פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ | פסקי דין על ירוק כהה | פסקי דין על אורן לוי | פסקי דין על ברנט לוי |

4902/05 א     08/05/2011




א 4902/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ירוק כהה בע"מ, אורן לוי, ברנט לוי








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 4902-05 בנק לאומי לישראל בע"מ
נ' ירוק כהה בע"מ
ואח'


בפני



כב' השופטת
מיכל וולפסון






בעניין:
בנק לאומי לישראל בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד דניאל גרטנר ואח'
התובע


נגד



1. ירוק כהה בע"מ
–

פסק דין

2. אורן לוי
–

פסק דין

3. ברנט לוי



ע"י ב"כ עו"ד יוסף גבאי
הנתבעים




פסק דין




1.
בפני
תביעה כנגד הנתבעת מס' 1, חברה בע"מ, וערביה, בגין חוב של יתרת חובה בחשבון עו"ש ויתרת הלוואה בלתי מסולקת, וכן תביעה נגד אחד הערבים, הנתבע מס' 2 על חובות לבנק בחשבון פרטי שהוא ניהל באותו סניף. ניתן

פסק דין
כנגד הנתבעים 1-2 והתיק התנהל כנגד הנתבעת מס' 3, ערבה לחובות הנתבעת מס' 1, על פי כתב ערבות מתמדת שאינו מוגבל בסכום.
סכום התביעה הוא 213,429 ₪ והתביעה הוגשה ביום 1/12/05 בסדר דין מקוצר. בסעדים התבקש ביהמ"ש לחייב את הנתבעת מס' 3 בסך של 181,504 ₪.
הנתבעת מס' 3 הגישה בקשה לרשות להגן (בש"א 2057/06) ובקשה זו נעתרה בהסכמה, ללא דיון.

הנתבעת
מס' 3 העלתה שורה של טענות הגנה המשתרעות על 38 סעיפי התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה לרשות להגן.
מירב הטענות הן משפטיות ואינן מהוות את המחלוקת האמיתית בין הצדדים, אלא פועל יוצא של העלאת כל טענות ההגנה האפשריות של ערב לחובות החייב כנגד תביעה של הנושה. לצדדים מחלוקת עובדתית לתוקף הערבות שמעוגנת ברקע לחתימת הערבות ע"י הנתבעת מס' 3.

2.
הצדדים אינם חולקים כי במועד שהנתבעת מס' 1 פתחה חשבון בבנק, בסניף אשקלון, החזיקה הנתבעת מס' 3 ב-50% ממניותיה יחד עם בנה, הנתבע מס' 2, אשר גם ניהל את עסקי הנתבעת מס' 1.
אין מחלוקת כי הנתבעת מס' 3 חתמה על ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לחובות הנתבעת מס' 1 ביום 14/9/98. אין מחלוקת כי במועד החתימה כאמור הנתבעת מס' 3 לא הייתה "ערב יחיד" לאור החזקת 50% ממניות הנתבעת מס' 1.

אין מחלוקת כי ביום 29/1/01 הועבר חשבון הנתבעת מס' 1 מסניף אשקלון של הבנק לסניף שדרות והנתבעת מס' 3 לא הוחתמה על ערבות חדשה.
הבנק הוכיח שגם אחרי העברת החשבון לסניף שדרות נשלחו לנתבעת מס' 3 הודעות, לפחות בימים 31/12/01 ו – 31/12/02, עפ"י נוהל בנק ישראל. לא הוצגו הודעות נוספות בין הקודמות לתאריכים אלה או לאחר מכן בטענה של קשיים לאיתורם
(עמ' 11 לפרוטוקול).
אין מחלוקת כי עיקר החוב נשוא התביעה מתייחס להלוואה על סך של 178,400 ₪ שהנתבעת מס' 1 לקחה מהבנק ביום 22/6/05 לכסות חובות עבר וגם אין מחלוקת שהנתבעת מס' 1 פיגרה בהחזרים וההלוואה הועמדה לפרעון מיידי ובהמשך הוגשה התביעה.

3.
טענת ההגנה העיקרית של הנתבעת מס' 3 היא שביום 29/5/03 היא העבירה את כל מניותיה לבנה והודעה על כך נמסרה לבנק ע"י בנה. אין מחלוקת שהודעה על כך לא נמסרה לתובע ע"י הנתבעת מס' 3 ואף אחד לא מסר על כך הודעה בכתב.
עמדת הנתבעת מס' 3 בבר"ל היא כי עם העברת המניות היא חדלה להיות ערבה לחובות הנתבעת מס' 1.

בסיכומיו טוען ב"כ, עו"ד יוסף גבאי
, כי עם שינוי מעמדה מבחינת החברה, עברה הנתבעת מס' 3 להיות "ערב יחיד" ולכן חלות לגביה הוראות פרק ב' לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 ולא פרק א' לחוק הערבות.

עמדת התובע היא כי לא ניתנה כל הודעה על כי הנתבעת מס' 3 חדלה להיות בעלת מניות בנתבעת מס' 1, בין על ידה ובין מטעמה. מכל מקום היה צריך להודיע בכתב וזה לא נעשה. מעבר לכך, לא די שערב יודיע על רצונו להשתחרר מערבותו עליו לקבל גם את הסכמת התובע ואין חולק שהסכמה כזו לא ניתנה.

ב"כ הנתבעת מס' 3 ביקש מביהמ"ש להאמין לנתבע מס' 2, הבן, שהודיע על העברת המניות מאמו אליו הן למנהל הסניף והן לחמי, חיים כצנלסון שטיפל בחשבון בבנק והיה גם בקשרי ידידות עם הנתבע מס' 2. כמו כן נטען שהבנק קיבל על כך מידע מרשם החברות אשר מדווח לבנקים על שינויים בחברות, כהתראה (עדות גב' מכלוף תמר מטעם הבנק, עמ' 3 לפרוטוקול).

4.
ב"כ הבנק, עו"ד קרן גרינבוים חכמון, טענה בסיכומיה כי עדותו של אורן לוי
היא עדות בע
"
פ נגד מסמך בכתב, דהיינו כתב הערבות (סעיף 45 לסיכומיה). נטען כי הבנק לא אישר לנתבעת מס' 3 לבטל את ערבותה. אין בידה אסמכתא לכך שאורן לוי
בפועל מסר הודעה על העברת המניות או שביקש בשמה לבטל את הערבות (סעיף 46 לסיכומי עו"ד גרינבוים – חכמון). למעשה גרסת מסירת ההודעה נסמכת לחלוטין על כך שאורן אמר לה שמסר הודעה כאמור (עמ' 16 לפרוטוקול). גם אורן לוי
מסכים שאין מסמך בכתב (עמ' 24 לפרוטוקול).

כנגד מפנה עו"ד קרן גרינבוים-חכמון לעדותו של חיים כצנלסון (חמי) מטעם הבנק, שלא קיבל כל הודעה כאמור (עמ' 8 לפרוטוקול) ובכל מקרה נוהל הבנק הוא שדיווחים כאלה הם תמיד בכתב (עמ' 8 לפרוטוקול).
נטען גם שלא די בהודעת הערב, גם אם לכך יש אסמכתא בכתב, כי כנגד צריכה להיות הסכמת
הבנק ולנתבעת מס' 3 אין אסמכתא להסכמה כאמור (עמ' 3, 4 לפרוטוקול, עדות תמר מכלוף).

דיון

5.
כתב הערבות הוא חוזה שנחתם בין הבנק לערב ותוכנו מכתיב את מחויבויות הצדדים. כתב הערבות נחתם ביום 14/9/98 כאשר באותה עת הנתבעת מס' 3 הוחרגה מההגדרה של "ערב יחיד" כי הייתה בעלת עניין (כהגדרתו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, סעיף 19 לחוק הערבות).

לאור העובדה שמדובר בחוזה שהוא פרי הצעה וקבלה, בכפוף לכך שמדובר בחוזה אחיד, נדרשת הסכמה של הבנק, כצד לחוזה לשנות את התנאים ובענייננו לעבור מערב החב בערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לערב שערבותו מתוחמת בסכום.

בכתב הערבות ישנה אפשרות לערב להשתחרר מערבותו בנסיבות מוגבלות של פטירה, אובדן כושר, פירוק, פש"ר (סעיף 3(ב) לכתב הערבות) אך גם אז יש להודיע בכתב לפחות 30 יום מראש ולבנק הזכות להתנות את שחרור הערב כאמור שם.

משמע, שאילו הנתבעת מס' 3 הייתה מבקשת מהבנק לשנות את טיב הערבות שלה לחובות הנתבעת מס' 1 כדי להתאים את הערבות לפרק ב' לחוק הערבות, דהיינו מעמד של "ערב יחיד", לא היה
די בידוע הבנק על כך. אלא נדרש הליך של קבלת הסכמה של הבנק.

לכן גם אם היה בידי הבנק לדעת ממקור חיצוני, רשם החברות, על העברת המניות אין בכך כדי להביא לתוצאה של שינוי תנאי הערבות. כי בסיס ההתחייבות של הערב כלפי הבנק היא חוזית.

האפשרות שמנהל הסניף בשדרות לא היה ער לקיומה של הערבות המתמדת של האם שנחתמה כאשר החשבון התנהל בסניף אשקלון אינה יוצרת ראיה שאכן הבנק הכיר בכך כי המעמד של הנתבעת מס' 3 הפך להיות של "ערב יחיד" כנטען בסיכומי עו"ד גבאי, או שהערבות התבטלה, כמופיע בסעיף 3.8 לבר"ל.

לכל היותר ניתן להסיק מכך שהמנהל לא היה ער לקיומה של הערבות או אולי הוא לא סבר שיש בה כדי להוות ערובה מספקת לסילוק החוב.

6.
לאחר שבחנתי את הראיות ואת טענות באי כוח הצדדים אני דוחה את טענת ההגנה העובדתית שהנתבעת מס' 3 הודיעה לבנק כל כך שהעבירה את כל מניותיה לבנה, או כי ביקשה להשתחרר מהערבות המתמדת ללא הגבלה בסכום, או שהסכימה להיות ערבה בכתב ערבות מוגבל בסכום.

לפיכך, אני דוחה את הטענה שהנתבעת מס' 3 אינה מחויבת לסילוק החוב מכוח כתב הערבות בגלל העברת המניות לבן, הנתבע מס' 2.

לנוכח
זאת אני גם דוחה שורה של מסקנות משפטיות שהעלה עו"ד גבאי שנובעות משינוי הסטאטוס ובכללם היעדר נתונים לגובה החוב שהנתבעת מס' 3 אמורה להיות מחויבת בו כ"ערב יחיד".

7.
למעשה בכך ניתן לסיים את פסק הדין שכן יתר טענות ההגנה הן בחינת טענות הגנה שמעלה המשפטן כטענות אפשריות מבלי שהן נתמכות בעובדות או בראיות. אבחן רק מקצת מהן, שאליהן גם התייחסה ב"כ התובע, עו"ד קרן גרינבוים חכמון.

א.
הערבות התבטלה כאשר החשבון הועבר מסניף אשקלון לסניף שדרות כי היה צריך להחתים את הנתבעת מס' 3 על מסמכי ערבות חדשים - בשים לב לטענת ההגנה הקודמת, טענה זו מהווה טענה הפוכה שלא ניתן להעלות אותה, בפרט כאשר בסיכומים נטען שהערבות הפכה מערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לערבות מוגבלת.
מכל מקום טענה זו נדחית כי הנתבעת מס' 3 ערבה לנתבעת מס' 1 ולא לחשבון.

ב.
פיתוח נוסף של הטענה היא שהערבות התבטלה כי הנתבעת מס' 3 לא ידעה שהחשבון הועבר מסניף לסניף - טענה זו נדחית. מדובר במשפחה שגרה יחדיו כאשר הדואר של החברה מגיע לכתובת המשפחתית. כמו כן הנתבעת מס' 3 קיבלה הודעות לאחר המעבר לסניף שדרות (נספח ט' לתצהירו של מר כצנלסון).

ג.
טענה נוספת היא שהנתבעת מס' 3 לא יודעה שהאשראי שונה ואילו ידעה זאת בזמן אמת היא לא הייתה מאפשרת זאת - בטענה זו מפנה עו"ד גבאי להוראות סעיף 26 (א) לחוק הערבות. ההגנה בסעיף 26 (א) מוגבלות להיקף הנזק שנגרם לערב משינוי היקף חשיפתו ללא ידיעתו.
הנטל חל על הנתבעת מס' 3 לבסס את אותו נזק אך היא לא הגישה דפי חשבון של הנתבעת מס' 1 מכל מועד שהוא. ניסיון של ב"כ התובע להראות שהחברה הסתבכה כלכלית עוד קודם ללקיחת ההלוואה נחסם כי דפי החשבון לא גולו ולא נכללו בתיק המוצגים, אך הנתבעת מס' 3 הודתה שנכנסה לחברה כי סברה שייצא מזה משהו וכאשר ראתה הפסדים החליטה לעזוב (עמ' 20 לפרוטוקול).
התחולה של הוראות סעיף 26 גם על ערב לפי פרק א' לחוק הערבות וגם על ערב אוואל, לפי פקודת השטרות הוכרה בפסיקה [ע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד בע"מ – סניף ראשון לציון, פ"ד נג(2) 373 (1999) (להלן: "עניין - אברהם"); רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804 (1999) (סעיף 14 לפסק דינו של הנשיא אהרון ברק)].


ד.
נטען כי ההלוואה סילקה את חובות הנתבעת מס' 1 -
טענה זו נדחית, ההלוואה נועדה לכסות את חובות העבר וכך היה קורה אילו היא שולמה. משחדלה הנבתעת מס' 1 לשלם את ההלוואה נותר החוב בגין ההלוואה.


ה.
היעדר תוקף לבקשה להלוואה בגלל שאין לצד חתימתו של אורן לוי
חותמת החברה או שמה מודפס -
לא הובאה ראיה ישירה
שאלה התנאים לחיוב החברה. ב"כ הנתבעת מס' 3 הצהיר שאינו חולק שההלוואה ניתנה. האסמכתא היחידה שכדי לחייב את הנתבעת מס' 1 נדרשת חתימה וחותמת החברה היא עדותו של חיים כצנלסון כי זו הייתה הדרישה לפי זכרונו (עמ' 12 לפרוטוקול).
ב"כ הנתבעת מס' 3 לא הפנה את ביהמ"ש לכל אסמכתא
שבגלל כשל זה הערב מופטר. הטענה נדחית.

ו.
אי עמידה בהוראות נוהל של בנק ישראל – הכוונה היא להיעדר דיווח חד שנתי לערבים על מצב חשבון החברה. ביהמ"ש העליון הכיר בחשיבות של יידוע הערב החתום על ערבות לא מוגבלת בסכום על מצב החשבון, באופן שוטף (עניין – אברהם).
הטענה הועלתה בבר"ל. התובע המציא שתי אסמכתאות בודדות, עם הסבר שהשגת יתר ההודעות חייב להשקיע זמנם של פקידים בחיפוש בארכיונים.
הליך הגילוי, ועיון במסמכים בשלבים מקדמיים של התיק היה מוגבל. היה על הנתבעת מס' 3 לבסס תשתית ראייתית שאין הודעות נוספות בכלל ולא שהם לא אותרו.
לכן היה על הנתבעת מס' 3 להוכיח פוזיטיבית שלא יודעה, בין ע"י דרישה לעיון במסמכים שלא גולו ובין ע"י זימון ספרי הבנק. לא די בשלילה גורפת של קבלת ההודעות ללא מתן הסבר להודעות שכן הומצאו.

ז.
אי מימוש בטחונות - נטען שלבנק לא היו בטחונות מספיקים כדי לכסות את האשראי שניתן ובכך הבנק התרשל. לכן הבנק מושתק מלתבוע על חובות שניתן היה לסלק מביטחונות ראויים.

הטענה נדחית. ערבות הנתבעת מס' 3 מהווה בטוחה ולא הונתה תשתית ראייתית להראות שמלכתחילה הבנק התרשל כשהסכים לקבלה כערבה. לא הוצגו ראיות שהנתבעת מס' 3 אינה מסוגלת לסלק את החוב של החברה גם עתה.

ח.
הבנק ביצע שינויים משמעותיים בחוב הנערב – לא הונחה לכך תשתית ראייתית. הטענה נדחית.


ט.
העדר ידוע הערבה את מהות הערבות כאשר היא חתמה עליה (סעיף 117 לסיכומי עו"ד גבאי) -

מספורה של הטענה בסיכומי ב"כ הנתבעת מס' 3, מצביע על חולשתה, לפחות בעיני הטוען. גם בתצהיר התומך בבר"ל טענה זו אינה טענה בפתח טענות ההגנה, אלא היא מופיעה כטענה מס' 22 מתוך 38 טענות הגנה.

על נסיבות החתמת הנתבעת מס' 3 העיד העד חמי, חיים כצנלסון מטעם הבנק. עדותו לא נסתרה כי ניתן לה הסבר מעמיק וראוי (עמ' 13-14 לפרוטוקול). הוא הוסיף כי אין מדובר באימא שחתמה מבלי להיות מעורה בעסקים כפי שהנתבעת מס' 3 הציגה עצמה, אלא על עסקים משפחתיים שבהם מעורים גם ההורים (עמ' 11 לפרוטוקול).

לעדות זו לא הוצגה עדות הזמה.

אני מאמינה לעדותו של העד מטעם הבנק שהגילוי למצב החשבון וההסבר לטיב הערבות ניתנו כדין וכראוי.

י.
כתב הערבות חוזה אחיד (סעיפים 125-133 לסיכומים) – מדובר בטענות כלליות. התיק לא התנהל על סוגיה זו. מאחר ודחיתי את הטענה שהנתבעת מס' 3 היא "ערב יחיד" אין בהוראות שטר הערבות התניה על הוראות החוק המגנים על "ערב יחיד".

יא.
ביתר הטענות לרבות תתי הטענות לא מצאתי כדי לשנות את התוצאה.

8.
סוף דבר

אני דוחה את כל טענות ההגנה וקובעת שהנתבעת מס' 3 מחויבת בערבותה ולפיכך התביעה
מתקבלת.

הנתבעת מס' 3 תשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 181,504 ₪ בצירוף ריבית צבורה לתקופה של 3
חודשים בשיעור של 17.7% לשנה מיום הגשת התביעה, 1/12/05, ועד לתשלום בפועל, או בשיעור הריבית שיקבע מפעם לפעם ע"י התובע ויוכח בפני
לשכת ההוצאה לפועל ע"י אישור בכתב מטעם התובע, אגרת ביהמ"ש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.


שכ"ט

כנגד הנתבעת מס' 1 והנתבע מס' 2 ניתן

פסק דין
לאחר שלא התגוננו ושכ"ט הועמד על 16,077 ₪ , לגבי הנתבע מס' 2 (פס"ד מתוקן).

לגבי הנתבעת מס' 1 – שכ"ט עומד על 2,846 ₪ כפי שעולה מפסק הדין לפני התיקון.
לגבי הנתבעת מס' 3 – נוהל תיק שהיקפו הוגדר ע"י הנתבעת מס' 3 להיות רחב בהרבה מאשר המחלוקות בפועל. הדבר התבטא בעיקר בהעלאת טענות בהיקף של 38 טיעונים ובסיכומים בהיקף של 138 טענות.
ניתן היה לנהל את התיק מלכתחילה במספר השאלות המצומצמות שהוגדרו לעיל ולא להתפרש כפי שנעשה, דבר שהצריך התייחסות של התובע.
בנסיבות אלה אני קובעת את שכר הטרחה לפי שכר ריאלי משוערך בסך של 35,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל (כולל מע"מ).

9.
הערה לסיום


בתיק הנייר ניתן פס"ד כנגד כל הנתבעים בהיעדר הגנה (פס"ד מיום 21/2/06).
מאן דהו הוסיף בכתב יד כי זה פס"ד חלקי נגד הנתבעים 2, ו-3 למרות שהתוכן מתייחס לכולם.
פסק הדין נגד הנתבעת מס' 3 בוטל ע"י כב' השופטת סבין כהן עפ"י הסכמת הצדדים (החלטה מיום 26/2/08) .
בהמשך ביקשו ב"כ התובע לתקן את פסק הדין הקודם אך התיקון הוגבל לנתבע מס' 2, מבלי להתייחס לפסק הדין הקודם (

פסק דין
מיום 23/7/09).
בפסק הדין מיום 21/2/06 חויבו כל הנתבעים באותו סכום חוב הגם שבכתב התביעה נטען לסעדים שונים לגבי הנתבע מס' 2, להבדיל מהנתבעות מס' 1 ו-3.


בנסיבות אלה יודיע ב"כ התובע עמדתו לתיקן פסה"ד מיום 21/2/06 בהתייחס לנתבעת
מס' 1 בהתייחס לסכום לחיוב (קרן).







זכות ערעור תוך 24 יום לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.


ניתנה היום, 8 במאי 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 4902/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ירוק כהה בע"מ, אורן לוי, ברנט לוי (פורסם ב-ֽ 08/05/2011)