פסקי דין על ח"כ מיכאל קליינר | פסקי דין על ח"כ אברהם בורג

9056/00 בג"צ     03/07/2001




בג"צ 9056/00 ח"כ מיכאל קליינר נ' ח"כ אברהם בורג





בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 9056/00
בפני
: כבוד הנשיא א' ברק

כבוד השופט ת' אור

כבוד השופט י' זמיר
העותר: ח"כ מיכאל קליינר
נגד
המשיב: יושב-ראש הכנסת, ח"כ אברהם בורג
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה: ט"ו בכסלו התשס"א (12.12.2000)

בשם העותר: עו"ד עמית הראל


בשם המשיב: עו"ד צבי ענבר
פסק-דין

הנשיא א' ברק
:
1. ח"כ ע' בשארה יזם את הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 52) (יצוג לאוכלוסיה הערבית בוועדות התכנון והבניה), התש"ס2000- (להלן - הצעת החוק). הממשלה החליטה (ביום 9.11.99) לתמוך בהצעת החוק. בעת הדיון הטרומי במליאה (ביום 17.11.99) - ולאור עמדת הממשלה - נימק בא כוח בשארה את הצעתו "מהמקום" (ראו החלטת ועדת הכנסת מיום כ"ה בשבט התשנ"ג (16.2.93) לפיה "הגיש חבר הכנסת הצעת חוק לדיון מוקדם והודיעה הממשלה על הסכמתה להעברת הצעת החוק לוועדה, או שאין בדעת הממשלה לנקוט עמדה כלפי הצעת חוק זו, וההצעה הוצעה על ידי המציע ממקום מושבו במסגרת זמן שלא יעלה על דקה אחת, לא תבוא במנין ההצעות כאמור בסעיף 81"). ההצעה הועברה לוועדת הפנים ואיכות הסביבה.

2. חלפה למעלה משנה. במליאת הכנסת התקיים (ביום 5.12.2000) דיון בקריאה הראשונה של הצעת החוק. ההצעה הוצגה על ידי ח"כ ע' בשארה. בסיום הדיון בהצעת החוק ביקש ח"כ מ' קליינר (העותר שלפנינו) לראות בהצבעה הבעת אי-אמון בראש הממשלה. בקשה זו אפשרית היא אם הממשלה הודיעה כי היא תומכת בהצעה. במקרה זה יש לדון בהצעת אי-האמון בישיבת הכנסת הראשונה בשבוע לאחר הגשת ההצעה, והדיון בה דוחה דיון בכל סעיף אחר. הסדר זה מעוגן בסעיף 36 לתקנון הכנסת, הקובע:

"הצעה להבעת אי-אמון

36. (א) סיעה או סיעות שמספר חבריהן עשרה או יותר רשאיות להציע הבעת אי-אמון בראש הממשלה; סיעה המונה פחות מעשרה חברי כנסת רשאית להגיש שלוש הצעות להביע אי-אמון בראש הממשלה בכל מושב של הכנסת.

(ב) הצעה להביע אי-אמון בראש הממשלה יכול שתהיה בדרך של הצעת סעיף לסדר היום או כהצעה בסיום דיון בכל סעיף העומד על סדר היום.

(ב1) בהצעה להביע אי-אמון בסיום הדיון
בסעיף העומד על סדר היום, תתקיים
הצבעה אחת בלבד והיא תהיה הן על הסעיף
העומד על סדר היום והן לעניין הבעת
האי-אמון.

(ב2) (1) היתה ההצעה להביע אי-אמון,
בסיום הדיון בסעיף שהממשלה
הודיעה כי היא מתנגדת לו, בעניין
בו לא נדרש רוב של חברי הכנסת,
וזכתה ההצעה לרוב של המשתתפים
בהצבעה, אך לא לרוב של חברי
הכנסת, תתקבל ההצעה לעניין אותו
סעיף ותידחה הצעת האי-אמון;

(2) היתה ההצעה להביע אי-אמון,
בסיום הדיון כאמור בפסקה (1)
וזכתה לרוב של חברי הכנסת,
יתקבלו הן ההצעה שעמדה לדיון והן
הצעת האי-אמון.
(ב3) היתה ההצעה להביע אי-אמון בסיום
הדיון בסעיף העומד על סדר היום שהביאה
הממשלה או בעניין אחר שהממשלה הודיעה
כי היא תומכת בו, יחולו הוראות סעיף
קטן (ב2) בשינויים המתחייבים.

(ג) הצעות אי-אמון כאמור בסעיף זה יידונו בישיבת הכנסת הראשונה בשבוע לאחר הגשת ההצעה וידחו דיון בכל סעיף אחר.

(ד) בהצעה לפי סעיף קטן (א) או לפי סעיף קטן (ב) יש לציין את עילת ההצעה".
משהעלה ח"כ קליינר את בקשתו לראות בהצבעה על הצעת החוק הצבעת אי-אמון בראש הממשלה, שאל ח"כ ר' ריבלין, סגן יושב-ראש הכנסת אשר ניהל את הישיבה, מהי עמדת הממשלה. אותה עת לא היה נציג הממשלה באולם המליאה. על רקע זה החליט סגן יושב-ראש הכנסת כי "אני לא מקבל את הצעתו של קליינר וקובע שמחר בבוקר, לאחר שיתברר מהי עמדת הממשלה, אנו נצביע על הצעת חוק זאת" (פרוטוקול דברי הכנסת, עמ' 373).

3. לאחר סיום הדיון בקריאה הראשונה של הצעת החוק הובא העניין בפני
ח"כ ריבלין. הוצג בפני
ו פרוטוקול הדיון בקריאה הטרומית (שנוהל אף הוא על ידו). מפרוטוקול זה למד ח"כ ריבלין כי בעת הדיון הטרומי הוצגה הצעת החוק "מהמקום", וכי בסיום הדיון הטרומי ציין ח"כ ריבלין, כי "אם זו הנמקה מהמקום - סימן שהממשלה הסכימה". על רקע כל אלה קבע ח"כ ריבלין כי הצעת אי-האמון של ח"כ מ' קליינר תובא להצבעה בשבוע הבא כהצעת אי-אמון בראש הממשלה.

4. החלטתו של ח"כ ריבלין הובאה לידיעתו של יושב-ראש הכנסת (המשיב). יושב-ראש הכנסת ביקש וקיבל חוות דעת של היועץ המשפטי לכנסת (מר צבי ענבר). על בסיס חוות דעת זו החליט יושב-ראש הכנסת כי הצעת החוק אינה יכולה להוות עילה לקיום הצבעת אי-אמון בראש הממשלה, וכי ההצבעה עליה תהיה (ביום 11.12.2000) כהצבעה על הצעת חוק רגילה. פנייתו של ח"כ מ' קליינר (העותר שלפנינו) באמצעות בא כוחו (מיום 11.12.2000) ליושב-ראש הכנסת (המשיב שלפנינו) נענתה בשלילה, תוך שהועברו לו חוות הדעת של היועץ המשפטי לכנסת, אשר אומצה על ידי יושב-ראש הכנסת. ביסוד חוות הדעת של היועץ המשפטי לכנסת עומדת ההשקפה, כי ניתן לראות בהצבעה על הצעת החוק הצבעת אי-אמון רק אם עובר להצבעה זו - ולא בשלבים מוקדמים יותר, כגון עובר לדיון הטרומי בהצעת החוק - מודיע נציג הממשלה למליאה כי הממשלה תומכת בהצבעה. בעניין שלפנינו, לא נוכח נציג הממשלה בעת הדיון במליאת הכנסת (ביום 5.12.2000), וממילא לא נמסרה למליאה עמדת הממשלה. בהקשר זה מציין היועץ המשפטי לכנסת, כי נדרשת עמדה של הממשלה כי היא תומכת בהצעה. הודעה כי הממשלה אינה נוקטת עמדה באשר להצעת החוק, אינה מאפשרת לראות בהצעת החוק עילה להצבעת אי-אמון. נציין עוד כי הממשלה החליטה (ביום 10.12.2000) "למען הסרת ספק... כי אין לה עמדה לגבי הצעת החוק...".

5. עם קבלת תשובתו של יושב-ראש הכנסת פנה ח"כ מ' קליינר (ביום 12.12.2000) לבית משפט זה. בו ביום קיימנו דיון בעתירה. לקראת הדיון הוגש לנו תצהיר תשובה של יושב-ראש הכנסת. בתצהיר זה חוזר יושב-ראש הכנסת על עמדתו לפיה הבעת אי-אמון בראש הממשלה היא בעלת משמעות חוקתית ראשונה במעלה. על כן ניתן להביע אי-אמון רק כאשר הממשלה מסרה לכנסת הודעה בדבר עמדתה. הודעה כזו נמסרה רק בעקבות החלטת הממשלה (מיום 10.12.2000), ועל פיה הממשלה אינה נוקטת עמדה כלפי הצעת החוק. על פי החלטתה של ועדת הכנסת (מיום 1.5.2000), "כאשר הממשלה אינה נוקטת עמדה, לא ניתן להציע אי-אמון בסעיף העומד על סדר היום". יושב-ראש הכנסת מסיים את תצהירו בציינו כי "למיטב ידיעתי אין בעתירה כל תשתית לטענה בדבר חריגה מהוראות החוק או התקנון, ועל כן טוען אני כי בדין קבעתי כפי שקבעתי, ומן הדין לדחות את העתירה".

6. בטיעונו בעל-פה בפני
נו חזר מר ענבר על עיקר עמדתו המשפטית באשר לפירוש הוראות סעיף 36(ב2) לתקנון. הוא הוסיף, כי אם הפירוש של יושב-ראש הכנסת אינו נראה לעותר, הרשות בידו לפנות לוועדת הפירושים (על פי סעיף 149 לתקנון הכנסת). אין זה ראוי לפנות בעניין זה לבית משפט זה. בהקשר זה צויין כי מן הראוי היה לצרף את ח"כ ע' בשארה כמשיב נוסף בעתירה, שהרי הוא עלול להיפגע מפסק דיננו. בא כוח העותר חזר על עיקרי העתירה. לטענתו, היה על יושב-ראש הכנסת לפנות לוועדת הפירושים. כן לא היה מקום לצרף את ח"כ ע' בשארה, שכן הוא לא צד רלבנטי.

7. עם סיום שמיעת הטענות הודענו בו ביום (כלומר, ב12.12.2000-) על דחיית העתירה. ציינו כי נימוקינו יינתנו בנפרד. הגיע עת ההנמקה.

8. במצב הדברים הרגיל, בו עניין לנו ברשות מינהלית רגילה, היינו בודקים את טענתו של מר צ' ענבר בעניין צירופו של משיב חיוני (ח"כ ע' בשארה). כן היינו בודקים - אילו שוכנענו כי צירוף זה אינו הכרחי - את טענות הצדדים לגופם, תוך שהיינו קובעים אם המינהל פעל כדין. אך המקרה שלפנינו אינו מקרה רגיל. המשיב הוא יושב-ראש הכנסת, והעתירה נוגעת לפעולתו באשר לדרכי ההצבעה במליאת הכנסת. במצב דברים זה על העותר להתגבר על מכשול מקדמי שעניינו שפיטותה (המוסדית) של העתירה. עליו לעשות כן, חרף העובדה שיושב-ראש הכנסת לא העלה עניין זה בתצהיר התשובה שהגיש בפני
נו. אכן, בית המשפט יעלה מיוזמתו הוא טענות הקשורות לחוסר שפיטות מוסדית. בעניינים אלה, אין בית המשפט חי מפי הצדדים.

9. האם העתירה שפיטה? בוודאי שהיא שפיטה נורמטיבית (למושגיות זו, ראו פרשת רסלר; בג"ץ 910/86 רסלר נ' שר הביטחון, פ"ד מב(2) 441, 475). עניין לנו בפירושו של סעיף 36 לתקנון הכנסת. שאלת המפתח הינה מה פירוש הדיבור "שהממשלה הודיעה כי היא תומכת בו" בסעיף 36(ב3) לתקנון. זוהי שאלה פרשנית, הנפתרת על ידי מתן מובן לטקסט הנורמטיבי על פי תכליתו. זוהי שאלה טיפוסית להכרעה שיפוטית, תוך שימוש בכלים הפרשניים המקובלים על בית המשפט. אך האם העתירה שפיטה מוסדית? (למושגיות זו, ראו פרשת רסלר, עמ' 488). האם ראוי לו לבית המשפט - להבדיל מהכנסת עצמה - להכריע בסכסוך שבין העותר לבין המשיב? התשובה על שאלה זו הינה, כי העתירה אינה שפיטה, אלא אם כן ההחלטה של יושב-ראש הכנסת, שלפי הטענה אינה חוקית, פוגעת באופן ממשי במירקם החיים הדמוקרטיים וביסודות המבנה של המשטר. זוהי הלכת שריד (בג"ץ 652/81 שריד נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד לו(2) 197) אשר על פיו אנו נוהגים (ראו, לאחרונה, בג"ץ 9070/00 לבנת נ' רובינשטיין (טרם פורסם)). על פי מבחן זה, העתירה שלפנינו אינה שפיטה (מוסדית). איפיונה של הצעה, כהצעה שניתן לראות הצבעה בגינה כהצבעת אי-אמון בראש הממשלה, הוא עניין פרלמנטרי פנימי. כמו בפרשת שריד עצמה - שגם היא עסקה בקביעת מועד להצבעת אי-אמון - גם בעתירה שלפנינו, אין בהחלטת יושב-ראש הכנסת - אפילו נניח כי אינה כדין - משום פגיעה ממשית במירקם החיים הדמוקרטיים וביסודות המבנה של המשטר. כל תוצאה אינה אלא זו שהצבעת אי-האמון תצטרך להידחות לזמן קצר, שבמהלכו תמצא הדרך הפרלמנטרית להביע אי-אמון בראש הממשלה.

מטעמים אלה, דין העתירה להידחות.

ה נ ש י א
השופט ת' אור
:

אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' זמיר
:

אני מסכים.
ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק
.

ניתן היום, י"ב בתמוז התשס"א (3.7.2001).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 00090560.a02 /דז/
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
5








בג"צ בית המשפט העליון 9056/00 ח"כ מיכאל קליינר נ' ח"כ אברהם בורג, [ פ"ד: נה 4 703 ] (פורסם ב-ֽ 03/07/2001)