פסקי דין על אברהם כהן | פסקי דין על דן כהן | פסקי דין על גאולה כהן | פסקי דין על אלי קצירי | פסקי דין על דליה קצירי | פסקי דין על עו"ד רענן שר-טוב ואח' |

1716/07 א     19/05/2011




א 1716/07 אברהם כהן, דן כהן, גאולה כהן נ' אלי קצירי, דליה קצירי, עו"ד רענן שר-טוב ואח'








בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו


ת"א 1716-07






בפני
:
כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל
/ ס. נשיאה



בעניין:
1. אברהם כהן
2. דן כהן
3. גאולה כהן
ע"י ב"כ עו"ד י' שלום


התובעים


נגד



1. אלי קצירי
2. דליה קצירי
3. עו"ד רענן שר-טוב
4. סמי חליו
ע"י ב"כ עו"ד א' גרינפלד
הנתבעים



פסק דין


א.
מהות התובענה

זו תביעה למתן סעדים הצהרתיים וצווי לא תעשה שעניינם זכויות התובע 1 בדירה ברחוב דבורה הנביאה 10 בתל-אביב (להלן: "הדירה").


ב.
עובדות רלבנטיות

התובע 1 יליד 1912, ובנו, התובע 2, היו המנהלים ובעלי המניות של חברה בשם: "מפעלי צמר פלדה בע"מ" (להלן: "חברת מפעלי צמר פלדה"), אשר עסקה בייצור ובשיווק של צמר פלדה במפעל בבעלותה ברחוב גיסין בפתח-תקווה.
התובעת 3 הינה רעייתו של התובע 2.

הנתבע 1 תיאר את עיסוקו כ"סיוע לחייבים מסוגים שונים, המתקשים לפתור את בעיותיהם בכוחות עצמם" (סע' 4 לכתב ההגנה).
הנתבעת 2 הינה רעייתו של הנתבע 1.
הנתבע 3 הינו עורך-דין במקצועו, בו מסתייע הנתבע 1 בביצוע פעולות משפטיות שונות הנדרשות לצורך עיסוקו.
הנתבע 4 הינו יהלומן בעיסוקו, אשר התקשר בהסכם לרכישת דירתו של התובע 1, כפי שיפורט להלן.

על-פי הנטען בכתב התביעה, לתובע 1 היתה חברה נוספת בבעלותו בשם: "מזוג חלקות הדר בע"מ" (להלן: "חברת מזוג חלקות הדר"), שבבעלותה היו שתי דירות מגורים ברחוב דבורה הנביאה 10 בתל-אביב, במקרקעין הידועים כגוש 6623 חלקות 927/2 ו-927/3.
הדירה הממוקמת בחלקה 927/2 היתה מושכרת בשכירות חודשית (להלן: "הדירה המושכרת"); ואילו הדירה הממוקמת בחלקה 927/3 שימשה למגורי התובעים 2 ו-3 (להלן: "דירת המגורים").
בעקבות הליכי פירוק מרצון של חברת מזוג חלקות הדר, נרשמו שתי הדירות על שם התובע 1.

במהלך השנים 2003-2002, נקלעה חברת מפעלי צמר פלדה לקשיים ולחובות כספיים.
בנוסף הסתבך בנם של התובעים 2 ו-3 בהימורים, וצבר חובות ניכרים בשוק האפור.

בנסיבות אלה ולאחר שקיבלו איומים מנושים רבים, החליטו התובעים, בין היתר, למכור את הדירה המושכרת ומכספי התמורה לשלם את חובות חברת מפעלי צמר פלדה ואת חובות בנם של התובעים 2 ו-3 לשוק האפור.
ביום 19.6.03 נחתם "הסכם פשרה" בין התובעים 1, 2 וחברת מפעלי צמר פלדה כחייבים, לבין החברות הנושות "סיון יצור ושיווק חומרי ניקוי בע"מ" ו-"עמוס קאשי-גל שחר בע"מ", שפתחו בהליכי הוצאה לפועל והגישו תביעה כספית כנגד החייבים (להלן: "הסכם הפשרה") (נספח א' ל-ת/2).
בהסכם הפשרה נקבע, בין היתר, שהצדדים יחתמו על הסכם מכר הדירה המושכרת לחברות הנושות תמורת הסך של 218,000 $, כשמהתמורה הנ"ל יקוזז סכום בסך 48,200 $, בגין חובם של החייבים לחברות הנושות.

לטענת התובעים, סמוך לאחר חתימת הסכם הפשרה הגיעו שוב נושים מהשוק האפור לביקור בדירת התובעים 2 ו-3 בדרישה לקבלת סכום החוב המגיע להם מבנם. בתגובה, הראה להם התובע 2 את הסכם הפשרה והודיע להם כי עם קבלת התמורה הוא יגיע עימם להסדר כספי על תשלום החובות.
כעבור מספר ימים, התקשר אל התובע 2 אדם בשם שלום ימיני והמליץ לו לפנות אל הנתבע 1 הידוע כמי שעוזר לחייבים כנגד נושים בשוק האפור. התובעים 2 ו-3
נפגשו עם הנתבע 1 והתרשמו ממנו כאדם הנכון לסייע לחייבים שנקלעו לקשיים כספיים, ואף קשור לעמותה רשומה בשם "יד לחייב" (נספח ב' ל-ת/2).
התובעים 2 ו-3 מסרו לנתבע 1 רשימה של הנושים ושל סכומי החוב שהללו דורשים מהם (נ/1), והדגישו בפני
ו, לטענתם, כי מדובר בסכומים מנופחים, מעבר לסכום החוב האמיתי.
לגרסת התובעים 2 ו-3, הנתבע 1 טען בפני
הם שהסכם הפשרה גרוע מאוד מבחינתם והציע להם לשעבד לטובתו את שתי הדירות ואת המקרקעין בפתח-תקוה שבבעלות חברת מפעלי צמר פלדה, כבטחון להחזר התשלומים שהוא יבצע עבורם, כשהוא מתחייב להפחית את חובותיהם, באמצעות מכירת הדירה המושכרת במחיר גבוה יותר מהמחיר הנקוב בהסכם הפשרה ומכירת המקרקעין שבבעלות חברת מפעלי צמר פלדה, וכן התחייב לממן מכיסו את ההוצאות הדחופות של התובעים.
בתמורה, ישלמו לו התובעים ריבית בשיעור של 2.5% לחודש עבור כל התשלומים שהוא ישלם מכיסו עד לקבלת ההחזר מתמורת מכירת הדירה.

על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום 16.7.03 בשעה 22:00 הגיעו התובעים 2 ו-3 ביחד עם הנתבע 1 לדירת התובע 1 והעירו אותו, כשהנתבע 1 מאיץ בו לחתום על הסכם שיביא להסדרת כל חובותיו (נספח ד' ל-ת/2) (להלן: "הסכם כהן-קצירי").
ההסכם נחתם, כשהצדדים לו הם התובע 1, חברות מפעלי צמר פלדה ומזוג חלקות הדר בע"מ, התובעים 2 ו-3, והנתבע 1.
בקליפת האגוז נקבע בהסכם, שהנתבע 1 יסייע לתובעים לפרוע את חובותיהם, ויקבל מהם תשלום מתוך התקבולים שיתקבלו ממכירת המקרקעין של חברת מפעלי צמר פלדה ו/או ממכירת הדירות בתל-אביב שבבעלות חברת מזוג חלקות הדר, ובריבית חודשית בשיעור של 2.5%.
להבטחת התשלום המגיע לנתבע 1 מהתובעים, חתמו התובעים 1 ו-2 כערבים על שטר חוב, ללא נקיבת סכום, בחתימת החברות מפעלי צמר פלדה ומזוג חלקות הדר (נספח ה' ל-ת/2), וכן על הודעות משכון של מקרקעין לטובת הנתבע 1 (נספח ו' ל-ת/2).
מספר ימים לאחר חתימת ההסכם, דאג הנתבע 1 להסרת כל העיקולים מנכסיו של התובע 1, ושילם את החוב לחברות הנושות סיון ו-קאשי, מתוך כספי התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה המושכרת לצד שלישי, תמורת הסכום של 275,000 $, הגבוה מסכום התמורה שנקבע בהסכם הפשרה (נספח ז' ל-ת/2).

ביום 10.11.03 חתם התובע 1 על מסמך המופנה לנתבע 3, לפיו הוא מאשר את העברת התקבולים ממכירת הדירה המושכרת לידיו של הנתבע 1, כנגד הסרת המשכון שנרשם לטובתו (נספח ח' ל-ת/2).
במקביל פנה התובע 1 לקבל ייעוץ משפטי, בעקבותיו נשלח אל הנתבע 3 ביום 18.11.03 מכתבו של בא כוח התובעים (נספח ט' ל-ת/2), בו נדרש הנתבע 3, בין היתר, לפרט בכתב את התשלומים אותם מתכוון הנתבע 1 לשלם מכספי מכירת הדירה המושכרת, ולקבל את אישור התובע 1 מראש לביצוע כל תשלום.
ביום 19.11.03 השיב הנתבע 3 למכתב הנ"ל (נספח י' ל-ת/2), וביום 20.11.03 שלח הנתבע 1 לתובע 2 את פירוט החובות הכספיים של התובעים, אותם שילם ו/או התחייב לשלם לנושים השונים (נספח יא' ל-ת/2). רשימה נוספת נשלחה אל התובעים ביום 15.2.04 (נספח יב' ל-ת/2).

לטענת התובעים, הסכומים שפורטו מופרזים ואין כל קשר ביניהם לבין הסכומים ששילם הנתבע 1 בפועל לנושים. למרות זאת, דרש הנתבע 1 מהתובעים תשלום מלוא סכום החוב אותו נקבו ברשימת החובות.
בשלב זה החלה מסכת של התכתבויות בין הצדדים ובאי כוחם (נספחים יג', טז'-ל' ל-ת/2), שלא הניבה פתרון מוסכם.
או אז, החליטו התובעים להגיש תלונה למשטרה נגד הנתבע 1, ונדרשו להציג נסח טאבו עדכני של דירת המגורים של התובעים 2 ו-3, אך עם הוצאת הנסח, התחוור להם שנרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעת 2 על דירת המגורים (נספח לא' ל-ת/2). בירור נוסף העלה כי ביום 16.3.05 נחתם הסכם בין התובע 1 באמצעות הנתבע 3, לבין הנתבעת 2, לפיו נמכרה לה דירת המגורים תמורת הסך של 280,000 $ (נספחים לב', לג' ל-ת/2).
בנוסף, לאחר הגשת התביעה דנן, התברר לתובעים כי עסקת המכר עם הנתבעת 2 בוטלה, וביום 19.1.07 נחתם הסכם חדש לפיו נמכרה דירת המגורים לנתבע 4 תמורת הסך של 330,000 $ (נספח לה' ל-ת/2).

לאור השתלשלות העניינים המפורטת לעיל, עותרים התובעים לקבלת

פסק דין
המצהיר על:
-
בטלות חוזה מכירת הדירה מיום 16.3.05 לנתבעת 2;
-
בטלות חוזה מכירת הדירה מיום 19.1.07 לנתבע 4;
-
בטלות הערות האזהרה שנרשמו על הדירה לטובת הנתבעים 2 ו- 4;
-
בטלות יפויי הכוח אשר נמסרו לנתבע 3 על ידי התובעים;
-
בטלות השעבוד שנרשם ביום 17.7.03 על הדירה ברשם המשכונות לטובת הנתבע 1;
-
בטלות שטר חוב מיום 16.7.03 שנחתם בערבות התובעים 1 ו-2.

בנוסף, מתבקש בית המשפט ליתן צווי לא תעשה כנגד הנתבעים כדלקמן:
-
צו האוסר על הנתבע 3 להשלים את הליכי רישום הדירה על שם הנתבעת 2 ו/או על שם הנתבע 4;
-
צו האוסר על הנתבע 3 לעשות כל פעולה משפטית ו/או שימוש אחר ביפויי הכוח שנמסרו לו על ידי התובעים;
-
צו האוסר על הנתבעים 1, 2 ו-4 לנקוט בכל הליך של פינוי התובעים 2 ו-3 מהדירה.

מכאן התובענה, שהוגשה לבית המשפט ביום 9.1.07 בהליך של המרצת פתיחה (ה"פ 141/07).

ביום 21.3.07 נעתר בית המשפט (השופט י' זפט) לבקשת התובעים למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים להשלים את רישום הזכויות בדירה על שם הנתבעת 2 ו/או לעשות כל פעולה או עסקה בקשר עם הדירה, וזאת עד להכרעה בתובענה (בש"א 1674/07).
כמו כן, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 6.5.07 (השופט י' זפט), הועברה התובענה לפסים של תביעה רגילה, כמצוין בכותרת.



הנתבעים 3-1 כופרים בכל טענות התובעים וגרסתם, בתמצית, היא שהנתבע 1 מילא את חלקו בהסכם והצליח להסדיר את רובם המכריע של חובות התובעים לנושים השונים.
לגרסתם, התובעים הם אלה שהפרו את ההסכם ולא פרעו את חובם לנתבע 1 ועל כן נאלץ הלה לפעול בדרך של מכירת דירת המגורים לצד שלישי.

הנתבע 4 גורס כי אינו מעורב בכל השתלשלות העניינים המתוארת בכתב התביעה, ומעורבותו בפרשה החלה בשנת 2006 כשחבר הבורסה ליהלומים, שהינו אביו של בא כוח הנתבעים, הכיר לו את הנתבע 1.
לטענתו, הנתבע 1 הציג בפני
ו מצג לפיו קיימות לו זכויות לרכישת דירת המגורים במחיר נמוך יחסית והפנה אותו אל הנתבע 3 כמי שמחזיק ביפוי כוח מטעם התובע 1 לצורך מכירת הדירה.
הנתבע 4 טוען כי התקשר בהסכם לרכישת דירת המגורים בתום לב, מבלי לדעת דבר על המחלוקת שבין התובעים לבין הנתבע 1.
בדיעבד ובטרם הושלמה העסקה, נודע לנתבע 4 כי מתנהלת חקירה משטרתית כנגד הנתבע 1, לרבות בקשר לדירה נשוא התובענה והוא אף זומן למתן עדות במשטרה בעניין זה.
הנתבע 4 עומד על השלמת העסקה עימו ועל קיום זכויותיו בדירת המגורים.

להשלמת התמונה יצוין שהתביעה הוגשה במקור כנגד הנתבעים 3-1 בלבד, וביום 8.3.09 נעתר בית המשפט (הרשם א' זמיר) לבקשת התובעים (בש"א 1951/09) לצרף לתובענה את הנתבע 4 כנתבע נוסף.

התיק הועבר להרכב זה ביום 24.12.09 ונקבע להוכחות ליום 7.7.10.


ג.
הפלוגתאות בין הצדדים


מכתבי הטענות עלו הפלוגתאות הבאות בין הצדדים:

-
מה היו התחייבויות הצדדים על-פי הסכם 'כהן-קצירי'?
-
היש להעניק תוקף משפטי להסכם מכר דירת המגורים שבבעלות התובע 1?
-
מה דין התביעה נגד הנתבעים 4-2?






ד.
מה היו התחייבויות הצדדים בהסכם 'כהן-קצירי'?

סלע המחלוקת בין הצדדים נסב סביב פרשנות חלק מסעיפי המבוא להסכם 'כהן-קצירי', שזו לשונם:

"הואיל והחייבים נקלעו לחובות כספיים לצדדים שלישיים, כמפורט ברשימה המצורפת להסכם זה (להלן: "סכום קרן החוב") בגין חובות לבנקים ו/או תיקי הוצל"פ ו/או שיקים שלא כובדו ו/או מסמכי חוב אשר הינם בחתימת ו/או בהסבת ו/או בערבות מי מהחייבים (להלן: "החוב").

והואיל והחייבים פנו לקצירי על מנת שזה יסייע בידם ויפרע את סכום קרן החוב בגין החוב לצדדים השלישיים וקצירי הסכים לפרוע את כל סכום קרן החוב או חלקו.

והואיל והוסכם כי בכפוף לפירעון סכום קרן החוב או חלקו, יהיה סכום החוב המוסכם של החייבים לקצירי בגין החוב שנפרע על ידי קצירי, הסכום הנקוב בחשבונות הבנקים ו/או תיקי ההוצל"פ ו/או בשיקים שלא כובדו ו/או במסמכי החוב אשר הינם בחתימתה ו/או בהסבתה ו/או בערבותה אשר שולמו ע"י קצירי (להלן: "סכום החוב המוסכם").

לטענת התובעים, הכוונה בהסכם 'כהן-קצירי' היתה שהנתבע 1 ישלם מכספו סכומים לנושים השונים, עד למכירת הדירה המושכרת, ומכספי התמורה בגין המכירה, יוחזרו לו הסכומים ששילם בתוספת ריבית חודשית בשיעור של 2.5% ממועד התשלום בפועל ועד למועד ההחזר לנתבע 1.
לגרסתם, נודע להם שהנתבע 1 שילם בפועל סכומים פחותים מסכומי החוב שדרשו הנושים השונים, אולם הוא מחייב אותם במלוא סכום החוב. כך למשל, הנתבע 1 שילם לחברות הנושות "סיון" ו"קאשי", סכום בסך של 210,000 ₪ במקום 529,698 ₪, אולם מחייב את התובעים בתשלום מלוא החוב.

הנתבע 1 מצידו גורס, שההסכם קובע שהוא יפרע את חובות התובעים בהתאם לרשימה שצורפה להסכם, ובתמורה יהפכו אותם חובות לקרן חוב חדשה כלפיו, אשר התובעים יחובו בגינה בריבית חודשית של 2.5%; זאת בין אם יפרע הנתבע 1 את החוב לנושים בסכום המלא, ובין אם יגיע להסדר מול הנושים על פירעון חלק מהחוב.

התובע 2 העיד בחקירתו בבית המשפט שהרשימה שצורפה להסכם 'כהן-קצירי' (נ/1) כללה את כל הסכומים שהתובעים נדרשו לשלם על ידי הנושים שהטרידו אותם, אולם רק סכומי השיקים המפורטים בה הם חובות אמיתיים (עמ' 12 שורות 33-23; עמ' 13 שורות 2-1).


לעדותו (עמ' 14 שורות 33-31):

"ת: סוכם עם אלי קצירי
שהוא ישלם לשוק האפור עד 600,000 ₪ ועל זה נשלם לו 30% ריבית בשנה או 2.5% ריבית בחודש, ואם הוא יצליח לשלם לשוק האפור פחות מ-600,000 ₪ אנחנו בכל זאת נשלם לו 600,000 ₪ וזה יהיה שלו".

בהמשך העיד שהנתבע 1 לא רצה שהסכום של 600,000 ₪ בגין החוב לשוק האפור, יופיע במסמכים (עמ' 15 שורות 13-11).
התובע 2 העיד שהוא ורעייתו - התובעת 3, יחד עם הנתבע 1, שכנעו את אביו - התובע 1, לחתום על הסכם 'כהן-קצירי' (עמ' 18 שורות 3-2) ואישר שהתובעים פעלו ללא ייעוץ משפטי, ופנו לעורך-דין רק כעבור כארבעה חודשים מיום חתימת ההסכם (עמ' 16 שורות 7-5).
לעדותו, הסיכום עם הנתבע 1 היה שלאחר ביצוע התשלומים לנושים, הוא יישב ביחד עם התובעים ויקבל החזר על הסכומים ששילם +ריבית (עמ' 15 שורות 23-22; עמ' 16 שורות 14-13).

התובעת 3 העידה בחקירתה בבית המשפט לגבי הסיכום עם הנתבע 1 (עמ' 20 שורות 32-29):

"ת: דובר על כך, שהוא ישלם לנו את החובות וברגע שנמכור את הדירה הוא יקבל את מה שמגיע לו. אני אמרתי לקצירי שאת חובות ההימורים של בני אני לא חייבת לשלם. אני אשלם חלק מהם אם אני אמכור את הדירה רק בשביל לשמור על הבנות, אבל לא התחייבתי. החובות האלה לא שלי ולא של בעלי, הם חובות של הבן. אמרתי לו שאני חייבת 600,000 ₪ וזה מה שאשלם".

בהמשך אישרה התובעת 3 שהסכום בסך של 600,000 ₪ לא נרשם בהסכם 'כהן-קצירי' (עמ' 21 שורות 27-26). כמו כן אישרה שהיא והתובע 2 שימשו גורם פעיל בשכנוע התובע 1 לחתום על ההסכם (עמ' 22 שורות 24-22).

התובע מס' 1, - לא העיד.

הנתבע 1 העיד בחקירתו בבית המשפט שרשימת החובות שהכינו התובעים (נ/1) נעשתה יום או יומיים לאחר חתימת הסכם 'כהן-קצירי' ולא במעמד החתימה, כאשר להסכם עצמו צורפה רק רשימה כללית של נושי התובעים (עמ' 28 שורות 7-5; עמ' 29 שורות 12-11).
לעדותו, סדר הגודל של חוב התובעים כפי שנמסר לו על ידם, היה כ-600,000 ₪ לשוק האפור, וכ-350,000 ₪ לבנק (עמ' 28 שורה 32).
בהמשך העיד, שעל-פי ההסכם אין זה רלבנטי מה הסכומים שהוא שילם על מנת לפרוע את חוב התובעים, שכן בכל מקרה הוא זכאי לקבל מהם את מלוא סכום החוב, אפילו אם נושה כלשהו היה מוכן למחול על החוב לגמרי (עמ' 29 שורות 19, 33-31).

לשאלת בית המשפט השיב הנתבע 1 שלפי בירור שערך, גובה החוב של התובעים היה כ-2 מיליון ₪ (עמ' 30 שורות 21-19).
כמו כן העיד שאינו זוכר מהו הסכום ששילם לנושים, ושב וחזר על עמדתו לפיה הסכום המדויק אינו רלבנטי אלא העובדה שסכום החוב הוא על-פי ההסכם, והוא שילם כ-400,000 ₪ (עמ' 33 שורות 16-14). בהמשך הפנה לנספח ח' לתצהירו (נ/2) ממנו עולה שסך התשלומים ששילם הינו כ-520,000 ₪ (עמ' 34 שורות 15-12).
בהמשך העיד הנתבע 1 ששילם לנושים בשוק האפור קרוב ל-870,000 ₪ (עמ' 38 שורה 24).

הנתבע 3 העיד בחקירתו בבית המשפט, שהוא נכח במעמד החתימה על הסכם 'כהן-קצירי', במטרה לאמת חתימות, ושהנתבע 1 הסביר לתובעים מה כתוב בהסכם, ושהחוב הוא כפי שכתוב בהסכם, קרי: "גם אם הוא (הנתבע 1- ד.פ.) ישלם לדוגמה לנושים בשוק האפור 400,000 ₪ במקום 800,000 ₪, אז החוב יהיה 800,000 ₪" (עמ' 69 שורות 26-25).

פרשנות הסכם-מסגרת נורמטיבית ויישומה בענייננו

1.
הדין

העיקרון המנחה בפרשנות חוזה נקבע בסעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 כנוסחו במועד הרלבנטי לתביעה דנן, לאמור:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו מתוך הנסיבות".

ביום 17.1.2011 התקבל בכנסת תיקון לסעיף הנ"ל [חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2), התשע"א-2011

, (ס"ח 2273 (26/01/11) בעמ' 202)], כהאי לישנא:

"(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

היות שההסכם נשוא דיוננו נחתם עובר לכניסתו לתוקף של התיקון הנ"ל, לא ייבחן התיקון על ענייננו.

הכללים לפרשנות חוזה הותוו בפסקי הדין שניתנו בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, אשר אושר בדנ"א 2485/95 אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו ב-4.7.95); וכן בע"א 2553/01 ארגון מגדלי ירקות – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח'
נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (5) 481 (להלן: "פס"ד ארגון מגדלי הירקות"), אשר אושר בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא (2) 1.

בפס"ד ארגון מגדלי הירקות, קבע בית המשפט העליון בדעת רוב, מפי השופט א' ריבלין, כדלקמן:

"
אין חולק, כי מטרת העל בפירוש חוזה היא איתור אומד דעתם של המתקשרים בו. אין גם חולק, כי נקודת המוצא לפרשנותו של כל חוזה היא לשונו
[...]

לשונו של החוזה הינה כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, ומשכך, היא מהווה ראייה – לעיתים הראייה המרכזית – בדבר כוונתם המשותפת. כאמור לעיל, לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם לשונו. אי לכך, על בית המשפט לבחון הלוך ושוב את לשון החוזה ואת נסיבותיו החיצוניות, ובכפוף לחזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה, לאתר את אומד דעתם של הצדדים
".

בענייננו, שני הצדדים גורסים שלשון הסכם 'כהן-קצירי' היא ברורה ועל בית המשפט לפרשו בהתאם ללשונו (סע' 4.6 לסיכומי התובעים; סע' 4 ו-7 לסיכומי הנתבעים).

ואמנם, בע"א 3196/01 גלמן פינץ בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, (פורסם בנבו ב-2.2.04), קבע בית המשפט בדעת רוב, מפי השופטת א' חיות:

"הלכה פסוקה היא כי כאשר לשון החוזה מצביעה בבירור על כוונת הצדדים, אין צורך ואין הצדקה ללכת אל מעבר לה, שכן חזקה על הלשון הברורה והמפורשת, שהיא משקפת את רצונם (ראו: ג' שלו דיני חוזים (תשנ"ה) 301; דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם))".

כמו כן, בע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ (פורסם בנבו ב-28.1.08) קבע בית המשפט העליון, מפי השופט י' דנציגר, בהסכמת השופטים א' ריבלין וא' גרוניס, כדלהלן:

"על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובהלכת ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני
, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם".

וראה גם ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן (פורסם בנבו ב-23.2.10):

"
מקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותוולתתלחוזהאתהמשמעותהפשוטהוהברורההעולהמלשונו


-

-

-

.
.

-

-

-
-

.


"

"

"
-

-
-
-
?













א בית משפט מחוזי 1716/07 אברהם כהן, דן כהן, גאולה כהן נ' אלי קצירי, דליה קצירי, עו"ד רענן שר-טוב ואח' (פורסם ב-ֽ 19/05/2011)