פסקי דין על אגודה שיתופית מעונות עובדים בקריית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים | פסקי דין על יעקב משה ברגמן | פסקי דין על אריה וירצבורגר | פסקי דין על גבריאל ירושלמי | פסקי דין על שמעון נהיר ואח' |

41523-03/11 עמנ     05/05/2011




עמנ 41523-03/11 אגודה שיתופית מעונות עובדים בקריית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים, יעקב משה ברגמן נ' אריה וירצבורגר, גבריאל ירושלמי, שמעון נהיר ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
לפני כב' השופט ד"ר יגאל מרזל



עמ"נ 41523-03-11 מעונות עובדים בקרית משה אגודה שתופית לשיכון בי-ם בע"מ ואח'
נ' וירצבורגר ואח'




המערערים
:
1.
אגודה שיתופית מעונות עובדים בקריית משה

אגודה שיתופית לשיכון בירושלים

2.
יעקב משה ברגמן


- נ ג ד -

המשיבים
:
1.
אריה וירצבורגר
2.
גבריאל ירושלמי
3.
שמעון נהיר
4.
ניר יהודה

5.
עידן יעקב

משיב 5 על-ידי ב"כ עו"ד גדעון ברמץ

6.
ראנייה רבקה

משיבה 6 על-ידי ב"כ עו"ד אלרן ראניה

7.
דוד רכטמן
8.
חיה אדלר
9.
שמחה מליק


פסק-דין

1.
לפני ערעור על החלטתו של רשם האגודות השיתופיות מיום 6.3.2011. בהחלטה זו, נדחתה בקשת המערער ל"פסילתו" של הרשם מהמשך הדיון בהליכים הקשורים באגודה המערערת – ובעיקר בהשגות על דו"ח החוקר שמינה הרשם לבדיקת האגודה המערערת. במסגרת ההחלטה נפסקו גם הוצאות לטובת ב"כ המשיבים – בהן חויב המערער אישית.

2.
עיינתי בחומר הרב שהונח לפתחי ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני. מסקנתי היא, כי דין הערעור להידחות.

3.
אניח תחילה – כפי שגם נטען לפני
- כי יש להחיל על הנדון את מבחן ה"אפשרות הממשית למשוא פנים", בשים לב לתפקידו של הרשם והסמכות שהפעיל כמו גם לפסיקה בהקשרים קרובים (ראו למשל (ודוקו), בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573 (1994); בג"ץ 1356/96 בן ראם נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נ(1) 661 (1996); ראו עוד, עמ"נ (י-ם) 217/02 ארגוב נ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 9.9.2002)). כך אניח, שכן בין אם זו אמת המידה הרלבנטית לנדון, ובין אם המדובר באמת המידה של "חשש ממשי למשוא פנים", החלה על שופט (לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט) [נוסח משולב], תשמ"ד-1984; וראו גם, רע"א 296/08 ארט בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל (לא פורסם, 5.12.2010)), מסקנתי היא, כי לא קמה עילה להתערבות בהחלטת הרשם שלא לפסול עצמו. אסביר.

4.
ערעור הפסלות שהובא לפני מחזיק לא פחות מ-64 עמודים ומונה לא פחות מ-374 סעיפים. נוסף על כך, הוגשו גם עיקרי טיעון מפורטים. אולם, ככל שניתן לחלץ מן המלל הרב, הכולל למעשה סקירה של כל ההליכים וההחלטות שנתקבלו בעניין האגודה והמערער, הרי שעיקרו הוא פסלות נטענת של הרשם בשל שורה של החלטות שקיבל בעניינו שלו ובעניין האגודה שהוא עומד בראשה: החל בהליכי החקירה השונים (לרבות הליך אחד שהיה ובוטל); עבור במינוי החוקר דהאידנא (רו"ח אלקלעי) וכלה בהחלטות אחרות הקשורות לפרסום דו"ח החוקר. אלא שכל אלו אינן אלא החלטות של הרשם במסגרת הכרעותיו לגוף הסכסוך שלפניו, וממילא אין עניינן לערעור זה שעניינו אך בשאלת הפסלות. אין בהחלטות אלו כשלעצמן כדי לבסס טענה של אפשרות ממשית למשוא פנים, או חשש ממשי למשוא פנים (ובכלל זה גם טענת ניגוד העניינים). יודגש, כי המדובר בהחלטות שהתקבלו במשך מספר שנים לאחור, וגם מטעם זה - וודאי שאין הן יכולות להקים עילת פסלות שלא תהא נגועה בשיהוי כבד שיצדיק כשלעצמו את דחייתה.

5.
טענה נוספת שזוכה לבכורה בערעור המפורט שהוגש, עניינה טענות נגד עוזרו של הרשם והליך מינויו, כמו גם טענה לפיה הרשם, בתפקידו המנהלי, "מחפה" על עוזרו חרף עבירת משמעת לכאורה שביצע. אלא שגם בעניין זה לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הרשם לעניין דחיית הבקשה לפסילתו. לבד מהעובדה שהרשם לא קיבל את עמדתו העובדתית של המערער בנדון, הרי שטענות אלו לגופן הן מושא להליכים אחרים שנקט המערער, ומכל מקום - עניינן בעוזרו של רשם ולא בשאלת הכרעת הרשם בעצמו בעניינו של המערער והאגודה. ברור גם מהחומר שלפני, שעיקרי היסוד לטענה זו קיימים מזה מספר שנים והמערער השתהה בנדון עד לעת הזו. לעניין זה גם נקבע במפורש בבר"ם 2012/11 בעניינו של המערער, כי "עיתוי הגשת הבקשה – כארבע שנים (עד כמה שניתן להבין) לאחר שהמבקש 'חשף', כך לטענתו, את הפרשה הנטענת ופעל לעיכוב קידומו של עוזר הרשם – מותיר חשש כבד כי כל תוחלתה של הבקשה הוא לייצר יש מאין עילה לעיכוב נוסף במיצוי החקירה בעניין התנהלות האגודה" (פיסקה 13 להחלטת כב' השופט ח' מלצר מיום 4.4.2011). הדברים מדברים בעד עצמם. בדיון שנערך לפני, ביקש אמנם המערער להשיג על האמור בהחלטה זו של בית המשפט העליון ועל שנקבע בה. למותר לומר, כי לכך אין כל מקום. מדובר בהחלטה של בית המשפט העליון שניתנה בהליך שהמבקש היה צד לו – על כל המשתמע מכך. אוסיף ואציין עוד, כי חלק ניכר מן הטיעון לעניין זה הוקדש לטענה, לפיה המערער "נרדף אישית" על ידי הרשם וצוותו, בשל התלונות שהגיש המערער וההליכים שיזם. אלא שלכך לא הובא בסיס בחומר שלפני בכל הקשור בעילת הפסלות הנטענת. ויוזכר, כי בעצם העובדה כי קיימת תלונה כנגד מי שמבוקש לפוסלו, אין כדי להקים עילה לפסילתו (ראו והשוו, ע"א 4845/01 אלרון נ' קיבוץ עינת (לא פורסם, 19.7.2001)). לא מצאתי בתכתובת הדוא"ל שצירף המערער לערעור, שהיא תגובה למכתב שכתב המערער עצמו (מ/2), כמשנה תמונת מצב זו.

6.
יצוין עוד, כי המערער ציטט בערעורו בהרחבה מהחלטת הרשם בטענת הפסלות עצמה, תוך שהוא טוען שהרשם גיבש למעשה עמדה נחרצת "ודעתו ננעלה" בכל הקשור לדו"ח החוקר ותוקפו. נכון הדבר, כי בהחלטת הפסלות כותב הרשם כי הדו"ח "מנומק ובנוי לתלפיות" (סעיף 29), וכי בדיקת החוקר היתה אובייקטיבית (סעיף 30). אולם,
המערער עצמו טען לפני הרשם, בבקשת הפסילה, טענות ישירות לעניין דו"ח החוקר ונראה שכל שנכתב בא בתגובה לטענות אלו. המערער אינו יכול לאחוז לפיכך במקל משני קצותיו. מעבר לכך, ולצרכי ההכרעה בשאלת הפסלות, הרי שהרשם הורה על פרסום הדו"ח, עוד קודם לכן. ממילא, ברי, כי לרשם דעה לכאורית בשלב זה על הדו"ח, שאין בה כדי להקים עילה לפסילתו. ויודגש, כי בקשה לסעד זמני בנדון נדחתה (עת"מ 16703-03-11), וכך כך גם בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (בר"מ 2012/11 הנזכרת, החלטה מיום 4.4.2011). אם לא די בכך, הרי שיש לציין ולהדגיש את האמור בהחלטת בית המשפט העליון בבר"מ 2012/11 שלעיל, ולפיה "הדו"ח עצמו נעדר ערך אופרטיבי לעצמו שהרי האגודה או הרשם לא קיבלו החלטות כלשהן על יסוד דו"ח החקירה" (פסקה 12 להחלטה). ויוזכר, כי דברים אלו נאמרו לאחר החלטות הרשם מושא ערעור זה, על כל המשתמע מכך. אוסיף ואציין, כי למקרא החלטת הרשם מושא ערעור זה עולה, כי כוללת היא גם התבטאויות תקיפות ביחס להתנהלות המערער וטענותיו. אולם יש לציין כי גם טענות המערער עצמן לפני הרשם ועל הרשם עצמו לא לבשו אופי עדין – וזאת בלשון המעטה – ומכאן שיש חשיבות להקשר הדברים ולא רק לנוסחם. המדובר גם בעיקרה בביקורת של הרשם על דרך התנהלותו של המערער (ביקורת שמצאה ביטוי מסויים גם בהחלטה בבר"מ 2012/11 הנזכר) להבדיל מהבעת עמדה סופית בשאלות שנותרו לבירור לפני הרשם. אכן, בבחינה כוללת זו, אין לראות בהתבטאויות אלו כמקימות עילה לקבלת הערעור.

7.
לבסוף, לא מצאתי עילה להתערב בחיובו של המערער בהוצאות. הבקשה לפסילה הוגשה, על פניו, על ידי המערער (שכתב אז שהוא "יו"ר האגודה" (עמ' 26 לערעור) ולא
על ידי האגודה. המערער עצמו מופיע כבעל דין (וכך גם בערעור שלפני). המערער ציין אמנם בעיקרי הטיעון שלו, כי המדובר בהחלטה "חריגה ונדירה בהחלטות רשם האג"ש" (סעיף 7 לעיקרי הטיעון שהגיש). אולם להווי ידוע, כי אין ערכאת ערעור מתערבת בכגון דא ואין גם בעצם הטלת חיוב בהוצאות כדי להקים עילת פסלות (השוו ע"א 2979/02 סרייב נ' טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ (28.4.2002)). אין גם מקום לטענות לעניין חיובו האישי, להבדיל מן "האגודה", כעולה גם מן ההחלטה בבר"ם 2012/11 הנזכרת והחיוב שבהוצאות שבגדרה.

8.
טרם סיום אציין כי המערער הגיש ביום 4.5.2011 בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון. לאחר עיון בה אני נעתר לה כמבוקש, בכפוף להבהרה לפיה אין ברישום המערער לבקשתו בערעור כמופיע גם בשם האגודה, להוות משום ראיה כי אכן כך היה הדבר וזאת נוכח המחלוקת הרחבה שבין הצדדים לעניין זה וכעולה לכאורה גם מדו"ח החוקר.

9.
התוצאה היא, אפוא, כי הערעור נדחה. המערער ישלם – אישית – למשיבים 5 ו-6, שהגישו עיקרי טיעון מפורטים, ויוצגו על ידי עורך דין, סך של 4,000 ש"ח (לכל אחד), וכן 1,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים 1, 2, ו-8, שהצטרפו לעמדות אלה והתייצבו לדיון. העירבון יחולט בשיעור יחסי, בהתאם.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים, באמצעות הפקסימיליה.
ניתן היום, א' באייר
תשע"א, 5 במאי 2011, בהעדר הצדדים.












עמנ בית משפט לעניינים מנהליים 41523-03/11 אגודה שיתופית מעונות עובדים בקריית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים, יעקב משה ברגמן נ' אריה וירצבורגר, גבריאל ירושלמי, שמעון נהיר ואח' (פורסם ב-ֽ 05/05/2011)