פסקי דין על כרמלה פנחס | פסקי דין על דבורה דרעי | פסקי דין על פרוספר דרעי | פסקי דין על דוד דרעי |

7991-02/11 רעצ     12/04/2011




רעצ 7991-02/11 כרמלה פנחס נ' דבורה דרעי, פרוספר דרעי, דוד דרעי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



רע"צ 7991-02-11
פנחס נ' דרעי ואח'






בפני

כב' השופט
משה סובל
-שלום ת"א


המערערת

כרמלה פנחס


נגד


המשיבים

1.דבורה דרעי
2.פרוספר דרעי
3.דוד דרעי




פסק דין


בפני
י ערעור שהגישה המערערת-התובעת, על החלטתו של כב' הרשם אדי לכנר מיום 2.1.11, לפיה נקבע על ידו כי דינן של הבקשה להארכת מועד וכן ההתנגדות לביצוע שטר חוב שהגישו המשיבים – הנתבעים, להידחות, אולם עם זאת קבע כי: "מאחר והחוב מבוסס על פיצוי מוסכם גבוה ועל מנת לאפשר לצדדים את יומם בפני
בית המשפט אני קובע כי ההתנגדות תתקבל בכפוף להפקדת סך של 65,000 ₪, בתוך 30 יום מהיום וכן תשלום הוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪ בגין האיחור בהגשת ההתנגדות". (ת"ט 26962-07-10).

בבסיס הערעור עומדת טענת המערערת לפיה שגה הרשם הנכבד עת קבע כי יש לקבל את ההתנגדות בכפוף להפקדה, חרף כך שמצא כי אין כל טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ההתנגדות וכן לאחר שמצא כי יש לדחות את טענות ההגנה שהעלו המשיבים. עוד מוסיפה וטוענת המערערת כי שגה הרשם עת הורה למשיבים להפקיד הסך של 65,000 ₪ בקופת בית המשפט, ולא בידי המערערת.

בהתאם להחלטתי מיום 8.2.11, הוגשו מטעם הצדדים עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב.

בטרם אתייחס לערעור גופו, אכריע תחילה בבקשה לדחייתו של הערעור על הסף אשר הגישו המשיבים.

הבקשה לדחיית הערעור על הסף
א.
במסגרת בקשתם לדחייתו של הערעור על הסף טענו המשיבים כי דינו של הערעור להידחות, בשל העובדה שהוגש באיחור ובחלוף 32 ימים מיום מתן ההחלטה, חרף כך שהמועד הקבוע בתקנות סדר האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), להגשת ערעור על החלטת רשם הינו בתוך 20 ימים. (תקנה 400 לתקנות). לטענת המשיבים, היה זה ב"כ המערערת בעצמו אשר הביא לידיעת בא כוחם את דבר החלטת הרשם נשוא הערעור, עוד ביום 5.1.11. (הודעת פקס מיום 5.1.11 צורפה כנספח א' לבקשת המשיבים לדחייה על הסף כן צורף תצהיר מטעם ב"כ המשיבים המאמת את הטענה). כן הוסיפו וטענו המשיבים כי המערערת אף לא טרחה להגיש בד בבד עם הגשת הערעור בקשה להארכת מועד. עוד מוסיפים המשיבים לטעון כי דינו של הערעור להידחות מאחר והמערערת לא הפקידה עירבון עם הגשת הערעור וכן לא הגישה בקשה לפטור מערבון כמתחייב על פי סעיף 420 לתקנות.

ב.
במסגרת תגובתה של המערערת לבקשה נטען על ידה כי החלטת הרשם נשוא הערעור נודעה לבא כוחה מבדיקה שערך במערכת נט המשפט ואילו ההחלטה הומצאה באמצעות בית המשפט למשרדו רק ביום 16.1.11. לפיכך טוענת המערערת כי הערעור שהוגש על ידה ביום 3.2.11, הוגש בטרם חלפו 20 הימים הקבועים בתקנות. באשר לטענת המשיבים לאי הפקדת עירבון טוענת המערערת כי דינה של הטענה להידחות מאחר ותקנה 120(ז) לתקנות ההוצל"פ אינה קובעת חובת הפקדת עירבון אלא במקרה שהחליט על כך בית המשפט.

ג.
המשיבים הוסיפו והגישו תשובה לתגובה במסגרתה טענו כי תגובת המערערת הוגשה שלא כדין משלא צורף לה תצהיר לאימות העובדות שנטענו בה. עוד טוענים המשיבים כי בניגוד לנטען על ידי המערערת בכתב התגובה, מבירור שערך ב"כ המשיבים במזכירות בית המשפט עולה כי ההחלטה נשוא הערעור הומצאה לידי ב"כ המערערת באמצעות הדואר האלקטרוני עוד ביום 3.1.11. (דף מידע על מועדי המצאת ההחלטה אשר נמסר לידי המשיבים ממזכירות בית המשפט צורף כנספח א' לכתב התשובה). עוד מוסיפים המשיבים לטעון כי במסגרת תגובתה לא העלתה המערערת כל טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור. כן טוענים המשיבים כי המערערת המתינה והגישה את הערעור בחוסר תום לב, רק לאחר שסכום ההפקדה שנקבע על ידי הרשם הנכבד בהחלטתו כבר הופקד על ידם בקופת בית המשפט ביום 26.1.11.


ד.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפני
י ובחנתי טענות הצדדים מצאתי כי ערעורה של המערערת הוגש באיחור מבלי שהוגשה על ידה בקשה להארכת מועד וכן מבלי שהועלה על ידה טעם מיוחד להארכת המועד.

ה.

ראשית אציין כי במסגרת כתבי טענותיהם יצרו הצדדים בלבול בין הוראות תקנות סדר הדין האזרחי החלות בענייננו לבין הוראות תקנות ההוצאה לפועל – שאינן מענייננו.


ו.
ההחלטה נשוא הערעור שבפני
י ניתנה על ידי רשם בית המשפט ולפיכך חלות עליה תקנות סדר האזרחי, ובכללן תקנה 400 לתקנות הקובעת כי:
"ערעור על החלטת רשם לפי סעיף 96 לחוק בתי המשפט, לרבות החלטה לגבי בקשה לבטל החלטה על פי צד אחד או בהעדר כתבי טענות של הצד השני, יהיה עשרים ימים מהיום שבו ניתנה ההחלטה, והוראות פרק זה, למעט סימן ד', יחולו על הערעור האמור בשינויים המחוייבים".

ז.
ראשית אציין, כי כפי הוראת תקנה 400 הנ"ל, סימן ד' שעניינו "ערובה להוצאות", אינו חל במסגרת ערעור על החלטת רשם בית משפט, לפיכך דינה של טענת המשיבים לעניין אי הפקדת עירבון על ידי המערערת עם הגשת הערעור – להידחות.

ח.
שנית אציין כי הדרך להשיג על החלטת הרשם שבפני
י הינה בדרך של "ערעור" ולא בדרך של "בקשת רשות ערעור", כפי שהוגשה על ידי המערערת.

ט.
שלישית, ולגופם של דברים, כפי שכבר ציינתי לעיל, ערעורה של המערערת הוגש באיחור וזאת מאחר וזה הוגש רק ביום 3.2.11, בעוד שהחלטת הרשם ניתנה ביום 2.1.11. מהמסמכים שצורפו לכתבי טענותיהם של המשיבים עולה כי החלטת הרשם היתה בידיעת המערערת לכל המאוחר ביום 5.1.11, או אז המציא ב"כ המערערת בעצמו את ההחלטה לידי ב"כ המשיבים. תגובתה של המערערת נעדרת כל התייחסות שהיא לטענות אלה שנתמכו על ידי המשיבים במסמכים, ונראה כי זאת לא בכדי. טענת המערערת כי ההחלטה נשוא הערעור הומצאה למשרד בא כוחה רק ביום 16.1.11 נטענה בעלמא מבלי שנתמכה בתצהיר וממילא הינה עומדת בסתירה למסמכים שצורפו מטעם המשיבים.

י.
לפיכך, מכל האמור לעיל עולה כי המועד להגשת הערעור על החלטת הרשם חלף לכל המאוחר ביום 25.1.11.

יא.
ואולם, ערעורה של המערערת הוגש רק ביום 3.2.11, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד וכן מבלי שפורט טעם מיוחד להארכת המועד, ולפיכך דינו של הערעור להידחות על הסף.

יב.
זאת ועוד, הנני מוצא טעם לפגם בעובדה שהמערערת מצאה לנכון להגיש הערעור רק לאחר שהמשיבים פעלו כמצוות הרשם הנכבד והפקידו סכום ההפקדה שנקבע בקופת בית המשפט.
ברי כי בנסיבות אלה, יש בהגשת הערעור באיחור, לאחר שכבר בוצעה ההפקדה האמורה, כדי לפגוע אף באינטרס ההסתמכות של המשיבים.

יג.
אשר על כן, ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני מקבל את בקשת המשיבים ומורה על דחייתו של הערעור על הסף מחמת הגשתו באיחור.

למעלה מן הצורך, ואף שהדבר אינו דרוש לי אוסיף לציין כי הנני סבור כי אף לגופו של עניין דינו של הערעור להידחות.
רשות להתגונן יכול שתהא מותנית בתנאים; תקנה 210 לתקנות קובעת כי "רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל שייראה לבית המשפט או לרשם". כפי שמציינת הפסיקה ההפקדה או ערבות יוטלו "בנסיבות מיוחדות, כשאמנם 'כמעט' אין לנתבע הגנה, בית-המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה..." ע"א 373/69 חונן נ' חגור, פ"ד כג(2) 347, 349. כך ינהג בית המשפט מקום שההגנה נראית על פניה קלושה ביותר (ראו גם ע"א 680/89 בן אבו נ' בנק המזרחי, פ"ד מה(3) 757, 761 והאסמכתאות שם; ראה גם: ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי , פ"ד נט (3) 41: "במקרים המצויים על קו הגבול, באיזור שבין ה'לבן' לבין ה'שחור', אזור הדמדומים של הספק... בהם היה 'כמעט בטוח' שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט (זוסמן שם, 689) - מוטלת ערובה".


לפיכך, התניית הרשות להתגונן בהפקדה במקרה זה נקבעה על ידי הרשם הנכבד על פי סמכותו הקבועה בדין.

במסגרת החלטתו נימק הרשם קביעתו לפיה התנה הרשות להתגונן בתנאים, בכך שסכום החוב מבוסס על פיצוי מוסכם גבוה וכן על מנת לאפשר לצדדים את יומם בבית המשפט. בהקשר זה ראוי להוסיף ולהזכיר כי לאחרונה התפתחה בפסיקה מגמה של ריכוך בדרישה למתן רשות להתגונן ודי לו למבקש שיציג טענת הגנה אפשרית ולו בדוחק (ראו: ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (אתר נבו).


בנסיבות, ולנוכח כך שממילא ערעורה של המערערת הוגש באיחור, לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו של הרשם הנכבד.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני מורה על דחייתו של הערעור, מהטעמים שפורטו לעיל.

הנני מחייב בזאת את המערערת לשלם לידי המשיבים הוצאות הערעור בסך 2,500 ₪.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.









ניתן היום,
ח'
ניסן תשע"א, 12 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.














רעצ בית משפט שלום 7991-02/11 כרמלה פנחס נ' דבורה דרעי, פרוספר דרעי, דוד דרעי (פורסם ב-ֽ 12/04/2011)