטיין, הרי שגרסת המבקשים היא טענה בעל פה נגד מסמך בכתב, וממילא אין הוא יכול להיות "ערב יחיד", שכן המשיבה אינה "נושה" כשמשמעותו באותו חוק, באשר אין היא עוסקת במתן הלוואות.

המבקשים, מאידך, אינם סבורים שיש ליתן

פסק דין
חלקי או להתנות רשות להתגונן בהפקדת ערובה, שכן לדבריהם אין כלל סתירה בגרסתו של הרמל, והסך של 22,000 ₪ הוא ניסיון מלאכותי לחלק את סכום התביעה, המבוסס – על פי כתב התביעה עצמו – על 103,000 ₪ של שיקים חוזרים ועוד 19,000 ₪ של פעולות חשבונאיות חסרות פשר.

הדין ויישומו

6.
דין הבקשה להתקבל, ובלא התניה – אם כי איני נותן רשות להתגונן בטענת "ערב יחיד, ואף לא בטענה אודות תניה מקפחת בחוזה אחיד, שאף לא טרחתי להזכירה בין טענות המבקשים.

בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'..."

7.
מחמת פשטות העניין, נתחיל דווקא בגולדשטיין: כזכור, גולדשטיין לא נחקר, וגרסתו נותרה על מכונה. אמנם, גרסתו כוללת טענה העומדת בניגוד להתחייבות לשיפוי כתובה וחתומה על ידו, אולם הלכה היא, "כשנתבע טוען טענה בעל-פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד." (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 310, והפסיקה המובאת בה"ש 38). משכך – גרסתו כי נתבקש לחתום ערבות רק על החובות שנוצרו מיום ההסדר (9.7.09) ואילך, לא נסתרה. באופן כללי, גרסת המבקשים כי אין חוב כזה התלוי ועומד, אף היא לא נסתרה.

8.
ובאשר להרמל, הגם שאיני מסכים עם המבקשים, כי החלוקה של סכום התביעה, באופן המפריד את הסך של 22,000 ₪ שהצטברו לכאורה מיום 15.5.09 מיתר סכום התביעה, היא חלוקה מלאכותית (והבהרתי לעיל מאין הוא נובע) – הרי שאני מסכים איתם, שלא נתגלתה סתירה בגרסתו של הרמל בעניין זה, וכי לא ניתן לתת פסק-דין חלקי על רכיב זה. הטעם לכך הוא, שיתרת החוב ליום 15.5.09 אינה בגדר עובדה הבאה מפיו של הרמל, או שאישר אותה, ועל כן אינה כלולה בגרסה העובדתית העומדת בפני
היום. יתכן מאד, כי אם תילקח גרסתו כפשוטה (ואף ב"כ המבקשים, בהגינותו, טען כך בעת סיכום טענותיו), הרי יימצא שעליו לשלם על אותו חלק מהחוב שהיה כלול בהסדר ושנוצר בין 15.5.09 ל-9.7.09; ברם, מהו חלק זה עוד נתון להוכחה, ועל כן יבוא יומו בשלב הבאת הראיות.

למעלה מכך, הגרסה העקרונית, שאין ערבות רטרואקטיבית של הרמל, נותרה איתנה ואף נתמכת בכתובים, וכאמור לעיל, הגרסה העקרונית כי אין חוב תלוי ועומד שנוצר לאחר יום ההסדר – נותרה אף היא על מכונה.

9.
לפיכך, ובכל הנוגע לטענות אלה, יש ליתן רשות להתגונן לשני המבקשים.
10.
לעניין ההתניה נזכיר, כי כבר נפסק שאין לעשות בחיוב שכזה שימוש נרחב, שכן הוא חוסם את דרכו של בעל הדין חסר האמצעים מלהתדיין, ויש לעשות כן רק כאשר היה בית המשפט קרוב מאד לדחות את הבקשה, ועשה חסד עם המבקש עת נעתר לה (ר' א' גורן, שם, עמ' 324, והפסיקה המובאת שם). לא זהו המקרה שבפני
נו.

11.
לסיום נרחיב רק לעניין הטענות שלא מצאתי לנכון לתת על פיהן רשות להתגונן: אין דבר במסכת העובדתית שהוצגה בפני
המצביע על כך שעיסוקה של המשיבה הוא במתן הלוואות, כעיסוק עיקרי או בכלל – ובהעדר תנאי זה, אין היא באה בגדר "נושה" על פי סעיף 19 לחוק הערבות. משכך, אין גולדשטיין בבחינת "ערב יחיד", וכל טענותיו לעניין זה נשמטות מיניה וביה. כמו-כן, לא מצאתי כל אינדיקציה לכך, שתנאי בחוזה אחיד, הקובע כי ספרי אחד הצדדים יהוו ראיה לכאורה לנכונותם, הוא תנאי מקפח.

הכרעה והערות סיום

12.
משכך, אני נותן למבקשים רשות להתגונן בכל הנוגע לטענותיהם אודות היקף ערבותם (מבחינה כרונולוגית של תאריכי יצירת חוב החברה למשיבה), ואודות היקף חוב החברה למשיבה, בכל הנוגע לפעולות, עסקאות או תנועות בכרטיס, שמועדן מיום 9.7.09 ואילך. התצהירים ישמשו כתב הגנה. הרשות אינה מותנית בהפקדה.

13.
בתחילת הדיון, הזכירו הצדדים את דבר קיומו של הליך מקביל ביניהם, ת"ט 32874-09-10, המתנהל בבית משפט זה, בו מתבררת התנגדות שהגישו המבקשים נגד ביצוע שיקים (מתוך ההסדר הנזכר בהחלטה זו) בהוצאה לפועל. התיק קבוע לדיון לתחילת חודש יוני 2011. מדברי הצדדים לפרוטוקול עולה, כי למעשה הושגה ביניהם הסכמה, כי אם תינתן רשות להתגונן בתיק שבפני
, הם מסכימים כי ההחלטה תחול גם לגבי ההתנגדות. ברם, מאחר שבהחלטה זו נתתי רשות להתגונן בטענות מסוימות בלבד, ואילו בתיק המקביל (כפי דברי ב"כ המבקשים בדיון שבפני
) עלו גם טענות מתחום דיני השטרות – סבורני שנכון יהיה לאפשר לצדדים להודיע בתיק השני מהי עמדתם לעניין מתן רשות להתגונן שם.

14.
בנסיבות, אין צו להוצאות.

הדיון יתברר בסדר דין רגיל. להמשך טיפול המזכירות

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"א, 07 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.







תאק בית משפט שלום 14973-05/10 סיגמה גריינס אחזקות 2008 בע"מ נ' אמיר גולדשטיין, רונן הרמל (פורסם ב-ֽ 07/04/2011)