פסקי דין על "חלמיש" חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום | פסקי דין על ולהתחדשות שכונות בתל-אביב יפו | פסקי דין על עירית תל-אביב-יפו (להלן:"") | פסקי דין על אייל כהן | פסקי דין על רונן כהן | פסקי דין על אילנה מונרוב כהן ואח' |

2264-10/07 תאק     11/05/2011




תאק 2264-10/07 "חלמיש" חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום, ולהתחדשות שכונות בתל-אביב יפו, עירית תל-אביב-יפו (להלן:"") נ' אייל כהן, רונן כהן, אילנה מונרוב כהן ואח'








בית משפט השלום בהרצליה



תא"ק 2264-10-07 "חלמיש" חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום
ולהתחדשות שכונות בתל-אביב יפ ואח' נ' כהן ואח'




בפני

כב' השופטת
חנה קלוגמן

תובעים
1
.
"חלמיש" חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום



ולהתחדשות שכונות בתל-אביב יפו
2
.
עירית תל-אביב-יפו (להלן:"התובעות")


נגד

נתבעים
1.אייל כהן
2.רונן כהן
3. אילנה מונרוב – כהן
4. ליטל כהן (להלן:"הנתבעים")



פסק דין



1.
עסקינן
בתביעה לפינוי הנתבעים מהנכס הידוע כגוש 6129 חלקות 73 ו-74 וגוש 6129
חלקה 222 (להלן:"הנכס").

הצדדים:
התובעת 1:
"חלמיש" – חב' עירונית ממשלתית לדיור (להלן:"חלמיש" או "התובעת 1"), הגישה את תביעת הפינוי מכוח זכויות בעלות וחכירה במתחם כפר שלם שהועברו לידיה ממנהל מקרקעי ישראל (להלן:"המנהל") לאור ההסכם שנכרת ביניהם.

תובעת 2:
עיריית תל-אביב יפו, (להלן:"העירייה" או "התובעת 2"), רשומה כבעלים על חלקה
222
בגוש 6129 ומתוקף מעמדה זה, הוגשה על ידה התביעה (להלן:"התובעות).

הנתבעים:
נתבע מס' 1 – מר אייל כהן

(להלן:"נתבע 1" או "אייל"), ונתבע מס' 2, מר רונן כהן

(להלן:"רונן" או הנתבע 2", להלן:"הנתבעים" או "האחים") יושבים היום בנכס, או מחזיקים בו ובגין כך הוגשה כנגדם תביעת הפינוי.

נתבעת 3:
הנתבעת 3 אילנה מינרוב כהן הינה אשתו של אייל ומחזיקה עימו במקרקעין (להלן:"אילנה").

נתבעת 4
:

ליטל כהן (להלן:"ליטל") אשר צורפה כנתבעת במועד דיון ההוכחות , הינה אשתו של נתבע 2 רונן ומחזיקה עימו במקרקעין להלן: ("הנתבעות") כולם ביחד יקראו (להלן:"הנתבעים").

זה המקום להתייחס לבקשת הנתבעים, לצרף כתובעים את חברת צרפתי (להלן:"צרפתי"), צבי ושות', חברה לבניין וקבלנות בע"מ, מנהל מקרקעי ישראל (רשות הפיתוח, ומדינת ישראל, באמצעות מנהל מקרקעי ישראל).

לבקשה זו, ניתנה על ידי החלטה ביום 16/04/2009, ולפיה אומנם דחיתי את הבקשה לצירוף תובעים, אך זאת לאחר שכל הצדדים שצירופם התבקש
הגישו תגובות לבקשה, והצהירו כי לעניין הפינוי פסק הדין שיתקבל בתביעה הנדונה יחייב אותם ויהווה מעשה בית דין כלפיהם לעניין זה.

2.
רקע כללי:
הנכס נשוא המחלוקת, נמצא במתחם כפר שלם, שבעיר תל-אביב.
בהתאם להחלטת המנהל מס' 995 (להלן:"החלטה 995") מיום 04/03/04, אשר חדשה את החלטה 909 של המינהל מיום 30/09/01, בשינויים מסוימים הוסמכה חלמיש, בין היתר לבצע פינויים במתחם כפר שלם בהתאם לקריטריונים הנקובים במסמך המינהל הכללי של משרד בינוי והשיכון מיום 06/06/96, בכפוף לשינויים שיפורטו בסעיף 12 להחלטה 995.

בהתאם לאמור לעיל, החלו התובעות, בפינוי הנכסים, והנכס הנדון, הינו אחד מהם.

הנתבעים, מחזיקים בנכס בפועל, ולטענתם, הם מחזיקים בנכס מקדמא דנא ואף התגוררו
בו עם סבתם אשר החזיקה בנכס שנים רבות קודם לכן.

בכתב הגנתם לתביעת הפנוי פרטו הנתבעים את הסיבות מדוע לא ניתן לפנותם כפי שיפורט בהמשך
.

אין מחלוקת בין הצדדים כי בשנת 2001, כבר החזיקו הנתבעים בנכס.


3.
תמצית טענות התובעות:


לטענת התובעות, זכויותיהם בנכס מקורם כדלקמן:
"חלמיש" הינה בעלת זכויות הבעלים והחכירה בנכס מכוח חוזה שנחתם בינה לבין המינהל ביום 28/07/04, (נספח א' לתצהיר גיל סער מטעם התובעות (להלן:"תצהיר סער")
בהתאם להחלטה 995, (להלן:"החלטת המנהל" או "החלטה 995") של המינהל והמתייחסת בין היתר לגוש 6129 חלקות 73 ו-74 שהינם חלק מהנכס אליו פלשו הנתבעים לטענת התובעות .

העירייה, הינה הבעלים, של חלקה 222 בגוש 6129 שגם היא חלק מהנכס אליו פלשו, לטענת
התובעות, הנתבעים .
הנכס כולו נמצא במתחם כפר שלם והינו חלק מהפרויקט אליו מתייחסת החלטת 995 של המינהל (להלן:"הפרויקט").

מכוח זכויות אלו כפי שפורטו לעיל, ובהתאם להחלטת המינהל פנו התובעות לנתבעים בדרישה לפנות את הנכס, ומשדרישה זו לא נענתה הוגשה תביעת הפינוי.
כלומר, התובעות, הגישו את תביעתם מכוח זכות הבעלות שלהן בנכס ובהתאם להחלטות המינהל המתייחסות לנכס במסגרת היותו חלק ממתחם הפרויקט אליו מתייחסת החלטה 995.

לטענת התובעות, הנתבעים הינם פולשים

לנכס ואין להם כל זכויות המקנות להם את זכות החזקה או זכות של פינוי תמורת פיצוי. מדובר ב"פלישה טרייה" אשר איננה כלולה בהסדרים שנקבעו לגבי תושבים המחזיקים בקרקע לכל המאוחר החל משנת
01/04/1987 להלן :"המועד הקובע" (תצהיר סער בסעיף 30).

בנסיבות אלו על הנתבעים לפנות את הנכס.

4.
תמצית טענות הנתבעים:
לטענת הנתבעים, הם מחזיקים בנכס שנים רבות והתגוררו בו עוד בתור ילדים בעת שסבתם התגוררה
בנכס. לטענתם, הם קיבלו את הנכס מאביהם שירש את הנכס מסבתם ז"ל. לטענתם הם מתגוררים בנכס עוד מתקופת ילדותם, עת סבתם הייתה זו שגידלה אותם לאור מצוקת הוריהם.
בנסיבות אלו, רכשו הם זכויות קנייניות המקנות להם לכל הפחות את הזכות לפיצוי תמורת פינוי.
הנתבעים טענו בכתב הגנתם שהם בעלי זכויות קנייניות של בעלות, לחלופין דיירות מוגנת, לחלופין חכירה וחלופי חילופין בעלי רישיון בלתי הדיר.

5.
לעניין טענות התובעות, עיקר טענות הנתבעים הינן כדלקמן:


א.
חלמיש, איננה בעלת יפויי כוח לפעול מטעם מנהל מקרקעי ישראל ומדינת ישראל
ולהגיש מטעמם את התביעה הנדונה
ומטעם זה בלבד יש לדחות את התביעה ככל
שהיא מתייחסת לחלמיש.


ב.
לאור התב"ע החלה על המקום מדובר ב"שטח ציבורי פתוח" ולכן היה על התובעות
לפעול בדרך של הפקעה ולא בדרך של תביעת פינוי.

ג.
הנתבעים חוזרים ותוהים מדוע לא הוגשה התובענה ע"י חב' צרפתי, אשר לטובתה, רשומה הערת אזהרה, על הנכס.

ד.
התובעות פועלות בניגוד להחלטות מבקר המדינה ממנה עולה שפינוי המקרקעין מותנה
במתן דיור חלופי למחזיקים באותם מקרקעין.

ה.
פינוי הנתבעים הינו בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו תשנ"ב- 1992, שכן הנתבעים הינם דיירים מוגנים שהינם בעלי זכות מעין קניינית.

ו.
התובעות לא ביצעו את המטלות שהיה עליהם לבצע בהתאם להחלטה 995 של המינהל ומכאן שאין להם זכות לפנות את הנתבעים.

ז.
התובעות הציגו רק חלק מההליכים שננקטו נגד הנתבעים, בעניין צווי ההריסה ובכך הטעו את בית המשפט.

ח.
לנתבעים, זכויות מכוח הבטחות שלטוניות לפיהן לא יפונו ללא מתן דיור חלופי ופיצוי.

6.
דיון:
זכויות התובעות בנכס:
"חלמיש" בהתאם להסכם "חלמיש" עם המינהל , משנת 2004, (צורף כנספח
א' לכתב התביעה), קיבלה את זכות הבעלות על הנכס ומכוח זכות זו, קמה לה גם הזכות לדרוש את פינויו.



"חלמיש" אומנם לא רשומה כבעלים על הנכס,
אך לפי ההסכם, בינה לבין המינהל , רכשה היא את הזכויות להירשם כבעלים על הנכס.

בתגובות שהגישו המדינה והמינהל לבקשה לצרפם כתובעים הצהירו הם כי פסק הדין בתיק זה יהווה מעשה בית
דין גם כלפיהם. בהתחשב בתגובות אלו דחיתי את הבקשה לצירופם כתובעים בהחלטתי מיום 16/04/09. למעשה מתייתר הצורך מלדון בטענה זו, שכן היא כבר הוכרעה בהחלטת הביניים בה נקבע
שחלמיש הינה התובעת הנכונה והמוסכמת גם על מי שעדיין רשום כבעל הזכויות בנכס, דהיינו, מדינת ישראל, ומינהל מקרקעי ישראל.

האמור לעיל נכון גם לגבי צרפתי, לזכותו רשומה הערת אזהרה , ואשר גם אליו מתייחסת החלטתי מיום 16/04/09, לאור הצהרתו כי פסק הדין שיינתן בתיק זה יהווה מעשה בית דין כלפיו לעניין הפינוי.

לאור תצהיר מדינת ישראל ומינהל מקרקעי ישראל, מיום 14/03/09 שהוגש כחלק מהתגובה
לבקשה לצרוף תובעים, מתייתר למעשה הצורך מלדון בטענה של היעדר יפויי כוח ל"חלמיש" לפעול מטעם מדינת ישראל והמינהל, שכן בהודעתם המפורשת לבית המשפט והמתייחסת לתיק זה, הביעו הם את הסמכתם ל"חלמיש" באופן ספציפי לעניין תיק זה.

בשולי הדברים יוער כי טענה זו נידונה כבר בתיקים רבים ובסופו של דבר נקבע כי "חלמיש" הייתה מוסמכת לפעול מטעם מינהל מקרקעי ישראל שהינו הזרוע המבצעת לעניין זה של מדינת ישראל.

לגבי
העירייה, אין מחלוקת כי היא רשומה כבעלים .

7.
טענתם העיקרית של התובעות, הינה שמדובר "בפלישה טרייה", כך שבהתאם לקריטריונים שנקבעו בהתייחס למתחם הפרויקט אין לנתבעים זכויות בנכס המקנות להם פיצוי תמורת פינוי, או כל זכות אחרת.

לאחר שקבעתי כי לתובעות זכויות בעלות בנכס, הרי שקמה להן גם הזכות להגיש תביעת פינוי כנגד מי שפלש לנכס שבבעלותם. למרות האמור לעיל עדיין קיימות זכויות
המאיינות פינוי מחזיקים מהנכס, או לחלופין זכויות המקנות למחזיקים
פיצוי תמורת הפינוי.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים בתיק הנדון, הינה למעשה, האם קיימת לנתבעים זכות לפיצוי תמורת הפינוי מכוח החזקתם בנכס, וזאת בהתאם לקריטריונים שנקבעו לפינוי הנכסים במתחם הפרויקט.

התובעות, טענו כי מדובר "בפלישה טרייה", (לאחר המועד הקובע 01/04/87) בעוד הנתבעים טענו, כי הם יושבים בקרקע מימים ימימה עוד כשהתגוררו בו עם סבתם ז"ל.

8.
לאחר שקבעתי שהתובעות הוכיחו את זכות הבעלות בקרקע, הרי שנטל ההוכחה עובר לנתבעים להוכיח כי למרות זכות הבעלות של התובעות, קיימות להם זכויות בנכס המונעות את פינויים או לחלופין המזכות אותם בפיצוי תמורת הפינוי.

נשאלת אפוא השאלה, האם עמדו בנתבעים בנטל?

השאלה המעשית הינה האם במועד הקובע היו לנתבעים זכויות בנכס המאיינות את זכות התובעות לפינויים, או לחלופין מזכות את הנתבעים בפיצוי תמורת הפינוי.

הנתבעים, לא הציגו שום ראייה בכתב המעידה על זכות כלשהיא שיש להם בנכס.
לא הוצג הסכם, תשלום למנהל, או לחלופין חלמיש, או לחלופין לעמידר, צו ירושה, אישור של רשות כלשהוא,
או כל מסמך אחר היוצר את הזיקה שבין הנתבעים לנכס.
הנתבעים לא הציגו כל ראייה על תשלום מכל סוג שהוא בגין רכישת זכויות בכנס. גם חשבונות החשמל והמים המעטים שהוזכרו מתייחסים לשנים 2000 ו-2001 שהם אחרי המועד הקובע. מכל מקום אין בהם להעיד על זכויות של ממש.
הנתבעים, לא זימנו עדים מקרב בני משפחתם או
מקרב שכנים שיכלו להעיד על כך שהנתבעים החזיקו בנכס במועד הקובע, או על החזקתה של סבתם
ז"ל באותו מועד.

הנתבעים גוללו בפני
בעדותם ספור חיים קשה מחד, ומאידך ספרו על ניסיונם להשתקם.
עם כל ההבנה למצב המיוחד אליו נקלעו האחים, הרי שכאשר הגיע שלב החקירה
המהותי, תשובותיהם היו מהוססות, להלן מספר דוגמאות :

אייל העיד כדלקמן:

"ש.
אתה שלמת למישהו למנהל מקרקעי ישראל או לחלמיש סכום כלשהוא?


ת.
למה שאשלם? מספיק שאני משלם חשמל וארנונה

(פרוטוקול עמ' 67 שורה 3-4).



רונן העיד כדלקמן:

"ש.
תאריך הפטירה של סבתא"


ת.
לא זוכר אבל בשנת 2001 או 2001. כשרשמתי את הת.ז. שלי על הבית של

הסבתא זה היה בשנת 2001"


(פרוטוקול עמ' 69 שורות 7-8).



ובעמ' 75 שורות 1-19 העיד:

"ש.
למי יש זכויות בקרקע?

ת.
לא יודע

ש.
בקשת ממישהו רשות להשתמש בקרקע?

ת.
אני לא צריך לבקש רשות כי הדודים נתנו לנו את הבית, אולי חוץ מלסדר

כמה דברים בבית היינו שם ואני לא חושב שמישהו אחר צריך לבוא ולתת

לנו רשות.

ש.
שלמת למישהו בגין האחזקה שלך בנכס

ת.
לא, כל אחד מהדודים יש לו בית משלו

ש.
שלמת למנהל מקרקעי ישראל או לחלמיש

ת.
לא, לאף אחד

ש.
הנכס היה נטוש לפני שנכנסתם אליו

ת.
לא, זה היה הבית של סבתא למה שיהיה
ריק?

ש.
לשאלת ב.ה. אחרי שסבתא נפטרה מה קרה

ת.
המשכנו לגור שם, לקחנו כמה דברים של הסבתא שהעברנו קדימה, עדיין

יש כמה דברים של הסבתא אבל בטח לא נשאיר בגדים

ש.
סבתך הורישה לך את הזכויות בנכס, איך זה נעשה

ת.
אנחנו קבענו את זה לבד מהדודים האחרים, כמו שאבי קנה בית בתקווה

והוא עזב. הסבתא אמרה לנו שזה יישאר שלנו, אתם עזרתם לי, אם יהיה משהו

אתם תהיו במקום הזה. שלא יגידו שהבית לא שלנו ושהבית ייהרס, כמו

שיש מישהו שלא גר בבית יום אחד ויהרסו אותו. אז לקחנו את הזכויות של

האחרים, האחים של אבי לקחו את הזכויות מאיתנו."

הנתבעים קושרים עצמם לנכס מכוח הזכויות שהיו, לטענתם, לסבתם.
למעשה, בתצהיר שהוגש מטעם הנתבעים, אפילו לא צוין שמה של הסבתא ולא מספר תעודת הזהות שלה, כך שהיה כמעט בלתי אפשרי לערוך בדיקה המתייחסת לזכויותיה של הסבתא ז"ל. רק עם סיום דיון ההוכחות
מסרו הנתבעים את שמה המלא של הסבתא ומספר תעודת הזהות שלה.

לאור מהות ההליך ומתוך התחשבות בנתבעים אשר גוללו בפני
י את קשיי היום יום של חייהם אפשרתי לנתבעים להמשיך ולנסות להמציא ראיות גם לאחר שבאופן רשמי הסתיים שלב ההוכחות, וזאת למרות שהמידע הבסיסי, דהיינו, שם הסבתא ומספר תעודת הזהות שלה היה ידוע או יכול היה להיות ידוע לנתבעים בעת הגשת תצהיר עדות ראשית. התובעות, במקרה הנדון, לא התנגדו לערוך בדיקות נוספות על מנת למצות את הליך בדיקת זכויות הנתבעים בנכס.


בהודעת התובעות מיום 02/06/09 ציינו הן את הכתובות בהן התגוררה סבתם של הנתבעים הגב' חנה כהן ז"ל (להלן:"הסבתא") אשר נפטרה בהתאם לאישור ממרשם האוכלוסין ביום 12/12/01, כמפורט להלן:


כתובת
תאריך כניסה למען

רחוב 4153 מס' 16 תל-אביב יפו
1 פברואר 1973

רחוב נוה שלום 1, תל-אביב יפו
1 בדצמבר 1973

רחוב נוה שלום 16, תל-אביב יפו
24 ביוני 1984

רחוב תקוע 9 דירה 10, תל-אביב יפו
24 ביוני 1992

רחוב המכבש 5, תל-אביב יפו
14 בפברואר 2000

רחוב תקוע 9 דירה 10, תל-אביב יפו
16 מרץ 2000


ביום 07/06/09, השיבו הנתבעים, וטענו כי מאחר והכתובות המוזכרות בהודעת התובעות הינן החל משנת 73, הרי שאין ספק שהסבתא התגוררה עד שנת 73, ומיום עלייתה לארץ בשנת 48-49, בכתובת נוספת. הוסיפו וטענו הנתבעים,
כי כפי הנראה, כתוצאה מאילוצים משפחתיים נרשמה הסבתא בכתובות שונות.

הנתבעים מסיקים, כי הודעה זו תומכת בטענתם שהסבתא התגוררה בנכס נשוא כתב התביעה. לחיזוק טענותיהם צרפו נסח היסטורי על פיו ניתן צו הריסה בעקבות כתב אישום שהוגש כנגד הסבתא ז"ל לגבי נכס הנמצא ברחוב ב' כפר שלם מס' 32א. לטענתם, כתובת זו, היא הכתובת של הנכס נשוא כתב התביעה.

על כך הגיבו התובעות בתשובתן מיום 15.6.09 וטענו כי הנכס נשוא הנסח ההיסטורי שצרפו הנתבעים, נמצא בגוש 6129 חלקה 75 והוא איננו חלק מהנכס נשוא כתב התביעה, וזאת ניתן ללמוד מהנסח עצמו שצורף על ידי הנתבעים.

הוסיפו וצרפו התובעות נסח מלשכת רשום המקרקעין, על פיו הבעלים בנכס הידוע כגוש 6129 חלקה 75, הינם בני משפחת יפת.

על כך הגיבו הנתבעים, וטענו כי התובעות מטעות את בית המשפט, מאחר והמסמכים שצרפו מעידים על כי התובעות ידעו על זיקתה וכתובתה של הסבתא בכפר שלם, אך העלימו מידע זה הן מהנתבעים והן מבית המשפט. כמו כן טענו שמשפחת יפת, גרה ברחוב 30 ולא ברחוב 32.

מוסיפים ומציינים הנתבעים כי גם העדים מטעם התובעות
העידו שרישומים המתייחסים לנכסים בכפר שלם אינם מדויקים, ומכאן שהדבר נכון גם לגבי הנכס נשוא כתב התביעה אשר מכלול המסמכים מעיד על זיקה בינו לבין הסבתא ומכאן גם לנתבעים.

הנתבעים, הוסיפו בסיכומיהם
כי רישום החלקות והבעלויות בכפר שלם אינו
מדויק ולכן ייתכן שגם אם לכאורה קיים רישום המעיד על זיקתה של הסבתא לנכס סמוך הרי שהכוונה היא בוודאי לנכס הנדון. אלא שאותו נכס בגינו הוצא צו הריסה בכתב האישום שהוגש כנגד הסבתא ז"ל, רשום כנכס שזכויות הבעלות עליו שייכות למשפחת יפת. דהיינו, במקרה הנדון מדובר בנכס שיש לו כתובת ויש לו בעלים.

ב"כ הנתבעים, הקדיש משמעות רבה לכך שהתובעות טענו מלכתחילה שלא מצאו את שמה של הסבתא ז"ל ברשימות הסקרים שנערכו ע"י "חלמיש", ולאחר מכן מסרו את ההודעה על פיה הסבתא ז"ל נמצאה ברשימות הסקרים.

מאחר והפרטים המדויקים דהיינו שם ותעודת זהות של הסבתא ז"ל, ניתנו רק לאחר דיון ההוכחות אינני יכולה לזקוף זאת כנגד התובעות. ומכל מקום תוצאות הבדיקה לא הוכיחו כי לסבתא היו זכויות בנכס נשוא התיק הנדון.


לאחר שבדקתי את כל המסמכים שהוגשו בפני
י, על ידי הצדדים, לא מצאתי כי הם מעידים על החזקתה של הסבתא בנכס, במיוחד לאור העובדה שבשנת 69 הגיעה הסבתא כבר להסדר עם חלמיש בגלגול הראשון של פרויקט המתחם שנעשה על ידי
חלמיש.


בגין הסדר זה נחתם ההסכם משנת 1969 (שצורף לתגובת התובעות מיום 15.6.09
) מתייחס לרכישת זכויות ע"י הסבתא ז"ל בדירה ברחוב נוה שלום, אשר לפי אשור מרשם האוכלוסין הייתה כתובת מגוריה של הסבתא בשנת 1973. (התובעות בתגובתן משום מה מייחסות את ההסכם לנכס ברחוב תקוע, אך מעיון במסמכים מצאתי שכפי הנראה מדובר בנכס ברחוב נוה שלום. )


אוסיף ואציין שגם לו היה במסמכים אלו משום הוכחה להחזקתה של הסבתא בנכס, לפני שנת 73, הרי לאור הרישומים ממרשם האוכלוסין החל משנת 73, ידועות לנו כתובות אחרות בהם התגוררה הסבתא, כך שבכל מקרה, הרצף הנדרש לא התקיים במקרה הנדון.


בנוסף לכך שלא מצאתי שיש במסמכים שהוצגו לאחר דיון ההוכחות משום ראייה על החזקתה של הסבתא בנכס, הרי שגם לא הומצא כל מסמך המעיד על כי הנתבעים הינם היורשים של הסבתא בהתייחס לעיזבונה בכלל או לנכס זה או אחר בפרט.

9.
הנתבעים למעשה, טוענים שזכותם בנכס קמה להם מכוח זכויותיה של סבתם ז"ל בנכס. ומשלא הוכחו זכויותיה של הסבתא בנכס, הרי שהבסיס לזכויות הנתבעים בנכס נשמט. מכאן שלא הצליחו לעמוד בנטל ולהוכיח
את טענותיהם לגבי זכויותיהם בנכס.

גם לו היו לסבתא זכויות בנכס הרי שהנתבעים לא הוכיחו כי זכויות אלו עברו אליהם בירושה, כאשר אפילו לא הציגו את המסמך הבסיסי, דהיינו,
צו ירושה או צו קיום צוואה, וזאת מבלי להיכנס לשאלה המשפטית לגבי הזכויות עצמם.

לא נותר אלא לחזור ולציין כי העובדה שהנתבעים לא זימנו אף עד להוכיח את החזקתה של הסבתא בנכס, והחזקתם הם, אומרת דרשני.


".... כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו,

שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית
שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה,

הייתה פועלת נגדו"
(ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4)

595{פורסם בנבו}.

בנסיבות אלו כאשר ראיות
הנתבעים מבוססות בעיקרן על תצהירי עדות ראשית של האחים – הנתבעים עצמם, ולאחר שהתרשמתי במהלך החקירה הנגדית שגם הם עצמם לא יודעים בדיוק ממתי הם נמצאים בנכס, ובוודאי שלא הצליחו להצביע על רצף של החזקה בנכס מהמועד הקובע, הרי שאינני יכולה לקבל את עדותם ותצהיריהם כעדות מכריעה להחזקה בנכס מהמועד הקובע.

יחד עם זאת, מן הראוי יהיה לערב את שלטונות הרווחה על מנת שיסייעו לנתבעים, להמשיך בדרך השיקום, גם אם לא יתגוררו בנכס נשוא תיק זה.


10.
למעשה, מתייתר הצורך מלדון בשאר הטענות שהועלו ע"י הנתבעים, שכן הבסיס לטענתם המהותית לא הוכח ולמעשה בנסיבות אלו יש לדחות את התביעה.

למרות האמור לעיל אתייחס בקצרה גם לטענותיהם הנוספות של הנתבעים:

11.
הפקעה:
הנתבעים טענו
שעל התובעות היה לפעול בהתאם לסעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור (להלן:"פקודת הקרקעות")
דהינו פינוי לאחר הפקעה המזכה בפיצוי. למעשה, לאחר שקבעתי שהתובעות הינן הבעלים בנכס, הרי שהן לא זקוקות
להפקעה לצורך קבלת החזקה בנכס, שכן, מהותה של ההפקעה היא כאשר מדובר בנכס שהרשות המפקיעה איננה הבעלים עליו.
גם אם רשות יכולה לפעול בדרך של הפקעה, כנגד מחזיקים היושבים בנכס שבבעלותה, הרי שבוודאי שזכותה לעשות זאת בדרך של תביעת פינוי כפי שאכן נעשה במקרה הנדון.
לאור האמור לעיל, אני דוחה טענה זו של הנתבעים.

12.
חוסר תום לב ואי ביצוע החובות על פי הוראות החלטת 995 של המינהל והוראות היועמ"ש:
ב"כ הנתבעים, חזר וטען שבהתאם להנחיות הגופים המוזכרים לעיל, היה על התובעות, לדאוג לדיור חלופי לתושבים המפונים על ידם במסגרת מתחם הפרויקט.


הוסיף וטען ב"כ הנתבעים, כי באופן כללי, לא פעלו התובעות בהתאם להחלטות המינהל והוראות היוהמ"ש, והדבר אף נאמר בדו"ח מבקר המדינה. נושא זה הוא נושא חברתי, סוציאלי שמן הראוי שהרשויות המתאימות תקבענה את המדיניות לגביו ותפעלנה בהתאם.

לגבי המקרה הפרטני שלפניי, הרי שהנתבעים לא עמדו בנטל להוכחת זכויות כלשהן הקיימות להם לגבי הנכס הנדון, כך שאין זה המקרה להתייחס למטלות שלכאורה הוטלו על התובעות ולא מולאו על ידם באופן ספציפי למקרה הנדון.

פגיעה בזכויות הנתבעים לפי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו:
חוק יסוד האדם וחירותו קובע את הנורמה ההתנהגותית במסגרת היחסים שבין אדם לחברו ובוודאי שבין הרשויות לנתיניהם. החוק מתייחס לשני הצדדים ושמירת הזכויות הקנייניות חלות על שני הצדדים. הנתבעים טוענים שתביעת הפינוי הינה פגיעה בזכויותיהם הקנייניות ואילו התובעות טוענים שתביעת הפינוי באה לעולם כתוצאה מפגיעה בזכויות הקנייניות שלהם, כך שלמעשה במקרה הנדון התבקש בית המשפט להכריע למי מהצדדים נפגעו הזכויות הקנייניות ולתת לאותו צד את הסעד אשר יסיר פגיעה זו, כך שלא מצאתי שהתביעה עומדת בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

בין הצדדים התגלעה מחלוקת בעניין גילו של המבנה הבנוי בנכס, אך מאחר והגעתי למסקנה כי לנתבעים אין זכויות בנכס המקנות להם זכות לפיצוי תמורת הפינוי או כל זכות אחרת כלפי בעלי הנכס, התייתר הצורך מלדון במחלוקת זו שבין הצדדים.

13.
פיצול סעדים:
מאחר ומדובר בתביעת פינוי, הרי שלמעשה מתירה אני את המותר ומכאן שהבקשה לפיצול סעדים מתקבלת.

14.
סוף דבר,
לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, ומורה על הנתבעים לפנות את הנכס, תוך 60 יום מהיום, יחד עם זאת מומלץ לצדדים גם בשלב זה, לנסות ולמצות את המו"מ כפי שהבנתי התנהל ברמה זו או אחרת בין הצדדים.

בהתחשב
במצבם הכלכלי של הנתבעים כפי שתואר על ידם אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ז'
אייר
ב תשע"א, 11 מאי
2011, בהעדר הצדדים.

חתימה






תאק בית משפט שלום 2264-10/07 "חלמיש" חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום, ולהתחדשות שכונות בתל-אביב יפו, עירית תל-אביב-יפו (להלן:"") נ' אייל כהן, רונן כהן, אילנה מונרוב כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 11/05/2011)