פסקי דין על אייל ברוך | פסקי דין על ארז ארי עם - ארז רקורד סוכנות נופש

48794-12/10 תק     28/04/2011




תק 48794-12/10 אייל ברוך נ' ארז ארי עם - ארז רקורד סוכנות נופש








בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון



ת"ק 48794-12-10 ברוך נ' חברת ארז רקורד סוכנות נופש






בפני

כב' השופטת
יעל בלכר

התובע
אייל ברוך


נגד

הנתבע
ארז ארי עם - ארז רקורד סוכנות נופש




פסק דין


תביעה כספית ע"ס 5,000 ₪ לפיצוי מוסכם בגין הפרת חוזה.

אבי התובע הוא בעלים של יחידת נופש בקלאב הוטל.

הנתבע הוא בעל סוכנות נופש ומתווך בעלי יחידות לנופשים.

בין האב לנתבע נחתם "הסכם שכירות" מיום 21/11/10, שלפיו בתמורה להענקת זכות הנופש לימים א - ה (5/12/10 – 9/12/10) יקבל האב (המשכיר) מהנתבע (השוכר), סך של 2,100 ש"ח.

הנתבע השכיר את יחידת הנופש לצד ג' ששהה ביחידה בתקופה הנ"ל.

במחצית השניה של השבוע, ימים ה – א, התארחו ביחידה התובע ובני משפחתו.

זהו סעיף 10 להסכם השכירות, שעומד בבסיס המחלוקת:
"א. השוכר מצהיר בזה שידוע לו כי פיצול הנופש בסוויטה יתבצע (שוכר ב' – מחוייב בכניסתו למלון) על פי סעיף 3. השוכר ישא בתשלום דמי הפיצול ועליו להעביר את הסכום לקבלה במלון"
ב. "השוכר מצהיר בזאת שידוע לו כי במידה ולא יקיים את התחייבותו (סעיף 10א) יחוייב בתשלום מלא של פיצול זכות הנופש. אני מאשר לארז רקורד לחייב את כרטיס האשראי הרשום בטופס ההזמנה (התחייבות) בעלות הפיצול במלואו על פי דרישת המלון".

להבהיר: שוכר ב' – הוא השוכר לתקופה השניה, שמיום ה' עד א' (סופשבוע).

לטענת התובע, לפי סעיף 10 הנ"ל, היה על הנתבע לשלם את דמי הפיצול. כשהגיעו התובע ומשפחתו, הסתבר להם, לתדהמתם, שצד ג' לא שילם את דמי הפיצול. החלו שיחות עם הקבלה, עם הנתבע ועם צד ג', שטען ששילם את הסכום לנתבע, ללא הועיל. בסופו של דבר, שילם התובע בעצמו את דמי הפיצול בסך של 290 ₪ ואז הסכימו לתת להם להתארח בחדר. חופשתם נפגמה מההמתנה ונגרמה להם עוגמת נפש סביב כל העניין.

הפיצוי שנתבע בגין הנ"ל הוא פיצוי מוסכם בסך של 5,000 ₪ שקבוע בסעיף 7 להסכם השכירות וחל במקרה של הפרת ההסכם מכל סיבה שהיא.

לטענת הנתבע, התובע אינו התובע הנכון, שכן ההסכם הוא עם האב. בנוסף, התובע ביקש שימצאו נופשים לסוויטה רק במחצית הראשונה של השבוע. את דמי הפיצול משלם הנופש במחצית השניה של השבוע, שהוא במקרה זה, התובע בעצמו. יתר על כן, מברור עם המלון, התובע קיבל את החדר בשעה 13:41 בעוד שלפי נוהל המלון השעה המקובלת היא 16:00.לפיכך, לא חל כל עיכוב בקבלת החדר. ההיפך הוא הנכון. עוד טוען הנתבע כי כל עמלתו בתיווך היא 345 ₪, הפער שבין התשלום שהתחייב לשלם לתובע ובין הסכום ששילם לו צד ג' (צורפו קבלות בגין תשלום צד ג') ולא ייתכן שהתחייב לשלם גם את הסכום של 290 ₪. בכל מקרה, התביעה נופחה למימדי ענק, כשבבסיס המחלוקת סך של 290 ₪ ויש לדחותה תוך חיוב התובע בהוצאות.

אני סבורה כי הדין עם הנתבע ולפיכך, אני דוחה את התביעה.

כפי שהתברר מעדויות הצדדים, הסכם שכירות זה, הוא למעשה הסכם שמצוי בדרך כלל בשימוש של הנתבע, שהוא כאמור, מתווך בין בעלי היחידות לנופשים, שאז הנתבע הוא "המשכיר" והנופש (צד ג') הוא "השוכר". התובע קיבל הסכם סטנדרטי זה מהנתבע, ערך בו שינויים בכתב יד, והעבירו לחתימת הנתבע. התוצאה היא, כפי שעולה גם מסעיף 10 להסכם שמצוטט לעיל, שיש חוסר התאמה בין הסעיפים ובתוך עצמם ואין התאמה של נוסח ההסכם לאופי ההסכמה בין הצדדים ולמטרת ההסכם. כך למשל, בכל הקשור לסעיף 10 שצוטט לעיל, בס"ק א' נאמר פעם אחת שדמי הפיצול ישולמו ע"י "שוכר ב'" (הוא התובע) ופעם אחת נאמר שישולמו ע"י "השוכר" (הוא הנתבע). ההוראה בס"ק ב, שמתירה לסוכנות הנופש של הנתבע לחייב את כרטיס האשראי של "השוכר", אינה רלבנטית כלל שעה שבהסכם שנחתם, הנתבע עצמו הוא "השוכר". אילו רצו להתאים את ההוראה למצב של התחייבות הנתבע בתשלום דמי הפיצול, צריך היה להקנות לאבי התובע זכות לנכות את הסכום מכרטיס האשראי של הנתבע.

לאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש לבית המשפט ובשים לב לכלל נסיבות העניין, אני סבורה כי פרשנות הנתבע להסכם, דהיינו: שחובת תשלום דמי הפיצול היא על השוכר השני (שוכר ב'), שהוא במקרה זה, התובע בעצמו - סבירה יותר ומתיישבת יותר עם התכלית הכלכלית של ההסכם.



אציין כי התובע הסכים בדיון, לאור הקבלות שהציג הנתבע בכתב ההגנה, כי צד ג' לא שילם לנתבע את דמי הפיצול.
עולה בברור גם מהקבלות שהציג הנתבע, כי עמלתו של הנתבע היא בסך הכל, 345 ₪ בגין התיווך.

אוסיף ואציין עוד, כי גם אילו מצאתי שהפר הנתבע את ההסכם, לא היה מקום לפסוק לתובע את הפיצוי המוסכם שתבע, בסך של 5,000 ₪ בגין ההפרה הנטענת. הפיצוי המוסכם בהסכם הינו בלתי סביר לחלוטין ביחס להפרה. אין מדובר בהפרה יסודית, כגון: למשל, שלא הועבר הסך של 2,100 ₪ בעבור השימוש ביחידת הנופש. לא היה מקום לתבוע פיצוי בסכומים אלה, כשעל הכף מחלוקת ביחס לתשלום סך של 290 ₪, דמי הפיצול. אם עוגמת הנפש לתובע ומשפחתו בגין העיכוב, ההמתנה וההתעסקות בדבר הייתה כה גדולה (העיכוב כשלעצמו הוכחש כאמור ע"י הנתבע לאור הבירור שערך עם המלון, ולא הוכח ע"י התובע) - צריך היה התובע, בתוקף חובתו להקטין את נזקו, לשלם את הסכום של 290 ₪, הזניח ביחס לעוגמת הנפש הנטענת, ולהותיר את המחלוקת להתדיינות לאחר מכן.

בנסיבות האמורות מתייתר הצורך לדון גם בשאלת זכות התביעה של התובע כלפי הנתבע. יחד עם זאת אציין, כי התובע הציג במועד הדיון תצהיר של אביו (ת/1), שלפיו הוא מיפה את כוחו של התובע לייצגו בתביעה. תצהיר זה אין די בו. שכן אבי התובע הוא הצד הנכון לתביעה של פיצויים מוסכמים בגין הפרת חוזה שנחתם בין הנתבע לבין אבי התובע, גם אם את התביעה ינהל בפועל התובע, בשם אביו.

סוף דבר: התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 250 ₪ בתוך 30 ימים מהמסירה.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי-מרכז בתוך 15 ימים.

המזכירות תדוור לצדדים בדואר רשום+אישור מסירה.

ניתן היום,
כ"ד ניסן תשע"א, 28 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.












תק בית משפט לתביעות קטנות 48794-12/10 אייל ברוך נ' ארז ארי עם - ארז רקורד סוכנות נופש (פורסם ב-ֽ 28/04/2011)