פסקי דין על אליעזר ללום | פסקי דין על צבי הדר | פסקי דין על שרון כהן | פסקי דין על מרגלית צנעני ואח' |

12070-08/09 א     03/05/2011




א 12070-08/09 אליעזר ללום נ' צבי הדר, שרון כהן, מרגלית צנעני ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בנתניה



ת"א 12070-08-09 ללום נ' הדר ואח'






בפני

כב' הרשמת
יפעת ביטון אונגר

(המבקש)


התובע
אליעזר ללום


נגד

הנתבעים (המשיבים)







המשיב
1. צבי הדר
2. שרון כהן
3. מרגלית צנעני
4. צדוק (צדי) צרפתי
5. גל זלמן אוחובסקי
6. הנריק פיק
7. טדי יזמות והפקות (1992) בע"מ
8. שידורי קשת בע"מ
9. היועץ המשפטי לממשלה


החלטה

1.
בפני
בקשה לפטור את המבקש מתשלום האגרה החלה על הגשת תביעתו. סכום התביעה – מליון ₪, האגרה החלה – 25,000 ₪.

2.
סיפור התביעה:

א.
המבקש – צעיר כבן 18 במועד הרלוונטי – הציג מועמדותו להשתתפות בתוכנית "כוכב נולד" ובמסגרת זו התייצב לבחינה (אודישן) שנערכה ביום 12.04.2009, בהיכל התרבות בנתניה.

במעמד האודישן "זכה" להתנהגות בוטה כלפיו, המגיעה לשיטתו כדי לשון הרע.

אין מחלוקת שהמבקש הגיע לאודישן חולה, ושיעול קטע את דבריו ושירתו.

לפי התביעה, וכאמור בתצהיר המבקש התומך בבקשה זו, המשיבים 1-6 שהרכיבו את צוות השופטים במועד האודישן, בעלי מקצוע בתחום המוזיקה והבידור ודמויות מפורסמות, צחקו משיעולו של המבקש, והעירו כלפיו הערות באופן העולה כדי השפלתו, השמתו ללעג וביזויו.


בין היתר, הציעו לזרז את האודישן מחמת שיעולי המבקש; ביקשו אותו לשיר כשגבו מופנה אליהם; כיסו את פניהם כמתגוננים כביכול מן החיידקים שמקורם במבקש, ועוד כהנה וכהנה ביטויים, באומר ובתנועות גוף, שיש בהם לשים את המבקש ללעג ולפרודיה.


אחת הדוגמאות הבולטות להתנהגות המשיבים 1-6 מובאת בסע' 9 לכתב התביעה, פסקה 5:


"הנתבע מס' 1 עצר בעדו: "לא, לא לא. חבל, דלקת ריאות אתה תדביק את המקרופון".



דוגמא בולטת נוספת מוצגת באותו סעיף, בפסקה 15:


"הנתבע מס' 1 שאל את התובע: "אתה יכול לשיר עם הגב? שילך לשם החיידקים?".



עוד צחקו הנתבעים 1-6 בפני
ו של המשיב, כשהנתבעת 3 אמרה: "אני רוצה להגיד לך משהו, זו הייתה שירה דלקתית וחיידקית ביותר. אני יושבת פה רועדת. יש לי מלא הופעות".

ב.
המבקש טען כי מעשי ההשפלה והביזוי הנ"ל פורסמו ברבים, כששודר האודישן בטלביזיה ביום 24.05.2009, כשאחוזי הצפייה בתוכנית זו ידועים כגבוהים מאוד. נוסף לזאת, פורסם האודישן באתר האינטרנט של הערוץ.


קודם לשידורים הללו, שודרו בטלביזיה שידורים מכינים (להלן: "פרומו" או "קדימונים"), בהם הוצגו קטעים מתוך האודישן בעריכה מיוחדת, שהציגה את המבקש בעין לועגת מאוד, למשל – הצגת השיעול כתכוף, צפוף ומשמעותי יותר מכפי שהוא במקור, גריעת קטעים שבהם לא נראה משתעל, הכל על מנת להשיג "לקט שיעולים" שישעשע את הציבור "על חשבונו" של המבקש.

ג.
המבקש טען בתביעתו כי רמיסת כבודו באופן המתואר לעיל, גרמה לו נזקים קשים, השידורים גררו תגובות חריפות, פוגעניות ומעליבות והביאו להתרחקות וסלידה ממנו, בפרט לנוכח העובדה כי בעת הרלוונטית התקיים בציבור חשש משמעותי מפני התפשטות "שפעת החזירים" ולאור כך שהמבקש הוצג ב"פרומו" כמי ששב לאחרונה ממקסיקו, שם כידוע פרצה המגפה.


בין היתר, טען המבקש, כי ביום שלאחר שידור האודישן נמנע מלהגיע לבית הספר, חשש מתגובות חבריו, מוריו ומכריו, הוא חש מושפל, דבקה בו תווית שלוותה אותו יום יום, שעה שעה, כבודו נרמס ומעמדו החברתי ובטחונו העצמי הגיעו לתחתית.

בתקופה
הרלוונטית לאירועים עמד המבקש לפני בחינות הבגרות, אולם המעשים המתוארים בתביעה גרמו לקושי בהתמקדותו וריכוז כוחותיו, להתמודדות ולהצלחה בבחינות.

ד.
בסופו של יום, המבקש עותר לפסוק לו פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, מכל אחד ואחד מהנתבעים, ובגין כל פרסום ופרסום, של מעשי לשון הרע שנקטו כלפיו.


נוסף לאמור, טען המבקש כי בגין האובדן והמחסור שנגרמו לו, זכאי לתבוע סכום הולם עבור כאב וסבל, בהתחשב בגילו, במהות התביעה ובעוצמתה.


לפיכך העמיד את סכום תביעתו על סך מליון ש"ח.

3.
אלו טעמי הבקשה:

א.
המדובר בתביעה כספית, בעלת עילה טובה, ע"ס מליון ₪ שלטענת המבקש מגיעים לו בגין נזקים שסבל כתוצאה ממעשי הנתבעים המהווים לשון הרע. המבקש טען לפיצוי ללא הוכחת נזק מכל אחד מהנתבעים.

בנוסף, עתר לפיצוי בגין כאב וסבל שמקורם בנזקים ממשיים שנגרמו לו בשל המעשים הנ"ל, רמיסת כבודו, ערעור בטחונו העצמי, פגיעה בכושר הריכוז בתקופה טרום בחינות הבגרות, וכיו"ב, סבל שנגרם לו מחמת הביזוי וההשפלה שחווה באודישן, וכתוצאה מפרסומו הנמשך עד עתה.

ב.
אליבא המבקש, אין בכוחו לעמוד בתשלום האגרה – 25,000 ₪ מחמת מצבו הכלכלי, בנתונים הבאים:

1)
המבקש יליד 1991, במועד הגשת התביעה כבן 18, תלמיד בכיתה י"ב וסמוך על שולחן הוריו. כיום המבקש תלמיד בכיתה י"ג ואינו עובד.

2)
אין למבקש הכנסות ממקור כלשהו והוא חסר נכסים, לרבות תוכניות חיסכון וקופ"ג.

3)
ניסיונות המבקש לגייס כספים לתשלום האגרה מהוריו עלו בתוהו, שכן הוריו שכירים, מרווחים שכר מינימום לכל היותר ואין בזה די לכלכלת הבית. ההורים נאלצים לקבל לפרקים הלוואות מבנקים לצורך השלמת הדרוש לכלכלת המשפחה (בת 9 נפשות).

4)
להורי המבקש דירה שנרכשה באמצעות נטילת
משכנתא (תשלומים אחרונים חוללו) ואין להם רכב.

5)
אבי המבקש חולה ולפיכך אינו מסוגל לעבוד במשרה מלאה ואף רכישת תרופותיו הן נטל כלכלי כבד על המשפחה.

ג.
בחודש אוגוסט 2009 ארעה הצפה בדירת המגורים והורי המבקש נאלצו ליטול הלוואה בסך 3,000 ₪ לצורך הטיפול בנזקים, חב' הביטוח לא הכירה בחבות. לפיכך אינם זכאים ליטול הלוואות נוספות מהבנק.

ד.
ניסיונות המשפחה לגייס כספים עבור תשלום האגרה לא צלחו.

ה.
שכ"ט של ב"כ המבקש הועמד, לנוכח האמור, על סך 1000 ₪ + מע"מ, עבור פתיחת תיק, יתרת שכ"ט תשולם כאחוזים מן הסכום הפסוק. אף סכום זעום זה לא עלה בידי הורי המבקש לשלם אלא לשיעורין.
אחת מההמחאות שמסרו לבא-כוח המבקש בגין שכ"ט חוללה מחמת אי כיסוי מספיק.

4.
המשיבים התנגדו לבקשה בנימוקים הבאים:

א.
המדינה הפנתה את תשומת הלב להעדר הפירוט בו לוקה הבקשה, כשהמבקש לא התכבד לפרט את מצבם הכלכלי של הוריו על שולחנם הוא נסמך. הליקויים המפורטים בתגובה תוקנו במידה לא מבוטלת בתשובה לתגובות, לה צורפו מסמכים בנקאיים ואח'
. לחילופין, עתרה המדינה לחייב המבקש באגרה ככל ויזכה בתביעתו.

ב.
המשיבים (הנתבעים) הצטרפו לאמור בעניין אי הוכחת העדר היכולת לשאת בתשלום האגרה.


נוסף לכך, לשיטתם, אין התביעה מגלה עילה בעלת סיכוי ולמעשה לטענתם היא חסרת בסיס לחלוטין. המשיבים טוענים כי המבקש השמיט מתביעתו, ולא בכדי, מסמך המעיד על הסכמתו לצילומי התוכנית, שידורם, עיבוד החומר המצולם ועריכתו. במסמך זה, המצורף כנספח א' לתגובה, הצהיר כי לא יהיו לו כל תביעות ו/או דרישות כספיות או אחרות כלפי המשיבים, בכל הנוגע לצילומים או לשידורם.

ג.
המשיבים טענו עוד, כי התוכנית משודרת מזה שנים והמבקש צפה בה לא מעט וידע היטב מה סוגה ומהותה. כן ידע כי השופטים מביעים דעתם, לרבות הטחת ביקורת קשה, ובה ביקורת היתולית, ולמרות כל זאת הסכים לאודישן מרצונו החופשי. לא זו אף זו המבקש בחר להגיע לתוכנית כשהוא חולה.
הצגתו בקדימונים ובמשדר כאדם חולה, משקפת את המציאות, לאמיתה.

ד.
המשיבים טוענים כי המבקש לא פנה בכל טענה כלפיהם לאחר תחילת שידור הקדימונים ולא דרש להסיר את משדרם או להימנע משידור האודישן כולו. היה מצופה כי המבקש, שספג נזק כה רב לפי טענתו, יתריע מייד ויפעל לצמצום נזקיו.

ה.
המשיבים סבורים כי סכום התביעה מופרך.

ראשית, אליבא המשיבים, לכל היותר, עומדת תביעת המבקש ע"ס 400,000 ₪ (8 פעמים 50,000 ₪), בגין פיצוי ללא הוכחת נזק מכל אחד מהנתבעים.


שנית, מבחינה משפטית, הפרסום של לשון הרע (כביכול) הוא אחד ולכן הוא רשאי לתבוע לכל היותר סך
50,000 ₪.


על כן, לפי סברת המשיבים, סכומי האגרה החלים על המבקש הם:


1)
במקרה הראשון, הגבוה, 10,000 ₪.

2)
במקרה השני, הנמוך, 1,250 ₪.

ואף אלה משולמים ב-2 מחציות.


המשיבים טוענים כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח שלא יוכל לעמוד בתשלומים אלה.

5.
חקירות נגדיות:

א.
חקירתו הנגדית של המבקש העלתה כי הינו תלמיד במכללה אך אינו לומד בימי ו'.

המבקש הצהיר כי הוא עובד בעבודות מזדמנות וכי לא פנה לבנק לקבל הלוואה.

המבקש הצהיר שביקר אצל הרופא 10 ימים לפני האודישן ולא ביקש את עצתו בעניין התייצבות לאודישן. כשנשאל מדוע
אמר שהרופא אסר עליו להבחן, השיב
כי אמר את הדברים "בצחוק".

נוסף לכך, אישר כי התראיין מיד לאחר האודישן, ולא הלין על אופן התנהלותו.

המבקש אישר שלא פנה למשיבים גם לאחר שידור הקדימונים.

כשהתבקש לתאר את הנזקים שנגרמו לו בשל הפרסומים,
ציין שאנשים צחקו עליו וחיקו את שיעוליו ברחוב, בחוף הים, באוטובוס ובדרכו לביה"ס, בהופעה פומבית. כן ציין כי איבד את כושר הריכוז בעת הבחינות.


כשהתבקש לתאר נזקים נוספים, השיב: "כשאתה שואל אותי על נזק ...אני אחשוב על נזק מסוים...היו תקופות שפחדתי לצאת לרחוב וכל זה בגלל השיעול וכביכול בגלל חזרתי ממקסיקו" (עמ' 5 לפרוטוקול).

ב.
אבי המבקש העיד כי התקבול במזומן שהופקד בחשבונו בבנק מקורו בסיוע בני משפחה מפריז לשם תשלום שכר דירה.

דיון ומסקנות:

6.
הדין
הבסיס הסטטוטורי לדיון בבקשה מצוי בתקנות בתיק המשפט (אגרות), התשס"ז 2007, וליתר דיוק בתקנה 14 לתקנות אלה הקובעת כדלקמן:

"(א)
בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם
הבאתה הראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה...


(ב)
...


(ג)
הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה, וראה בית משפט שאין
ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט
שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד...

(ד)
...


(ה)
...

(ו)
לדיון בבקשה, רשאי בית משפט להזמין את בעלי הדין וכל
אדם אחר שיראה לנכון להזמינו, ואולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה אף בלא הופעת בעלי הדין; היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו יכול, במקום להתייצב לדיון, לתת הסכמתו בכתב לפטור מהאגרה בין לגבי בקשה פלונית ובין לגבי סוג של בקשות; אין בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, כשלעצמה, כדי לחייב את בית המשפט.

(ז)
דחה בית המשפט את הבקשה, או פטר מתשלום חלק מהאגרה
בלבד, רשאי הוא להרשות למבקש לשלם את האגרה, שלגביה לא ניתן הפטור, לשיעורין, ובתוך הזמן שיקבע; ...

(ח)
פטר בית המשפט מתשלום חלק מהאגרה בלבד, ישלם
המבקש את יתרת האגרה שלגביה לא ניתן פטור, ורשאי הוא בתוך 15 ימים לתקן את כתב התביעה בהתאם לפטור, כך שלא תחול עליו חובת תשלום יתרת האגרה או חלקה, ובמקרה זה יביא לבית המשפט כתב תביעה מתוקן..."

כפי שנוכחנו, מחייב הדיון בבקשה בירור משפטי בדבר עילת התביעה. ובמקרה דנא, בשאלה אם המעשים המיוחסים למשיבים כמפורט בסעיף 9 לתביעה ואילך, הם בגדר לשון הרע, כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), ובשאלה אם זכאי המבקש, בהנחה שיוכיח את העובדות המפורטות בתביעה, לסעד כאמור בסעיף 7א(ב) לחוק – סעיפים רלוונטים אלה קובעים:

"1.
לשון הרע היא דבר שפירסומו עלול -
(1)
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה,
לבוז או ללעג מצידם;
(2)
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות
המיוחסים לו; ..."




"7א
(א)
...
(ב)
במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק.
(ג)
...
(ד)
לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף זה, בשל
אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת".

7.
השאלות הצריכות הכרעה
א.
במישור העובדתי יש לקבוע אם המבקש עמד בנטל לשכנע כי אין ביכולתו לשלם את האגרה.
בנסיבות המקרה, שאלה זו מושפעת במישרין מגובה האגרה החלה בהליך, וכפי שנוכחנו, הצדדים חלוקים בעניין זה.
לשיטת ב"כ המבקש, ניתן לתבוע במקרה זה בגין כל פרסום ופרסום במובחן, את כל אחד ואחד מן הנתבעים.
ב"כ המשיבים סבורים שיש לתפוס את הפרשה כולה כפרסום אחד, ולשיטתם לכל היותר בידי המבקש עילה לכאורה על סך 400,000 ₪ בלבד.

האבחנה בין שתי תפיסות אלה – משפיעה על הדיון בפטור מתשלום האגרה החלה, שכן הפער בין סכומי האגרה במקרים השונים, משנה את פני הדברים מן הקצה אל הקצה .

יתירה מכך, אם צודקים המשיבים בטענתם כי המבקש זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק באופן חד פעמי ביחס לכלל הנתבעים – הרי סכום האגרה עומד על סך 1,250 ₪ בלבד, המהווים 5% בלבד מסכום האגרה המרבי, לפי תביעתו המקורית של המבקש.

לאור האמור יש לבחון אם ההליך מגלה עילה לא רק ביחס לעילות הנובעות מן החוק, בנוגע למעשי המשיבים גופם, אלא אם הוא מגלה עילה משפטית גם ביחס לסכום התביעה.

ב.
במישור המשפטי, אם כן, היה מקום לעסוק בשאלת הבאות:

(1)
כיצד יש לפרש את הוצאות סע' 7א(ד) לחוק:
"לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע,
יותר מפעם אחת" ביחס למספר הפרסומים נשוא התביעה.

ולמען ההבהרה – כיצד יש לפרש בנסיבות את המונח "אותה לשון הרע".

במאמר מוסגר ראוי לציין שגישת בית משפט השלום בסוגיה זו היא גישה מצמצמת (וראה לדוגמא – ת.א (חי) 1506/06 אבו אמנה דלאל ואח'
נגד תחאווכו הארון ואח'
).

(2)
כיצד יש לפרש את סע' 7א(ד) ביחס למספר המשיבים – משמע האם יש לכנות את מכלול המעשים והביטויים של כלל המשיבים כלשון הרע אחת, משום שכולם התרחשו באירוע אחד, או שמא מעשיו והתבטאויותיו של כל אחד מהמשיבים בנפרד מהווה "אותה לשון הרע"?

ג.
במישור הפרוצדוראלי - השאלה אם זכאי המבקש לתבוע ע"פ בסיסים עובדתיים חלופיים, דהיינו – פיצוי ללא הוכחת נזק, בד בבד עם פיצוי בשל נזק.

אף לשאלה דיונית זו, השלכה על עילת התביעה מבחינת סכום התביעה, והיא משפיעה במישרין על סכום האגרה ויכולתו של המבקש לעמוד בה.

8.
אקדים ואציין כי החוק איננו עוסק בשאלות המשפטיות שפורטו מעלה. נחזור ונבחן את הוראת סעיף
7א(ד) ונמצא כי רב הנסתר בו על הנגלה.

עיין בהצעת החוק, בפסיקה הרלוונטית,
ובספרם של פרופ' קרמניצר, ד"ר גנאים ובועד שנור אודות החוק, מעלה כי אף שם אין למצוא פתרונים לשאלות האמורות. ככל הנראה, יאלץ בית המשפט שידון בתיק זה, להכריע לראשונה בשאלות אלה.

9.
לא ראיתי צורך לעסוק בהן במסגרת החלטה זו, משום שלטעמי הדיון בבקשה צריך שיעשה ע"פ דרכו של המבקש. משבחר להגיש תביעתו על סך מיליון ₪, כאשר חלק מסכום התביעה (שלא פורש בכתב התביעה) מבוסס על הפיצוי הסטטוטורי, וחלקו האחר (שאף הוא לא פורש) מבוסס על נזקים ממשיים, תבחן שאלת הפטור מתשלום האגרה, על יסוד סכום האגרה, החל על תביעתו כמות שהיא – 25,000 ₪.

10.
לכאורה אין המבקש מנוע מלתבוע עפ"י עילות סותרות ובלבד שלא יכלול עובדות סותרות בכתב טענותיו. תקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת:


"בכתב טענות אין לטעון כנגד אותו בעל דין טענות עובדתיות חלופיות, אלא אם כן הצהיר הטוען כי העובדות כהוויתן אינן ידועות לו; אין באמור בתקנה זו כדי למנוע טענות משפטיות חלופיות".


המבקש לא כלל בתביעתו עובדות סותרות ואין להציב בפני
ו מחסום דיוני זה. היה ולא יוכח הנזק שנטען בתביעה, יוכל לעתור להחלת הפיצוי הסטטוטורי.

11.
אף עיון בפקודת הנזיקין ובדיני הנזיקין הכלליים אינם מספקים מענה לשאלה הדיונית, אם ראוי לכלול בתביעה לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, עילות כספיות בגין נזק כללי נטען.

12.
כהשוואה פניתי אף לחוק הגנת הפרטיות, ואף משם לא עלתה תשובה לשאלה הנ"ל.

13.
כשלעצמי, סבורני שקיימת מידת מה של ניצול לרעה של זכויות דיוניות בהגשת תביעה שכזו, בפרט הטלת עומס רב על הנתבעים ואף על ביהמ"ש בניהול משפט ממושך, לבחינת עובדות שספק אם יוכחו, כאשר התובע עצמו, מניח כאופציה שהן לא יוכחו, ובכל מקרה הוא יקבל פיצוי, ולו נמוך משמעותית מסכום תביעתו המקורית, על יסוד הסעד הסטטוטורי.

יחד עם זה, לנוכח העדרו של כלל מפורש, בדין או בפסיקה, האוסר התנהלות זו, אין בכוחי לזקוף את בחירתו של התובע לנקוט בתביעה חילופית לרעתו, ולכל היותר ניתן להתייחס לכך במסגרת מכלול השיקולים לעניין פטור מתשלום האגרה.

עילת התביעה

14.
דינה שלא יכולה להיות מחלוקת שהתנהגות המשיבים תואמת את הגדרת לשון הרע בחוק, שמן הראוי להזכירה שוב:

"...דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;\

(3)….
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית, או מוגבלותו".

מוגבלות מוגדרת כ: "לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית".

המבקש שהתייצב חולה לאודישן עמד בפני
התבטאויות קיצוניות, מבזות ומשפילות, שנבעו מלקותו הפיזית הזמנית. על פניו, פרסום התבטאויות אלה, עלול היה לבזותו ולשים אותו ללעג מצד הבריות.
יוחסו למבקש תכונות של אדם הלוקה במגיפה באופן שעשוי היה לגרום לבריות להתרחק ממנו ולנדותו. על כן, לכאורה, עולים המעשים המתוארים בתביעה כדי לשון הרע.

15.
כזכור, העלו המשיבים טענות הגנה כאלה ואחרות,לאורן הם סבורים שדין התביעה להידחות מכל וכל.

בין היתר, נטען כי המבקש היה מודע לסגנונה של התוכנית אליה ביקש להתקבל וידע כי במהלך האודישנים צוות השופטים מטיח במועמדים ביקורת נוקבת ואף בוטה.
לשיטתם, המבקש הכניס עצמו ביודעין למצב אליו נקלע.
אין בידי להתייחס לטענה זו ביחס לתקפותה של עילת התביעה, משום שאין בסע' 15 לחוק, המבאר את הגנת תום הלב המשמשת הגנה בתביעת לשון הרע, הגנה מן
הסוג הנ"ל. קרי: גם אם יעלה בידי המשיבים להוכיח בבית המשפט כי המבקש נכנס ביודעין למצב, לא תהיה זו הגנה טובה נגד תביעתו ואין הדבר גורע מעילתו.
גם אם הכניס עצמו המבקש למצב ביודעין, אין הדבר מצדיק את התנהגות המשיבים כלפיו המהווה – לכאורה – לשון הרע.

16.
השתק – טענו המשיבים להשתק נוכח חתימתו של המבקש על כתב ויתור תביעות.
מסופקני אם בנסיבות המקרה
ניתן לייחס משקל רציני למסמך זה , אולם – שוב – נתון הדבר לקביעתו של כב' ביהמ"ש.
אין במסמך זה משום לגרוע מעילת התביעה.

17.
עוד טענו המשיבים כי המבקש לא עשה הדרוש להקטנת נזקיו, למרות שנקרו בדרכו שתי הזדמנויות פז לעשות כן:

האחת – כשהתראיין עוד בתום האודישן
וניתנה לו ההזדמנות להתייחס למהלך הדברים בתכוף להתרחשותם;
השנייה – כששודרו הקדימונים וניתן היה לדרוש את הפסקת שידורם לאלתר, או למצער את אי שידור האודישן עצמו.

כבכל תביעה נזיקית, חובתו של התובע לפעול להקטנת נזקיו, אף בעניין תביעת לשון הרע. יתירה מזו, החוק מתייחס להקטנת הנזק מפורשות בסע' 17 ובסע' 19 המדברים בפרסום תיקון או הכחשה מצד הנפגע ובנקיטת צעדים להפסקת הפצת הפרסום.

עם זאת, אין הטענה פוגעת בעילת התביעה. ההליך מגלה עילה אף אם לא פעל המבקש להקטנת נזקיו כאמור לעיל, אלא שביהמ"ש יוכל לשקול הדבר בעת הכרעתו בדבר גובה הפיצוי שיושת על המשיבים, אם בכלל.

18.
סכום התביעה
(א)
לדעתי, מלכתחילה המדובר בתביעה מופרזת אם לא למעלה מזה, באופן יחסי לנסיבות המקרה. בעת שביהמ"ש דן בבקשות לפטור מאגרה, עליו לשים לנגד עיניו את השאלה אם יש ממש בתביעה מבחינת סכומה.
אחת ממטרות האגרה היא למנוע הליכי סרק בבית המשפט לטובת כלל ציבור המתדיינים. הזמן השיפוטי יקר ערך הוא וראוי כי יוקדש לדיון בתביעות של ממש.
יש לצמצם ככל הניתן את הדיון בבקשות סתמיות וריקות מתוכן ממשי.
החלת אגרה על התובעים תמנע מתובעי שווא לפנות לבית המשפט.
על כן, יש לצמצם גם את הפטור מאגרה ולהשיתו רק מקום שברור כי ההליך מגלה עילה של ממש, ביחס למלוא סכום התביעה.

(ב)
בבש"א (חי') 9814/00 רווה נ. דור כימיקלים בע"מ, פטר ביהמ"ש את המבקש מתשלום האגרה באופן חלקי בלבד. כך נקבע:

"לאור האמור לעיל, הן
לענין
זהות הנתבע והן לענין סכום התביעה, נראה כי עובדת קיומה של עילת התביעה, למבקש באופן אישי, ובסכום הנתבע על ידו אינה מובנת מאליה. מכל מקום, מרחף מעליה צל כבד של ספק".

בע"א (חי') 539/08 בש"א 9111/08 , רבקה הירש ואח'
נגד מרכז גביית קנסות אגרות והוצאות ואח'

, ציין כב' השופט עמית את הדברים הבאים:

"במסגרת התנאי של הוכחת עילת התביעה, על מבקש הפטור להראות בין היתר, כי סכום התביעה בו נקב אינו מופרז או "מנופח". תשלום אגרה נועד להרתיע תובעים מלהגיש תביעה על סכומים מופרזים ללא בסיס, ושומא על בית המשפט ליתן משקל גם לסכום התביעה בבואו לשקול בקשה לפטור מאגרה – רע"א 430/07 סם מרית נגד מדינת אוקראינה, נבו 26.8.2007".


באותו מקרה נאמר עוד שמבלי לקבוע מסמרות, התביעה מורכבת ומעוררת סוגיות שאינן קלות להוכחה ולכן, על פניו מדובר בסכום שיהא על המערערים קושי להוכיחו ולקשור בינו לבין מעשי המשיבות.
הערעור על החלטת הרשם, שלא לפטור מתשלום האגרה, נדחה.

(ג)
בנסיבות כאן, ספק אם סכום התביעה "מחזיק מים". ב"כ
המבקש המלומדת הפנתה בטענותיה לפסק דינו של כב' השופט נעם סולברג בפרשת "סרן ר'"
(ת.א (י-ם) 8206/06). באותו מקרה נדונה תביעת לשון הרע שהגיש מפקד מוצב בגין כתבת תחקיר בתוכנית "עובדה" בעקבות אירוע ברפיח בו נורתה למוות נערה בת ארבע-עשרה.
בימ"ש קבע, לאחר דיון ממושך לגופן של עובדות וטענות, שיש בכתבה שפורסמה משום הוצאת לשון הרע על התובע. בימ"ש קבע שהגנת אמת הפרסום לא עומדת לנתבעות שבחתירה לפרסום ו"רייטינג", הזניחו לגמרי את ההשלכות של שמו הטוב של התובע. בימ"ש קבע כי החזקה בדבר העדר תום לב לא נסתרה.
בימ"ש קבע כי פרסום הכתבה הסב נזק כבד לתובע. למרות כל האמור פסק לתובע פיצוי כספי בסך 300,000 ₪ בלבד.

סבורתני, במלוא הכבוד,
כי אין מקום להשוואה בין חומרת הנסיבות בפרשת "סרן ר'" לבין הנסיבות במקרה
שלפנינו. אין מקום להשוואה זו, לא מבחינת גילו, מעמדו ותפקידו של הנתבע, לא מבחינת סוג הדברים שיוחסו לו (זלזול בוטה בחיי אדם ובפרט בחיי ילדים), ולא מבחינת הרצינות והמוניטין המיוחס לתוכנית "עובדה", באופן יחסי לתוכנית "כוכב נולד", שהציבור – רובו ככולו – מכיר בה כתוכנית בידור היתולית.

דווקא ההשוואה בין המקרים מדגישה את החומרה המיוחדת בפרשת "סרן ר'" יחסית למקרה דנא.
על אף החומרה שבנסיבות פרשת "סרן ר'", פסק לו בימ"ש פיצוי בסך 300,000 ₪.
רוצה לומר – מקל וחומר - שבמקרה דנא יש לשער כי יפסקו פיצויים נמוכים בהרבה, אם בכלל.

(ד)
אף לשם ההשוואה – מקרה נוסף – פרשת שרנסקי שאף היא נדונה בבית המשפט (ע"א 89/04 דר' יולי נודלמן נ. נתן שרנסקי ומפלגת ישראל בעליה, ניתן ע"י כב' בימ"ש עליון ביום 4.8.08). שם נדון פרסום ספר שכתב המערער על דמותו של שרנסקי ובו התייחסויות קשות ופוגעניות כלפי שרנסקי והמפלגה. בימ"ש מחוזי קיבל את התביעה, התייחס להשלכות הקשות של הפרסום והטיל פיצוי בסך 900,000 ₪ לשרנסקי.

כב' בימ"ש העליון, שדן, בין היתר, בערעור הנתבע
על שיעור הפיצוי, הפחית אותו
לכדי
500,000 ₪, בהתחשב בכך שדובר בנזק כללי, שהפיצוי בו הוא פרי אומדנא שיפוטית, הגם שקבע כי מדובר בלשון הרע בעוצמה כבדה במיוחד, שפגיעתה רבה.

כך תיאר בין היתר בימ"ש מחוזי שדן בענין את הפרסום: "דמות מאוסה, שלא לומר שנואה, ...את חמדנותו , יהירותו, התרפסותו, ונכלוליותו ועוד כהנה וכהנה, מבלי לקמץ אפילו
בתיאור פוגע עד מאוד במראהו החיצוני".

אף בהשוואה למקרה הנ"ל, תביעתו של המבקש כאן איננה חמורה וספק רב אם ייפסקו לזכותו פיצויים, ולו המתקרבים
לסכומים שנפסקו לשרנסקי, גם לאחר שהופחתו.

(ה)
בכתב התביעה תוארו נזקי המבקש באופן כללי למדי, בוודאי לא כומתו ולא צורפו חוות דעת של מומחים לתמוך האמור שם.

נטען
כי המבקש סבל לעג מצד עוברי אורח במספר הזדמנויות, סמוך לשידור האודישן, וכי נגרמה לו הפרעה ממשית בעת שהתכונן לבחינות הבגרות.
לא נטען לנזקים ארוכי טווח, ולא נטען לנזקי ממון.

בחקירתו הנגדית התבקש המבקש לתאר את נזקיו באופן מיוחד והוא התקשה בכך:
"ש.: ספר לי קצת על הנזק שנגרם לך?
ת: צחקו עלי ברחוב.
ש: מי צחק עליך ומתי?
ת: אנשים
ש: שמות
ת: לא יודע לומר שמות ואני גם לא אגיד שמות של אנשים. אני לא זוכר שמות של אנשים, מה אני אגיד לך שכל הארץ?
ש: מתי היו האירועים שצחקו עליך?
ת: למחרת השידור של האודישן בטלויזיה עלית לאוטובוס בדרך לביה"ס הסתכלו עלי אנשים ועשו קולות של שיעול לעברי, הסתכלו עלי אנשים וצחקו עלי, בביה"ס היו לי מלא בחינות ולא יכולתי להתרכז בהם בגלל האירועים בכוכב נולד.
ש: זאת אומרת שאותם אנשים חיברו את הדברים לשיעול שלך?
ת: כן. גם כשהלכתי לים אני רואה חבורה של אנשים מסתכלים עלי ומתחילים להשתעל. שבוע לאחר מכן או אחרי, הלכתי להופעה של קובי פרץ, אנשים באו אלי ואמרו לי שאני מוכר להם, מכך שחזרתי ממקסיקו עם שפעת החזירים.
הדברים האלה רדפו אותי גם לפני. כשאתה שואל אותי על נזק...אני אחשוב על נזק מסוים.
היו תקופות שפחדתי לצאת לרחוב וכל זה בגלל השיעול וכביכול בגלל חזרתי ממקסיקו".


(פרוטוקול הדיון, עמ' 4 ש' 30 עד עמ' 5 ש' 16 – הדגש של הח"מ).

(ו)
מן האמור לעיל , דעתי היא שספק רב אם יעלה בידי המבקש להוכיח קיומם של נזקים בשיעור מליון ₪. לפי הפסיקה, המדובר בנזק כללי המצוי בתחום שיקול דעתו של בימ"ש שיקבע את שיעור הפיצוי, על דרך אומדנא שיפוטית. בניגוד למקרים שתוארו
לעיל, אין נסיבות המקרה חמורות ואין הן מצדיקות תביעה על סך מליון ₪.

יפים לכאן הדברים שנאמרו
בת.א
8509-06-08 ע"י כב' השופט מאיר יפרח:

"בחינתה של התביעה בכלליות ובלא להעמיק בה חקר, מעלה כי סיכוייה אינם מרשימים, הואיל והסכומים הנתבעים במסגרתה אינם מבוססים בדרך כלשהי. טענות המבקשים על אודות היקף נזקיהם (הנטענים), הן טענות כלליות ומעורפלות... המבקש לא הניח כל תשתית (מספרית, המגובה בראיות כלשהן) שתסייע להבנת הרכבו של סכום זה. לא ניתן לומר כי הסיום הנתבע מבוסס על חישוב כלשהו...התרשמות היחידה היא כי הסכומים הופרחו לחלל האוויר משל היו בלון ניסוי (הדגש במקור)".






19.
העדר יכולת
המבקש פטור מתשלום אגרה, אינו יוצא ידי חובתו רק בכך שהוא מוכיח כי אין בידו כספים נזילים העומדים לרשותו.
עליו להוכיח כי אין בידו, ומי שנסמך על שולחן הוריו – כי אין בידם, נכסים היכולים להוות מסד טוב לגיוס כספים לתשלום האגרה, בין בדרך מימושם ובין בדרך שעבודם (בש"א 4667/90 יוסף אלפסי נגד שושנה אלפסי).

על מבקש הפטור לשכנע את בית המשפט כי עשה ניסיון כן ואמיתי להסתייע בקרובו או בחבריו, בטרם ביקש להסתמך על קופת המדינה. הבקשה
לפטור מאגרה חייבת להיות המוצא האחרון של תובע השרוי בקשיים כלכליים.

במקרה שלפני, המבקש סיים לימודיו התיכוניים והוא המשיך בלימודיו לשנת יג'.
בשל כך, ובשל הצורך להיות ממוקד בלימודיו, בחר שלא לעבוד. המבקש איננו עובד – כן לטענתו – הגם שבימי שישי אינו לומד.

מצד שני, טען כי במימון הוצאות הטלפון הנייד נשא בעצמו על דרך השתכרותו מעבודות מזדמנות, קרי: כשראה המבקש לנכון לעשות לביתו, לשם מימון אחזקת טלפון סלולארי יצא לעבוד, ולו בעבודות מזדמנות.

משלא נשללה יכולתו של המבקש להתפרנס בכוחות עצמו, אין להתייחס אליו כמי שנסמך על שולחן הוריו, כפי שנטען.

המבקש אישר בחקירתו הנגדית שלא פנה לבנק לבקש הלוואה. ייתכן ואם היה עושה כן, תוך הבטחת החזרי ההלוואה ע"י עבודות מזדמנות, היה בכוחו לשאת בתשלום האגרה, ולו חלקה.
תחת זאת, בחר לציין שאין בכוחו לגייס את
הסכומים הדרושים לתשלום אגרה ופנה לסיוע ביהמ"ש במימון תביעתו על חשבון הקופה הציבורית.

מן האמור לעיל, לא שוכנעתי כי המבקש עשה מאמצים כנים לגייס את סכומי האגרה. די בכך, כשלעצמו, כדי לדחות הבקשה.




20.
(א)

משהבאתי בחשבון השיקולים לעיל בנפרד ובמקובץ, באתי למסקנה כי דין
הבקשה לפטור מאגרה להדחות. סברתי כי בידי המבקש לגייס סכום האגרה באופן יחסי לסכום התביעה הראוי בנסיבות העניין, לנוכח האמור לעיל.

אף שיעור הפיצוי הסטטוטורי הוא השיעור המרבי ובסמכות בימ"ש לפסוק סכומים נמוכים הימנו.
לשם הדוגמא – ע"א 4740/08 וע"א 3234/09 לי דן סוכנויות בע"מ ואח'
נ.
hasbro internationaline
ואח'
, שם נקבע :
"קרי כי הסכום של 100,000 ₪ בו ניתן לחייב את המנהל בשל כל עוולה היינו סכום מרבי. משמע, ביהמ"ש אינו חייב לפסוק סכום זה,
אלא רשאי הוא לפסוק סכום נמוך ..."
.
אם יבחר להניח תביעתו כמות שהיא, הגם שספק גדול קיים בדבר סיכוייה להתקבל, יאלץ לעשות ולגייס מלוא האגרה בגין כך.

(ב)
בתוך 60 יום מיום קבלת החלטה זאת, ישלם המבקש את האגרה או יגיש תביעה מתוקנת כאמור בתקנה 14(1) לתקנות האגרות.

(ג)
לא יעשה כן, תימחק התביעה מחמת אי תשלום האגרה.

(ד)
סברתי כי מן הראוי לחייב המבקש בגין דחיית בקשתו.
המבקש יישא בהוצאות בסך 750 ₪ למשיבים ובסך 750 ₪ לקופת אוצר המדינה (בגין תגובת היועמ"ש והתייצבותו).

(ה)
המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים וכן לב"כ היועמ"ש לממשלה באמצעות פרקליטות מחוז ת"א, בדואר רשום.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"א, 3 מאי
2011, בהעדר.








א בית משפט שלום 12070-08/09 אליעזר ללום נ' צבי הדר, שרון כהן, מרגלית צנעני ואח' (פורסם ב-ֽ 03/05/2011)