פסקי דין על אייל מזרחי | פסקי דין על לב הגליל תחבורה ורכב בע"מ

3920-08/08 תאמ     16/05/2011




תאמ 3920-08/08 אייל מזרחי נ' לב הגליל תחבורה ורכב בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריות



תא"מ 3920-08-08 מזרחי נ' לב הגליל תחבורה ורכב בע"מ






בפני

כב' השופטת
עפרה אטיאס


תובע

אייל מזרחי


נגד


נתבעת

לב הגליל תחבורה ורכב בע"מ




פסק דין


תביעה כספית ע"ס של 14,274 ₪ שהוגשה ביום 12.08.08 שעניינה נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, בשל בדיקת עשן, שבוצעה לרכבו במסגרת בדיקת רישוי/טסט שנתי ע"י הנתבעת.

הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה

פסק דין
על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984 לרבות אפשרות של דחיית התביעה.

בכתב התביעה נטען, בסעיף 6 כי:

"ביום 19.11.07 הגיע התובע ברכבו בנסיעה רגילה למכון הנתבעת על מנת לבצע בדיקת רישוי/טסט. הרכב הוכנס למסלול הבדיקה שכללה בין היתר בדיקת עשן, במתקן בדיקת עשן, שמבוצעת ע"י בוחן רישוי של המוסך. תוך כדי האצת הרכב על מתקן בדיקת העשן, שולב הילוך ראשון והוגברו סיבובי המנוע עד למקסימום, פתאום נפלט עשן לבן חזק, נשמעו רעשים חריגים והמנוע פסק מלפעול".

התובע צירף לתביעתו, חוות דעת של השמאי, מנחם אדוני, אשר קבע כי "האצת המנוע על מתקן הבדיקה, מעבר לסיבובי המנוע המותרים עפ"י הוראת היצרן גרמו לשבירת חלקים פנימיים אשר שברו את גוף המנוע".

בתצהיר עדות ראשית מטעמו, מספר התובע כי בעת שהגיע למסלול הבדיקה, ניגש אליו בחור צעיר בן כ- 17-18 העובד במכון הנתבעת והורה לו לצאת מן הרכב על מנת שהוא יבצע עבורו את הבדיקה.

נטען, כי הבדיקה התבצעה כך שבוחן הרכב יושב במשרדו והבחור הצעיר מאיץ את סיבובי מנוע הרכב על מסלול הבדיקה. במהלך הבדיקה, הואצו סיבובי המנוע עד למקסימום ומעבר למותר בהילוך נמוך, וזאת לפי טענתו של התובע לאור הרעש החריג שאופייני להאצה בהילוך נמוך.

לדבריו, לאחר כדקה, ומיד כשהבחין ברעש ההאצה החריג, רץ אל עבר הבחור הצעיר, על מנת להורות לו להעביר להילוך שיוט או להפסיק את הבדיקה
אך היה זה מאוחר מידי והמנוע 'התפוצץ' לחלקים קטנים.

התובע טען כי מיד לאחר הבדיקה יצא הנהג מהרכב וברח מהמקום. בהמשך פנה אליו אדם שהציג עצמו כמנהל המכון והבטיח שהנתבעת תדאג לתיקון הנזק ואולם כחצי שעה לאחר מכן הגיע למקום בעל המכון שהתנער מהבטחת מנהל המכון.

לדבריו, למחרת הבדיקה פנה בשנית לבעל המכון כדי לקבל העתק מצילומי מצלמות האבטחה וכן את פרטי הנהג שבצע את הבדיקה אך בעל המכון סירב לשתף פעולה ולאחר שפנה למספר עובדים בכדי לברר את פרטיו של הנהג נמסר לו כי זה פוטר, בסמוך לאחר הבדיקה, ע"י בעל המכון.

אין צורך לומר כי לכל העדות בעניין אותו נהג צעיר שבצע את הבדיקה אין זכר בכתב התביעה!

הנתבעת טענה
בכתב הגנתה להעדר קשר סיבתי בין בדיקת העשן
לנזק שנגרם למנוע.

בחוות דעת של השמאי, אשר מדלסי, שצורפה לכתב הגנתה קבע המומחה מטעם הנתבעת כי מנוע הרכב היה במצב גרוע ובלוי, לקראת סוף חייו, באופן שהספקו הגיע לכדי 41% בלבד מנתוני היצרן; עוד נטען כי הרכב עצמו גמא לפי מד האוץ' שהצביע על 368,133 ק"מ ולכן הנזק שנגרם למנוע אינו נובע מן הבדיקה שבוצעה במכון.

הנתבעים אף הגישו תצהירים של מנהל הנתבעת, נוראלדין בדארנה, של בוחן הרכב, גניים גנאם, ושל המנהל המקצועי פלוק טרכטנברג בהם הכחישו, בין השאר, את הטענה שהבדיקה בוצעה ע"י בחור צעיר כבין 17-18 כנטען ע"י התובע. לא מצאתי בתצהירים התייחסות ספציפית, מפורשת, לטענת התובע
(הנסמכת על שמיעתו בלבד) כי הבדיקה נעשתה בעת שהרכב היה בהילוך ראשון אך יש בתצהירים אמירה כללית, לפיה כל טענות התובע לענין הבדיקה והבוחן הן "שקר וכזב".

בתיק זה מונה על ידי כמומחה מטעם בית המשפט המהנדס, אהוד אסטרחן (להלן- "המומחה").

המומחה העריך כי הרכב הגיע לבוחן הרישוי ללא סימנים של תקלה במנוע אחרת לא היו מתבצעות הבדיקות השונות בתחנות מסלול הרישוי מבלי שהבוחנים יתייחסו לכך.

המומחה ציין כי בתצהירי הנתבעות אין כל התייחסות לטענת התובע כי הבדיקה נעשתה בעת שהרכב היה בהילוך ראשון.

לדברי המומחה, אם הפעלת הרכב על גבי הדינמומטר נעשתה בהילוך ראשון משולב, הרי שהדבר נעשה בניגוד לנוהל משרד התחבורה כאשר הפעלת מנוע בלוי במהירות הסיבוב המירבית עלולה לגרום לתקלה, כפי
שאכן קרה במקרה שלפנינו.

המומחה שלל את דברי שני הבוחנים, עובדי הנתבעת, גניים ופלוק כי המנוע שבק חיים עוד לפני ביצוע הבדיקה. לדבריו, לא יתכן שמנוע "ששבק חיים" נבדק כשהוא נוסע במהירות של 90 קמ"ש, כמפורט בתעודה שהנתבעת עצמה הנפיקה. המומחה קבע כי הפקת התעודה מעידה על כך שבדיקת העשן והספק המנוע הושלמה, גם אם תוצאותיה ירודות. עוד קבע המומחה כי העובדה שהמנוע גמא 368,133 ק"מ אינה מהווה מדד לקביעה שהמנוע הגיע לסוף דרכו.

יחד עם זאת ציין המומחה כי "אין עוררין" שמנוע הרכב היה במצב לא תקין, עם בלאי גבוה וכי בדיקות העשן חשפו את מצבו המכני הירוד.

עוד קבע המומחה כי לא הוכח גורם הנזק היינו מה גרם לטלטל המנוע להשבר. בהקשר זה ציין המומחה כי בחוות הדעת של מומחה התובע לא צוין איזה טלטל נשבר, באיזה מקום נשבר הטלטל, מצב ברגי בית המסב בטלטל והאם הבוכנה נתפסה בצילינדר ולכן לדבריו: "ניתן לומר כי לא זוהה בבירור גורם הנזק".

המומחה קבע כי הסיבה העיקרית לקרות הנזק נובעת מהיותו בלוי ואולם לדבריו: "גם על כתפי הנתבעת רובצת אחריות חלקית לקרות הנזק במנוע הנובעת מהפעלת הרכב בעת בדיקת עשן והספק בהילוך לא מתאים". לפיכך, הציע המומחה לבית המשפט לחלק את האחריות לקרות הנזק בחלוקה כדלקמן: 70% לתובע ו- 30% לנתבעת.

שני הצדדים מימשו את זכותם למשלוח שאלות הבהרה ותשובות המומחה לשאלות אלו מפורטות בתשובותיו של המומחה לשאלות ב"כ התובע מיום 10.3.2011 ובתשובותיו לשאלות ב"כ הנתבעת מיום 28.2.2011.

בסעיף 4 לתשובות לשאלון ששלח ב"כ הנתבעת ציין המומחה כי "דעתי המקצועית מבוססת על מידע ועובדות להן נחשפתי. באם יוכח לכבוד בית המשפט כי בוחן עשן מוסמך בצע את הבדיקה כנדרש ובהילוך המתאים אשנה דעתי בהתאם לנתונים הנכונים שיוצגו. במקרה כזה אמליץ לכבוד בית המשפט שלא לחייב את הנתבעת באחריות לנזק למנוע של רכב התובע".

בסעיף 5 לתשובות לשאלון ששלח ב"כ הנתבעת ציין המומחה כי קביעתו שהנתבעת הפעילה את הרכב בעת בדיקת העשן וההספק, בהילוך לא מתאים, מבוססת על תצהירו של התובע.

הכרעה:
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על צרופותיהם, בחנתי את התצהירים, עיינתי בקפידה בחוות הדעת, ובתשובות לשאלות ההבהרה, ונתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם בע"פ הן לענין האחריות והן לענין גובה הנזק, טענות שנטענו, יש לומר, באריכות וברוחב הדעת, הנני מורה כי לסילוק סופי ומוחלט של התביעה ישולם ע"י הנתבעת לתובע סך של 2,020₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד היום.

לסכום זה תתווסף האגרה ששולמה ע"י התובעת בעת פתיחת ההליך כשהיא משוערכת ממועד הגשת התביעה ועד היום, מחצית מן הסכומים ששולמו ע"י התובע למומחה בית המשפט, וכן שכ"ט עו"ד מופחת (לאור סכום התביעה ביחס לתוצאה) בסך של 1,000 ₪.

מאחר ולא נוהלו הוכחות אין לחייב במחצית השנייה של האגרה.

התשלומים נשוא פסק הדין ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום.

ניתן היום,
י"ב אייר תשע"א, 16 מאי 2011, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 3920-08/08 אייל מזרחי נ' לב הגליל תחבורה ורכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/05/2011)