פסקי דין על אלומינקו תעשיות אלומניום לבניין בע"מ | פסקי דין על אילן לבנון | פסקי דין על תמר לבנון |

1456/07 תאמ     26/04/2011




תאמ 1456/07 אלומינקו תעשיות אלומניום לבניין בע"מ נ' אילן לבנון, תמר לבנון








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום ברחובות



תא"מ 1456-07 אלומינקו תעשיות אלומניום לבניין בע"מ
נ' לבנון ואח'


בפני

כב' השופטת
שירלי דקל נוה


התובעת:
(והנתבעת שכנגד)

אלומינקו תעשיות אלומניום לבניין בע"מ


נגד

הנתבעים:
(והתובעים שכנגד)
1.אילן לבנון
2.תמר לבנון




פסק דין


כללי

1.
במסגרת תיק זה הוגשו שתי תביעות בסדר דין מהיר - תביעה של אלומינקו תעשיות אלומיניום לבניין בע"מ, חברה העוסקת בייצור והתקנת מוצרי אלומיניום (להלן: "החברה"), נגד אילן ותמר לבנון
(להלן: "ה"ה לבנון"), ותביעה שכנגד.

2.
מקורן של שתי התביעות הוא בהתקשרות בין הצדדים, במסגרתה ה"ה לבנון הזמינו מהחברה, עבודות אלומיניום וזיגוג לביתם (להלן: "העבודות").

3.
התביעה העיקרית הוגשה על ידי החברה בגין יתרת חוב שלא שולמה עבור העבודות בסך של
18,500 ₪.

4.
התביעה שכנגד הוגשה על ידי ה"ה לבנון בגין אי התקנת זכוכית מסוג "מחוסמת" על ידי החברה, ובשל ליקויים נטענים בעבודות, במסגרת נתבע פיצוי בסך של 20,599 ₪.

העובדות שאינן במחלוקת

5.
בחודש מרץ 2006 ה"ה לבנון פנו למנהל החברה, מר דוד שמיר (להלן: "מר שמיר"), וביקשו לקבל הצעת מחיר לביצוע העבודות. ה"ה לבנון מסרו למר שמיר שרטוטים ופרטי חלונות, שהוכנו על ידי האדריכל מטעמם, מר אלדד סופר (להלן: "האדריכל").
בחלק מהשרטוטים נרשם כי הזיגוג בזכוכית "טריפלקס 6 מ"מ" ובחלקם "הזיגוג בזכוכית טריפלקס 6 מ"מ/בידודית". בהתאם לשרטוטים ולתוכניות, החברה ערכה הצעת מחיר לביצוע העבודות.

6.
לאחר כחודש וחצי של משא ומתן, בתאריך 26.5.06, הזמינו ה"ה לבנון את העבודות, לפי הצעת מחיר מס 886 ו-887, תמורת סך של
62,300 ₪ כולל מע"מ.
לגבי סוג הזכוכית אשר תותקן, נרשם: "זכוכית בידודית או טריפלקס לפי בחירה".

7.
ה"ה לבנון לא שילמו לחברה את יתרת הסכום שסוכם עבור העבודות בסך של 18,209 ₪.

עיקרי טענות הצדדים

טענות החברה

8.
לטענת החברה, בהתאם לבקשת ה"ה לבנון הציג בפני
הם מר שמיר את שני סוגי זכוכיות - מסוג "בידודית" ומסוג "טריפלקס", והמליץ על התקנת זכוכית טריפלקס, שהינה מבין השתיים גם זכוכית מבודדת וגם זכוכית בטיחותית, אך מר לבנון העדיף להזמין זכוכית מסוג "בידודית".

9.
מאחר שעלות זכוכית מחוסמת גבוהה מעלות הזכוכית שהוזמנה ב- 60-100 ₪ למ"ר, מר לבנון החליט להשאיר את הזמנתו המקורית על כנה, קרי זכוכית מסוג "בידודית".

10.
לטענת החברה, מר שמיר ביקר בבית ה"ה לבנון מספר פעמים טרם ההתקנה וביצע מדידות של הפתחים, וגילה כי הפתחים גדלו באופן משמעותי לעומת המידות שהופיעו במפרט ובתוכניות, לפיכך, פנה לה"ה לבנון וביקש תוספת מחיר בשל הגדלת הפתחים.

11.
בסיום ביצוע העבודות, נותר חוב בסך 18,209 ₪, אולם ה"ה לבנון סירבו לשלמו, בטענה שמגיע להם לקבל זכוכית מחוסמת משני הצדדים, למרות שלא הזמינו ולא שילמו עבור זכוכית כזו.

טענות ה"ה לבנון

12.
לטענת ה"ה לבנון, בשל היות הזכוכיות לא מחוסמות הן מהוות סכנה, בעיקר כאשר יש להם שלושה ילדים צעירים.

13.
לטענת ה"ה לבנון, הבחירה שניתנה להם בין זכוכית מסוג "טריפלקס" לבין זכוכית מסוג "בידודית", לא פטרה את החברה מאספקת זכוכית בטיחות מחוסמת, כפי שדורש תקן ישראלי 1099 ותקן ישראלי 938, ועל החברה הייתה חובה להתקין זכוכית מחוסמת לפי התקן, אף אם הם לא דרשו זאת.

14.
ה"ה לבנון טענו להפרה יסודית של ההסכם מצד החברה בשל אי התקנת זכוכיות מחוסמת. כן צרפו חוות דעת של מר גרינפלד שלום (להלן: "חוו"ד שלום") לגבי ליקויים בעבודות.

15.
ה"ה לבנון סמכו טענותיהם על סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים-חלק כללי", וטענו להשלמת הפרטים בהסכם שנחתם ביניהם, לאור נוהג מקובל בהתקשרות מסוג הזה, וכן טענו כי בוצעה כלפיהם עוולת רשלנות, כמשמעה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת נזיקין").

טענות ה"ה לבנון בתביעה שכנגד

16.
ה"ה לבנון טענו, כי החברה טעתה בחישוב הפתחים, אולם דרשה מהם לשאת בעלות התיקון הנדרש, והם הסכימו לכך.

החברה גרמה ליצירת מדרגה בגודל של 2-3 ס"מ, בשל טעות מדידה נוספת, וזהו ליקוי בטיחותי ואסתטי חמור, וכן קיימים ליקויים נוספים בעבודות, כגון: שקיעות, גימורים לקויים, התקנה עקומה של חלון וידיות פצועות.

17.
לאור טענות אלו, ה"ה לבנון תבעו פיצוי בסך 20,599 ₪ שהוא הסכום ששילמו עבור התיקונים, קיזוז בשל "אובדן" האחריות לה היו זכאים לקבל מהחברה עקב סירובה לבצע תיקונים, עלות הכנת חוות דעת מומחה ועוגמת נפש. לאחר קיזוז יתרת החוב עבור העבודות מסכום זה, נותרה לטענת ה"ה לבנון יתרה לפיצוי כאמור, אותה הם זכאים לקבל מהחברה.

טענות החברה נגד התביעה שכנגד

18.
החברה טענה כי ה"ה לבנון מסרו לחברה את הנחיות האדריכל שלהם וכן היו מלווים על ידי חברם, מר אמנון פרל (להלן: "מר פרל"), הבקי בתחום האלומיניום והזכויות, לפיכך הם מושתקים מלהעלות טענות של אי ידיעה או העדר בדיקה.

19.
החברה טענה כי היה עליה לעבוד לפי המפרט שקיבלה מהאדריכל. חוסר ההתאמה בין השרטוטים שהוגשו על ידי האדריכל לפיהם ניתנה הצעת המחיר לבין המציאות בפועל, ונבעה מטעות במדידות של המודד או של האדריכל שנשכר על ידי ה"ה לבנון.

20.
לעניין המדרגה, טענה החברה כי פנתה לה"ה לבנון במטרה לברר אם הם מעוניינים בפרקט בביתם, ונענתה בחיוב, אך לטענתם אין באפשרותם כרגע לממן את עלותו.
לפיכך, סוכם, שאם ה"ה לבנון יהיו מעוניינים להניח פרקט, יעדכנו על כך את החברה בטרם הרכבת הדלתות.

21.
החברה טענה כי, לא קיבלה שום הערות לאחר סיום עבודות ההתקנה, ורק לאחר שה"ה לבנון
ביקשו להחליף את סוג הזכוכית, החלו לטעון טענות נגד טיב העבודות.

22.
לטענת החברה, בהתאם להצעת המחיר שהעבירו ה"ה לבנון, עלות החלפת הזכוכיות הייתה בסך של 10,156 ₪ , כאשר הצעת המחיר של החברה הייתה בסך 3,500 ₪, ועל כן, דרישה של 20,559 ₪ הינה מוגזמת ומופרכת.

גדר המחלוקת

23.
מכתבי הטענות, ומסיכומי הצדדים עולה כי עיקר המחלוקות בין הצדדים הינן, מה הוסכם
במהלך ההתקשרות לעניין סוג הזכוכית שתותקן בבית לבנון, והאם חלה על החברה חובה לתקין זכוכית מחוסמת. כמו כן, קיימת מחלוקת בדבר שאלת קיומם של ליקויים בעבודות.

דיון והכרעה

ההסכם בין הצדדים

24.
הזמנת העבודות בתאריך 26.5.06 מהווה הסכם בכתב בין הצדדים, והוא ההסכם המחייב. ההזמנה בוצעה על בסיס שרטוטים ומפרטים שהוכנו על ידי האדריכל של ה"ה לבנון, לפיה גובשה הצעת המחיר.
בהזמנה נרשם ביחס לסוג הזכוכית, כי תהיה זכוכית בידודית או טריפלקס לפי בחירה.

25.
אני מקבלת את עדות מר שמיר, שלא נסתרה, לפיה בביקורו בבית לבנון הוא הסב את תשומת לב ה"ה לבנון לכך, שבניגוד לתוכנית אדריכל שהוצגה בפני
ו, ישנו הבדל בגובה דלת הסלון המסומנת בהצעת המחיר כדלת הזזה בלגי 7300/3+רשת נעילה רב נקודתית (להלן: "פריט מספר 1"). ה"ה לבנון ביקשו להגדיל את דלת הסלון, אולם, לאחר בירור עם האדריכל והקונסטרוקטור הוחלט להשאירה כפי שהיא.

26.
כחודשיים מאוחר יותר, ולאחר שהבית היה מוכן להתקנת דלתות וחלונות, הגיע מר שמיר פעם נוספת לבית, כדי לקחת מידות לייצור, ואז התברר לו כי יש פער גם בין הגדלים המוזמנים לבין הגדלים הקיימים בפועל גם בדלת 9000 הז' 2 כנפיים+רשת נקודתית+רשת סף רגליים (להלן: "פריט 6").

27.
מר שמיר פנה לה"ה לבנון ואמר להם כי מדובר בטעות של אדריכל ו/או המודד מטעמם, והפער בגדלים גורר תוספת תשלום, אולם הם סירבו לשלם, טענו כי זו אשמת החברה, ושהיה עליה לקחת מידות בשלב מוקדם יותר וליידעם על כך. עוד ציין מר שמיר בפני
ה"ה לבנון כי, בשל הגדלת הפריטים יצטרך להשתמש בזכוכיות עבות יותר לכל הפתח, ובתגובה, מר לבנון הודיע לו כדלקמן: "לא מעניין אותי באיזה זכוכית תשתמש - אני לא מוכן להוסיף כסף".

28.
לאחר שעבודת החברה הופסקה לשבועיים בשל חלוקי דעות אלו, הגיעה גב' לבנון למשרדי החברה על מנת לגשר על הפערים. סוכם כי עבור הגדלת פריט מספר 1 תשולם התוספת, ואילו עבור הגדלת פריט מספר 6 (2 יחידות) תשולם תוספת של 66% מהסכום ההתחלתי אותו דרשה החברה.
מר שמיר טען כי הסכים להפחתת עלות התוספת, על מנת להימנע מהפסד נוסף, ועל מנת לצאת מהמצב אליו נקלעו הצדדים.
החברה חזרה להמשך ביצוע העבודות, ובגלל הגדלת הפתחים התקינה זכוכית עבה יותר בהרכב של
5-6-5, במקום בהרכב של 4-6-4, וללא כל תוספת תשלום מצידם של ה"ה לבנן.

29.
אין לקבל את טענת ה"ה לבנון לפיה לא היה להם ספק לאורך כל ההתקשרות כי הזכוכית שתותקן תהיה מחוסמת, שהיא זכוכית בטיחותית ולפי התקן הישראלי.

נושא הבטיחות לא היה בראש מעייניהם של ה"ה לבנון, והם התמקדו בעת כריתת ההסכם בנושא המחיר. כך עולה מהמשא ומתן הממושך שערכו עם החברה ועם חברה נוספת וכך גם מחקירת מר לבנון שנשאל מדוע בחר בזכוכית מסוג בידודית ולא מסוג טריפלקס, שנועדה למנוע רעש אולם היא גם בטיחותית, והשיב "אנחנו גרים באזור לא רועש והעניין התרמי היה יותר חשוב לנו" (עמ' 21 שורה 25 לפרוטוקול).

30.
טענת ה"ה לבנון לפיה נושא הבטיחות, היה נושא חשוב מעין כמוהו עבורם, אינה עולה קנה אחד עם העובדה שבעת ההזמנה, ולפי גרסתם הם, לא טרחו להעלות נושא זה. יתרה מכך, ה"ה לבנון הציגו לחברה אופציית בחירה בין שני סוגי זכוכיות השונות בתכליתן ובמטרתן, ובסופו של דבר החליטו להתקין זכוכית בידודית.

31.
סביר והגיוני כי אדם המבקש להזמין מוצר וחושש לנושא הבטיחות, קודם כל מברר האם המוצר בטיחותי, במיוחד לאור העובדה כי מר לבנון היה מודע להבדל בין סוגי הזכוכיות.
ה"ה לבנון כבר בנו בית עשר שנים קודם, והיו בקיאים בנושא האופציות השונות של הזכוכיות. החלפת האלומיניום והחלונות במסגרת העבודות, היוותה רק שיפוץ של הבית הקיים, וטרם השיפוץ היו מותקנות בביתו זכוכיות מסוג מחוסמת.

אין לקבל את טענת ה"ה לבנון כי הזכוכיות הוצגו להם כזהות מבחינת התכונות. אין זה הגיוני, אין זה סביר, ואם כך היה נאמר, בוודאי שמר פרל שהיה נוכח באותה הפגישה היה מתריע על כך.

לא שוכנעתי מכנות טענת ה"ה לבנון בעדותו כי טעה לחשוב כי תותקן זכוכית מחוסמת, אשר כלל לא הוזמנה על ידו.
מדובר ב"חוכמה שבדיעבד", שנולדה בשל מחלוקות בין הצדדים ובמטרה להימנע מתשלום יתרת החוב.

32.
יש לדחות גם את טענת ה"ה לבנון לפיה הוטעו לחשוב שמדובר בזכוכית מחוסמת בשל מדבקה שהודבקה על הזכוכיות ונשאה את הכיתוב "א.א. חיסום", שאת המדבקה הם ראו רק לאחר התקנת הזכוכיות בביתם.


מעורבות מר פרל

33.
בנוסף, ה"ה לבנון הגיעו לפגישה בה נכרת ההסכם, יחד עם מר פרל, כדי שייעץ להם. מר פרל
העיד על עצמו כעוסק בענף ייצור ושיווק אלומיניום מזה 15 שנים, מהנדס בנין בהשכלתו ומוביל פרויקטים בתחום, והוא העיד כי הינו מודע להבדלים בין סוגי הזכויות השונים (עמ' 17 שורה 24-32 לפרוטוקול).

34.
משנשאל מר פרל בחקירתו – כיצד ייתכן הדבר שבתור איש מקצוע קיבל את הצעת המחיר של החברה בלי להתייחס לסוג הזכוכית, והשיב - "יש מינימום הכרחי ואת המינימום ההכרחי ידעתי שהוא יעבוד עליו. לא חקרתי את התובעת בנושא של איזה זכוכית. שוחחנו שיחה כללית אני ודודי, בשיחה זו דיברנו על נושא האביזרים ושהוא מורשה קליל ויעבוד עם מוצרים שלהם. לא דיברנו על בטיחות
כי זה ברור ומובן". (עמ' 19 שורה 2 לפרוטוקול).

מעורבות האדריכל

35.
האדריכל היה האחראי מטעם ה"ה לבנון על התכנון והפיקוח העליון של עבודות השיפוצים בבית (סעיף 2 לתצהיר). בחקירה הנגדית של האדריכל הסתבר כי הוא אינו מורשה חתימה וכי הינו אדריכל פנים (עמ' 15 שורה 14 לפרוטוקול).

36.
מחקירתו הנגדית של מר לבנון עלה כי הוא פנה להתייעץ בעניין סוגי הזכויות עם האדריכל שלו (עמ' 21 שורה 23 לפרוטוקול): "...שאלתי את האדריכל והסבירו לי את ההבדל שטריפלקס זו זכוכית שבנויה משתי זכוכיות עם פלסטיק באמצע ונועדה לפתור בעיות אקוסטיות ונראית יותר דקה ובידודית נועדה יותר לעניין התרמי".

37.
האדריכל העיד כי תחילה דובר על דלת זכוכית מחולקת, אשר לא דורשת זכוכית מחוסמת, ורק אחרי ששונה תכנון הדלת
לדלת ללא חלוקה, התעוררה הדרישה לזכוכית מחוסמת, וכך נכתב במכתבו של האדריכל מיום 10.10.2006 לחברה: "כאמור, במפרט היה מדובר בויטרינות עם חלוקות רוחביות עם אופציה לזכוכית בידודית ו/או לחילופין טריפלקס (בטיחותית). כאשר מדובר במבנה כזה לחיסום אין משמעות, ברם כאשר הוחלף העיצוב ליחידות כנף ללא חלוקות, היה עליך לידע כאיש מקצוע שיש צורך בזכוכיות מחוסמות במידה ותבחר האופציה של זכוכית בידודית...".


מעדותו של האדריכל עולה במפורש כי היה מודע לכך שזכוכית בידודית היא לא בהכרח זכוכית בידודית מחוסמת (עמ 15 שורה 19 לפרוטוקול).

לאור דברים אלה, תמוהה טענתו של האדריכל, כי אינו בקיא בנושא (עמ 16, שורה 8). מהות טענת האדריכל, היא הסרת האחריות ממנו אל החברה, ואין לקבל התחמקות זו
מאחריות.

38.
המסקנה העולה מעדות האדריכל היא כי לא ה"ה לבנון, לא מר פרל ולא האדריכל , סברו שיש צורך בזכוכית מחוסמת בעת ביצוע ההזמנה, לפי הצעת מחיר שהוגשה, כאשר המיפרט המתייחס לדלת זכוכית מחולקת.

39.
מששונה המפרט, ליחידת כנף ללא חלוקות, גם אז לא ה"ה לבנון ולא האדריכל ולא איש מטעמם ביקשו לשנות את סוג הזכוכית, אף שהיו מודעים להבדלים בסוגי הזכוכית.

40.
לפי טענת ה"ה לבנון, האדריכל לא העלה את נושא החיסום, משום שהיה ברור לו שהזכוכית שתותקן תהיה בטיחותית. בעניין זה השתנתה גרסת האדריכל מספר פעמים:
תחילה טען
כי לא היה צורך בזכוכית מחוסמת כלל לאור מבנה הדלת וזאת לפי מכתבו מיום 10.10.06, וכך בעדותו: "ש. למה כתבת זכוכית טריפלקס או בידודית? ת. כי דובר על זכוכית שקופה בחלוקות קטנות שלא הייתה בפועל משמעות לעניין הבטיחות...".
בתצהיר האדריכל עלתה טענה אחרת - "לספק קיימת חובה חד משמעית לבצע העבודות בהתאם לתקן הישראלי המחייב. זאת להבהיר כי אני כאדריכל אינו בקיא ברזי האלומיניום". עוד הוסיף "לצורך כך מתקיים דיאלוג בין הספק לאדריכל. במסגרת דיאלוג זה מוודאים השניים כי המוצר המיוצר עומד בדרישות האדריכלות מחד ובדרישות המקצועיות של הספק מאידך"... "אלא שספק האלומיניום מעולם לא יצר עימי קשר כלשהו"..."מבחינתי היה ברור כי כל הדרישות האדריכליות, כפי שבאו לידי ביטוי בתוכניות ובמפרט, מובנות וכי ספק האלומיניום יבצע את הנדרש עפ"י הדין (לרבות כל תקן כמובן)".

41.
היה על האדריכל ששימש גם כמפקח, במיוחד כאשר הוא מעיד על עצמו, שאינו בקיא בתחום, לוודא
את סוג ותכונות הזכוכית שהוא הזמין. האדריכל מחד טען כי על החברה היה לעבוד לפי המפרט שלו, ומאידך, כי היה על החברה ליצור עימו קשר ולתאם פרטים. השלכת כל האחריות על החברה הינה פסולה ואינה נכונה בתכלית.

42.
שרטוטי האדריכל מפרטים את גודל החלונות, סוג הפתחים המבוקשים, צבע המשקופים וסוג הזיגוג המבוקש בכל פתח. כך למשל לגבי "חלון דריי קים" כתב האדריכל במפורש "זכוכית טריפלקס 6 מ"מ", ולעניין הפרזול הוסיף "לפי הוראות היצרן" (נספח 1 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד). לגבי דלת "שלוש כנפים נגררות זו על זו" רשם "זכוכית טריפלקס 6 מ"מ או בידודית". אם נכונה הטענה שהאדריכל אינו בקיא ברזי האלומיניום, הרי היה עליו, או לא לקבוע את הסוג, ולקבל החלטה בעניין לאחר התייעצות עם בעל המקצוע או לרשום "לפי התקן".

43.
מעדות האדריכל עולה כי לא ניתנה הנחיה לחברה להתקין זכוכית המאושרת על פי התקן הישראלי. בפועל, האדריכל קבע שתי אופציות לסוגי זכוכית, כפי שעולה מהמפרטים שהוצגו לחברה. אין זה מתפקידה של החברה, ובוודאי שלא מחובתה, להתערב בשיקולי האדריכל ובעלי הדירה, כאשר מדובר בבית פרטי. האדריכל דרש באופן ברור, זכוכית מסוג בידודית או מסוג
טריפלקס, וזאת הותקן.

44.
כאשר האדריכל לא העלה את הנושא, ולא שיתף את החברה בחוסר ידיעתו או בקיאותו בעניין זה, ולא התייעץ עם החברה, אין לו אלא להלין על עצמו. אין זה מתפקידה של החברה לשער את רמת מיומנותו, בקיאותו או מקצועיותו של כל אדריכל הפועל בשם מזמיני העבודה ומוסר להם רשימת הוראות.

45.
המומחה מטעם ה"ה לבנון, מר שלום גרינפלד (להלן: "מומחה מטעם ה"ה לבנון") העיד: "מה שאתה מראה לי זה שהאדריכל לא כ"כ יודע מה הוא רוצה. הוא כותב פה דברים שלא כ"כ מסתדרים אחד עם השני. כותב טריפלקס ובידודית וזה לא אותו דבר. הוא כותב בסוף לתאם את כל הפרטים, כלומר היו צריכים לדון בכל הפרטים" (עמ' 13, שורה 28 לפרוטוקול)


אין לקבל את הטענה לפיה החובה הייתה על החברה ליצור קשר עם האדריכל לשכנע אותו לשנות את המפרט שהוגש לה.

46.
החברה טענה, כי בעת ביצוע ההזמנה עלה נושא הזכוכית המחוסמת ונפסל על ידי מר לבנון לאור העובדה כי מחירה גבוה ממחיר הזכוכית שהוזמנה על ידו, וה"ה לבנון דחו טענה זו וטענו כי השיחה מעולם לא התקיימה.
גם אם תתקבל גרסת ה"ה לבנון, כי לא התקיימה שיחה כזו, אין זה משנה את התוצאה, שכן הנטל הינו על ה"ה לבנון ויועציהם לברר את הפרטים, והכל כפי שהובהר לעיל, ולו היו מתייעצים עם החברה ולא רק מוסרים לה הוראות לביצוע, כי רק אז יכלו לבוא בטענות לרשלנות.

47.
מהעדויות שנשמעו ניתן לקבוע, כי כלל המעורבים היו מודעים לקיומם של סוגים שונים של זכוכיות ולתכונות של הסוגים השונים. מר לבנון הוא אדם משכיל, בעל ניסיון קודם בבניה, שהיה מלווה באדריכל שתכנן ופיקח על השיפוץ, וכן נעזר בעת ההתקשרות באיש מקצוע בתחום העבודות שיעץ לו, והזכויות הותקנו בהתאם להזמנה.

טענת קיומו של נוהג

48.
לטענת ה"ה לבנון, על בית המשפט להשלים את ההסכם לפי סעיף 26 לחוק החוזים -

"פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים".

49.
במקרה דנן "אין נוהג הקיים בין הצדדים", כי מדובר בהתקשרות ראשונה ביניהם. משכך, יש לבחון האם הוכח נוהג מקובל בחוזים מסוג זה.


50.
ה"ה לבנון לא הרימו את נטל השכנוע ולא הוכיחו את קיומו של נוהג כזה בהתקנת אלומיניום זיגוג. לא הוצגה בפני
י תשתית ראייתית משכנעת לפיה מתקין אלומיניום "יתנדב" להציע הצעות בטיחות למזמינים, גם אם לא נשאל על כך, ובמיוחד בנסיבות בהן המזמינים קיבלו ייעוץ ומסרו מפרט מפורט ומדויק.

51.
בראיות שהוגשו מטעם ה"ה לבנון, לא היה כדי לשכנע בדבר קיומו של נוהג, משכך הדבר, דוחה אני את הטענה כי יש להשלים את פרטי ההזמנה לפי נוהג קיים בדבר התקנה של זכוכית בטיחותית בפתחים מסוג זה.

אי העדת עדה רלוונטית מטעם ה"ה לבנון

52.
מהעדויות עולה כי גב' לבנון נטלה חלק דומיננטי בניהול המו"מ, ובתהליך קבלת ההחלטות מול האדריכל ומול החברה, כדלקמן: גב' לבנון הגיעה למשרדי החברה על מנת לגשר על הפערים שנוצרו בשל
אי הסכמת מר לבנון
לשלם בגין ההפרשים שנוצרו בשל שינוי בגדלי
החלונות (סעיף 5 לתצהירו של מר שמיר), והיא זו שטיפלה בנושאים האדריכלים והעיצובים בבית (עמ' 21 שורה 12 לפרוטוקול).
גם בעניין המעקה שהותקן בבית העיד מר לבנון כי לא היה שותף לדיונים של פריטים עיצובים בבית (עדות מר לבנון עמ' 23 שורה 8).

גב' לבנון הינה בעלת דין ועדה רלוונטית, אך היא לא הגישה תצהיר מטעמה ולא התייצבה להעיד בבית המשפט. אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. משכך, העדר עדותה של גב' לבנון נזקפת לחובת ה"ה לבנון.

הטענה בדבר קיומו של תקן ישראלי

53.
ה"ה לבנון טענו לקיומו של תקן ישראלי, שחייב את החברה להתקין זכוכיות העומדות בתקן ישראלי- ת"י 1099 ותקן ישראלי ת"י 938.

54.
במדינת ישראל קיימים שני סוגי תקנים: תקן ישראלי ותקן רשמי. תקן ישראלי הינו תקן וולונטרי לעומת תקן ישראלי רשמי אשר נקבע ככזה על ידי שר התעשייה, המסחר והתעסוקה.

בסעיף 9 א לחוק התקנים, תשי"ג -1953, נקבע לגבי תקן רשמי:

"לא ייצר אדם מצרך, שמיפרט שלו נקבע כתקן רשמי, ולא ימכרנו, ולא ייבאו ולא ייצאו, ולא ישתמש בו בכל עבודה שהיא, ולא יבצע עבודה שהכללים הטכניים של תהליכה נקבעו כתקן רשמי, אלא אם התאימו המצרך או תהליך העבודה לרישות התקן הרשמי, או אם נקבעה הוראה אחרת באכרזה שבה הוכרז התקן כתקן רשמי".

55.
ה"ה לבנון הסתמכו על שני תקנים, כדלקמן:
תקן ישראלי מספר ת"י 1099
שכותרתו "זיגוג בבניינים: תכן השמשה- קביעת מין הזכוכית ועובי השמשה".
תקן זה דן בשמשות המיועדות לזיגוג בבניינים, כגון: חלונות, דלתות, מחיצות, גגות ותקרות מזוגגים, מחסומים ומעקים, חלונות ראווה וקירות מסך. התקן מגדיר בין היתר את סוגי הזכוכיות בפתחים שונים.
התקן מוגדר כתקן לא רשמי.

תקן ת"י 938 חלק 3
–שכותרתו "לוחות זכוכית שטוחה לשימוש בבניינים: זכוכית בטיחות".
תקן זה חל על לוחות של זכוכית בטיחות ממינים אלה: זכוכית בטיחות מחסמת, זכוכית בטיחות רבודה וזכוכית בטיחות עשויה זכוכית שטוחה מצופה פלסטיק לשימוש בבניינים. התקן מגדיר את תכונות הנדרשות בזכוכיות השונות. התקן מוגדר כתקן רשמי חלקי
- למעט 2.1.3-תעודת משלוח, 3.1-אורך הצלעות

של לוח זכוכית בטיחות 3.2-ניצבות הצלעות, וכן למעט

הנספחים לתקן.

56.
כך הוסבר בפסיקה ההבדל בין התקנים:

"חוק התקנים מבדיל ומבחין בין שני סוגי תקנים: מזה, תקן ישראלי, ומזה, תקן ישראלי רשמי. כל תקן שהוא, מכון התקנים קובע אותו (סעיף 6(א) ל
חוק התקנים
), ובכל תקן יכולות שתהיינה שתי דרגות. הדרגה האחת היא התקן הישראלי (סעיף 6(א) ל
חוק התקנים
). תקן ישראלי אינו גורר אחריו כל חיובים, ואין הוא מטיל כל מטלות שהן לא על יצרני המצרך נושא התקן, לא על משווקי המצרך ולא על יבואני המצרך. תקן ישראלי – כביטויו המוצלח של חברנו השופט זמיר ב
בג"ץ 7023/93
איגוד יצרני מוצרי עץ ורהיטים בישראל ואח' נ' שר התעשיה והמסחר ואח' [1] "...שמור לבעליו לטובתו: תו התקן מעיד על איכות המצרך. אך תקן כזה אינו מחייב: גם לאחר שנקבע תקן ישראלי למצרך מסויים, עדיין מותר לייצר ולשווק מצרך זה אף אם אינו עומד
בתקן". מוצר פלוני שנקבע לו תקן ישראלי, רשאים היצרן, המשווק והיבואן לתבוע
מעצמם לעמוד בדרישות התקן ולהתגאות בכך לפני לקוחותיהם. ואולם אין הם חייבים לעשות כן, וברצותם ייצרו, ישווקו וייבאו אותו מוצר אף אם איכותו נופלת מהנדרש בתקן.

בצד התקן הישראלי – שמא נאמר: מעל לתקן הישראלי – שוכן התקן הישראלי הרשמי. תקן ישראלי רשמי הינו תקן ישראלי ששר התעשייה והמסחר הכריז עליו – בהכרזה שפורסמה ברשומות – כתקן ישראלי רשמי. השר מוסמך להכריז כך לאחר התייעצות עם נציגי היצרנים והצרכנים, ואם נשתכנע שהדבר דרוש לשמירה על בריאות הציבור או על ביטחונו, או להבטחת רמה נאותה לתוצרת הארץ או לשיפורה או לייעול המשק או להגנת הצרכן – הכול כהוראת סעיף 8(א) ל
חוק התקנים
כהוראתו לעת הרלוונטית לעתירה (על שינוי הנוסח שאירע ביני-לביני נדבר עוד בהמשך). תקן ישראלי רשמי – שלא כתקן ישראלי גרידא – גורר אחריו חובות של-ממש. משהוכרז תקן כתקן ישראלי רשמי לעניינו של מצרך פלוני, מוטל איסור על כל אדם לייצר אותו מצרך, למוכרו, לייבאו, לייצאו או להשתמש בו בכל עבודה שהיא (הוא הדין, בשינויים המחויבים, לעניינו של תהליך עבודה) אלא אם מתאים המצרך (או תהליך העבודה) לדרישות התקן הרשמי (סעיף 9(א) ל
חוק התקנים
). העובר על איסורים אלה צפוי לעונש ולסנקציות נוספות (סעיף 17 ל
חוק התקנים
)
".
בג"ץ 53/96 תשלובת ח. אלוני בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר, פ"ד נב (2) 1.

57.
כעולה מן האמור, תקן מחייב הינו תקן החל מכוח החוק, ומחייב את כלל בעלי המקצוע בתחום לפעול לפיו, וחריגה ממנו מהווה עבירה פלילית, כפי שמוגדר בסעיף 17 א לחוק התקנים, והעונש בגינו הוא מאסר שנה או קנס כספי.

58.
בתקנות תכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 תיקון משנת 96- הוגדר בסעיף 14.01: "השימוש בזכוכית בבניה יהיה בהתאם לתקן הישראלי ת"י 1099 חלק ז".

59.
תקנה זו כמו גם התקן עצמו, מתייחסים להתקנת זכוכית בבניינים. כאשר מדובר בבניה פרטית, אין תקן הכופה על אדם איזו זכוכית להתקין בביתו. הייתה בידי ה"ה לבנון הבחירה לפעול לפי ת"י 1099 או לאו.

60.
מר לבנון העיד בחקירה נגדית כי בחר להתקין בעת השיפוץ מעקה שאינו לפי התקן הישראלי, אך טען כי "האדריכל הפנה את תשומת לבנו לזה, נאמר לנו שזה מאוד מקובל" (עמ' 23, שורה 3 לפרוטוקול). מר לבנון לא טען כי האחריות להתקנת מעקה לפי התקן מוטלת על ספק המעקה, ובכל הקשור למעקה, משום מה, לא הייתה לו כל רתיעה מהתקנה שלא לפי התקן.

61.
ה"ה לבנון בחרו לטעון כי היה על החברה להתקין זכוכית לפי התקן הישראלי, שכלל לא מחייב אותה בבנייה פרטית. אילו רצו ה"ה לבנון שהזכוכיות יעמדו בתקן, היה עליהם לדרוש זאת בעת ההתקשרות, וזאת לא עשו.

62.
ה"ה לבנון הסתמכו על חוות דעתו של מהנדס בוריס דינר שטיין בעניין בניית בניין מגורים, המדובר בבניית בנין ולא בבניה של בית פרטי, על כן, אין חוות דעת זאת רלוונטית לעניינו.

63.
לעניין תקן ת"י 938, תקן זה חל על לוחות זכוכית בטיחות עצמן והרכבן, ולכן אינו רלוונטי למקרה שלפנינו.

64.
מכוח העובדה שלא חלה על החברה החובה לבצע את העבודות לפי התקן, יש לדחות את טענת ה"ה לבנון לקיומה של עוולת הרשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין.

65.
יודגש כי טענות ה"ה לבנון בדבר החובה להתקין זכוכיות מחוסמות ואי עמידה בתקן הישראלי עלו רק לאחר ההתקנה, ולאחר שלא השלימו חובם עבור העבודות שבוצעו.

טענות בדבר ליקויים בהתקנה

66.
ה"ה לבנון טענו לליקויים בהתקנת הדלתות והחלונות בביתם כדלקמן:
1)
עלות ביצוע התיקונים -20,599 ₪, בין היתר, החלפת זכוכיות למחוסמת.

2)
"אובדן" האחריות לה היו זכאים מהחברה עקב סירובה לבצע תיקונים בסך 10% + מע"מ מהיקף העבודות שהוזמנו כמקובל בשוק הבניה, ובסה"כ של 7,000 ₪.
3)
עלות הכנת חוות דעת ביחס לליקויים בסך 1,733 ₪.
4)
עוגמת נפש -10,000 ₪.
5)
סה"כ 39,292 ₪, כשמסכום זה יש לקזז 18,209 ₪ (החוב בגין העבודות) והיתרה עומדת על 21,083 ₪ אותה ה"ה לבנון תבעו.

67.
ה"ה לבנון טענו לקיומם של ליקויים הכוללים: חיבור פינות רופף, פרופיל לא מחובר על ידי ברגים, ידיות מתקלפות וכד', והתבססו על חוות דעת מר שלום גרינפלד. החברה מצידה הכחישה טענות אלו וטענה כי ההתקנה בוצעה ללא רבב.

68.
לעניין הידיות, לטענת החברה, ה"ה לבנון בחרו להתעלם מהקטלוג שהוצג להם של החברה המייצרת את האלומיניום, חברת קליל, ובחרו ידיות בצבע אחר, למרות שהוזהרו על ידי מר שמיר כי הצבע אינו עמיד, עלול להתקלף ואינו נושא תו תקן של חברת קליל.

69.
נטל ההוכחה להוכחת הנזקים הנטענים הינו על ה"ה לבנון, אולם הם לא הרימו נטל זה, ומהסיבות שאפרט להלן:
לחוות דעת המומחה מטעם ה"ה לבנון לא צורפה כל תמונה או ממצא הממחיש את הליקויים המפורטים בחוות הדעת.
ה"ה לבנון לא עימתו את מר שמיר או את המומחה מטעם החברה עם ממצאים כלשהם בחקירתם הנגדית.
חוות דעת המומחה מטעם ה"ה לבנון לא כימתה בסכומים את הנזקים הנטענים.

סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה,תשל"א-1970) קובע:

"נפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה.

"

לפי סעיף זה על התובע הנטל
להוכיח את הנזק שנגרם לו, וכך נפסק:

"... התובע פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)
, חייב להוכיח, במידת ודאות סבירה, הן את נזקו והן את שיעור הפיצויים, שיהיה בו כדי לפצותו על נזקו. מוטל עליו הנטל ליצור

תשתית עובדתית, שתאפשר לבית המשפט להעריך את מידת הנזק ואת שיעור
הפיצויים
"
.
עא 355/80

נתן אניסימוב בע"מ

נ'


מלון טירת בת שבע בע"מ
,

פ"ד לה (2) 800.

"
ההלכה היא, כי נפגע, התובע פיצויים לפי סעיף
10
ל
חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)
, תשל"א-
1970
, "חייב להוכיח, במידת ודאות סבירה, הן את נזקו והן את שיעור הפיצויים, שיהיה בו כדי לפצותו על נזקו" (ע"א 355/80
[1]. בעמ'
806
). כפועל יוצא מכך
-
מוטל על הנפגע, המבקש לקבל פיצויים במסגרת סעיף
10
ל
חוק התרופות הנטל
ליצור תשתית עובדתית, שתאפשר לבית המשפט להעריך את מידת הנזק מזה ואת שיעור הפיצויים מזה. כשם שמידת הנזק אינה עניין, שנקבע על-פי אומדנא דדיינא, כן עניין הפיצוי אינו נקבע על פי אומדנא דדיינא" (שם, בעמ'
808
-
809
). אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי, ההלכה היא, כי - "תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת

ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה

(
resonable certainty
)

, כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין
...
על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח

בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את

תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר .
ע"א 605/88
תבורי – בית חרושת למשקאות קלים בע"מ נ' מעינות הגליל המערבי סוכנויות
(1979) בע"מ, פ"ד מה(2) 1.

70.
משלא הוכיחו ה"ה לבנון את הנזק, ומשלא הביאו את הנתונים שיאפשרו לבית המשפט לקבוע את שיעור הפיצוי בגין הליקויים הנטענים, אין באפשרות בית המשפט לכמתו, להעריכו באומדנא או להביא לידי ביטוי כספי את טענותיהם.

71.
ה"ה לבנון צירפו חשבונית על סך 20,559 ₪, אך לא צירפו קבלה המעידה על תשלום בפועל. כמו כן בחשבונית נרשם היא כוללת תיקון חלונות אלומיניום והחלפת זכוכית לזכוכית מחוסמת, ועל כן, לא ניתן לדעת מה החלק עבור החלפת הזכוכיות לזכוכיות מחוסמות, ומהו החלק עבור התיקונים.

72.
תמוהה בעיניי גם העובדה שה"ה לבנון ביצעו תיקונים לכאורה, רק לאחר שהוגשה נגדם תביעת החברה לתשלום חובם, לאחר זמן רב מההתקנה, למרות טענותיהם בדבר מפגע בטיחות.

73.
ה"ה לבנון טענו לאובדן האחריות לה היו זכאים מהחברה. יש לדחות טענה זו מהסיבות להלן:
החברה סיימה את עבודות ההתקנה בתאריך 28.9.06. לפי חוו"ד המומחה מטעם ה"ה לבנון, המומחה ביקר בבית ה"ה לבנון ב-28.8.07, כחודש לפני גמר שנת הבדק, כאשר חוות הדעת נכתבה לאחר חודשים ארוכים, בתאריך 10.3.08. תמוה שחודש בדיוק לפני סיום שנת הבדק, הגיע המומחה לבדוק את הדירה וזאת 11 חודשים לאחר סיום ביצוע העבודות. גם כתיבת חוות הדעת לאחר יותר מחצי שנה מהביקור, ורק לאחר הגשת כתב התביעה, מעלה סימני שאלה ותהיות לעניין מהימנות חוות הדעת, זאת במיוחד לאור העובדה כי לחוות הדעת לא צורפו תמונות הממחישות
את הנזק ולא צורפו תמונות של תיקונים שבוצעו לטענת ה"ה לבנון.

החברה טוענת כי ביצעה את כל התיקונים אותן נדרשה לבצע בביתם של ה"ה לבנון, ואף למרות המחלוקת שנפלה ביניהם, כך גם העיד מר שמיר בחקירתו (עמ' 11 שורה 12 לפרוטוקול), וטענה זו לא נסתרה ולא הופרכה על ידי ה"ה לבנון.
לאור כל האמור לעיל, איני מוצאת לנכון לפסוק לה"ה לבנון פיצוי בגין הפסד שנת בדק.

74.
כמו כן ,למרות המחדלים החמורים להם טענו ה"ה לבנון מצד החברה, הם לא הגישו תביעה נגד החברה,
ו"נזכרו" להגיש תביעה שכנגד רק לאחר שהוגשה נגדם תביעה לשלם את חובם.
לסיום

75.
כעולה מן האמור לעיל, אני מקבלת את תביעת החברה ומורה לה"ה לבנון לשלם לה סכום של 18,500 ₪
בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
התביעה שכנגד נדחית.

76.
כמו כן, ה"ה לבנון ישלמו לחברה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ש"ח, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

77.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

78.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ב
ניסן ב תשע"א, 26 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

חתימה







תאמ בית משפט שלום 1456/07 אלומינקו תעשיות אלומניום לבניין בע"מ נ' אילן לבנון, תמר לבנון (פורסם ב-ֽ 26/04/2011)