פסקי דין על מרים סלימאן - עמרי | פסקי דין על השר לענייני דתות | פסקי דין על יוסי ביילין |

891/01 בג"צ     06/05/2001




בג"צ 891/01 מרים סלימאן - עמרי נ' השר לענייני דתות, יוסי ביילין






בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 891/01
בג"ץ 1008/01

בפני
: כבוד השופטת ד' ביניש

כבוד השופט י' אנגלרד

כבוד השופט א' א' לוי


העותר בבג"ץ 891/01: זועבי עובייד, עו"ד
העותרות בבג"ץ 1008/01: 1. מרים סלימאן - עמרי

2. עמותת נשים נגד אלימות
3. עמותת מרכז אלטפולה
4. עמותת "כיאן"
5. עמותת מרכז בטחון המשפחה
6. שדולת הנשים בישראל
7. אמימה זריק
8. תגריד אלסייד
9. חכמיה חליחל
10. מקבולה נסארש

נגד

המשיבים: 1. השר לענייני דתות
, יוסי ביילין

2. הוועדה למינוי קאדים
3. מוחמד זבדה
בשם העותר בבג"ץ 891/01: עו"ד זועבי עובייד
בשם העותרות בבג"ץ 1008/01: עו"ד תגריד ג'השאן
בשם המשיבים 1 ו- 2: עו"ד ענר הלמן


בשם המשיב 3: עו"ד יהודה רסלר

פסק-דין

השופטת ד' ביניש
:

1. הועדה למינוי קאדים (להלן: ועדת המינויים או הועדה) החליטה ביום 19.11.01 להמליץ בפני
נשיא המדינה על מינויו של משיב 3 למשרת קאדי. בעקבות החלטת הועדה הוגשו לה השגות שונות כנגד מינויו של המשיב 3 לקאדי, וביניהן השגות שהגישו העותר בבג"ץ 891/01 והעותרת 1 בבג"ץ 1008/01. בישיבתה מיום 9.1.01 דחתה ועדת המינויים השגות אלה. בטרם הובאה המלצת הועדה בפני
נשיא המדינה הוגשו העתירות שלפנינו, שבגדרן הוצא צו-ביניים האוסר על הועדה להביא את מועמדותו של המשיב 3 בפני
הנשיא עד להכרעה בעתירות לגופן.

2. העותר בבג"ץ 891/01 הציג מועמדותו לכהונת קאדי וכך גם העותרת 1 בבג"ץ 1008/01, אולם ועדת המינויים החליטה שלא להמליץ עליהם כמועמדים לכהונה. העותרות 2-10 בבג"ץ הנ"ל הן עמותות ציבוריות ונשות מקצוע הפועלות למען שוויון לנשים.

שתי העתירות נדונו בפני
נו במאוחד.


3. בעתירתם העלו העותרים טענות שונות כנגד החלטת הועדה להמליץ על המשיב 3 לכהונת קאדי. הטענות העיקריות שהועלו בבג"ץ 891/01 היו טענות שהתייחסו לכשירותו של המשיב 3 לתפקיד, והן התמקדו במיוחד בטענה כי המשיב 3 נעדר השכלה בתחום השריעה או השכלה משפטית. העותר טען עוד כי בחירתו של משיב 3 מבוססת על שיקולים זרים הנובעים מקשרים פוליטיים עקב היותו דובר של סיעה בכנסת. כמו כן, העלה העותר טענות שונות ביחס להליך בחירתו של המשיב 3. בין היתר טען העותר כי המשיב 3 לא צירף לבקשתו מסמכים כנדרש, כי הליך דחיית ההשגות כנגד בחירתו היה שלא כדין ושהוא נעשה בלא כל הנמקה.

העותרות בבג"ץ 1008/01 טוענות אף הן טענות שונות ביחס להעדר כשירות של המשיב 3 לשמש כקאדי. העותרות אף טענו כי הליך הבחירה היה פגום שכן למעשה לא היה רוב לבחירתו של המשיב 3 בועדה. מעבר לכך, העותרות העלו בעתירתן ובטיעוניהן לפנינו, טענות עקרוניות ביחס לחשיבות שיש במינוי אישה לתפקיד קאדי כדי לקדם את עקרון השוויון בין המינים.

4. בתשובתה, עמדה המדינה על שיקול הדעת הרחב המסור לועדת המינויים בבחירת המועמדים למשרת קאדי. בא-כוחה טען, כי ההלכה הפסוקה היא שבית המשפט אינו יושב כ"ועדת מינויים עליונה" והוא אינו מחליף את שיקול דעתה של הועדה בשיקול דעתו. ביחס לטענת העותרות בבג"ץ 1008/01 בדבר הצורך במינוי אישה לכהונת קאדי, ציינה המדינה כי אין צורך לדון בשאלה העקרונית שכן מועמדותה של העותרת נבחנה לגופה בדומה לבחינתם של שאר המועמדים לתפקיד, ודחייתה הייתה בהתייחס למועמדות הקונקרטית. לעניין השאלה העקרונית הפנתה המדינה בטיעוניה לפטור הקבוע בחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט1959- הפוטר בתי דין שרעיים מחובת השוויון בין המינים. עוד הדגיש בא-כוח המדינה את החיסיון החל על תוכן דיוניה של הועדה, חיסיון שמונע ממנה לנמק את החלטתה לבחור במועמד לתפקיד, ואף מונע ממנה לנמק את החלטתה לדחות את ההשגות שהוגשו לה כנגד המינוי.

בא-כוחו של המשיב 3, בתגובתו לעתירה, הדגיש את כישוריו, את ניסיונו האקדמי והניהולי ואת בקיאותו בדת האסלאם, כישורים שיאפשרו לו לדעתו למלא את תפקידו כקאדי בצורה טובה.

5. ביום 16.4.01 שמענו את טענות הצדדים, אשר הביאו את טיעוניהם לפנינו בהרחבה. בתום הדיון ולאחר שמיעת הטענות, החלטנו בהסכמת הצדדים, כי המשיבים יעבירו לעיון בית המשפט בלבד, את הפרוטוקולים של דיוני הועדה שעסקו במועמדותו של המשיב 3 בצירוף תצהיר חתום בידי מזכיר ועדת המינויים המאשר את נכונותם. זאת לצורך בדיקת הטענות שעלו בדיון ביחס למעורבותו של חבר ועדה הנגוע בניגוד עניינים בדיוני ועדת המינויים שעסקו במועמדותו של המשיב 3.

בהתאם לאמור, העביר בא-כוח המדינה לעיוננו את הפרוטוקולים של ועדת המינויים מימים 16.10.00, 19.11.00 ו9.1.01-, בהם דנה הועדה במינויו של המשיב 3, וכן בהשגות שהוגשו לה נגד המינוי. עוד הוגשו הפרוטוקולים מישיבות ועדת המשנה של הועדה למינוי קאדים, בימים 17.9.00, 18.9.00, 25.9.00. לפרוטוקולים צורף תצהירו של מר פאיק עודה, כיום יועץ שר המשפטים לענייני בתי הדין השרעיים והדרוזיים, ששימש בתקופה הרלוונטית כיועץ לענייני עדות דתיות לשר הקודם לענייני דתות, מר יוסי ביילין
, ושימש כמזכיר הועדה למינוי קאדים במהלך הישיבות שקיימו מליאת הועדה וועדת המשנה שלה בתאריכים האמורים לעיל.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את הפרוטוקולים שהועברו לעיוננו, הגענו לכלל מסקנה, כי דין העתירות להדחות, ונעמוד בקצרה על הטעמים למסקנתנו זו:


6. נסיר תחילה מדרכנו את המכשול אשר בגינו ביקשנו לעיין בפרוטוקולים כאמור והוא החשש שמא נפל בהליך המינוי פגם מן הסוג המחייב התערבותנו. פגם לכאורי זה נעוץ בטענה, כי בהליכי הבחירה השתתף מקורב פוליטי למשיב 3, אשר השתתפותו הייתה נגועה בניגוד עניינים. מטעמים מובנים ובהתחשב בהוראת הסודיות הקבועה בכלל 16 לכללי הקאדים (סדרי דיון ועבודה של הועדה למינוי קאדים), התשנ"ו1996-, מנועים אנו מלפרוס את פרטי ההליך, כפי שהם נלמדים מן הפרוטוקולים. נאמר רק, כי שוכנענו שהפרוטוקולים משקפים את הדיונים בועדת המשנה ובועדה וכי בהליך הבחירה של המשיב 3, לא הייתה מעורבות פסולה מצד חבר ועדה הנגוע לכאורה בניגוד עניינים. כן עולה מן הפרוטוקולים, כי הועדה קיימה דיון ענייני במועמדותו של המשיב 3, בכשירותו ובהשגות שהועלו נגדה.

7. טענה נוספת שהועלתה לפנינו ואין מקום לדון בה בנסיבות עתירה זו, היא טענתן של העותרות בבג"ץ 1008/01 אשר ביקשו כי נקבע שיש לבחור באישה לכהונת קאדי. הן הדגישו את החשיבות במינוי נשים לכהונה של קאדי כדי להגשים את עקרון השוויון והייצוג ההולם לבני שני המינים בשירות המדינה. בעניין זה, מקובלת עלינו טענת המדינה, ולפיה כיוון שמועמדותה של העותרת נשקלה לגופה, כפי שנשקלה מועמדותם של מועמדים אחרים, אין עולה במקרה זה הצורך לדון בשאלת האפליה בין המינים במינוי קאדים. מטעם זה אף נמנעה המדינה מלהציג עמדתה בשאלה העקרונית, ולפיכך נותרה השאלה מבלי שנזקק להכריע בה.
למעלה מן הצורך אעיר רק, כי שני החוקים שעליהם ביקשו העותרות להסתמך כדי לבסס את טיעוניהם, כוללים סעיפים מיוחדים השוללים במפורש את תחולת הוראותיהם על מינויים לבתי דין שרעיים.

סעיף 2 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט1959- קובע לאמור:

2.
תחולה
"חוק זה אינו חל על קבלת אדם לשירות המדינה ועל שירות בה -
(1) ...
(2) במשרה של חבר בית דין שרעי או של בית דין דתי נוצרי;"
סעיף 7 לחוק שיווי זכויות האישה, תשי"א1951- קובע לאמור:
7.
תחולה
"(א) ...
(ב)...
(ג) הוראות חוק זה לא יחולו על מינוי לתפקיד דתי בהתאם לדין הדתי, ובכלל זה על מינוי רבנים ובעלי תפקידים שיפוטיים בבתי דין דתיים".



השאלות שביקשו העותרות להביא בפני
נו מכוח עקרונות כלליים הן שאלות נכבדות לעצמן, אך כאמור אינן מתעוררות במסגרת הדיון שלפנינו.

8. טענתם המרכזית של העותרים הייתה כי המשיב 3 אינו כשיר להתמנות כקאדי בשל העדר הכשרה מתאימה בדין השרעי ובשל העדר הכשרה משפטית.


על פי חוק הקאדים, תשכ"א1961- (להלן: החוק), כוננה ועדת מינויים אשר סמכותה היא להציע לנשיא המדינה מועמדים לכהונה כקאדים. שאלת העמידה בתנאי הכשירות להתמנות וההתאמה של המועמד למינוי מסורה להכרעת ועדת המינויים והיקף הביקורת השיפוטית על הכרעותיה בעניין זה מצומצם ביותר. כבר נקבע בפסיקתנו, כי בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתה של הועדה, אלא במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות או הפעלת שיקולים זרים (ראו: בג"ץ 7193/97 מוסטפא עבד נ' השר לענייני דתות
ויו"ר ועדת מינויי קאדים, פ"ד נב(5) 365, 380-379).


תנאי הכשירות הנדרשים מהמבקשים להתמנות לקאדים קבועים בסעיף 2 לחוק וזו לשון הוראת סעיף 2:

2. כשירות
כשיר להתמנות קאדי כל מוסלמי שהוא -
(1) בעל הכשרה מתאימה בדין השרעי;
(2) בעל אורח חיים ואופי ההולמים את מעמדו של קאדי במדינת ישראל;
(3) בן שלושים שנה לפחות, ונשוי או היה נשוי;


העותרים בפני
נו מיקדו טענותיהם בתנאי הקבוע בסעיף 2(1), ולטענתם המשיב 3 אינו עומד בו משום שאינו "בעל הכשרה מתאימה בדין השרעי".
אכן, הכלל הקבוע בסעיף 2(1) הנ"ל, הינו עמום באשר אינו קובע מהי אותה "הכשרה מתאימה בדין השרעי" הנדרשת מן המועמד. בפני
נו הציגו העותרים דרישות הראויות לדעתם לשמש כאמת מידה לבחינת הכשרה כאמור. לעניין זה ביקשו העותרים ללמוד מן הדרישות הקבועות בתקנות הטוענים השרעיים, בהן נקבע בפירוט מהי ההשכלה הנדרשת מטוען שרעי (תקנה 3 לתקנות בדבר סדרי ייצוגם של בעלי דין לפני בתי-הדין השרעיים על ידי טוענים שרעיים שאינם עורכי דין, התשכ"ג1963-), וכן ביקשו ללמוד מתנאי הכשירות שנקבעו ביחס לדיינים בבתי דין רבניים (תקנה 1 לתקנות הדיינים (תנאי הסמכה וסדריה), התשט"ו1955-).

9. הוראת סעיף 2 קובעת את התנאים הבסיסיים שהם בגדר הכישורים הנדרשים כדי לשמש כקאדי, ואולם המבחנים למינוי ואף הפרשנות שיש לתת לאותם כישורים נדרשים, הם עניין המסור לשיקול דעתה של ועדת המינויים. סעיף 5(ד) לחוק הקאדים הסמיך את הועדה לקבוע את סדרי דיוניה ועבודתה, ומכוחה של אותה הסמכה קבעה הועדה למינוי קאדים את כללי הקאדים (סדרי דיון ועבודה של הועדה למינוי קאדים), התשנ"ו1996-. בין כללים אלה נקבע כלל 11 הקובע מבחנים למינוי, אך גם בכלל זה, לא נקבע פירוט של ההכשרה הנדרשת כדי לקבוע בקיאות מתאימה בדין השרעי. כל שנקבע באותם כללים לעניין זה, הוא כדלקמן:
11. מבחנים למינוי
...
(1) ידע או יכולת לימוד השריעה המוסלמית, יכולת תפיסה והבנה של תהליך משפטי, לרבות יכולת הכרעה ופישור;
הנה כי כן, אין הכללים דורשים הכשרה פורמלית מוקדמת, אלא "ידע או יכולת לימוד השריעה המוסלמית", מהו אותו ידע הנדרש הוא עניין המסור להכרעתה של ועדת המינויים. העותרים הביאו לידיעתנו כי נשיא בית הדין השרעי לערעורים גילה דעתו, שמתכוון הוא לפעול לשיפור דרך הבחירה של קאדים על ידי מציאת מועמדים בעלי השכלה ראויה ומתאימה. העותרים טענו עוד כי מן הראוי שהמועמד יהיה בעל השכלה משפטית ואף בדרישה זו הסתמכו לטענתם, בין היתר, על עמדתו המוצהרת של נשיא בית הדין השרעי לערעורים. בהתאם לכך ציינו, כי העדר הכשרה דתית ומשפטית פוגעים בכשירותו של מועמד לכהן כקאדי.

אין ספק כי ראוי ורצוי כי במשרות של קאדים יכהנו אנשים בעלי השכלה וידע מתאימים ואף הכשרה משפטית נראית לכאורה, כתורמת להתאמתו של המועמד. אולם הכשרה משפטית אינה תנאי הנמנה בין דרישות הכשירות הקבועות בסעיף 2 לחוק. גם המבחנים שנקבעו בכלל 11 הנ"ל לכללי הקאדים אינם כוללים כל דרישה פורמלית של השכלה.

ראוי לציין כי כללי הקאדים שפורסמו לעניין סדרי העבודה של ועדת המינויים הינם צעד חשוב לקראת מיון ובחינת נתוני המועמד לכהונה באופן המשפר את הליך הבחירה. עם זאת, יתכן שאין די בכללים שנקבעו עד כה בנושא זה. בהמשך לצעדים שננקטו על ידי הועדה לקביעת הליכי מיון קפדניים של מועמדים ראוי שהועדה תקבע לעצמה מהם תנאי ההכשרה שיש בהם כדי להניח את דעתה, כמתאימים למסגרת הקבועה בסעיף 2(1) לחוק. בעתירות שלפנינו לא נתבקשנו להכריע בשאלה הנוגעת לקביעת כללים וקריטריונים לשם בחינת הכשירות, ושאלה זו לא נדונה בפני
נו ולפיכך, לא ראינו לנקוט עמדה בעניין זה.

על פי הוראות הדין כיום, שיקול הדעת הפרטני מסור לועדת המינויים ולא ראינו כי שיקול דעת זה הופעל שלא כראוי. המשיב 3 הוא אדם בעל השכלה גבוהה שנתוניו נידונו בפירוט בועדת המינויים. נוכח שיקול הדעת הרחב המסור לועדת המינויים ובהתקיים הליך תקין לבחינת כשירותו של המשיב 3, לא ראינו כי יש מקום להתערבותנו באשר לקביעת הועדה לפיה עומד המשיב 3 בכישורים הנדרשים על פי החוק.

10. אשר על כן, דין העתירה להידחות.
ש ו פ ט ת
השופט י' אנגלרד
:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' א' לוי
:

אני מסכים.

ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת ד' ביניש
.
ניתן היום, י"ג באייר התשס"א (6.5.2001).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________
העתק מתאים למקור 01008910.n06
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
חכ/
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
8








בג"צ בית המשפט העליון 891/01 מרים סלימאן - עמרי נ' השר לענייני דתות, יוסי ביילין, [ פ"ד: נה 3 857 ] (פורסם ב-ֽ 06/05/2001)