פסקי דין על אהוד שפירא | פסקי דין על רבקה שפירא | פסקי דין על בזק חברה הישראלית בע"מ

1887/02 א     23/05/2011




א 1887/02 אהוד שפירא, רבקה שפירא נ' בזק חברה הישראלית בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 1887-02 שפירא ואח' נ' בזק חברה הישראלית בע"מ






בפני

כב' השופטת
רות רונן


תובעים

1
.
אהוד שפירא

2
.
רבקה שפירא
ע"י ב"כ עו"ד יגנס


נגד


נתבעים

בזק חברה הישראלית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רייף




פסק דין



ביום 14.7.2002 הגישו התובעים נגד הנתבעת תביעה, ובקשה לאישורה כתביעה ייצוגית. לטענתם, הנתבעת הטעתה אותם ביחס לחיבור שלהם לשירות האספקה של אינטרנט מהיר הידוע בשם
wow
. התובעים טענו בתביעה ובקשה, בין היתר, כי הם החלו לשלם עבור השירות הזה עוד בטרם הם יכלו לעשות בו שימוש בפועל, קרי עוד בטרם סופק להם המודם על ידי ספק האינטרנט שעמו הם התקשרו (חברת נטוויז'ן).

לאחר שהנתבעת השיבה לבקשה, נדונה הבקשה לגופה. המצהירים נחקרו, הצדדים הגישו סיכומים בכתב מטעמם. ביום 10.10.05, ניתנה החלטה בבקשה (להלן: "ההחלטה"), בה התקבלה הבקשה והתביעה אושרה כתביעה ייצוגית. בהחלטה נקבע כי הקבוצה תכלול את כל מי שהזמין בתקופה הרלונטית (החל מיום 29.5.02 ועד מועד הגשת התביעה, 14.7.02) חיבור לאינטרנט המהיר
wow
באמצעות ספק אינטרנט שהיה חתום על הסכם שיווק עם הנתבעת, ואשר חויב לשלם עבור השירות עוד בטרם קבל אותו בפועל. עוד נקבע בהחלטה כי הנזק של כל חבר בקבוצה יתבטא בסכום בו חויב על ידי הנתבעת עבור השירות, עד למועד בו הוא קבל את השירות בפועל, וכי המידע לגבי גודל הקבוצה יימסר על ידי הנתבעת.

הנתבעת הגישה בקשת רשות לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון. הבקשה נדחתה, ובית המשפט העליון קבע כי טרם הגיעה השעה לברר את השאלות שהועלו במסגרת בקשת רשות הערעור, והם יידונו על פי הצורך אם תחליט הנתבעת לערער על פסק הדין. התיק הוחזר לכן לבית המשפט במחוזי, להמשך הדיון בו. ביום 30.11.09 התקיימה ישיבת קדם משפט, שלאחריה היתה הנתבעת אמורה להעביר מידע ביחס לגודל הקבוצה. הנתבעת גילתה לטענתה כי קיים קושי ראייתי ממשי הנוגע לקבלת פרטים ביחס לגודל הקבוצה וגובה הנזק.

הנתבעת טענה כי לאחר בירור שערכה, הסתבר לה כי אין אפשרות ממשית לזהות באופן ספציפי את הלקוחות הזכאים לפיצוי אם בכלל, ובנוסף אין אפשרות ממשית לבצע כימות מדויק של הפיצוי הספציפי לו זכאי כל אחד מבחרי הקבוצה. בהתאם למידע חלקי שעמד לרשותה, בצעה הנתבעת אומדן של הנזק, ממנו עולה כי גודלה של קבוצת הלקוחות הזכאים לפיצוי, עמד על כ-1,356 אנשים. התובעים לעומת זאת טענו כי מדובר בקבוצה גדולה יותר.

לאחר דין ודברים בין הצדדים, הוחלט ביניהם במשותף להסכים לצורכי פשרה כי הקבוצה מונה 3,993 איש. כן הוסכם, בהתאם לנתוני הנתבעת, כי הפיצוי הממוצע לו היה זכאי כל חבר קבוצה עומד על 80 ₪, נכון למועד הגשת הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית. לאור נתונים אלה, סכום הפיצוי הכולל עומד על כ-319,000 ₪ נכון למועד הגשת הבקשה, ובשערוך להיום עומד הסכום על 500,185 ₪.

הצדדים הסכימו כי הפיצוי יינתן בדרך של סעד לתועלת הציבור, משום שקיים קושי לאתר את הלקוחות שזכאים לפיצוי. הם הסכימו על העברת סכום הפיצוי לשתי עמותות – עמותת

appleseed
ועמותת "עמדא" שכעולה מהסכם הפשרה, הן עמותות שחרטו על דגלן נושאים חברתיים חשובים (ר' פירוט בס' 32-33 לבקשה לאישור הסכם הפשרה).

ביום 26.12.10, התנהל דיון בבקשה לאישור הסכם הפשרה. בהחלטה ממועד זה נקבע כי אין מקום לדחות על הסף את הבקשה, וכי יש לקדם אותו בהתאם לאופן שנקבע במסגרת חוק תובענות ייצוגיות - קרי על הצדדים לפעול בהתאם לאמור בס' 18 לחוק. כן נקבע כי לאור מהותו של הסכם הפשרה, אין מקום למינוי בודק משום שהעניינים שיש לבחון אותם במסגרת אישור הסדר הפשרה, הם בעיקרם עניינים משפטיים.

הצדדים פעלו בהתאם להוראות ס' 18 לחוק תובענות ייצוגיות, ובכלל זה פורסמה הודעה בשני עיתונים יומיים. ביום 18.5.11, התקבלה הודעת היועץ המשפטי לממשלה, לפיה הוא מותיר את ההחלטה בענין אישור הסכם הפשרה לשיקול דעתו של בית המשפט.

האם יש מקום לאשר את הסכם הפשרה?
לאחר עיון בכול החומר שבתיק בית המשפט, אני סבורה כי יש לאשר את הסכם הפשרה.

סכום הפשרה משקף את האפשרות שהתביעה היתה מתקבלת במלואה. כאמור, המחלוקת בין הצדדים לא היתה ביחס לסיכויי קבלת התביעה, אלא ביחס לגובה הנזק הכולל שהיה נפסק לזכות הקבוצה – לו היתה התביעה מתקבלת. החישוב של הנזק הכולל, התייחס הן לשאלת מספר חברי הקבוצה והן לשאלה מהו הנזק הממוצע שנגרם לכול אחד מהם, וזאת לאור העובדה שכעולה מעמדתה של הנתבעת שלא נסתרה, לא היתה אפשרות ממשית לכמת את חברי הקבוצה.

הטעם לכך שלא היו לנתבעת די נתונים ביחס לכימות חברי הקבוצה, היה משום שלנתבעת אין ולא יכולים היו להיות נתונים אודות המועד המדויק בו קבל כל אחד מהלקוחות את המודם בפועל, מועד ממנו הוא יכול היה להנות משירות הגלישה, הואיל ולא הנתבעת היא זו שסיפקה את המודמים.

הנתבעת פנתה לטענתה אל שני ספקי האינטרנט העיקריים - נטוויז'ן ובזק בינלאומי, על מנת לקבל מידע הנוגע ללקוחות שהזמינו את השירות באמצעותם, וכן לגביי מועד קבלת המודם אצלם. לטענת ספקי האינטרנט הללו, קיים קושי ממשי לספק את המידע או שאין בידיהם המידע הנ"ל.









א בית משפט מחוזי 1887/02 אהוד שפירא, רבקה שפירא נ' בזק חברה הישראלית בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/05/2011)